נדחתה תביעתה של חברת קיבוץ הגושרים בסך 204,000 ₪ בגין הפרת הסכם בין הקיבוץ לבין אמה המנוחה
שושנה פאי חברת קיבוץ הגושרים, הינה היורשת וביתה של המנוחה גב' וייל פרידה ז"ל. לאור רצונה של המנוחה להתגורר לצד שושנה בקיבוץ, נכרת בינם לבין הקיבוץ הסכם לפיו, בכפוף להשקעה כספית בסך 23,000$ ייבנה עבורה בית, בו תתגורר עד ליום מותה, ולאחר מכן יימסר הבית לחזקת הקיבוץ.
לטענת שושנה, בתמורה להשקעתה הכספית של המנוחה התחייב הקיבוץ להעניק לה את מלוא השירותים הניתנים לחבר קיבוץ, אך הפר התחייבות זו כאשר סירב לשאת במימון הוצאות הטיפול של המנוחה בבית אבות. כמו כן, טענה שושנה כי הקיבוץ הפר את ההסכם בכך שהעביר את הבית לחבר משק אחר, ללא הסכמת המנוחה ובעודה בחיים. לאור כל זאת, תבעה שושנה מהקיבוץ סך של 204,000 ₪.
מנגד טען הקיבוץ, כי המנוחה מעולם לא הייתה חברת קיבוץ ובקשתה להתגורר בקיבוץ אושרה רק בתנאי שלאחר מותה ישוב הבית לרשות הקיבוץ, ללא חובת פדיון השקעות. עוד הוסיף הקיבוץ וטען, מאחר והמנוחה לא הייתה חברת קיבוץ, היא לא הייתה זכאית לשירותים ללא תשלום והקיבוץ לעולם לא התחייב להעניק לה שירותים כאלו. לבסוף טען הקיבוץ, כי לאחר שהמנוחה עברה לבית אבות ובהסכמתה, אותר שוכר אשר החל להתגורר בבית ושולמו למנוחה דמי השכירות החודשיים עד ליום מותה.
דיון והכרעה
ביהמ"ש בחן את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות.
ביהמ"ש קבע כי מתוך ההסכם שנחתם בין המנוחה לבין הקיבוץ עולה בצורה מפורשת שהמנוחה אינה חברת קיבוץ ומעמדה הוא "הורה של חבר" בלבד, אשר אינו זהה למעמד של חבר. בנוסף קבע, כי ע"פ ההסכם אין למנוחה כל זכות קניינית המזכה אותה בפיצוי בשל ההפרה הנטענת ע"י שושנה, ואף נקבע בו במפורש כי המנוחה תישא בעלויות הבניה במלואם ללא זכות לפדיון השקעות.
עוד קבע ביהמ"ש, כי הוסכם בין הצדדים שעם מות המנוחה יחזור הבית לקיבוץ והמנוחה לא תהיה זכאית לכל פיצוי, וכי לא הוגשה בתביעה קיומה של הבטחה מפורשת. ביהמ"ש פסק כי הטענה כי הדירה נמכרה לחבר אחר עוד בחיי המנוחה לא הוכחה ואינה הגיונית לאור העובדה שושנה לא הציגה הסכם או ראיה המעידה על מועד מכירת הבית ואף הודתה כי המנוחה קיבלה דמי שכירות עד ליום מותה. כל שכן לאור העובדה כי לא מדובר במכירת הבית אלא בהליך שיוך דירות בקיבוץ אשר נעשה בפועל רק לאחר מות המנוחה.
ולבסוף נקבע כי מכיוון ושושנה לא צרפה ולו אסמכתא אחת לעניין ההוצאות שנדרשה המנוחה להוציא במהלך מגוריה בקיבוץ והוצאותיה הרפואיות, ואף הצהירה מפורשות כי אינה תובעת בעניין זה, לא התקבלה טענה זו בדבר חיוב הקיבוץ בתשלום הוצאותיה של המנוחה.
שושנה תישא בהוצאות הקיבוץ בסך כולל של 8,500 ₪ .
ניתן ביום כ"ז בסיוון תשע"ד, 25 ביוני 2014, בהעדר הצדדים.
