נוהגים "לשתף" בפייסבוק? ייתכן ואתם חשופים לתביעת לשון הרע.

רבים מהישראלים נהנים מעשיית שימוש ברשת החברתית "פייסבוק". אולם, רק מעטים מהם מכירים את הסיכון לתביעה משפטית שהם חשופים אליו כתוצאה מהשימוש באתר זה. על כן, בחרנו להביא לפניכם פסיקה אקטואלית בנושא אחריות משפטית בגין פעולות שונות בפייסבוק, זאת מכיוון ואנו מוצאים את הנושא רלוונטי למצבים רבים ומגוונים במציאות היומיומית בה אנו עוסקים.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום במסגרתו נדחתה תביעת לשון הרע שהגישה המערערת לפי חוק איסור לשון הרע. השאלה שעמדה בלב המחלוקת הינה שאלה שטרם הוכרעה בפסיקה: האם לחיצה על כפתורי החיבוב והשיתוף ברשת החברתית פייסבוק יכולה להיחשב כ"פרסום" לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, וכתוצאה מכך לעלות כדי פעולה המהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק.

הרקע:

המערערת, מוציאה לאור של מקומון המתפרסם כל שבוע, הגישה תביעה כספית נגד המשיבים בטענה כי אלה יצרו ופרסמו פרסומים משמיצים ומכפישים נגד המקומון ברשת החברתית "פייסבוק". במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות לפיהן הדיון יתמקד בשני פרסומים שלא ידוע מי הוא המפרסם המקורי שלהם, אך מוסכם כי המשיבים ביצעו ביחס אליהם פעולות ברשת החברתית. לגבי אחד מהפרסומים הודו המשיבים כי לחצו על כפתור השיתוף (share), ובכך שיתפו אותו בעמוד שלהם, ולגבי הפרסום השני הודו המשיבים כי לחצו על כפתור החיבוב (like). טענת המערערים הינה כי מדובר בפעולות שעונות על רכיב הפרסום שהחוק דורש.  

השאלה המשפטית המרכזית העומדת בבסיס הערעור הינה, האם לחיצה על כפתורי החיבוב והשיתוף ברשת החברתית פייסבוק יכולה להיחשב כפרסום כפי שסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע דורש.

במסגרת ההליך הגיש היועץ המשפטי לממשלה עמדתו לפייה הזכות לחופש הביטוי של מעבירי תוכן משניים (פרסום חוזר) בפייסבוק וברשתות החברתיות אינה מזכה אותם בחסינות גורפת מפני תחולת החוק. היועץ המשפטי לממשלה סבר כי המונח פרסום כמובנו בסעיף 2 לחוק אינו כולל את פעולת החיבוב והבעת רגש ברשתות החברתיות, אולם הוא עשוי לכלול את פעולת השיתוף.  

בית משפט השלום פסק כי אף שהפרסומים המקוריים מהווים לשון הרע, פעולות המשיבות אינן מקיימות את יסוד העוולה, שכן פעולת חיבוב או שיתוף אינן מקיימות את יסוד "הפרסום" כמשמעתו בחוק. יחד עם זאת, בית המשפט הכיר בקיומם של מצבים חריגים בהם יהיה בפעולות אלו כדי להביא לפגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת במושא הפרסום, אשר תוביל להטלת אחריות.

המערערים הגישו ערעור לבית משפט המחוזי על קביעה זה של בית משפט השלום.

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון קבע בעבר כי חוק איסור לשון הרע חל על פרסומים בפייסבוק.  במקרה דנן מדובר בפרסום משני של פרסומים משמיצים שלא ידוע מי הוא המפרסם המקורי שלהם. מהחוק ניתן להסיק כי פרסום חוזר נחשב אף הוא כפרסום, על אף שהמחוקק לא התייחס לנושא זה בצורה ישירה.

סעיף 7 לחוק לשון הרע המאפשר מתן פיצוי ללא הוכחת נזק, קובע שני יסודות מצטברים לצורך הוכחת עוולה אזרחית של לשון הרע- האחד, נדרש פרסום, והשני, שהפרסום יהווה לשון הרע בהתאם להגדרות המופיעות בחוק. בית המשפט השלום קבע כי תוכן הפרסום המקורי מהווה לשון הרע, ואין להתערב בקביעה זאת. משכך, השאלה העומדת להכרעה היא האם חיבוב או שיתוף מהווים "פרסום" כמובנו בסעיף 2 לחוק. 

בית המשפט המחוזי סקר את המשפט המשווה ומצא כי בשיטות משפט שונות אין תשובה חד משמעית לסוגיה האם חיבוב או שיתוף מהווים פרסום בעניין איסור לשון הרע. יחד עם זאת, נראה כי קיימת מגמה להכיר בשיתוף כפרסום המהווה לשון הרע, ואילו דווקא החיבוב אינו מספיק כדי להוות פרסום בפני עצמו.

בית המשפט המחוזי הציג שיקולי מדיניות שונים שיש לקחת בחשבון, כגון החשש כי הכרזה על חיבוב או שיתוף כפרסומים לעניין החוק יובילו הלכה למעשה להרחבת הביטויים אשר עלולים להיחשב לשון הרע והצפת בתי המשפט. בנוסף, יש לקחת בחשבון את קהל היעד אשר עשויי להיות מושפע מקביעה כזו, כגון משתמשים ברשת הפייסבוק אשר לאו דווקא מודעים שלחיצה על כפתור החיבוב תביא לפרסום הפוסט המקורי ולהפצתו. כן יש להתחשב בכך שהרחבת המושג "פרסום" גם לגבי חיבוב ושיתוף עלולה להביא לריבוי בתביעות השתקה, אשר תכליתן הוא איום בתביעה כנגד מי שמשמיע ביקורת או עומד על זכותו הלגיטימית לחופש הביטוי.

בית המשפט ערך הבחנה בין פעולת החיבוב לפעולת השיתוף. פעולת החיבוב היא דרך מהירה להבעת תמיכה או הזדהות עם הנכתב בסטטוס. עצם פעולת החיבוב מעידה על כך כי כוונתו של מבצע הפעולה הינה להודיע למפרסם המקורי כי אהב את הפרסום, ותו לא. אם היה מעוניין לשתף בפרסום את חבריו, הרי שהיה בוחר ללחוץ על כפתור השיתוף. התוצאה של פעולת החיבוב הינה הרחבת הפרסום לקהל יעד חדש ע"י חשיפת העובדה כי המשתמש "חיבב" את הפרסום המקורי, אלא שתוצאה זו הינה בבחינת תופעת לוואי של מערכת הפייסבוק בהתאם לאלגוריתם של הרשת החברתית.

בהתאם לאמור, קבע בית המשפט המחוזי שכאשר עוסקים בפעולת החיבוב יש מקום לפרשנות מצמצמת של המונח פרסום, וזאת על מנת להביא לידי ביטוי את המדיניות הנכונה.

יחד עם זאת, בשונה מפעולת החיבוב, פעולת השיתוף מאפשרת לשלוח ולהפיץ את התוכן המקורי לאנשים נוספים ברשת הפייסבוק, כאשר מדובר באקט אקטיבי של העברת התוכן אותו פרסם משתמש אחר לקהל יעד נוסף, ובכך להרחיב את קהל היעד שנחשף לתוכן המקורי.  מן הטעם הזה קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות בפעולה זו כפרסום לכל דבר ועניין.

בסופו של יום קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת היועמ"ש, וקבע כי פעולת החיבוב איננה עונה על רכיב הפרסום בהתייחס ללשון הרע. להבדיל מכך, כאשר מדובר בפעולת השיתוף וכן כאשר מדובר בפעולה של הוספת תגובה לפרסום, מדובר על פעולות שעונות על רכיב הפרסום שדורש החוק .

סיכום:

הערעור מתקבל חלקית. בית המשפט מצא כי פעולת השיתוף שביצעו המשיבים מהווה עבירה על חוק איסור לשון הרע. על כן, המשיבים מחויבים לשלם למערערת יחד ולחוד סכום כולל של 5,000 ₪ בגין פיצויים על הפרסום המשמיץ ששיתפו. בית המשפט הדגיש כי שיעור הפיצוי נקבע שכזה אך ורק לאור הסכמת הצדדים לאופן בחינת שיעור הפיצוי במסגרת ההסכמות שנעשו, כאשר אלמלא כן היה מקום לפסיקת פיצוי משמעותי יותר.

הוחלט כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019.