ניסיון כושל להכשרת קרקע בדיעבד

בג"ץ 6309/06 מושב הודיה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (להלן-פסק הדין), דן בניסיון  העותרת (מושב הודיה) להביא ל"הכשרתו" של אולם האירועים "אחוזת אסתר" (להלן- גן האירועים) שהוקם בתחומה ללא היתרי בנייה ואף הופעל שלא כדין במשך כשש שנים.  העותרת הינה "בר- רשות" במקרקעין, שחלקם הוקצו לחבר באגודה (להלן- החבר), ועל חלק זה הוקם גן האירועים המדובר.

במקרה זה, שראשיתו עוד בתחילת שנת 1999 נבנה גן האירועים על שטח של כ- 20 דונם, ללא היתרי בנייה ותוך התעלמות מצו הפסקה מנהלי ומצווי הפסקה שיפוטיים.  לא די בכך, אלא שהחל מחודש יוני 2000 החל החבר להפעיל את גן האירועים שלא כדין ותוך כדי התעלמות, שלו ושל מפעילי גן האירועים האחרים, משורה ארוכה של צווים מנהליים ושיפוטיים, פסקי דין והחלטות של בתי משפט בערכאות אזרחיות ופליליות אשר הורו על הפסקת השימוש במקום ועל הריסתו.

זאת ועוד, החבר הורשע  בביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר ובמסגרת הסדר טיעון הוצא בבית משפט השלום צו להריסת המבנים עד ליום ה- 12.5.2003. לצד הארכות חוזרות ונשנות של צו הריסת המבנים עד ליום ה-1.9.2004, ובמקביל לעובדה שבית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש החבר על ההחלטה להטיל על המדינה את ביצוע צו ההריסה, תוך שהוא מדגיש כי החבר "עושה דין לעצמו ושם ללעג ולקלס את הוראות בית המשפט ... מפגין זלזול כלפי חוקי התכנון והבניה ומפר בריש גלי את הצווים השיפוטיים להריסת המבנים שעל המקרקעין", נקט החבר ומפעילי הגן האחרים גם בהליכים תכנוניים.

לאחר מסכת הגשות ובעיקבותן דחיות של תוכניות לשינוי ייעוד המקרקעין שהגיש החבר לוועדה המחוזית, לאחר שהחל בהקמת גן האירועים, חשבה העותרת, כאישיות משפטית נפרדת מהחבר, לתלות ישועתה בהחלטה 949 שנתקבלה במועצת מינהל מקרקעי ישראל ביום ה-4.2.2003, שעניינה "החכרת קרקע למטרת תעסוקה במשבצות יישובים חקלאיים". לטענת העותרת חוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965, והחלטה 949 מאפשרים לאשר במקרקעין תוכנית מפורטת שמכוחה ניתן יהיה להפעיל את גן האירועים. בנוסף נטען על ידי העותרת כי מחובתם של מוסדות התכנון לפעול בהתאם לקווים המנחים בהחלטות

מועצת מנהל מקרקעי ישראל ואף העלתה טענות של חוסר סבירות, אי הפעלת סמכות תוך זמן סביר, אכיפה בררנית ושיקולים זרים.

עם זאת, בפסק הדין קובע כבוד השופט ד' חשין  כי לדידו, בבסיס העתירה עומד מקרה חמור של זלזול בחוק, בהחלטות בתי המשפט ובצווים שיפוטיים. אומנם, ההליכים הפליליים שהתנהלו בעניין גן האירועים הופנו כנגד החבר באופן אישי ( ראה: רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל), ברם, העותרת אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, שכן, הינה במעמד של "בר- רשות" במקרקעין והיא שהקצתה לחבר את הקרקע ואיפשרה לו להקים עליהם את גן האירועים ולהפעילו. יתר על כן, העותרת הייתה מודעת היטב להפעלות של גן האירועים שלא כדין.

לבסוף קובע כבוד השופט כי  דין העתירה להידחות על הסף, שכן, "נדמה, אפוא, כי העתירה הינה בבחינת ניסיון נוסף (של העותרת) "להרוויח זמן" מול המינהל ומוסדות התכנון", לאחר שכל נסיונותיו של החבר בעניין "הכשרת" המקרקעין כבר מוצו.

ראוי לציין כי העותרת הגישה  בבית המשפט העליון עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. אולם גם עתירה זו נדחתה ולפי החלטתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בינייש נהרס גן האירועים. (דנג"ץ 7404/06-ב' מושב הודיה  אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח').