ניצולי שואה תובעים את קיבוץ כפר המכבי אותו עזבו לאחר עשרות שנות חברות

פרץ ורחל רבס ז"ל היו חברי קיבוץ כפר המכבי במשך עשרות שנים ועד עזיבתם בשנת 2008. אשר כניצולי שואה, היו זכאים במהלך חייהם לשילומים ורנטות מגרמניה, אותם העבירו לקופת הקיבוץ. פרץ ורחל טענו, כי עם עזיבתם את הקיבוץ הם היו זכאים לקבל, מלבד דמי עזיבה, פנסיה, קצבת זקנה, ושיוך זכויות בדירת מגוריהם, אף את תשלומי הרנטות והשילומים שהועברו במשך השנים לקופת הקיבוץ, ולאחר שנתגלעו מספר מחלוקות בעניינים אלו, הם הגישו תביעה כנגד הקיבוץ.

במהלך ניהול התיק נפטרו פרץ ורחל, ויורשיהם זנחו את הטענות בדבר הזכאות לשיוך דירת המגורים, וביחס לרנטות, והודיעו כי הם מסתפקים בדרישה לקבלת סכום השילומים שאינם רנטות חודשיות אלא תשלומי פיקדון שנרשמו ככספי פיקדון לטובת החברים.

למעשה נחלקו הצדדים במספר סוגיות, ובין היתר לגבי:

א.   מועד זכאותם של התובעים לתשלום דמי העזיבה בפועל ואופן שיערוכם;

ב.  האופן בו יחושב החזר הכספים שהתקבלו עד שנת 1968 - כשלגבי עניין זה ישנם מספר מקורות מרכזיים: החלטה של האסיפה משנת 1959 בה נקבע, כי הסכומים יוחזרו בערכם הנומינלי ללא ריבית וללא הצמדה; הצעה שנתקבלה בדצמבר 1978 לשנות את ההסדר ולהחזיר את הפיצויים והירושות בגובה של 20% מהערך הריאלי של הסכום שהוכנס לקיבוץ; מכתב מינואר 1979, בו דובר על החזר בגובה 25% מהערך הריאלי בעת העזיבה;

בית המשפט הבהיר, כי בין הצדדים אין מחלוקת ביחס לזכאותם של פרץ ורחל לדמי עזיבה, והקיבוץ אף משלם אותם, ומחלוקתם לעניין זה נוגעת לשאלת מועד זכאותם לתשלום דמי העזיבה בפועל ואופן שיערוכם, ועל כן יש לקבוע תחילה מהו מועד תחילת חברותם בקיבוץ ומהו מועד עזיבתם.

לעניין תאריך תחילת החברות, בית המשפט מוכן היה לקבל כאמת את הטענה, כי במאי 1949 הגיעו פרץ ורחל לישראל ומשם ישר לקיבוץ. אך יחד עם זאת, בית המשפט קיבל אף את טענת הקיבוץ, כי ההגעה הפיזית לא יצרה מיניה וביה מעמד של חבר קיבוץ, שכן קבלה של אדם כחבר היא תהליך שאורך זמן ואינה אוטומטית. בעניין זה, העדיף בית המשפט להסתמך על ספר החברים של הקיבוץ שנערך בשנת 1966, בו נאמר כי פרץ ורחל התקבלו כחברים בקיבוץ בשנת 1951.

ביחס לתאריך העזיבה, הבהיר בית המשפט, כי אף שמועד הודעת העזיבה הינו ביוני 2008, אין חולק שמועד ההודעה אינו תואם את מועד העזיבה הפיזית, אשר נעשה בספטמבר 2008, ומועד זה הוא הקובע לפי כללי זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ.

באשר לשילומים, בית המשפט סבר, מחד, כי נכון יהיה להעמיד את החזר הפיקדון בהתאם למכתב משנת 1979, הקובע שיעור של 25% מהערך הריאלי בעת העזיבה, ולא בהתאם להחלטה משנת 1978 בה דובר על 20% בלבד, וזאת מאחר והמסמכים הרלוונטיים אשר היו ברשות הקיבוץ לא הומצאו לבית המשפט, ובכך נגרם לתובעים נזק ראייתי, המצדיק את העדפת האופציה המיטיבה עימם.

מנגד, דחה בית המשפט את האפשרות שהסכומים יושבו עם ריבית והצמדה, וזאת, בית היתר, לאור העובדה כי פרץ, אשר היה מוותיקי הקיבוץ, היה מודע להחלטות שנתקבלו בשנים 1978-1979, ובמשך 30 שנים, עד ליום הגשת התביעה, לא התנגד להן.

לדעת בית המשפט, ספק אם המקום המתאים לדון בסכסוך היה בבית המשפט, ומצער שזוג בני 90, ניצולי שואה, נאלצים להגיש תביעה נגד הקיבוץ שהיה ביתם ומשפחתם שנים ארוכות. באשר לשכ"ט קבע בית המשפט, כי הצדדים יערכו חישוב באשר לפרמטרים שנקבעו בפסק הדין, וככל שהם לא יגיעו להסכמה בעניין הסכומים, ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש על חשבון הצדדים לשם עריכת החשבון.