נעמי זורע סירבה להעביר לקיבוץ את כספי הפנסיה של זרו, בעלה המנוח, ואת דמי השכול, הקיבוץ לא ויתר וקיזז סכומים שונים שהגיעו לה מתוקף חברותה
עובדות
נעמי זורע, ילידת שנת 1923, הינה אלמנתו של מאיר (זרו) זורע ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 24.6.1995 נעמי וזרו היו בין מייסדי קיבוץ מעגן מיכאל שנוסד בשנת 1942. שם חיו ופעלו ושם נולדו ששת ילדיהם.
זרו ידוע כאחד שתרם רבות למדינת ישראל ואף לקיבוץ, כאלוף בצה"ל, כאיש ציבור - מבקר מערכת הבטחון, ראש מינהל מקרקעי ישראל, וחבר כנסת. אין חולק וזכויות אלה שמורות, לו ולמשפחתו, לנצח נצחים. כך, גם אין איש חולק על תרומתה הנכבדה של נעמי , אשת חינוך וספר, לקיבוץ בכלל ולילדי הקיבוץ, בפרט.
משפחת זורע ידעה שכול כבד. שניים מבניה נפלו במלחמות ישראל – במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. שכול זה השפיע קשה על המשפחה כולה ובמיוחד על ארבעת הילדים שנותרו.
מסתבר, שבין משפחת זורע ובין הקיבוץ, התגלעו, עם רבות השנים, מחלוקות רבות, אשר, בסופו של דבר, באו לידי ביטוי בתובענה זו, שהינה תובענה לסעדים הצהרתיים, אם כי נהיר וברי, שהמטרה המסתתרת אחר סעדים אלה, כספית הינה.
בני הזוג זורע חדלו, בשנת 1995, מלהעביר לקיבוץ את כספי השכול, שקיבלה המשפחה עקב נפילת שני בניה וכן את הפנסיה שקיבל מאיר מעבודתו מחוץ לקיבוץ וכנגד – נמנע הקיבוץ מלהעביר למבקשת את הסכומים המקובלים אצלו על פי תכניות זכויות נפטרים. על פי הסדר הלוואות לחברי הקיבוץ (מענקים לחברי הקיבוץ בעת פטירה), החל מאז שנת 2003, ועל פי זכויות צבירת פנסיונית בקופת גמל של החברים מקבוצת הגיל אליה משתייכת נעמי.
על רק זה תובעת נעמי זורע את הזכויות המגיעות לה, מהקיבוץ ואילו הקיבוץ טוען שזכותו לקזז אל מול תשלומי השכול והפנסיה שלא הועברו אליו, כפי שעשה בפועל.
בנוסף, תובעת נעמי הצהרה, לפיה היא זכאית להחזר כל כספי השכול שהועברו ע"י משפחת זורע לקיבוץ, החל מעת העברתם.
זכות לכספי הפנסיה של זרו.
זכות לצבירה פנסיונית בקופת גמל על שם נעמי זורע.
זכויות לכספי השכול.
זכות למענק מקרן זכויות נפטרים.
זכות להסדר הלוואות.
זכות להחזר הלוואה שהעמיד זרו לרשות הקיבוץ.
סעיף 4 לתקנון קבע: "כל חבר קיבוץ ... מעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כח עבודתו ומוסר לקיבוץ את כל ההכנסות והנכסים הנמצאים ברשותו או המגיעים לידיו מכל מקור שהוא..." סעיף 53 לתקנון "חבר הקיבוץ חייב להעביר לקיבוץ והקיבוץ רשאי ליטול לרשותו, את הבעלות והחזקה בכל נכסיו של החבר".
בשנת 2000 תוקן תקנון הקיבוץ . סעיף 4 החדש מבחין בין הכנסות מיגיעה אישית ובין הכנסות אחרות "כל חבר קיבוץ [...] מעמיד לרשות הקיבוץ... ומוסר לקיבוץ את ההכנסות המגיעות לידיו [...], למעט הכנסות [.. ] שלא מיגיעתו האישית [...] ..."
בעקבות ויכוחים ודיונים בשאלת משמעות תיקון 2000 ולאחר דיונים שנערכו בקיבוץ בשאלה אילו כספים על החברים להעביר לקיבוץ ואילו כספים לא, התקיימה, ביום 13.6.07, ישיבת מזכירות מורחבת בה התקיים דיון. בהתאם, אכן תוקן התקנון, שוב, בחודש מאי 2008 באופן שהורחבה ופורטה הגדרת ההכנסות והתשלומים שעל חבר להעביר לקיבוץ ואלה שהוא רשאי לשמור אצלו, כדלקמן: "'הכנסה' בתקנון זה – כל השתכרות, חלף השתכרות, תמורה, קצבה, הטבה, הנאה, או זכות אחרת המגיעים או שיגיעו לחבר, במישרין או בעקיפין, בגין, עקב או חלף עבודתו, משלח ידו ו/או עסקו של החבר או של בן זוגו חבר הקיבוץ [...]. האסיפה רשאית בהחלטה מיוחדת (רוב של 2/3 מהמצביעים), להוסיף או לגרוע זכות או סוגי זכויות מהרשימה הנ"ל."
עיקר טענות נעמי זורע:
אין מחלוקת שחברים רבים נהגו שלא להעביר את מלוא רכושם הפרטי לקיבוץ, כפי שעולה ממסמכי הקיבוץ עצמו, אולם הקיבוץ לא עשה דבר על מנת לכפות זאת עליהם. הקיבוץ נוהג באפליה, שכן בעוד היא ובעלה העבירו, במשך שנים, את רכושם הפרטי לקיבוץ, חברים אחרים לא עשו כן ולכן אין היא מחוייבת להעביר את כספי הפנסיה לקיבוץ.
כספי הפנסיה אינם הכנסות מעבודה ולכן אין היא חייבת להעבירם לקיבוץ, גם לא על פי התקנון, כפי נוסחו עד תיקון 2000.
גם אם מדובר בהכנסות מיגיעה אישית, הרי משנת 2000, לאחר תיקון התקנון, אין היא חייבת להעביר את כספי הפנסיה.
הקיבוץ השלים עם אי העברת כספי הפנסיה, והתייחס אליהם כאל "חוב אבוד".
רק לאחר כעשר שנים החליט הקיבוץ לבצע מעין קיזוז ע"י הקפאת זכויות המגיעות למבקשת מהקיבוץ .
עיקר טענות הקיבוץ :
תביעת המבקשת להחזר כספים כלשהם, בנוגע לתקופה שעד ליום 6.9.02, התיישנה.
המבקשת לא הוכיחה זכותה לקבלת אותם כספים, אשר לא העבירה לקופת הקיבוץ ולא הוכיחה העדר זכות לקיבוץ לקזז, כנגד כספים חסרים אלה, את המגיע לה מהקיבוץ.
נעמי אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולהחליט, שמאחר שחברים אחרים לא העבירו את כל רכושם לקיבוץ, היא זכאית שלא להעביר אליו את כספי הפנסיה, שכן אין מדובר בחיובים שלובים.
אין כל בסיס לטענת האפליה שבפי נעמי זורע.
ועם השנים, התפתח בקיבוצים נוהג, היוצר אבחנה בין "הכנסות אקטיביות" ל"הכנסות פסיביות", העברת הראשונות – נכפתה על החברים, מאז ומתמיד, בעוד שהעברת האחרונות נאכפה פחות ופחות.
יש לבחון את תכלית הקצבאות, כך שקצבה המהווה תחליף הכנסת עבודה, על החבר להעביר לקיבוץ ואילו קצבה שנועדה לפצות על נזק, כאב או אבדן, אין החבר מחוייב להעביר לקיבוץ. השאלה המנחה הינה, האם הקצבה היתה נוצרת לולא עבודתו של החבר.
התגמולים היחידים שמחריג סעיף 4א' לתיקון התקנון משנת 2000, הינם אלה שאינם מיגיעתו האישית של החבר.
הנפקות המעשית של קבלת עמדת נעמי תביא לקריסת הקיבוץ, שכן כל החברים יהיו זכאים לתבוע מהקיבוץ השבת כל כספי הפנסיה והשארים, שהתקבלו משכר עבודתם, במהלך כל השנים.
דיון והכרעה :
טענת ההתיישנות
מאחר שהתובענה הוגשה ביום 6.9.07, התיישנה כל התובענה בנוגע לכל אשר נעשה, או לא נעשה, עד יום 6.9.00.
העברת רכוש פרטי לקיבוץ ותיקון 2000 -
מהעדויות ומהמסמכים עולה מחלוקות בין חברי הקיבוץ, לאורך השנים, בנוגע להעברת רכוש פרטי לקיבוץ ובסך הכל נראה שבמהלך השנים, פחות ופחות חברים העבירו את רכושם הפרטי לקיבוץ, ללא שהקיבוץ נקט אמצעים משפטיים נגדם, עד שבא תיקון התקנון משנת 2000 וביטל חובה זו.
עיקר העובדות הנוגעות לכספי הפנסיה
עד שנת 1995, העביר זרו את קצבת הפנסיה החודשית, אל הקיבוץ. אולם, החל משנה זו, הפסיק לנהוג כך. סמוך לאחר מכן נפטר. אשתו, נעמי, המשיכה בדרך זו ונמנעה מלהעביר כספים אלה לקיבוץ. כך נהגו בני הזוג גם בנוגע לכספי השכול.
הקיבוץ שלח אל משפחת זורע, מכתבים בענין אי העברת כספי הפנסיה החודשית מהם עולה שהקיבוץ ניסה להביא את נעמי לידי כך שתחזור ותעביר את כספי הפנסיה לקיבוץ.
משלא נעתרה נעמי, החליט הקיבוץ "לקזז", תשלומים שונים המגיעים למבקשת, כנגד כספי הפנסיה שאינו מועברים.
טענת האפליה
טענת נעמי הינה, שהקיבוץ לא אכף על חברים אחרים, העברת רכושם הפרטי בעוד שמשפחת זורע העבירה את כל רכושה הפרטי לקיבוץ. ואכן, כך היו הדברים. לכן סבורהנעמי , שניתנה לה חירות שלא להעביר את כספי הפנסיה לקיבוץ . עיקר טענתה היא, כאמור, שהיא היתה פטורה מהעברת כספי הפנסיה, עד לתיקון 2000, היא, שאי אכיפת העברת הרכוש הפרטי, הקנתה לה זכות שלא להעביר את כספי הפנסיה "כנגד" הרכוש שהיא וזרו העבירו, בעבר, לקיבוץ.
אילו היה מחליט הקיבוץ לדרוש את כספי הפנסיה רק מנעמי ולא היה דורש תשלומם משאר החברים, יכולה היתה נעמי לטעון לאפליה. במצב בו נדרשים כספי הפנסיה מכל החברים, אין לומר שדרישתם מנעמי מהווה אפליה, רק בשל כך שהקיבוץ לא אכף את התקנון בדבר העברת רכוש פרטי, על חברים שלא העבירו רכושם הפרטי לקיבוץ.
תיקון תקנון בשנת 2000
האם תיקון התקנו בשנת 2000 פטר את החברים מהעברת כספי פנסיה של בן-זוגו של חבר אל הקיבוץ. תיקון התקנון בשנת 2000 ביטל את חובתם של חברי הקיבוץ להעביר את רכושם הפרטי לקיבוץ, מנוסח התיקון עולה, שכל הכנסה מעבודת החבר הינה "הכנסה שיתופית", אשר על החבר להעביר לקיבוץ, וזה כולל: "תקבולים ממשלח יד, עסק או עבודה, פנסיה, רנטות, קצבאות וגמלאות והכנסות אחרות בעלות אופי דומה". הסעיף מחריג רק הכנסות "שלא מיגיעתו האישית". טוענתנעמי , שתיקון 2000 אינו יכול לחייב אותה משום שהוא מפלה את החברים שהעבירו רכושם הפרטי לקיבוץ אל מול אלה שלא העבירו רכושם. כן טוענת היא, שלא ניתן היה לקבל החלטה כזו אלא בהסכמה, "פה אחד" של כל החברים. (וככלל, לשם שינוי התקנון יש צורך ברוב של 75% וכן נדרש אישור רשם האגודות השיתופיות) תיקון 2000 נתן, למעשה, ביטוי "רשמי" למצב שהתפתח בקיבוץ והיה קיים בו במשך שנים רבות, בו חברים רבים אינם מעבירים רכושם הפרטי .
בכל אופן השאלה שנדונה כאן איננה חוקיות תיקון 2000, אלא "עשיית דין עצמית" של נעמי מאז שנת 1996. נעמי נמנעה, על דעת עצמה, מלהעביר את כספי הפנסיה והשכול לקיבוץ, עוד משנת 1996 ולא רק משנת 2000, עת התקבל התיקון, שאושר לרישום ע"י רשם האגודות.
עד לשנת 2000, חל התקנון כי "חבר הקיבוץ חייב להעביר לקיבוץ והקיבוץ רשאי ליטול לרשותו, את הבעלות והחזקה בכל נכסיו של החבר". כלומר אין מחלוקת, שעד תיקון 2000, חלה על כל החברים ונעמי, בכללם, חובה להעביר לקיבוץ את כל כספי הפנסיה . אי העברת כספי הפנסיה ע"י נעמי, קודם לתיקון 2000, מהווה הפרת של התקנון.
בכל אופן , לפי תיקון 2000 ולפני תיקון 2008 לא היה ברור שיש להעביר את כספי הפנסיה של בן הזוג לקיבוץ. לכן תיקון 2008 קבע, במפורש, חובת העברת כספי הפנסיה של בן הזוג לקיבוץ, מכאן למדים שלפני תיקון 2008 הדבר לא היה ברור, שאילולא כן, לשם מה היה נחוץ תיקון 2008 ?
זכות הקיזוז
כאמור – כל אשר נעשה, או לא נעשה, עד 6.9.00, התיישן וממילא קבעתי שנעמי היתה חייבת להעביר את כספי הפנסיה עד לתיקון 2000, דהיינו – עד ליום 3.9.00 .
האם עמדה לקיבוץ זכות לקזז את המגיע למבקשת מהכספים שלא הועברו על ידה לקיבוץ עד ליום 3.9.00 ?
נעמי זורע טוענת שזכות קיזוז יש להפעיל בתוך זמן סביר מעת שנודעו לקיבוץ העובדות המקימות לו, לשיטתו, זכות קיזוז.
הקיבוץ טוען, שמתוך חוסר רצון להתעמת עם נעמי, הוא לא הגיש כנגדה תביעה בגין אי העברת כספי הפנסיה, אלא בחר בדרך של קיזוז סכומי המענקים
בית המשפט אומר שעומדת לקיבוץ זכות קיזוז, כטענתו, אולם, בנוגע לתיקון 2000, חלה זכות הקיזוז רק עד גובה סך כספי הפנסיה, שלא הועברו ע"י המבקשת עד יום 3.9.00.
כספי השכול
עד לשנת 1995 העבירו נעמי וזרו לקיבוץ את כל רכושם וזכויותיהם, לרבות כספי השכול, אולם בשנת 1995, חדלה נעמי מהעברת כספי השכול לקיבוץ. הקיבוץ הצהיר על כך שאינו מבקש את כספי השכול ושאין לקיבוץ כל טענה לגביהם. אך עם זאת טוען הקיבוץ , שאין בהצהרה משום ויתור הקיבוץ על טענת התיישנות בנוגע לתביעת נעמי להחזר כספי השכול שהועברו על ידה וע"י זרו לקיבוץ, עד שנת 1995.
אין חולק שלאחר תיקון 2000, אין חובה להעביר כספי שכול לקיבוץ.
היות והתיישנה התביעה, עד ליום 6.9.00 ומאחר שנעמי הפסיקה להעביר את כספי השכול בשנת 1995, ממילא התיישנה תביעתה להצהרה בדבר זכותה להחזר כספי השכול ואין מנוס מדחייתה.
ובית המשפט מוסיף שלאור ייחודן של גמלאות שכול, שבהעדר הסכמה מפורשת, אין ללמוד זכות הקיבוץ לכספי השכול בדרך של פרשנות התקנון. פרשנות כזו מנוגדת, לטעמי, לתקנת הציבור.
החזר ההלוואה :
מהאמור לעיל עולה שזכותה של המבקשת להחזר ההלוואה שניתנה למשפחת זורע, למטרת דיור, בחודש מרץ 1994, התיישנה, גם היא, ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור.
סיכום :
תביעתה שלנעמי זורע , על כל חלקיה, עד יום 6.9.00, התיישנה.
עד לתיקון 2000 חלה על משפחת זורע חובה להעביר לקיבוץ את כל כספי הפנסיה. לפיכך, נדחית הבקשה בנוגע לחלק זה של כספי הפנסיה.
מהיום בו אושר תיקון 2000 ועד היום בו אושר תיקון 2008, לא היתה נעמי חייבת להעביר לקיבוץ את כספי הפנסיה של זרו.
הקיבוץ זכאי לקזז את הזכויות המגיעות למבקשת, כנגד כספי הפנסיה שלא הועברו עד יום 3.9.00.
מחמת התיישנות, נדחית הבקשה בנוגע לכספי השכול.
מחמת התיישנות נדחית הבקשה גם בנוגע להחזר ההלוואה מחודש מרץ 1994, שניתנה למשפחת זרו, למטרת דיור.
הסעדים
ניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו זכאית היתה נעמי שלא להעביר לקיבוץ את כספי הפנסיה, החל מהיום בו אושר תיקון 2000 ועד ליום בו אושר תיקון 2008.
הקיבוץ לא היה רשאי לקזז כספים כלשהם מכספי הפנסיה, לתקופה שבין אישור תיקון 2000 ועד לאישור תיקון 2008, אולם היה זכאי לקזז כספים המגיעים לנעמי, כנגד כספי הפנסיה שלא הועברו על ידה בתקופה שעד אישורו של תיקון 2000.
ניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו זכאית נעמי לכל הזכויות, המגיעות מהקיבוץ, לכל חבר קיבוץ בגילה (זכות לצבירה פנסיונית, זכות למענק מקרן זכויות נפטרים וזכות להסדר הלוואות), אולם זאת - בניכוי סכומי כספי הפנסיה, שהיה על נעמי להעביר לקיבוץ, בתקופה שעד לתיקון 2000 ואלה בלבד.
