נפצע במהלך שחייה בחוף שיזף שבכנרת שהינו חוף בלתי מוכרז ויפוצה על ידי המועצה האזורית

בשנת 2008 הגיע איתמר רפל, חייל בחופשה, לחוף שיזף שבכנרת, שם נפגע בראשו במהלך השחייה. איתמר טוען, כי התאונה אירעה בשל רשלנותה של המועצה האזורית עמק הירדן, שבתחומה נמצא החוף, האחראית למפגעים שבתחומי המקרקעין שבהחזקתה ובפיקוחה, ועל כן הוא הגיש תביעה כנגד המועצה וכנגד המבטחת של המועצה, חברת שמגד, ואלו שלחו למפעיל החוף הודעת צד השלישי.

ביתר פירוט טען איתמר, כי אחריותה של המועצה מקורה באחריותה הסטטוטורית שממנה אין היא יכולה להשתחרר באמצעות מסירת ניהול החוף למפעיל חיצוני, וכי היא התרשלה בכך שלא הציבה בחוף שילוט נאות האוסר על הכניסה למים. עוד הוא הוסיף, כי היא אחראית באחריות שילוחית למעשיו של מפעיל החוף, שהיה עליו לדאוג שלא יימצאו במים ברזלים מסוכנים.

מנגד, טענו המועצה והחברה, כי על פי הוראות צו הסדרת מקומות רחצה, החוף הינו חוף אסור לרחצה, וכיוון שהכניסה למים הייתה אסורה, לא מוטלת עליהן כל אחריות לנזקיו של איתמר, ולכל היותר מוטלת האחריות על מפעיל החוף.

המפעיל מצידו טען, כי הוא אינו אחראי למפגעים הקיימים במי הכנרת, שכן נושא ההסכם בינו לבין המועצה הינו החניון בלבד, ולא החוף בכללותו, כך שאין לו זיקה לחוף או למי הכנרת. עוד הוסיף המפעיל, כי העובדה שהוא שומר על הניקיון לא רק בחניון אלא עד קו המים, הינה כדי לתת לנופשים הרגשה של ניקיון, והוא כלל אינו חייב לעשות כן.

בתחילה התייחס ביהמ"ש למחלוקת העובדתית בנוגע לנסיבות הפציעה, תוך שהוא מקבל את גרסתם של איתמר וחבריו, לפיו במהלך צלילה במים, נתקל איתמר בחפץ מתכתי שגרם לו לדימום רב בראשו. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענותיו של איתמר בדבר אחריות המועצה ובדבר אחריות המפעיל, תוך שהוא דוחה את טענות ההגנה.

בית המשפט מצא, כי בחוף שיזף, כמו גם בחופים אחרים, נוצר "יצור כלאיים" של חוף, שאולי הוא נוח וטוב למועצה ולמפעיל החוף, אך הוא אינו בטוח למבקרים. מצד אחד, על פי צו הסדרת מקומות רחצה, החוף אסור לרחצה, אך מצד שני, מתפקד החוף כחוף מוסדר המיועד למתרחצים, אלא שתחת כסות סיווגו של החוף כחוף אסור לרחצה פטורים את עצמם האחראים לחוף ממתן שירותי הצלה ומהבטחת שלומם של המבקרים.

על מעמדו של חוף שיזף כחוף ככל החופים ניתן ללמוד מפרסומו על ידי המועצה, המדגישה את מעלותיו של החוף, ומכוונת אליו את הנופשים מילולית ובעזרת מפה, ומזמינה אותם לבקר בו.

ניתן היה לצפות שאגב מילוי תפקידה וסמכויותיה, תהיה המועצה מודעת לכך שהנופשים מגיעים לחופי הכנרת בראש ובראשונה על מנת לרחוץ בהם, ועל כן תשקוד על פיתוח החופים, על יצירת סביבה בטיחותית לנופשים בתחומיה, גם אם הדבר כרוך בטיפול בהכרזתם. עוד סביר היה לצפות, שהמועצה תפעל להכוונת הנופשים ולהזמנתם אך ורק לאותם חופים מוסדרים ובטוחים, ותנסה להרחיקם מחופים בלתי מוסדרים, בהם מסכנים הנופשים את חייהם.

בית המשפט ביקר את המועצה תוך שהוא מציין, כי קשה שלא לתהות מדוע רואה המועצה לאפשר את פיתוח החוף, מציבה, או מתירה להציב בו, שירותים ומקלחות, חרף הסכנה הטמונה בחוף הבלתי מוכרז, ואף מכוונת את הנופשים דווקא לחוף בלתי מוסדר זה, תוך מניית מע0לותיו. טענת המועצה כי היא מחלקת מנשרים המודיעים על קיומם של חניונים אשר הוקמו ליד חופים לא מוכרזים, עוד מדגישה את העובדה כי למועצה היה ברור שפתיחת החניונים הללו מטעה את המתרחצים.

משנוהל הלכה למעשה חוף רחצה לכל דבר ומשהוכח כי מבקרי החניון באו לנפוש בחוף ולרחוץ במימיו, מוטלת על מפעילי החוף חובת זהירות לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת לנטרל את הסכנה הטמונה בשהיית המבקרים בחוף, והם אינם פטורים מאחריותם לנזקי המבקרים הנכנסים למים. וכך גם בענייננו, המועצה והמפעיל התרשלו, הן בכך שיצרו מצגים לפיהם מדובר בחוף רחצה רגיל, והן בכך שלא דאגו להסיר מהחוף, לרבות מהמים, מפגעים העלולים לפגוע במבקרים במקום.

לדעת בית המשפט, המחוקק ומחוקק המשנה שקבעו חובות בדבר הסדרי הבטיחות בחופים מוכרזים ולא קבעו חובות שכאלו בחופים שאינם מוכרזים, לא ראו לנגד עיניהם את האפשרות שבחוף בלתי מוכרז יוקמו שירותי חוף מלאים, אלא סביר להניח כי הם סברו שככל שהחוף לא יוכרז, לא תתקיים בו פעילות חופשית, כך שאין צורך בקיום הסדרי פיקוח או בטיחות.

עוד הוסיף בית המשפט, כי בנסיבות דוגמת חוף שיזף, אין די בשילוט האוסר על כניסה למי הכנרת, אלא יש למנוע כל גישה למים, בין באמצעות גידור, ובין באמצעות פיקוח הדוק.

לאור כל האמור לעיל, מצא בית המשפט כי הן המועצה והן המפעיל התרשלו, ושיש להטיל עליהם אחריות לנזקיו של איתמר. מבחינת היקף האחריות – אמנם המועצה מסרה את האחריות למפעיל, אך מבחינת תפקידה הסטטוטורי לפקח על הפעילות במקום ולהעניק לה את הרישוי המתאים, הוטלה עליה ועל החברה אחריות בשיעור של 60%, ועל המפעיל יש להטיל אחריות בשיעור של 40%.

אמנם המבקרים בחוף היו רשאים להניח שלא יהיו במים מפגעים המסכנים אותם, אך מאחר שעולה מהראיות שאיתמר צלל במקום בעיניים סגורות, וספק אם תנאי השטח מאפשרים זאת, יוחס לו אשם תורם בשיעור של 10%.

לאור הנסיבות, העמיד בית המשפט את סכום הפיצויים המגיע לאיתמר על 25,000 שקלים חדשים, כשמסכום זה יש להפחית את האשם התורם. כמו כן, חויבו המועצה והמפעיל בהוצאות משפט ושכ"ט.