סגנית הרשם קבעה כי משפחת חרז חבה לאגודה 175,747 ₪.
חרז ריקי ת.ז. 051408821
חרז אבשלום ת.ז. 050135276
ע"י ב"כ עו"ד אורן בן
רח' ויצמן 4 תל אביב 64239
טל: 03-6093654; פקס: 03-6093656
- המערערים -
שער אפרים – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק)
באמצעות המפרק עו"ד איתן ארז
דרך מנחם בגין 23, תל-אביב-66184
1. מושב שער אפרים (להלן: "האגודה" או "המושב") נמצא מאז שנת 2004 בפירוק מפעיל, המנוהל על ידי המפרק – עו"ד איתן ארז (להלן: "המפרק").
הרקע למינוי המפרק המפעיל מוכר לכל העוסקים בדבר ונסקר ארוכות במסגרת הליכים רבים ושונים, שנדונו בפני רשם האגודות השיתופיות ואף בפני בג"צ, ואין טעם לחזור עליו.
2. ענייננו בתיק מאוחד בערעורים, שהוגשו כנגד שלושה צווי תשלום, שהוצאו ע"י המפרק: 1) צו תשלום מיום 29/3/11 כנגד המערער 2, בגין חוב כרטסת בסך 205,747 ₪ (להלן: "הצו הראשון"); 2) צו תשלום מיום 23/10/12 כנגד המערערת 1, בגין אותו חוב כרטסת בסך 205,747 (להלן: "הצו השני"); ו-3) צו תשלום מיום 23/10/13 כנגד שני המערערים, בגין דמי חכירה לשנת 2011 בסך 951 ₪ (להלן: "הצו השלישי", וכל הצווים ביחד "צווי התשלום").
3. הערעור כנגד הצו הראשון הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור מסוג זה, אולם בהחלטתי מיום 11/12/12 נעתרתי לבקשה להארכת המועד להגשתו וקבעתי כי הערעור על כל צווי התשלום ידון במאוחד.
עיקרי טענות המערערים
4. המערערים שילמו את חובם על פי הצו השלישי, המתייחס לחוב בגין דמי חכירה לשנת 2011, וכעת מערערים על גובה דמי החכירה שנגבה מהם.
לטענתם לא הוצג להם חישוב דמי החכירה, ובכל מקרה הם סבורים, כי דמי החכירה השנתיים שיש להטיל עליהם נופלים מסך של 500 ₪. בעיקרי הטיעון, שהוגשו מטעמם, הוסיפו המערערים וטענו, כי יש לחייבם בדמי חכירה בסך של 375 ₪ בלבד ולפיכך על האגודה להשיב להם סך של 576 ₪.
עוד טוענים המערערים, כי על חובת תשלום דמי החכירה היה על המפרק להודיע להם מראש ולא בדיעבד ובכך לחסוך מהם תוספת תשלומים.
בעיקרי טיעוניהם הוסיפו והעלו המערערים טענות גם כנגד תשלום סך של 930 ₪, ששולם על ידם בגין דמי חכירה לשנת 2012, ודרשו השבה נוספת בסך של 555 ₪.
5. המערערים מעלים טענות שונות כנגד עצם חיובם של חברי אגודה בדמי פיתוח, ובהקשרם הספציפי טוענים, כי אינם חייבים בדמי פיתוח היות ולטענתם כלל לא קיבלו 2 מגרשים בהרחבה ולא שולם להם בפועל חלף המגרשים.
המערערים מודים, כי המערער 2 ערך הסכם עם האגודה לקבלת תשלום חלף המגרשים ולצורך כך אף קיבל לידיו המחאות בסכומים שונים, אלא שלטענתם, רוב ההמחאות חוללו וסורבו ע"י הבנק בשל אי כיסוי מספיק, ונוכח הזמן הרב שחלף מאז לא ניתן להביא ראיות התומכות בכך.
המערערים הציגו העתק המחאה אחת בלבד ע"ס 10,000 ₪, שחוללה בשל אי כיסוי מספיק. בעקבות כך אותרו על ידי הנהלת החשבונות של המושב עוד שני שקים שחזרו, ע"ס 10,000 ₪ כ"א, ולפיכך ביקש המפרק בתגובתו להפחית את החוב ב-30,000 ₪.
6. כמו כן, באשר לחוב הכרטסת טוענים המערערים להתיישנות ו/או שיהוי בדרישות התשלום כנגדם.
7. מוסיפים המערערים וטוענים, כי האגודה לא ניהלה את כרטסות החברים כדין ובכך יש לסתור את החזקה לכך שהכרטסת מהווה ראיה לכאורה לקיומו של חוב.
עיקרי טענות המפרק
8. המפרק טוען, כי חובת תשלום דמי חכירה הוכרעה בהחלטת רשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") מיום 7/8/12, שקבע כי על המפרק לשלם את דמי החכירה השנתיים מקופת הפירוק שעם תשלומם הופך לחוב של בעלי הנחלות לאגודה בפירוק.
כמו כן, טוען המפרק ומפרט, כי קופת הפירוק משלמת דמי חכירה בהתאם לדרישות תשלום המונפקות על ידי מנהל מקרקעי ישראל בכל שנה, הכוללות 3 מרכיבים – 80 נחלות, 10 בתי מקצועיים ו-421 דונם שטח חקלאי.
בשנת 2011 עמד החיוב, בגין 80 הנחלות על 62,990.40 ₪,ובהתאם חויב כל בעל נחלה ב-1/80 מסכום זה, וזה בלבד (787.4 ₪), בתוספת דמי גבייה וטיפול בסך של 142.6 ₪, ובסה"כ 930 ₪ לכל נחלה.
החוב נדרש לתשלום עד ליום 20/10/12, ומשלא פרעו המערערים את חובם הונפק הצו השלישי הכולל גם ריבית וחלק מהוצאות הנפקת צו התשלום (שליח שביצע מסירת הצו).
לטענת המפרק עד למועד הגשת תגובתו לערעור שילמו כ-60 מתוך 80 בעלי הנחלות את דמי החכירה, בגין שנת 2011 ורק קומץ, ובינהם המערערים, מערימים קשיים ומסרבים לשלם את החוב.
9. המפרק דוחה מכל וכל את טענות השיהוי וההתיישנות.
טוען המפרק, כי טענות אלה של המערערים זהות לטענות, שנטענו ב-11 ערעורים שונים, שהוגשו על ידי חדד יחיאל וחברי אגודה אחרים ונדחו על ידי הרשם בהחלטתו מיום 27/11/12, שניתנה במאוחד לכל הערעורים (להלן: "תיק חדד").
מוסיף ומציין המפרק, כי בהתאם להוראות הרשם דאז נשלחו, בחודש ספטמבר 2005, לכל חברי האגודה, ובינהם המערערים, פרוט מצב חשבון וכרטסות המשקים (לענייננו משק 22), וביום 30/4/06 הונפק צו לתשלום יתרת החוב בכרטסת של משק 22 בסך של כמעט 800,000 ש"ח (עותק מהצו צורף כנספח 8 לתגובת המפרק).
צו זה לא נאכף לטענת המפרק נוכח בדיקות שונות, שבוצעו על ידו ו/או מי מטעמו לאחר כניסתו לתפקיד, ובעקבותיהן בוצעו זיכויים וחיובים שונים בכרטסות, ובכלל זה בכרטסת של המערערים, אשר הובילו להפחתת חובם לכדי כ-205,000 ₪ בלבד. לאחר ביצוע העדכונים האמורים הונפקו הצו השני והשלישי.
יתרה מכך לטענת המפרק יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד צו הפירוק שניתן ביום 26/4/04, ולא ביום 26/3/04 כפי שנטען על ידי המערערים, וממועד זה ועד למועד הנפקת הצו הראשון ביום 29/3/11, חלפו פחות מ-7 שנים.
10. כמו כן, טוען המפרק, כי סוגיית חובת חברי האגודה, ובכלל זה המערערים, לתשלום דמי פיתוח מוצתה עד תום, בהסתמכו בעיקר על החלטת הרשם בתיק 1292/249/06 יחיאל דמרי ואח' נ' שער אפרים (להלן: "תיק דמרי") וההחלטה בתיק חדד, בהן אושר למפרק לגבות בגין כל מגרש דמי פיתוח בסך 100,000 ש"ח.
11. עוד טוען המפרק, כי כרטסת הנהלת החשבונות מהווה ראיה לכאורה לנכונותה והנטל לסתורה מוטל על הטוען נגדה, זאת בהתבסס על הוראות סעיף 1א' לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה – 1975 ועל החלטת הרשם בתיק דמרי.
כרטסת הנהלת החשבונות של משק 22 מעידה על זיכוי חשבון המערערים בסך של 544,000 ₪ (חלף 2 מגרשים), ולטענת המפרק המערערים לא עמדו בנטל לסתור את המופיע בכרטסת, למעט בהתייחס לשלוש המחאות שחזרו, ע"ס 10,000 ₪ כ"א (המוזכרים לעיל), ושעצם חזרתם אינה מעידה לגבי שאר ההמחאות ואינה פוגעת באמינות הכרטסת בכללותה.
12. מוסיף וטוען המפרק, כי שתיקת המערערים במשך שנים, עד להגשת הערעור, ואי נקיטת פעולות נגד רישומי הכרטסת ו/או נגד אי קבלת חלף המגרשים לכאורה, מעידה על אי אמיתות טענותיהם בדבר אי קבלת הכספים ומרמזת דווקא על ההיפך.
הדיון בערעור והשתלשלות העניינים לאחר מכן
13. דיון בתיק התקיים בפני ביום 26/2/13, במהלכו התברר, כי המערערים לא פנו מעולם לבנק בניסיון לאתר מסמכים, שיתמכו בטענתם בדבר חילול המחאות שנמסרו להם ע"י האגודה, וזאת לטענת המערער 1 מפאת מצב בריאותי לא טוב.
בנסיבות העניין החלטתי בתום הדיון וטרם קבלת החלטה בתיק, לאפשר למערערים, לפנים משורת הדין, להגיש, תוך 7 ימים, בקשה להורות למפרק לפנות לבנק ממנו נמשכו ההמחאות בבקשה לקבל מסמכים ספציפיים המתייחסים למועדים ספציפיים (זאת, בין היתר, מתוך הכרה בפירוט המבוקש על ידי הבנקים בפניות מעין אלה) (להלן: "החלטת הביניים").
14. על אף הקבוע בהחלטת הביניים, הוגשה על ידי המערערים ביום 3/3/13 בקשה להורות למפרק כדלקמן:
א. "להמציא לב"כ המערערים צילומים של פנקסי שקים של האגודה, שמספרי השקים עוקבים את מספרי שלושת השקים ע"ס 10,000 ₪ כ"א, שתאריך פרעונם לפני או אחרי שלושת השקים, שחוללו ע"י הבנק, אשר היוו יחד סכום של 544,000 ₪...";
ב. "לפנות לבנקים בו/בהם ניהלה האגודה שער אפרים (בפירוק) חשבון בנק ולהביא מסמכים אוטנטיים בדבר פירעון שקים לפקודת המערערים בסכום כולל של 544,000 ₪, לרבות מועד פירעונם בפועל, ולהמציא צילומי השקים משני צדדיהם".
לבד מן האמור, הוסיפו המערערים בבקשתם גם התייחסות לדברים, שנאמרו על ידי מערער 2 במהלך הדיון.
15. בתגובה לבקשת המערערים, שהוגשה ביום 10/3/13, התנגד המפרק לשימוש שעשו המערערים בהחלטת הביניים ובחריגתם מהאמור בה. מבלי לגרוע מהאמור הודיע המפרק, כי הוא מתכוון לפנות לבנק ולברר עד איזה מועד היסטורי ניתן לקבל דפי בנק.
16. ביום 18/3/13 הורתי למפרק לפנות לבנק בהתאם לאמור בתגובתו, וכן, קבעתי, כי ככל שתתקבל הודעה מהבנק שניתן להנפיק דפי חשבון מהתקופה הרלבנטית, יהיו המערערים רשאים להגיש, תוך 7 ימים ממועד קבלת ההודעה, בקשה להורות למפרק לפנות לבנק לקבלת מסמכים ספציפיים. בהחלטתי זו הודגש, כי על הבקשה להיות קונקרטית תוך פרוט מסמכים ספציפיים המתייחסים למועדים ספציפיים, ולא בנוסח כללי כמו זה שמצא ביטויו בבקשתם.
17. ביום 1/8/13 התקבל עדכון מאת המפרק לו צורפו תגובות הבנקים, ומהם ניתן ללמוד, כי לפחות מחלקם ניתן לקבל דפי חשבון לשנים ארוכות אחורה אך צילומי המחאות ניתן להנפיק רק לתקופה של 7 שנים, והכל בכפוף לתשלום עמלות.
בנסיבות אלה, ביקש המפרק לקבוע, כי ככל שיבחרו המערערים לבצע בדיקה כלשהי יישאו מראש בתשלומי עמלות הבנקים הכרוכות בפעולות אלה.
18. ביום 21/8/13 הגישו המערערים תגובה לעדכון המפרק, שעיקרה חזרה על טענתם בדבר היפוך נטל הראיה בנוגע לחוב הכרטסת ובקשה להורות למפרק להמציא לידיהם העתקים מפנקסי ההמחאות של האגודה שרק עליהן ניתן לטענתם לפנות ספציפית לבנק ולבקש דפי חשבון לפי מועדי המשיכה.
דיון והכרעה
19. האגודה, המסווגת כמושב עובדים, שוכרת עפ"י התקשרות עם מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, משבצת קרקע.
ככלל מקובל במושבים, כי חלק משטחי המשבצת, בדגש על חלקות המגורים, נמסר לשימוש וחזקה של חברי האגודה (בכפוף ובהתאם להחלטות האגודה), והיתר נותר בשימוש וחזקה של המושב. כך גם הדבר במושב שער אפרים, כאשר חלקות המגורים מוחזקות על ידי חברי המושב, ושאר השטח אמור להיות מכונס (בהתאם להחלטה קודמת של המפרק) תחת ידי המפרק.
20. מתוקף היות המושב בעל הזכות הראשית בשטח המשבצת, מוטלים עליו, כדבר שבשגרה, תשלומים שונים בהתייחס לכלל השטח, לרבות השטחים המוחזקים ע"י חברי האגודה, כגון ארנונה ודמי חכירה.
שאלת סמכות המפרק לחייב חבר אגודה בתשלומים שוטפים, המשולמים מתוך קופת הפירוק, כגון ארנונה חקלאית ודמי חכירה, נדונה והוכרעה בהחלטתי מיום 7/7/13, שניתנה בתיק מס' 1292/178/12 כוכבי זכריה נ' מפרק שער אפרים (פורסם בנבו) (להלן: "תיק כוכבי").
בהחלטה זו קבעתי, מהטעמים שפורטו בהרחבה בסעיפים 24-28 להחלטה, כי למפרק סמכות לחייב חברי אגודה לשאת בתשלומי ארנונה חקלאית, ששולמו מתוך קופת הפירוק, בגין שטחים המוחזקים על ידם, ולעצם שאלת הסמכות אין הבדל בין ארנונה חקלאית לבין דמי חכירה או בין שטחים המוחזקים על ידי החברים בפועל אם לאו.
21. אם המדובר בהטלת חובה על החברים להשתתף בעול הוצאות הפירוק ואם בהטלת מיסי חבר, ראוי שיוטלו באופן שוויוני.
אשר על כן, והיות ועסקינן בתשלום, שמטרתו לכסות הוצאות, שהוצאו על ידי האגודה בהתייחס לשטח הנחלות, האמורות להיות מחולקים באופן שוויוני בין החברים (ובכך עוסקת בימים אלה ועדה וולנטרית שהוקמה בדיוק לצורך זה), הנני מוצאת, כי אופן חישוב דמי החכירה, כפי שהובהר, בצורה מפורטת ומנומקת בתגובת המפרק לערעור, המחלק את סך דמי החכירה בגין 80 הנחלות באופן שיוויוני בין 80 בעלי הנחלות, הינו ראוי ומידתי.
כמו כן, לא מצאתי פגם בהחלטת המפרק לגבות דמי גבייה וטיפול בסך 142.6 ₪ מכל נחלה, בודאי לא פגם כזה המחייב התערבות של הרשם, השמורה למקרים חריגים של חוסר סבירות קיצונית, קיומו של חשש לשיקולים זרים בפעולת המפרק או חריגה בוטה ממטרות הפירוק (ר' בהקבלה מדיני פירוק חברות - ע"א 2172/10 אלומיניום זוהר יבוא ושיווק (בפירוק) ואח' נ' עו"ד מוטי גלוסקא, מפרק החברה ואח', פורסם בנבו וכן פר"ק (ת"א) 307-93 בש"א 11813/06 Red Rock Commodities Ltd (בפירוק) נ' ABN- AMRO Bank N.V. ואח', פורסם בנבו, וגם החלטתו של רשם האגודות השיתופיות בתיק מס' 2245/565/09).
22. זאת ועוד. בעיקרי טיעוניהם מסכימים המערערים לשלם דמי חכירה בסך של 150 ש"ח לדונם לשנה עבור שטח המגורים (2.5 דונם). אולם בפועל ובשונה מרוב חברי האגודה, מחזיקים המערערים, בשטח גדול בהרבה העומד על כ-80 דונם, שדמי החכירה המגיעים בגינם לפי שיטת החישוב המוצעת והמקובלת על המערערים (150 ₪ לדונם), עולים בהרבה על דמי החכירה שנגבו מהם בפועל.
על השטח המוחזק על ידי המערערים, או מי מהם, הנני למדה מהתיק הנוסף המתנהל כיום בין הצדדים בפני עוזר הרשם – עו"ד רמזי חוראני (תיק מס' 1292/247/13) (שתחילתו בהליך קודם שהתנהל בפני - תיק מס' 1292/235/12), ושעניינו ערעור שהוגש על ידי המערער 2 כנגד החלטת המפרק לפינויו משטח חקלאי של כ-80 דונם, שעל אף שלטענת המפרק אמור להיות מכונס תחת ידיו, מוחזק בפועל המערער 2.
להסרת הספק, יובהר, כי האמור מצוין רק בהתייחס לעצם החזקה בשטחים, לגביה אין מחלוקת בין הצדדים, ואין בו לקבוע עמדה באשר לשאלת זכותו של המערער 2 להחזיק בשטח זה, שתתברר במסגרת הערעור הרלבנטי.
23. בשולי הדברים אדגיש, כי ערעור זה עוסק בשלושה צווי תשלום ספציפיים, שאינם נוגעים לדמי החכירה בגין 2012, לגביהם העלו המערערים טענות לראשונה במסגרת עיקרי טיעוניהם, ומכאן שערעור זה אינו האכסניה לדון בהם. עם זאת יאמר, כי בהחלטתי זו יש בודאי להשליך גם לגבי דמי החכירה לשנת 2012.
24. חובת תשלום דמי פיתוח של חברי האגודה, בגין מגרשים שקיבלו בהרחבה או תמורה חלף מגרשים, אינה מוטלת עוד בספק.
הנושא נדון והוכרע במסגרת ערעורים רבים, שהוגשו בעבר לרשם, שקבע, כי כל חבר שקיבל מגרש/ים או חלף מגרש/ים חייב בתשלום דמי פיתוח לאגודה, בסך של 100,000 ₪ עבור כל מגרש (ר' החלטות הרשם בתיק דמרי, תיק חדד וכן החלטתי בתיק 1292/151/12 ציונה דגה נ' מפרק שער אפרים (להלן: "תיק דגה")).
25. כנגד ההחלטות בתיק חדד ותיק דגה הוגשו עתירות לבג"צ (בג"צ 348/13 ובג"צ 2367/13).
שתי העתירות נדחו, וכך נקבע בפסק הדין, שניתן ביום 11/4/13 בשתי העתירות במאוחד:
"לגופו של עניין מצאנו את החלטות המשיב 1 (הרשם) מבוססות היטב, ומכל מקום לא התקיימו עילות המצדיקות התערבות בג"ץ בהחלטות, בהתחשב באמות המידה הצרות לביקורת שיפוטית על רשם האגודות השיתופיות".
26. אין ולא יכולה להיות עוד מחלוקת לגבי חובת חברי אגודה, שקיבלו מגרש או חלף מגרש, לשלם דמי פיתוח לאגודה, ומשכך נותר לבחון את טענת המערערים, כי לא קיבלו תשלום חלף 2 מגרשים (בסך של 544,000 ₪) ולפיכך הם אינם חייבים בדמי פיתוח.
27. אין מחלוקת, כי בכרטסת משק 22 מופיע זיכוי בסך של 544,000 ₪ (חלף 2 מגרשים) וכי לצורך פרעון הסכום מסרה האגודה המחאות למערער 2 (ר' סעיפים 25 לכתב הערעור ו-36 לעיקרי הטעון מטעם המערערים). עם זאת, טוענים המערערים, כי הרישום בכרטסת אינו נכון שכן לפחות חלק מההמחאות לא כובדו ובכך יש להפוך את נטל הראיה ולהטיל על המפרק את הנטל להוכיח איזה חלק מההמחאות נפרע ואיזה לא.
28. שאלת מעמדן של כרטסות חברי האגודה נדונה והוכרעה לא פעם ע"י הרשם, בין היתר בהחלטותיו בתיק חדד ובתיק דגה, שאושרו כאמור ע"י בג"צ.
הרשם קבע, כי משבוקרו הכרטסות על ידי רואה חשבון הן מהוות ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהן והנטל לסתור את הרישומים מוטל על הטוען זאת.
המערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ואף לא הוכיחו עילה להיפוך נטל הראיה.
29. את טענתם להיפוך נטל הראיה מבקשים המערערים לתמוך בצילום של המחאה אחת ע"ס 10,000 ש"ח, שלא כובדה מפאת אי כיסוי מספיק, אולם בכך אין להעיד אלא לגבי ההמחאה הספציפית.
יתרה מכך. המערערים הודו בפרעון חלק מההמחאות (כך בסעיף 27 לכתב הערעור – " האגודה נקלעה לקשיים כספיים, ולכן, רוב ההמחאות שנתנה האגודה למערער 2, חוללו וסורבו ע"י הבנק...." (הדגשה אינה במקור) ובהודאת המערער 1 במהלך הדיון – "בזמנו היה לי חוב לבנק הפועלים סניף קלנסואה, שחלקו נפרע באמצעות שקים של האגודה, בערך כ-20% מסך צו התשלום, היתרה לא שולמה לי"), מבלי שהוכח על ידם איזה חלק שולם ואיזה לא. העובדה שאין מחלוקת בדבר פרעון, ולו חלקי, של המחאות, סותרת כלשעצמה כל טענה, כי אי כיבודה של המחאה או המחאות מסוימות, מעיד על אי כיבודן של המחאות אחרות מלבדן.
30. מלבד ההמחאה היחידה כאמור לא נתמכה טענת המערערים בראיות נוספות, ויותר מכך, המערערים אף לא הפגינו נכונות או נקיטת יוזמה לאיתור ראיות מעין אלה.
כך לדוגמא, לטענת המערערים, חלק מההמחאות נמסרו למועצה האזורית לב השרון לכיסוי חובם כלפיה, והן חוללו ונמצאות בידי גזברות המועצה האזורית (סעיף 27 לכתב הערעור). ככל שכך הם פני הדברים, על נקלה יכלו המערערים להוכיח לפחות חלק מההמחאות שלטענתם לא כובדו, והם לא עשו כן.
זאת ועוד. בניגוד לכפי שניתן היה לצפות בנסיבות העניין, לא פנו המערערים לבנקים בניסיון לאתר ראיות כלשהן שתתמוכנה בטענתם ולא ביקשו מהמפרק לפעול לשם כך. יתרה מכך, גם לאחר שניתנה להם, לאחר הגשת הערעור והדיון בו ולפנים משורת הדין, שהות והזדמנות לפנות לבנקים, נמנעו המערערים מנקיטת הפעולות המתאימות לשם כך.
המערערים לא נקטו בפעולות שיקלו על הבנקים באיתור מסמכים רלבנטיים, אלא להיפך התנהלותם מלמדת על כוונה להכביד על ניסיונות האיתור והימנעות מהם. כך לדוגמא, בניגוד גמור להחלטתי מיום הדיון, לא עשו כל מאמץ למקד את פעולות האיתור למסמכים ולמועדים ספציפיים ובקשו לפנות בפניה כללית שנתונה מראש לכישלון.
מן התשובות, שנתקבלו מהבנקים השונים, אפשר ללמוד, כי לפחות מחלקם ניתן לקבל דפי חשבון החל משנת 1997. יכול שבאותם דפי חשבון היתה נגלית ראיה או ראשית ראיה לאי כיבוד המחאות בסכומים הרלבנטיים ובתקופה הרלבנטית למערערים. אולם, באופן מעורר תמיהה, בחרו המערערים להתעלם מאפשרות זו, ובמקום לסייע בפניה לבנקים בחרו להעלות דרישות חלופיות לקבלת העתקים מפנקסי שקים ישנים של האגודה, שיש להניח שאינם ולא חייבים להיות בהישג ידה של האגודה, ובכל מקרה אין זה לא המועד ולא המקום להעלותן.
הימנעות המערערים מלהביא ראיות, שהיו לכאורה בהישג ידם ויכולות היו לסייע בידם לתמוך בטענותיהם מדברת בעד עצמה ופועלת לרעתם (ר' ע"א 27/91 שמעון קבלו נגד ק' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט (1), 450).
31. טענות השיהוי הנטענות על ידי המערערים זהות לטענות, שהועלו ונדחו בתיק חדד. ואזכיר, כי החלטת הרשם בתיק חדד אושרה בבג"צ.
"43. השיהוי נעוץ דווקא במערערים, אשר קיבלו לאורך השנים, עוד בטרם החל המפרק תפקידו באגודה, את כרטסות הנהלת החשבונות, לא פעלו על מנת להעלות את טענותיהם ביחס ליתרות האמורות בכרטסות.
44. מעבר לכך, שעה שנקבע כי ישנה חובה חלוטה שבדין לגבות את דמי הפיתוח מאת החברים, לא תועיל למערערים כל טענת שיהוי".
דברים אלה יפים ורלבנטיים אף ביתר שאת למערערים, אשר לא פעלו להעלות טענות כנגד הכרטסת, שעל אף טענתם לאי כיבוד ההמחאות, לא פעלו במשך שנים ארוכות לגביית חובם מאת האגודה - חוב בהיקף של כחצי מיליון ₪, לא דרשו את הסכום מאת האגודה לפני הפירוק, לא הגישו תביעת חוב למפרק בגין הסכום וטענתם נשמעה לראשונה רק בתגובה לצו התשלום, שהונפק כנגדם על ידי המפרק (וגם זה באיחור).
32. גם את טענת המערערים להתיישנות אין בידי לקבל.
התקופה שבה מתיישנת תביעה כספית, שלא הוגשה עליה תובענה, היא 7 שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958).
הוכח על ידי המפרק, כי דרישת התשלום בגין חוב כרטסת, המתייחס למשקם של המערערים (משק 22) בסך של כמעט 800,000 ₪ נשלחה אליהם עוד בשנת 2005 וצו לתשלום סכום זה הונפק למערער באפריל 2006. בהתייחס למועדים אלה לא הוכח על ידי המערערים כי חלפה תקופת ההתיישנות.
מבהיר המפרק, כי הצו מ-2006 לא נאכף נוכח עדכונים שונים, שבוצעו בכרטסות החברים, שהובילו, בין היתר, להפחתת חוב הכרטסת של המערערים לסך של כ-205,000 ₪. בהתבסס על חוב הכרטסת המעודכן הונפקו הצוי השני והשלישי.
אין לנתק ניתוק מלאכותי בין הצו המקורי, המבוסס על חוב כרטסת, ולצווים המתוקנים, שהוצאו בעקבות ולאחר פעולות העדכון, שאינם אלא תוצר מתבקש לפעולות בירור ובדיקה שונות, המבוצעות על ידי מפרק מתוקף תפקידו במהלך הפירוק, ובודאי בפירוק מורכב מעין זה בו אנו עוסקים.
סוף דבר
א. נדחה הערעור על הצו הראשון, שהחוב על פיו שולם ממילא על ידי המערערים.
ב. נדחים גם הערעורים על הצו השני והשלישי, אולם מהסכום הנקוב בכל אחד מהצווים יש להפחית סך של 30,000 ₪, בגין שלושת ההמחאות שאי כיבודם הוכח, ולהעמיד את החוב ע"ס 175,747 ₪.
למען הסדר הטוב, אציין, כי המערערים חייבים בסכום האמור ביחד ולחוד, על כל המשתמע מכך בהתייחס לאכיפת וגביית שני הצווים – השני והשלישי, ובודאי שאין לגבות מהמערערים את החוב על פי שני הצווים במצטבר.
34. משנדחו הערעורים ובהתחשב בעובדה, שההליך כלל גם בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על הצו הראשון במסגרתו לא נפסקו הוצאות, הנני משיתה על המערערים תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד למפרק בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
ניתן, בהיעדר, ביום 24 באוקטובר מארי קושניר-הררי, עו"ד
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים
