סגנית רשם האגודות השיתופיות קיבלה את ערעורה של חברת מליבו ישראל כנגד החלטות המפרק בעניינה
מדינת ישראל
מליבו ישראל בע"מ, ח.פ 520033150
רחוב מנחם בגין 7, "בית גיבור ספורט", רמת גן 52681
(להלן: "המערערת")
פרדס- אגודה שיתופית קואופרטיבית של פרדסנים
(נוסדה בשנת תר"ס) בע"מ (בפירוק), מ.א 57-000018-2
באמצעות מפרקה עו"ד עמית רנן
רחוב עם ועולמו 4 ירושלים 94563
טל. 02-9920949, פקס. 02-9920912
(להלן: "האגודה" ו"המפרק" בהתאמה)
1. בפנינו ערעור, שהוגש ע"י המערערת ביום 6.10.2011 על החלטת המפרק מיום 17.8.2011, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת למתן ארכה להגשת תביעת חוב ומטעמי התיישנות נדחתה גם תביעת החוב.
עיקרי טענות המערערת:
2. ביום 5/2/96 נכרת בין המערערת לבין האגודה ואחרים ממשפחת בוקסר הסכם בקשר עם המקרקעין הידועים כגוש 5102 חלקה 258 (להלן: "המקרקעין" ו"ההסכם" בהתאמה) במסגרתו רכשה המערערת חלק מזכויותיה של האגודה ושל משפחת בוקסר במקרקעין.
3. עפ"י ההסכם התחייבה המערערת לבצע עבודות פיתוח שונות (להלן: "עבודות הפיתוח"), בין היתר, גם בחלקים במקרקעין, אשר נותרו בבעלות האגודה, וכנגד התחייבות זו התחייבה האגודה לשלם למערערת את הסכומים שהאגודה היתה אמורה לשלם לעיריית נס ציונה (להלן: "העירייה") אלמלא ביצעה המערערת את עבודות הפיתוח. סכומים אשר לטענתה מגיעים לה ולא שולמו לה מהאגודה.
4. בהתאם להתחייבות המערערת לביצוע עבודות הפיתוח נכרת בינה לבין העירייה הסכם במסגרתו הוסכם, כי כנגד ביצוע עבודות הפיתוח יינתן למערערת ולבעלי המקרקעין פטור מתשלום היטלי פיתוח, שאומדנם עומד על 723,694 ₪ (עפ"י אומדן מטעם העירייה מיום 17/9/96).
5. הואיל והאגודה הייתה הבעלים של כ- 21% מהמקרקעין, אזי לטענת המערערת אלמלא ביצעה המערערת את עבודות הפיתוח, היתה האגודה נדרשת לשלם לעירייה סך של 156,261.45 ₪ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה עד למועד הגשת הערעור סך של 458,850 ₪.
6. לטענת המערערת, לפני כחצי שנה נודע לה, כי האגודה מכרה זכויותיה במקרקעין לצד ג' – חברת דניאל יצחקי תעשיות עץ בע"מ (להלן: "חב' דניאל"), וכי ביום 2.8.2009 ניתן צו פירוק לאגודה.
בסמוך לאחר מכן פנתה המערערת לדניאל ומספר פעמים למפרק בדרישה לפרוע את החוב.
7. ב"כ חב' דניאל הודיע בתשובתו מיום 11.4.11, כי מרשתו אינה חבה בחוב כלשהו כלפי המערערת, שכן האגודה היא זו שנושאת בכל חיוב, ככל שקיים כזה.
8. במכתבו מיום 4.5.11 השיב המפרק למכתבי המערערת והפנה אותה להוראות הרלוונטיות בדין לפיהן עליה להגיש תביעת חוב ובקשה להארכת מועד.
9. ביום 29.5.2011 הגישה המערערת תביעת חוב ובקשה למתן ארכה להגשת תביעת החוב (להלן: "בקשת הארכה").
10. בהחלטתו מיום 17.8.2011 דחה המפרק את בקשת הארכה, מהטעם שזו הוגשה באיחור רב ולדידו ללא טעם מוצדק, ומטעמי התיישנות דחה גם את תביעת החוב.
11. המערערת טוענת, כי טעה המפרק בקביעתו כאילו מועד כריתתו של ההסכם הוא המועד בו התגבשה עילת התביעה של המערערת, כך שזו התיישנה בפברואר 2003. זאת היות והמועד הקבוע בהסכם לתשלום הסכום המגיע למערערת הינו מועד קבלת היתרי הבנייה בגין השטח המסחרי, שנכון למועד זה טרם התקבלו.
ודוק, כי עילת התביעה נגד האגודה התגבשה, לכל המוקדם, במועד בו מכרה האגודה את זכויותיה במקרקעין לחב' דניאל.
12. בנוסף טוענת המערערת, כי המפרק טעה בכך שדחה את בקשת הארכה, נוכח התקיימותם, לטענתה, של 2 טעמים המקובלים בפסיקה לקבלת תביעת חוב שהוגשה באיחור, והם: 1) לא נגרם נזק למי מהצדדים המעורבים לרבות נזק של הסתמכות, ו-2) אין מחלוקת על קיומו של החוב עצמו.
13. המערערת גם טוענת, כי לטענות התומכות באי דחיית בקשת הארכה יש להוסיף, את הפרת חובת תום הלב של האגודה כלפי המערערת בכך שלא עדכנה את המערערת בדבר הליכי הפירוק ובכך שמכרה את זכויותיה במקרקעין למרות ידיעת החוב כלפי המערערת ומיד לאחר מכן פתחה בהליכי פירוק.
עיקרי טענות המפרק:
14. המפרק טוען, כי התקופה בת 60 הימים להגשת תביעת חוב, שנקבעה בתקנה 15(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), אינה נתון טכני אלא יש לראות בה זכות מהותית של כל המעורבים בהליך לדעת, כי לאחר מועד מסוים רוכזה כל מצבת תביעות החוב ולא יוגשו עוד תביעות נוספות והיא הכרחית לצורך בחינת אפשרויות שונות במסגרת הליכי הפירוק בהקדם האפשרי.
15. לטענתו החריג הקבוע בדין של "טעמים מיוחדים" למתן הארכת מועד הינו מצומצם ומקרה שלפנינו אינו נופל למסגרתם. "הטעמים המיוחדים" בגינם ניתן לסטות מהזמן התחום, ולהאריך את המועד להגשת תביעות חוב, חייבים להישקל בזהירות רבה ובראש ובראשונה תוך בחינת המניעות להגשת תביעת החוב במועד.
צו הפירוק פורסם כדין ב"ילקוט הפרסומים", ויוצר ידיעה קונסטרוקטיבית לגבי הפירוק. אי ידיעה סובייקטיבית של נושה לגבי הליכי הפירוק כשלעצמה, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת תביעת חוב.
16. מוסיף המפרק ומציין, כי כל האמור לעיל חל גם כשמדובר בפירוק מרצון.
17. המערערת הגישה את תביעת החוב באיחור משמעותי (בחלוף שנה וחצי) ואין בהסברה כדי להצדיק את האיחור.
18. מהטעמים האמורים יש לטענת המפרק לדחות את ערעור המערערת על החלטתו שלא לקבל את בקשת הארכה.
19. מוסיף המפרק וטוען, כי את בקשת הארכה יש לדחות גם מטעמי העדר חוב בר תביעה, שכן לטענתו מקור החיוב הוא ההסכם, שהינו מיום 5.2.96, ולכן חלה על החוב התיישנות.
20. לחלופין, אם לקבל את טענת המערערת, כי מועד התשלום הינו מועד קבל היתרי הבנייה, בגין השטח המסחרי, הרי שהיות ונכון למועד זה לא התקבלו היתרי הבנייה, לא השתכלל החיוב החוזי מכוח ההסכם ולכן מדובר בעילת תביעה שטרם נולדה.
גילוי מסמכים
21. בהודעת הערעור הלינה המערערת גם על סירובו של המפרק להעביר לעיונה מסמכים מתוך תיק הפירוק, לצורך בחינת הכללת או אי הכללת חובה הנטען של האגודה למערערת בספרי החשבונות של האגודה.
22. לעניין זה, הסמיך כב' רשם האגודות השיתופיות ביום 20/12/11 את רו"ח מילכה בלוך לערוך בדיקה במסמכי הפירוק ובדוחות הכספיים.
23. רו"ח מילכה בלוך ערכה את הבדיקה הנדרשת וקבעה במכתבה מיום 25/4/12, כי בדוחות הכספיים של האגודה לשנת 1996-2010 או במאזני הבוחן לשנת 2008-2009 לא נמצאה כל יתרה המעידה על קיומו של חוב כלפי המערערת.
24. אשר על כן, מתייתר הדיון בטענות המערערת בהקשר זה ובהתייחס לתקנה 15(ד) לתקנות.
דיון והכרעה
25. כבר בראשית הדברים אציין, כי החלטת המפרק, נשוא ערעור זה, נסובה בעיקרה בדחיית בקשת הארכה, ומשדחה המפרק בקשה זו, לא קיים (ובצדק, בנסיבות האמורות) דיון מקיף בתביעת החוב עצמה ובטיעונים לה.
נוכח האמור, לא עומדת החלטת המפרק לדחות את תביעת החוב מטעמי התיישנות בפני עצמה ויש להתייחס אליה אך ורק כחלק מהחלטתו לדחות את בקשת הארכה.
26. סמכות המפרק ליתן ארכה להגשת תביעת חוב קבועה מפורשות בתקנה 15(א) לתקנות, וזה לשונה:
"כל נושה של האגודה חייב להוכיח למפרק את תביעת החוב שלו ואת הראיות לביסוסה, בכתב, על גבי הטופס שנקבע בתוספת השניה, תוך ששים ימים מתאריך פרסום צו הפירוק; המפרק רשאי לתת לנושה, לפי בקשתו, ארכה לענין זה".
27. תקנה 15(א) לתקנות מנוסחת בלשון רחבה מבסעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם – 1980, שזו לשונו:
"הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
(ההדגשה אינה במקור).
28. ההבדל הקיים בין הדינים השונים מותיר, לכאורה, בידי מפרק אגודה, בהשוואה לנאמן בהליכי פשיטת רגל, שיקול דעת רחב יותר בהפעלת סמכותו למתן ארכה.
עם זאת, בפועל אין כל סיבה מהותית לאבחנה בין שני המקרים, ובשניהם ראוי לשקול מתן ארכה תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית ההליכים (פירוק או פשיטת רגל, לפי הנסיבות), זכויות כלל הנושים וזכויות האגודה שבפירוק / החייב.
אשר על כן, הפסיקה המתייחסת ל"טעמים המיוחדים" בהם ראוי ליתן ארכה להגשת תביעת חוב בהליכי פשיטת רגל רלבנטית גם לענייננו.
29. אם כך, מה הם אותם "טעמים מיוחדים" שבהתגבשותם ראוי להעניק ארכה להגשת תביעת חוב?
בהקשר זה יפים דברי כב' הש' ב. אוקון בע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח' (פ"ד נה(2), 904, עמ' 908):
"אך "טעם מיוחד" כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו "משהו"? עיון בטיעוני הצדדים מלמד כי קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה. ... טעם מיוחד הוא עדיין מעיל הקסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד, אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו. בכך אין בהכרח משום חולשה. הניסיון לקבוע בהגדרה אחת כללית הטובה מראש לתפיסת כל המצבים, כמוה כניסיון ללכוד לטאה באמצעות זנבה. כלטאה היא משאירה את זנבה בין אצבעותיך ובורחת לה בידיעה ברורה כי היא עתידה לצמח כהרף עין זנב חדש".
30. כמו בבש"א (חי) 8166/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד כונס הנכסים הרשמי- מחוז חיפה קובע את ההלכה (פורסם בנבו) (להלן: "בש"א 8166/05"), גם במקרה דנא ניצבת בפנינו השאלה האם חוסר ידיעת המערערת על מתן צו הפירוק, על אף הפרסום כדין, מצדיקה הארכת המועד להגשת תביעת החוב?
וכמו השופטת בבש"א האמורה כך גם אני סבורה, כי קביעת חזקה אבסולוטית וחלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית עם פרסום צו הפירוק כדין ברשומות מחמירה יתר על המידה עם הנושים, ובנסיבות מסוימות יש לאפשר לנושה לסתור את החזקה.
31. דחיית בקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב שהגיש נושה, שלא ידע (סובייקטיבית) על צו פירוק, עלולה לפגוע בקניינו של הנושה, ועליה להיעשות בזהירות ובמידתיות.
ההגנה על קניין הנושה אינה עומדת כמובן בפני עצמה, אך פגיעה מעין זו תהא מוצדקת רק אם באיזון האינטרסים בין זכויות הנושה לבין תכלית הליכי הפירוק וזכויות כלל הנושים, תהא ידם של האחרונים על העליונה.
32. בבואנו לערוך את איזון האינטרסים האמור יבחן מכלול נסיבות המקרה. ויפים לעניין זה דבריה של כב' הש' וילנר בבש"א 8166/05:
"בבוא בית המשפט לבחון קיומם של "הטעמים המיוחדים", להארכת המועד, עליו לבחון גם את מידת הנזק שתיגרם, אם בכלל, ליתר הנושים כתוצאה מהארכת המועד, האם חולק דיבידנד למי מהנושים, האם נגרם נזק כתוצאה מהסתמכות מצד מי מהצדדים, האם החוב שנוי במחלוקת, סיבת השיהוי וכיו"צ.
במידה ויימצא כי מתן האורכה לא יפגע בהליך הפש"ר, ייטה בית המשפט להאריך את המועד".
גישה דומה ננקטה בע"א 4798/01 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי (תק-על 2002(3), 1539), שם נקבע:
"בנסיבות העניין שלפנינו, דהיינו: בשים לב לכך שאין מחלוקת של אמת על חובם של המשיבים 2 ו-3 למערער, כי לא נגרם כל נזק לאף אחד מן הצדדים המעורבים; כי לא חולק עד-כה כל דיווידנד למי מן הנושים; כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי-הדין; כי המערער יכול היה להניח לכאורה, שהיתה הוכחת חוב; וכי המערער נהג, לכאורה, בתום לב; בנסיבות אלו כולן אנו סבורים כי יש הצדק להיעתר לבקשתו החלופית של המערער ולהאריך את התקופה להגשת תביעת חוב מצידו".
33. עינינו הרואות, כי בניגוד להלכה אליה מפנה המפרק בעיקרי טיעוני, הרי הפסיקה העדכנית נותנת פרשנות רחבה לקיומם של אותם "טעמים מיוחדים".
אין בפסיקה רשימת "טעמים מיוחדים" סגורה או ספציפית וכל מקרה יש לבחון לגופו. לעיתים העובדה שאין מחלוקת על עצם קיומו של החוב מהווה את הנדבך העיקרי למתן ארכה להגשת תביעת חוב, ולעיתים תינתן הארכה נוכח נסיבות אחרות גם אם קיימת מחלוקת על עצם קיומו של חוב.
34. בנסיבות שלפנינו, בהן פרעה האגודה את כלל חובותיה (בהתאם לתביעות החוב שהוגשו); לאגודה יתרת כספים; העובדה שקבלת תביעת חובה של המערערת (ככל שתתקבל) לא תשפיע על דיווידנד שכבר חולק (בין היתר לאור תקנה 15(ה) לתקנות הקובעת, כי נושה, שהגיש תביעת חוב באיחור, לא יהיה זכאי להיפרע מנכסים, שחולקו לפני תאריך הגשת התביעה); שבחינת תביעת החוב לא תגרום נזק לאף אחד מהנושים האחרים ולא ייווצר כל נזק של הסתמכות. ובהן שוכנעתי, כי המערערת לא ידעה (סובייקטיבית) על עצם הפירוק אלא בסמוך לפנייתה הראשונה ויתרה מכך אי בחינת תביעת החוב תוביל בהכרח לחלוקת יתרת הכספים לחברי האגודה, שמעמדם מבחינת סדרי הקדימויות בפירוק האגודה נחות מזה של המערערת, אני מוצאת שיש צדק לקבל את ערעור המערערת להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב מטעמה.
35. לעניין האפשרות לחלוקת כספים לחברי האגודה יפים דברי כב' הש' אלשייך בבש"א (ת"א) 20875/07 רו"ח שמואל רוזנבלום נגד עיריית ראשון לציון (פורסם בנבו):
"...אין להתכחש לכך, כי קיים טעם מסויים לפגם, בכך כי בעלי מניותיה של חברה יזכו לעדיפות על פני נושיה, ויצליחו להביא נושה (בעיקר אם מדובר בנושה מרכזי) לכך כי הוא יוצא כשידיו על ראשו, בעוד נכסי החברה מתחלקים בין הנושים הנדחים. זאת, אף אם טרם חולקו נכסים בשעה שהנושה תובע את שלו, וכאשר עצם הקלעותה של החברה לפירוק אינו נובע אלא משיקולים הנוגעים לתועלתם של בעלי המניות, וליחסים בינם לבין עצמם; יוצא כי מזווית זו של התבוננות, קשה שלא להתרשם מכך שקיים מתח מסויים (בלשון המעטה) בין תוצאה כזו לבין עקרון ההדחייה של בעלי המניות – שאף הוא עקרון יסוד בפירוק, וקשור בטבורו בתכליות ובאיזונים מרכזיים של הליכים אלו."
36. למען הסרת הספק, אדגיש, כי אין להסיק מהאמור, כי על מפרק אגודה להודיע בכתב לכלל נושי האגודה על דבר צו הפירוק, ובודאי שלא חלה לגביו חובה כאמור כאשר מדובר בנושה פוטנציאלי שלחובו אין זכר בדוחות הכספיים של החברה. מקל וחומר, שאין בעובדה שהמפרק לא הודיע למערערת בדבר הליכי הפירוק פגם.
סוף דבר
37. משקבעתי, שיש להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב ומשלא דן המפרק בתביעת החוב לגופה אלא באופן חלקי (וזו נדחתה מטעמי התיישנות בלבד) ומבלי להעניק למערערת להשמיע את כלל טענותיה בעניין, לרבות אלה הנוגעות להתיישנות, אני מאריכה את התקופה להגשת תביעת החוב עד לתום 15 יום ממועד קבלת החלטתי זו ומורה למפרק לדון בה לגופה (ככל שתוגש במועד).
38. לפני סיום, אציין, כי בחינת תביעת חובה של המערערת תחייב, ככל הנראה ובין היתר, גם את בחינת ההתקשרות בין האגודה לבין חב' דניאל ויחסי הגומלין בין שלושת הצדדים – האגודה, המערערת וחב' דניאל, ולעניין זה יכול המפרק, ככל שיידרש, לעשות שימוש בסמכויות המוקנות לו בתקנה 25 לתקנות.
39. אין צו להוצאות.
ניתן היום כ"ה תמוז תשע"ב סגנית רשם האגודות השיתופיות 15 יולי 201 מארי קושניר-הררי, עו"ד
