סגנית רשם האגודות השיתופיות דחתה את בקשת תושב שער אפריים לקבל ארכה להגשת ערעור על צו התשלום אשר הוא חב למפרק
בפני סגנית רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1292/241/12
בעניין: בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על צו תשלום
ממשק 29, מושב שער אפרים
ע"י ב"כ מיה לוי ו/או רן אהרון
רח' יהודה הלוי43/6 תל אביב 65157
טל: 077-5509683 פקס: 077-4007601
- המבקש -
- נגד -
עו"ד איתן ארז
ע"י ב"כ עוה"ד יואב בן פורת ו/או אטי אברהמי ארז
ו/או פז יצחקי ויינברג ו/או תמר בן-עמי ו/או רז מנגל
מדרך מנחם בגין 23, תל אביב 66184
(מגדל לוינשטיין, קומה 13)
טל: 03-5669022; פקס: 03-5669001
- המפרק -
ה ח ל ט ה
1. עניינו של הליך זה הינו בבקשה, שהוגשה על ידי המבקש (להלן: " הבקשה"), ליתן ארכה להגשת ערעור על צו התשלום, שהונפק ע"י המפרק למבקש, בגין יתרת חוב כרטסת כספית בסך של 208,615 ₪ (להלן: "צו התשלום"), ועיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 26-12979-11-4, שנפתח בקשר עם צו התשלום (להלן: "תיק ההוצל"פ").
השתלשלות העניינים
2. מושב שער אפרים (להלן: "המושב" או "האגודה") נקלע לקשיים רבים, בעיקר בשל ניהולו הכושל, ומונה לו ועד ממונה כבר בחודש ינואר 2003.
ביום 26.4.2004 הורה רשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") על פירוק האגודה ועל מינויו של המפרק, כמפרק מפעיל.
3. במסגרת סמכותו הנפיק המפרק למבקש ביום 29/3/11 את צו התשלום, בגין יתרת חוב כרטסת כספית של משק 29, אשר בבעלות המבקש, הכוללת גם חוב בגין דמי פיתוח, ואשר נמסר למבקש ביום 4.4.11.
4. ביום 14.10.2012 הגיש המבקש ערעור על צו התשלום.
5. ביום 6.12.2012 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ בתיק.
בהחלטתי מיום 9.2.2012 הוענקה למפרק האפשרות להגיב לבקשה לעיכוב הליכים ונקבע, כי ההליכים בתיק ההוצל"פ יעוכבו עד לקבלת החלטה בבקשה זו.
6. ביום 10.12.2012 הגיש המבקש הודעה מטעמו על הסכם פשרה.
המפרק מצדו הודיע ביום 19.12.2012, כי לא קיים הסכם פשרה בין הצדדים.
7. בהחלטתי מיום 19.12.2012 קבעתי, כי היות והערעור על צו התשלום הוגש לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, נדרשת בראש ובראשונה הכרעה בשאלה האם ליתן ארכה להגשת הערעור, ולשם כך ניתנה למבקש האפשרות להגיש בקשה מנומקת למתן ארכה כאמור.
עוד קבעתי בהחלטתי זו, כי לא יתקיים דיון בערעור אלא אם תתקבל הבקשה למתן ארכה להגשת הערעור.
8. ביום 2.1.2012 התקבלה בקשה נוספת מאת המבקש לעיכוב הליכי ההוצל"פ בתיק.
לאחר קבלת תגובת המפרק לבקשה זו קבעתי, בהחלטתי מיום 13.1.2013, כי "לא ינקוט המפרק בתיק ההוצל"פ בהליכים להוצאה ו/או למימוש מעוקלים, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לארכה כאמור (ככל שתוגש)".
9. ביום 20.1.2013 הגיש המבקש את הבקשה, כהגדרתה לעיל.
טענות הצדדים
10. המבקש טוען, כי פנה לקבלת מסמכים או אסמכתאות לקיומו של החוב נשוא צו התשלום ולא קיבל הסברים אלא לאחר זמן רב. המבקש גם טוען, כי בצו התשלום לא מופיע פרוט החוב והרכבו וכי זה מנע ממנו להשיג על החוב.
המבקש מעלה גם טענות שונות כנגד מרכיביו השונים של החוב, לרבות ובדגש כנגד החיוב בדמי פיתוח בגין שני מגרשים.
11. המפרק מתנגד לבקשה וטוען שיש לדחותה, נוכח אי הוכחת עילה או הצגת טעם מיוחד להגשת הערעור על ידי המבקש, שהוגש באיחור רב של למעלה משנה. מוסיף המפרק ומציין, כי המבקש לא ערער על צו התשלום גם כאשר נפתח כנגדו תיק ההוצל"פ ביום 6/12/11.
מוסיף המפרק וטוען, כי אי צרוף תצהיר לתמיכת העובדות העולות מהבקשה מצביע על היעדר תום לב של המבקש. בעניין זה יצוין, כי תצהיר כאמור צורף על ידי המבקש לתשובתו לתגובת המפרק לבקשה.
למען הזהירות הוסיף וציין המפרק, כי נפגש עם המשיב ושמע את טענותיו בהתייחס למרכיבים השונים של החוב ואף הפנה אותו לרו"ח, המלווה את הליך הפירוק, להציג בפניו מסמכים שיוכיחו את הצורך בהפחתת החוב, וכי ביום 28/1/13 הודיע רו"ח טייכמן למפרק, שלא נמצאה במסמכי המבקש כל ראיה הסותרת את כרטסת הנהלת החשבונות של משק 29.
המפרק מבקש להשית על המבקש הוצאות הכנת תגובתו לבקשה להארכת מועד, לרבות שכ"ט עו"ד.
דיון
12. בראשית הדברים, אבהיר ואדגיש, כי הליך זה עוסק בשאלה המקדמית האם להעניק למבקש ארכה להגשת הערעור, ובשאלה זו בלבד.
אין זה המקום או הזמן לדון בטענות, שמעלה המבקש כנגד החוב, שמקומן להישמע במסגרת ערעור על צו התשלום, שעצם קיומו מותנה בקבלת הבקשה נשוא דיון זה. בקשה שאין בידי לקבל מטעמים שיפורטו להלן.
13. על פי הדין, החל לענייננו, ערעור על צו מפרק יש להגיש, תוך שישים ימים.
וכך נקבע בסעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"):
"כל המוצא עצמו נפגע ע"י הצו של המפרק, רשאי לערער על אותו צו בפני הרשם בתוך שני חדשים מיום מתן הצו".
14. צו התשלום הוצא ביום 29.3.2011 ונמסר למבקש ביום 4.4.2011.
ערעור על צו התשלום הוגש על ידי המבקש רק ביום 14.10.2012, קרי באיחור של שנה וחצי, ומבלי שצורפה לו, כמתבקש, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
בקשת הארכה הוגשה רק ביום 20.1.13.
15. עם זאת, ועל אף שלכללי הפרוצדורה ולסדרי הדין חשיבות רבה, ולו בשל העובדה, שהללו תוחמים את המחלוקת מבחינות שונות ובכך אין להקל ראש, ייתכנו מקרים, אשר נסיבותיהם מצדיקות סטייה מהם.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט ברנזון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ''ד כ(3), 477:
"הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית."
16. מעבר לנקודת ההשקפה הכללית בהתייחס ליישום לא דווקני של כללי פרוצדורות וסדרי דין, ניתן להקיש לענייננו מהדינים, החלים בעניין מתן הארכות מועד לתביעות חוב בהליכי פשיטת רגל, אשר אומצו גם בפירוק אגודות, ושלפיהם מוענקת ארכה כאמור "מטעמים מיוחדים".
כך לדוגמא נקבע בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם – 1980 (להלן: "פקודת הפש"ר"):
"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
17. הפרשנות שיש להעניק לסעיף זה נדונה בהרחבה, לפני זמן לא רב, ברעא 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו).
בפסק דינו, סקר נשיא ביהמ"ש העליון כב' השופט גרוניס את שתי הגישות, המוצאות ביטוין בפסיקות בתי המשפט המחוזי, בשאלה באילו נסיבות יש ליתן לנושה הארכת מועד להגשת תביעת חוב "מטעמים מיוחדים שיירשמו", וקבע כדלקמן:
"סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. לעומת זאת, כאשר נושה לא ידע בפועל אודות הליך חדלות הפירעון, ובמיוחד כאשר מדובר בנושה ששמו צוין בדוח שהוגש על מצב העסקים, הרי הנטל שיוטל עליו לסתור את חזקת הידיעה אודות מתן צו הכינוס או הפירוק לא יהיה כבד במיוחד. בנסיבות אלה, ובכפוף לשיקולים הנוגעים לפגיעה משמעותית ביעילות ההליך ובקידומו ובהתחשב במידת האיחור בהגשת תביעת החוב, יהיה ככלל על הנאמן או המפרק לשקול בחיוב העתרות לבקשה להארכת מועד להגשת התביעה".
(ההדגשות אינן במקור).
בהכרעתו האמורה העניק ביהמ"ש העליון משמעות כבדת משקל לידיעה או אי הידיעה הסובייקטיבית של הנושה אודות מתן צו הפירוק, תוך שהוא מצמצם עד מאוד את האפשרות להארכת המועד כאשר הנושה ידע בפועל על הצו.
18. בפסק דינו התייחס כב' הנשיא למשקל שיש לתת לתכלית העומדת ביסוד קציבת פרק הזמן הרלבנטי. וכן נכתב שם בעמ' 14:
"בבואנו לבחון איזו גישה יש לאמץ ביחס להארכות מועד להגשת תביעות חוב לפי סעיף 71(ב) לפקודה עלינו לבחון את התכלית העומדת ביסוד קביעת פרק הזמן של שישה חודשים להגשת תביעות חוב. מכך תיגזר הפרשנות הראויה באשר להיקף החריג לכלל האמור.
...
קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו של ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלבנטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך".
19. בהקשר זה, אין ספק, כי התכלית המרכזית, העומדת ביסוד הוראת סעיף 48(5) לפקודה, הינה ייעולו וקידומו של הליך הפירוק.
על מנת להשיג מטרה זו קצב המחוקק תקופת זמן מיוחדת, בת 60 יום ממועד פרסום צו הפירוק, להגשת תביעות חוב (ר' תקנה 15(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד – 1984) ותקופת זמן מיוחדת, בת 60 יום, להגשת ערעור על צו תשלום של המפרק, כך שבסופן ניתן יהיה לקבוע מהי מצבת החובות של האגודה ומנגד מה הם המקורות לפירעונם.
קביעת תקופות זמן מוגדרות כאמור תורמת להגברת הוודאות של כל הצדדים המעורבים בהליך הפירוק, לענייננו - הנושים, החברים והמפרק, והיא זו המאפשרת למפרק לבצע את התפקיד שהוטל עליו ומגנה על אינטרס ההסתמכות של כולם.
20. רעא 9802/08 עוסק כאמור במתן הארכה להגשת תביעות חוב של נושים בהליכי פשיטת רגל ואילו המקרה שלפני עוסק במועד הגשת ערעור של חבר על חובו לאגודה. אמנם אין מקום לאבחנה מחמירה בין המקרים, אולם גם אין להתעלם מאי הזהות המוחלטת בשיקולים העומדים ביסוד בחינת הטעם המיוחד להארכת מועד בכל אחד מההקשרים.
גם בקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב וגם בקשה להגשת ערעור יש וראוי לבחון תוך עריכת איזון בין תכלית ההליך, תכלית המועד הסטטוטורי הרלבנטי, זכויות וחובות הנושים והחברים וזכויות האגודה, אולם בהגשת ערעור יש להשקפתי לתת משקל נוסף להקפדה על המועד הסטטוטורי נוכח הסתמכות בעל הדין שכנגד על חלוף המועד (ר' לעניין זה גם סעיף 15 לפסק דינו של כב' הנשיא הש' גרוניס המוזכר לעיל).
21. סיכומו של דבר, כי על אף החשיבות הטמונה בכללי הפרוצדורה יש נסיבות בהן יהיה זה צודק וראוי לאפשר סטייה מהם ולא להפעילם באופן דווקני. לא מדובר ברשימת נסיבות סגורה וכל מקרה יש לבחון לגופו, תוך הפעלת שיקול דעת ועריכת איזון ראוי בין כלל האינטרסים.
אין מקום ללכת באופן גורף וחלוט אחר כללי הפרוצדורה "היבשים". ישנו צורך לבדוק כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו, וכך לקבוע את המשקל הראוי לכללי הפרוצדורה מול הפגיעה או התועלת המהותית.
22. המבקש לא טען ולא סתר את טענת המפרק, כי צו התשלום נמסר לידו ביום 4.4.11 ולא עלה בידו להוכיח, כי היתה מניעה כלשהי בגינה לא יכול היה לערער על צו התשלום, אלא בחלוף שנה וחצי או יותר.
טענותיו לפניות ללא מענה למפרק לא נתמכו בדבר והמסמך היחיד, שצורף לבקשה, המעיד על פניה כלשהי בעניין, נושא את התאריך 13.8.12. דהיינו שנה וארבעה חודשים לאחר קבלת צו התשלום.
23. לא זו אף זו.
הרשם הורה על מינוי מפרק מפעיל לאגודה לפני כמעט 9 שנים, עליו הוטל לנסות ולהבריא את האגודה ולהעלותה "על דרך המלך".
בימים אלה עוסק המפרק בגיבוש הסדר נושים, שככל שיאושר, יוביל לסיום הפירוק המפעיל, ולהשבת המושב להתנהלות עצמאית, ושלשם גיבושו והוצאתו אל הפועל, חייב המפרק לדעת את מלוא מצבת הנכסים והמקורות, היכולים לשמש אותו בהסדר זה.
24. גיבוש הסדר נושים וסיום הליכי הפירוק אחרי תקופה כה ארוכה הינו אינטרס של כלל הנושים וחברי המושב והוא גובר על האינטרס האישי של המבקש לשמיעת ערעורו, שכאמור אף לא הוכיח כל מניעה להגשתו במועד או הצדקה להגשתו באיחור כה רב.
25. יתרה מזו. כפי שצוין לעיל, אין המדובר בבקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב, שככל שזו נדחית, מוצא עצמו החייב ללא כל התייחסות לתביעתו, אלא בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על צו תשלום, שטענותיו של המבקש כנגד החיובים המרכיבים אותו, נשמעו הן בפני המפרק והן בפני רואה החשבון, המלווה את הפירוק, ונדחו על ידם.
26. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן ארכה להגשת ערעור וגם את הבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ.
למען הסרת כל ספק, מובהר, כי עם החלטתי זו פוקעת החלטתי מיום 13/1/13, בדבר הגבלת סוג ההליכים אותם רשאי המפרק לנקוט בתיק ההוצל"פ.
27. משנדחתה הבקשה ומשלא נמצא בה כל צידוק לעצם הגשת הערעור באיחור כה רב, ומשחייב הליך זה את המפרק להגיש בנוסף לתגובה לבקשה גם תגובות לבקשות ולמסמכים השונים, שהוגשו על ידי המבקש במסגרת ההליך, לרבות תגובה לכתב הערעור שהוגש במקור, לבקשות לעיכוב הליכים, ההודעה על הסדר פשרה, שנמצאה לא נכונה או לכל הפחות לא מדויקת, ישלם המבקש למפרק הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
ניתן ביום 21 מרץ 2013 מארי קושניר-הררי, עו"ד
סגנית רשם האגודות השיתופיות
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים
