סוגיית החובות והזכויות של בן זוג של חבר קיבוץ גנוסר שבעצמו אינו חבר בקיבוץ

בפסק דין מהותי זה נדרש שופט בית המשפט השלום בטבריה כבוד השופט יונתן אברהם לשתי סוגיות חשובות: 1. האם זכאי בן זוג של חבר קיבוץ (שבעצמו אינו חבר קיבוץ) להתגורר עימו בקיבוץ? 2. האם זכאי הקיבוץ לחייב את בן הזוג שאינו חבר קיבוץ בתשלומים עבור דמי שימוש בדירה ו/או בתשלום עבור שירותים מוניציפליים? החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל (שעניינה שיוך דירות) אינה יוצרת לחברי הקיבוץ זכויות במקרקעין כשלעצמה אלא מדובר בהחלטה היוצרת "קטגוריית זכאים" לזכויות שהענקתן מותנית בקבלת החלטות ע"י האסיפה הכללית בקיבוץ ובקיום הנוהל הקבוע בהחלטה. על מנת לקבוע כי חבר אגודה רכש זכויות קנייניות בהתאם להחלטה 751 יש צורך שהקיבוץ יפנה פנייה מפורטת לרשות לתכנון חקלאי הכוללת את מספר המשפחות בקיבוץ, מספר יחידות הדיור הקיימות, מספר המגרשים המבוקשים להרחבה, גודל השטח הקיים וזה המיועד להפרדה ועוד. בית המשפט מתחבט בשאלה האם "הצעת השיוך" מהווה התחייבות חוזית של הקיבוץ כלפיי חבריו להקנות זכות בבתי המגורים בהם הם מתגוררים לאחר אימוץ "מודל ההתפרנסות"? בפסק הדין נקבע כי מ"הצעת השיוך" נעדרים יסודות גמירות הדעת והמסויימות ומכאן שהיא אינה מהווה התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין. גמירות דעת חסרה הן בניתוח מהותי והן בניתוח לשוני. מהותי: לא יתכן כי ה"מועד הקובע" לשיוך מתייחס להחלטה בדבר שינוי או החלפת תקנון בדבר ההפרדה בין השטח החקלאי לבין המגורים שכן זהו הצעד הראשון בלבד מאלה הנדרשים לצורך הקצאת זכויות בקרקע לחברי קיבוץ. לשוני: ה"מועד הקובע" אינו יכול להיות גם "מועד השיוך" מאחר ונקבע מפורשות בהצעת השיוך כי זכויות החברים בבתי המגורים יהיו כפופות וייקבעו בהחלטת אסיפה נוספת. העדר המסוימות בלט שכן ברשימת השמות של חברי הקיבוץ שצורפה ל"הצעת השיוך" לא נאמר איזו דירה תשוייך למי מהם. מעמדם של חברי קיבוץ הינו של "בר רשות" והשימוש שמבוצע על ידם בדירותיהם הינו מכוח רשיון במקרקעין שהוענק להם ע"י הקיבוץ (ס' 68 לתקנון) המגביל את הזכות הנתונה ל"בר רשות" כך שאין הוא רשאי להעניק זכות שימוש לאחרים אלא בהסכמה מפורשת של הקיבוץ. על הקיבוץ לנהוג לפי עקרון השוויון מתוקף הגדרתו עפ"י פקודת האגודות השיתופיות רק כלפי חברי הקיבוץ ולא כלפי מי שאינם חברים. נוכח מערכת היחסים החוזית שבין הקיבוץ לחבריו ולנוכח העובדה כי הסכסוך נוגע לבני זוגם לחיים ולילדיהם, מחייב עקרון תום הלב את הקיבוץ בניהול מו"מ לקביעת עלויות שווי דמי השימוש והמס בגין השירותים המוניציפליים ברגישות יתר שכן לנקיטת גישה שרירותית עשויות להיות השלכות קשות הן כלפי חברי הקיבוץ והן כלפי הערך החברתי של שלמות המשפחה.