סכסוך בין משתלה לקיבוץ בארות יצחק בנוגע לפרשנות הסכם

בבית משפט השלום, בפני כב' השופט זכריה ימיני. ה"פ 4890-01-16  צמד- משתלה לערערים בע"מ נ' קיבוץ בארות יצחק ואח'.

המדובר בסכסוך בין משתלה שפעלה בשטח הקיבוץ לבין הקיבוץ, כאשר הצדדים חלוקים לגבי פירושו של הסכם פשרה שנערך בניהם לגבי פינוי המשתלה.

הרקע

משתלת צמד פעלה בשטח קיבוץ בארות יצחק משך שנים רבות, המשתלה שכרה מהקיבוץ את השטח ומעת לעת השתנה בהסכמת הצדדים גודל השטח המושכר.

בסוף שנת 2012, הגיש הקיבוץ תביעה לפינוי המשתלה, כאשר לבסוף חתמו הצדדים ביניהם על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לפי ההסכם, המשתלה תפנה את השטח תוך שכל הציוד "שמחובר ומותקן עליו לרבות מנהרות, חממות, בתי רשת וכדומה" יועבר לידי הקיבוץ תמורת ויתור מצד הקיבוץ לקבל דמי שימוש בגין תקופה של כ- 3 שנים בהם צברה המשתלה חוב כלפי הקיבוץ. בהמשך ההסכם ישנו סעיף האומר כי יועברו לידי הקיבוץ "כל המחובר והמותקן בשטח במועד הפינוי".

לטענת המשתלה, ביום בו הגיעו אנשיה לביצוע הסכם הפשרה ולפנות את החממה, הקיבוץ לא אפשר להם לקחת את הציוד שאינו מחובר או מותקן לקרקע, ובכלל זאת חממה, בית רשת, ארבע מבנים יבילים ובנוסף שולחנות וציוד נוסף.

המשתלה טוענת כי המבנים אותם הסכימה להשאיר בתמורה לוויתור על החוב שצברו היו מבנים שנמצאים בשטח המערבי אותו נדרשו לפנות בשלב הראשון של הפינוי, ושווים הוא כסכום החוב אותו היא חבה לקיבוץ, אולם הקיבוץ כעת מעוניין להחזיק בכל המבנים ששווים עולה עשרת מונים על שווי החוב.

כראיה לטענתה, הציגה המשתלה חילופי טיוטות המעידות לכאורה על כוונת הקיבוץ לרכוש חלק מהמבנים המדוברים בנוסף למבנים אותם הוא מקבל מכוח הסכם הפשרה. על כן ביקשה המשתלה פסק דין הצהרתי לאשר לה לקבל לידיה את הציוד האמור.

מנגד הקיבוץ טוען, כי מדובר ניסיון לשנות הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין, וכי הוא פעל מכוח ההסכם שאף מציין במפורש שלאחר החתימה עליו לא יהיו לכל צד תביעה או טענה על הכתוב בו.

דיון והכרעה

במהלך הדיון בביהמ"ש נשמעו עדויות מטעם הצדדים, ביהמ"ש מציין כי עדותו של מרכז המשק בקיבוץ כללה הרבה עדויות שמיעה וכי הוא התחמק מלענות באופן ענייני על השאלות שנשאל, זאת בניגוד למנהל המשתלה שלא נמצאו סתירות בעדותו.

כמו כן לגבי המיטלטלין, הן מהסכם הפשרה והן מהעדויות השתכנע ביהמ"ש שאין מחלוקת שהם שייכים למשתלה.

לגבי המבנים בחן ביהמ"ש את הטיוטות להסכם הפשרה שהוחלפו בין הצדדים וכן את ההסכם עצמו. בטיוטות נכתב כי יהיה על המשתלה לשלם לקיבוץ את דמי השימוש אותם היא חייבת לו, ואילו בהסכם הפשרה שנחתם נכתב כי במקום זאת הקיבוץ יקבל את הציוד המחובר לקרקע.

בנוסף, מצא ביהמ"ש כי ישנן הוראות סותרות בלשון ההסכם, שכן מצד אחד נכתב בו כי כל מה שמחובר ומותקן יועבר לקיבוץ באופן כללי, ובמקום אחר נכתב כי כל המחובר והמותקן בשטח במועד הפינוי יועבר לקיבוץ, בלשון המתייחסת אך למועד הפינוי לבדו.

אי לכך, ביהמ"ש בחן את ההיגיון הכלכלי מאחורי ההסכם, וקבע כי הציוד שאמור להימסר לקיבוץ הוא הציוד המשמש את המשתלה כמפעל לייצור ואחסון ובכלל אלו בתי הרשת והחממות שגם מוזכרים מפורשות בהסכם הפשרה, אולם הבתים היבילים אינם נכללים בהסכם.

סיכום

ביהמ"ש קבע כי המיטלטלין והבתים היבילים שייכים למשתלה והשאר לקיבוץ.

מכיוון והתוצאה לא נוטה לצד אחד באופן גורף ביהמ"ש לא הטיל תשלום הוצאות על הצדדים.

ניתן ביום: י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016.