סכסוך בנושא מקרקעין בין האגודה גבעת עדה לבין חבר אגודה

בפני רשם האגודות השיתופיות                           תיק מספר 205/436/98

***************************                                ********************

                                                כץ פנחס

                                                ע"י באת כוחו עו"ד

                                                הדר פרידמן כהן

                                                מרח'  זלמן שניאור 116

                                                חיפה

המערער –

-  נ  ג  ד   -

החקלאי גבעת עדה אגודה שיתופית בע''מ

ע"י בא כוחה עו"ד ניסים נידם

מרח' התעש 24

כפר סבא

המשיבה –

החלטה על פי הוראות סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב1972-

**********************************************************************

בין המערער והמשיבה התגלעו סכסוכים בנושא מקרקעין ודרישה לקבלת פיצויים בגין עיכוב פעולות המשיבה בבקשותיו.

לסכסוכים אלו מונתה  עו"ד מיה היימן כבוררת בסכסוך, אשר פסקה בו בפסק בורר מיום 27.3.2001.

על פסק הבורר הגיש המערער ערעור, בדיון בפני ביום 12.8.2001 הכרעתי בנושאי המקרקעין, אישרתי את פסק הבורר למעט נושא התקופה לה זכאי המערער לפיצוי.

בנושא זה קבעתי כי אתן החלטתי על פי החומר שבפני. הבוררת בפסק דינה קבעה כי המערער זכאי לפיצוי וקבעה כדלקמן:

"א.       חלקה 77  אינה חלק מנחלתו של התובע ועל כן אף אינה חלק מחלקה א' של התובע ועפ"י יעודה במפות המאושרות היא מוגדרת כמשק עזר.

ב.         הנתבעת לא הייתה מוסמכת לאשר את המפות המצביות שהגיש התובע כל עוד חלקה 77 נכללת בהן.

הנתבעת השהתה את התובע ועיכבה את הליך פיצול הנהלה לפרק זמן מרכבי של 14 חודשים, החל מיום קבלת מכתבה של ועדת לוצטו מיום 11.4.94 ועד 28.8.95 בו אישרה הנתבעת את פיצול הנחלה והעבירה לועדת לוצטו מסמכים.

במכתבו מיום 6.9.95 ביקש מר לוצטו לצרף מפה מצבית מאז ועד 3.12.97 לא נעשה טיפול

ע"י התובע הנושא. מכתבו של התובע בענין לנתבעת מיום 3.12.97 מדובר בעד עצמו.

"בשל טעות המכתב עם המפות עם המפות לא נשלח למר לוצטו עד ליום זה המכתב למר

לוצטו נשלח יחד עם מכתב זה.

אחר מועד זה המשיך התובע בשלו וצרף מפה מצבית הכוללת את חלקה 77 כחלק

חלקה א' של נחלתו.

על כן כל העיכוב מחודש 09/95 לא נגרם מעטיה של הנתבעת.

יצויין אף כי במהלך בוררות זו לאחר שהגיע התובע להכרה כי חלקה 77 אינה חלק

מחלקה א' של נחלתו, יכול היה להגיש מפה מצבית נכונה ולהתקדם בהליכי הפרדת

המגרש, אך משום מה לא נקט בהליכים אלה.

לענין הנזק הכספי שנגרם לתובע בשל השתהות הנתבעת 30 ש"ח למ"ר הפרשי דמי היוון

לתקופה הנ"ל בתוספת הצמדה להיום = 41 ש"ח למ"ר.

41 ש"ח X 140 מ"ר זכויות בניה = 5,740 ש"ח.

המערער בערעורו טען לתקופת פיצוי ארוכה יותר מאז 20.1.1992 עת מחירי ההיון היו 156.73 ש"ח למ"ר, לעומת המחיר היום 1,903.85 ש"ח מדובר בסכסוך שהחל לדברי המערער בשנת 1992 והעיכוב שנגרם פיצול הנחלה נגרם כולו באשמת המשיבה אשר בקשה לקפח את זכויותיו ולהביא לויתור מצידו על זכויותיו בחלקה, ולפיכך שגתה הבוררת כאשר קבעה כי האגודה אחראית לתקופה שבין 11.4.94 – ל28.8.95- והיה עליה לקבוע כי על הנתבעת לשאת בהפרש המחיר למינהל בין המחיר הנומינלי בשנת 1992 למחיר שיידרש על ידי מינהל מקרקעי ישראל עם קבלת האישורים.

המשיבה התנגדה לטענותיו של המערער וטענה כי אילו היה המערער פועל בדרך הישר על פי דרישת המינהל והועדה הבין מיסדית - לוצטו - מגיש את הנדרש ממנו כמקובל למינהל, ללא כוונה בניסיון להגדיל חלקה א' שלו, שלא כדין, תוך צירוף מפות שאינן תואמות את חלקה א' שלו, לאחר שכבר ב92- הובהר לו על ידי לוצטו והאגודה כיצד בדיוק יש לבצע את הפיצול וכי חלקה 77 אינה חלק מחלקה א' שלו ועליו לצרף מפה מצבית שלה בלבד ללא תוספת היה  מסוים את הפיצול בשנת 92 או 93 ולכל המאוחר ב1994-. המשיבה הוסיפה וטענה כי המערער מעולם לא הגיש בקשה מסודרת ומלאה בצרוף כל הנדרש ממנו לרבות מפה מצבית של חלקה א' עובדה זו לא נסתרה מעולם בדיונים. לפיכך, דבקה הבוררת בהחלטתה לענין תקופת הפיצוי וכי העיכוב לא נגרם בעטיה של המשיבה והבוררת בהחלט שקלה ולא התעלמה מהודעות המערער ושיקוליו לאי הגשת מפות מתאימות.

לאחר שעברתי על הערעור בסוגיה זו הנני קובע כי דין הערעור להדחות.

הערעור נסב על ממצאים עובדתיים, אותם שמעה הבוררת בעת ניהול הבוררת. כלל הוא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בדרך כלל בממצאים העובדתיים של הערכאה שלמטה, במיוחד כאשר חומר הראיות הובא בפני הבוררת לא נשלל על ידי איש מהצדדים.

בנסיבות אלו ומשלא העלה המערער כל פגם היורד לשורשו של ענין בנושא קביעותיה העובדתיות של הבוררת הרי אינני יכול לבטל את הממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י הבוררת הנני קובע כי הבוררת ביססה פסק דינה על ממצאים עובדתיים מוצקים אשר יש להם עיגון בחומר הראיות, ומסקנותיה הינם הגיוניות ומחוייבות מחומר הראיות.

א.         פ"ד מה(4) ע"א 496/89 סאלם סאלמה איל קאלאב ואח' נ. אוניברסיטת בן גוריון עמ' 343.

ב.         פ"ד מה(5), ע"א 463/89 האפטרופוס על נכסי נפקדים ואח' נגד חסנה עלי סארי שדידה ואח' עמ' 857.

ג.          פ"ד ל"ב (2), ע"א (734/76 כליני נגד אלמונים עמ' 661.

ד.         פ"ד מו (4) ע"א 284 גבאי נ. פוגל ואח' עמ' 837.

לענין זה יפים דבריו של כב' השופט זוסמן שקבע בספרו כי:

            "קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה הראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו היתה היא פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת".

(ראה: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' 5, בע' 807 והאסמכתאות).

המערער לא הצביע על טעות עקרונות במסקנותיו של הבורר לפיכך אין ערכאת ערעור יכולה להתערב בהם.

ראה: פ"ד לח (4) 26012 סולומון נ. אמונה , עמוד 253.

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הערעור לגבי תקופת הפיצוי.

אין צו להוצאות.                                                 

ניתן היום 13.8.01 המזכירות                              אורי זליגמן, עו"ד

תעביר החלטתי לצדדים.                                         רשם האגודות השיתופיות