סכסוכים הנוגעים לשיוך דירות בקיבוץ מקומם להתברר בביהמ"ש ולא בהליך בוררות

החלטה בטענות שהועלו בנוגע לעיכוב הליכים במסגרת המרצת פתיחה שהגיש קיבוץ בית קשת בה ביקש מביהמ"ש להצהיר כי הזכויות בדירת מגורים הנמצאת בשטח הקיבוץ שייכת לקיבוץ ולא ליורשיהם של חברי הקיבוץ שהתגוררו בו ונפטרו.

הרקע

המקרה נסוב סביב דירה בקיבוץ בית קשת בה התגוררה חברת הקיבוץ. כעת, לאחר פטירת החברה, מבקש הקיבוץ מביהמ"ש במסגרת המרצת פתיחה, להצהיר כי זכויות החזקה בדירה שייכות לו ולא לשני בניה.

בכתב התשובה להמרצת הפתיחה שהגישו בניהם של חברי הקיבוץ שנפטרו, ביקשו הבנים מביהמ"ש לעכב את ההליכים או למחוק את המרצת הפתיחה על הסף ולהעביר את הדיון לבוררות. לטענתם, קיים מנגנון ליישוב מחלוקות המהווה הסכם בוררות בין הצדדים, וזאת מכוח החלטה שקיבל הקיבוץ ששמה: "עקרונות הסדר השיוך והסכמה על מנגנון ליישוב מחלוקות בעניין השיוך". בהתאם להחלטה זו, טוענים הבנים, על הקיבוץ למצות את ההליכים הפנימיים במסגרת הליך בוררות בטרם הפנייה לביהמ"ש.

עוד טוענים הבנים, כי מכוח היותם חברי הקיבוץ ויורשיהם החוקיים של הוריהם אשר היו ממקימי הקיבוץ, זכאים הם לשיוך דירות ובהתאם לכך הם מהווים צד להסכם הבוררות שנקבע בהחלטת הקיבוץ לעניין שיוך הדירות, ועל כן מחלוקת כמו זו, הנוגעת לזכויות בדירות הקיבוץ אשר עתידות להיות משויכות לבעלי הזכאות לשיוך, דינם להתברר במסגרת הליך בוררות.

מנגד טוען הקיבוץ, כי המטרה האמיתית לבקשת הבנים להעביר את הדיון לבוררות, הינה "להרוויח זמן" ולעכב את פינויים מהדירה ומהקיבוץ. כמו כן, טוען הקיבוץ, כי התביעה מצויה בסמכותו של ביהמ"ש ואין להעבירה לבוררות שכן היא בעלת עניין חוקתי או ציבורי, ועוסקת בהחלטות אסיפת הקיבוץ אשר נטען כי הן מפלות לרעה את הבנים. עוד נטען, כי אין להעביר את המחלוקת לבוררות מכיוון והבנים לא הביעו נכונות לקיים הליך בוררות למרות הסכמתו של הקיבוץ לכך בתחילת ההליך.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פתח דבריו בציינו כי לפי חוק הבוררות קיימים מספר תנאים בגינם יעכב ביהמ"ש את ההליכים לצורך הפניית הסכסוך להליך בוררות. התנאים הם כי קיים הסכם בוררות בין הצדדים, התביעה שהוגשה לביהמ"ש מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו, אחד הצדדים להסכם מבקש עיכוב, המבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות, המבקש ביקש עיכוב הליכים לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התביעה.

לעניין התנאים הראשונים, קבע ביהמ"ש, כי החלטת הקיבוץ בעניין ההסכמה על מנגנון ליישוב מחלוקות מהווה הסכם בוררות. כמו כן, התביעה דנן מתייחסת לנושא שההסכם חל עליו שכן מדובר בטענות לעניין שיוך הדירות בקיבוץ. בנוסף עקב מעמדם של הבנים כיורשיהם החוקיים של הוריהם נחשבים הם כצד להסכם הבוררות. גם לעניין העלאת הבקשה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה, קבע ביהמ"ש כי הדיון הועבר לביהמ"ש המחוזי לפני שנטענו טענות לגופה של התביעה, ועל כן עמדו הבנים גם בתנאי זה.

יחד עם זאת, ביהמ"ש מצא כי לא הוכח שהבנים עשו כל הדרוש לקיום הבוררות, זאת חרף העובדה כי על פי הפסיקה הנטל להוכיח את העמידה בתנאי מוטל על המבקש. אדרבא, נראה כי הבנים התעלמו ממכתבו של עו"ד הקיבוץ אשר בו הוא ציין כי הקיבוץ מסכים להעביר את הדיון לבוררות, ועל כן לא עמדו הם בתנאי זה.

ביהמ"ש הוסיף כי גם אם בסופו של דבר הבנים כן עשו את הדרוש בכדי לקיים הבוררות, הרי שביהמ"ש רשאי להורות על עיכוב הליכים לפי שיקול דעתו באם ראה טעם מיוחד לכך. אי לכך, קבע ביהמ"ש כי המחלוקת לעניין שיוך הדירות אין מקומה להתברר במסגרת הליך בוררות כי אם דווקא בביהמ"ש, זאת הן מאחר ועניין שיוך הדירות אינו עניין רגיל שבעסקיו היומיים של הקיבוץ, והן מאחר שמדובר בשאלות עקרוניות ומהותיות מכיוון ומדובר בטענות לפגיעה בזכות הקניין של היורשים וכן להפליה שננקטה על ידי הקיבוץ בהחלטותיו, שאלות חוקתיות אשר ראוי שיוכרעו בביהמ"ש.

סיכום

מכל האמור, דחה ביהמ"ש את הבקשה לעיכוב הליכים והורה כי בירור המחלוקת בעניין הליך השיוך בקיבוץ יתברר בביהמ"ש דווקא. לא ניתן צו להוצאות.

ניתן ביום: כ"ח בסיוון תשע"ז, 22 ביוני 2017, בהיעדר הצדדים.