סמכויותיה של הועדה לשמירה על קרקע חקלאית
בתאריך 21 במאי 2006,
רכבת ישראל יזמה תוכנית דרך שעניינה הרחבת רצועת מסילת הברזל והגישה אותה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. התוכנית הועברה לאישור הועדה לשמירה על קרקע חקלאית (להלן – הולקחש"פ), נוכח התוכנית להתוות את מסילת הברזל על קרקע חקלאית. הולקחש"פ קבעה כי תנאי למתן תוקף לתוכנית הכפלת המסילה יהיה הפקדת התוכניות המפורטות למעברים הדו מפלסיים, ובד בבד עם ביצוע המסילה יוחל בביצוע המעברים. רכבת ישראל עררה על החלטה זו לועדת הערר של הולקחש"פ והערר נדחה. רכבת ישראל הגישה התנגדות לתוכנית, ומשהחליטה הועדה המחוזית שלא לשנות את החלטות הולקחש"פ וועדת הערר, הוגשה העתירה.
כבוד השופט ר. שפירא דחה את העתירה הן מחמת היותה עתירה מוקדמת והן לגופו של עניין. כל עוד לרכבת ישראל פתוחה הדרך (תרתי משמע) לבוא בצל קורתה של הרשות המוסמכת, למצות את ההליך בפניה וקבלת סעד, כי אז מדובר בעתירה מוקדמת. כמו כן נקבע כי ביהמ"ש לא יתערב בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת אלא אם נפל בו פגם משפטי לרבות פגם של שיקולים זרים או חוסר סבירות. האיזון בין הצרכים החקלאיים החיוניים של המדינה והצרכים העירוניים הדוחקים הוא המונח ביסוד פעולתה של הולקחש"פ.
ההלכה היא כי אמנם צרכי השמירה על קרקע חקלאית צריכים לעמוד בראש מעייניה של ועדת השמירה על קרקע חקלאית, אך מותר לה לשקול גם צרכים חשובים אחרים, במיוחד כאשר היא מתירה שימוש בקרקע חקלאית לצרכים אחרים מלבד חקלאות. במקרה זה לא נפל פגם בהחלטת הולקחש"פ שבבסיסה שמירת היכולת לקיים משקים חקלאיים באזור מסילת הברזל, ולכן אין להתערב בהחלטתה שנלקחה תוך הפעלת שיקול דעת סביר.
