סמכות הרשם להתערב בהליך הוצל
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 1393/01
בענין : ניצני עוז – מושב עובדים
להתישבות
בא כוחה עוה"ד רמי אבידע
דרך פתח תקוה 154, תל-אביב
- המבקש -
נ ג ד
מושבי הדרום אגודה חקלאית
שיתופית מרכזית בע"מ – בפירוק
ע"י מפרקיה עוה"ד
ו
מרחוב אבן גבירול 102 תל-אביב
- המשיב (המפרק) -
הרקע
המשיב הגיש בשנת 1987 נגד המבקש תביעה בשם מימי הדרום, ארגון מים של מושבי התיכון הדרום והפועל המזרחי
המבקש והמשיב הגיעו לפשרה בתיק בית המשפט המחוזי ב
בהסדר פשרה נוסף נקבע כי הכסף ישולם למימי הדרום, אשר תפרע את חובותיה למשיב, לאחר שמימי הדרום לא עמדה בהסדר לפירעון חובותיה למשיב הוסכם בין מימי הדרום למשיב בהסכם פשרה שאושר על ידי לבטל את הסדר הביניים בענינו של המבקש ונקבע כי המשיב יהיה זכאי לגבות את כל יתרת החוב של המבקש על פי החיוב בפסק הדין בתיק 3331/87.
בהתאם להסכם פשרה זה (אשר אושר על ידי ובכך הפך לפסק דין חלוט), פתח מפרק המשיב בחודש מרץ 2001 בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש. בנוסף פעל המפרק להטיל עיקולים על זכויות המבקש בחברת כביש חוצה ישראל.
על פעולתו של המפרק ופתיחת תיק ההוצאה לפועל הגיש המבקש ערעור על החלטת המפרק בנושא וביקש להורות על ביטול ההליכים שננקטו.
המשיב התנגד לבקשה וטען טענה מקדמית לפיה אין לרשם סמכות להתערב בהליך הנמצא בפני יו"ר ההוצאה לפועל.
ביום 30.10.2001 קיימתי דיון בנושא בנוכחות הצדדים וביום 20.11.2001 ניתנה החלטתי אשר התייחסה לטענה המקדמית של המשיב. קבעתי כדלקמן :
"המבקש לא היה צד להליך הבוררות שבפני, בתיק מספר 1393/217/97.
בהליך זה, הצדדים היו המשיב ומימי הדרום.
אין ספק, כי מאחר ומדובר בצד ג' שטוען כי נפגע מההחלטה, רשאי הוא לפנות אלי, משעה שנודע לו על ההחלטה. אמנם מדובר בפסק דין חלוט, אך הינו חלוט רק בין הצדדים שהתדיינו בפני וצד ג' שעלול להפגע רשאי לבקש הזדמנות להביע עמדתו.
ההליך בהוצאה לפועל נבע מהחלטת המפרקים כי יש מקום לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. זוהי החלטה שבעקבותיה רשאי כל הנפגע מהחלטת המפרק לפנות ולערער עליה בפני רשם האגודות. (ראה סעיף 48 (5) לפקודת האגודות השיתופיות וסעיף 34 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) התשמ"ד –1984).
עמדת המשיב – המפרק לפיה אין לרשם הסמכות להתערב בהליך שנפתח בפני ראש ההוצאה לפועל וכי על הצדדים להמשיך ולהתדיין בפני הערכאה שבפניה נפתח ההליך, אינה מקובלת עלי. זאת לאור קביעתי שבסעיף 2 להחלטה זו ולאור העובדה כי הליך הפירוק מתנהל בפיקוח הרשם אשר בסמכותו לפקח עליו ולתת הוראות למפרק.
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הטענה המקדמית.
הנני מורה למבקש לסכם טענותיו בכתב תוך 30 ימים מיום שיקבל החלטתי.
המשיב יגיש סיכומיו תוך 30 ימים מיום קבלת סיכומי המבקש. זכות התגובה למבקש תוך 10 ימים מיום קבלת סיכומי המשיב. לאחר מכן אתן החלטתי, ללא כל דיון נוסף בפני".
עיקר נימוקי המבקש :
1. גביית חובות המושב, שנוצרו לפני 31.12.1991, אפשרית רק בדרך הקבועה בחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב- 1992. (להלן: "חוק ההסדרים").
2. ארגון הקניות לא הגיש תביעת חוב במועדים הקבועים בחוק ההסדרים. המשקם לא קיבל את בקשת הארגון להגיש תביעת חוב באיחור.
3. מאז יום 15.9.1997, יום אשר ניתן בו פסק הבוררות של הרשם שנתן תוקף להסכם הפשרה בין המבקש לבין מימי הדרום, לא פתחו המפרקים בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש אלא רק כעבור כארבע שנים ולאחר שהייתה פניה למשקם שנדחתה.
4. המפרקים התעלמו מהחלטת רשם האגודות השיתופיות והמשיכו בהליכי הוצאה לפועל כדי לקבוע עובדות בשטח למרות הידיעה בדבר קיומו של ערעור זה.
5. אין הנמחה קונה זכויות מעבר לאלו שהיו לממחה. מימי הדרום לא הגישה
דרישת חוב למשקם על פי חוק ההסדרים ולכן נכנס הנמחה ב"נעלי" הממחה
והוא משולל יכולת לבצע פעולות שלא היו בסמכותו וביכולתו של הממחה
("מימי הדרום").
6. ההליכים, שנוקט המפרק, יטרפדו את הסדר המעטפת של חובות האגודה בהתאם להחלטת המשקם.
7. אין למשקם סמכות לדון בחוב אשר אינו "חוב כולל" בין אם הצדדים מסכימים לכך ובין אם לאו.
8. בעצם הסכמתו של המפרק להידון בפני המשקם, קיבל המפרק את טענת האגודה כי מדובר בחוב כולל אשר היה אמור להיות נדון בפני המשקם, אם הייתה מוגשת פנייה כזאת במועד הקבוע לכך בחוק.
9. לא ניתן להכשיר את המחדל באי הגשת דרישת חוב למשקם במועד ע"י פניה
מאוחרת להוצאה לפועל בבקשה להעביר את ההליך למשקם.
עיקר נימוקי המשיב :
1. עוד לפני שהמפרק פתח בהליכי הוצאה לפועל בשנת 2001, ניסה המפרק
בשנת 1996, ללא הצלחה, לקבל את הסכמתו של בא כוח המושב לכך שנושא ביצוע פסה"ד יידון בפני המשקם.
2. יש לקבוע כי החוב הוא "חוב כולל" כהגדרתו עפ"י הוראות סעיף 7 ב' לחוק ההסדרים שכן לא כל חוב של גורם חקלאי הוא גם חוב כולל, על פי החוק.
3. אל לו לרשם להתערב בהליך שיצא לדרכו ונתון לשיפוטה והכרעתה הבלעדית
של ערכאה שיפוטית מוסמכת, כאשר בא כוח המושב רשאי להעלות ולטעון
כל טענה רלוונטית בפני אותה ערכאה.
4. מימי הדרום, מטעמים שלא הובררו למשיב, לא הגישה תביעת חוב נגד אף
אחד מהמושבים או החברים שהיו חייבים לה כספים. המשיב היה מוכן לכך שגם החוב של המבקש יידון בפני המשקם ולכך סירב המבקש.
5. לא קיימת החלטה של המשקם החוסמת את דרכו של המפרק לפעול בכל דרך שימצא לנכון כדי לגבות חוב פסוק חלוט נגד המושב.
6. מטרת ההתכתבות של המפרק עם בא כוח המבקש הייתה לקבל הסכמתו לקיצור הליכים וחסכון באגרות הוצאה לפועל.
7. אין מקום לטענת חוסר מעש של המפרק שכן מי שהיה צריך לפעול בעניין הגשת תביעת החוב למשקם בעניין החוב של ניצני עוז זו מימי הדרום ורק ב 1996 נודע למפרק כי מימי הדרום לא הגישה תביעת חוב כפי הנדרש.
8. המפרק לא יכול היה לפעול ישירות נגד המושב בטרם הגיע להסכמות עם מימי הדרום, דבר שנעשה ב 1997, ולמרות זאת כבר בשנת 1996 פנה למושב בניסיון להשיג הסכמות שיפשטו ויוזילו את ההליכים.
9. רק ימים ספורים לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל הגיע למפרק פסק דין של המשקם עוה"ד א.
10. המושב לא כלל את כל חובותיו בהסדר שנערך על פי חוק ההסדרים והציג תמונה מעוותת וחסרה לגבי חובותיו, על אף שהם הופיעו בספריו.
11. המפרק לא התעלם מהחלטת רשם האגודות ומטרת טענה זו של המבקש היא לזרות חול ואין בה כל שאלה משפטית ועובדתית.
12. המפרק אינו מסכים לנטען שהכללת דרישת החוב של ארגון הקניות בחובות
המושב תטרפד את הסדר המעטפת.הסדר זה ניתן להרחבה כדי לכלול גם הסדר לגבי החוב לארגון הקניות. אין מדובר בהפתעה שכן קיומו של חיוב לזכות ארגון הקניות היה ידוע לכל הגורמים העוסקים במלאכת הסדר חובות המושב.
13. בתי המשפט ורשמי לשכת הוצאה לפועל יישמו במהלך השנים באופן דיי עקבי את הוראות סעיף 7 (ב) (1) לחוק כך שלא תיחסם דרכו של מי שפתח בהליכים משפטיים נגד חייב שהוא גורם חקלאי וכאשר מדובר בחוב כולל, והעבירו את הטיפול בחוב למשקם, להמשך ההליכים בפניו.
לאחר שעברתי על כל טענות הצדדים הנני קובע כדקמן:
1. אין מדובר בחוב אשר המבקש לא ידע עליו. המבקש היה צד להליכים בתיק ביהמ"ש המחוזי ב
2. המבקש לא פרע את חובותיו על פי פסק הדין בתיק 3331/87 לא למימי הדרום ואף לא למשיב.
3. המשיב פנה לב"כ המבקש וביקש ממנו לפרוע החוב, או לצרף חוב זה להסדר מכלול חובות המשיב (ראה מכתבו של המפרק מיום 16.9.96).
4. ביום 25.9.96 שלח המשיב מכתב למשקם שהינו תשובה למכתבו של ב"כ המבקש שצורף אליו מכתב המשיב למבקש מיום 16.9.96 שבו טוען המשיב כי הינו מצפה לשמוע מב"כ המושב אם קיימת נכונות להעביר הדין בחוב על כל היבטיו למשקם.
המשקם מר א.
"1. תגובת האגודה לא ברורה לענין טיפול המשקם.
2. מאחר שהמועד להגשת דרישת החוב חלף, אין למשקם סמכות, אלא אם ניתנת הסכמת הצדדים.
3. בהעדר הסכמה, כאמור, אין המשק שיכול לטפל בענין, בנסיבות אלה חופשי במפרק לנקוט בצעדים הנראים בענין." (ההדגשה שלי א.ז.).
5. רק ביום 15.9.97 ניתן פסק דיני בתיק מספר 1393/217/97 שבו אישרתי הסדר פשרה בין מימי הדרום למשיב ובו הומחו זכויות לגבות הכספים שעל פי תיק אזרחי 3331/87 למשיב. בסעיף (ג) להסדר הפשרה נקבע כי מימי הדרום תשא במחצית גובה האגרה שתידרש לפתיחת תיק הוצל"פ נגד המבקש.
6. בנסיבות אלו ברור הוא כי המפרק שהחוב הומחה לו על ידי מימי הדרום רק על פי פסק דיני מיום 15.9.97, לא היה הגורם אשר אמור היה לפתוח בהליכים בפני המשקם (לפני הסדר הפשרה) כי אם מימי הדרום.
בהמחאת החוב על פי הסכם הפשרה בין מימי הדרום והמפרק נקבע במפורש כי יפתח תיק בהוצל"פ.
7. כיום הנני נדרש על ידי המבקש לבטל החלטה שנתנה בין נושהו-ונושה שהומחה בהסדר הפשרה לו החוב, על פסק דיני, כשבהסדר הפשרה שאישרתי, כמצויין כמפורש, כי יפתח תיק הוצאה לפועל וזאת לאחר שהמבקש לא הסכים להכליל את החוב בהסדר החובות בפני המשקם.
8. במקביל טוען המבקש כי המשך ההליך בפני ההוצאה לפועל יפגע בהסדר המעטפת של המבקש.
קשה לי לקבל טענה זו היות והמבקש סירב להכליל את חובו בפני המשקם, ואף המשקם קבע כי המפרק חופשי לנקוט בצעדים הנראים בעניניו.
9. המבקש, שידע על החוב, לא טרח בעצמו להכלילו במסגרת חובותיו, למרות שחוב זה הופיע במאזניו, לפיכך גם מסיבה זו לא אוכל לקבל את עמדתו.
10. יתכן וההליך הנכון היה שאקבל החלטה להעביר את הטיפול בחוב למשקם, אך לדאבוני אין בסמכותי להורות לעשות כן במסגרת ההליך שבפני, שעיקרו ערעור על החלטת מפרק אשר פתח הליך בהוצאה לפועל.
11. בנסיבות הענין ומאחר והתיק תלוי ועומד בהוצאה לפועל רק ההוצאה לפועל יכולה, אם תחליט לעשות כן, להורות על העברת ההליך למשקם.
12. בפסק דינו של המשקם המצורף לסיכומי המשיב מיום 29.3.00 קבע כבוד המשקם עו"ד
"8. בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, ההליך בפני המשקם נפתח לפי פנייתו של נושה או של חייב או בעקבות העברת ההליך לפי סעיף 7(ב) לחוק. דרישת החוב למשקם צריכה להיות מוגשת תוך 60 יום מפרסום ההודעה על מינוי המשקם אשר רשאי, לפי שיקול דעתו, להאריך את המועד.
הגבלת המועד להגשת דרישת חוב למשקם חלה אך ורק על נושה. חייב לא מוגבל בזמן והוא יכול בכל עת לפנות למשקם ולבקש להסדיר חובו.
הגבלת המועד להגשת דרישת החוב למשקם אינה חלה על תובענה המוגשת לבית המשפט או על הליך הוצאה לפועל או על העברת עליך ע"י ביהמ"ש לפי סעיף 7 (ב) (1) לחוק. אין כל יסוד לטענת האגודה כי המועד האחרון להגשת תובענה לבית המשפט, שעניינה "חוב כולל", זהה למועד שנקבע בסעיף 9 לחוק. פרשנות זו היתה מונעת בעברה לטיפול המשקמים, בין היתר, של כל הליכי הוצל"פ שנפתחו לאחר 60 יום מפרסום מינוי המשקמים. יתרה מזו, לפי הפרשנות האמורה של האגודה לסעיף 7(א) לחוק, לאחר חקיקת החוק ועד ליום 22.4.93 יכללו התובעים להגיש אך ורק דרישת חוב למשקם והיו מנועים מהגשת תובענה לבית המשפט.
המשמעות של פרשנות זו היא אבסורדית, שכן אם נוצר למשל חוב בדצמבר 1991, אזי ניתן להגיש דרישת חוב או תובענה לביהמ"ש עד ל22.4.93- פירוש הדבר יצירת תקופת התיישנות קצרה מהתקופה הרגילה (7 שנים) וזאת על פי פרשנות. פרשנות זו אינה מקובלת עלי.
9. המסקנה עולה מן המקובץ היא, שבתוך תקופת ההתיישנות, אין מגבלת מועד להגשת תובענה לבית המשפט, שעניינה "חוב כולל". לפיכך משהועבר הליך (תובענה) ע"י ביהמ"ש למשקם, אין רלוונטיות לשאלה האם התובענה הוגשה לפני או אחרי המועד שבו ניתן להגיש דרישת חוב. במקרה כזה מתייתר הצורך לדון בשאלת סמכות המשקם להארכת מועד לפי סעיף 9 (ב) סיפא לחוק המתייחס לדרישת חוב ולא להעברת הליך. השאלה הרלוונטית היחידה במקרה שבפנינו היא האם עילת התביעה התיישנה בתאריך שבו הוגשה התובענה לביהמ"ש (ובמקרה אחר – האם העילה התיישנה בתאריך שבו הוגשה דרישת חוב גם אם הוגשה בתוך 60 יום).
לפיכך היה ואם תתקבל החלטה בהוצאה לפועל יוכל המשקם לטפל אף הוא בחוב זה.
13. בהליך זה שבו הנני מפקח על פי הדין על פעולות המפרקים לקידום ענייני הפירוק, עלי לודא שחוב פסוק המהווה נכס מנכסי הפירוק יגבה על ידי המפרק לטובת קופת הפירוק ולטובת הנושים.
14. אין בכוונתי לדון כלל בסוגיה אם מדובר בחוב כולל אם לאו, הואיל ואין בדעתי להתערב בהליך בפני ההוצאה לפועל, שהוא המקום המתאים לדון בהתנגדותו של המערער למימוש פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בתיק אזרחי 3331/87.
15. לפיכך הנני מתיר למפרק להמשיך את הליכי ההוצאה לפועל נגד המושב, אולם הנני ממליץ למפרק שלא לפעול בנושא העיקולים, שיכבידו על המבקש, כל עוד לא יוכרע הנושא בהוצאה לפועל.
אין בהחלטי זו משום קביעת עמדה כלשהי לגבי טעוני המבקש שהועלו בפני בנושא חובותיו על פי תיק ביהמ"ש המחוזי בת"א 3331/87.
החלטתי מתרכזת אך ורק בסוגיה האם עלי להורות למפרק להפסיק את ההליכים בפני ההוצאה לפועל אם לאו. משהחלטתי שלא להתערב בהליך רשאי כל צד לפעול ולטעון כל טענה שיש לו כלפי הצד השני בהוצאה לפועל כראות עיניו.
אין צו להוצאות.
ניתן ביום 13.6.2002.
אורי זליגמן, עו"ד
