עבודת חבר הקיבוץ, מנהלת הבית הסיעודי, לא מקיימת יחסי עובד- מעביד לצורך פיצויי פיטורים
נורית סיצ'וק (להלן: 'נורית') חברת קיבוץ גבעת ברנר (להלן: 'הקיבוץ'), הינה אחות מוסמכת בעלת תעודה מקצועית של "ניהול בתי אבות". כ- 12 שנה לאחר הגעתה לקיבוץ החלה לעבוד בתור אחות מוסמכת במוסד סיעודי אשר בבעלות הקיבוץ (להלן: 'המוסד'), ולאחר כשנתיים מונתה לאחות הראשית.
בתחילת עבודתה במוסד קיבלה נורית תקציב שוויוני לשאר חברי הקיבוץ, אך עם שינוי מודל הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" שונה התקציב. לפי המודל החדש, התקציב הינו אישי ומבוסס בין היתר על נתוניו האישיים של החבר ושווי המשרה בה הוא עובד, זאת לאחר ניכוי תשלומי מיסים פנימיים אותם גובה הקיבוץ וההפרשה לפנסיה. לאחר כ- 16 שנים הופסקה עבודתה של נורית.
נורית טוענת כי עם שינוי המודל ל"קיבוץ מתחדש" מתקיימים יחסי עובד- מעביד בינה ובין הקיבוץ. לדידה, משלא נערך לה שימוע טרם פיטוריה יש לראות בהפסקת עבודתה כפיטורים שלא כדין. לפיכך נורית תובעת מהקיבוץ תשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפליה מחמת גיל ועוגמת נפש.
הקיבוץ טוען כי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד וכי לפי פסיקות קודמות של ביה"ד, אין כל שוני בין התקופה של הקיבוץ כ"קיבוץ המסורתי" לבין זו כ"קיבוץ מתחדש", ולכן אין לביה"ד סמכות לדון בתביעה.
כמו- כן טוען הקיבוץ כי נורית קיבלה כמו שאר החברים תקציב אישי שמבוסס על שווי עבודתה, והוצאת תלושי שכר עבורה נעשתה לשם נוחות החישוב, ואין בכך כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד- מעביד בינם.יתרה מזאת, נורית לא פוטרה מעבודתה והקיבוץ היה מעוניין להמשיך להעסיקה, אך היא זו שסיכלה אפשרות זו כאשר הציבה תנאים חדשים ובלתי אפשריים להמשך העסקתה.
דיון והכרעה
ביה"ד קבע כי דין טענותיה של נורית להידחות, היות ושינוי מודל הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" לא שינו את העובדה שעבודתה הייתה מתוקף חברותה בקיבוץ, ועל כן לא הייתה כוונה ליצירת קשר של יחסי עובד- מעביד.
ביה"ד קבע לא מכבר כי קיבוץ הינו סוג מיוחד של אגודה שיתופית המושתת על ערכי שוויון וערבות הדדית, ומשכך חב חבר הקיבוץ מכוח חברותו לעבוד בקיבוץ ולתרום לו, באופן שאין להפריד בין החברות בקיבוץ לעבודה בו. לפיכך, עצם עבודת חבר הקיבוץ מתוקף חברותו בקיבוץ אינה מקנה לו מעמד של "עובד"
נורית טענה כי מעצם שינוי מודל הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" ישנם יחסי עובד- מעביד בינה לבין הקיבוץ, ולכן ביה"ד בחן את היחס בין הקיבוץ לחבריו לאחר שינוי המודל והעברתו ל"קיבוץ מתחדש" לאור פסיקות קודמות, וכן לאור דברי נציג הקיבוץ, אשר הראו כי גם לאחר השינוי הקיבוץ נותר כחברה המבוססת על עקרון העזרה והערבות ההדדית, והבטחת הקיום ההוגן של חבריו ותחומים רבים נותרו במימון הקיבוץ, כפי שהיה במודל "הקיבוץ המסורתי".
ביה"ד פסק כי אמנם נורית קיבלה תלוש שכר עבור עבודתה, אך הלה ניתן ע"י הקיבוץ ולא ע"י המוסד, וכן לא בכדי נכתב עליו "לצרכים פנימיים", שהרי הדבר נעשה מטעמי נוחות לחישוב התקציב המשפחתי בלבד. בנוסף, נורית המשיכה לקבל מהקיבוץ תקציב חודשי גם לאחר סיום עבודתה ואף לאחר שהחלה לעבוד מחוץ לקיבוץ.
לפיכך נקבע כי ההתקשרות שבין נורית לבין הקיבוץ נעשתה מתוקף היותה חברת קיבוץ ולא כעובדת של הקיבוץ, ולכן לא ניתן לראות את הפסקת עבודתה כפיטורים ממקום עבודה.
ביה"ד פסק כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין נורית לבין הקיבוץ, וממילא לביה"ד אין את הסמכות לדון בתביעה.
מכיוון ונורית האמינה בתום לב כי התקיימו "יחסי עבודה" בינה לבין הקיבוץ, לא מצא ביה"ד לחייבה בהוצאות התביעה חרף דחייתה.
54678313ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ד, (22 מאי 2014), בהעדר הצדדים.
