עדנה עזבה את קיבוץ רגבים לאחר 32 שנות חברות ועברה כחברה לקיבוץ גבת. נחתם הסכם בינה לבין קיבוץ רגבים בדבר דמי עזיבה וקצבת פנסיה. 17 שנה אחר כך, כאשר הגיע הזמן לשלם, קיבוץ רגבים טוען "אופס טעינו".
עדנה מיראן (להלן: "עדנה") הייתה חברת קיבוץ רגבים במשך 32 שנה, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד קיבוץ רגבים לתשלום סך 94,952 ₪ קצבת פנסיה מצטברת. עפ"י כתב התביעה הוחתמה עדנה עם הפסקת חברותה בקיבוץ, על הסכם עזיבה המסדיר את הזכויות הכספיות המגיעות לה, לרבות דמי עזיבה המגיעים לחבר עוזב עם עזיבת הקיבוץ, וקיצבה המגיעה לה בהגיעה לגיל פרישה. לאחר חתימת ההסכם פרס קיבוץ רגבים את תשלום דמי העזיבה המגיעים לעדנה על פני שבע שנים. בהגיע עדנה לגיל פרישה בתאריך 1.7.04 פנתה לקיבוץ בדרישה לתשלום הקצבה, אך קיבוץ רגבים מסרב לשלם אותה.
קיבוץ רגבים הגיש בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירו של המנהל העסקי בקיבוץ (להלן: "המצהיר"), אשר טוען בפתח תצהירו כי בהתחשב במועד בו הסתיימה חברותה של עדנה בקיבוץ (שנת 1992) ובהתחשב בכך שהיא עברה ישירות מן קיבוץ רגבים לקיבוץ גבע, אין עדנה זכאית לקבל מקיבוץ רגבים קצבה חודשית, והמסמכים עליהם חתם קיבוץ רגבים – נחתמו בטעות. המצהיר טוען כי זכויותיו וחובותיו של חבר קיבוץ, אשר עוזב את קיבוצו, מוסדרות בין היתר במסגרת כללי עזיבה. לפי כללי העזיבה קיימת חובת בוררות בכל מקרה בו מתגלע סכסוך בין עוזב קיבוץ לבין קיבוצו או בין הקיבוץ לבין חבר לשעבר בו. לטענת המצהיר, סירבה עדנה להעביר את הסכסוך להליך של בוררות עפ"י הצעת קיבוץ רגבים. המצהיר טוען כי במועד עזיבתה את קיבוץ רגבים והמעבר לקיבוץ גבת, בשנת 1992, חלו כללי העזיבה של שנת 1985 ולפיהם לא מוטלת על קיבוץ רגבים חובה לשלם לעדנה תשלום כלשהו, לרבות קצבה חודשית, שכן מעבר של חבר מקיבוץ לקיבוץ לא נחשב לעזיבה המחייבת תשלום. העיקרון הנ"ל שונה במסגרת כללי העזיבה בשנת 1993. המצהיר טוען כי כללי העזיבה של שנת 1993 שהותקנו לאחר מועד עזיבתה של עדנה את קיבוץ רגבים, אינם חלים רטרואקטיבית. כמו כן לפי תקנות האגודות השיתופיות (חברות) "חבר שעבר במעבר ישיר לקיבוץ אחר מקיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת ... לפני 18 במרץ 1994, יחול עליו ההסדר הקובע ... בדבר זכויות חבר היוצא ... מקיבוץ רגבים שפורסמו בשנת התשמ"ה". המצהיר טוען אפוא שקיבוץ רגבים טעה, ומעבר עדנה מקיבוץ רגבים לקיבוץ גבת טופל כאילו נעשה לפי כללי העזיבה 1993 למרות שהתרחש במהלך 1992 כאשר בתוקף היו עדיין כללי העזיבה 1985.
טענות עדנה אשר לטענת קיבוץ רגבים בדבר חובת בוררות, הרי ההסכם בין הצדדים שנחתם לאחר שעדנה עזבה את קיבוץ רגבים, אינו כולל תנאי כלשהו בדבר חובת בוררות, וכי היה על קיבוץ רגבים לציין חובה זו מפורשות בגוף ההסכם אם אמנם רצה להחיל עליו את הוראות התקנון בדבר חובה זו. ההסכם המאוחר שנחתם לאחר עזיבת עדנה את קיבוץ רגבים גובר על הוראות ההסכם המוקדם (התקנון), מה גם שההסכם על נספחיו שצורף לכתב התביעה נוסח ע"י קיבוץ רגבים, ויש לפרשו נגד המנסח. מאחר שקיבוץ רגבים לא כפר בנכונות חישוביה של עדנה והסכום הנתבע בתביעה - אין להחיל חובת בוררות על הסכסוך בין הצדדים, וזאת 17 שנים לאחר שעזבה עדנה את קיבוץ רגבים. נוסף על זה, הקצבה משמשת כפנסיה של עוזבי הקיבוץ, וכי הזכות לקצבה נקבעה בפרק של כללי העזיבה שכותרתו "תשלומי גמלה וקצבה"; זהו הפרק הרלבנטי לעניינה של עדנה, ולפיו מגיעה הזכות לקצבה לכל עוזב קיבוץ ותיק מעל גיל 30. קיבוץ רגבים לא טרח כלל לברר אם עברה התובעת ב"מעבר ישיר" מקיבוץ רגבים לקיבוץ גבת; ההחלטה להחיל את כללי העזיבה של שנת 1993 על עדנה הייתה החלטת קיבוץ רגבים, ולא ברור כלל אם נפלה טעות, מדוע נפלה טעות, ככל שנפלה, ומי גרם לטעות אם בכלל; וכי הסכם העזיבה והנספח לענין הקצבה נערכו ונחתמו לאחר שעדנה עזבה את קיבוץ רגבים. ההתחייבות לתשלום קצבה נחתמה ב – 5.12.94– לאחר שעדנה עזבה את קיבוץ רגבים כאמור לעיל.
דיון
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענות קיבוץ רגבים, לא בדבר חובת הבוררות, ואף לא את טענותיו האחרות. צודקת עדנה בטענתה כי ההסכם המאוחר שנחתם בין הצדדים, גובר על תנאי הבוררות בכללי העזיבה ובתקנון קיבוץ רגבים, מה גם שלא הוצגה כל ראיה לכך שקיבוץ רגבים פנה אי פעם בדרישה ו/או בתביעה להורות על ביטול ההסכם, ואף לא הודיע מעולם על ביטולו. ומשלא נקבעה חובת בוררות מפורשת בהסכם בין הצדדים לעניין תשלום דמי עזיבה וקצבה, ומאחר שבמשך 17 שנה לא ביקש קיבוץ רגבים לבטלו, הרי שההסכם שריר וקיים, ויש לכבדו ככתבו וכלשונו. במסגרת ההסכם יכולים היו הצדדים לקבוע תנאים ככל שיראו לנכון, אך כיום - שנים לאחר חתימת ההסכם – מנועים הם מלנסות ולהתנער ממנו בטענה של טעות בעריכתם. ההסכם משקף את רצון הצדדים ואת גמירות דעתם באשר לזכויותיה של עדנה, והסכומים שישולמו לה הן כדמי עזיבה והן כקצבה, ולצורך כך אף ניתן אישור ממזכירות התנועה הקיבוצית המאוחדת לגבי הסכומים המגיעים לה. טענת קיבוץ רגבים כי מדובר בחישוב גרידא, ואין המסמך מצביע על חובת תשלום - דינה להידחות. החישוב נערך כחלק בלתי נפרד מן ההסכם לתשלום דמי עזיבה, כשקיבוץ רגבים בוחר מטעמיו הוא להחיל בעניינה את כללי 1993 ומתחייב גם לשלם לעדנה קיצבה חודשית.
לכן, אין לקיבוץ הגנה כנגד תביעת עדנה מתבססת על הסכמים כתובים וחתומים המדברים בעד עצמם, ועל זכותה הבלתי ניתנת לערעור לקבלת תשלום קצבה שמהותה – פנסיה לכל דבר ועניין – החל ממועד הגיעה לגיל פרישה - גם עפ"י כללי העזיבה.
לאור האמור לעיל – נדחית בקשת הרשות להגן.
עדנה זכאית ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב התביעה.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.
