עוזר הרשם דחה את הערעור היות וחזר על החלטתו הקודמת
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1293/69/14
עורך דין רמזי חוראני
בעניין: יונתן זנדני
עו"ד נמרוד טפר בתפקידו כמפרק מפעיל של
ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק מפעיל)
1. ביום 6.4.2014 הגיש המערער ערעור על החלטת המפרק מיום 27.8.2013, על "צו תלשום בפירוק" מיום 19.2.2014 וכן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפרק. המערער מדגיש בערעור כי אין הוא תוקף את ההחלטה לפירוק מיום 24.10.2012.
2. נדרשה תגובת המפרק וזו הוגשה ביום 23.4.2014. בה ביקש המפרק לדחות את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות.
3. המערער תוקף את הפן החשבונאי של החלטת המפרק מיום 27.8.2013 דהיינו יתרת החוב, ביטול חיובים וזיכויים, היקף הנזק שנגרם לאגודה ולאחריות המערער בגין כך, ומערער הוא גם על דחית תביעת החוב של המערער על ידי המפרק.
4. הנימוק לחיוב המערער בצו התשלום שהוציא המפרק מבוסס על דו"ח החוקר רואה החשבון מר עופר אלקלעי, כשהקביעות של המפרק חסרות כל בסיס או תוקף עובדתי ואין הן מהוות ראיה או בסיס ראיה לתוכנם.
5. צו התשלום מתייחס לחיוב אשתו של המערער הגב' קלודין זנדני אשר לא הייתה צד להליך ולכן יש לבטל את הצו או את החיוב נגדה.
6. ערעור על החלטת עוזר הרשם[1] החתומה ביום 4.3.2014 שחייבה את המערער בתשלום הוצאות על סך 5,000 ₪ .
ג. ערעור ככל שיהיה צורך בכך, על החלטת עוזר הרשם, על אי מתן אורכה להגשת ערעור על החלטת המפרק.
ד. עיקר נימוקי הערעור:
7. לעניין בקשה למתן אורכה להגשת ערעור: החלטת המפרק מיום 27.8.2013 הומצאה למערער רק ביום 17.9.2013 ולא ביום 28.8.2013 כגרסת המפרק. מדובר בהמצאה בדואר אלקטרוני שנאסף על ידי המערער רק ביום 17.9.2013. למערער עצמו אין מחשב ומי ששלף את ההחלטה עבור המערער הנה מזכירת המושב תלמי יחיאל. אין למפרק כל אסמכתא כי הדואר האלקטרוני נשלף על ידי המערער ביום 28.8.2013. זאת ועוד, יש להוסיף את ימי הפגרה מכוח תקנות בית המשפט וההוצאה לפועל (פגרות) תשמ"ג – 1983[2] וכן להתחשב ב 8 ימי הפגרה מכוח פגרת הסוכות. לפי כך הבקשה מיום 31.10.2013 מוגשת במועד ואין היא מצריכה הארכת מוד כלל וכלל.
8. בבקשה להארכת מועד יש להתחשב גם בסיכויי ההגנה והם גבוהים:מדובר בחוב של האגודה כתוצאה מפעילותה בשוק האפור שהתנהלה בכרטיסו של המערער. אין מדובר בפעילות שלו. זאת ועוד, המערער הנו גרוש מזה מס' שנים, חי לבד עם אמו, חסר כל רכוש ואין מתנהל נגדו כל הליך פלילי. בנוסף, החלטת עוזר הרשם מיום 22.12.2013 נמסרה למערער רק ביום 4.3.2014 כשהיא חתומה על ידי עוזר הרשם. אי לכך אין היא מצריכה קבלת היתר להארכת מועד והיא מוגשת במועד. כתוצאה מכך, הערעור על החלטת המפרק מוגש במועד, הערעור על החלטת עוזר הרשם מוגש במועד ואילו הערעור על צו התשלום של המפרק אף הוא מוגש במועד.
9. הפניה של המערער לרשם נעשתה לראשונה ביום 31.10.2013 והתייחסה לעניין ניהול ההליכים בפני המפרק במקביל לקיומה של חקירה פלילית ובה התבקשה הארכת מועד להגשת ערעור. מתגובת המפרק נודע למערער על החלטת הרשם על הצורך בקבלת עמדה סופית על ידי המפרק אם להגיש תלונה למשטרה אם לאו וכן כי התלונה נגד המערער נסגרה.
10. לא היה מקום להטלת הוצאות על המערער בגין פניה פשוטה שלו לרשם שרק בזכותה נודעו נתונים לראשונה למערער או שנחשפו בפניו נתונים כאמור.
11. קיימת פוליסה של נושא משרה במושב. מאחר ואין מדובר בקבלת טובות הנאה אישית על ידי המערער יש להפעיל את הפוליסה ולהיפרע מחברת הביטוח. המפרק או החברים שאינם דואגים להפעלת הפוליסה צריכים לשאת בכל נזק שנגרם כתוצאה לאגודה.
12. בהתאם לדו"ח החוקר מר אלקלעי, הרישום בכרטיסו של המערער אינו משקף את הפעילות החשבונאית בחשבונו הוא, אלא פעילות של האגודה. מדובר בסכומים של מיליוני שקלים שמקורם בצורך בגיוס כספים לעמידה בפרויקטים שלא היה להם תזרים כספי. זאת ועוד, אין להבין איך הפך החשבון של המערער נכון ליום 31.8.2010 שהיה ביתרת חוב על סך 9,000 ₪ ליתרת חוב של כ- 900,000 ₪ בערך? השינויים נעשו בדיעבד ויש לעקרם.
13. לעניין "צו התשלום בפירוק": גם על פי דו"ח החוקר אין היתרה מייצגת את חובו האמתי של המערער וזהו חוב של האגודה. מדובר כאמור בפעילות של האגודה בשוק האפור שנרשמה בכרטיסו של המערער כשהצו מוצא נגד המערער וגרושתו שלא כדין.אין מאחורי החוב הרשום בכרטיס המערער כל פעילות אמתית שניתן ליחסה למערער כמו קניית נכס וכו'.
ה. תביעת החוב של המערער: לא היה מקום להתעלמות המפרק מהחלטת מוסדות האגודה מיום 20.5.2010 הקובעת תגמול של 2% בעבור מספר פרויקטים למערער. אין למעשה סמכות למפרק להורות על ביטול זיכוי על סך 173,000 ₪ שניתן כדין למערער בשנת 2010 וזאת באופן רטרואקטיבי בחלוף 3 שנים.
ו. עיקר תשובת המפרק לערעור:
14. צו הפירוק נגד האגודה הוצא בעקבות מינויו של חוקר שמינה רשם האגודות השיתופיות אשר חקר את התנהלותה הכספית של האגודה, והגיע לכלל מסקנה כי כתוצאה מפעילות בלתי תקינה, עד כדי אי חוקיות ,בעיקר של המערער, הוצאו מקופת האגודה כספים במיליוני שקלים. המערער תקף את ההחלטה לפרק את האגודה בערעור בפני השר וכב' היועץ המשפטי של המשרד דחה את הערעור.
15. כרטיסו האישי של המערער הראה חוב בסדר גודל של כ- 879,997 ₪ בצירוף ביטול זיכוי ע"ס 173,668 ₪ שנעשה מקודם בכרטיס המערער. הוא הוזמן לחקירה על ידי המפרק והתייצב לשש ישיבות, אך עזב את החקירה שהתנהלה ביום 20.8.2013 ולא שב לחקירה שנקבעה ליום 22.8.2013 . מאז הוא ניתק קשר עם המפרק. למערער ניתנה הזדמנות לעיין בספרי האגודה במשרד האגודה והפרוטוקולים של הנהלת האגודה, כמו כן הגיש הוא 46 מסמכים שונים למפרק. למערער ניתנה הזדמנות להגיב גם על דו"ח החוקר ששימש את הבסיס למתן צו הפירוק של האגודה על ידי כב' הרשם היוצא. הוא אף הופיע בפני עוזר הרשם לפני ההמלצה על קבלת דו"ח החוקר וטען את טענותיו.
16. החלטת המפרק הומצאה למערער ביום 28.8.13 לכתובת המייל שהמערער בקש כי תועבר אליה, מחשש של הלבנת פניו בפני מכריו אם תישלח ההחלטה לכתובתו הקבועה. כאן מפנה המפרק לחקירת מר זנדני מיום 24.7.2013 בעמ' 7 הוא נספח ו/5 לתגובת המפרק נספח א. המפרק ביקש להפעיל את כלל הידיעה. כאמור המערער ידע על ההחלטה ביום 28.8.2013 ומיום זה יש למנות את הימים לנקיטת פעולות על ידי המערער. אין לקבל את עמדתו הכבושה של המערער כי ידע על ההחלטה של המפרק רק ביום 17.9.2013. אילו כך המצב היה המערער מן הסתם מציין זאת בפנייתו אל המפרק ביום 31.10.2013. זאת ועוד, אילו באמת ההמצאה נעשתה ביום 17.9.2013 לא היה עוד צורך בבקשה להארכת מועד בפניה מיום 31.10.2013. עד אז לא חלפו 60 יום והמערער היה עדיין בטווח הזמן של הגשת ערעור.
17. אני מוצא את עצמי בסיטואציה בה חלק בלתי מבוטל מהנקודות המועלות כאן נידונו על ידי בהחלטה שנתתי ביום 22.12.2014 וזאת בהתייחס לבקשת המערער מיום 4.11.2014. אי לכך אין להתפלא שאפנה או שאצטט חלק ממה שהכרעתי שם.
18. אתחיל דווקא בנושא של הארכת המועד להגשת הערעור. טוען המערער כי את החלטת המפרק מיום 27.8.2013 הוא קיבל רק ביום 17.9.2013. לעומתו טען המפרק כי החלטתו נמסרה כדין למערער למוחרת מתן ההחלטה דהיינו ביום 28.8.2013. ההבדל בין שני בעלי הדין בנקודה של מסירת ההחלטה הנו הבדל משמעותי ביותר. כיצד זה קורה שתקופת זמן כה ארוכה מבדילה בין שניהם בנושא של מסירת ההחלטה? התשובה הנה פשוטה, זה אומר קבלתי בפועל את ההחלטה רק ביום 17.9.2013 עת שלפה מזכירת המושב תלמי יחיאל את ההחלטה מהמחשב של המושב ומסרה אותה למערער שם הוא עבד. אין למערער מחשב משלו ולכן לא יכול היה לראות את ההחלטה לפני כן. בעוד שהמפרק מסר כי ההחלטה נמסרה בדיוק באותה דרך בה בקש המערער כי תימסר לו, דהיינו בשליחה לכתובת המייל שהמערער עצמו ציין בחקירתו בפני המפרק. אליבא דמפרק, התבקש הוא לשלוח את ההחלטה לכתובת המייל האמורה ולא לכתובתו במושב ינון כדי לשמור על הפרטיות שלו. ראה סעיף 10 לתשובת המפרק המפעיל מיום 22.4.20014. במחלוקת בין בעלי הדין יש לבכר את עמדתו של המפרק על פני עמדת המערער מכמה סיבות:
א. המערער ציין כי מזכירת תלמי יחיאל מסרה לו את ההכרעה של המפרק בתביעת החוב רק ביום 17.9.2013 שהנו יום ג בשבוע בו הוא עובד בתלמי יחיאל. ראה סעיף 7 לערעור. הוא הפנה לתצהיר שלו לחיזוק עמדתו זו. אכן פניתי לתצהיר המערער מיום 31.3.2014 והנה מסתבר שם כי מה שמסרה לו המזכירה של תלמי יחיאל הנן הודעות "לרבות הזמנות לחקירה פרט למכתבים מיום 13.3.2013 וה22.8.2013[3]. לא נמצא במיל שלי כל הודעה אחרת מהמפרק ומעולם לא הוצאתי הודעה למפרק דרך המייל כפי שהוא טוען". יש להעדיף את גרסת המפרק מכמה סיבות: ראשית, לכאורה יש סתירה בין עמדת המפרק הטוען כי מסר את ההודעה על החלטתו מיום 27.8.2013 למערער ביום 28.8.2013, לבין עמדת המערער שלא התייחס בתצהירו כלל למועד מסירת ההודעה על ההחלטה. אי לכך היה צורך כי המערער יתייחס ישירות וחזיתית לטענת המפרק כי הוא מסר את ההכרעה שלו ביום 28.8.2013. הניסוח של התצהיר הנו לקוני בנושא מסירת ההכרעה של המפרק מיום 27.8.2013 וזו נקודה כה חשובה במחלוקת הניטשת בין הצדדים. מועד מסירת ההזמנה חשוב יותר מאשר המסמכים האחרים אותם ציין מפורשות בסעיף 3 לתצהירו. בנסיבות יש להעדיף את גרסת המפרק על זו של המערער.
שנית, העדפת גרסת המפרק על פני זו של המערער אינה נעשית באופן ארבטרארי, אלא יש בה גם היגיון פנימי. הסיבה לכך הנה כי הנקודה של המועד המדויק של מסירת ההחלטה הנה נקודה שבמחלוקת . התצהיר של המערער נחתם ביום 31.3.2014 בעוד שעמדת המפרק בנושא המסירה ידועה הייתה למערער. לפי עמדה זו נמסרה ההחלטה של המפרק למערער ביום 28.8.2013. אי לכך לא יכול היה המערער לפטור את עצמו בנקודה זו בכך שיאמר כללית כי הוא קיבל את המסירות דרך האימייל שלו ממזכירת תלמי יחיאל, וכי קיבל ביחד איתן את ההזמנות לחקירה, מבלי להתייחס חזיתית לנקודה המהותית ביותר שבמחלוקת. המחדל נזקף לחובתו.
שלישית, אף אם נניח, כי לא ידע המערער על עמדת המפרק, כי המסירה של החלטתו נעשתה ביום 28.8.2013, הרי אין מחלוקת כי ההחלטה שלי מיום 22.12.2013 נמסרה למערער או בא כוחו לפני הגשת התצהיר של המערער. התצהיר כאמור נחתם ביום 31.3.2014 בעוד שהחלטתי נתנה ביום 22.12.2013 . בסעיף 15(ב) להחלטתי צייתי מפורשות כי החלטת המפרק ניתנה ביום 27.8.2013 וגם ציינתי כי המועד להגשת הערעור על החלטת המפרק הנו 60 יום. ציינתי גם, כי המועד הנו 60 יום מיום קבלת ההחלטה של המפרק אלא שהמערער לא התייחס כלל למועד קבלת ההחלטה, ולכן קבעתי כי אתחשב במועד מתן ההחלטה או מועד סמוך אליה כמועד הרלוונטי לעניין המסירה. המערער או בא כוחו לא הגישו כל בקשה לתקן את החלטתי בנקודה זו ולא למותר לציין, כי לא הוגשה עתירה נגד קביעותיי בנקודה זו. גם בתצהיר מיום 31.3.2014, לא הייתה התייחסות להכרעתי בנקודה זו.
ב. המערער ציין בערעור או בתצהירו לא מעט נתונים אודות קבלת הדואר ממזכירת תלמי יחיאל ואודות המסמכים שהיא שלפה מהמחשב של המושב ומסרה לו ידנית, אך לא התייחס כלל לעמדת המפרק כי הוא נדרש לבצע את ההעברה לכתובת המיל של תלמי יחיאל. הוא לא התייחס גם לנימוק של המפרק מדוע הוא נדרש להעביר את ההכרעה שלו לתלמי יחיאל ולא לכתבות הרגילה של המערער, דהיינו כדי לשמור על הפרטיות של המערער. אי לכך אין אלא לקבל את עמדתו של המפרק.
ג. לא רק זאת, אלא שבאין הכחשה או עדות אחרת כי המערער ביקש מהמפרק להעביר את ההכרעה שלו דרך המיל של תלמי יחיאל, יש לתת נפקות מלאה לרצונו של המערער כפי שתואר על ידי המפרק. המערער בחר את הכתובת אליה ישלח המפרק את הכרעתו בתביעת החוב ובנקודות שבמחלוקת בין הצדדים ועליו לשאת בתוצאות אפשריות של מסריה בדרך זו. אף אם היו "תקלות" בדרך של יישום רצונו של המערער להעברת ההכרעה לכתובת בה הוא בחר (ולא אמרתי כך), הרי כל תוצאה העלולה לנבוע מצורת מסירה זו צריכה להיות מוטלת על שכמו של המערער ולא של המפרק. לא אכביר מילים בנידון, אך די להפנות לתקנה 497ה.(2) לקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 המאפשרת זימון בעל דין או מסירת הודעות גם לתיבת דואר אלקטרוני שצד בחר בו. במקרה זה, לא רק שהמערער לא הכחיש כי הוא בחר את הכתובת של הדואר האלקטרוני של תלמי יחיאל כמקום המסירה של הכרעת המפרק, אלא שבפועל הוא מודה כי בסופו של דבר קיבל את ההזמנות, ההחלטה ומסמכים אחרים לאותה כתובת על ידי מזכירת תלמי יחיאל!. נכון שבתקנות מדובר על בית משפט, אך ברור כי יש לקרוא את התקנות בשינויים המתחייבים מכך שההליך מתנהל בבית משפט של פירוק[4], כשהמפרק הנו זרועו הארוכה של רשם האגדות השיתופיות. ראה בנידון ספרו של הנשיא בדימוס השופט אורי גורן, סוגיות בסדרי דין אזרחי, מהד' אחת עשרה בעמ' 431-432
ד. אני מסכים עם המפרק בנושא כלל הידיעה שזכה לתהודה ואימוץ בפסיקה וגם בחקיקה. יש להפנות לפסיקה אליה הפנה המפרק לפיה מקום בו ידע בעל דין על ההחלטה יהא הוא מושתק לטעון לאי מסירה. ראה רע"א 7724/97 גלוקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, רע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן ו- רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. אוסיף בעניין זה דברים משלי שכתבתי ב- תיק מס' 1027/260/08 אזרד יצחק ואזרד יוספה נ' מגדים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ וכך כתבתי:
אף בהנחה כי קיים פגם במסירה, ולא קבעתי כך, הרי בעימות בין כלל ההמצאה הפורמאליים לכלל הידיעה וככל שהפגם אינו אקוטי והנזק הנטען אינו כה חמור וכל שברור כי בעל דין ידע על ההחלטה אותה הוא תוקף, הרי יד כלל הידיעה על העליונה. זוהי למעשה השתקפות חובת תום הלב הדיונית המוטלת על בעל דין. ראה בר"מ ,1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769; רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (פורסם בנבו) וכן בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו). ראה גם ספרו של גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, עמ' 714. עליית קרנו של כלל הידיעה אינה מנת חלקה של הפסיקה בלבד, אלא גם חקיקת המשנה. תיקון תקנות ההוצל"פ מתשס"ט בעניין המצאה קונסטרוקטיבית של אזהרה הנה עוד סממן למגמה זו. ראה תקנה 7 ג1 לתקנות ההוצאה לפועל (תיקון תשס"ט) לפיה משהגיש חייב בקשה בתיק שאין בו אזהרה רואים ביום הגשת הבקשה כיום המצאת האזהרה בפועל. זוהי עוד אינדיקציה להתגברות כלל הידיעה על כלל ההמצאה בפועל .
יצוין כי על החלטתי האמורה הוגשה עתירה לבג"ץ ונדחתה תוך אמירת דברים מפורשים על ידי כב' בית המשפט העליון בעניין ידיעת העותרים על קיום פסק הדין נשוא הבקשה לביטול. ראה בגץ 3020/12 גולן אזרד נ' רשם האגודות השיתופית (פורסם בנבו).
ה. גם אם אקבל את עמדת המערער, כי ההחלטה של המפרק נמסרה לו ביום 17.9.2013 (ולא אמרתי כך לאור הניתוח דלעיל), הרי רשאי היה הוא להגיש את הערעור על החלטת המפרק בתוך 60 יום כאמור בסעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 34(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984. המועד להגשת הערעור אילו הייתי מקבל את עמדת המערער כי המסירה בוצעה ביום 17.9.2013 היה עד 16.11.2013 או לכל היותר ביום 17.11.2013 . בשום פנים ואופן לא ביום 6.4.2014 המועד בו הוגש הערעור בפועל.
ו. גם את עמדת המערער, כי אותה החלטה שלי מיום 22.12.2013 עדיין נתונה לערעור משום שהיא נמסרה חתומה רק ביום 4.3.2014 (סעיף 12 לערעור), אין לקבל וזאת משתי סיבות: האחת, הנה כי כתבתי בהחלטתי מיום 11.3.2014 (החלטה בכתב יד היא נספח ב-2 לתשובת המפרק שהתקבלה בפקס ביום 22.4.2014) שאין נפקות לחתימתי על עותק ההחלטה שנשלח למבקש. ההחלטה שודרה בפקס לב"כ המערער ולא הייתה כל תקיפה של אותה החלטה. ההחלטה תקפה אף אם אינה חתומה והיא זו ההחלטה המאושרת והתקפה שאף נשלחה לפרסום במאגרי המידע. שנית, ב"כ המערער נתפס לכלל טעות. בסעיף 12 לערעור ציין הוא, כי ההחלטה החתומה כדין נמסרה למשרדו ביום 4.3.2014 ולכן לא היה כל איחור בהגשת הערעור. ראה גם סעיף קטן ד של סעיף 12. הטעות של ב"כ המערער הנה, כי אין מגישים ערעור על ההחלטה שלי, לבטח אין מגישים ערעור על החלטתי בפניי. ער אני לטענה שככל הנראה יטען ב"כ המערער, כי הוא הגיש את הערעור לכב' רשם האגודות השיתופיות ולא התכוון להגישו אליי דווקא כך שיישמע בפניי, אלא שגם אז עדיין פועל הוא בקונספציה מוטעית. על החלטותיי כעוזר הרשם כמו על החלטות הרשם עצמו בענייני פירוק יש להגיש עתירה לבג"ץ ולא ערעור. ראה סעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס- 2000 וסעיף 1 לתוספת השנייה לחוק האמור. אי לכך אין ההצהרה על הגשת הערעור על החלטתי מיום 22.12.2013 באה במסלול הראוי ואין לה כל נפקות.
ז. בעניין הארכת המועד, אלה הם הדברים שכתבתי בהחלטתי מיום 22.12.2013:
1. הארכת המועד להגשת ערעור: המבקש השחיל בזרזיף שולי בסוף בקשתו את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפרק. ראה סעיף 19(ב) לבקשה. בקשה זו אין לקבל מטעמים אלה:
א. הבקשה להארכה נועדה לשמש "כקו הגנה שני" למקרה שלא תתקבל הבקשה לחייב את החוקר, רו"ח אלקלעי , דווקא להשלמה מחודשת של הדו"ח שלו. כתבתי כבר, כי אין להשיב את הגלגל אחורה והרי הדו"ח של החוקר הפך לחלק מהחלטת הרשם לפרק את האגודה בפירוק מפעיל ונבלע בהחלטות כב' היועץ המשפטי של משרד הכלכלה שדחה את הערעור.
ב. שנית, החלטת המפרק ניתנה ביום 27.8.2013 והמועד לתקיפת החלטת המפרק הנו 60 יום מיום מתן הצו. ראה סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. אני כמובן מוכן לקבל כי המועד יתחיל מיום קבלת הצו, אך לא נטענה כל טענה בנקודה זו ואין לי אלא לאמץ את מועד מתן ההחלטה או מועד קצר בסמוך לו כמועד המצאת החלטתו של המפרק.
ג. המועד לתקיפת ההחלטה של המפרק הנו מועד שנקבע בחיקוק ואף בחקיקה ראשית. ראה כאמור סעיפים 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 34(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984. הארכת מועד שנקבע בחיקוק מצריכה טעם מיוחד על פי תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. באותו סעיף משנה מסעיף 19 לבקשה אין כל נימוק לא מיוחד ואף לא טעם רגיל!. על שום מה ההצדקה להארכת המועד להגשת ערעור?.
ד. זאת ועוד, כידוע בקשה להארכת מועד צריכה להיות מלווה בתצהיר ככל שיש התייחסות להיבטים עובדתיים. ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית בעמ' 898, להלן: זוסמן. בתצהיר או בבקשה יש לציין מהי הסיבה לאיחור בעשיית הפעולה המצריכה הארכת מועד וכן סיכויי ההצלחה בהליך אליו חותר המבקש להגיע אם יוארך המועד. ראה עא 1782/06, משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו) ו-רעא 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ(פורסם בנבו). ראה גם זוסמן, שם, עמ' 883 – 898, וגורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד עשירית עמ' 768 עד 771. שלא לצורך הראיתי, כי שתי הדרישות אינן מתקיימות כאן. אין בפי המבקש כל נימוק לאיחור בהגשת הערעור מחד גיסא ולכאורה (וככל הנראה אף יותר מכך), אין לו סיכוי לגופו של עניין להביא לביטול החלטת המפרק שדחתה את תביעת החוב של המבקש. ההלכה קבעה, כי באין סיכויי הצלחה אין טעם להאריך את המועד כדי להגיע לדיון שסופו יהיה בדחיית עמדתו של המבקש. ראה זוסמן, שם עמ' 896. לעניין הארכת המועד ראה גם פסק הדין של כב' בית המשפט העליון בעתירה על החלטה שלי בתיק בגץ 3020/12 גולן אזרד נ' רשם האגודות השיתופית (פורסם בנבו).
ה. לא רק שהמבקש לא עמד בתנאי תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, אלא שהתנהגותו הנה דווקא האנטי תיזה של פעולה על פי התקנה האמורה. בזמן שהגיש המבקש את בקשתו שהתקבלה במשרד הרשם ביום 4.11.2013 עבר חלף לו המועד להגשת הערעור. המבקש היה מודע לאפשרות שעמדה בפניו להגיש ערעור על החלטת המפרק והראיה לכך הנה האזכור של הארכת המועד להגשת הערעור. תחת אשר יגיש ערעור על החלטת המפרק או למצער להגיש בקשה נפרדת ומנומקת להארכת המועד להגשת ערעור, בחר הוא ללכת בדרך הניגוח של החלטות המפרק, החוקר ועוזר הרשם חרף קיום החלטות סופיות הן על ידיהם והן על ידי היועץ המשפטי של משרד הכלכלה.
19. גם בתצהיר המערער מיום 31.3.2014 לא ראיתי מענה לשתי השאלות שחובה להתייחס אליהן בנסיבות של הארכת מועד. הוא לא ציין כל נימוק מדוע יש להאריך את המועד אלא טען כי לא קיבל את ההחלטה במועד, כי אם ב- 17 בספטמבר 2013 ואת החלטתי הוא טען כי קיבלה ב- 4.3.2014. את זאת הוא קבע בהתחשב בכך כי זהו העותק החתום שהוא קיבל. משדחיתי את שתי הטענות הן לעניין המסירה של החלטת המפרק והן של החלטתי (עוד בהחלטתי מיום 11.3.2014), ואין נימוק אחר להארכת המועד, למקרה שאדחה את העמדה של המערער, יוצא כי אחד משני היסודות להארכת המועד אינו מתקיים כלל. מטעם זה אין לקבל את העמדה של המערער בנושא הארכת המועד. באשר לנקודה השנייה שדרושה להארכת המועד, לא ראיתי התמודדות חזיתית עם קביעות המפרק, גופא. כך למשל לא ראיתי תשובה לעמדת המפרק כי הפרויקטים נשוא הטענה לזיכוי לא יצאו לפועל כלל וכלל או לטענה כי השווי הנו מנופח באופן אסטרונומי. כל אלה משליכים על הבקשה להארכת מועד.
20. המערער העלה טענות נגד התנהלות החוקר רו"ח עופר אלקלעי והתנהלות המפרק מר טפר. בעניין זה אני מפנה למה שכתבתי בהחלטתי מיום 22.12.2013 שאצטט להלן:
"אשר לזכות הטיעון: גם טענה זו אין לקבל. המבקש נחקר תחילה על ידי החוקר מר אלקלעי. נשלחה לו הזמנה לדון בתוצאות הדו"ח של החוקר בפני עוזר הרשם מר זרח יהב חודשים לפני הדיון. המבקש היה בשימוע ולא היתה כל מניעה כי יתלווה לעורך דין שייצג אותו. הוא הוסיף והתכתב עם עוזר הרשם אחרי הדיון. לא רק זאת, אלא שבעקבות אימוץ דו"ח החוקר על ידי הרשם בהחלטתו מיום 16.2.2012 מימש המבקש את זכותו להגיש ערעור על ההחלטה לשר התמ"ת (הכלכלה כיום) על פי סעיפים 46 ו- 51 לפקודת האגודות השיתופיות. גם שם לא נמנעה בעד המבקש היעזרות בעו"ד, והוא לא הוכיח כי ביקש ייצוג על ידי עורך דין ובקשתו נדחתה. אי לכך אין לקבל את הטענה שהמבקש לא נהנה מזכות טיעון בפני הגופים השונים שאמורים לשמוע את השגותיו.
גם משפטית וקונספטואלית, אין עוד מקום לטענה נגד ההליכים בפני החוקר או אף הרשם או המפרק אחרי שנדחה הערעור של המבקש על ידי השר, קרי היועץ המשפטי של משרד התמ"ת (הכלכלה). כל הטענות שהיו למבקש עד לשמיעת הערעור בפני היועץ המשפטי למשרד, נבלעו למעשה בפסק הדין שדחה את הערעור של המבקש. אין מקום אפוא לשוב ולדון בטענות שנידונו או שיכלו להיות נידונים בפני, החוקר, עוזר הרשם והמפרק. הפלוגתא נסגרה למעשה בדחיית הערעור ואין לפתוח אותה מחדש.
שלא לצורך יצוין, כי טענות המבקש נגד ההליכים בפני המפרק והינעלותו של זה האחרון על ממצאי דו"ח החוקר אין להן כל בסיס. החוקר הפנה למצב המשפטי של משקל דו"ח החקירה, אך לא הכריע בעניינו של המבקש על פי דו"ח החקירה. דו"ח החקירה היה חוליה שהביאה לקבלת ההחלטה של עוזר הרשם לאמץ את דו"ח החוקר ודרכו הגיעה הסוגיה לכב' הרשם שאימץ אף הוא את הדו"ח ואת המלצת עוזר הרשם. אי לכך הקשר הישיר בין הדו"ח להליכים בפני המפרק נותק (בשתי החוליות שקדמו להליכים בפני המפרק). מובן כי ההליכים שהיו בפני המפרק יכולים להיבחן באופן עצמאי במנותק ממה שהיה בפני החוקר, עוזר הרשם והרשם. אלה כמובן נבלעו בהחלטת היועץ המשפטי ודין הניסיון להציפם מחדש להידחות.
לגוף הטענות נגד המפרק: גם טענות המבקש נגד המפרק דינן להידחות. המבקש לא התכחש לקיום 6 ישיבות שארכו שעות על גבי שעות בפני המפרק. הוא לא התכחש גם להיעדרותו מהישיבה האחרונה שנקבעה על ידי המפרק ליום 22.8.2013. אמת, יש למפרק סמכות לאכוף את המבקש להתייצב לפניו. ראה סעיף 48(4) לפקודת האגודות השיתופיות, תקנה 25 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984 וכן ח. נועם אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה מהד' 2010 בעמ' 695.הישיבה הנה פריבילגיה של המבקש כדי להדוף מעליו את הטענות שהוטחו בו בשל התנהלותו הפלילית לכאורה. המפרק ראה, כי יש בידיו די נתונים כדי לכתוב את ההחלטה בתביעת החוב של המבקש ולכן לא עשה שימוש בסמכויות לאכוף את המבקש להופיע בפניו. מנגד, למבקש שניתנה לו הזכות להופיע לדיון של 22.8.2013 ולא ניצלה יש להלין רק על עצמו. הדיון בפני המפרק היה ענייני הוגן וסבלני. ניתנה למבקש הזדמנות להציג מסמכים רבים שהגיעו עד כדי 46 מסמכים ואין לאומר כי המפרק נהג במבקש בחוסר סבלנות. מסקנה זו מגובית אף בדברי ב"כ המבקש בפנייתו. הנה מה שכותב המבקש בסעיף 17 לפנייתו:
"למען ההגינות והדיוק יצוין כי במקרה דנן ניתנה למר זנדני על ידי המפרק אפשרות להעלות טיעוניו וכן, כעולה מהרישא לישיבת 23.5.2013, פורטו בפרוטוקול הנושאים שייבדקו בהליך" .
חכמים מאתנו אמרו כי "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" . ראה רעא 9075/05 עזבון המנוחה לילי לוין נ' עירית הרצליה (פורסם בנבו), עמ (ת"א) 1204/05 ח' י' נ' ח' ו' מפי כב' השופטת שטופמן (פורסם בנבו) ועוד. מה יש עוד למבקש להלין על התנהלותו של המפרק וניהולו את הדיון בהגינות ובסובלנות?!" .
21. אשר לטענה של קיום פוליסת ביטוח (סעיף 19 לערעור), גם כאן אני מפנה למה שכתבתי בהחלטתי מיום 22.12.2013, בסעיף 14 וכך כתבתי:
14. המבקש טוען עוד טענה והיא כי יש פוליסת ביטוח לבעלי תפקיד באגודה וניתן לפנות לחברת הביטוח הפניקס כדי לממש את הפוליסה. בכך ירווח הן למבקש והן לאגודה. ראשית, אין לכך כל נגיעה לדרך ניהול ההליכים בפני המפרק או החוקר. שנית, אין לדעת מה תהיה עמדתה של חברת הביטוח אודות חובתה לפצות או לממש את הפוליסה נוכח הטענה של אחריות לפגיעה בכספי האגודה הגובלת בפלילים, ואל למפרק להכניס את עצמו למיטה חולה זו. על כל פנים פתוחה הדרך בפני המבקש לנסות להיפרע מחברת הביטוח ככל שיצליח בדבר. שלישית, גם אם תשלם חברת הביטוח לקופת הפירוק, הרי יהיה בדבר משום הוכחה כי יש אמת בטענות נגד המבקש" .
22. המערער טען עוד טענה המתייחסת לחיוב גרושתו הגברת קלודין זנדני בחוב המשותף לה ולבעלה לשעבר הוא המערער דכאן. נדמה, כי אין צורך להיכנס לטענה זו הן מפני שאין המערער מוסמך לייצג את הגרושה ומי שמרגיש נפגע עליו הנטל לתקוף את ההחלטה, הן מפני שהגרושה לא הייתה צד לא בפני המפרק ולא בהחלטתי מיום 22.12.13, אך הן משום שהגברת קלודין זנדני, אכן יזמה הליך עצמאי משלה. עניינה יידון אפוא בנפרד ואין לערבב מין בשאינו מינו.
23. על פי האמור יוצא, כי רכיבי הערעור של המערער שנידונו עד כה דינם דחייה: הערעור על החלטת המפרק מיום 27.8.2013, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה האמורה, הערעור על החלטתי מיום 22.12.2013 והטענות לגבי דרך ניהול התיק בפני החוקר או המפרק. חלקן הגדול של נקודות אלה הוכרעו לאמיתו של דבר עוד בהחלטות קודמות שנתתי. תאורטית נותרה נקודה אחת שלא נידונה והיא הערעור על "צו תשלום בפירוק".
24. נוכח הקביעה כי אין להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת המפרק מיום 27.8.2013 מחד גיסא, ועל החלטתי שלי מיום 22.12.2013 מאידך גיסא, אנסה לתת ביטוי לאותה זכות מוקנית על פי החוק של המערער לתקוף את אותו "צו תשלום בפירוק" ולכמת את החוב שעדיין נתון לוויכוח.
25. החלטת המפרק מיום 27.8.2013 ודחית הבקשה להארכת מועד על ידי שמה קץ לרכיבים אלה: דחיית תביעת החוב על סך 296,8656 ₪ הנובעים לטענת המערער ממעמדו כעובד האגודה; דחיית תביעת החוב של המערער על ידי המפרק בנוגע לסכום של 1,088,000 ₪ בגין טענת המערער לקידום פרויקטים של האגודה; דחית הערעור בנוגע לביטול הזיכוי ע"ס 173,861 ₪ודחית התביעה של המערער בקשר למשיכת משכורת על סך 7,400 ₪ כשכר במזומן מחודש פברואר 2010. כמוהן גם הדחיה של המפרק את התביעה בעניין ההודעה המוקדמת (לגבי מחצית משכורת ע"ס 4,246.66 ₪), החופשה השנתית, ומרכיבי שכר שאינם לפי החוק אף היא בעינה עומדת.
לסיכום, הרכיבים שיש עוד לדון בהם הנם: הסכום של 1,760 ₪ המצוין בסעיף 64 להחלטת המפרק, סוגיית תשלום פיצויי הפיטורים לתקופה שמיום 1.7.2003 על סך 71,283 ₪ לעומת החובה לשחרר את הסכום של 80,917 ₪ שהצטברו בקופת הגמל, המוזכרים בסעיף 62 להחלטת המפרק. כמו כן יש לדון ברישום החוב על סך 879,997.5 ₪ החוב המופיע בספרי האגודה כחוב החייב או חלקו תוך התחשבות בתקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל"ה- 1975, לרבות העמידה בנטל השכנוע לסתור את הרישום בספרי האגודה. החוב האמור מתייחס לחוב עובר למתן צו הפירוק וכל חוב שהצטבר במהלך תקופת הפירוק ניתן להוספה למכסת החוב של המערער.
26. סוף דבר, למעט הרכיבים שציינתי בסעיף הקודם, אין לפתוח את הדיון בשום נקודה נוספת שעניינה נידון ונבלע בהחלטתי והחלטת המפרק ונוכח דחיית הבקשה להארכת מועד. נוכח הדחייה של הרוב המכריע של הערעור אני מחייב בהוצאות מתונות על סך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו לקופת הפירוק. ההוצאות בגין הסכומים שהתרתי את פתיחת הדיון בהם, תיקבענה בנפרד ובהתאם לתוצאות הדיון. מומלץ, כי הצדדים ייפגשו וינסו להגיע להבנה ברכיבים שיש עוד להכריע בהם. הדבר יחסוך זמן של כולם מחד ויהיה בו משום חיסכון בהוצאות מי מהצדדים בהתאם לתוצאות הדיון כאמור, מאידך.
27. בנוגע לשמיעת הערעור לגבי יתר הנקודות שציינתי בסעיף 25 לעיל (אחרי המילה "לסיכום"), תקבע המזכירות מועד דיון מוסכם ותזמן את הצדדים. אם ב"כ הצדדים יסכימו להגיש סיכומים ואחליט על פיהם, לא תהיה לי התנגדות לכך.
ניתנה היום 8 יולי, 2014 י' תמוז, תשע"ד, בהיעדר הצדדים.
רמזי חוראני, עו"ד
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
[1] החלטת הח"מ מיום 22.12.2013
[2] כך במקור. הכוונה הנה ל תקנות בתי המשפט (פגרות), תשמ"ג-1983
[4] ראה סעיף 48(2) לפקודת האגודות השיתופיות וכן ח. נועם אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה, מהד עשירית בעמ' 691.
