עוזר הרשם דחה את טענות המערער אך המליץ למפרק לבוא לקראתו בקביעת הסדר תשלומים סביר

1.      שער אפרים בע"מ (בפירוק) באמצעות המפרק עו"ד איתן ארז ושות

1.      ביום 12.3.2014 הגיש המערער ערעור על צו התשלום שהוציא המפרק ביום 9.1.2014. בערעור ביקש המערער גם עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק שנפתח לביצוע צו התשלום.

2.      צו התשלום הורה למערער לשלם את הסכום של 200,500 ₪ המורכבים מסכום של 200,000 ₪ דמי פיתוח וסכום של 500 ש"ח בגין מסירת הצו למערער באופן אישי.

3.      התבקשה תגובת המפרק וזו הוגשה ביום 3.4.2014. מטבע הדברים התבקשה בה דחיית הערעור.

4.      ביום 7.4.2014 הוריתי לזמן את הצדדים לדיון בפניי תוך כדי קביעת מנגנון להגשת עיקרי טיעון ואפשרות להטלת סנקציה נגד מי שאינו מקיים את ההחלטה על פי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 , להלן: תקנות סדר הדין האזרחי.

5.      המערער לא עמד בתנאי ההחלטה ולא הגיש עיקרי טיעון ואלה הוגשו רק ביום 28.5.2014. בפועל לא הספיקו להיות בפניי ביום הדיון. על אף זאת וחרף בקשה של המפרק למחוק את הערעור בשל אי קיום תנאי ההחלטה שלי, הוריתי על שמיעת הערעור גופא תוך בחירת מסלול דיוני על פי בית הילל ולא בית שמאי.

6.      עילת התביעה התיישנה מפני שצו התשלום הוצא ביום 9.1.2014 והמפרק מונה לתפקידו ביום 26.4.2004, יותר משנתיים ושמונה חודשים אחרי מינוי המפרק. על פי הלכת מרכז הארגזים בע"מ[1] מועד מינוי המפרק הנו המועד המוקדם ביותר בו יכול היה המפרק לדעת את העובדות המהוות את עילת התביעה. משחלפו יותר מ-7  שנים, התיישנה התביעה ויש לדחות אותה על הסף.

7.      המגרשים לא הוקצו בפועל ולכן אין סמכות לחייב את המערער בתשלום דמי פיתוח. רשות מקרקעי ישראל, שתיקרא להלן לשם הקיצור: רמ"י, אינה מסכימה לקבלת המלצות האגודה להקצאת מגרשים ללא מכרז ולכן אין כל סיבה לחייב את המערער בתשלום דמי פיתוח.

8.      על כל פנים, גם אם כך, יש לקזז מהדרישה של המפרק את הסכום של 138,000 ₪ פיצוי בגין 4.5 דונם שנגרעו משטח המשק לטובת הקמת ההרחבה, כל עוד לא יוקצו המגרשים שבגינם מבוקשים דמי הפיתוח על ידי רמ"י בחוזה פיתוח.

9.      תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי המפרק בחלוף פחות מחודש ימים מיום המצאת הצו של המפרק. צו התשלום נמסר למערער ביום 16.1.2014 ותיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 11.2.2014 דהיינו בחלוף פחות מ- 30 יום מיום ההמצאה. הדבר סותר את סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, להלן: חוק ההוצאה לפועל.

10. המועד להגשת ערעור על צו התשלומים הנו 60 יום אחרי מסירת הצו. המפרק מחויב לפי תקנה 13(ב) לתקנות ההוצאה לפועל (פירוק), תשמ"ד- 1984 להמציא את הצו לחבר. מאחר וטרם חלפו 60 יום מיום מסירת הצו לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. היה מקום להמתין בפתיחת תיק ההוצל"פ עד אחרי חלוף תקופת הערעור.

ג.       עיקר טענות ותשובת המפרק:

11. אין מקום לקבלת טענת ההתיישנות. המועד למרוץ תקופת ההתיישנות אינו מתחיל ביום הוצאת צו הפירוק , אלא מהיום שהיורשים של המנוח יוסף קריטי ז"ל הודיעו למפרק ולרשם כי הזכויות של המנוח יוסף קריטי יעברו למערער. הסכמה זו ניתנה ביום 28.4.2010. הדרישה להסכמה נעשתה בהתאם להחלטת כב' הרשם בטען ביניים שהגיש המפרק, כדי לקבוע מי הם הזכאים לקבלת חלקו של המנוח יוסף קריטי במשק מס' 66. כאמור הזכויות הוצמדו מכוח ההסכמה של היורשים למשק 41 שהנו בחזקת המערער. לדרישת הרשם כי יומצאו תצהירים מטעם היורשים המביעים את ההסכמה להעברת הזכויות במשק למערער, זומנה ישיבה בפני המפרק ביום 12.9.2011 . בעקבות ההסכמה ניתנה החלטת המפרק המורה על רישום שני המגרשים 262 ו- 233 על משק מס' 41 השייך למערער. מיום זה מתחיל לכל המוקדם מרוץ ההתיישנות ברכיבי עילת התביעה נגדו.

12. מיום זה יש הודאה בכתב של המערער, כי הוא חייב לשאת בתשלומים בגין שני המגרשים שהוצמדו למשק שלו.

13. בפועל התנהג המערער כבעלים של המגרשים, שכן הוא דרש מן המפרק לא אחת כל מיני אישורים בדבר זכויות וחובות במטרה לשווקם לצדדים שלישיים. לבקשת המערער לא עמד המפרק על גביית החוב מידית שמא יצליח המערער לשווק את המגרשים. לא רק זאת, אלא שהמערער פנה למפרק כדי להשלים את רישומו בספרי רמ"י, אך המפרק התנה זאת בתשלום דמי הפיתוח ביחס לשני המגרשים שהוצמדו למשק 41. בהמשך לכך הוציא המפרק את דרישת התשלום למערער ביום 9.1.12 ומאוחר יותר הוציא את צו התשלום ביום 9.1.14. אין לזקוף תקופת ההמתנה בגביית החובות לחובת המפרק.

14. לגוף הדרישה לפטור מתשלום דמי פיתוח, מסתמך המערער על החלטה האסיפה הכללית משנת 1996. החלטה זו קבעה כי החברים יקבלו 2 מגרשים מפותחים לבנייה בתמורה לוויתור על 4.5 דונם על ידי כל משק לטובת פרויקט ההרחבה. לטענה זו  עונה המפרק, כי אין להחלטה זו  לו כל תוקף, מכמה סיבות: ראשית, כי הדבר סותר את ההחלטה של בית המשפט המחוזי שניתנה בעקבות הודעת המפרק והיועץ המשפטי לבית המשפט המחוזי כי המפרק "התחייב לתבוע חברי אגודה אשר קיבלו כספים ו/או טובות הנאה מאת האגודה בניגוד לדין" ואשר קיבלה תוקף של פסק דין. שנית, החלטה זו גובתה בהחלטת כב' הרשם היוצא בתיקים דמרי[2] וחיים חדד[3] המאשרים את חיוב החברים שקבלו מגרש או חלף מגרש לשלם את דמי הפיתוח. שלישית, עתירה לבג"ץ על החלטת הרשם בעניין חיים חדד נדחתה על ידי בג"ץ[4] . רביעית, אין המערער והחברים שבמעמדו הבעלים של אותו שטח של 4.5 דונם אלא המדינה באמצעות רמ"י. לפי כללי רמ"י חלוקת קרקע ללא תשלום תמורה, אסורה בתכלית האיסור.

15. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 11.2.2014 וצו התשלום הומצא למערער ביום 9.1.2014. יוצא, כי התיק נפתח במהלך השלושים יום המותרים על פי חוק ההוצאה לפועל. אין בעובדה כי הערעור על צו התשלום נעשה במהלך 60 יום מהמצאת הצו כדי לפגוע ביכולת המפרק להגיש את הצו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. אין עיכוב אוטומטי של ביצוע הצו מעצם הגשת הערעור. גם גופא, אין מקום לעיכוב ההליכים בהוצאה לפועל, שכן לשם עיכוב ההליכים יש לבדוק את סיכויי הערעור להתקבל ואת יכולת המשיב בערער להשיב את אשר קיבל אם יתקבל הערעור, או להשיב את המצב לקדמותו. בשני התנאים האמורים לא עמד המערער והכף נוטה במובהק לטובת המפרק. על כל פנים, עיכוב ההליכים צריך להיות מותנה בהפקדת ערבות או עירבון

16. בהחלטתי מיום 7 באפריל 2014 הוריתי לזמן את הצדדים לדיון בפניי וקבעתי מנגנון הגשת עיקרי טיעון, לפיו היה על המערער להגיש עיקרי טיעון לכל המאוחר ארבעה עשר יום לפני הדיון, והמפרק- לכל המאוחר 7 ימים לפני הדיון. עיקרי הטיעון של המערער לא היו בפניי בדיון מיום 2.6.2014. בדיעבד הסתבר כי אלה הוגשו באיחור ביום 28.5.2014, דהיינו לכל היותר 5 ימים לפני הדיון. עיקרי הטיעון מטעם המפרק הוגשו בדיוק 7 ימים לפני הדיון חרף אי הגשת עיקרי טיעון מטעם המערער. כאמור על אף זאת הוריתי לקיים דיון בפניי ואף דחיתי בקשה עצמאית שהגיש המפרק להורות על דחיית או מחיקת הערעור בשל אי הגשת עיקרי טיעון. הסיבה לכך הנה כפולה, ראשית, מכיוון שזכות הגישה לערכאות הנה זכות יסוד בסיסית. על חשיבות זכות הגישה לערכאות ראה רעא 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו); בגץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (פורסם בנבו) וכן עא 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים , סב (4) 525 (פורסם בנבו). העדפתי לתת למערער זכות להשמיע את דבריו לגוף העניין בפניי. שנית, כי בהחלטתי מיום 7.4.2014 לא קבעתי באופן קטגורי, כי בהיעדר עיקרי טיעון אדחה את הערעור או אפעיל את תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי. קבעתי כי המחדל עלול להביא להפעלת תקנה 157 לתקנות. הדבר נעשה במכוון ולא בכדי, שכן השארתי לעצמי שיקול דעת, ומן הדין לעשות בו שימוש במקרה זה. המערער אינו מיוצג, ככל הנראה גם קשה יום, אם כי הערעור הוכן לבטח על ידי משפטן או עורך דין. זה מה שעמד מאחורי אי דחיית או מחיקת הערעור עובר לדיון שהתקיים בפניי.

17. כאמור עיקרי טיעון לא הוגשו במועד וביום הדיון הם לא היו עדיין בתיק. אומנם לא נקטתי צעד דרסטי בשל המחדל, אך אין אני יכול היום בדיעבד לדון בכל טענה וטענה שהובאה בעיקרי הטיעון שאף הן נוסחו על ידי משפטן ולא על ידי המערער. המערער התייצב בפניי בדיון עם אחיו מר עופר קריטי. האח נראה מתמצא יותר מהמערער בהליכים וביכולת ההתבטאות וכמעט שהוא דיבר את הכול בשם המערער. לא היתה מטעמם כל הפניה לעיקרי הטיעון ולכן לכל הפחות יש לראות במערער כמי שזנח את הטענות שהובאו בערעור. על אף זאת ככל שהן נוגעות לבדיקה ההיקפית של הנושאים ולא לאלה שבליבה שלה, אבדוק מספר נקודות.

18. מה כן טען המערער בדיון בפניי? הוא טען בפניי, כי אין הוא מתכחש לחובה לשלם את דמי הפיתוח, אלא שהיתה הבנה עם המפרק, כי הדבר ייעשה אחרי מכירת המגרש. "פתאום השתנה המפרק ורוצה את הכסף מידית". כן ציין :"אין אנו בורחים מזה". וכן "הבעיה כיום הנה בעיית יכולת כלכלית. אם יימכרו המגרשים נשלם את החוב. שימציא המפרק קונה נשלם את הכל עבור פיתוח". לבסוף טען המערער כי "אני ירדתי במחיר מ 150,000 ₪ במקום 250,000 ₪ שדרשתי מלכתחילה ואין קונה".

19. רואים אפוא, כי כל הטענות של המערער התמצו בחוסר היכולת לשלם את דמי הפיתוח עד אשר יימכר המגרש. חוסר יכולת של צד אינו מהווה הגנה מפני אי קיום התחייבות מטעמו. לכל היותר מצדיק הדבר פניה למפרק בבקשה לפריסת החוב או פניה לכב' ראש ההוצאה לפועל בבקשה להסדר תשלומים על פי סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. אם זה מה שנותר מהערעור של המערער, ברור כי אין בכך כדי להצדיק קבלת הערעור.

20. כתבתי לעיל, כי לכאורה עם דחיית הערעור בשל הנימוק בסעיפים הקודמים אין יותר מקום להיכנס לנימוקים השונים של המערער. הדבר נכון לכל הטענות ובמודגש לטענה של היעדר החבות לשלם דמי פיתוח בשל אי קבלת מגרשים, התיישנות, קיזוז חלקי מול החוב הנטען, פתיחת תיק ההוצאה לפועל לפני המועד הקבוע בדין ועוד. ראיתי לנכון להתייחס רק למקצת הטענות שאינן בליבה של הסכסוך. עצם החבות הוכרה בהודאת המערער מכוח ההסכמה של היורשים וצירוף המגרשים למשק 41 שבחזקת המערער ביום 28.4.10 והחלטת המפרק מיום 12.9.11. מובן כי ניתנו החלטות של כב' הרשם בעניין דמרי וחדד כאמור לעיל שרק חיזקו את העמדה של המפרק. דחיית העתירה שהגיש המערער ביחד עם אחרים כאמור בבג"ץ סעדיה ואח' נ' הרשם מחזקת עוד יותר את עמדת המפרק. עמדת המערער ויתר היורשים כאמור בהסכמת היורשים מיום 28.4.210 לא רק שיש בה התחלת מרוץ התיישנות חדש, אלא שיש בו הודאה בחבות.

21. פתיחת תיק ההוצאה לפועל: בין הצדדים יש מחלוקת מתי נמסר צו התשלומים על ידי המפרק או מטעמו למערער?. המערער טוען כי הצו נמסר לו ביום 16.1.2014 ותיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 11.2.2014. מכאן שחלפו פחות משלושים יום ולא היה מקום לפתיחת התיק. לעומתו טען המפרק כי צו התשלום נמסר למערער ביום 9.1.2014 והתיק אכן נפתח ביום 11.2.2014. לפי טענה זו התיק נפתח בחלוף 32 יום מתאריך המצאת הצו. כדי לנסות לבדוק את הטענה אביא להלן את תוכן סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל שכמעט הועתק לתקנות ההוצאה לפועל בדמות תקנה 10(ב) לתקנות ההוצאה לפועל. להלן נוסח הסעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל:

"(ב) לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור – לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין".

22. אעיר תחילה, כי צווים של מפרק (כמו צו התשלום שהוציא המפרק) "....ייאכפו ...ממש כמו שאוכפים פסק דין של בית משפט מחוזי". ראה סעיף 48(6) לפקודת האגודות השיתופיות. המסקנה מכך הנה, כי במהות, זהו פסק דין שההגבלה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל לביצועו מכוח סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל חלה גם עליו. אחד הנימוקים שהמציא המערער לקבלת הערעור הנו העובדה כי הפסק הוגש לפני שעברו אותם 30 יום ובניגוד לסעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 10(ב) לתקנות ההוצאה לפועל. כנימוק ערעור יש לדחותו משתי סיבות: ראשית, עינינו הרואות כי מדובר בחיוב המופנה למערכת ההוצאה לפועל ואין בו כדי להוות הצדקה להגשת ערעור על פסק דין או על חיוב שדינו כפסק דין. שנית, מה היא תרופתו של חייב שתיק הוצאה לפועל נפתח נגדו בניגוד לסעיף 7א לחוק? התשובה הנה פשוטה: יש להגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל למחוק את ההליך או לסגור את התיק או לעכב את ההלכים או כל בקשה אחרת. בפתית תיק ההוצאה לפועל לפני חלוף 30 יום אין כדי לאיין את החיוב שבפסק הדין המוגש לביצוע. שלישית, בכל מקרה יש שיקול דעת לראש ההוצאה לפועל להתיר או למנוע פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל כשהחיוב המוגש לביצוע לא עבר את המסננת של 30 יום. ראה סעיף 6(ב1) לחוק ההוצאה לפועל. המערער לא הציג כל פניה לראש ההוצאה לפועל לביטול הליך פתיחת התיק או לסגור אות התיק. ברור, כי הפתרון אינו יכול להיות בפניה בערעור על הצו שהוציא המפרק אל רשם האגודות השיתופיות. רביעית, בין הצדדים יש מחלוקת על התאריך של המצאת צו התשלום. מאחר והטענות כאמור נזנחו אין לי כל צורך להכריע בנקודה מי משני הצדדים צודק. בכל מקרה אין הטענות בעניין ההוצאה לפועל משפיעה כהוא זה על עצם החיוב הטמון בצו התשלום שהוציא המפרק. חמישית, צו התשלום שהוציא המפרק קבע תקופה של 14 יום לביצועו על יד המערער. אי לכך, יהיה אשר יהיה המועד של קבלת הצו על ידי המערער, בין שמדובר ב- 9.1.2014 ובין שמדובר ב- 16.1.2014, חלפו אותם ארבעה עשר יום עובר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. יודגש כי על פי סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל ניתן לפתוח את התיק בחלוף התקופה שצוינה בפסק הדין. תקופה זו חלפה כאמור בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

23. המערער טען בהקשר של פתיחת תיק ההוצאה לפועל טענה נוספת, והיא כי היה על המפרק להמתין עד לחלוף התקופה של הגשת הערעור על צו התשלום, דהיינו 60 יום. מקור הטענה הנו סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות הקובע כי "כל המוצא עצמו נפגע ע"י הצו של המפרק, רשאי לערער על אותו צו בפני הרשם בתוך שני חודשים מיום מתן הצו" . אין בסעיף האמור כל קביעה, כי על המפרק להמתין 60 יום עד להגשת הצו לביצוע. בדרך כלל פסק דין (כאמור צו המפרק יש בו משקל של פסק דין) ניתן להגיש לביצוע מידית. הדבר נכון בפסקי דין כספיים כמו המקרה דנא. הדין ידוע לגבי סוגיית העיכוב. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". ההלכה אף היא ידועה בנידון לפיה זכאי זוכה ליהנות מפרי זכייתו על אתר. ראה בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד נ(1) 668. כמו כן ראה את גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11 עמ' 1154- 1156. החריג לכך הנו כשיש נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכוב הליכי הביצוע בין על ידי בית המשפט שנתן את הפסק ובין על ידי ערכאת הערעור וכמקובל על פי תקנות סדר הדין האזרחי. המסקנה מכך הנה, כי אין חובה על זוכה, או המפרק במקרה דנא, להמתין עד לחלוף תקופת הערעור על הצו שלו כדי להגיש את פסק הדין או צו התשלום לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. אין כל וודאות מלכתחילה כי הנתבע עומד להגיש ערעור על פסק הדין. על שום מה ההמתנה עד לחלוף תקופת הערעור אפוא?. כשרצה המחוקק כן להביא לעיכוב תוקף ביצוע בסוגיות העומדות ברומו של עולם, או למצער חשובות דין, עשה זאת ביוזמתו. ראה למשל סעיפים 46(3) ו- (4) לפקודת האגודות השיתופיות.

24. במסגרת הרצאת הנימוקים של המפרק לעניין דחיית טענת ההתיישנות הביא המפרק את הנימוק להלן בסעיף 13 לתגובתו לערעור :

"בכל מקרה צו הפירוק ניתן ביום 26.4.2004 ואילו פעולות המפרק לגביית חוב דמי הפיתוח החלו עוד בשנת 2009 ועל כן ברי (כך במקור ר.ח.) התביעה לא התיישנה..." .

 אומנם דחיתי את טענת ההתיישנות של המערער הן בשל זניחת הטענה והן בשל ההודאה של המערער בחבות על פי ההסכמה מיום 28.4.2010 של היורשים, לרבות המערער, והחלטת המפרק מיום 11.9.2011, אך אין בנימוק שמציין המפרק ולא כלום עם דחיית טענת ההתיישנות. אדרבא, אילו היתה נבחנת טענת ההתיישנות על פי המתואר על ידי המפרק באופן עצמאי, היה הוא נמצא כמי "שיורה לעצמו ברגל". ראשית כי מי שמצין כי הפירוק החל בשנת 2004 אינו יכול להצטדק בנקיטת הליכים עוד בשנת 2009. המילה "עוד" מלמדת כי התאריך שבא אחריה אמור להיות מוקדם מהתאריך שהובא לפניה וכאן להיפך עשה המפרק. שנית, גם בפן המהותי אין עמדה זו נכונה. מרוץ ההתיישנות מתחיל לכל המאוחר ביום מינוי המפרק שאז יכול הוא להיחשף לפרטי המרכיבים של עילת התביעה. ראה פסק הדין במרכז הארגזים האמור בסעיף 6 לעיל. עצם העובדה כי נקיטת ההליכים החלה בשנת 2009 אין בה כדי "לגרור" את תחילת מרוץ ההתיישנות משנת 2004 לשנת 2009. כאמור דחית טענת ההתיישנות נעשתה על בסיס אחר ולא על פי עמדת המפרק. ייאמר כי באותו סעיף ומשראה המפרק כי אין די בנימוק שציין לדחיית טענת ההתיישנות הפנה הוא לנקודה הנוספת של הסכמת המערער לתשלום דמי פיתוח מיום 28.4.10.

25. הצו של המפרק התייחס גם לסכום זעום יחסית לדרישת החוב הבסיסית על סך 500 ₪. מדובר בחוב בגין מסירת הצו באופן אישי על ידי שליח של המפרק. סעיף 48(6) לפקודת האגודות השיתופיות מציין כי :

"צווים של מפרק עפ"י הסעיף הקטן 3(ב), (ג) ו- (ה) ייאכפו, פרט למקרים המפורטים בסעיף 58, עפ"י בקשה אל פקיד הוצאה לפועל הראשי ממש כשם שאוכפים פסק של בית משפט מחוזי" .

         מהסעיף אנו למדים, כי לא כל צו שמוציא המפרק או כל דרישה שלו ניתנים לביצוע ולאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל כמו פסק דין של בית משפט מחוזי. רק הצווים מכוח הסעיפים הקטנים 3(ב), (ג) ו- (ה) לסעיף 48 לפקודת האגודות השיתופיות ניתנים לאכיפה בהוצאה לפועל. הדרישה לשלם סכום המסירה האישית על סך 500 ₪ אינה בין הצווים שבשלושת הסעיפים הקטנים של סעיף 48(3) לפקודת האגודות השיתופיות. זאת ועוד, אין בפניי כל ראיה על גובה התשלום או על עצם התשלום של הסכום האמור. מהסיבות האמורות, אני מבטל אל החיוב על סך 500 ₪ נגד המערער. אף שלא התייחס המערער לנקודה זו בערעורו יוצא, כי בפועל אני מקבל את הערעור בנקודה זו.

26. הנקודה האחרונה בה אגע הנה הנקודה שציינתי בסעיף 19 לעיל. כתבתי כי לכל היותר מצדיקה הסיטואציה פניה למפרק לפריסת החוב או ללשכת ההוצאה לפועל להסדר החוב בתשלומים מכוח סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. אני ממליץ למפרק לבוא לקראת המערער במציאת הסדר תשלומים סביר תחת אשר יפנה בבקשה להסדר תשלומים בלשכת ההוצאה לפועל.

27. לאור כל האמור אני דוחה את הערעור למעט הקטנת הסכום של 500 ₪ בגין הוצאות המסירה האישית.

28. נוכח מצבו של המבקש ולפנים משורת הדין, אינני מחייב בהוצאות

ניתן היום ‏18 יוני, 2014, ‏כ' סיון, תשע"ד בהיעדר הצדדים.

                                                                       רמזי חוראני, עו"ד

                                                           עוזר רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.