עוזר רשם האגודות דחה בקשה לביטול פסק בוררות בעניין מחלוקתם של בני הזוג אזרד ומושב עובדים מגדים
מדינת ישראל
רשם האגודות השיתופיות - החלטה לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1027/261/08
עורך דין רמזי חוראני
בעניין: 1. אזרד גולן
ע"י ב"כ אמיר בירמן עו"ד
המבקשים
- נגד-
מגדים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ישורון ושות' עורכי דין, ונוטריון
משד' פל-ים 5, חיפה ת.ד. 2237
טל': 04-8556633, פקס: 04-8556634
המשיבה
1. ביום 12.01.2012 התקבלה במשרד הרשם בקשה של ה"ה גולן ואפרת אזרד לביטול פסק הבוררות מיום 1.12.2008 שנתן כב' הבורר עו"ד משה גבע נגד המבקשים. לאחר קבלת הבקשה נתנה מנהלת מחלקת בוררות, עו"ד דנה ביאלר החלטה ביום 4.01.12 לפיה התבקשה תגובת המשיבה, ובהחלטה נוספת מיום 22.1.12 הוארך המועד להגשת התגובה ב- 7 ימים נוספים.
2. כבר עתה ייאמר כי הבקשה כאן הנה כמעט תעתיק לבקשת האב והאם בתיק 1027/260/08 להלן: תיק 260 או תיק ההורים, ולכן אשתדל להפנות לטענות הייחודיות לתיק זה או כאלה שלא צוינו שם. גם ההכרעה שלי מבוססת על הנימוקים דשם, אך אוסיף התייחסות קונקרטית לטענות הייחודיות דכאן ולטענות שלא נטענו שם. הערה נוספת שעליי לציין: מספר התיק הזה הנו 1027/261/08 ולא 262.
3. הליך הבוררות התנהל נגד המבקשים ללא ידיעתם ועליו נודע להם רק לקראת סוף נובמבר 2011, עת קבלו אותו דרך הדואר (ממשרד הרשם).
4. ב"כ המבקשים פנה ביום 29.12.11 לכב' הבורר בשאלות לקבלת פרטים נוספים כמופיע בנספח מס' 2' והתשובות של הבורר ניתנו בכתב יד על גבי נספח מס. 2.
5. הדיון התנהל כאמור בהיעדרם והם לא נטלו חלק בבוררות זו. הזימון נשלח אליהם עת לא היו בארץ ומי שקבלה לכאורה את הזימון הנה גברת יוספה גולן שהנה אמו של המבקש מס.,1 אך אינה גרה אתם. היא חתמה על ההזמנה מיום 24.9.2008. (סעיף 7 לבקשה).
6. ההחלטה של כב' הבורר למתן הזדמנות נוספת למבקשים להתגונן נשלחה על ידי התובעת ולא על ידי הבורר ומי שחתם עליה הנו אביו של המבקש מס' 1, מר יצחק אזרד. מר אזרד הנו עיוור, אינו גר עם המבקשים ולכן אין המסירה כדין. הפגם מצדיק את ביטול פסק הדין. ראה סעיף 8 לבקשה.
7. הטענה של אי השלמת מלאכתו של הבורר, לרבות המצאת הפסק למבקשים הנה טענה משותפת למבקשים כאן ובתיק 102/260/08. הדבר נוגד לדעת המבקשים את תקנה 8א לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב- 1972 בדיוק במתכונת שהוגשה בתיק 260. הזהות הנה עד כדי ציטוט מתקנה 8א לתקנות הבוררות והוספת האות ה לפני ציון השנה (תשל"ב). הטענות בדבר אי השלמת הדיון בתוך 6 חודשים, היעדר כל ממצא אובייקטיבי ממנו אנו יכולים ללמוד כי הפסק ניתן ב- 1.12.08 והתהייה על צירוף המקרים שהפסק ניתן בדיוק 6 חודשים אחרי המינוי של הבורר, אף הן טענות משותפות לשני התיקים.
8. המבקשים מלינים על כי אין בנמצא העתק בקשה של המשיבה למתן פסק דין בהיעדר הגנה וכן העתק הבקשה לאישור פסק הבורר (סעיפים 18-19 לבקשה).
9. הפסק הומצא לרשם באיחור של כשלוש שנים, ללא החלטה על המשך כהונתו של הבורר ולכן הוא בטל ואין לו כל תוקף. (סעיפים 19, 20, 23 ועוד לבקשה).
10. מדובר בבקשה לאקונית להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, מבלי לצרף לה תצהיר תומך.
11. אין בבקשה כל התייחסות למועד שבו כן הם מודים כי קבלו את מסמכי בית הדין בפועל, או שנודע להם על פסק הדין של כב' הבורר.
12. כעולה מתצהירו של מר מנחם דוד, ידעו המבקשים על ההליכים ועל פסק הבורר נגדם שהומצא להם באמצעות נציגיהם- ההורים. הם מפנים לנספחים ב', ג' ג1' ו ד לתגובה. הבורר נהג בהם בהגינות עת לא נתן פסק דין בישיבה הראשונה ונתן להם הזדמנות נוספת להתגונן. הם לא נצלו הזדמנות זו. ההמצאה של פסק הבורר נעשתה ביום 4.12.08 לאב המורשה שקיבל את כתב התביעה ולבקשתו הוא.
13. המבקשים פנו בבקשה לסלק את החוב, על פי פסק הבורר, ואף שלמו כ- 90% מהחוב חודשים לפני הגשת בקשה זו. מכך צומחות שתי טענות הגנה, האחת הנה כי החוב סולק והבקשה אינה אקטואלית יותר, והאחרת הנה כי התשלום מהווה השתק המונע את המבקשים לבקש את ביטול הפסק.
14. בבקשה לא ציינו המבקשים כל נימוק מדוע יבוטל פסק הבורר ואין בה כל טענת הגנה ראויה ובכלל. כל כוונתם הנה מסע "דייג" בו קיוו המבקשים לדלות נתונים שיבססו הגשת בקשה לביטול פסק הדין.
15. על הטענות בנושא הפגמים הנטענים במסירה, על המאבק בין כלל הידיעה לכלל ההמצאה הפורמאלית, על היעדר התצהיר ועל סיכויי ההגנה או יותר נכון היעדר טענה לסיכויי הגנה, ראה סעיפים 18 – 21 מהחלטתי בתיק 260.
16. אודות הטענות של עיתוי המצאת פסק הדין, על דרך ההמצאה באמצעות ב"כ התובעת/ המשיבה ועל הטענה של עיתוי מתן פסק הדין (בזמן מאוחר ויחוסו לזמן קודם בכשלוש שנים), ראה סעיפים 21-23, כולל ההתייחסות לתקנה 8א לתקנות הבוררות כשהכוונה הנה לתקנה 18(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972, להלן: תקנות הבוררות.
17. מכאן אמשיך בנקודות הייחודיות הרלוונטיות לתיק זה: תחילה אעיר כי המבקשים לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, אלא בקשה לביטול הפסק. אי לכך כל ההתייחסות של המבקשים לבקשה להארכת מועד יש להתאימה למצב של בקשה לביטול פסק הבורר דווקא. שלא כמו בתיק ההורים, המבקשים מציינים כאן כי פנו לבורר ביום 29.12.2011 כדי לקבל נתונים אודות הליך הבוררות, ההמצאה של התביעה, הגשת הבקשה למתן פסק בורר בהיעדר, מתן הפסק והמצאתו, המצאתו לרשם והגשת הבקשה לאישור הפסק על ידי הרשם. כידוע המועד להגשת ערעור או השגה על פסק הבורר הנו 10 ימים. ראה סעיף 52(4)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות, בעוד שהמועד להגשת בקשה לביטול החלטה או פסק דין שניתן במעמד צד אחד, או בהיעדר הגנה הנו 30 יום מיום שנודע לבעל דין על ההחלטה נשוא הבקשה. ראה תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. אף אם אלך בדרך המקלה והמטיבה עם המבקשים, ואף אם אתעלם מההמצאה למבקשים עוד בשנת 2008, הרי אחרו המבקשים את המועדים להגיש בקשה לביטול פסק הבורר, על אחת כמה וכמה כשאין בקשה להארכת מועד ואבהיר: אף אם אאמץ לרגע קט את ההלכות של הדין הכללי בעניין ביטול החלטה בהיעדר, הרי המועד הקובע הנו 30 יום מהידיעה על ההחלטה. אין מחלוקת כי המכתב המכיל את אישור פסק הדין נשלח ממשרד הרשם למבקשים ביום - 21 לחודש נובמבר, נמסר לבית הדואר ב- 22.11.2011 ונמסר לנמענים ביום 23.11.11. (הנתונים לקוחים מנספח 5 לבקשה וכן מאתר רשות הדואר, שהנו מאגר פומבי ופתוח לעיני כל). חלפו 36 ימים עד שהגיש ב"כ המבקשים בקשה לקבלת תשובות שהפנה לכב' הבורר. את הבקשה עצמה לביטול פסק הבורר הוא הגיש בחלוף עוד 15 יום למשרד הרשם (הבקשה הוגשה ביום 12.1.2012). אם כך מדובר באיחור של 51 יום. אין הדבר סביר גם במונחי בקשות לביטול החלטות שניתנו בהיעדר אף לפי הדין הכללי, שלא לדבר על המונחים של דיני האגודות השיתופיות. מערכת שקובעת מועד להגשת השגה או ערעור בתוך 10 ימים מההמצאה אינה יכולה לחיות בשלום עם בקשות המוגשות בחלוף 51 יום. אין זו התקלה היחידה, שכן עיקר (ולא העיקר ואליו עוד אגיע): המבקשים אף לא טרחו לבקש ארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר למצער מאז ההמצאה שאינה שנויה במחלוקת ביום 22.11.2011!
18. הכלל הוא כי עת מגישים בקשה לבטל החלטה שניתנה בהיעדר, יש להתייחס לסיבה של אי הגשת כתב בית דין או המחדל וכן לציין את סיכויי ההגנה למקרה שיבוטל ההליך או ההחלטה נושא הבקשה. אני מפנה לאסמכתאות בתיק ההורים בסעיפים 18- 19 להחלטה. במיוחד ראה הדברים שהביא השופט גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית בעמ' 374. אם היו מצויניםנימוקי ההגנה בבקשה היו משוקללים אל מול הסיבה לאי הגשת הבקשה במועד, קל וחומר אם שני אלה אינם מצוינים בבקשה: לא הסיבה למחדל באי הגשת הבקשה בין 23.11.11 עד 12.1.12 ולא סיכויי ההגנה למקרה שיבוטל פסק הדין. אי לכך שני היתדות עליהם נשענים המבקשים לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדר אינם מצויים כלל וכלל. על שום מה הביטול אפוא?
19. טענו המבקשים כי הם בגירים ועל אף העובדה כי יצחק ויוספה אזרד הנם הוריהם אין להבין מה להם ולמסירה. ההמצאה הנה פגומה עד כדי בטלות תוקף. אינני מקבל טענות אלה מכמה סיבות:
א. המשיבה הגישה תצהיר בכמה הזדמנויות חתום על ידי מר מנחם דוד, בו צוין בין היתר כי המסמכים, ההחלטות ופסקי הדין נמסרו להורים, כי המבקשים שהו בחוץ לארץ וכי הם נמסרו להורים לבקשתם. לא רק שהמבקשים לא תמכו את בקשתם מלכתחילה בכל תצהיר, אלא שאף אחרי שראו את הטענות של המצהיר מטעם המשיבה עדיין לא ראו לנכון להגיש תצהיר נגדי שיסתור תוכן התצהיר של מר מנחם! ראה סעיף 2 לתצהיר מר דוד מנחם מיום 27.11.08, דהיינו שלוש שנים לפני העלאת הטענות בימים אלה ולבטח לא מתוך ציפייה כי תוגש בקשה לביטול בחלוף זמן כה רב. ראה גם סעיף 2 לתצהיר מר דוד מנחם מיום 22.1.12. בתצהיר הראשון אף צוין כי האב בקש לקבל את ההחלטה של הבורר לידיו ואף התחייב למסור אותה למבקשים. טענה זו לא נסתרה וחזקה כי היא נכונה.
ב. על המתח בין כלל הידיעה לכלל ההמצאה הפורמאלית, הרחבתי את הדיבור בתיק ההורים (ראה שוב סעיף 18 להחלטה של ההורים). נאמר שם וגם בגורן, שם בעמ' 714 כי הכלל הנו למעשה השתקפות עיקרון על רחב יותר של פעולה בתום לב בתחום הדיוני. האם מי שטוען כי לא קיבל מסמכים ומנגד פונה לשלם החוב, אינו מתמודד עם תצהיר פוזיטיבי המציין כי המסמכים נמסרו לבקשת המקבל בהציגו סמכות לקבל את המסמכים, עדיין פועל בתום לב? התשובה ידועה מאליה.
ג. הליכי הבוררות בכלל ועל פי דיני האגודות השיתופיות צריכים להיות פחות קשיחים, יעילים ולשאוף להכרעה צודקת. ראה סעיף 15 להחלטה בעניין ההורים וכן תקנה 13 לתקנות הבוררות. "הפגם" הנטען אודות המסירה להורים, כשמולה טענה שלא נסתרה כי ההורים או מי מהם ביקש לקבל לידיו את המסמכים ואף התחייב להעבירם למבקשם, נתון לספיגה בגמישות של ההליכים שבדיני בוררות, בעיקר בבורות על פי דיני האגודות השיתופיות.
ד. המבקשים אף אחרי שידעו על פסק הדין, מעולם לא טענו נגד ההמצאה, לא בעל פה (לפי התצהיר של מר דוד מנחם) ולא בפניה מספטמבר 2011, נספח ט לתגובה בתיק זה . אדרבא הם בקשו כאמור בתצהיר מר בן דוד לשלם את החוב על פי פסק הבורר. ראה סעיף 2 לתצהירו מיום 17.1.02. אין זאת אלא שמדובר בהשלמה עם "הפגם" בהמצאה ואין להניע את גלגלי הדיון אחורנית בעילה זו.
ה. כידוע, פנו המבקשים במכתב מספטמבר (נספח ט לתגובת המשיבה) כדי להביא לסילוק החוב שלהם ואף בקשו כי האגודה תסתפק בתשלום סכום של 60,000 ₪ ואשר שולם על ידם. כידוע נדחתה בקשת המבקשים להסתפק בתשלום הסכום ששולם. ואם המשיבה הייתה מקבלת את הבקשה האם אין לומר בבטחה כי בזה היה מסתיים העניין? האם אין לקבוע בבטחה כי אילו הייתה בקשתם מתקבלת לא היו מוסיפים המבקשים כל טענה בנושא ההמצאה והפגמים הנטענים בה?
20. הן בהיבט של היעדר סיכויי הגנה, והן בהיבט של וויתור על "פגם" בהמצאה הפניתי לעובדה כי המבקשים שלמו את החוב. כעת אני מפנה את הזרקור ישירות וחזיתית לעקרונות כלליים נוספים - התשלום של החוב כולו, על פי פסק הבורר, הליך שקדמו לו פניות בעל פה של המבקשים לסלק את החוב, וגם בכתב לשלם כ- 90% הימנו משמעותו אחת: חוסר אקטואליות של הסעד הנדרש וכן וויתור על כל טענת פגם. כידוע מששולם החוב לפי הצעת המבקשים עצמם (ראה נספח יב והקבלות י ו- יא) לא נותרה מחלוקת להכריע בה. אין אתה יכול להימנע מהתחושה כי ב"כ המשיבה צדק עת כינה את כל המהלך כהליך "דייג". לכך התייחסתי בהחלטה של הורים ולא ארחיב. המלחמה שעושים המבקשים באה על רקע סירוב האגודה להסתפק בסכום ששולם לראשונה על ידי המבקשים ועמידתה על סילוק מלוא החוב. ראה סעיף 19(ה) לעיל.
21. אינני יכול שלא להתמודד עם טענה חשובה שהעלו המבקשים והיא כי היעדר האישור של פסק הבורר על ידי הרשם בפרק הזמן שקבעו תקנות הבוררות הנו פגם היורד לשורש העניין ומביא לבטלות הפסק. מול טענה זו יש מספר דרכים להתמודד, חלקן דיוניים פורמאליים וחלקם מהותיים:
א. פסק הבורר אושר ביום 21.11.2011. משאושר פסק הבוררות על ידי מנהל מחלקת הבוררות, עו"ד דנה ביאלר אין יוותר מקום לפתוח את הסוגיה בדרך של בקשה לביטול פסק הבורר. יש לבקש את ביטול האישור, ביטול פסק הבוררות תוך כדי פריסת מערך שלם של נימוקים הן לסיבה להגשת הבקשה באיחור והן לסיכויי ההגנה. כשברור כי המועד להגשת הערעור או ההשגה על פסק הבורר חלף, ברור כי היה צורך גם בבקשה להארכת המועד. בקשה כאמור לא הוגשה ותצהיר תומך אף הוא לא הוגש.
ב. המשמעות של אישור פסק הבורר הנה מתן תוקף להגשתו כפסק דין של בית משפט מחוזי לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. ראה סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות. אין באי האישור כדי לאיין את הפסק והוא יהא בעל תוקף במשור החוזי המחייב את הצדדים עצמם ואין לו תוקף כלפי כולי עלמא. ראה פסק הדין של השופטת שרון- נתנאל בפרשת חיון נ' גבעת נילי (שלום) (חדרה) 4167/02 חיון משה ואח' נ' גבעת נילי כפר שיתופי בע"מ. ראה גם ח. נועם, שם בעמ' 641. יוצא מכך כי אף אם לא אושר פסק הבורר אין משמעותו שהוא הופך לבטל VOID, אלא בר תוקף בין הצדדים, ולכל היותר ניתן לביטול. משאושר פסק הבורר מקבל הוא כאמור תוקף של פסק דין מטעם בית משפט מחוזי. אין תוקפים אותו בערכאת ערעור רגילה, אלא בפנייה לבג"ץ ולפי עילות בג"ציות. השיקול של חוסר רלוונטיות, היות השאלה היפותטית, השיהוי, חוסר ניקיון כפיים והמניפולציה של וויתור על טענות בנושא הפגמים במסירה אם תקבל האגודה תשלום מופחת ממה שנפסק- כל אלה יעמדו לרועץ בפני המבקשים במקרה זה.
ג. כידוע בהיעדר תקנות לעניין ערעורים על החלטות בוררים בפני הרשם התגבשה פרקטיקה כי פועלים כמו בערעורים לבית המשפט, כל עוד אין הוראת דין המחייבת לפעול אחרת. על הפרקטיקה האמורה ראה ח. נועם, שם בעמ' 650. בערעורים על פי הדין הכללי אין מאפשרים העלאת נימוק שלא צוין בפני הבורר. אמת המבקשים לא הופיעו בפני הבורר ולא הייתה להם שעת כושר להעלות טענה כאמור, אלא שהם פנו לאגודה עוד בספטמבר 2011 (נספח יב) ולבורר ב- 29.12.2011 ולא ראו לנכון להעלות הטענות בדבר בטלות הפסק בשל אישורו בחלוף יותר משלוש שנים. אם כך מכוח היגיון זה והרציונל מאחורי פרקטיקה זו ברור כי לא בקלות תישמע טענה של חוסר אישור הפסק של הבורר בפני הרשם.
ד. אף לעמדת המבקשים רשאי הרשם להאריך את המועד לפעולות הבורר על פי תקנה 18 לתקנות הבוררות. האישור של פסק הבורר הנו הארכה בפועל של מועד זה ולבטח אין באישור במובן זה כדי להביא לבטלות הפסק.
ה. כאמור פסק הבורר אושר ב- 21.11.2011 והמבקשים שלמו את החוב על פיו. יוצא מכך כי לא רק שמנועים הם להעלות טענה בדבר תוקף האישור, אלא שהלכה למעשה ביצעו את החיוב החוזי הגלום בפסק הבורר אף בהיעדר אישור כאמור בפסק הדין של כב' השופטת שרון נתניאל בעניין גבעת נילי. העילות לבטלות הפעולה החוזית אז צריכות להיבדק באספקטים חוזיים: האם מישהו כפה על המבקשים לשלם את החיוב הגלום בפסק הבורר? האם מישהו כפה עליהם לשלמו בשני שלבים, תחילה הסכום שהציעו כי תסתפק בו האגודה ואחר כך גם את יתרת החוב.? וגם אם נניח כי המבקשים הרגישו חובה לשלם כדי שיקבלו את האישור של הוועד להעברת הנחלה לקונה, הרי לא פעלו בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים חלק כללי, תשל"ג- 1973 כשביטול ההסכם ייעשה תוך זמן סביר. ובמקום לשלוח הודעה כאמור המשיכו המבקשים ושלמו את יתרת החוב לפי פסק הבורר. לא למיותר לציין כי גם ההורים שלמו אף שלא נטען נגדם כי גם הם רצו למכור את רכושם לאחר!.
22. אעיר בנושא אישור פסק הבורר כי אין כל צורך כי הבורר יגיש בקשה לאשר את פסקו לרשם. כל אשר עליו לעשות הנו העברת הפסק לרשם ביחד עם תיק הבוררות. ראה תקנה 21 לתקנות הבוררות. על אף האמור אינני מקל ראש באיחור הרב בו הגיע פסק הבורר אל משרד הרשם, למצער עד לאישורו. אין לדעת היכן קרתה התקלה, האם באי העברת פסק הבורר למשרד הרשם בזמן או שמא בהעברתו או באי מתן האישור בזמן אלא רק בחלוף מספר שנים על ידי עו"ד ביאלר, מנהלת מחלקת הבוררות החדשה. פשוט אין כל הסבר שניתן להצביע עליו באיחור. לא אוכל להאשים את כב' הבורר כשם שאינני יכול להפנות אצבע של אחריות כלפי הרשם ופקידיו. כיום בעידן של מחשוב הסיכוי להישנות מקרה כזה הנו אפסי ובזה נחמתנו.
23. לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה וכך אני עושה. החיובים שבפסק הבורר בעינם עומדים. לאור מכלול הנסיבות אינני מחמיר עם המבקשים בהוצאות. אני מחייבם לשלם ביחד ולחוד שכ"ט המשיבה בסכום של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.
ניתנה היום 28 פברואר, 2012 ה' אדר, תשע"ב בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
עוזר רשם האגודות השיתופיות
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
