עוזרת רשם האגודות דנה בהשגה על פסק בוררות אשר חייב את יאיר גורביץ לפנות קרוואן בשטח מושב נורדיה בו הוא ומשפחתו מתגוררים
בפני עו"ד דנה ביאלר
עוזרת רשם האגודות השיתופיות ומ"מ מנהלת מחלקת הבוררויות
בעניין: נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק בכר ו/או רונית זינגר שפיצר ו/או
בנצי רומי ו/או יניב גורן ו/או אופיר חליוה ו/או רועי הלוי
מרח' מרמורק 4 תל אביב 64254
טל': 03-6850005; פקס': 03-6854092;
ת.ד. 221 מושב נורדיה 42954
טל': 054-6799450;
בפניי השגות על פסק בורר, אשר חייב את המשיב והמשיג-שכנגד, לפנות מגורון (קרוואן) בו הוא ומשפחתו מתגוררים, על שטחו של המשיג והמשיב-שכנגד (להלן גם – "האגודה"), בתנאים המפורטים בפסק, תוך קביעת הבורר כי כל צד יישא בהוצאותיו. הצדדים שניהם השיגו על קביעותיו של כב' הבורר בפסקו.
בדיון בפני הוברר כי השגתה של האגודה בדבר התנאים שקבע הבורר לכניסתו לתוקף של צו פינוי המשיב מהמגרש עליו ניצב המגורון, מכובדים על ידי האגודה, על אף שהאגודה השיגה עליהם בפניי. לעניין זה אקדיש התייחסות בהמשך.
בטרם יידון גופם של הדברים, אעיר הערה פרוצדוראלית: שני הצדדים הגישו השגות. כרונולוגית הגישה האגודה את השגתה ראשונה, ולפיכך ראיתי לכנות הצדדים כאמור בכותרת החלטה זו. לשם הנוחות בלבד, ועל אף ההשגה-שכנגד אשר הוגשה, תיקרא האגודה, שהיא המשיגה בהליך זה וגם המשיבה-שכנגד - "המשיגה" בלבד (או "האגודה"), ויאיר גורביץ, אשר הוא המשיב והמשיג-שכנגד – ייקרא "המשיב" בלבד.
1. ביום 23/11/2010 פנתה האגודה למר שרגא פולק, הממונה על פיקוח האגודה מטעם רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם"). בפניה זו הציגה סכסוך שהתגלע בינה ובין המשיב בהליך זה, בקשר עם פינוי המגורון בו גר המשיב עם משפחתו. פניה זו הועברה לטיפולה של מחלקת הבוררויות, וביום 20/12/2010 מונה כבורר יחיד לבירור הסכסוך עו"ד אדם אלבג (להלן – "הבורר"), בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").
2. ביום 29/3/2011 התקבל במזכירות הרשם פסק הבורר. ביום 3/4/2011 התקבלה השגת האגודה על פסק הבורר (להלן – "ההשגה"). ביום 27/4/2011 התקבלה השגה-שכנגד מאת המשיב (להלן – "ההשגה-שכנגד").
3. מפסק הבורר עולה כי מקור הסכסוך הוא בדרישת האגודה מהמשיב ומשפחתו כי יפנו את המגרש עליו ניצב המגורון בו מתגוררים הם משך כ- 14 שנים, בשל שהנו חלק ממתחם שהקצתה האגודה למגורי חברים אחרים (להלן – "מתחם ההרחבה"), ולשם כך נחוצות עבודות תשתית ופיתוח בתחומו.
4. יצוין, כי מתחם ההרחבה, כהגדרתו לעיל, מיועד לאכלוס על ידי חברי אגודה בעלי ותק נמוך מוותקו של המשיב כחבר אגודה. לעובדה זו חשיבות, אעמוד על כך בהמשך.
עוד יצוין, כי האגודה הקצתה למשיב זה מכבר מגרש במתחם אחר, עליו רשאי הוא לבנות את בית הקבע שלו, תחת מגורי המשיב ומשפחתו במגורון, במיקומו הנוכחי. אין חולק כי המשיב טרם החל בבניית בית הקבע שלו על גבי מגרש זה. הסיבות לכך אף הן היוו חלק מהמחלוקת שבין הצדדים והתבררו בפני כב' הבורר, כפי שצריך היה להיות, אף בניגוד לדעת האגודה.
5. כאמור, כב' הבורר קבע כי על המשיב ומשפחתו לפנות את המגרש, בכפוף לתנאים. הרקע לקביעת תנאים אלה, כמו גם התנאים עצמם, יפורטו מיד ולהלן.
6. מפסק הבורר עולה כי המחלוקת בין הצדדים אינה מתמצית אך בסעד שנתבקש, היינו – פינוי המשיב ומשפחתו מהמגרש עליו ניצב המגורון, באשר למשיב טענות נוספות המשליכות על סעד זה שנתבקש על ידי האגודה, ואשר ראוי היה לדון בהן, כפי שאכן עשה כב' הבורר.
7. האגודה טענה בפני כב' הבורר, כי משהוקצה למשיב ומשפחתו מגרש במתחם אחר, עליו רשאים הם לבנות ביתם ולא עשו כן, ומשהמגרש עליו ניצב המגורון מהווה חלק ממתחם אחר בו מבקשת האגודה לבצע עבודות תשתית ופיתוח לרווחתם של חברי אגודה אחרים, אי נכונותו של המשיב לפנות את המגרש, מהווה סירוב שרירותי ובלתי סביר המצדיק כפיית הפינוי על המשיב. זאת ביתר שאת נוכח העובדה כי הוצע לו דיור חליפי-זמני על ידי האגודה, בדמות מגורון אחר, תוך התחייבות לטפחו ככל הניתן, בדומה למגורון בו מתגוררים המשיב ומשפחתו.
8. המשיב אישר כי הוקצה לו מגרש במתחם אחר, אך הוסיף וטען כי חברי אגודה אחרים בעלי ותק דומה לשלו, קיבלו לרווחתם מגרשים בהם התבצעו עבודות הפיתוח והתשתיות על ידי האגודה טרם בניית בית הקבע שלהם. בשונה מהם, במגרש אשר הוקצה לו טרם בוצעו עבודות פיתוח ותשתית ולפיכך נמנעת ממנו, הלכה למעשה, בניית בית הקבע על גבי מגרש זה ואשר הוקצה לו למטרה זו. ויובהר, מניעות זו מקורה בהתנהגות האגודה ולא בהתנהגות המשיב. המשיב אינו מבקש לעצמו זכויות יתר, אלא כאלה אשר ניתנו לחברי אגודה בעלי ותק דומה לשלו.
9. אותם חברי אגודה בעלי ותק דומה לזה של המשיב, זכו בהשתתפות האגודה הן בעבודות הפיתוח והתשתיות במגרשים שהקצתה להם האגודה, והן בהשתתפות האגודה במימון בניית בית הקבע שלהם. יתרה, חברים אלה קיבלו מגרשים גדולים בהרבה מזה אשר קיבל המשיב. המשיב מבין כי הזמנים השתנו, ואף אינו דורש את אותן הזכויות בדיוק. כל שביקש מהבורר, הוא כי האגודה תממן את עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה לו על מנת שיוכל לבנות בו את בית הקבע שלו, ולפנות את המגרש עליו ניצב המגורון הזמני מזה כ- 14 שנים.
10. על מנת שלא להאריך בדברים אשר הובאו על ידי כב' הבורר, בבהירות רבה – יש לומר, אביא, בשלב זה, אך את מסקנתו של כב' הבורר לפתרון הסכסוך;
הבורר נעתר לבקשת הסעד של האגודה, וקבע כי על המשיב ומשפחתו לפנות את המגורון. אלא שסעד זה כפוף לתנאים כלהלן:
10.1. צו הפינוי ייכנס לתוקפו רק לאחר מסירת הודעה מאת האגודה למשיב, לפיה עבודות הפיתוח במגרש אשר הוקצה לו לבניית בית הקבע יסתיימו בתוך פרק זמן של 6 חודשים. ככל שיחול עיכוב במועד זה, קבע הבורר פיצוי העומד על 2,500 ₪ לכל חודש עיכוב.
10.2. צו הפינוי יבוצע באחת משלוש דרכים:
10.2.1. פינוי המשיב ומשפחתו למדור חלופי, כפי שהוצע על ידי האגודה בהליך הבוררות, עד להשלמת בניית בית הקבע של המשיב.
10.2.3. פינוי לכל מדור אחר על חשבונו ועל אחריותו של המשיב.
10.3. האגודה רשאית להתחיל בעבודות התשתית במגרש עליו ניצב המגורון אף טרם מועד הפינוי, כאשר המשיב אינו רשאי לאפשר לאחר זולתו וזולת משפחתו, לעשות שימוש במגורון או במגרש עליו ניצב.
10.4. הבורר קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו, ואף נימק קביעתו זו.
11. כאמור, האגודה חלקה על אותן הקביעות העובדתיות העולות מפסק הבורר, ואשר הובילו לקביעת התנאים לצו הפינוי, תוך שהיא אינה חולקת על עצם צו הפינוי. כך, מבקשת האגודה כי פסק הבורר יתוקן ויקבע כי שגה כב' הבורר בקביעות הבאות:
11.4. בקביעתו סעד אשר כלל לא נתבע בפניו, בצורת ה"חלופה המאפשרת את העתקת המגורון למגרש שהוקצה למשיב" (עמ' 2 סעיף ו להשגה).
11.5. בקביעתו כי אי העלאת טענות המשיב בהליך זה אינו מהווה שיהוי, גם נוכח החלטות האגודה שנתקבלו כדין עוד בשנת 2005, בקשר אליהן נטענות אותן טענות בהליך זה.
12. כאמור, בקשת האגודה היא כי צו הפינוי יושאר על כנו אך לא יותנה בתנאים לפיהם האגודה תישא בעלות עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה למשיב לבניית בית הקבע שלו, כמו גם התנאי כי צו הפינוי ייכנס לתוקפו רק עם התחייבות האגודה לסיום עבודות אלה בתוך פרק זמן של 6 חודשים לכל היותר. עוד מבקשת האגודה לקבוע כי המשיב לא יהא זכאי לפיצוי כספי מהאגודה בגין כל חודש עיכוב מתום התקופה שנקבעה להשלמת עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה למשיב, כפי שקבע כב' הבורר.
בין השאר מסתמכת האגודה על הטענה כי מעמדו של המשיב הוא של בר-רשות ולפיכך זכאית היא לבטל רשות זו ולדרוש פינויו מהמגרש.
13. בהשגת המשיב טוען הוא בקצרה שלוש טענות: האחת - כי נוכח קבלת כל טענותיו על ידי כב' הבורר, שגה הבורר בקובעו כי כל צד יישא בהוצאותיו תחת הטלת הוצאותיו הוא על האגודה. השניה – כי הליך הבוררות נכפה עליו (ויש בכך כדי לחזק את טענתו הראשונה) והשלישית – כי יש לקבוע שיו"ר ועד ההנהלה המכהן נגוע בניגוד עניינים בקדמו את פרויקט מתחם ההרחבה. זאת מן הטעם כי משמש הוא "כיו"ר מנהלת הבנייה מצד אחד, כמנהל הפרויקט בפועל מצד שני, וכיו"ר הנהלת האגודה מצד שלישי. מכח תפקידו כיו"ר ההנהלה תובע אותי שוקה כרמלי כחבר, וזאת באמצעות עו"ד שמייצג באופן פרטי את אותם משתכנים בשכונת ההרחבה" (סעיף 8 לתגובת המשיב לתגובת האגודה להשגה-שכנגד).
14. המשיב מלין גם על כך כי האגודה שבה ומשווה בין מצבו וזכויותיו למצבם וזכויותיהם של בעלי ארבעת הקרוואנים הסמוכים למשיב, אשר התפנו על מנת לאפשר את עבודות הפיתוח והתשתיות במתחם ההרחבה. המשיב מבהיר כי לו ותק רב מזה של ארבעה חברים אלה אשר דרו בקרוואנים האמורים, ולפיכך דינו שונה ולו זכויות יתר בהשוואה לאותם ארבעה חברים. לטענתו אשר לא הופרכה, חתמו הארבעה על מסמכים המתירים לאגודה לפנותם, בשונה ממנו. לפיכך, הנסיון ללמד גזירה שווה מאותם החברים לגבי המשיב הנו מטעה, ויש לדחותו.
"האגודה תדאג לשכן את חבריה תוך שמירה על רמת שכון שווה לבעלי ותק שווה, בהתאם ליכולתה הכלכלית של האגודה ובהתחשב בצרכי משק האגודה ופיתוחו וקיום יתר חובות האגודה, והכל בהתאם להחלטות"
לפיכך, מבקש המשיב לחזור ולהזכיר כי הטענה העיקרית בגינה פתחה האגודה בהליך הבוררות הוכחה, הלכה למעשה, כטענה לא נכונה. האגודה ביקשה את פינוי המשיב ומשפחתו מהמגרש עליו ניצב המגורון בו מתגוררים הם שנים רבות, בטענה כי המגורון מפריע לביצוע עבודות הפיתוח והתשתיות וכן לבנייה במתחם ההרחבה. בפועל, מאז פתיחת הליך הבוררות ועד לקיום הדיון בפני, כבר החלה האגודה לבצע את עבודות הפיתוח והתשתיות שבתחום מגרש זה אף טרם פינויו על ידי המשיב ומשפחתו. משמע – אין בטענה העיקרית האמורה של האגודה, לפתיחת הליך הבוררות, דבר וחצי דבר.
17. בתשובת האגודה לעניין טענת המשיב כי כל טענותיו בהליך הבוררות התקבלו ולפיכך היה על כב' הבורר להשית על האגודה את הוצאותיו, מביאה האגודה מספר דוגמאות לכך כי גם טענותיה נתקבלו על ידי כב' הבורר, ולפיכך אין ממש בטענה זו של המשיב. לטענתו כי יו"ר ועד ההנהלה של האגודה מצוי בניגוד עניינים בשל שבנותיו ואחייניותיו מצויות בין החברים אשר עתידים לבנות ביתם במתחם ההרחבה השיבה האגודה כי אין בכך דבר, באשר טובת האגודה היא שעומדת לנגד עיניו ולא טובת בני ביתו.
18. אזכיר בקצרה להלן את תשובות המשיב להשגת המשיבה:
18.1. טוען המשיב כי אינו בר-רשות על שטחי האגודה, בשונה מטענת האגודה בפני כב' הבורר ובפני.
18.2. טוען הוא כי עצם הכללתו בקבוצת החברים האחרים המתגוררים בקרוואנים הנה "עיוות האמת" (סעיף 1 לתשובתו להשגה) הן בשל שהוא חבר אגודה בעל ותק גדול יותר, וככזה זכאי הוא לזכויות להן לא זכאים החברים האחרים בקבוצה זו, והן בשל שחברי אגודה אחרים, בעלי ותק זהה לשלו, קיבלו מהאגודה בתי קבע, שבעלות בנייתם ובעלות עבודות הפיתוח והתשתיות נשאה גם האגודה. זהו, למעשה, המקור לדרישתו כי בעלות הפיתוח והתשתיות של המגרש שהוקצה לו לבניית בית הקבע שלו – תישא האגודה.
18.3. המשיב טוען כי יש לדחות את טענות האגודה בכל הקשור לצורך בפינויו המיידי מהמגרש עליו ניצב הקרוואן, הן נוכח קביעותיו המוצדקות של כב' הבורר בעניין זה (מהן עולה כי גם ללא פינוי המגרש ניתן לבצע את עבודות התשתית והפיתוח), והן נוכח אי הוכחת הנזק שטענה האגודה כי נגרם לה מעצם אי פינוי המגרש.
18.4. המשיב טוען כי דין טענות האגודה כנגדו על שיהוי להידחות, באשר לעיכובים בתחילת בניית בית הקבע שלו אחראית האגודה בשל סירובה (עד לחודש אוקטובר 2010) לחתום על תוכניות הבניה שלו, כנדרש.
18.5. טוען המשיב כי בניגוד לנטען כל ידי האגודה, אין כל החלטה, לא של ועד ההנהלה ולא של האסיפה הכללית, המחייבת אותו לשאת בעלויות פיתוח התשתיות במגרשו, תוך שהוא מפנה לפרוטוקול ועד ההנהלה מיום 6/9/2005 ולדף הקשר שפורסם על ידי ועד ההנהלה בקרב חברי האגודה, ביום 29/9/2005. למסמכים אלה נשוב בהמשך.
18.6. לטענת המשיב, האגודה פעלה בניגוד לעקרון השוויון תוך שהיא מעדיפה את טובת חברים חדשים יותר, על פני טובת חברים וותיקים מהם, על ידי נקיטת הליכים לקידום עבודות הפיתוח והתשתיות מתחם ההרחבה המיועד להם, תחת השקעת משאבים דומים בפיתוח המתחם בו מצוי מגרש הקבע של המשיב. התנהגותה זו של האגודה אף סותרת את סעיף 56 לתקנון האגודה (המצוטט בסעיף 15 לעיל).
18.7. עוד טוען המשיב כי פרוטוקול ועד ההנהלה מיום 6/9/2005 הובא לידיעתו תוך כדי הליך הבוררות, ולא היתה לו כל ידיעה על כך קודם לכן. לפיכך יש לדחות את טענות האגודה לכך שהמשיב ידע על החלטות לפיהן עליו לשאת בהוצאות הפיתוח והתשתיות של מגרשו. לטענתו, דרישה זו הוצגה לו לראשונה רק בשלהי שנת 2009 אחרי זמן ארוך בוא הוצג בפניו מצג אחר.
18.8. בהמשך לכך טוען המשיב כי עד אשר הגיע אליו מידע זה, סבר הוא כי הוא זכאי לאותם התנאים מהם נהנו חברים בעלי ותק דומה לשלו, לרבות כי במימון הפיתוח והתשתיות של מגרשו תישא האגודה.
לשם חיזוק עמדתו זו, מסביר המשיב כי לשם קידום תוכניות הבניה לבנית בית הקבע שלו על המגרש שהקצתה לו האגודה, נדרשה חתימת האגודה, וכי יו"ר ועד ההנהלה של האגודה עמד בסירובו לחתום על התוכניות (עד לחודש אוקטובר 2010) והתנה חתימתו בהתחייבות המשיב לשלם סך של 30,000$ בגין עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה לו. מדרישה זו נסוגה האגודה מאוחר יותר.
18.9. לטענת האגודה כי כב' הבורר לא היה מוסמך לקבוע קביעות בנוגע לחיובה בביצוע עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה למשיב לבניית בית הקבע שלו, עונה המשיב כי עניין זה היה לב ליבו של הליך הבוררות. טענת האגודה לחוסר סמכות הבורר לדון בכך לא נטענה בפניו ולפיכך יש לדחות טענות אלה של האגודה כעת מכל וכל.
לחיזוק עמדתו זו מוסיף הוא כי 3 ימים בלבד (ביום 27/3/2010) לאחר מתן פסק הבורר ביום 24/3/2010 הומצאה למשיב התחייבות האגודה כי בתוך 6 חודשים יסתיימו עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה לו (בהתאם לקביעות כב' הבורר), כאשר כבר ביום 28/3/2010 "השחיתו לי את החצר עם דחפורים, עקרו צמחים וקבעו גדר שחוצצת ביני ובין החצר למרות שלא היה בכך הכרח." (סעיף 17 לתשובת המשיב להשגה). חרף זאת, ביום 3/4/2010 הגישה האגודה את השגתה על פסק הבורר, בו מערערת היא על חיובה לקיים את האמור במכתבה מיום 25/3/2010, אשר נמסר למשיב ביום 27/3/2010 כאמור לעיל. לדעת המשיב יש בכך כדי להראות על התנהלותה של האגודה בעניינו.
דיון והכרעה:
19. קראתי בעיון את החומר שהובא בפני על ידי הצדדים, ואומר מיד, כי לטעמי, הנמקותיו של כב' הבורר מעוגנות היטב בחומר הראיות, ואף רוב רובה של התוצאה אליה הגיע בפסקו נכון ומתבקש. עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס לגופן של טענות הצדדים כפי שהובאו בפני, גם בשל כמות המסמכים שהוגשה בהליך שנוהל בפני;
20. טוענת המשיגה כי המשיב כחבר אגודה הנו בר-רשות של האגודה במגרש בו ניצב המגורון, וכי המגורון כמבנה בלבד נמסרו למשיב ולבני משפחתו כמגורים לשימוש זמני בלבד, ללא כל דמי שימוש בגינם. המשיגה שמרה לעצמה את הזכות להפסיק רשות זו בכל עת, ומבקשת היא כעת לעשות שימוש בזכותה זו. המשיגה אף מביאה ראיות למעמדו זה של המשיב (ומשפחתו), ונדמה לי כי על כך אין מחלוקת בין הצדדים.
21. טענה זו הובאה גם בפני כב' הבורר, וקביעותיו בעניין זה מקובלות עלי. כך, קבע כב' הבורר כי "אין חולק כי הנתבע בר רשות של האגודה אך בכך רק מתחיל הדיון. דיני הרשות הכללים ידועים, אך יחסי אגודה וחבר אינם נחתכים לפי מבחנים כגון קיום או היעדר חוזה או תמורה אלא לפי ההסדר המשפטי הכולל החל עליהם, תקנון האגודה, שלצד מעמדו הלבר חוזי, הינו גם פקעת חוזים בין החברים והאגודה ועל פי רוב ימצאו בו מכללא יחסי חילופין של "תמורות" מסוגים שונים." (סעיף 7 לפסק הבורר).
הבורר מנתח, מחד גיסא, את טענות האגודה בהפנייתה אל סעיף 47 לתקנון האגודה, אשר זו לשונו:
"נכסים שנמסרו על-ידי האגודה לשימושו של החבר ממשיכה האגודה להיות בעליהם מבחינת זכות הקנין בהם, ולחבר נתנה רק זכות השימוש בהם, לחבר אין זכות העברה או העברת השימוש בנכסים אלה שלא בהסכמת האגודה ובכל עת שנפסק השימוש בנכסים אלה על-ידי החבר מסיבה כלשהי חוזרת החזקה בהם מאליה לאגודה"
ומאידך גיסא, מנתח הוא אתטענות המשיב המפנה לסעיף 56(א)(1) לתקנון האגודה.
לעניין סעיף 47 לתקנון קובע כב' הבורר כי "סעיף זה אינו כולל ציווי להשיב לאגודה את נכסיה עם דרישה אלא אך מונע העברתם לאחרים מה שאינו מענייננו. ממילא, אף אם יש תחולה לסעיף 47 זו שיורית בלבד לתחולת סעיף 56(א) העוסק במפורש בפינוי חבר מביתו מכוח הכלל המורה: Lex specialis derogate legi generali – הנורמה הספציפית גוברת על הנורמה הכללית" (סעיף 7 הנ"ל). האגודה טענה בפני כב' הבורר כי תחולתו של סעיף 56(א) לתקנונה חלה רק על בתי קבע של חבריה. בעניין זה קבע כב' הבורר כי "שלילת הגנה תקנונית לחזקת חבר בבית מגוריו משום שאין זה בית הקבע שלו, היא פרשנות הסוטה מעקרון השוויון ומהוראות סעיף 56(א)(1) בתקנון האגודה המחייב שמירת רמת שיכון נאותה לבעלי וותק שווה, בהותירה את החבר חשוף לסיכונים שאין החברים האחרים חשופים להם" (סעיף 8ד לפסק הבורר). כב' הבורר דחה, ובצדק, את טענת האגודה כי יכולה היא לפנות חבר מביתו בניגוד לרצונו.
22. אלא שבכך לא תם. סירובו של החבר לפנות את ביתו אינו יכול להיות שרירותי ובלתי סביר, והגנת סעיף 56 על החבר כפופה לשיקולי מידתיות, כפי שקבע כב' הבורר. לפיכך יש לבחון גם את התנהלותה של האגודה בעניינו של המשיב.
24. האגודה הוסיפה וטענה, כי אין חבר אגודה יכול להחזיק ביותר ממגרש אחד בתחומה, תוך שהיא מכוונת להחזקתו דה-פקטו של המשיב הן במגרש שהוקצה לו על ידי המשיגה לבניית בית הקבע שלו, והן למגרש עליו ניצב המגורון.
25. בעניין זה השיב המשיב בתשובתו להשגה (בסעיף 6) כי "כל חברי נורדיה שבנו את בתי הקבע שלהם או שביתם נבנה ע"י האגודה גרו מין הסתם בביתם הזמני וכיצד ניתן אחרת. כל הבנים שעתידים לבנות בהרחבה גרים בקרוואן – לשיטת האגודה... הם כולם מחזיקים ביותר ממגרש אחד...". אכן, יש צדק בתשובתו של המשיב. אך האם רשאי חבר אגודה, המתעכב שנים רבות בהקמת בית הקבע שלו, להמשיך ולדור במגורון אשר מטרתו מלכתחילה היתה מגורים ארעיים בלבד? דומה כי התשובה על כך נעוצה אף היא בהתנהלות האגודה. במקרה דנן דומה כי ראוי היה לקבוע שהמשיב אכן זכאי היה להמשיך ולדור במגורון על המגרש בו ניצב, עד להקמת בית הקבע שלו. נראה כי האגודה נהגה במשיב בניגוד לתקנונה (סעיף 56 לתקנון) וחטאה היא לעקרון השוויון שבין חברי אגודה בעלי ותק דומה, תוך שהיא "תורמת" לעיכוב בבניית בית הקבע של המשיב בדרישות לתשלום בגין עבודות הפיתוח והתשתיות – מהן חזרה בה (ראו בהמשך).
26. על כל פנים, איני נדרשת להכריע בשאלות אלה, ולו רק בשל הצהרת המשיב כי מצוי הוא בשלבים האחרונים של אישור תוכניות הבניה של בית הקבע שלו, אשר יסתיימו בתקופה הקרובה.
27. טענות המשיב בהשגתו, כי אינו בר רשות נדחות על ידי. ככל הנראה ומפאת היותו לא מיוצג בהליכים אלה על ידי עורך-דין, מוטלת בספק הבנתו את המונח המשפטי "בר רשות", נוכח טענותיו בפניי. עם זאת, יש לדחות את ניסיונה של האגודה לעשות שימוש בהיות המשיב בר-רשות לנהוג בו כפי שנהגה. על אף היות המשיב בר-רשות הריני לאשר קביעות כב' הבורר כי האגודה פעלה בניגוד להוראת סעיף 56 לתקנונה המהווה הוראה ספציפית הגוברת על הוראה כללית אחרת, ובניגוד לעקרון השוויון.
28. האגודה טענה בפניי, כי לאחר מאמצים שארכו זמן רב, הצליחה להביא לאישור תב"ע המאפשרת הקמת שכונת למגורים לבני הישוב, כאשר "כל מתקשר [בן הישוב] בונה את ביתו מכספו, מממן מכספו את כל עלויות הפיתוח במתחם, ואף משתתף, כמפורט בהסכם, בסכום של 5,000$ בעלויות הפיתוח בישוב הותיק" (סעיף 7 להשגה). בכך מכוונת האגודה למתחם ההרחבה, כהגדרתו לעיל, ומוסיפה כי עובדות אלה אינן במחלוקת. בעניין זה מקבלת אני עמדה זו, אלא שחשיבותה לצורך הדיון נשוא החלטה זו, תמוהה למדי.
29. המשיב, ואף הבורר, בקביעתו כי על האגודה לממן ביצוע תשתיות, קבע זאת בהתייחס למגרש שהוקצה למשיב לבניית בית הקבע שלו, ולא למגרשים אשר במתחם ההרחבה. כך קובע כב' הבורר בסעיף 23 לפסקו: "מצינו כי המכשול בפני קידום האינטרס הציבורי לביצוע עבודות התשתית בהרחבה, אינו חוסר מעש מצד הנתבע או דרישת פיצוי מצדו, אלא חוסר המעש של האגודה עצמה בנוגע לביצוע התשתיות במתחם בו מצוי המגרש שהוקצה לנתבע. חוסר המעש האמור של האגודה ביחס למגרש שהוקצה לנתבע עומד בניגוד להוראת התקנון האוסרת על העדפת ביצוע תשתיות המשרתות שיכון חברים חדשים על פני ביצוע תשתיות לשיכון חברים ותיקים יותר כמו הנתבע." (ההדגשות שלי ד.ב).
30. נוכח האמור, דוחה אני את בקשות האגודה כאמור בסעיפים 11.1, 11.2 ו- 11.3 לעיל. האגודה חזרה בהשגתה על ההשלכות הרות הגורל (מבחינה פיננסית) שעלולות להיות לפסק הבורר עבורה, וטענות אלה נדחות על ידי. קביעותיו של כב' הבורר הן בהיבט שבין המשיב לאגודה בלבד, ולא כפי שניסתה האגודה להציג ובכך להצדיק בקשתה לביטול פסיקותיו של כב' הבורר. בכל הכבוד, הדברים אינם מדויקים, וזאת בלשון המעטה.
31. המשיגה עמדה על "הצורך המיידי בפינוי המגורון ומעבר משפ' המשיב למגורון חלופי" (סעיפים 10-16 להשגה, נושאים כותרת זו). דומה כי אף הבורר, קיבל עמדה זו של המשיגה, וכי גם לשיטתו – הצורך בפינוי המשיב ומשפחתו הובהר בפסק הבורר, אם כי מיידיות הסעד אינה מוחלטת כפי שטוענת האגודה, ולפיכך הותנתה בתנאים.
32. המשיגה טענה כי מקבלן התשתיות איתו התקשרה לביצוע התשתיות במתחם ההרחבה כהגדרתו לעיל, נמנעו תחילת העבודות במתחם בשל אי פינוי המגרש עליו ניצב מגורון המשיב.
33. דומה כי לטענה זו נתקבלה תשובה ברורה ומדוייקת על ידי הבורר, המתקבלת על ידי ומאושרת על ידי בזאת, והכוונה היא לסעיף 13 שבפסק הבורר (מצוטט בסעיף 23 לעיל). לכך יש להוסיף את מנהגה של האגודה, למן פסק הבורר, עת התחייבה מיד עם קבלתו לסיום עבודות הפיתוח והתשתיות במגרש שהוקצה למשיב בתוך 6 חודשים קלנדריים ואף החלה בעבודות הפיתוח והתשתית בתחומו של המגרש עליו ניצב המגורון (בהתאם לאמור בפסק הבורר), טרם פינוי המגרש - כפי שפורט בדיון בפניי, וברור כי קביעה זו של כב' הבורר מעוגנת היטב הן מבחינת חומר הראיות אשר הובא בפניו והן מבחינת הבנתו את הדברים.
34. מצב דברים זה מציב את תביעות האגודה מהמשיב באור בעייתי, ומוביל לקבלת טענות המשיב המפורטות בסעיף 16 לעיל.
35. המשיגה טוענת כי "למרבה הצער מצבה הכספי של המערערת חייבה לקבל החלטות בדבר העדר יכולת לממן בנייה לחברים ולרבות העדר יכולת לשאת בעלויות הפיתוח" (סעיף 30 להשגה). בהמשך מוסיפה וטוענת כי "שאלת חובתה המוכחשת של המערערת לשאת בעלויות פיתוח תשתיות במגרשי חבריה, אם בשטח המשבצת ואם במתחם ההרחבה בוודאי אינה יכולה לשמש נושא להסכם בוררות בין הצדדים, והוראת סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות כמו גם הוראת סעיף 113 לתקנון האגודה בנוגע ליישוב סכסוכים בין האגודה לבין חבריה בוודאי אינן חלות כאן" (סעיף 35 להשגה). בכל הכבוד, חולקת אני על טענתה זו של האגודה.
36. המשיגה חוזרת בהשגתה שוב ושוב על הטענה כי החלטות נתקבלו ברשויותיה כדין, כי על כך אין חולק, וכי ממילא כב' הבורר כמו גם ערכאת הערעור, נעדרים כל סמכות לדון בעניין זה. חלקה של טענה זו מוסכמת עליי לחלוטין: אכן, החלטות רשויות האגודה אינן נושא "בריר" ככל שהתקבלו כדין, ומשלא הועלתה כל טענה בדבר אי חוקיותן, אין כב' הבורר או ערכאת הערעור שמים עצמם במקום שיקול דעתן של רשויות אלה.
37. אלא שטענה זו של המשיגה, מובאת על מנת לתמוך בטענה אחרת שלה, לפיה החלטת הבורר כי על המשיגה לשאת בעלות הפיתוח והתשתיות במגרש הקבע של המשיב ומשפחתו, סותרת את החלטת האגודה שלא לשאת בעלות התשתיות והפיתוח של מי מחבריה. ללוגיקה זו איני מסכימה, ואסביר.
38. ככל שבנקודת זמן מסוימת קבעה האגודה כי אין ביכלתה לעמוד במימון עבודות התשתית במגרשי חבריה, אכן החלטה זו יש לכבד, ואל לכב' הבורר או לערכאת הערעור להתערב בכך. במקרה דנן מדובר בשינוי מדיניות, באשר נטען בפני, ולא הופרך, כי ככל הנראה היתה תקופה בה נשאה המשיגה בעלויות הפיתוח והתשתיות של מגרשי חבריה, ובמועד מסוים החליטה כי מפסיקה עשות כן.
39. בפרק הזמן בו עדיין נשאה בעלות התשתית והפיתוח במגרשי חבריה, נהנו מכך חברים בעלי ותק דומה לזה של המשיב. לו חפצה האגודה להפסיק מדיניותה זו, תוך שהיא פוגעת למעשה, בחברים אחרים בעלי ותק דומה לאלה שנהנו ממדיניות זו, ובשים לב להוראות התקנון בעניין זה (סעיף 56 לתקנון), היה עליה להביא זאת בפני האסיפה הכללית, ובמלוא הזהירות אוסיף כי אולי היה עליה אף לתקן את תקנונה. זאת באשר בנסיגת האגודה ממנהגה לממן עבודות תשתית ופיתוח לחברים מסוימים בשעה שחברים אחרים בעלי ותק דומה נהנו מכך אינה יכולה לעמוד בהתאם להוראות התקנון, ואף סותרת את עיקרון השוויון המהווה אבן לרגליה של כל אגודה שיתופית, בהתאם לעקרונות הקואופרציה.
40. בשים לב להוראת סעיף 56 לתקנון האגודה, החלטת האגודה למשוך ידה מנשיאה בנטל מימון עבודות פיתוח ותשתית יכולה להתקבל רק כלפי חברים בעלי ותק מועט משל החברים אשר כבר נהנו ממדיניות זו, מנקודת הזמן בו נתקבלה ההחלטה – וקדימה, ובכפוף לכך שנתקבלה החלטה זו כדין, היינו – באסיפה הכללית (בשונה מהחלטת ועד ההנהלה של האגודה). לשון אחר: אין האגודה חופשיה כעת לחזור בה מהתחייבותה או ממנהגה, לשאת בעלות פיתוח ותשתיות כלפי מי מחבריה אשר לו ותק זהה לאותם חברים אשר נהנו בעבר ממדיניותה זו, באופן בו עשתה כן – קבלת החלטה כאמור על ידי ועד ההנהלה של האגודה. ויודגש, מחומר הראיות שבפני עולה כי הפניית ב"כ האגודה להחלטות הקובעות כך "כדין" מפנה אך להחלטות ועד ההנהלה של האגודה, ולא להחלטות האסיפה הכללית בעניין זה.
41. תפקידו של ועד ההנהלה של האגודה, להוציא לפועל את המדיניות שקבעה האסיפה הכללית. הוא אינו חופשי לשנות את אותה המדיניות, גם אם עושה כן ממניעים של טובת האגודה גרידא. לו חפץ עשות כן, היה עליו להביא את הדבר בפני האסיפה הכללית. משלא עשה כן, אין לראות בהחלטות הוועד לשינוי מדיניות כמוחלות על המשיב, כמי אשר מבקש לעצמו זכויות דומות לחברי אגודה אחרים בעלי ותק דומה.
42. בוודאי ובוודאי שקביעתי זו עומדת בכל הקשור למשיב ומשפחתו נוכח מכתבה של האגודה מיום 25/3/2011, אשר הוצג על ידי המשיב ונגדו לא נטענה כל טענה מפי האגודה. ממכתב זה עולה התחייבות, כי האגודה תשלים את עבודות הפיתוח והתשתית במגרש שהוקצה להמשיב לבניית בית הקבע שלו, בתוך שישה חודשים (כפי שקבע כב' הבורר). עוד מתחייבת האגודה במכתבה זה כי "בגין כל עיכוב בהשלמת העבודות לאחר שישה חודשים אלו תשלם לך האגודה פיצוי שאינו מותנה בהוכחת נזק בסך 2,500 (אלפיים וחמש מאות) ש"ח לכל חודש" (גם כן בהתאם לקביעת כב' הבורר).
אין לאפשר לאגודה לאחוז המקל בשני קצותיו: מחד – לאפשר התחלת עבודות הפיתוח והתשתיות של מתחם ההרחבה בתוך המגרש בו ניצב מגורון המשיב, תוך גרימת אי נוחות למשיב, בכפוף להתחייבותה להשלים עבודות הפיתוח והתשתית במגרש הקבע שלו, ומאידך – להשיג על קביעות אלה של כב' הבורר, ביניהן על התנאים לצו הפינוי שניתן כנגד המשיב, תוך שהיא קובעת מסמרות בשטח. התנהגות זו ראויה להוקעה, ורק בשל כך, ראויה השגתה על התנאים שקבע כב' הבורר לצו הפינוי – להידחות.
43. גם לו היתה מובאת החלטה לשינוי המדיניות בה נקטה אגודה כלפי מי אשר לו ותק דומה בפני האסיפה הכללית, היה על האגודה לכל הפחות לנקוב בפרק זמן סביר, אשר מסיומו – תפסיק להעמיד מימון לפיתוח ותשתיות לבעלי ותק דומה אשר לא ינצלו זאת עד לאותו מועד שייקבע. קביעה שרירותית כי ממועד מסוים משנה האגודה מדיניות תוך שהיא פועלת בניגוד להוראה בתקנונה ופוגעת בעיקרון השוויון בשל אילוצים כספיים ניתן היה לשקול רק לו היתה פועלת היא בתום לב, במידתיות וכדין. זאת כאמור – לא עשתה האגודה.
44. עמדה זו מהווה שמירה על רמת שיכון שווה לבעלי ותק דומה, כאמור בתקנון, ואף מתירה ביד בעלי הותק הדומה פרק זמן מספק לעשות שימוש בזכותם זו, בעוד מאזנת היא בין זכויותיהם ובין זכות החברים האחרים כמו גם האגודה, להפסיק המימון האמור בשל העדר יכולת כלכלית, בכפוף לקבלת החלטות מתאימות כדין, השומרות על זכויות אלה לפרק זמן סביר, אך לא לעולם.
45. יצוין, כי גם ככל שהחלטות נתקבלו כדין ברשויות אגודה, פתוחה הדרך בפני מי מחבריה לטעון כי קופח ולהוכיח טענתו זו. במקרה כזה, ככל שיוכח קיפוח או עושק מיעוט לכב' הבורר סמכות ליתן סעד מתאים, ככל ששוכנע כי כך הוא על ידי החבר. לשון אחר: אין בין חוקיות ההחלטות ובין הקביעות העולות מפסק הבורר כלפי המשיב ומשפחתו בלבד – מאום. הנסיון לקשור בין השניים נדחה על ידי בזאת. ויובהר: אין להבין מפסק הבורר או מהחלטה זו כי החלטות האגודה בעניין זה מבוטלות, כפי שטוענת המשיגה בסעיף 44 להשגתה, אלא רק את הדרך בה יש לנהוג במשיב ובמשפחתו בלבד.
פסק הבורר כמו גם החלטה זו עוסקים במישור שבין המשיגה למשיב ומשפחתו בלבד. הדגש על כך חשוב ביותר, נוכח ערבוב מין שאינו במינו על ידי האגודה בהשגתה: את קשירת האגודה בהשגתה, בין זכויותיו של המשיב כפי שייקבעו בהליך בוררות זה ובין זכויות החברים העתידים לבנות ביתם במתחם ההרחבה כהגדרתו לעיל, יש לדחות מכל וכל. על פי הבנתי מחומר הראיות שבפניי, וותקם שונה ולפיכך – זכויותיהם שונות מזכויות המשיב.
46. המשיגה טענה בסעיף 12 להשגתה כי "המגורון החלופי שהוצע למשפחת המשיב, הינו מגורון שהמערערת התחייבה לטפח אותו לרבות שתילת גינה והעתקת החדר והמחסן שבנה המשיב בקרוואן, על חשבונה".
47. עוד טענה היא בסעיף 16 להשגה כי על אף ששתילת גינה מסביב למגורון (אשר הוגדר מאז ומעולם כמגורים זמניים בלבד), נעשתה על דעתו ובאחריותו של המשיב, וחרף זאת, מוכנה היא לסייע ככל הניתן, בשתילת צמחיה בשטח הצמוד למגורון החלופי שהוצע למשיב, באתר אחר בשטחה בסמוך לחברי אגודה אחרים.
49. המשיגה דוחה טענות המופנות כלפיה בדבר הפלית המשיב ומשפחתו ביחס לחברים אחרים באגודה. לנגד עיניה רואה היא את טובתם של העתידים לגור במתחם ההרחבה, ואשר התחייבו כלפיה בהתחייבויות כספיות, תוך שהיא מבקשת שלא להעדיף את טובת המשיב על טובתם.
50. עוד טוענת היא כי עמידתו של המשיב בסירובו לפנות המגורון, חרף העובדה "שטרם החל בבניית ביתו למרות שהוקצה לו מגרש לשם כך כבר לפני 3 שנים ובפרט לאחר שהוצע לו מגורון חלופי פוגעים בעקרון השוויון וברוב החברים שמעוניינים לבנות מכספם את ביתם במתחם ההרחבה ואינם יכולים לעשות כן" בשל התנהגותו האמורה של המשיב ומשפחתו.
51. המשיגה אף טוענת כי התנהגותו של המשיב היא בניגוד לתקנונה, המחייב את המשיב ומשפחתו לציית למוסדות האגודה. האם כך הוא?
52. אין בידי לקבל אף אחת מן הטענות הללו. כפי שכבר אמרתי, אין דין החברים העתידים לדור במתחם ההרחבה כדינו של המשיב, ואיני רואה צורך לחזור על הסיבות לכך. מכאן כי על הטענה הראשונה להידחות. גם בטענת האגודה כי המשיב השתהה בבניית בית הקבע שלו אין ממש באשר הוכח בפני כי האגודה סרבה לחתום על תוכניות הבניה של המשיב ובכך גרמה לעיכובים. מן הטעם הזה אין לקבל את טענתה השניה כי אי בניית בית הקבע של המשיב פוגע בחברים העתידים לגור במתחם ההרחבה. לגבי טענת האגודה כי בסרבו לפנות את המגרש פועל המשיב בניגד לתקנונה תוך אי ציות למוסדות האגודה אומר רק המדובר בסעיף כללי ולפיכך נסוג הוא מפני סעיף 56 המהווה סעיף ספציפי המסדיר את זכויות המשיב.
53. טענות המשיב להפליית האגודה אותו, בהעדפתה את טובת חברי האגודה העתידים לגור המתחם ההרחבה התקבלו על ידי כב' הבורר: "דומה כי שומה היה על האגודה לפתח תחילה את התשתיות במתחם של החברים הוותיקים יותר בו מצוי המגרש שהוקצה לנתבע או למצער בד בבד עם פיתוח המתחם שבו מצוי המגורון בוא הוא מתגורר כיום, ובכל מקרה לא לפתח במהירות את מתחם החברים הצעירים ולהזניח את מתחם החברים הוותיקים" (סעיף 21 לפסק הבורר). קביעות אלה מאושרות על ידי בזאת בהיותן מעוגנות היטב בחומר הראיות.
54. טוענת המשיגה כי בעבר הוקמו מגורונים בתוך שטח המחנה. עם זאת, משאושרה תב"ע לבניית מגורי קבע ראתה האגודה במגורונים אלה כמבנים המיועדים להריסה. זאת, מתוך רצון או צורך לשמור על חזות הישוב, על איכות חיי התושבים בו, ובכלל זה גם הנוף הסביבתי, על ידי בניית מבני קבע בשטח המחנה, תחת המגורונים אשר פוגעים באופיו הכפרי של הישוב וברמת הבנייה הראויה לשם שמירה על ערכים אלה.
55. בשל הדברים האמורים מבקשת המשיגה כי לא יותר למשיב להציב את המגורון בו מתגוררים הוא ומשפחתו כיום, בתוך שטח המחנה, הן על מנת למנוע פגיעה בערכים האמורים עליהם מבקשת המשיגה לשמור, והן משום שהדבר עלול להוות תקדים כלפי בני הישוב האחרים.
56. את בקשתה זו של המשיגה סומכת היא בהחלטות ועד ההנהלה של האגודה, וכן בהמלצות הועדה שהוקמה לנושא קביעת הקריטריונים להקצאת מגרשים בתוך שטח המחנה של האגודה.
57. אומר בכנות כי נוטה אני לקבל בקשתה זו של האגודה. סביר בעיני כי יש בהצבת מגורונים בתוך שטח המחנה של האגודה, לאחר פינויים של מגורונים כאלה בעבר, כדי לפגוע בחזות הישוב וכפועל יוצא מכך – בזכויות חברי האגודה. מאחר שהמשיב טען בפני כי תוכניות הבניה של בית הקבע שלו עומדות להיות מאושרות בזמן הקרוב, נראה לי סביר כי עד להשלמת בית מגורי הקבע של המשיב – יגורו הוא ומשפחתו בדיור החליפי שהתחייבה ליתן להם האגודה, וזאת תחת הצבת המגורון הנוכחי במגרש שהקצתה האגודה למשיב. זאת, בכפוף למילוי התחייבויות האגודה כאמור בסעיף 48 לעיל.
58. קביעותיו של כב' הבורר בעניין זה אינן מדברות על האפשרות המעשית להעברת מגורון המשיב למגרש שהקצתה לו האגודה לבניית בית הקבע שלו, אלא על ההיתכנות לעשות כן מבחינת דיני התכנון והבניה. נוכח קביעתי בסעיף הקודם, רואה אני שלא לאשר את קביעת הבורר "כי אין מניעה להעביר את המגורון שבו חי כיום הנתבע למגרש שהוקצה לו" (סעיף 14 לפסק הבורר).
59. טוענת האגודה כי שגה כב' הבורר בכך שלא קבע כי טענות המשיב נגועות בשיהוי. זאת מן הטעם כי לא פעל לשינוי החלטות רשויות האגודה מהשנים 2005 ו- 2006 הקובעות כי עקב מצבה הכלכלי של האגודה תחדל מהעמדת מימון עבודות הפיתוח והתשתיות במגרשי חבריה, לכל הפחות לגביו.
60. אין מחלוקת בין הצדדים כי למשיב הוקצה מגרש בשנת 2007 לשם בניית בית הקבע שלו. טוענת המשיגה כי מאז ועד לפתיחת הליך זה ביוזמת האגודה, אשר עיקרו – פינוי המשיב מהשטח עליו ניצב המגורון, ישן המשיב על זכויותיו, אשר כפי העולה מטענותיו בהליך זה, סבר כי לו זכויות אחרות משנקבע ב"החלטות רשויות האגודה מהשנים 2005 ו- 2006", ולא עשה דבר בכדי לעמוד על זכויותיו אלה. לפיכך סבורה האגודה כי "בנסיבות אלו השלמת המשיב עם החלטות הועדה ואישור ההנהלה בשנים 2005 ו- 2006 או לכל הפחות העדר כל פעולה מצידו על פני כ-5 שנים והמנעותו מנקיטת כל פעולה במטרה לבטל החלות אלו ו/או להחריגן לגביו לרבות באמצעות פניה לרשם, וכן המתנתו ממועד קבלת דרישת האגודה לפינוי הקרוואן הזמני שנמסר לו במעמד של בר רשות בלבד... עולים לכדי שיהוי חמור!!!" (סעיף 89 להשגה). "שיהוי זה כשלעצמו די בו כדי לשלול מהמשיב כל פיצוי מוכחש מכל מין וסוג" (סעיף 90 להשגה).
61. מתשובת המשיב להשגת האגודה (סעיף 6 פסקה שניה) עולה כי המשיב סבר בטעות כי טענות האגודה כלפיו על שיהוי, מקורן בכך שלא החל בבניית בית הקבע שלו, למן הקצאת המגרש ועד עתה. נוכח טעותו זו השיב כי מקור השיהוי בסירובה של האגודה לחתום על תוכניות הבניה, סירוב אשר הוסר אך בחודש אוקטובר 2010. מובן כי לתשובתו זו אין ולא כלום עם טענות האגודה האמורות כלפיו על שיהוי.
62. על אף זאת, דין טענות האגודה בעניין זה להידחות. האגודה סמכה ידה על כך כי המשיב הודה בחקירתו בפני כב' הבורר כי ידע על החלטת ועד ההנהלה של האגודה מיום 6/9/2005. המשיב סיפק הסבר לכך, וטען כי אמנם ענה שידע על החלטה זו, אך ידע עליה רק לאחר תחילתו של הליך הבוררות. לא מצאתי בחומר הראיות הוכחה לכך שהמשיב ידע על החלטה זו לבד מן הטענה כי בשל העובדה שמדובר בפרוטוקול של ועד ההנהלה אשר למשיב מותר לעיין בו – טוענת האגודה לחזקה כי ידע על האמור בו.
63. איני מקבלת טענה זו. ראשית, מן הטעם כי גרסתו של המשיב לא הופרכה, לפיה ידע על הדרישה כי יישא בהוצאות הפיתוח והתשתיות רק בשנת 2009 ולא קודם לכן, כפי שטענה האגודה. שנית, מן הטעם כי ממילא החלטה כאמור צריכה היתה לבוא בפני האסיפה הכללית, ולא בפני ועד ההנהלה של האגודה. המדובר בשינוי המדיניות הנוהגת, בין השאר כלפי חברי אגודה בעלי וותק דומה, ולאור הוראת סעיף 56 לתקנון האגודה – לא היה בסמכותו של ועד ההנהלה של האגודה לשנות מדיניות נוהגת זו על דעת עצמו, על אף שטובת האגודה היא שעמדה לנגד עיניו. שלישית, מקובלת עלי גירסתו של המשיב כי האגודה הציגה בפניו בעבר מצג אחר, כאילו עומדת היא לדאוג לפיתוח ולתשתיות במתחם מגרשו של המשיב, בו בעת שבחלוף הזמן הפנתה כלפיו דרישות כספיות למימון עבודות הפיתוח והתשתיות, בניגוד למצג זה. גרסה זו מקבלת משנה תוקף נוכח הממצא העובדתי של כב' הבורר, אשר עמד גם בפניי, כי האגודה חזרה בה מדרישתה זו. לדידי, המסקנה המתבקשת מן האמור היא כי טענות האגודה כלפי המשיב על שיהוי בכל הקשור לטענותיו כי זכאי הוא לזכויות בשל וותקו – דינן להידחות, הגם שלא הובאו בפניה אלא תוך כדי הליך בוררות זה.
64. אייחד מילים מספר לדף הקשר שהופץ בין חברי האגודה ביום 29/9/2005, ממנו מבקשת האגודה להסיק כי היתה למשיב הידיעה שיצטרך לשאת בעלויות הפיתוח והתשתיות של המגרש שהקצתה לו האגודה; תחת הכותרת "הקצאת מגרשים" נאמר: "המזכירות קיבלה את המלצת הועדה אשר הוקמה לצורך קביעת קריטריונים להקצאת מגרשים בשטח המחנה. עקרונות החלטת הועדה אומרת שהקריטריון העיקרי להקצאת מגרש יהיה ותק החבר. קריטריון אשר ימשיך להנחות אותנו בהמשך הקצאת המגרשים בשטח ההרחבה (קראונים)." עינינו הרואות: אין כל איזכור להוצאות הפיתוח והתשתיות אשר יושתו על החברים להם יוקצה מגרש. אף לא נאמר כי דוח הוועדה צורף לדף הקשר. יותר מכך – בקיצורי קיצורים מוזכר קריטריון אחד ויחיד להקצאת מגרש והוא ותק החבר. למשיב לא היתה כל סיבה לחשוש כי מעבר לכך יש לבדוק את שאר המלצות הוועדה באשר לכל אורך הדרך טען וסבר כי זכאי הוא לזכויות בדומה לאלה מהן נהנו חבר אגודה אחרים בעלי ותק דומה לשלו.
65. במלוא הזהירות אוסיף כי יש בניסוח זה כדי להטעות את הקורא לחשוב כי עקרון הוותק הוא כל שנקבע על ידי הוועדה, בעוד שאין אלה הם פני הדברים. על ועד ההנהלה של האגודה, המבקש לאמץ את מסקנות הוועדה בבקשו לפעול כדין ובתום לב (ונניח לרגע לשאלה האם מוסמך היה לקבל את המסקנות ולפעול על פיהן תחת הבאת הדברים לאסיפה הכללית) היה לכל הפחות להביא את תוכן דוח הוועדה לידיעת חברי האגודה כולם. משלא כך פעל ועד ההנהלה של האגודה, רואה אני בכך חיזוק נוסף לטענותיו של המשיב, ולדחיית טענות האגודה בדבר שיהוי המשיב בהעלאת טענותיו.
66. המשיב בהשגתו (בכובעו כמשיג-שכנגד) קובל על כך כי כב' הבורר לא מצא להשית הוצאות הליך הבוררות כולו על האגודה, ותחת זאת קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. מבקש הוא כעת כי כל הוצאות הליך הבוררות יושתו על האגודה, נוכח קבלת כל טענותיו על ידי כב' הבורר בפסקו. לא מצאתי להתערב בשיקולי כב' הבורר עת קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו, בפרט נוכח נימוקה של קביעה זו בסעיף 26 לפסק הבורר.
67. המשיב מביא טענות נוספות אשר את כולן אין לקבל. כך, טענות לגבי עובדות אשר נקבעו על ידי האסיפה הכללית ואשר הובאו לידיעתו בסמוך לשלב הסופי של הליך הבוררות (בדבר הקמתו של צוות בוררות), דינן להידחות. בהיותו חבר אגודה, חזקה כי מידע זה אשר היה בפני האסיפה הכללית (בשונה ממידע העומד בפני ועד ההנהלה של האגודה) היה ברשותו או לכל הפחות היה עליו לדעת על קיומו, וככל שאין אלה הם פני הדברים אין למשיב להלין אלא על עצמו.
68. לאמור יש להוסיף את העובדה כי המשיב לקח חלק פעיל בהליך הבוררות, ובכך, למעשה, הכשיר על דרך ההתנהגות, את בירור הסכסוך בדרך זו. כל טענה על כך שהליך הבוררות נכפה על המשיב נדחית על ידי מכל וכל, וטוב היה לו טענות כאמור לא היו מועלות על ידי המשיב מלכתחילה.
69. לא נעלמו מעיני טענות המשיב להימצאותו של יו"ר ועד ההנהלה, מר שוקה כרמלי, בניגוד עניינים. טענות אלה נטענו על ידי המשיב בעלמא, מבלי שהובא בדל ראיה לנכונותן, ולפיכך איני רואה להידרש להן, אלא לדחותן. מאשרת אני את קביעות הבורר בעניין זה (סעיף 20 לפסק הבורר).
70. גם טענות האגודה בדבר חריגה מסמכות של כב' הבורר בהיעתרו לסעד שביקשה האגודה – אך בתנאים, נדחות על ידי בזאת. המסכת העובדתית שהובאה על ידי המשיב מהווה חלק בלעדיו אין מהדיון. אין כל צורך בהסמכה ספציפית לבורר לדון בטענות הצד השני בתשובתו לטענת הצד התובע כלפיו בהליך בוררות. הימנעות כב' הבורר מליתן צו לאגודה לביצוע הפיתוח והתשתיות במגרש שהקצתה האגודה למשיב, היתה כדין, ובפרט נוכח הסעד האופרטיבי שמצא לנכון כב' הבורר לקבוע. לא היתה בכך כל חריגה מסמכות, ואין באמור בסעיף 23 לפסק הבורר לגרוע מכך. טענות האגודה גם בעניין זה נדחות על ידי בזאת.
- האגודה תשלם למשיב הוצאותיו בקשר עם ההליך אשר נוהל בפני, בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם למשיב בתוך 7 ימים מקבלת החלטתי זו, ומתום מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין, עד למועד פרעונו המלא על ידי האגודה.
- 5129371
- 54678313כל הסעדים שקבע כב' הבורר בפסק הבוררות מאושרים על ידי בזאת, למעט אפשרות העתקת המגורון בו מתגוררים כיום המשיב ומשפחתו, למגרש שהקצתה לו האגודה לבניית בית הקבע (כאמור בסעיף 10.2.2 לעיל), כמוסבר על ידי בהחלטה זו.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י"ט אלול תשע"א דנה ביאלר, עו"ד 18 ספטמבר 2011 עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
