עוזרת רשם האגודות השיתופיות קיבלה בקשה למתן ארכה להגשת השגה על פסק בוררות
2. שלום שקרזי
3. מיכל שקרזי
ע"י ב"כ עו"ד טל עברי (עברי, קרנר ושות' משרד עורכי דין)
מרח' אופנהיימר 7, בית לב המדע פארק המדע, רחובות 7670107
טל': 08-6226161; פקס: 08-9366660
המבקשים;
ובעניין: צור נתן - מושב שיתופי של בית"ר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילנה שפרלינג בוטנסקי (גולן, גולדשמיט ושות' עורכי דין)
מרח' ויצמן 2 תל אביב 64239
טל': 03-6935600; פקס: 03-693560
בפניי בקשה למתן ארכה להגשת השגה על פסק בוררות שניתן ביום 19/1/2014 (נחתם ביום 23/12/2013 ואושר להפצה ביום 19/1/2014) (להלן – "פסק הבוררות") על ידי כב' הבורר עו"ד נמרוד טפר (להלן – "הבורר"), אשר מונה בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.
פסק הבוררות התקבל במזכירות עוד ביום 21/1/2014, בעוד בקשת המבקשים לארכה כאמור (להלן – "הבקשה") התקבלה ביום 3/2/2014. הבקשה הועברה לתגובת המשיב אשר נקבלה ביום 13/2/2014 (להלן – "התשובה לבקשה"). מבלי שהוריתי וטרם הספקתי לעיין בה, התקבלה במזכירות 'תשובה לתגובת האגודה לבקשה למתן ארכה להגשת השגה' (להלן – "התשובה לתשובה").
בפתח הדברים אומר כי דין הבקשה להתקבל. אמנה מיד את הטעמים עליהם סומכת אני החלטתי זו.
מסעיף 52(4)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") אנו למדים כי המועד להגשת ערעור או השגה על פסק בורר הוא בתוך 10 ימים ממתן פסק הבורר. מובן כי ההיגיון מחייב כי עשרת הימים האמורים ימנו מיום הגעתו של פסק הבוררות לידי הצדדים, שאחרת מרוקנים אנו את הוראות הדין בעניין זה מתוכן. אפנה לספרו של המלומד חיים נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהדורה מעודכנת לאפריל 2010, בעמ' 649:
"המועד שננקב בסעיף 52(ב)... עלול ליצור את הרושם כי מדובר בעשרה ימים מיום שניתן הפסק ע"י הבורר ולא מהמועד שהפסק הגיע לידי הצד המערער. אולם ברור שפירוש כזה אינו מתקבל על הדעת, שכן מסיבות שונות פסק הבורר עלול להתעכב אצלו ואין זה הגיוני שהמועד, שממילא הינו קצר ביותר, יחל ממועד הפסק ולא מהמועד שהגיע לידו של הצד שמעוניין בהגשת ערעור, ואכן זהו הפירוש שניתן ע"י כב' הרשם בפס"ד שניתן על ידו בתיק איכרי בנימינה נ' לאומי פיין"
במקרה דנן, נשלח פסק הבוררות לצדדים בדואר אלקטרוני על ידי כב' הבורר ביום 19/1/2014. טוען המשיב כי תחילת מניין עשרת הימים הוא ממועד זה, בעוד המבקשים טוענים כי אין להתייחס להמצאה זו כאל "המצאה רשמית", ולפיכך תחילת מניין עשרת הימים - אך מיום המצאתו של פסק הבוררות כדין לצדדים. סומכים ידם המבקשים על הלכות המנתחות את הוראות סדרי הדין האזרחי, כפי שאלה נהוגים בבתי המשפט.
כזכור, כב' הבורר מונה בהתאם לסמכות רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") אשר בסעיף 52(2) לפקודה. משכך הרי שבפנינו הליך בוררות סטטוטורית, ולא הליך בוררות כאמור בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות"). על הליך בוררות סטטוטורית לא חל חוק הבוררות (ראו ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, עמ' 205-209) וממילא גם לא התקנות שהותקנו מכוחו, ומשכך – אין תחולה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בשונה לאשר מורות תקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968. מכאן, כי איני רואה עצמי מחויבת לפעול בהתאם להלכות אלה אשר הביאו בפניי המבקשים.
לא זו אף זו: חלק מיתרונו הבולט של הליך בוררות סטטוטורית הוא אי הכפיפות לסדרי הדין הדווקניים הנהוגים בבתי המשפט, והחירות אשר ניתנה ביד בוררים בהפעלת שיקול דעת בכל הקשור לסדרי הדיון שבפניהם, בשונה מבתי המשפט.
משכך, רואה אני טעם רב בטענות הצדדים שהובאו בפניי בכל הקשור לתחרות שבין "כלל ההמצאה" ובין "כלל הידיעה". טבעם של דברים כי המשיב יפנה לחשיבותו של "כלל הידיעה" בענייננו, בעוד המבקשים מבקשים לקבוע כי על "כלל ההמצאה" לגבור בענייננו.
משאיני רואה עצמי מחויבת להלכות הדווקניות שנקבעו בכל הקשור לסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, ועל מנת ליתן ביטוי ליתרונותיו היחסיים של הליך הבוררות הסטטוטורית, יש, לטעמי, להעדיף מהותם של הדברים בהליכי בוררות, תחת היצמדות לפרוצדורה. מדיניות זו מביאה בהכרח להעדפתו של כלל הידיעה על כלל ההמצאה בהליכי בוררות סטטוטרית. יפים לעניין זה דבריו של עמיתי עו"ד רמזי חוראני בתב' 1027/260/08 אזרד יצחק ויוספה נ' מגדים (החלטה מיום 27/2/2012):
"כידוע הליך הבוררות הנו הליך שאמור להיות גמיש, בלתי קשיח מבחינת הצורה, צריך להיות יעיל והעיקר הנו כי יהיה לפי הדין המהותי וישאף להכרעה צודקת בין המתדיינים. ראה סעיף 13 לתקנות הבוררות, וכן ספרו של ח. נועם, אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה, מהד 2010, בעמ' 583."
"בעימות בין כלל ההמצאה הפורמאליים לכלל הידיעה וככל שהפגם אינו אקוטי והנזק הנטען אינו כה חמור וכל שברור כי בעל דין ידע על ההחלטה אותה הוא תוקף, הרי יד כלל הידיעה על העליונה. זוהי למעשה השתקפות חובת תום הלב הדיונית המוטלת על בעל דין. ראה בר"מ ,1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769; רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (פורסם בנבו) וכן בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני של השופט רובנשטיין (פורסם בנבו). ראה גם ספרו של גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, עמ' 714. עליית קרנו של כלל הידיעה אינה מנת חלקה של הפסיקה בלבד, אלא גם חקיקת המשנה. תיקון תקנות ההוצל"פ מתשס"ט בעניין המצאה קונסטרוקטיבית של אזהרה הנה עוד סממן למגמה זו. ראה תקנה 7 ג1 לתקנות ההוצאה לפועל (תיקון תשס"ט) לפיה משהגיש חייב בקשה בתיק שאין בו אזהרה רואים ביום הגשת הבקשה כיום המצאת האזהרה בפועל. זוהי עוד אינדקציה להתגברות כלל הידיעה על כלל ההמצאה בפועל."
מצטרפת אני לקביעותיו האמורות של עו"ד חוראני בפה מלא.
משידעו המבקשים על פסק הבוררות עוד מיום 19/1/2014 ואף היו הם מיוצגים לכל אורך ההליך, היה עליהם לפנות בבקשה להארכת המועד להגשת השגה על פסק הבוררות בתוך 10 הימים הקבועים בפקודה. כזכור, המדובר בדבר חקיקה ראשי, שחזקה על מבקשים מיוצגים ידיעת הוראותיו. יתרה, הבקשה שהוגשה היא קצרה, ולוקה בפגמים כפי שטוען המשיב בפניי. במתכונת זו כפי שהוגשה, לא רואה אני כל מניעה אובייקטיבית שהיתה בפני המבקשים מלהגישה בתוך מניין 10 הימים המוקנים בדין, ואשר מניינם צריך להתחיל מיום 19/1/2014 עת הומצא פסק הבוררות לצדדים הגם שהיתה זו המצאה בדוא"ל.
על אף כל האמור, מצאתי שלא להתעלם מן התשובה לתשובה כפי שהוגשה, ממנה עולה לטעמי, כי המבקשים פעלו בתום-לב. הם לא הסתירו את העובדה כי ידעו על פסק הבוררות עוד מיום 19/1/2014 אך הביאו פרשנותם באשר לתחרות שבין כלל הידיעה לכלל ההמצאה כאמור. אף אם איני מקבלת פרשנות זו, הרי שהיא בהכרח מעידה על תום לבם של המבקשים.
יתרה, גם לו אעדיף בענייננו את כלל הידיעה, הרי שצודקים המבקשים כי אחרו בהגשת הבקשה בימים ספורים בלבד.
עובדה זו חשובה היא, באשר גם כאן, מעדיפה אנוכי ליתן עדיפות לענייני מהות תחת ענייני פרוצדורה, ואפרט.
המועדים להגשת השגה מצויים בסעיף 52(4)(ב) לפקודה, ואנו חסרים מקור חקיקתי המאפשר הארכת מועד זה להגשת השגה או ערעור. עם זאת, במקרה דנן קיימים שיקולים נוספים אשר מן ראוי ומן החובה ליתן משקל גם להם;
כאמור, המדובר בבוררות סטטוטורית אשר הצדדים מחויבים לקחת בה חלק עת פורץ סכסוך בדומה לסכסוך מושא פסק הבוררות. זכות ההשגה / הערעור על פסק הבוררות מהווה חלק בלעדיו-אין מיומם של מתדיינים בבוררות סטטוטורית על פי סעיף 52(2) לפקודה.
עשרת הימים שנקבעו בפקודה, אשר מקורה בימי המנדט, הם סד זמנים קצר באופן מיוחד אשר בימים אלה נראה בלתי סביר. אפנה שוב לדברי ח. נועם בספרו האמור בעמ' 649-650:
"אין מקור חקיקתי המקנה לרשם סמכות להאריך את המועד הקבוע להגשת ערעור. אולם, הרשם בפרשת בר נלי נ' כפר מונאש פסק כי למרות שלאור "עקרון חוקיות המינהל" בלא מקור סמכות הוא אינו רשאי להאריך את המועד, אולם עדיין קיימים שיקולים נוספים שיש להתחשב בהם בענין זה המשנים את המסקנה האמורה לעיל ומקנים לרשם סמכות להאריך את המועד להגשת הערעור.
הרשם ביסס את מסקנתו על עקרון הסמכות הטבועה ועקרון "השלמת החסר" בדין הישראלי וסמך ידו על תקדימים בתחום סמכות ועדות לתכנון ובנייה וקבע כי ניתן, עקרונית, להשתמש בסמכות הטבועה להארכת מועד להגשת ערעור. הוסיף הרשם וציין כי:
"בענייננו מדובר בבוררות סטטוטורית, אשר חובה על החבר להתדיין בה. להשקפתי, אי מתן זכות ערעור אך בשל סד פרוצדוראלי הדוק, עלול להוות פגיעה של ממש בעקרונות הצדק. כך, בעיקר בסכסוכים שבין התאגיד הרחב (האגודה), לפרט (החבר), שהם רוב ועיקר הסכסוכים שבפניי. במצב כזה, הקשחה פרוצדוראלית תיתן אותותיה דווקא בפרט, ופחות בתאגיד, אשר בדרך כלל מוצא את דרכו "לעמוד בזמנים" ביתר קלות. והרי "סמכות טבועה היא בטבע בריאתו של בית המשפט, גם אם זו לא הוענקה לו בחוק הכתוב. זוהי סמכות הדרושה לבית המשפט כדי שיוכל למלא את תפקידו לעשות משפט צדק". על המערער להגיש ערעורו תוך 10 ימים; לא יתכן שהמחוקק יגביל מדעת אפשרות ערעור, על בוררות חובה, ל- 10 ימים בלבד. ייתכן שלעובדה שפקודת האגודות השיתופיות נחקקה בשנת 1933 יש קשר לדברים; חקיקה מאוחרת יותר, בעניין שונה אך דומה – חוק הבוררות התשכ"ח 1968 – נותנת להליך יותר גמישות בטרם שוללת זכות ערעור ממניעים פרוצדוראליים. לפיכך, שתיקת הפקודה בעניין דנן מהווה לקונה".
הגם שאיני מסכימה עם חלק מן הדברים האמורים – העיקרון בהחלט מקובל עליי. דומה כי להיות הפקודה כזו אשר נחקקה עוד בימי המנדט השפעה מכרעת על מניין הימים אשר נקבע, וכך גם לקשיחות ולחוסר גמישות נוספים אשר ניתן למצוא לאורכה. אין ליתן לעובדה זו לבטל שיקול דעת מקום שיש צורך, שלא לומר חובה, להפעילו ולדידי מקרה זה הוא דוגמה מובהקת לכך.
המבקשים אחרו בהגשת בקשתם להארכת מועד בימים ספורים בלבד במניין הימים הדווקני המעדיף את כלל הידיעה. אין מדובר באיחור של חודשים או שנים (בדומה לפסיקה שהביא המשיב בתשובה לבקשה). משכך, אי מימושה של הזכות להשגה או לערעור אך בשל סד הזמנים הדחוק, עשוי להביא לפגיעה של ממש בעקרונות הצדק ובזכותו של מאן דהוא ליומו בפני האינסטנציה השיפוטית הרלוונטית.
המבקשים אף מעידים על עצמם (סעיף 1.3 בתשובה לתשובה) כי "הוגשה הבקשה למתן ארכה בהקדם האפשרי", ולא מצאתי סיבה לפקפק בכך לאור האיחור. לא מן הנמנע כי לו היו המבקשים מאחרים בפרק זמן ארוך מזה שאיחרו הם – היתה מסקנתי שונה בתכלית.
היות סד זמנים של הגשת השגה על פסק בורר בלתי סביר בצירוף האיחור הזניח של המבקשים הביאני למסקנה כי יש לקבל את הבקשה.
עם זאת, ומאחר שהליכי בוררות אמורים להיות יעילים ככל הניתן וקצרים, אודה ולא אבוש כי לטעמי ארכה בת 30 ימים היא ארוכה מידי, וזאת בעיקר נוכח פרק הזמן שכבר חלף למן הגשת הבקשה. על אף האמור, ועל מנת ליתן למבקשים יומם – אקצוב ארכה בת 20 ימים להגשת ההשגה.
את סמכותי עשות כן אסמוך אף אני על עקרון הסמכות הטבועה, כאמור בהחלטת הרשם המצוטטת לעיל, עקרון השלמת החסר וסעיף 12 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981.
לרשות המשיב יעמדו 20 ימים נוספים להגשת תשובתו להשגה, לאחריהם תעמוד למבקשים הזכות להשיב לתשובה, ולה בלבד, בתוך 15 ימים נוספים.
הריני להורות כי פרטיהם המלאים של המבקשים יופיעו על כל פנייה מעתה ואילך, ובכלל זה מספרי תעודות הזהות שלהם.
דיון בפניי יתקיים ביום 20/5/2014, בשעה 11:00, במשרדנו שברח' מקור חיים 35, תלפיות, ירושלים. אסייג ואומר כי מקום בו יביעו הצדדים הסכמתם כי אחליט בהשגה על בסיס החומר שיגישו – אבטל הדיון האמור ואפעל בהתאם להסכמתם. לשם כך, על שני הצדדים להביע הסכמתם לכך באופן פוזיטיבי.
כל מסמך, בקשה, אסמכתה וכדומה אשר יוגשו על ידי מי מהצדדים, ימציאו המגיש גם לצדדים האחרים, ככל הניתן גם באמצעות הפקס, על מנת לשמור על יעילות ההליך.
טענה שלא נטענה בהשגה, בתשובה להשגה או בתשובה לתשובה להשגה לא תשמע, אלא במקרים חריגים.
בעל דין שלא הגיש טיעוניו במועד הקבוע עשוי להיחשב כבעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון.
הריני להדגיש ולהזהיר באופן מפורש, כי צד אשר יעדר מהדיון אשר נקבע (אם וככל שלא יבוטל) מוזהר מבעוד מועד כי הדיון עשוי להתקיים כסדרו אף בהעדרו, על כל ההשלכות של הדבר, לרבות החלטות אופרטיביות או סופיות.
בקשות לדחיית מועד הדיון הקבוע לעיל יוגשו בצירוף עמדת הצדדים האחרים, ובצירוף לכל הפחות שלושה מועדים חליפיים מוסכמים. ככל שלא נעשה כן – יביא בפניי המבקש הטעמים לכך.
טרם סיום מצאתי לציין כי לא נעלמו מעיני הפגמים אליהם הפנה המשיב בתשובתו. עם זאת, לאור התשובה לתשובה, דומה כי רובם המכריע של הפגמים תוקנו, וממילא לטעמי הצורך ליתן ביד צד לבוררות סטטוטורית את הזכות לערער על פסק בורר גובר על הפגמים שפורטו. משצדק המשיב בטענותיו, הגם שלחלקן בא מזור בתשובה לתשובה, הריני לקבוע כי המבקשים יישאו בשכר טרחת עו"ד המשיב בסך של 750 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, ומתום מועד זה ועד לתשלומו המלא בפועל יישא ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בפקס ובדואר רשום.
05 מרץ 2014 עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בירושלים, בהיעדר הצדדים ומנהלת מחלקת הבוררויות
