עוזרת רשם האגודות השיתופיות דחתה בקשה להפחתת שכר והוצאות בורר יחיד
בעניין: ניקולאי חורי
ובעניין: אלכלאס - אגודה שיתופית חקלאית למי שתיה והשקאה פסוטה בע"מ
בפניי בקשת הנתבעת (להלן גם – "האגודה") כי אפחית מגובה שכרו של כב' הבורר אשר הכריע במחלוקת שבין הצדדים דנן (להלן – "הבקשה"), המהווה למעשה בקשה של המבקשים להפחתת שכר והוצאות הבורר בהתאם לתקנה 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 (להלן – "התקנות").
המדובר על פסק בוררות מיום 4/11/2013 (להלן – "פסק הבוררות"), אשר נחתם על ידי עו"ד זכי כמאל מי אשר מונה כבורר יחיד בסכסוך שבין הצדדים דנן עוד ביום 18/8/2013 (להלן – "הבורר"), בהתאם לסעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה בעקבות בקשתו של התובע מיום 11/8/2013. פסק הבוררות אושר על ידי כדין ביום 9/12/2013.
כאמור, ביום 23/12/2013 התקבלה בקשת האגודה, המנומקת בשני טעמים:
ראשית טוענת האגודה, כי כב' הבורר לא הודיע לצדדים מבעוד מועד וטרם ישיבת הבוררות את גובה שכר טרחתו ואת אופן חישובו.
שנית, "התיק התנהל בצורה של הגשת כתב תביעה וכתב הגנה וניתן פסק בוררות, לא היו הוכחות ולא כל דיון אחר" (סעיף 4 לבקשה).
משכך, סבורה האגודה, כי שכרו הכולל של כב' הבורר אשר הועמד על סך 9,000 ₪ בחלוקה שוויונית בין הצדדים הנו "מוגזם" במשמעות תקנה 15 לתקנות.
החלטה:
כפי שכבר כתבתי בעבר (ראו למשל: תב' 2004/68/2012 חנה ויעקב כהן נ' גבעת יואב – החלטה מיום 21/8/2013; תב' 1420/208/2011 ועקנין שלמה נ' בית עוזיאל – החלטה מיום 18/3/2012;), סבורה אנוכי כי חובה מוסרית ואתית לו לבורר, להביא בפני צדדים המתבררים בפניו את גובה שכר טרחתו, וזאת מראש וטרם החל הליך הבוררות.
אבהיר כי לטעמי, אין בהודעת בורר כי שכר טרחתו ייקבע בהתאם לזמן שיידרש לו עד מתן הכרעה בתיק כדי להוות הודעה כאמור. על צדדים לקבל מושג ברור באשר לגובה שכר הבורר שיידרשו לשלם, ולו על מנת שיידעו לכלכל צעדיהם בתבונה בכל הקשור לניהול תיק הבוררות על ידם.
עם זאת, אין באי הבאת מידע זה בפני הצדדים המתבררים כדי לגרום בהכרח להפחתת שכר הבורר לפי תקנה 15 לתקנות מקום בו מי מהם סבור באופן סובייקטיבי כי שכר הבורר גבוה מידי. זאת מן הטעם כי גם לצדדים אחריות לשאול ולדרוש תשובה באשר לגובה שכרו של בורר, ואף זאת בטרם יתחילו להתברר בפניו. חרף האמור סבורה אני כי אחריות גבוהה וכבדה יותר מוטלת על כתפיי בורר להביא מידע זה בפני המתבררים בפניו, ואף רצוי כי הדבר ייעשה בכתב; אם בהזמנה לדיון אם בפרוטוקול הדיון הראשון או אחרת.
ברי, כי מקום בו נעשים צעדים על ידי הצדדים המצדיקים את שינוי גובה השכר עליו הודיע כב' הבורר (דוגמת הגשת מסמכים רבים מאוד; הגשת כתבי טענות בני עשרות רבות של עמודים; הגשת בקשות מקדמיות רבות; וכיוצא באלה) – כי אז על בורר ליתן הודעה מתאימה לצדדים, שוב – על מנת ליתן ביד הצדדים את החירות לכלכל צעדיהם בניהול תיק הבוררות.
חובה זו של בורר, מקום בו לא התקיימה, מצדיקה בעיני שקילת טענות הצדדים באשר לסכום לתשלום שנקבע על ידי בורר בתום הליך הבוררות ובוודאי מקום בו תשלום השכר מהווה תנאי ל"שחרורו" של פסק הבורר. ובמה דברים אמורים?
מקום בו לא פועל בורר כאמור, ולא מידע צדדים המתדיינים בפניו מראש (ורצוי בכתב), בדבר גובה השכר שידרשו הצדדים לשלם, עומד לצדדים טעם לפנות בבקשה בהתאם לתקנה 15 לתקנות, אך מובן כי בכך לא די. ככל שמצטרפים לכך עניינים נוספים, דוגמת היותו של תיק הבוררות דל מבחינת היקף החומר שהוגש ואשר עמד בפני כב' הבורר, וככל שמיעטו הצדדים בדיונים פרונטאליים כי אז הדעת סוברת שאף שכר הטרחה יהא בהתאם.
אין מחלוקת כי עבור שירותו של בורר זכאי הוא לתשלום סביר ומידתי ובוודאי שאין מחלוקת שמחובתם של הצדדים לשלם לו שכר כאמור. ודי בהפניה ללשונה של תקנה 14 הנוקטת באופן שמפורש בלשון חובה (ההדגשות שלי):
"הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן - השכר) במידה שאישר אותם הרשם, בסכומים או בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות."
אלא שתקנה זו מתנה חובתם זו של הצדדים באישורו של הרשם לשכר הנדרש.
לטעמי, לשונה של תקנה 15 לתקנות, הנותנת ביד צד את הזכות לפנות לרשם במקרה שלטעמו נדרש הוא על ידי בורר שמינה הרשם לשלם שכר בורר "מוגזם" – כך בלשון התקנה – נועדה בין השאר לאותם המקרים בהם לא נתבקש מראש אישורו של הרשם כאמור בתקנה המצוטטת לעיל.
על מנת לשמור על יתרונותיו היחסיים של הליך בוררות בכלל ושל הליכי בוררות סטטוטורית בפרט, הרשם אף מביא לידיעת הבוררים המתמנים על ידו, באמצעות נהלים המובאים לידיעתם מעת לעת, את השכר המאושר על ידו על דרך הכלל. מובן כי נהלים אלה אינם מביאים בחשבון מקרים שהם בחזקת "יוצאים מן הכלל" ובעניינם שיקול הדעת בעניין שכר הטרחה מסור לבוררים – אם כי אז ובהתאם לתקנה 14 לתקנות, קבע המחוקק כי יש לקבל את אישור הרשם.
במקרה דנן, לא עמד בפני הצדדים המידע באשר לשכרו המיועד של כב' הבורר מראש, ובוודאי שלא בכתב, עת הסתפק כב' הבורר באמירה כללית כי השכר יקבע בהתאם לשעות שיידרשו לו עד מתן הכרעתו.
במצב דברים זה, הדעת סוברת כי על דרישת התשלום אשר מובאת בפני הצדדים אך בדיעבד להיות סבירה, בשים לב לגובה התביעה, לסעדים, לפלוגתאות, להיקף החומר המוגש לרבות חומר הראיות וכדומה. בהתאם, כב' הבורר נתבקש להעביר לעיוני את תיק הבוררות.
מתיק הבורר עולה כי התקיימה בפני כב' הבורר אך ישיבת בוררות אחת, שהתקיימה ככל הנראה ביום 18/9/2013 (כך עולה מהחלטת כב' הבורר מיום 1/9/2013 אך לדאבוני הפרוטוקול/החלטה עצמו אינו נושא תאריך) עולים הדברים הבאים:
הצדדים הביאו טענותיהם באופן חופשי מחוץ לפרוטוקול.
כב' הבורר ציין זאת בפתח הפרוטוקול/החלטה ביחד עם מסקנתו כי לא ניתן להגיע להסדר ויש לקיים ישיבת הוכחות. מועד לישיבה כאמור אכן נקבע אלא שאז ביקשוהו הצדדים שלא לקיים ישיבות נוספות וכי תתקבל הכרעה סופית בהתאם לחומר הראיות שיגישו לו. כב' הבורר קיבל הבקשה וכתב במפורש כי "לאחר קבלת כל הטיעונים של הצדדים ינתן פסק-בוררות ויועבר לצדדים בדואר רשום עם הדרישה הכספית עבור הבוררות" (סעיף 4 למסמך שכותרתו "החלטה" ואשר ככל הנראה מהווה גם את פרוטוקול הישיבה). הצדדים חתמו בשולי מסמך זה, וכב' הבורר קבע כי להסכמות אלה נותן הוא תוקף מחייב וחתם עליו אף הוא.
מבחינת היקף חומר הראיות שעמד בפני כב' הבורר המדובר על כתב תביעה; כתב הגנה; תשובה לכתב הטענות של הנתבעת; סיכומים מטעם התובע. כל אחד ממסמכים אלה מונה בין 3 דפים ל- 6 דפים כשלכל כתב טענות כאמור מצורפים נספחים די רבים. כמוסכם, על בסיס החומר הזה ניתן פסק הבוררות ללא קיום דיונים נוספים.
אמנם, כב' הבורר נדרש להכריע בבקשה שהגישה לו האגודה להארכת המועד להגשת תגובתה לתביעה, אם כי בכל מקרה לטעמי, אין מחלוקת כי לא מדובר בתיק בוררות רחב היקף.
אף הפלוגתאות שבין הצדדים אינן מורכבות במיוחד וסובבות סביב חיובים שחייבה האגודה את התובע בקשר עם צריכת מים ואשר הם במוקד המחלוקת ביניהם. אדגיש, כי חלק מחלוקות אלה כבר נדון בעבר ואף הוכרע (ראו סעיף 7.1 לפסק הבוררות).
על אף האמור, עיון בפסק הבוררות מעלה כי נעשתה עבודה יסודית ומקיפה אשר מטרתה הברורה היא להביא לכדי פתרון את המחלוקות שבין הצדדים באופן סדור וברור. דומה כי פסק הבוררות, המונה 13 עמודים, אכן מצליח על פניו ליתן מענה לכל המחלוקות אשר הובאו בפני כב' הבורר. ולראיה: על פסק הבוררות לא השיגו הצדדים.
למעשה במקרה זה, רובו המכריע של שכר הבורר משתלם לו בגין כתיבת פסק הבוררות המקיף והיסודי. הצדדים לא קיבלו את הצעת כב' הבורר לקיים הליך מלא עם ישיבת הוכחות וביקשוהו להכריע על בסיס חומר שהם יביאו בפניו בלבד. כזכור, במעמד בקשתם זו שהתקבלה על ידי כב' הבורר הוסכם על ידי הצדדים כי שכרו ישולם רק לאחר כתיבתו של פסק הבורר. יתרה: בהסכמת זו של הצדדים, אשר אושרה על ידי כב' הבורר נכתב במפורש כי דרישת התשלום תועבר ביחד עם פסק הבוררות הסופי, כך שכב' הבורר למעשה הסתמך על הסכמות אלה תוך שהוא מוחל על זכות העיכבון שניתנה לו בדין ככל שמי מהצדדים ימנע מתשלום שכרו.
במערכת היחסים הזו אשר נבנתה בין כב' הבורר לצדדים, שעל המוסכם בה חתמו הצדדים באופן פוזיטיבי ואף כב' הבורר נתן לכך תוקף בחתימתו הוא, מצאתי קושי להתערב.
משהאגודה היא זו המבקשת בהליך זה, והיא הביעה הסכמתה למערכת היחסים האמורה בחתימתה, והתובע אף שילם את חלקו בשכר הבורר – לא מצאתי להיעתר לבקשת האגודה להפחית בשכרו של כב' הבורר.
עמדה בפני האגודה האפשרות לבקש מכב' הבורר כי ינקוב בגובה השכר שתידרש לשלם, אך זאת לא עשתה. תחת זאת בחרה להסכים לשלם לבורר את מלוא שכרו רק לאחר כתיבתו של פסק הבורר תוך שהבורר מוותר על זכותו לעכב את הפסק עד לתשלום בפועל, זכות שנותן בידו הדין. נראה לי כי לא מן הנמנע שוויתור זה מקורו, בין השאר, בהסכמות האמורות כפי שבאו לידי ביטוי ואף נחתמו על ידי הצדדים ועל ידי כב' הבורר.
נקודה נוספת היא כי רוב רובו של החומר אשר הוגש לבורר הצריך התעמקות בנספחים רבים, בחלקם לא ברורים, ואשר היוו את רוב הטענות עליהן התבססו הצדדים. אין מחלוקת כי גם עניין זה הצריך מן הבורר זמן אשר שכרו צריך להיות בצדו.
בנסיבות אלה לא מצאתי להיעתר לבקשת האגודה להפחתת שכרו של כב' הבורר.
אני קובעת כי על האגודה לשלם לכב' הבורר את שכרו בסך 4,500 ₪ המהווים את חלקה בשכר כב' הבורר.
סכום זה ישולם בתוך 3 ימים מקבלת החלטתי זו אצל הצדדים, ומתום מועד זה יישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלומו המלא בפועל.
התנצלותי בשם הצדדים על פרק הזמן שחלף למן בקשת האגודה שהוגשה ועד לקבלת החלטתי זו. עיכוב זה נבע, בין השאר, מפרק הזמן שחלף עד לקבלתו של תיק הבורר לידי ביום 6/4/2014.
המזכירות תעביר החלטתי זו לכב' הבורר ולצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י"ט אייר תשע"ד דנה ביאלר, עו"ד
