ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, כב' השופט י' ברקלי, במרכזו תביעת  משפ' קלימי לסילוק ידם של משפ' חלפון, מבית המריבה המצוי בגבול שבין חלקותיהם, וכן לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש בו מאז שנת 1996 . בית משפט השלום  קיבל את התביעה, הורה על סילוק ידם של משפ' חלפון מבית המריבה  וכן על תשלום דמי שימוש ראויים למשפ' קלימי. בית המשפט המחוזי מצא כי דין הערעור להידחות בכל הנוגע לטענות לגבי הצו לסילוק יד  ולהתקבל בכל הנוגע לתשלום דמי השימוש.

בית משפט השלום מדובר בסכסוך שכנים המתגוררים במושב נוה מיכאל. משפ' חלפון מחזיקים כברי רשות בחלקה מספר 51, משפ' קלימי מחזיקים כברי רשות בחלקה מספר 50 . החלקות גובלות זו בזו. במוקד הסכסוך נמצא בית המריבה המצוי בין החלקות, כיום מחזיקים בבית  ילדי משפ' חלפון. מסגרת ההחזקה בנחלות במושב מושתתת על מערכת הסכמים, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") הוא  הבעלים של אדמות המושב. המינהל  מחכיר את האדמות לסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") בחוזים תלת שנתיים מתחדשים. למושב ניתנה זכות של בר רשות באדמות והוא אשר העניק את זכות בר הרשות לצדדים להחזיק בחלקותיהם.

גרסת משפחת קלימי בבית משפט השלום עד שהמושב עבר הליך פרצלציה, התגוררו שתי המשפחות במתחם שסומן אז כחלקה 50, כאשר משפ' קלימי התגוררה בביתם הנוכחי ואילו משפ' חלפון התגוררה בבית המריבה. בסוף שנות ה-80', החלו המושב, המינהל והסוכנות לתכנן את שטחו של המושב ולהסדיר את חלוקת הקרקעות. בעקבות זאת, בית המריבה נכלל בתחום נחלת של משפ' קלימי, למעט קצהו הגולש לתחום נחלת משפ' חלפון, ואילו משפ' חלפון קיבלה שטח נפרד ובית אחר, המוגדרים כיום כמשק 51. בעקבות שינויים אלה, היה על משפ' חלפון  לפנות את המבנה. ואכן, עם סיום בניית ביתם החדש, בשנת 1993, עברה משפ' חלפון לבית החדש ופינו את בית המריבה. אולם, בתחילת 94' פנתה משפ' חלפון אל משפ' קלימי וביקשה רשות מהם לשכן בבבית המריבה את בנם החייל, לתקופה של שנה וללא תשלום דמי שכירות, עד שיבנו לו יחידת דיור נפרדת מתחת לביתם החדש. משפ' קלימי  הסכימה לבקשה, מתוך מחווה של רצון טוב. לטענת משפ' קלימי משפ' חלפון השכירה את הבית לאחרים, ללא ידיעתם, כך למעשה עד היום. כל זאת, חרף דרישות משפ' קלימי  לפנות את הבית. לפיכך הם זכאים לקבלת סעד של סילוק יד מבית המריבה ומהשטח שסביבו. כמו כן, דמי שימוש ראויים בסך של 1,500 ₪ לחודש, בהתאם לשכירות המקובלת באיזור, עבור התקופה שמאז 96'.

גרסת משפחת חלפון בבית משפט השלום. בית המריבה מעולם לא הועבר לרשות משפ' קלימי. לכתב ההגנה צורף צילום מפה משנת 78' המשקפת לטענתם את אמיתות גרסתם ביחס לגבול העובר בין שני המשקים. נטען גם כי לעמרם קלימי יש כוח והשפעה במושב, ובאמצעותם ערך שינויים בתוכניות החלוקה. לפיכך שינויים אלה אינם חלים עליהם מאחר שלא ניתן אישורם ואין בהם כדי לשנות מזכויותיהם הקנייניות.

עמדות יתר הצדדים בבית משפט השלום המינהל הודיע לבית משפט השלום  כי בית המריבה נכלל כולו בשטח מגרש 50 (של משפ' קלימי). הסוכנות הודיעה, כי היא אינה מתערבת בסכסוכי גבולות ותכבד כל החלטה שתתקבל.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בבית משפט השלום, כי ההכרעה בתביעה תינתן על סמך התוכניות, טיעונים משפטיים והחומר הקיים בתיק, וללא שמיעת עדים. לבקשת הצדדים, מונה מודד מוסכם כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). ממצאי חוות דעתו של המומחה, העלו, כי לאורך השנים הונפקו 3 מפות. כל שלוש המפות, על פי המומחה, מראות כי קו הגבול חותך את בית המריבה, באופן כזה שרובו מצוי בשטחם של משפ' קלימי על חלקה 50.

הכרעת בית משפט השלום בפסק דינו, קבע בית משפט השלום כי ממצאי חוות דעת המומחה מבוססים על מפות ותוכניות קיימות שהתקבלו מרשויות התכנון. בהיעדר ראיות לסתור, אין עילה לסטות מחוות הדעת. משכך יש לקבל את התביעה. לפיכך, כי על משפ' חלפון לפנות את בית המריבה ולהחזירו לידי משפ' קלימי. בית משפט קיבל  גם את התביעה לקבלת דמי שימוש ראויים בבית, עבור התקופה שמאז 96'. היות ומשפ' קלימי לא הביאה כל ראיה להוכחת גובה דמי השימוש שנתבעו על ידם, קבע בית משפט, על דרך האומדן, סכום של 700 ₪ לחודש ובסה"כ – פיצוי בסך של  115,500 ₪ לכל התקופה.

עיקרי טענות הצדדים בערעור לטענת משפ' חלפון טעה בית משפט השלום. הוא התעלם  כי עד שנת 96' היה בית המריבה בבעלות משפ' חלפון. המומחה קבע בחוות דעתו כי הגבול נשאר באותו מקום מאז ומעולם. לכן מדובר בסתירה שהיה עליה להביא לדחיית התביעה. אין בכוחה של תוכנית מתאר להעביר זכויות קנייניות, אלא אם נעשה בהסכמת בעל הקניין,  לכן  לא ניתן לגרוע מנחלתם ללא הסכמתם.  טעה בית משפט השלום משקבע כי עליהם לסלק ידם מהבית, ללא כל תמורה, על אף ששילמו עליו כסף בשעתו. למעלה מכך, טעה משקבע כי משפ' קלימי זכאים לדמי שימוש ראויים, שעה שבית המריבה כלל לא שלהם. משפ' קלימי דחו מכל וכל את טענות, כי  לא זו בלבד שמשפ' חלפון לא נפגעו מהחלוקה אלא ששטח הנחלה שלהם אף גדל בעקבות התוכנית. יש לדחות את הערעור מהנימוקים הבאים: אין סתירה בין חוות דעת המומחה לטענות משפ' חלפון , הרי המומחה אישר כי מיקומו של קו הגבול שבין החלקות הוא כפי הנטען.

ואם בעבר לא הייתה חלוקה אזי גם לא הייתה להם כל זכות קניינית. לבסוף, נטען , כי בית משפט השלום הגיע למסקנה  כי משפ' חלפון  מחזיקים שנים רבות בבית המריבה שלא כדין, ולכן נפסק פיצוי בגין דמי שימוש ראויים, ובית משפט השלום ביסס זאת היטב בצירוף אסמכתאות משפטיות.

דיון והכרעה מפי כב' השופט  משה יועֵד הכהן

הערעור לעניין סילוק היד  לאחר שמיעת טענות הצדדים  ובדיקתן, אין אני מוצא עילה להתערב בקביעתו של בית משפט השלום כי משפ' קלימי זכאית  לסילוק ידם של משפ' חלפון  מבית המריבה.  כפי שציין בית משפט השלום, מדובר על סכסוך גבולות בין שכנים.  הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מינוי מודד כמומחה מטעם בית המשפט אשר יתייחס בחוות דעתו למצב בשטח, וכי בית משפט  יכריע בתביעה על יסוד התוכניות, טיעונים משפטיים ועל פי החומר שבתיק, וללא שמיעת עדים. חוות דעתו של המומחה מספקת תשובה ברורה וחד משמעית לשאלת הגבולות. על פי חוות הדעת, לפי שלוש המפות הרלבנטיות אותן בדק המומחה, רובו של הבית מצוי בשטחה של משפ' קלימי. .

הערעור לעניין פסיקת דמי השימוש לעניין פסיקת דמי השימוש, כב' השופט  משה יועֵד הכהן אינו מסכים  עם קביעתו של בית משפט השלום.  אולי מאז שנת 96', זכאית משפ' קלימי במישור העקרוני לדמי שימוש ראויים. אולם, לא היה בכך כדי לפטור אותה  מחובתם להוכיח את גובה דמי השימוש להם הם זכאים – וזאת לא עשו. הצדדים  הסכימו על מינוי שמאי מומחה מוסכם לצורך בחינת הגבולות והשטחים. מכיוון שכך, יכלו בהחלט גם להסמיכו להעריך את גובה דמי השכירות הראויים של המבנה. או היה על משפ' קלימי להביא ראיה אחרת באשר לגובה דמי השכירות. אולם, הם  לא פעלו כך ולא טרחו להביא כל ראיה באשר לגובה דמי השכירות. במצב דברים זה, לא היה מקום לפסוק  דמי שימוש ראויים, על דרך האומדנא. כידוע, הדרך לחישוב דמי שימוש ראויים הינה על ידי הערכת דמי השכירות הראויים שצדדים סבירים היו מגיעים אליהם, בהסכמה, בדרך של מו"מ חופשי.

סוף דבר

הערעור נדחה ככל שמדובר בסעד של צו סילוק היד . סילוק יד יבוצעו ע"י משפ' חלפון בתוך  60 יום לעניין סילוק היד ו -90 יום לעניין הפרדת חלקי הבית. מועדים אלה יחולו, בהתאמה,  מיום מתן פסק דין זה .

הערעור מתקבל בחלקו האחר, במובן זה שחיובם של המערערים בפסק דינו של בית משפט קמא בדמי שימוש ראויים לטובת המשיבים, מתבטל בזאת.

בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, שלפיה נדחה הערעור בחלקו אך והתקבל בחלקו האחר, כל צד יישא בהוצאותיו. הפיקדון אשר הופקד על ידי המערערים, יושב להם באמצעות בא כוחם.

ניתן היום,  כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010.

מושב נוה מיכאל בערך ויקיפדיה.

לאתר הבית של מינהל מקרקעי ישראל.

לאתר הבית של הסוכנות היהודית.