עזבה את המושב, אך מבקשת להיקבר בבית העלמין שביישוב לצד בני משפחתה

חוה, אשר גדלה במושב צופית והעתיקה ממנו את מקום מגוריה עותרת כנגד החלטת ועד מקומי צופית שלא להתיר לה ולבעלה להיקבר בבית העלמין אשר במושב בבוא העת.

הרקע

העתירה נסובה סביב חוה, ילידת המושב צופית אשר גדלה במושב מילדותה והעתיקה בצעירותה את מקום מגוריה מבית הוריה אשר במושב. מפאת זיקתה למושב ומכיוון שבני משפחתה עדיין מתגוררים בו, ביקשה חווה להיקבר בבוא העת יחד עם בעלה, בבית העלמין אשר במושב בסמוך לקרובי משפחתה הקבורים שם.

בקשתה של חווה נדחתה ע"י הועד המקומי, וזאת בהתבסס על קריטריונים אשר נקבעו על ידו בשנת 2005, לפיהם זכאי להיקבר בבית העלמין רק תושב אשר דר במושב דרך קבע, מי שבן זוגו קבור בבית העלמין וילד הסמוך על שולחן הוריו אשר הינם תושבי המושב.

לאור זאת, עתרה חווה כנגד הועד המקומי, תוך שהיא מעלה מספר טענות כנגד ההחלטה לדחות את בקשתה.

ראשית טוענת חוה, כי פנייתה הראשונה בנושא נעשתה כבר בשנת 1996, טרם קביעת הקריטריונים לקבורה ע"י הועד המקומי ולכן הם אינם חלים לגביה.

שנית טוענת חוה, כי החלטת הועד המקומי אינה סבירה וניתנה בשרירות מכיוון ובעבר אושרה קבורה של אנשים שאינם תושבי המקום בבית העלמין. בנוסף טוענת חוה, כי היה על הועד המקומי לדון בהחלטתה לאור חוק שירותי דת המאפשר קבורה של אזרחים שלא במקום מגוריהם, וכן לאור החלטת ממשלה בה נקבע כי על הרשות המקומית ביישובים חקלאיים לקיים בבתי העלמין אשר בשטחם קבורה לבני המקום ובני משפחותיהם.

מנגד טוען הועד המקומי, כי פעל בהתאם לדין, וכי לא נפל כל פגם בקריטריונים שקבע, אשר אף עולים בקנה אחד עם החלטת הממשלה. כמו כן טוען הועד המקומי, כי שטחו של בית העלמין מוגבל ועל כן עליו לתת עדיפות לקבורתם של תושבי המקום, שכן מתן אישור לחוה להיקבר בבית העלמין, יאלץ את הועד המקומי לקבל בקשות נוספות בעלות נסיבות דומות, והדבר יגרום לפגיעה בקדימותם של תושבי המקום.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פתח דבריו בכך שזיקתה של חוה למושב, ורצונה להיקבר בסמוך לבני משפחתה מעוררים אמנם אמפתיה, אך אין לו אלא לבחון את הדברים בראי החוק.

ראשית קבע ביהמ"ש, כי המושב נכלל תחת היישובים החקלאיים אשר בתי העלמין שבהם מוסדרים בהחלטת ממשלה, לפיה תותר קבורה בהם רק לתושבי המקום ובני משפחותיהם, תוך שהרציונל מאחורי ההחלטה היה לצמצם את היקף הקבורה בבתי עלמין אלו.

בהתאם לרציונל זה, קבע ביהמ"ש, כי יש לפרש את החלטת הממשלה בצמצום כך שלא תכלול בני משפחה שאינם תושבי המקום, כך שהחלטת הועד המקומי שלא לאשר את קבורתה של חוה נתקבלה כדין, וכי הקריטריונים שקבע סבירים ומתאימים לרוחה של החלטת הממשלה בנושא ולאינטרס של תושבי המקום.

לבסוף דחה ביהמ"ש את טענתה של חווה בדבר פנייתה לוועד המקומי לפני קביעת הקריטריונים לקבורה, זאת מכיוון ולא ניתנה הסכמה רשמית ומפורשת מטעם הועד לפנייתה, וכן לאור העובדה שחוה השתהתה בנקיטת הליכים למימוש בקשתה הנטענת, ופנתה לביהמ"ש רק כעבור למעלה מ-20 שנים.

סיכום

ביהמ"ש דחה את עתירתה של חוה וקבע כי החלטת הועד המקומי שלא לאשר לחוה להיקבר בבית העלמין במושב סבירה ואין מקום לבטלה.

בנסיבות המקרה ביהמ"ש לא פסק תשלום הוצאות.

ניתן ביום: ח' בניסן תשע"ז, 04 באפריל 2017, בהיעדר הצדדים.