עיקול חשבונות בנק שלא כדין ע"י הרשות המקומית מהווה פרסום לשון הרע

תביעת לשון הרע שהגישה חברת פאי נפט כנגד המועצה המקומית יבנאל, בגין עיקולים שהטילה המועצה על חשבונות החברה.

הרקע

חברת פאי נפט הינה חברת דלק אשר ברשותה רישיון לניפוק מוצרי נפט וגז. מנהלה של החברה הוא בעליה של חברה נוספת הנקראת חברת דקל ישראל, כאשר בין חברת דקל ובין המועצה המקומית יבנאל קיימות מחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בגין נכס של החברה הנמצא בתחומי המועצה.

בשנת 2009, פתחה המועצה בהליך גבייה מנהלי בנוגע לחובות הארנונה, במסגרתו הוטל עיקול על חשבונות הבנק של חברת דקל, אולם מספר החברה שצוין בהודעת העיקול היה מספרה של חברת פאי. הדבר גרם לכך שבפועל עוקלו חשבונות הבנק של חברת פאי שכאמור לא הייתה בעליו של הנכס.

בעקבות זאת, הגישה חברת פאי תביעה לביהמ"ש. במסגרתה טענה כי מזה שנים רבות הנכס המדובר רשום בספרי המועצה על שם חברת דקל, מה גם שחברת דקל הייתה הגורם אליו הופנו חיובי הארנונה עבור הנכס. לכן טוענת חברת פאי, כי העיקול שהוטל על חשבונות הבנק שלה נעשה שלא כדין, ככל הנראה על מנת לחייבה לשלם את חובותיה של חברת דקל הנמצאת תחת אותם הבעלים.

עוד טענה חברת פאי, כי עיקול החשבונות על ידי המועצה מהווה הוצאת לשון הרע, שכן המועצה ידעה שפרטי העיקול אינם נכונים ובכל זאת ביצעה את העיקול, דבר שגרם לעוגמת נפש ולפגיעה במוניטין החברת פאי, אשר מצטיירת בעקבות כך כגוף שאינו משלם את חובותיו.

מנגד, טוענת המועצה, כי חברת פאי החזיקה בנכס עד לשנת 2009, כאשר רק בשנה זו ביקש הבעלים המשותף של שתי החברות לשנות את שם המחזיק בנכס מחברת פאי לחברת דקל. כמו כן טוענת המועצה, כי לפני שהועבר הנכס בין החברות, בעלי שתי החברות מסר בשם חברת פאי המחאות למועצה לשם סילוק חוב הארנונה, אולם אלו לא כובדו והחוב נותר בעינו, דבר שגרר את נקיטת הליכי הגבייה והעיקול מצד המועצה כנגד חברת פאי.

יתר על כן, טוענת המועצה, כי לא מתקיימות בענייננו יסודות עוולת לשון הרע, זאת מכיוון ונקיטת הליכי הגבייה נעשו מתוקף סמכותה כרשות שלטונית על פי החוק ועל כן אינם נחשבים לשון הרע. לחילופין טענה המועצה להגנות של אמת בפרסום ופרסום בתום הלב, כך שגם אם ייקבע שהיה בהטלת העיקול משום לשון הרע, הרי שאין לחייבה בגין כך.

דיון והכרעה

לאחר ששמע את טענות הצדדים ניגש ביהמ"ש להכריע בשאלות נשוא המחלוקת. לעניין החזקת הנכס קבע ביהמ"ש כי על סמך חומר הראיות שהוגש בפניו נראה כי חברת דקל הייתה המחזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית לחוב הארנונה. ביהמ"ש ציין שהמועצה אף הגישה תביעה נפרדת כנגד חברת דקל בגין חובות הארנונה כך שלא ייתכן שתשנה את גרסתה בהליך זה ותטען בו ההפך.

בנוסף קבע ביהמ"ש, כי אין בכך שבעל החברות שילם בהמחאות של חברת פאי את חובה של חברת דקל כדי להעיד על כך שהחוב שייך לחברת פאי, ובפרט לאור עדותו של בעל החברות אשר העיד כי ביקש לשלם במהירות את החוב ולכן השתמש בהמחאות שהיו ברשותו באותו הזמן הרשומות על שם חברת פאי.

גם לעניין שינוי מספר החברה דחה ביהמ"ש את טענות המועצה וקבע, כי המועצה כתבה בטעות את מספרה של חברת פאי תחת שמה של חברת דקל שהחזיקה בנכס.

ביחס לשאלה האם הטלת העיקולים מהווה פרסום לשון הרע קבע ביהמ"ש, כי בפסיקה הכירו בכך שעיקול חשבונות בנק שלא כדין יכול להוות לשון הרע, מכיוון ויש בפרסום הדבר כדי לבזות את האדם אשר חשבונו עוקל ולהציגו כאדם שאינו משלם חובותיו. אשר על כן, ונוכח העובדה כי ביהמ"ש קבע שהעיקול שהטילה המועצה על חשבונותיה של חברת פאי נעשה שלא כדין, ניתן לראות בכך לשון הרע, בפרט כאשר פאי היא חברה המספקת גז ודלק לגורמים שונים, כך שלפרסום העיקולים יש פוטנציאל לפגוע בשמה ובעסקיה.

ביהמ"ש דחה את טענות ההגנה שהעלתה המועצה וקבע, כי אין ספק שהמועצה כרשות שלטונית רשאית לנקוט בהליכי גבייה כלפי חייבים, אולם זאת רק באם ישנו חוב ממשי, אך במקרה דנן אין מדובר בחוב כזה, ועל כן לא תעמוד לה הגנות אמת בפרסום ותום הלב.

בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לה זכאית חברת פאי בגין לשון הרע, התחשב ביהמ"ש בכך שהמועצה פעלה שלא כיאות לרשות שלטונית ועל כן קבע כי ראוי להשית עליה פיצוי בסך 30,000 ₪.

סיכום

ביהמ"ש קיבל את תביעתה של חברת פאי בדבר לשון הרע, וחייב המועצה בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪.

כמו כן, חויבה המועצה בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות החברה בסך 6,000 ₪.

ניתן ביום: ח' בחשוון תשע"ז, 09 בנובמבר 2016, בהיעדר הצדדים.