על הקיבוץ לשלם לחבר תשלום פנסיה מלא ללא ניכוי סכומי פנסיה שנצברו לזכותו לאחר גיל הפרישה.

אליהו הינו חבר בקיבוץ המתחדש ובמשך כל שנות עבודתו עבד בקיבוץ והפריש לו את כספי הפנסיה שלו. עם הגיעו לגיל פרישה, החל לעבוד ב"צמח- מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ" (להלן: 'צמח') לתקופה של 5 שנים.

אליהו טען שהקיבוץ הגיש נגדו תביעה בעבר שעניינה זכויות פנסיוניות, ובהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק- דין נקבע שדמי ביטוח המנהלים שקיבל מצמח ייחשבו כ"נכס חבר". עוד נקבע בהסכם כי חובה על הקיבוץ לשלם לאליהו את מלוא כספי הפנסיה והתקציב המובטח מידי חודש כפי שמקבל כל חבר קיבוץ הנמצא בגמלאות, אך הקיבוץ לא רק שלא שילם לאליהו את מלוא הפנסיה, אלא גם חסם את כרטיס האשראי שלו. לפיכך אליהו טען שהקיבוץ מפר את ההסכם שנקבע ביניהם וכי עליו לשלם לו את מלוא הסכום כפי שנקבע בתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש).

לעומתו, הקיבוץ טען שהואזכאי להפחית סכומים מתשלום הפנסיה בהתאם לפנסיה אחרת אשר מקבל חבר קיבוץ, וכי מצב של כפל פנסיות פוגע בחובת השוויון המוטלת על הקיבוץ. בנוסף הקיבוץ טען כי ראה בהסכמה שדמי ביטוח המנהלים יישארו בידי אליהו ככיסוי למחויבותו כלפיו בעניין הפנסיה החודשית, בעוד אליהו סבר אחרת. כן טען הקיבוץ שבהסכם הפשרה כלל לא מוזכרת המילה "פנסיה" ועל- כן הוא לא הפר אותו, ובתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש) אף נקבע כי הקיבוץ יכול לנכות סכומים בעלי אופי פנסיוני שהחבר מקבל מגורם חיצוני לקיבוץ.   

דיון והכרעה

ביהמ"ש השלום קבע כי נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם אליהו זכאי לפנסיה מהקיבוץ בגין שנות עבודתו טרם יציאתו לגמלאות בנוסף לכספי ביטוח המנהלים שקיבל וזאת במסגרת התקציב המובטח, או שמא רשאי הקיבוץ לקזז את רכיב הפנסיה מתקציבו.

לפי תקנון הקיבוץ, בעת שהגיע אליהו לגיל פרישה ולא נצברה עבורו פנסיה על ידי גורם חיצוני התגבשה זכאותו לקבל פנסיה מהקיבוץ. במקרה דנן, הצדדים הגדירו במסגרת הסכם הפשרה את ביטוח המנהלים אשר נצבר עבור אליהו לאחר יציאתו לגמלאות כנכס חבר.וכן, ביהמ"ש מצא  שכוונת הצדדים הייתה, כי הכספים יוותרו בידי אליהו כנכס חבר אשר אינו מנוכה מכספי הפנסיה שמשלם הקיבוץ במסגרת התחייבותו כאמור במסגרת הסכם הפשרה.

על- כן הגיע ביהמ"ש למסקנה שאין בכספי ביטוח המנהלים אשר קיבל אליהו בכדי לשלול את זכאותו לקבל כספי פנסיה אשר נצברו עבורו במהלך תקופת עבודתו עד הגיעו לגיל פרישה, ולכן קיבל את תביעתו.

ביהמ"ש פסק שעל הקיבוץ לשלם לאליהו את תשלומי הפנסיה אשר לא שולמו לו מהיום בו היו צריכים להשתלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נכון להגשת התביעה סכום של 80,876 ₪ וכן להחזיר לו את כרטיס האשראי שלו.

נפסק צו להוצאות עו"ד בסך 20,000 ₪.