על מושב אוהד לבחון מחדש החלטתו בדבר חלוקת מים לחברים העוסקים בחקלאות בהתחשב בהנחות רשם האגודות השיתופיות
הרקע
ביום 14.12.10, בהצבעה שעסקה בסוגיית המים, התקבלה ברוב מוחלט של כלל הנוכחים (השתתפו 53 מתוך 123 חברי האגודה), פרט לאחד שהצביע נגד בהחלטה, נקבע מנגנון חלוקת המים, כדלקמן:
"חלוקת הקצאת המים של מושב אוהד תחולק באופן שווה לכל החברים, כאשר כל מי שלא מעבד את אדמתו, יעביר את מכסתו לאגודה ויקבל מהאגודה תמורה עבור הקצאתו. לא תותר העברת הקצאות לגורמי חוץ, וגם לא תהיה העברה בין חברים.
החקלאים יגישו תוכנית גידולים שנתית ויקבלו תוספת בתמורה לפי ממוצע של 3 שנים למכסות שניתנו מהאגודה.
תהיה ועדה הבנויה מניסים אמזלג, מאיר אברג'ל וחבר ועד שיבחר, שתקבע מתן מכסות למגדלים חדשים ותמורה ללא מגדלים".
לטענת דוד יעקב וחבריו, החלטת האסיפה הכללית, אינה תואמת את המנגנון שחפץ רשם האגודות להנהיג במושבים. מדובר בהחלטה מקפחת, וכי המנגנון שעליו הוחלט, "תפור" על פי מידותיהם של מספר מצומצם של מגדלים "גדולים", ובהם יו"ר ועד האגודה ושותפיו העסקיים, אשר ניווטו ותמרנו את האסיפה לקבל החלטות המיטיבות איתם, ועם האינטרס הצר שלהם, על חשבון המיעוט, ואלה שנמצאים במצב דומה להם. לטענתם, מדובר במנגנון שהוא בלתי סביר, נוגד את תקנת הציבור, ופוגע קשות בזכויותיהם, וכי הטיעון כי מדובר בהחלטה שהתקבלה ברוב דמוקרטי, שניתן להגדירו כרוב מוחץ, במוסד העליון והסוברני של האגודה, אינה אלא "אשליה אופטית". לטענתם, מרבית המשתתפים והמצביעים באסיפה, נמנו, או על אלה שההחלטה מיטיבה איתם אישית, או על המגזר הגדול של אלה שאינם מעבדים בפועל, ועל כן, מקבלים תמורה כספית למכסתם, ואין להם עניין ממשי בוויסות החלוקה הפנימית בין החקלאים הפעילים. כל תכליתה של החלטת 14.12.10, הינה, לסכל את העיקרון השוויוני שהרשם ביקש להנהיג בתחום זה, ולשמר לקבוצה השולטת באסיפה, ו"הקרובה לצלחת", את כל ההקצאה שנותרת, לאחר שהלא-מגדלים מחזירים את מכסתם לאגודה. ההסדר של חלוקת אותם עודפים לפי "ממוצע שלושת השנים", יביא לכך שהמגדלים הוותיקים, ועתירי ההיקף, יוסיפו ליהנות ממכסות מופרזות ובלתי סבירות, וכאשר המגדלים "הקטנים" או החדשים ייפגעו מכך קשות ויוותרו בפני שוקת שבורה, תרתי משמע,
המושב, מנגד, טוען כי ההחלטה חוקית ותקינה, הן מהיבט פורמאלי, והן בהיבט המהותי, וכי המנגנון שנקבע הוא לגיטימי, סביר והגיוני, ונעדר קיפוח. לשיטת המושב - חלוקת מכסת המים שהיא נכס של האגודה השיתופית, צריכה להיעשות כפי שאירע, על ידי האגודה עצמה, והאסיפה הכללית היתה מוסמכת וזכאית לקבל את ההחלטה, כפי שנעשה.
דיון והכרעה:
לרשם האגודות השיתופיות אותן סמכויות שהוקנו לו בחוק, ולענייננו - פקודת האגודות השיתופיות. במספר עניינים, הקנה המחוקק סמכויות קביעה והחלטה לרשם, ואלה משתרעות על מגוון נושאים, כגון, הכרעה בסכסוכים מסוימים, סמכויות מעין שיפוטיות, וביצועיות, בסיטואציה של פירוק האגודה, ועוד, אך הסמכות לקבוע כללים מחייבים בנושאים "פנימיים", כמו חלוקת מכסות המים במושב, אינה נמנית עם אלה. ככל שלא הוקנתה לו סמכות כזו אין הרשם מוסמך לחייב בהחלטתו את האגודות הנוגעות בדבר. נזכיר, כי אף כב' הרשם העדיף להגדיר את המנגנון שקבע על ידו כ"הנחיה", ולא ככללים מחייבים.
מטעמים אלה, נדחית טענת המבקשים, לבטל את החלטת האסיפה הכללית, משאינה תואמת את הנחיות רשם האגודות.
אולם - אין פשר הדבר שהכללים והמנגנון, שנקבעו על ידי הרשם, נותרים מחוסרי נפקות להכרעה בענייננו. יש לראות באותו מנגנון, שנקבע על ידי אישיות ברת-סמכא, אובייקטיבית לחלוטין, והמצוידת בכלים מקצועיים וידע מקיף בתחום המורכב הזה, משום קביעת נורמה רצויה וראויה, ובבחינת אמת מידה שתשמש נקודת המוצא לבדיקת מנגנונים אחרים שהכללים שקבע רשם האגודות, משקפים את ההתנהלות של "האדם הסביר", או "האגודה השיתופית הסבירה", בקביעת מנגנון חלוקת מכסות המים. אפשר, שהחלטת אגודה מסוימת לקבוע מנגנון שונה, עדיין תהיה סבירה ותקינה, וברת קיום, חרף שאינה תואמת לחלוטין את כללי הרשם, אולם, יהיה צורך לבחון אותה, בין היתר, על רקע קיום אותם כללים מנחים.
היה וקבלת ההחלטה תושפע, באופן מכריע, מכך שתוצאותיה ייטיבו, במישור האישי, עם קבוצה מסוימת, ולו קבוצת רוב, על חשבון גריעה מזכויות ונכסים המגיעים לאחרים, כי אז, עלולה להיווצר סיטואציה של קיפוח המיעוט.
האגודה לא מספקת הסברים של ממש כיצד, ע"פ מנגנון החלוקה עליו החליטה, יושג שוויון בטווח הארוך, וכיצד יגיעו החברים לקבלת מכסות שוות וזהות, כפי שדיני תום הלב, התקינות, והשוויון הבסיסי בין חברי האגודה כולם, מחייבים. לכאורה, המצב הקיים יונצח, או לפחות יוותר על כנו לתקופה ממושכת, שהרי מי שיקבל מכסה גבוהה, על סמך ממוצעי השנים הקודמות, ימשיך לקבלה, ואילו מי שקיבל בעבר מכסה נמוכה, או שלא גידל כלל, קשה לראות כיצד "יבנה" לעצמו ממוצע צריכה כזה, שבעתיד יעניק לו מכסה גדולה יותר, ושווה לזו של חברו הוותיק ו"הגדול".
סיכום:
החלטת אסיפת החברים בדבר מנגנון חלוקת מכסת המים תתקיים עד סוף שנת 2011 בלבד. לאחר מכן על אסיפת החברים לקבל החלטה חדשה.
האסיפה הכללית תהיה סוברנית, כמובן, לקבל כל החלטה חדשה, כדין, בלי לפגוע בזכות מי מהחברים להעמידה לביקורת שיפוטית, אולם טרם ההצבעה, ואולי אף קודם לכינוס האסיפה, יהא על האגודה לדאוג לכך, שהחברים ייודעו בדבר קיום המלצותיו המנחות של כב' רשם האגודות, כפי נוסחן ותוכנן לעת הרלוונטית, ושיאופשרו דיון והצבעה, על סמך נתונים ובסיס מידע - עובדתי ומשפטי - מלאים, בשקיפות מירבית ובגילוי נאות.
המרצת הפתיחה נעתרת, חלקית, איפוא, במובן זה, שניתן סעד הצהרתי המחייב את האגודה להסביר היטב את המצב המשפטי לפני הצבעה חשובה, תוך שמובהר, שהחלטת האסיפה מיום 14.12.10 איננה מבוטלת, וזו תוכל להוסיף ולעמוד בתוקפה עד תום שנת 2011, אלא אם כן תבוטל או תשונה ע"י החלטה מאוחרת שתתקבל כדין.
בנסיבות העניין, ואף לאור התוצאה, החלטתי שכל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ז אב תשע"א, 17 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
