ערעור בנוגע לסוגיית חברותו של המושב אביעזר בתנובה
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 76/36/11
בעניין: אביעזר מושב עובדים של הפועל המזרחי
להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמית רנן אח'
מרח' סמטת ויצו 5 בית שמש 99026
טל': 02-9920949, פקס': 02-9920912
- נ ג ד -
שתיהן ע"י ב"כ עו"ד עוזי מור ו/או שי תמר ו/או אח' –
ליפא מאיר ושות', עורכי דין;
מרח' איתמר בן אב"י 4 תל אביב 64736
טל': 03-6070600; פקס': 03-6070666
(להלן ביחד: "תנובה/המשיבה")
בפני ערעור אותו הגיש המושב על המלצת דו"ח החוקר, עו"ד דורון דינאי (להלן: "החוקר"), מיום 4.7.10 לדחות את דרישת המושב להכיר בו כחבר במשיבה. המושב, העלה טיעונים ולפיהם התוצאה אליה הגיעה החוקר נבעה מהתנהלות שלא על פי העקרונות והכללים המשפטיים המקובלים, וכן כי לאור העובדות בדבר מניות תנובה ומסמכים נוספים – עולה כי המושב חבר במשיבה. המשיבה מנגד, טענה כי לא נפל כל פגם בהליך החקירה אותו קיים החוקר וכי המושב מעולם לא היה חבר בתנובה ולפיכך לא יכול לטעון לחברות בה.
רקע:
1. המשיג הינו אגודה שיתופית המסווג כ"מושב עובדים" שהוקם בשנת 1958. המשיבה הינה אגודה שיתופית מרכזית כמשמעותה בפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה").
2. בין הצדדים ישנה מחלוקת בדבר שאלת חברותו של המושב במשיבה. ביום 28.3.07, לבקשת המושב, החליט עוזר הרשם להרחיב את כתב מינויו של חוקר מטעמו, עו"ד דורון דינאי (להלן: "החוקר"), לחקור בשאלת חברותו של המושב במשיבה.
3. ביום 4.7.10 החליט החוקר להמליץ על דחיית דרישת המושב לתקן את פנקס החברים במשיבה ולרשום אותו כחבר בה.
4. למושב ניתנה זכות ההשגה על המלצת החוקר וזו התקבלה באגף לאיגוד שיתופי ביום 1.1.11.
5. לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה להשגת המושב, נקבע כי יתקיים דיון בנושא בנוכחות הצדדים ולאחר הגשת עיקרי טיעון מטעמם ביום 24.7.11.
6. ביום 24.7.11 התקיים הדיון בנוכחות הצדדים, אשר הגישו את עיקרי הטיעון וטענו את טענותיהם בפני.
7. המושב טען כי טענת המשיבה לפיה מסמכים מסוימים לא הועברו אליה ובשל כך נפגעה יכולתה להתגונן – איננה נכונה. המושב פנה למשיבה בעניין המסמכים (נספח א' לעיקרי טיעון המושב) והבהיר כי לא מצוי בידו כל מסמך מלבד אלה שהועברו לו.
8. בנושא המניות – המושב טען כי מניותיו במשיבה רשומות ומתועדות באופן רציף מ-1963 ועד לשנת 2005. חוות דעת מומחה (רו"ח) המצורפת כנספח ב' לעיקרי טיעון המושב מעריכה את שווי המניות בסכום של 2,889,066 ₪. עוד בנושא זה, המשיבה לא צירפה כל ראייה שיש בה לסתור את המסמכים אותם המציא המושב בעניין המניות.
9. למושב אביעזר הונפקו מניות במשיבה, כך לטענת המושב. מכתב מהמשיבה שנשלח למושב מיום 18.5.69 שמספרו 3507 (מצורף כנספח ג' לעיקרי טיעון המושב) מציין מפורשות כי "מחלקת המניות הקצתה מניות למושב אביעזר עברו השנים תשכ"ג-תשכ"ד – סה"כ 311 מניות.
10.עוד הוסיף המושב כי במכתב נוסף שנשלח מהמושב למשיבה מיום 22.12.69 שכותרתו "מניות מהשיווקיים" נכתב כי למושב מניות מהשיווקיים והמושב משלם למשיבה עבור מניות אלו. כמו כן, כותרת מכתבה של המשיבה מיום 31.12.82 היא "יתרות הגבייה למימון השקעות ומניות" – כלומר, המשיבה גבתה מהמושב כספים עבור ניכוי מניות. כמו כן, החוקר בדו"ח החקירה אישר כי במשיבה נצברו מניות על שם המושב.
11.המושב העלה טענה לפיה במכתב של המשיבה מיום 25.6.67 שנשלח למרכז תנובה צוין המושב בנשימה אחת עם המושבים עג'ור ותעוז כאשר מודע להם כי חברותם במשיבה מופסקת. לפי ס' 34 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"), רישום זה מהווה ראייה לנכונותו.
12.המושב טען כי הפסקת חברות צריכה להיעשות על פי הקבוע בתקנון המשיבה. במקרה הנ"ל המושב לא ידע על כך, לא נפדו מניותיו במשיבה ולא הומצא פרוטוקול לגבי ההחלטה להוצאה מחברות. כמו כן, בשונה ממושב אביעזר, במושבים תעוז ועג'ור הרי שמניות המושבים הנ"ל נפדו ולפיכך, בהעדר פדיון המניות הרי שמושב אביעזר הינו חבר במשיבה.
13.לטענת המשיבה כי תעוז ועג'ור היו חברים כל השנים ושיווקו תוצרת חקלאית באופן רציף – הרי שטענה זו עומדת בסתירה למכתב מיום 25.6.67 ואם כך הדבר, אז הרי שגם מושב אביעזר לא חדל להיות חבר במשיבה.
14.אין חולק כי המושב הגיש בקשה מסודרת לקבלה לחברות במשיבה, בהנחיית המשיבה (מר פיינברג). זהו אקט המלמד על רצון והסכמה הדדית של הצדדים לעניין החברות. המושב פנה, חתם על טפסים בהתאם להנחיית המשיבה, המשיבה לא הודיעה למושב על דחיית בקשתו לחברות, המשיכה לגבות דמי חבר ולהתנהג הלכה למעשה למושב כאל חבר. כל אלו מטילים את נטל השכנוע בנושא החברות על המשיבה.
15.המושב העלה טענות בהסתמך על תיק 74/208/02 צור משה נ' תנובה, 74/208/02 אחיטוב נ' תנובה ועמ"נ 312/05 חצב מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' תנובה כי עצם פדיון המניה יוצר הנחה על פקיעת החברות גם אם לא נמצאו מסמכים המאשרים את פקיעת החברות. לפיכך, מקום שהמניות לא נפדו, נטל ההוכחה בדבר הפסקת החברות רובץ על כתפיה של המשיבה, קל וחומר שעה שהמושב לא היה ידע מודע לעצם ההליך ונמנע ממנו ללמוד על החלטה זו. יתרה מזו, המשיבה לא מסרה כל הודעה בכתב למושב על הפסקת חברותו ובכך נפגעה זכות הטיעון שלו. (לעניין ההודעה על הפסקת חברות ופדיון מניות מסתמך המושב על עמ"נ 347/05 ישע מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' תנובה ועמ"נ 212/07 שחר מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' תנובה).
16.המושב העלה טענה לפיה בין אגודה שיתופית לחבריה יש חובת אמון מוגברת כלפי החברים בה. התנהגות המשיבה בעצם הפסקת חברות המושב באופן חד צדדי מבלי להודיעו כל כך ומבלי להשיב לו את רכושו, עולה כדי התנהגות שלא בתום לב.
17.בנושא ההזמנה לאסיפות תנובה – המושב טען כי אי זימונו לא יכולה להיזקף לחובתו היות ולפי המשיבה לא היה חבר והוא מצידו לא ידע כלל כי הוצא מחברות. כך גם צוין בפסק הדין בעניין ישע. כמו כן בעניין חובת השיווק המאורגן, המושב שיווק תוצרתו דרך תנובה וזה מופיע במאזני האגודה. בכל מקרה, אין בעילה זו על מנת להפסיק את חברותו של המושב באופן חד צדדי.
18.המושב טען כי החוקר פגע פגיעה מהותית בזכות המושב בהליך החקירה בכך שהתייחס באופן שונה לעניין המצאת ראיות מטעם המושב ומטעם המשיבה. החוקר מנע מב"כ המושב להיות נוכח בחקירה אליה זומן מנהל החשבונות. כמו כן, בעניין עדויות מנהל החשבונות מטעם האגודה אל מול עדות מר עזרי צדוק על שהתרחש לפני עשרות בשנים, ביכר החוקר להעדיף את גרסת האחרון תוך ביטול העדות מטעם המושב וזאת ללא כל נימוק או ביסוס. (להתייחס לדוחות שיווק "פדיון יצרנים – לא חברים").
טענות המשיבה:
19.כטיעון מקדים, טענה המשיבה כי המושב לא העביר מסמכים אותם נדרש להעביר לעיונה וביניהם מסמכי הנהלת החשבונות ההיסטוריים של המושב. המשיבה טוענת כי בכך נפגעה יכולתה להתגונן ולפיכך יש לדחות את השגת המושב.
20.טענת היסוד של המושב הינה כי נגבו ממנו במהלך שנות ה-60 כספים על ידי המשיבה שסווגו כגבייה בגין "מניות" במשיבה. לכן, כל עוד לא נפדו מניות אלו, הרי שהמושב חבר במשיבה, כך לטענתו. דא עקא, המושב לא הביא שום ראיה אחרת, מכל סוג על מנת לבסס את טענותיו לחברות במשיבה.
על מנת להיות חבר באגודה שיתופית יש לעבור הליך קבלה לחברות ראשית כל. דרך המלך לקבלה לחברות היא על פי תקנון האגודה, תוך הגשת בקשה מתאימה בכתב ואחר מכן באישור מוסדות תנובה.
21.בענייננו, המושב מעולם לא נתקבל לחברות באופן זה – כך לטענת המשיבה. נהפוך הוא, מחומר הראיות עולה כי המשיבה החליטה לדחות את בקשת המושב להתקבל לחברות בה כבר בשנת 1969 לאור העובדה שלא שיווק כל תוצרת וכי המושב ידע על כך בזמן אמת. עובר לכך, נחשב המושב למשווק שאיננו חבר. כמו כן, המושב ידע כי אין די בעצם החתימה על "טופס מניות" (בקשה להתקבל לחברות) על מנת להתקבל לחברות במשיבה וכי בקשה זו צריכה לעלות לדיון בפני מוסדות המשיבה (ראה מכתבים מיום 22.12.69, 15.5.69, 18.5.69 המאוזכרים בעיקרי טיעון המשיבה).
22.מוסיפה המשיבה וטוענת כי לאור כל העובדות לעיל, ולאור העובדה שבעיקרי טיעוני המושב הוא הודה כי לא טען לחברות מכוח התנהגות (ס' 29 להשגת המושב) וכי בכל מקרה המושב לא עומד בתנאי הקבלה לחברות על דרך זו, הרי שהמסקנה היא כי המושב לא נתקבל לחברות במשיבה וכי גם לאחר שנת 1969 נותר המושב בסטאטוס של משווק שאינו חבר בלבד, והיה מודע לכך.
23.המשיבה טוענת כי התיזה המשפטית עליה מנסה להתבסס המושב – בטעות יסודה. גביית כספים מהמושב בעבר, אם הייתה כזו וסווגה בטעות או שלא כגבייה "בגין מניות", לא הקנתה למושב מעמד של חברות במשיבה ולא זכויות כלשהן במניות תנובה. המושב יכול היה לכל היותר, לתבוע בשעתו השבה של כספים שנגבו ממנו על ידי המשיבה, אם סבר שנגבו שלא כדין. עם זאת, שעה שלא בחר לעשות כן זמן כה רב, הרי שחלים על עניין זה שיהוי כבד והתיישנות. לא זו אף זאת, טענה זו הינה כספית ואין מקומה בהליך דנא שמטרתו היא תיקון פנקס החברים של המשיבה.
24.המשיבה הוסיפה כי למעלה מכל העניין, בהתאם לעמ"נ 47951-03-10 מצפה נ' תנובה, ועל פי ת.א. 30124/06 ארגון מושבי הנגב נ' תנובה, אין בעצם ההחזקה במניות כדי להעיד על חברות במשיבה וכי רק מי שחבר באגודה שיתופית כשיר להחזיק במניות אלו. לפיכך, ברור כי לא היה בידי המושב להחזיק "במניות תנובה" כיוון שלא היה כשיר לכך מאחר שאינו חבר, ומכאן, שממילא לא היה כל מקום "לפדות את המניות" או להפסיק את חברותו במשיבה.
25.המשיבה טוענת, כי לאור העובדה שהמושבים עג'ור ותעוז היו חברים במשיבה ושיווקו ברציפות תוצרת חקלאית למשיבה, הרי שאין כל מקום להשוואה בין המושב לבין מושבים אלה, שעה שאין מצבו המשפטי כמושב שאינו חבר במשיבה כמצבם של המושבים האחרים המוזכרים לעיל ומכאן, שלא הייתה כל אפליה בין המושב למושבים אחרים אלא מכוח המעמד המשפטי של כל אחד מהם כחבר במשיבה.
במקרה שבפני, קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המושב הינו במעמד של חבר במשיבה לאור טענתו כי הוא מחזיק במניות המשיבה או שמא איננו חבר כטענת המשיבה, לאור העובדה שמעולם לא היה חבר בה.
החקירה:
26.על החקירה שהתקיימה בנושא והדו"ח שהוגש בסופה ע"י החוקר עו"ד דורון דינאי הגיש המושב את השגתו ובה העלה שלל טענות וביניהן כי התוצאה אליה הגיעה החוקר נבעה מהתנהלות שלא על פי העקרונות והכללים המשפטיים המקובלים, הכרעה על סמך השערות ולא על פי חומר הראיות ופרשנות ללא סימוכין.
27.אכן, יתכנו מקרים בהם נופלים פגמים בהליך החקירה, אשר מצדיקים התערבות חיצונית ולו משיקולי צדק. עם זאת, על המבקש את ההתערבות כסעד, מוטל נטל ההוכחה להראות ולהוכיח כי אכן נפלו פגמים מהותיים באותו הליך עליו הוא משיג ולא להעלות טענות בעלמא.
28.במקרה דנן, אין בפני כל ראיה או אסמכתא המבססת את טענות המושב בעניין זה ומשכך, טענות אלו עומדות מחוסרות ביסוס.
29.אציין כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות המושב בעניין אופן התנהלות החקירה והשגות המושב על התנהלות זו, אך לאור העובדה שטענות המושב בעניין זה לא נסמכות על כל ראיה שהיא, אין לי אלא לדחות את טענות המושב בדבר הטענה על ליקויים בהליך החקירה.
חברות באגודה:
30.כאמור, המחלוקת נסובה סביב שאלת החברות של המושב במשיבה והנפקויות היוצאות מהכרעה זו. במקרה דנן, אי ההסכמה בין הצדדים הוא בדבר הקבלה לחברות כאשר המשיבה טוענת שהמושב מעולם לא התקבל לחברות בה ואילו המושב טוען כי עצם היותו "בעל מניות" במשיבה, מעיד על היותו חבר בה.
"(א) אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש לה בקשה בדרך הקבועה בתקנות האגודה.
(ב) קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה."
(תקנה 2 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973.)
תקנון המשיבה בגרסותיו השונות לאורך השנים קבע תמיד כי על המבקש להתקבל כחבר אגודה להגיש בקשה בנוסח שנקבע בתקנון. על הבקשה להיות מוגשת להנהלת "תנובה" וזו תחליט ברוב דעות אם לקבלו כחבר או לדחות את בקשתו. במקרה דנן, אין מחלוקת כי המושב לא התקבל לחברות במשיבה בדרך של קבלה לחברות על פי הוראות התקנון, וזאת היות ובקשתו נדחתה. חיזוק לכך ניתן לראות בפנקס החברים של המשיבה, שעה שהמושב מעולם לא היה רשום בה כחבר.
32.פנקס החברים משמש כהוכחה לגבי קבלה לחברות באגודה והוצאה מחברות. על פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"), לפנקס החברים ערך ראייתי:
"(34) כל פנקס או רשימה של חברים או של מניות שברשות כל אגודה רשומה ישמשו ראיה לכאורה על כל פרט מן הפרטים דלקמן הרשומים בהם –
(א) התאריך שבו נרשם כחבר שמו של אדם באותו פנקס או באותה רשימה;
(ב) התאריך שבו חדל אותו אדם להיות חבר.
לעניין זה ראה גם את הכתוב בספרו של ד' לוין – "המנהל והניהול בחברה ואגודה שיתופית" אבוקה, תשל"א-1971, 201:
"על פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות, 1933, משמש הרישום בפנקס החברים של האגודה הוכחה לכאורה שהרשום בפנקס נתקבל כחבר, החל מהתאריך הרשום כהתחלת החברות."
מהאמור לעיל עולה כי פנקס החברים הינו הראיה המוצקה ביותר על מנת להוכיח חברות של אדם /גוף באגודה שיתופית, ובמקרה דנן, אין המושב מופיע בו כחבר באגודה.
33.לפיכך, יש לבדוק האם המושב הפך חבר במשיבה בדרך אחרת זולת דרך המלך כפי שתוארה בסעיפים הקודמים. בכל הנוגע לטענה כי המושב התקבל לחברות מחדש - לא היה כלל צורך בבדיקה וזאת משום שהמושב עצמו לא טען כי התקיים הליך כזה וכי לטענתו לא חדל להיות חבר באגודה. לפיכך, נותר לבדוק רק את האפשרות לפיה המושב לא חדל להיות חבר או לפחות לא היה מודע להוצאתו.
34.מודעות "להוצאה מחברות" (דחיית הבקשה לחברות במקרה דנן)– מחומר הראיות עולה כי המושב ביקש להתקבל לחברות במשיבה 1969 ובקשה זו נדחתה והובאה לידיעתו בזמן אמת. משכך הדבר, הרי שאין לקבל טענה בדבר חוסר מודעות לאי הקבלה לחברות במשיבה וכפועל יוצא, הכרה בעובדה שהמושב איננו חבר במשיבה - כך לשון הדברים:
"לפניית המושב הנ"ל בדבר הסדרת חברותו ב"תנובה" קבלתי ממך העתק מתשובתה השלילית של תנובה ירושלים, במכתב ב/604 מיום 15 למאי 1969." (הדגשה שלי א.ז.)
"בתשובה לפנייתך הריני להודיעך כי בררתי עם הח' זילברשטיין ומתברר שמושב אביעזר אינו משווק זה שנתיים כל תוצרת לירושלים לא עופות ולא ביצים. לכן אין לקבל את בקשתם."
"בשנה שעברה פנינו אלכם בבקשה לקבל אישור כי יש לנו מניות אצלכם. נאמר לנו אז שאינכם רשומים בספר מניות משום שאנכם חברים אלא רק משווקים ולכן לא רשמנו אתכם בספר המניות... השנה ברית פיקוח דרשה לפי החשבונות את האישור של המניות. שוב פנינו למחלקת המניות גם אז נאמר לנו שאינכם מופיעים בספר המניות." (הדגשה שלי א.ז.)
לאור האמור לעיל, אין כל ספק כי המושב אכן ידע בזמן אמת כי לא התקבל לחברות במשיבה.
בנקודה זו, לא למותר להעלות את התהיה לפיה אם סבר המושב שהינו חבר במשיבה, מדוע זה הגיש בקשה לחברות? אם היה חבר הרי שהיה עליו לפחות לנסות להוכיח זאת באמצעים שאמורים לעמוד לרשותו של חבר אגודה מן השורה ולא לפנות להליך של קבלה "מחודשת" לחברות.
35.לא נעלמו מעיני יתר טענות המושב בעניין חברותו במשיבה, ביניהן גם הטענה בדבר "הפלייה לרעה" לעומת המושבים עג'ור ותעוז, שעה ששמו הופיע בצירוף שמות המושבים הנ"ל כמי שהוצאו מחברות במשיבה. אין לי אלא לקבוע כי אין במסמך זה לבדו להחזיק את הטענה לפיה יש לראות במושב כחבר במשיבה, שעה שישנה סבירות לא מבוטלת כי במסמך זה הוכנס בטעות שמו של המושב, כחלק מטעויות שייתכן וקרו באותם השנים (ראה לעניין זה סעיף 30 להחלטה בתיק מס' 823/142/09 - "בית גמליאל" - מושב עובדים נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק, שחלקו מצוטט בפסקה 3 לסעיף 39 בהחלטה זו)שעה שלא הייתה הפרדה ברורה בין משווקים שהינם חברי אגודה לבין אלו שאינם. למעלה מכל העניין, מכלול העובדות והראיות מצביע על כך שלא הייתה כל קבלה לחברות על פי הדין ולכן אין במסמך זה לשנות לבדו את מצבו המשפטי של המושב לעניין החברות במשיבה.
חברות והחזקת תעודות מניות:
36.למרות כל אמור לעיל בעניין הקבלה לחברות על דרך התקנון או על דרך ההתנהגות ולכך שפנקס החברים הוא הראיה הטובה ביותר לשם הוכחת חברות באגודה שיתופית, המושב ניסה להסתמך בטענתו לחברות במשיבה על "תעודות המניות" שברשותו (מסמכים מצורפים כנספחים לעיקרי טיעון המושב כאמור בסעיפים 8-10 להחלטה זו), וזאת, מכיוון שמניות באגודה שיתופית יכול להחזיק רק מי שהינו חבר באגודה.
37.בעניין החזקת תעודות המניות רואה אני לנכון להאיר נקודה עליה מסתמך המושב ולהבהירה - אין יחס הפוך בין המשמעות של החזקת מניות של אגודה שיתופית למצב של אי החזקת מניות כאלה. בשעה שברור כי מהקביעה לפיה פדיון מניות מעיד על הפסקת חברות, אין נובעת הקביעה ההפוכה לפיה אי פדיון מעיד בהכרח על אי הפסקת חברות ולא בטענות סותרות מדובר.
38.בעניין זה אפנה להחלטה בתיק מס' 823/142/09 - "בית גמליאל" - מושב עובדים נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק, העוסקת בהרחבה בשוני הגדרת המונח מנייה לבין השימוש אשר נעשה בו באגודה שיתופית. סעיפים 28-35 להחלטה זו עונים באופן נקודתית על הסוגיה במקרה דנן:
"באותם הימים נהגה תנובה לציין ברישומיה השתתפות בהון, ואין מדובר ב"מניות", השתתפות זאת לא העניקה זכויות הצבעה או ניהול ובעליהם לא זכו לגמול כל שהוא בגינם."
"כלומר כל מי ששיווק את תוצרתו אל תנובה בין שהיה חבר בתנובה ובין שלא היה חבר, קיבל את אותו "מחיר המטרה". וכך רשמה תנובה למי שאינו חבר אצלה את "מחיר המטרה" אשר כלל קומיסיון ואילו לגבי מי שהוא חבר אצלה "הקומיסיון" היה מופחת לעומת מי שאינו חבר"
"היו מקרים שבהנהלת החשבונות נרשם למשווק שאינו חבר בתנובה "קומיסיון" מופחת והשתתפות בהון במקום "קומיסיון" מלא. התוצאה של טעות זו היא העובדה כי בידי תנובה קיימות רשימות של השתתפות בהון על ידי "לא חברים". אין ספק ולא יכול להיות מצב שאותם רישומי השתתפות בהון יוצרים מעמד של חבר בתנובה, זו לא הייתה כוונת תנובה ולא כוונת האגודות השיתופיות- המשווקים אשר שיווקו לה את תוצרתם."
"עצם רכישת ה"מניה" בחברה (ולא באגודה שיתופית), הופכת למעשה את מחזיק המניה כ"חבר", אולם כאמור באגודה שיתופית אין אפשרות של קבלה לחברות באמצעות רכישת מניה או באמצעות השתתפות בהון, אלא חייב להתקיים הליך של קבלה לחברות כקבוע בתקנון האגודה ובתקנות החברות."
(סעיפים 28-35 להחלטה בתיק 823/142/09 בית גמליאל נ' תנובה מיום 16.11.09).
39.אומנם, יש אפשרות להוכיח חברות גם בהסתמך על ראיות נוספות זולת פנקס החברים אולם דרך זו מוגבלת. בעניין זה יפים דבריו של המלומד ח.נועם כאשר הוא מאזכר בנושא זה גם את פרשת קו-אופ הריבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ בספרו אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה, עמ' 147:
"ברי כי הראיה הטובה ביותר להוכחת חברות הינה רישום בפנקס החברים. עם זאת, ביהמ"ש גם קיבל ראיות אחרות לצורך הוכחת חברות באגודה כאשר נמצא כי פנקס החברים לא נוהל באופן תקין...
...בעקבות אי הסדרים והטעויות שנתגלו בפנקסי הקו-אופ, מינה הרשם חוקר לשם איתור חברי האגודה ועדכון פנקס החברים..." (הדגשה שלי, א.ז.)
מהאמור לעיל עולה כי עת השתמשו בראיות נוספות זולת פנקס החברים כהוכחה לחברות באגודה, הרי שהדבר נעשה לאור העובדה כי נמצא שפנקס החברים נוהל באופן לא תקין וחלו בו אי סדרים וטעויות מהותיות. אפילו ננסה להסתמך על טענה זו, הרי שבמקרה דנן, לא נמצא כל פגם ברישום ובניהול פנקס החברים של המשיבה ולכן אין כל מקום להימנע מהסתמכות על הכתוב בפנקס החברים ולהסתמך על "ראיה" אחרת.
40.למעלה מכל העניין אציין כי נושא "המניות" ופדיונם ככל שהוא נוגע למישור הכספי-כלכלי שבו, אין זה מקום לדון בדבר שכן ההליך דנא מהותו היא כולה לעניין החברות במשיבה. לפיכך, על המושב אם ברצונו לדון בפן האמור של "המניות", יש לפנות לערכאה המתאימה ולהעלות את העניין שם ככל שלא חלה עליו התיישנות.
41.לפיכך, לאור העובדה כי המושב איננו מופיע בפנקס החברים של המשיבה, ולאור העובדה כי עולה שבמקרה דנן אין כל מקום להסתמך על ראיה אחרת זולת פנקס החברים, על מנת לקבוע כי המושב חבר יש להוכיח כי המושב התקבל לחברות בדרך אחרת.
חברות מכוח התנהגות:
42.אפשרות נוספת הקיימת לקבלה לחברות הינה חברות מכוח התנהגות – אפילו לא נטענה טענה זו, אתייחס אליה על מנת להסיר כל ספק. תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 (להלן: תקנות החברות"), מפרטת נסיבות מיוחדות להכרה בחבר:
"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה." (הדגשה שלי א.ז.)
הוראת תקנה 2א אשר עוסקת בחברות מכוח התנהגות מניחה כי לשני הצדדים יש רצון לקשור ביניהם יחסי חברות. כלומר, יש צורך בכוונה הדדית. לראיה דברי כב' השופט א.ריבלין בת"א 308/91 רחל גבעון נ' תקומה:
"לשון התקנה מלמד, כי אין די בהתנהגות חד-צדדית מצידו של אדם כדי לעשותו חבר באגודה ואין גם די בהתייחסות חד-צדדית של האגודה כלפיו, על מנת שהחברות תכפה עליו".
דא עקא, שהוראת התקנה אינה מתקיימת כלשונה במקרה דנן. המשיבה לא ראתה במושב כחבר בה ולראייה ניתן לראות כי המושב לא זומן להשתתף בוועידות המשיבה וזאת ללא כל תגובה מצד המושב. כמו כן, המושב כפי שפורט בהתכתבות בינו לבין המשיבה היה מודע להפסקת חברותו במשיבה, לא היה שותף לאף הליך כחבר במשיבה וברור כי מבחינת המשיבה לא הייתה כל כוונה להתייחס אל המושב כחבר.
הצבעה באסיפות כלליות – סממן מהותי לחברות בתנובה הינו זימון והשתתפות בוועידותיה. מועדי הוועידות פורסמו ברבים, התקיימו כל מספר שנים וזכו לתהודה רבה בקרב ההתיישבות העובדת. מחומר הראיות עולה כי המושב לא זומן לוועידות אלה ואף לא דרש להיות בין המוזמנים. הייתכן כי משך עשרות שנים לא הבחין המושב בהתעלמות זו מטעם המשיבה, שעה שהינו חבר בה כטענתו? יתרה מזו, יש לאבחן את האמור בטיעוני המושב, תוך שהוא מאזכר את עמ"נ 347/05 ישע נ' תנובה בעניין השתתפות בוועידות תנובה מהמקרה דנן. שעה שבעמ"נ 347/05 לא הייתה מחלוקת כי ישע היה חבר בפרק זמן כזה או אחר בתנובה, במקרה דנן הטענה היא שמושב אביעזר לא היה חבר כלל. לפיכך, נראה כי גם נושא זה מעיד על כך שלא ניתן לראות במשיבה כמי שנהגה במושב כחבר בה.
43.שיווק תוצרת – אין חולק כי המשיבה שיווקה חלק מהתוצרת חקלאית של המושב בשנות ה-60 של המאה הקודמת. עם זאת, חשוב להדגיש כי המשיבה שיווקה דאז תוצרת חקלאית גם של מי שלא היו חבריה אלא גם של חקלאים בודדים שעל פי תקנון המשיבה לא יכולים להיות חברים בה. לפיכך, אין השיווק כשלעצמו מהווה ראיה כלשהי לחברות על דרך ההתנהגות ואין נפקא מינה להיקפו ומשכו.
התיישנות:
44.בעניין זה יש לבדוק את נושא ההתיישנות, על אף העובדה שבחנתי את הדברים לגופם.
ס' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"
לפיכך, הן במבחן ההתיישנות על פי החוק, לא זכאי המושב להעלות כעת את טענותיו שכן חלף המועד הקבוע לכך בחוק (ואציין כי אין מדובר בפרק זמן גבולי אלא התיישנות ארוכה וניכרת בת 40 שנה, שיכולה ללמד על ויתור המושב על זכויותיו אם היו), ויפים דברי כב' הנשיא שמגר בבג"ץ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים:
"שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה.
נכונותו של בית המשפט הגבוה לצדק להיעתר לפנייתו של עותר מושפעת, בכל מקרה ובכל עת, מן הקביעה בשאלה, מהי המידה שבה יש צורך לתת את הסעד למען הצדק, ושיהוי משמעותי, שהוא חסר הצדקה, מטה את כפות המאזניים לרעת העותר".
דברי כב' השופט י' מלץ בע"א 341/87 זלמן הרשוביץ נ' עין ורד מושב עובדים:
"...והמערער המשיך בשתיקתו, שתיקה שהתבטאה לא רק באי-פנייה לבית המשפט אלא גם באי – נקיטת צעד כלשהו בין כותלי המושב והאגודה המשיבה."
ודברי בית המשפט בע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן:
"הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, אשר הדבר היה מחוייב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההפך מזה."
סוף דבר:
כסיפא להחלטה זו, רואה אני לנכון לציין את העובדה כי שטף הבקשות להכרה בחברות בתנובה – החל לאור עסקת הרכישה של תנובה על ידי קרן אייפקס בסוף העשור הקודם. עסקה זו הכילה בתוכה פוטנציאל כלכלי אדיר, ולפיכך, לא מפליא הדבר כי מושבים רבים מנסים מאז להראות כי הינם חברים במשיבה. דווקא לאור עובדה זו, יש לבחון כל מקרה היטב ולגופו, שעה שקיימת סבירות כי המניעים לניסיון להיכלל בפנקס החברים של המשיבה – הינם כלכלים בלבד.
46.לנושא חלוקת משא הוצאות החקירה – הנני מאפשר למושב להגיש את טענותיו בעניין הוצאות החקירה. תנובה תגיב תוך 14 יום ממועד קבלת טענות המושב. לאחר מכן, אקבל את החלטתי בנושא.
אין צו להוצאות.
