תיק מס' 3020/436/06 שלג החרמון א.ש. חקלאית לשיווק ואספקה נ' אבו שאהין פואז סאלח ואח'

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                       תיק מס' 3020/436/06

 

 

בעניין:

 

שלג החרמון א.ש.  חקלאית לשיווק ואספקה 

ע"י ב"כ עו"ד קייס עזאת

ת.ד. 3310 בוקעאתה, מיקוד 12437, רמת הגולן.

טל' 04-6870880, פקס' 04-6870871. 

 

המערערת

 

- נ ג ד -

 

 

 אבו שאהין פואז סאלח ת.ז.80974967.

 זהווה סאלח פארס ת.ז. 080926231.

 אלקיש עלי עקאב ת.ז. 080976418.

 זהווה סמיח האני ת.ז. 080965130.

כולם ע"י ב"כ עו"ד סלים וקים,

שדרות הגעתון 1, נהריה.

טל' 04-992220, פקס' 04-9925754

                                                                                                                       המשיבים

 

 

החלטה

 

עסקינן בערעור על פסק הבורר זועבי עבדלסלם שניתן ביום 23 למרץ 2008.  פסק הבוררות ניתן בהתאם להוראות סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות [בוררות בסכסוכים], התשל"ב, 1972, נוכח תביעה שהגישה המערערת בפני רשם האגודות השיתופיות כנגד המשיבים 1-4.

 

 

עיקרי העובדות שלעניין:

 

המערערת הינה אגודה שיתופית חקלאית לשיווק ואספקה בישוב בוקעאתא שברמת הגולן. פעילותה של המערערת כאגודה הינה, במתן שירותי קירור, אחסון, מיון ואריזה. המשיבים 1-3, שימשו בעבר כחברי וועד אצל המערערת. כיום, אינם משמשים בתפקיד זה. משיב מס' 4, עסק כמשווק וסוחר תפוחים אצל התובעת, בזמן שהמשיבים 1-3, שימשו כחברי וועד.

 

ביום 7.12.2006, הגישה המערערת (התובעת דאז) במשרד רשם האגודות השיתופיות תביעה כספית בסך של 313,661 ₪ נגד המשיבים (הנתבעים דאז) 1-4 כולם ביחד וכל אחד לחוד. באותו מעמד, ביקשה המערערת למנות בורר בהתאם לסמכות הרשם לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה). ביום 10.12.2006, מונה זועבי עבדלסלם ממשרד רשם האגודות השיתופיות, כבורר יחיד בסכסוך שבין המערערת והמשיבה.

 

 

טענות הצדדים בהליך שלפני הבורר:

 

המשיבים 1, 2 ו-3, שימשו כוועד שיווק אצל המערערת ופעלו בכל הקשור לשיווק פרי התפוחים. משיב 4, תפקד כמשווק וסוחר תפוחים. ביום 3.2.2004, חתם המשיב 4 עם הוועד על הסכם למכירת תפוחים. כמו כן נטען בכתב התביעה כי משיב 4 היה עושה בספרי האגודה כבתוך שלו בעודו חותם על חשבוניות האגודה ללא סמכות.

 

ביום 27.3.2004, נבחר וועד חדש לאוגדה. איש מהמשיבים 1-3, אינו נבחר לוועד החדש. ההנהלה החדשה, חשדה באי סדרים כספיים ולאחר בדיקה כללית שנערכה אודות שיווק התפוחים בעונות הנכונות לשנים 2003-4, נמצא חוסר כספי בלתי מוסבר, שנגרם לדעת המערערת עקב פעילות המשיבים.

 

בכתב התביעה שהוגש בפני הבורר יוחסו לכל אחד מן המשיבים פעולות בלתי חוקיות, אשר לדעת המערערת יש בהן בכדי להסביר את ממצאי הבדיקה שנעשתה. חלקן מן הטענות שהועלו הינן:

 

לגבי משיב מס' 1  אשר שימש בתקופה הרלוונטית לנושא התביעה כיו"ר וועד התובעת, נטען כי מסר לבניו שיקים מחשבון האגודה עבור מכירת מניות ללא החלטה חוקית. בבעלות המשיב הייתה מניה אחת, והלה החליט למכור חצי מהמנייה שברשותו לשני בניו, רבע מניה לבן האחד, כך שבחזקת המשיב 1 נותרה חצי מניה. בגין חצי מניה שהועברה לבניו של משיב מס' 1, שולם סך 70,000 ₪ מחשבון האגודה.

לעניין משיב מס' 2 אשר שימש כמורשה חתימה באגודה, נטען כי חתם בשם האגודה על הסכם שיווק עם משיב מס' 4, שהוא קרובו.

לעניין משיב מס' 3 אשר הועסק כמנהל בית קירור, נטען כי במסגרת תפקידו קיבל כספים לידיו שלא כדין.

באופן כוללני נטען לעניין משיבים  1 ו-2, שהחליטו להחליף את חבר ועד ההנהלה בבן דודם על דעת עצמם, בניגוד להוראות החוק. בנוסף לכך המשיבים 1-3, התרשלו בניהול האגודה, לא פעלו כמתחייב בתקנות האגודות השיתופיות, לא ביצעו מעקב אחרי משיב מס' 4 ולא ביקשו ממנו דין וחשבון, והעניקו הנחות וזיכויים ללקוחות שלא בדרך התקינה.

כן נטען כי המשיבים בהיותם חברי הועד הקודם, לא פעלו בהתאם להוראות התקנון ופקודת האגודות השיתופיות. לדעת המערערת פעולות משפטית מחייבות אותה אך ורק במקרה ונעשו ע"י יו"ר ועד ההנהלה בצירוף חתימתו של  הגזבר או המזכיר.

 

בכתב ההגנה ע"י המשיבים, לא הוכחשו הטענות להיותם חברי וועד בתקופה הרלוונטית. כמו כן טענו המשיבים כי ביום 3.2.2004, נחתם הסכם בין ועד הנהלת האגודה לבין משיב מס' 4 אשר לפיו, קיבל על עצמו שיווק תפוחים שאוחסנו בבית הקירור, כולל גבייה וזאת בתמורה לסך 30 ₪ עבור כל מיכל שיווק. 

 

באשר לחשד לאי סדרים הכספיים, טענו המשיבים בפני הבורר,  כי הדו"ח שהוכן ע"י רואה החשבון סדיק חורי (להלן –סדיק חורי) ואשר היווה בסיס להגשת התביעה, הוכן על סמך נתונים שנמסרו על ידי חברי הוועד החדש ומתעלם מההסברים שניתנו על ידם. לדעת המשיבים הינם פעלו כחוק ובהתאם לתקנות האגודות השיתופיות, כך שהם מתכחשים לכל התרשלות מצידם בניהול האגודה. כמו כן טענו, כי לא קיימת כל מניעה לרכוש פרי ממי שאינו בעל מניות באגודה ולא זו בלבד אלא אף לאחר שהוועד החדש קיבל לידיו את ניהול ענייני האגודה, המשיך משיב מס' 4 להיות מועסק על ידי הוועד החדש כמשווק פרי בהתאם למוסכם עמו לתקופה של כחודש ימים.

 

המשיבים 3-4 הצהירו בפני הבורר כי נפגשו עם חברי הוועד הנבחר ומסרו להם תשובות לכל השאלות שהפנו אליהם וכן הסבר להפסד שנגרם לאגודה עקב פעולות השיווק, אך הוועד החדש, השתלט על בית הקירור, החזיק בידיו את כל התיעוד והמסמכים הקשורים לפעילות העסקית של האגודה ולא נענה להסבריהם של המשיבים.

 

פסק הבורר: 

תחילה דן הבורר, האם יש לו סמכות לדון בתביעה שהגישה המערערת אף כנגד משיב מס' 4, לאור העובדה כי איננו חבר האגודה ומשכך שמא אין לו סמכות לנהל הליך בוררות כלפי משיב זה. שאלה זו באה, כיוון וחוקיות ההליך הינה בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (בוררות) המעניקה סמכות להיות כבורר בין האגודה לחבריה ולא למי שאינו חבר.

 

הבורר סבר כי לאור זאת שהמשיבים עצמם לא התנגדו שעניינם של כל המשיבים כולל משיב מס' 4 יידון במסגרת בוררות זו, הרי שבכך יש להקנות סמכות לבורר. זאת ועוד העובדה שהסכסוך כולו קשור לעסקי האגודה ואף משיב מס' 4 שימש כסוכן של האגודה בתקופה הרלוונטית, הרי שתפקידו נכלל בסעיף 52 (2) ב' לפקודה, והכללתו של משיב 4 במסגרת הבוררות, אינה נוגדת את תקנון האגודה שהוא הבסיס הקיומי של כל אגודה.  

 

פסק הבורר לעניין גופה של תביעה הינו:

לעניין חתימת הסכם עם משיב  4 לשיווק תפוחים, לא מצא הבורר כל פסול בכך שהאגודה תיצור קשר עם משיב 4 ותבקש ממנו לשווק תפוחים תמורת סכום זה או אחר, כל עוד הסכום עומד בגדר הסבירות. סך 30 ₪ למיכל שעליו הוסכם, לא נראה מוגזם במהותו.

באשר לשימוש במסמכי האגודה ע"י משיב  4 קבע הבורר, כי אין ממש בעדותו של העד מטעם התביעה, להצביע על שימוש שלא כדין בספרי האגודה ע"י המשיב 4. בנוסף לכך טען הבורר כי מתקנון האגודה עולה כי יש סמכות לחברי ההנהלה (משיבים 1-3) "למנות את הפקידים והעובדים אשר ידרשו לשם הנהלת עסקי האגודה ולפטרם, וכן לקבוע סמכויותיהם, תפקידיהם, משכורותיהם ויתר תנאי עבודתם" (סעיף 11 לתקנון), הרי שלא חרגו מסמכותם המשיבים עת התירו למשיב 4  לתת את ידו בספרי האגודה. כמו כן ציין הבורר כי לא הובאה אף ראיה שהשימוש במסמכי האגודה, גרם נזק כזה או אחר למערערת, אי לכך, דינה של טענה זו להידחות.

לעניין הטענה כי משיב מס' 1 לא פעל בהתאם להוראות תקנון האגודה ופקודת האגודות השיתופיות. קבע הבורר כי לאור זאת שהמשיבים לא מצאו לנכון לסתור את טענת המערערת ולהמציא את ספר הפרוטוקולים בצורה מסודרת ורציפה,  משלא עשו כן, ההנחה המתבקשת היא, כי הנתבעים 1-3, לא פעלו כחוק.

בתביעה שלגבי משיב מס' 1, עת מכר חצי מניה מהמניה שברשותו, וזאת ללא החלטה רשמית של האסיפה הכללית ובהתאם לתקנון האגודה, קבע הבורר כי משיב  1 הפר את החוק בצורה בוטה וחריפה כאשר שילם מחשבון המערערת סך 70,000 ללא החלטה חוקית. בנוסף, לא דאג במקביל לזכות את התובעת בגין חצי המניה שנמכרה ולגרוע מעצמו חצי מניה. הבורר מסכם את דברו באומרו כי צדקה התובעת בטענתה כי היו"ר פעל בניגוד גמור לחוק תוך רמיסת זכויות של אחרים, היטיב עם בניו ועם עצמו על חשבון חברים אחרים.

לעניין מינויו של משיב  3 למנהל בית הקירור, מבלי להרחיב בדברים, קבע הבורר כי ההחלטה נתקבלה כדין. בכך נדחתה טענת המערערת לעניין זה.

לעניין החלפת חבר וועד ההנהלה קיש סלמאן בבן דודו קיש סלאח, קבע הבורר כי אין ספק כי שהמשיבים 1 ו-2 עשו דבר שאינו מתקבל על הדעת. לדברי הבורר אין מקום לקבל את טענת המשיבים לפיה החלפת חברים הינה נורמה מקובלת, וטענה כזאת מוטב אילו לא הייתה מועלית כלל. הפעולה, מנוגדת לכל חוק ותקנון.

לעניין פועלה של האגודה כאשר רכשה תפוחים ממי שאינם בעלי מניות באגודה, ובכך ייחסה המערערת למשיבים חריגה מסמכות ורשלנות מובהקת תוך ניצול האינטרסים של האגודה לטובתם האישית. קבע הבורר כי עפ"י תקנון האגודה עולה, כי באופן ברור ואין צורך בפרשנות יתר, אין כל מניעה לקנות תפוחים ממי שאינם בעלי מניות באגודה. קנית התפוחים ממי שאינם חברי אגודה, חוקית ולגיטימית ולא נפל שום פגם באקט זה. כמו כן ציין הבורר כי לא מצא אף הנאה אישית שנטלו לעצמם המשיבים בפעולה זאת.

לעניין הטענה שהועלתה עי המערערת כי המשיבים 1-3 לא עקבו אחר פעולותיו של המשיב 4 ולא ביקשו ממנו דין וחשבון. קבע הבורר כי המערערת לא הצביעה על פעולות ספציפיות, לפיהן נדרשים המשיבים לעקוב אחר המשיב 4 ומשכך לא נמצא  שנתרשלו בנושא.

לעניין החסר שנמצא במאזני האגודה, קבע הבורר כי מהמסמכים שצורפו לתביעה, עולה כי המערערת אכן פנתה למשיבים 1-3, בדרישה לבוא ולתת הסברים לפשר החוסר, אך לא מתקבל על הדעת מדוע מצאה המערערת לפנות למשיבים ביום 24.8.2004 שעה והבחירות לוועד נערכו ביום 27.3.2004. מכך הסיק הבורר, כי הפניה למשיבים כוועד הקודם, נעשתה באיחור של  כ-5 חודשים בערך. סובר הבורר כי אם אכן ומצב האגודה היה בכי רע כפי שתיארה המערערת, תמוה מדוע לא מצאה לנכון לפנות למשיבים סמוך לבחירות או בפרק זמן סביר שלאחריו.  לדעת הבורר השיהוי בפניה לוועד הקודם, מעלה סימני שאלה רבים, שהרי הנה"ח של האגודה, אמורה להיות מעודכנת מטבע הדברים. רואה החשבון, סדיק חורי, אשר ערך את התחשיב לפיו הוגשה התביעה, היה רואה החשבון של התובעת בתקופה שנוהלה ע"י המשיבים 1-3. לפי כל אמת מידה, היה אמור להיות מעורה בעניינים ודוחותיו היו צריכים להיות זמינים ומעודכנים. משום מה, לקח לתובעת זמן רב כדי להגיע למסקנה שקיימים עניינים הדורשים הסברים מהנתבעים. השיהוי בבדיקת נתוני התובעת מבחינה כלכלית, מעוררים חשד לחוסר תום לב ונועדו לנגח בצורה זו או אחרת את המשיבים.  לאור כך מצא לנכון הבורר לדחות בזאת את טענת המערערת.

לסיכומו של דבר, לעניין התנהלותם של המשיבים בהיותם חברי הוועד של האגודה, מסכם הבורר את מסקנתו בזו הלשון:

"הטענות של התובעת בעניינים מנהלתיים, נבדקו. נמצא שבחלקן, התובעת, אכן צדקה. ובחלק אחר, לא היה ממש בטענות. גם אם התובעת צדקה בחלק מטענותיה ובחלק אחר לא, עדיין אין מתקבלת תמונה ברורה וחותכת באם לאגודה נגרמו הפסדים ממעשיהם של הנתבעים כפי שעלה בכתב התביעה". 

 

 

לאחר שבדק את טענות המערערת לעניין דרכי הניהול של המשיבים, מתפנה הבורר לבדוק את  ההתנהלות הכספית של האגודה תחת ידיהם של המשיבים. לצורך בדיקה זו נענו המערערת והמשיבים, כי הבורר ימנה מטעמו מומחה מכריע, בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 11 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), - 1972. המומחה, נדרש ביום 19.6.2007, להגיש לבורר חוות דעת תוך 30 יום. חוות דעת המומחה נשקלה לאחר שתי חוות דעת נוגדות וסותרות ע"י שני רואי חשבון שונים, רו"ח סדיק חורי מטעם המערערת ורו"ח נזיה זיאדאת מטעם המשיבה. לרשות המומחה, נמסרו כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע חוות הדעת, והמומחה הגיש לבורר את חוות דעתו ביום 18.7.2007 ולצדדים ניתנה אפשרות לחקור את המומחה.

 

ממצאי בדיקת המומחה העלו כי בשנת 2003, נוצר לאגודה גרעון בהון החוזר באופן משמעותי לעומת שנת 2002, בסכום כולל של 1,315,774 ₪. בשנת 2004, הגרעון בהון החוזר, הופחת בסך 957,457 ₪ כתוצאה בעיקר מגיוס הון חדש לאגודה. כמו כן במסקנות הסופית קבע המומחה כי, בהשוואת תעודות ההעמסה שהוצאו ע"י האגודה עבור הסוחרים ובהשוואה לסה"כ חשבוניות שהוצאו לאותם סוחרים, נמצאו הפרשים במספר מקרים. המשמעות היא בכך שיצאה סחורה ולא יצאו חשבוניות בגין סחורה זו. החוסר בגין כך מגיע לסך 224,051 ₪.

 

לדעת המומחה, חלק מההכנסות לא נרשמו בתיעוד הנהלת החשבונות ובספרי האגודה. יחד עם זאת, במידה ויוסברו ההפרשים, אפשר לדעתו לקבוע שהפעילות במסחר ושיווק תפוחים לשנת 2004 התנהלה בהפסד, דבר שבעולם המסחר הינו אפשרי ואינו נטול בסיס.

 

לאור חוות דעת זו קבע הבורר כי המערערת לא הרימה את נטל השכנוע כראוי ולהוכיח כי הנזקים נגרמו במזיד על ידי מי מהמשיבים או לחילופין להצביע על כוונה לפגוע בפעילות וביכולות הכלכליות של האגודה. לדעת הבורר התביעה מבוססת על אומדנים ולא על ראיות חותכות כי אכן הנתבעים גרמו נזק לאגודה.

 

לאור זאת מסכם הבורר את הממצאים בסעיף 36 לפסק בזו הלשון:

"אפשר לקבוע חד משמעית כי הנתבעים התרשלו בניהול האגודה. תוצאות הניהול, לא איחרו לבוא. התוצאות הכלכליות אשר הגיעה אליהם התובעת מדברות בעד עצמן. אין צורך להכביר במילים".

     ובהמשך:

"האם כישלון בניהול עסקי, הוא עילה לתביעה? התשובה, לא בהכרח. כישלון בניהול עסקי, דבר שקורה במציאות חדשות לבקרים. אין זה המקרה האחרון ובודאי לא הראשון.  

התובעת, לא הצליחה לשכנע כי הנזקים נגרמו במזיד או הייתה כוונה לפגוע בפעילות וביכולות הכלכליות של התובעת. נכון שבהליך אזרחי, בניגוד להליך פלילי, מידת הראיות הדרושות, צריכות להיות 51%. לא עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה במידה הראויה. התביעה מבוססת על אומדנים ולא על ראיות חותכות כי אכן הנתבעים גרמו נזק לאגודה".

     ולסיום:

 

"אי אפשר לסיים מבלי להתייחס לדרך ניהול ענייני התובעת ע"י הנתבעים 1-3 כאשר שימשו כחברי וועד. הנתבעים, פעלו בדרכים לא חוקיות בעניינים מנהלתיים ופורמאליים. הנתבעים, פעלו בניגוד לכל חוק ותקנון, רמסו ברגל גסה את כללי הצדק הטבעי, במיוחד, נתבע מס' 1, כאש מכר חצי מניה ושילם מכספי האגודה סכום שלא בהכרח אמיתי עבור חצי מניה. הוסיף חטא על פשע כאשר לא גרע מעצמו חצי מניה לטובת התובעת".

 

לאור כל האמור לעיל דחה הבורר את התביעה מטעם המערערת ואף פסק כי המערערת תשלם למשיבים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. כמו כן לפסק הבוררות ניתנה זכות ערעור בפניי, תוך 10 ימים מיום קבלת פסק הבוררות.  

 

עיקר טיעוני הצדדים בקליפת אגוז:

 

המערערת בטיעוניה חוזרת על כל סעיפי התביעה שהונחה על שולחנו של הבורר וקובלת על כך שפסק הבורר סותר מיניה וביה. לדעת המערערת דבריו של הבורר בסיפא של החלטתו אינם מתיישבים עם הרישא שבה. לטענתם, לא ניתן לנקות את המשיבים מן האשמות שהועלו כלפיהם עד כדי חוסר חריג במאזני האגודה, שעה שאף הבורר הגיע למסקנה חדה וברורה כי המשיבים פעלו, בלשון המעטה, שלא כחוק בניהולם את ענייני האגודה.

 

המערערת טוענת כי לאחר  שהונחו על שולחנו של הבורר שני חוות דעת נוגדות באשר לפעילות הכלכלית בשנים ששימשו המשיבים כחברי הנהלה, קבע הבורר על דעת ובהסכמת שני הצדדים כי ימונה מומחה שלישי מטעמו, והוא אשר יכריע בעניין. משכך, בעת שקבע המומחה המכריע כי קיים חוסר המגיע לכדי סכום של 224,051 ₪ יש לקבל חוות דעת זאת ולחייב את המשיבים בגין חוסר זה.

 

המערערת טוענת כי כל העובדות שהונחו בפני הבורר, בנוסף לחוות דעת המומחה מטעם הבורר, מצביעות ומראות כשמש בצהריים כי המשיבים בדרך זו או אחרת, מעלו בכספי האגודה בהתנהגותם והתנהלותם הרשלנית, אשר גרמו חוסר לאגודה בסך 224,051 ₪ לכל הפחות בהתאם לחוות דעת המומחה.

 

המשיבים טוענים כי דין הערעור להידחות על הסף, בהיותו ערעור טורדני וקנטרני. לדעת המשיבים לא ניתן לבטל את פסק הבורר כפי שמבקשת המערערת. המשיבים לא מצאו לנכון להגיב לשאר הטענות שהועלו בכתב הערעור, וציינו כי אם תידחה השגתם על הסף ויוחלט לקבל את הערעור, או אז יגיבו המשיבים לטענות הערעור לגופן.

 

 

דיון והחלטה:

 

השאלה שבנדון היא, מהי מידת אחריותם האישית של המשיבים כחברי הנהלה של האגודה, למעשים או מחדלים שנעשו על ידם. ע"פ עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת המקנה לאגודה, נוכח היותה התאגדות משפטית, מסך לתביעה אישית נגד מנהליה. כל עוד פועלים חברי ההנהלה במסגרת החוק ובתום לב אין הם נושאים באחריות אישית אף אם טעו בשיקול דעתם והביאו את האגודה לידי הפסד. אולם אם חברי ההנהלה הפועלים בניגוד להוראות הקבועות בחוק או שאינם ממלאים את החובות שהמחוקק הטיל עליהם ופועלים שלא בתום לב כלפי חברי האגודה, עלולים הם לשאת באחריות למעשיהם. תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1935 קובעת את חובתם של חברי האגודה:

"הוועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא אפליה"

 

תקנה זו למעשה מטילה על חברי הועד לפעול במסגרת סמכויותיהם ולטובת האגודה, והיא ללא ספק יכולה להוות מקור משפטי עצמאי לתביעה כנגד חבר אגודה אשר חרג מסמכותו, או אשר פעל תוך כדי מצב של ניגוד אינטרסים עם טובת האגודה.

 

באשר להליך זה יש לבחון האם ההפסדים שנגרמו לאגודה, לתקופה הרלוונטית בהם פעלו המשיבים כמנהלי הוועד, יש בכך בכדי לחייב את המשיבים באופן אישי, ויוסבר: כאמור, אין ספק בעובדות הבאות - המשיבים 1-3 שימשו כנושאי משרה באגודה כחברי ועד הנהלה; שנית, בתקופה החופפת לכך נגרם הפסד לאגודה והפסד זה מגובה בחוות דעתו של רואה חשבון. לאור זאת עולה השאלה האם ישנה זיקה מסויימת המקשרת בין העובדות הן במזיד והן ברשלנות.

 

לצורך בחינת ההפסדים שנגרמו בשנים בהם שימשו המשיבים כחברי וועד ניתן להיעזר על ידי ממצאיו של רו"ח אחמד אגאבריה (להלן: רו"ח ו/או המומחה) אשר נתבקש מאת הבורר לבדוק לעומקם של ספרי חשבונות האגודה את הפעילות הכלכלית בשנים הרלוונטים לתביעה.

 

בין שלל הממצאים של המומחה, הגיע הלה למסקנות הבאות: רישומי הקניות של האגודה נעשו על סמך שיקים בלבד ללא תיעוד נלווה אחר לרבות חשבוניות של החקלאים; רישומי המכירות, נעשו על בסיס תקבול מהלקוחות ולא על סמך תעודות משלוח וחשבוניות לפי כללי הרישום בהנהלת חשבונות; לא נמצאה סימטריה וזהות בין הרישום בחשבוניות מכירה של האגודה לעומת הרשום בתעודות העמסה; לא נמצאו בחשבוניות רישומים המאפשרים לאתר מסמכי השיווק המתאימים לאותה חשבונית; בכרטסת חקלאים, אין רישום מעבר לכניסה ויציאה של מיכלים ללא קישור מתאים למסמכי הנהלת חשבונות אחרים; בחלק מתעודות ההעמסה שנמצאו בחומר, צוינו מחירים וכמויות. לעומת חוסר רישום מחירים בתעודות האחרות. 

 

באשר לסבירות ההכנסה, בשנים 2003 ו- 2004, קבע המומחה בחוות דעתו כדלקמן:

"בהשוואת תעודות ההעמסה שהוצאו ע"י האגודה עבור הסוחרים ובהשוואה לסה"כ חשבוניות שהוצאו לאותם סוחרים, נמצאו הפרשים במספר מקרים. המשמעות, שיצאה סחורה ולא יצאו חשבוניות בגין סחורה זו. החוסר מגיע לסך 224,051 ₪.

    ובהמשך:

"לדעתי מאוחר ונמצאו הפרשים כמוסבר לעיל ובהסתמך על ההפסד שחושב כביכול בסעיף הקודם, חלק מההכנסות לא נרשמו בתיעוד הנהלת החשבונות ובספרי האגודה.

במידה ויוסברו ההפרשים האמורים בסעיף הקודם עם ביסוס ומסמכים אפשר לדעתי לקבוע שהפעילות במסחר ושיווק תפוחים  לשנת 2004 התנהלה בהפסד, דבר שבעולם המסחר היינו אפשרי ואינו נטול בסיס".

 

לבאי כוח הצדדים איפשר הבורר בהליך שלפניו לחקור את המומחה. ב"כ המערערת חקר את המומחה חקירה קצרה, בעיקר שאלות הבהרה. לעומת זאת ב"כ המשיבים, חקר את המומחה, הציג מסמכים שלטענתו, יכולים להסביר חלק מההפרשים שהגיע אליהם המומחה. מבלי להלאות ולהעלות שוב את כל הליך חקירת המומחה יובאו דבריו של הבורר במסקנתו לאחר חקירת המומחה:

בהתייחס למוצגים בסעיף הקודם, עולה כי חלק מההפרשים הוסברו. מסיכום המוצגים נ'1, נ'2, נ'4, נ'5, נ'6 ו-נ'7, הוסבר הפרש בסך 54,770 ₪...

"נכון שהמוצגים בסעיף 32 לעיל (בפסק הבורר – א.ז.), אינם מכסים עדיין את ההפרש שהצביע עליו המומחה בחוות דעתו. אולם, יש בהם לתת אינדיקציה לכך שיתכן והבסיס להכנת תביעה זו, לא מספיק אמין כדי להוכיח את התביעה. ניתן להבין בנקל כי באגודה שררה אנדרלמוסיה מוחלטת. הרישום בספרים, אינו בהכרח מדויק. אדרבא, בהיות סדיק חורי רואה החשבון של התובעת גם בתקופת הוועד הקודם, ממנו היה מצופה לעצור את אי הסדר והכוונתם לדרך הנכונה.

 

 

דומה כי אין מחלוקת בהפסדי האגודה אך הרושם שנתקבל על ידי הבורר בוודאי שלא ניתן להאשים את המשיבים באופן מוחלט בגרימת הפסדים אלו. ההפסדים כאמור הינם פועל יוצא של התנהלות חברי וועד ההנהלה באופן רשלני לענייניה, אך לא פעולות במזיד שננקטו בכדי להביא את האגודה להפסדים. כאן המקום לציין כי אף בכתב התביעה שהונח לפני הבורר ואף בדיון שנתקיים בפניי לא השתכנעתי כי אכן המערערת סבורה, שלא לומר בטוחה, כי ההפסדים רובם ככולם נגרמו כתוצאה ישירה של ניהול המשיבים את ענייני האגודה. כך שניתן לומר בנקל כי לא ניתן ליחס למשיבים כוונה של מזיק  במזיד את האגודה.

 

אך אין דין כפעולה במזיד לפעולה מתוך רשלנות, כאשר רשלנות זאת יכולה לבוא לידי ביטוי בכל הדרכים בהם ניהלו המשיבים את האגודה ושמא כתוצאה מכך נגרם הנזק. נשאלת השאלה האם ניתן לחייב את המשיבים בגין עוולת הרשלנות בהפסד הכספי שנגרם לאגודה.

 

תביעות נגד מנהלי אגודה בגין רשלנות מקצועית היו בבחינת חזיון נדיר בעבר הלא רחוק. רשלנות מקצועית מצד מנהלי האגודה מוגדרת כמעשה או מחדל המהווים סטייה מנורמת התנהגות מקצועית מקובלת, אשר בעל מקצוע סביר לא היה עושה אותם, ואשר גרמו נזק לאגודה. הבסיס המשפטי לתביעה בגין רשלנות מקצועית מצוי בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]  תשכ"ח 1968-, הקובע:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

 

על פי סעיף זה, על מנת שתתקיים עוולה של רשלנות מקצועית מצד בעל מקצוע, צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים: האחד הוא, התקיימות של נזק; השני הוא, התנהגות בלתי סבירה או בלתי זהירה של המזיק כלפי הניזוק; השלישי הוא, היחסים שבין המזיק לניזוק הטילו עליו חובה שלא לנהוג כפי שנהג; הרביעי הוא, הנזק נגרם בעטיו של המזיק, קרי קשר סיבתי.

 

ארבעת התנאים האלה הם מרכיבים חיוניים לצורך יצירתה של עוולת הרשלנות מצדו של כל בעל מקצוע - בין אם הוא, כמו בדידן נושא משרה בתאגיד או בעל משלח-יד אחר. על מנת לקבוע קיומה של רשלנות מצד בעל-מקצוע מסוים, יש לבדוק את קיומם של התנאים הללו על בסיס הנורמות המקצועיות הנהוגות ומקובלות בתחום המקצועי שבו הוא עוסק.

 

הבסיס המשפטי ע"פ פקודת הנזיקין לחיוב מנהל חברה באחריות לרשלנות כלפי  החברה מחייבת, כאמור, קיום חובה מיוחדת ביחסים שבין המזיק לניזוק, חובה שעל פיה המזיק (שלא במזיד) צריך היה לנהוג אחרת מכפי שנהג, על מנת שתיווצר עוולת רשלנות מצדו. מה שמכונה בעדה המשפטית "חובת זהירות".

 

קיומה של חובת הזהירות נקבע על פי המבחן הנקוב בסעיף 36 לפקודת הנזיקין והמכונה "מבחן הצפיות" ומשמעו: האם "אדם סביר" - קרי: נושא משרה סביר, צריך היה לצפות התרחשות נזק כתוצאה מהתנהגותו בנסיבות נתונות. כאשר התשובה לשאלה זו חיובית, ישנה אחריות של בעל-המקצוע, לנזק שנגרם לאגודה.

 

בפסיקת בתי המשפט קיימת חלוקה של חובת הזהירות הכללית לחובת זהירות "מושגית" וחובת זהירות "קונקרטית". החובה המושגית מתייחסת להיבט העקרוני, ובו נבחנת השאלה, האם ביחס לסיכון מסוים קיימת בכלל חובת זהירות. החובה הקונקרטית מתייחסת להיבט הספציפי של האירוע, ובו נבחנת השאלה, האם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע אלמוני קיימת חובת זהירות. מקום שהתשובה על השאלה הראשונה הינה שלילית, דהיינו שלא מתקיימת חובת זהירות מושגית, אין צורך לבחון את שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית.

 

מן הכלל אל הפרט: באשר להתקיימותם של ארבעת הרכיבים בעוולת הרשלנות עולה כי לית מאן דפליג על התקיימות רכיב הנזק, כאשר המומחה הציג נתונים ברורים אודות הפסדיה הכספיים של האגודה, תחת ניהולם של המשיבים אותה. באשר לחובת הזהירות אף בזה אין ספק כי חובת הזהירות המושגית קיימת גם קיימת לאור תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1935 הקובעת את חובתם של חברי האגודה לפעול לטובת האגודה בלבד. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית אף בזה ניתן לשער כי נושא משרה חב לנהל את האגודה בדרך אחרת לחלוטין מהאופן שניהלו המשיבים. באשר לרכיב האחרון בעוולת הרשלנות המחייב קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לפעולתו של המזיק, בזה לא הוכח קשר ישיר בין הניהול הכושל של המשיבים את האגודה לבין ההפסד הכספי. ארבעת הרכיבים תלויים זה בזה וקשורים קשר בל יינתק כך שבלעדי התקיימותם לא ניתן לחייב מאן דהוא ברשלנות בגין מעשיו. כאן המקום לציין כי אף המומחה, הבורר והמערערת שלושתם כאחד לא קבעו נחרצות כי פעולתם של המשיבים היא שאכן הביאה לידי הנזק שנגרם. משכך לא מצאתי לחייב את המשיבים בהפסד זה.

 

זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיבים נתבעים על הפסד שגרמו  לאגודה תוך היותם נושאי משרה בה. כך שלא בנקל יחויב נושא המשרה בהפסד כספי שנגרם לאגודה אותה ניהל, לאור העיקרון של הכרה באגודה כיישות משפטית נפרדת. אם נטיל על מנהלי חברה אחריות נזיקית לעסקיה, אך בשל כך שבפועלם כנושאי משרה לא הביאו את  החברה או האגודה לכך שתקיים מאזן כספי חיובי, יקשה למצוא מועמדים למשרה זו. שיקול מעשי זה בא לידי ביטוי במספר פסיקות של בית המשפט ביחס לניהול חברה, אשר כמוה כדין אגודה שיתופית.

 

כעיקרון כשלון עסקי, לא יגרור בעקבותיו חיוב אישי בעת משבר פיננסי משמעותי בחברה. הנטייה השלטת במשפט הישראלי היא להתמיד בהכרה באישיותה המשפטית של החברה ולהרים מסך רק כאשר ההכרה בהתאגדות, תוביל לתוצאות בלתי צודקות ובלתי רצויות שאינן תואמות את התפיסה המכירה בעצמאות אישיותה של החברה.

 

באשר למשיב 1 אשר מכר לבניו ערך חצי מניה שברשותו ובשל כך הוציא מכספי האגודה סך 70,000 ₪, לא מצאתי מקום לחייב את המשיב בגין כך, חרף היות המעשה בלתי חוקי בעליל, מכיוון וחברי ההנהלה החדשים נתרצו לסיים פרשה זו, ע"י שניכו ממנייתו של המשיב ערך חצי מנייה, ולא זקפו לטובת בניו חצי מנייה. כך וכביכול המשיב "פדה" ערך חצי מנייה שברשותו. יוער כי המערערת לא ביקשה לחייב את המשיב בסך זה, והעדיפה לדלל את שווי החזקת המניות של המשיב 1.  כמו כן, בהליך הבוררות, בחקירה הנגדית של עד המערערת, העיד מר מוחמד פרחאת כך:

" ... הבנים של שאהין נתבע מס' 1 נמחקו מרשימת חברי האגודה במסגרת עדכון שביצע הוועד החדש" (פרוטוקול מיום 10.6.2007, עמ' 3).   

 

באשר לטענת המערערת כי עת הסכימו המשיבים לראות בחוות הדעת שתוצא על ידי המומחה מטעם הבורר, כחוות דעת מכרעת ועל כן יש לחייב את המשיבים בסכום 224,051 ₪ אשר לטענת המומחה נמצא חסר. דעתי היא כי שוגה המערערת בכך באומרה כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה לסירוגין ולחצאין, ויוסבר: אכן בחוות הדעת נמצא כי קיים חוסר אשר לא הוסבר מה פשרו, אך לא ניתן לקבוע בהתאם לכך כי החוסר נבע בגין המשיבים. ההנחה שחוות דעתו של המומחה המכריע תכריע, נכונה לכל דברי המומחה כמקשה אחת, מבלי יכולת לקבל את דעת המומחה, שעה וטוב למערערת עם ממצאים אלו, ולהותיר את שאר דברי המומחה שאינם נוחים למערערת, כדברים התלויים על בלימה. על כן, עת קבע המומחה כי "אכן קיים חוסר, אך חוסר זה יכול לבוא בגין פעילות במסחר ושיווק תפוחים  לשנת 2004 אשר התנהלה בהפסד, דבר שבעולם המסחר היינו אפשרי ואינו נטול בסיס" ומצא הבורר כי לא ניתן להצביע שהחוסר נבע באופן ישיר מפאת פעילות המשיבים, הרי שצדק הבורר בכך.

 

חרף כל האמור לעיל, הנני קובע כי שגה הבורר עת פסק למשיבים הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪. דעתי היא כי לא ניתן לפסוק למשיבים בתביעה שהתנהלה אצל הבורר, הוצאות בגין ההליך. למרות שבמבחנים המשפטיים לעניין נטל הראייה להוכחת חוב או נזק כל שהוא, לא צלחה המערערת להרים נטל זה, אך נראה שהתביעה שהוגשה לא הוגשה לשווא ובהעדר תשתית. לא נסתר מנגד עיני ההתנהלות המבישה והראויה לשמצה, שניהלו המשיבים את האגודה, ובדחיית התביעה לחלוטין, בנוסף לפסיקת הוצאות לטובתם, יש בכך, בלשון המעטה, להעניק את התחושה כאילו והמשיבים ראויים לפרס ותגמול בגין מעלליהם.

 

התייחסותם של המשיבים להאשמות המיוחסות להם, יכול גם להילמד מהדרך בה השיבו לכתב ערעור זה. בכל עיקרי הטיעון וכתב התשובה מטעם המערערים, לא נמצא ולו פעם אחת, התייחסות לגופן של טענות, אלא רק מספר שורות בודדות המבקשות לדחות את הערעור. הדעת אינה סובלת שלאחר שהתנהגו כך המשיבים בניהולם את האגודה, עוד  הם חשים ובטוחים בצדקת דרכם, עד שלא ראו להגיב כלל לטענות שהועלו בפניהם.

 

על כן, נתתי דעתי ובאתי למסקנה, כי הסך 4000 ₪ ששולם למשיבים כהוצאות שכ"ט עו"ד, דינו שישוב למערערת. בנוסף להשבת סך זה, זכאית המערערת להוצאות שכ"ט מהמשיבים, הן בהליך הבוררות והן בערעור שבפניי.

 

לאור כל זאת הנני קובע כי המשיבים יחד ולחוד, ישלמו למערערת סך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. לא ישולם הסך הנ"ל במועד,  יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת ההחלטה ועד ליום התשלום המלא בפועל.