ערעור המושב נווה ירק על פסק דינו של יוני קמחי אשר קבע כי המושב אינו רשאי למנוע מהזוג קרסנושנסקי לבנות במושב מכלאה לגידול סוסים
בפני עוזרת רשם האגודות, תיק מס' 1278/160/06
עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד אבי קליר
מרח' הל"ה 7 נתניה 42385
המערערת
- נגד-
2. קרסנושנסקי רחל
שניהם ע"יב"כ עו"ד זהבה רוט
מרחוב ירושלים 32 כפר סבא 44369
המשיבים והמערערים שכנגד
המוסמכת
1. המערערת ( "
2. המשיבים, ביקשו להקים מכלאה לסוסים (להלן - המכלאה) אשר תשמש בין היתר, לגידול ורכיבה על הסוסים. לצורך הקמת המכלאה הגישו המשיבים תוכנית בניה, כולל גדר לאחזקת הסוסים, וביקשו את אישור האגודה.
3. המשיבים, ביקשו להקים את המכלאה בחלקה ב' השייכת להם (להלן - חלקה ב'), הממוקמת לאורך ובסמוך לכביש הכניסה למושב.
4. ועד האגודה, לא הסכים לחתום על תוכנית ההגשה בנימוק, שמיקום המבנה אינו תואם את תקנון הבניה של האגודה (להלן- התקנון), שמטרתו לשמור על איכות החיים ואיכות הסביבה של תושבי האגודה.
5. האגודה ציינה כי בנוסף למגבלת "תקנון הבניה", היא מתנגדת גם בשל הפגיעה הנופית והמטרדים העשויים להיגרם לחברים ולתושבים המתגוררים במרחק קטן מהמיקום שבו ביקשו המשיבים להקים את המכלאה. בנוסף לפגיעה הנופית, קיימת סכנה לפגיעה באיכות חייהם של תושבים וחברים כמו כן, גם פגיעה בערך נכסיהם והסיכון הבטיחותי הכרוך בכך.
בתאריך 26.6.2003, הצדדים, הסכימו למנות בורר מטעם הועדה המשפטית שליד תנועת מושבי העובדים בישראל.
ע"פ ההסכם ( להלן - הסכם ), לכל אחד מהצדדים הזכות לערער על פסק הבורר של מר יוני קמחי בתוך 30 יום מיום שפסק הבורר הגיע לידיו, בפני רשם האגודות השיתופיות או בפני
פסק הבוררות.
בתאריך 8.5.2005, הבורר הוציא פסק בוררות ראשון (להלן – פסק הבוררות הראשון). בפסק הראשון, קבע הבורר, שאין מחלוקת בין הצדדים שגידול סוסים הוא ענף חקלאי. הבורר סבר שאגודה רשאית לקבוע לעצמה כללים ויסודות להתנהלות ודרך החיים של חבריה כל עוד הם במסגרת תקנון האגודה וחוקי המדינה. תקנון הבניה של האגודה, בעיני הבורר, היה סביר ולגיטימי לניהול האגודה בנושא הבניה. הבורר, לא מצא לנכון להתערב בשיקולי האגודה, כל עוד שיקוליה סבירים ובמסגרת תקנון האגודה. הבורר, פסק:
דחה את בקשת המשיבים לחייב את האגודה לחתום על תוכניות הבנייה בחלקה ב' שלהם.
האגודה תעמיד למשיבים חלקה חילופית בת 5-6 דונם להקמת מכלאה לסוסים בשטח הפרדס המשותף לשעבר במיקום שיוסכם בין הצדדים. שטח זהה בגודלו, יגרע מחלקה ב' של התובעים.
במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה, הנושא יובא להכרעתו.
האגודה ולפי שיקול דעתה רשאית להמיר את כל חלקה ב' של המשיבים בשטח החילופי בתנאי שהתובעים יקבלו שטח אחד רצוף.
הצדדים, לא הגיעו להסכמה לפי עקרונות פסק דין זה.
9. בתאריך 20.6.2006, הבורר הוציא פסק השלמה לפסק הבורר (להלן "ההשלמה לפסק הבורר"), בפסק המשלים קבע הבורר:
א- האגודה תקצה ותאשר למשיבים חלקה בת 5.5 דונם מתוך שטח הפרדס לשעבר לפי שיטת הרצף, והמשיבים יקבלו את חלקתם בצמוד ומיד לאחר שהמשיב יקבל את אישור המוסדות המוסמכים לבניה בחלקת הפרדס לשעבר.
ב - השטח בן 5.5 דונם שקיבלו התובעים יכלול 1.5 הדונמים המיועדים לכל החברים שכן מטרת החלוקה היא לאפשר לחברים מקום מתאים לבניה משקית מאחר וחלקות א' של החברים אינן עונות על הצרכים, וזאת בדיוק בקשתם של המשיבים.
ג – המשיבים יחזירו לאגודה שטח של 4 דונם מתוך חלקה ב' שלהם בחלק המערבי הגובל עם השכן אריה פרימן, שכן 1.5 דונם מתוך 5.5 הדונמים יקבלו המשיבים כמו כל יתר חברי האגודה.
הערעור שבפני
המערערת הגישה ערעור על פסק הבורר. עיקר טענות המערערת:
המערערת טענה כי החלטת הבורר הראשונה, היא החלטת ביניים ולא פסק סופי, כך שהאגודה יכולה לערער על פסק הביניים רק עם מתן הפסק הסופי.
10.2- החלטת הבורר להעמיד לרשות המשיבים קרקע חלופית במיקום שלא הוצע ע"י האגודה, היא כפיה על האגודה. מחד, קבע הבורר כי אינו מוצא לנכון להתערב בשיקולי האגודה לקביעת דרך חיים של חבריה כל עוד שיקוליה סבירים. ומאידך, מצא לנכון לכפות על האגודה העמדת קרקע חלופית מבלי ליתן כל נימוק ו/או הסבר להעדפת העמדת החלקה החלופית במסגרת אדמות הפרדס לעומת שאר החלופות שהציעה האגודה (הדגשה במקור –ל.ר).
10.3- החלקות במתחם אדמות הפרדס המתוחם בצהוב הינו פרי תכנון של שנים רבות.חלוקת הפרדס הייתה על סמך החלטת האסיפה הכללית. העמדת חלקה חלופית מהפרדס הישן, יוצרת אפליה, שכן, מתן כ-4 דונם כקרקע חלופית בתוך המתחם הצהוב, היא לא רק גריעת 3 חלקות (כ"א בת 1.5 דונם),אלא אף פוגעת בתכנון המקורי לפיו כל אחד יקבל 1.5 דונם למבני משק והשלמה לחלקה א'.
10.4- החלטת האגודה להעמיד למשיבים 4 דונם במסגרת השטח הירוק בצמוד לחלקה בת 1.5 דונם המגיעה להם במסגרת המתחם הצהוב, יוצרת רצף של 5.5 דונם ונמצאת במרחק גדול יותר משורת בתים נוספים בהרחבה המצויה מדרום למתחם הצהוב. העמדת 5.5 דונם במתחם הצהוב לפי החלטת הבורר, פירושו, יצירת מטרד במרחק כ-
10.5– החלטת הבורר בפסק המשלים, תגרום לביטול התוכניות הנוגעות להקצאת 108 חלקות כפי שתוכנן שנים ע"י האגודה.
10.6– שיקולי האגודה שאומצו ע"י הבורר בפסק הראשון, רוקנו מתוכן בפסק השני, המשלים.
10.7– מדובר בנושא הקשור בניהול העניינים השוטפים של האגודה ובקבלת החלטה מטעמים ענייניים וסבירים שלא היה מקום להתערב בהם.
10.8 – המערערת טוענת בסיכום כי החלטות הבורר שגויות ומהוות התערבות גסה בשיקול דעת האגודה באופן ניהול ענייניה, מה עוד שלא נמצא כל פסול ו/או דופי בהחלטת האגודה להעמיד חלקות ב' חלופיות במקומות אחרים בתחום משבצת האגודה בפרט ולאור הסכמת האגודה להעמדת השטח הירוק לרשות המשיבים בכלל (נספח ג').
10.9– האגודה סוברנית לנייד את חבריה במסגרת חלקות ב' ולכן החלטת הבורר יש בה כדי לפגוע ולעקר מתוכן עיקרון בסיסי זה.
10.10- יש לב
10.11– היה ויקבע כי יש להעמיד לרשות המשיבים את החלקה החלופית במסגרת הפרדס, הרי שבמקרה כזה יש למנוע התערבות נוספת בשיקולי האגודה ולהורות כי השטח הירוק הינו השטח שיועמד לרשות המשיבים במקום חלקה ב' המקורית, מה עוד, שהעמדת השטח הירוק עולה בקנה אחד עם שיקולי האגודה שעמדו ב בסיס החלטתה שלא לאשר הקמת המכלאה בחלקה ב' המקורית.
11. עיקר טענות המשיבים בערעור:
11.1– נימוקי הסירוב של האגודה, אינן הסיבות האמיתיות. המשיבים טוענים כי בפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של האגודה מיום 12.8.2002, נאמר: "...סוכם להתנגד עקרונית לבניה במקום המוצע וזאת מחשש שהכוונה היא לא לשימושים חקלאיים והתוצאה תהיה לבסוף פגיעה בשכונת ההרחבה הסמוכה". בתגובה, הציעו המשיבים לאגודה לבצע כל פתרון נופי שיתבקש ע"י האגודה, מחד, ולהפקיד ערבות בנקאית להבטחת השימוש המוצהר על ידם, מאידך.
11.2- האגודה לא הסכימה להצעה. למרות ריבוי המבנים והשימושים הלא חקלאיים בתחומי המשבצת, התמידה האגודה בסירוב.
11.3– ההצעות לחלקות חלופיות שניתנו ע"י האגודה, היו הצעות שניתנו בחוסר תום לב. היו הצעות לחלקות חלופיות שלא היו ברשות האגודה ובחזקתה. הצעות אחרות, התייחסו לחלקות מרוחקות, ללא תשתית, מים, חשמל.... וחשיפה גדולה לגניבת סוסים.
11.4– המשיבים מלינים על כך כי האגודה הפלתה אותם לרעה לעומת אחרים. הרימו נ
11.5– המשיבים טוענים כי חלקה ב' היא בעלת איכויות גבוהות המתאימות לגידול ססים, לפי כך, על האגודה להעמיד לרשות המשיבים חלקה חלופית אשר תהיה בעלת אותן איכויות או מקובלות על המשיבים.
11.6– המשיבים, מתנגדים לקביעת הבורר כי החלטות האגודה התקבלה משיקולים סבירים.
11.7 – יצירת חלקות בשטח 1.5 דונם כנטען ע"י המערערת בשטח של 250 דונם מתוך 500 דונם, בשטח הפרדס לשעבר, נועדה ליצור איזור תעשייה.
11.8 – עדיין לא מדובר בת.ב.ע סטטוטורית ועל כן ניתן לערוך בה שינויים.
11.9– הצעת המערערת להקצות למשיבים שטח כמסומן בנספח ג' בערעור, כמוה כסירוב לצמיתות לבקשת המשיבים, עקב ריחוק החלקה, העדר תשתיות מים, חשמל, חוסר ב דרכי גישה וחשיפה לגניבות.
11.10– הבורר טעה כאשר קבע כי לא מצא מקום להתערב בהחלטות המערערת.
11.11– החלטת הבורר הכופה על האגודה למסור למשיבים חלקה חלופית מסוימת, ניתן לפרש כהבעת דעה נגד התנהגות שרירותית ופוגענית מצד המערערת. בהחלטה יש משום אמירה חד משמעית לפיה בהקצותה למשיבים חלקה שאינה מתאימה למטרתה, היא למעשה שוללת מהם כל אפשרות לנצל את חלקתם, ניצול חקלאי, כרצונם.
11.12– פסק הבורר המשלים, מבטא למעשה את התרשמותו המאוחרת, לפיה, שיקולי המערערת הינם תולדה של שיקולים זרים אשר יוצרים אפליה בין החברים.
11.13– הפרמטרים מהם התעלם הבורר כביכול בקביעתו בדבר החלקה החלופית שעל המערערת להקצות לחברים הינם לעג לרש, אחיזת עיניים והטעייה.
11.14– האגודה אפשרה לחברים להקים מחסנים בשטח של 1500 מ"ר על חלקה ב' הגובלת בבתי הרחבה מצידו המזרחי, במרחק של
11.15– בעניין בתים אחרים בהרחבה, תמיד העדיפה האגודה את האינטרסים של חברי האגודה, ומעולם לא העסיק את עצמה בשאלת מטרדים וירידת ערך.
11.16– החלטת המערערת, סוטה סטייה ניכרת מן הסבירות ומתום לב. יש מקום להתערב בה ולב
11.17– המשיבים, מבקשים לראות בתגובה זו כערעור שכנגד, במסגרתו מתבקש כב' הרשם לב
11.18 – המשיבים מבקשים מכב' הרשם להורות לאגודה לחתום על הבקשה להיתר בניה כמבוקש על ידם.
12. כב' רשם האגודות (להלן - הרשם), קבע בהחלטתו מיום 7.5.2006כי על הצדדים להגיש עיקרי טיעוניהם בצורה תמציתית ואת האסמכתאות שבדעתו להסתמך עליהן ליד כל החלטה בנפרד.
13. הצדדים הגישו עיקרי טעון. המערערים הודיעו כי אין להגיש ערעור שכנגד על פי הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, אין הסכמה להגשת ערעור שכנגד.
14.בדיון אשר התקיים בפני ביום 12/9/2006, העלו הצדדים טענות נוספות כדלקמן
טיעוני המערערת:
טענה מקדמית של המערערת היא, מי שביקש לערער, היה עליו לערער עפ"י ההסכם. אין לערער במסגרת תשובה לערעור. אין כאן ערעור. על כן, אין לשמוע טענות של ערעור. כל טענה של המשיבים לעניין החלקה המקורית אינה רלוונטית.
מתנגד לסעיף 1.3.4 לעיקרי הטיעון של המשיבים. לגופו של עניין, התקיימו מספר ישיבות, פרוטוקולים, עדויות, עדים, תצהירים ובירור במקום. הלכה פסוקה- ערכאת ערעור לא מתערבת בקביעת ממצאים עובדתיים או מהימנות. המשיבה הפנתה ל- ע"א 148/89. פסק הבורר נכתב על פי הראיות שהיו בפניו. המשיבים מתנגדים רק למיקום. כשהבורר קבע שהאגודה סוברנית להחליט על המיקום – רשאית האגודה להציע כל מקום בחלקות ב' או ג' וזאת על פי הלכת ניוד קרקע בחלקות ב. אין האגודה חייבת לדאוג לתשתית לכל חבר.
פירטנו את הנימוקים מדוע אין זה מתאים להקים מכלאה לסוסים בחלקה המקורית והבורר קיבל את שיקולי האגודה. בפסק המשלים, הבורר רוקן מתוכן את הקביעה העקרונית שהאגודה רשאית להחליט על המיקום.
כשהאגודה ביצעה הרחבה, היא ניידה את חלקות ב', החליפה לחלקה אחרת ולפעמים גם שילמה פיצוי כספי.
כשהבורר קבע שיש לנו שיקול דעת, הצענו לתת לחבר את הפינה הצפון מזרחית של הפרדס. 1.5 דונם בתוך הפרדס – וכך אין פגיעה בעיקרון השוויון וכן המיקום מרוחק יותר מרצועת ההרחבה. לכן, זה לטובת הכלל ולא יעורר התנגדות של תושבי ההרחבה ממרחק כ-
הבורר אימץ את כלל השיקולים, כולל שיקול המרחק לנושא החלקה המקורית. אם המשיבים יקבלו את המיקום בתוך הפרדס, זה יהיה קרוב להרחבה המזרחית באגודה והדבר יעורר תביעות מצד הדיירים בהרחבה.
טיעוני המשיבים:
בעניין זכות הערעור, החלטת הבורר הראשונה התקבלה, לכן לא היה ערעור. הסכם הבוררות, נותן הסכמה עקרונית להגיש ערעור.
חוזרים על האמור בסעיף 2 לעיקרי הטיעון. הבורר לא ניתח את הראיות אלא נתן השקפת עולם. פסק הבורר לא נובע מראיות ומסמכים שבפניו. מותר להתערב ואפילו נדרשת התערבות בפסק הבורר.
סמכות
לעניין תקנות הבנייה,הן לא חוקיות משום שהן מאפשרות הקמת מבנים בניגוד לת.ב.ע. מעולם לא הייתה התייחסות, חוץ מקרה זה.
לערכאת הערעור מותר להתערב התערבות שיפוטית בהחלטה לא חוקית של אחד האורגנים של האגודה. ועד האגודה חתם על בקשות להיתר של חברים שעומדות בניגוד לתקנון הבנייה. למשל, תחנת דלק ליד כביש גישה.
לעניין שיקול הדעת בנושא מטרדים ואיכות חיים, באגף המזרחי בצמוד להרחבה, נתנו היתר למבנה 1500 מ"ר שמשמש מחסן נייר.
לאור חומר הראיות, היה מקום להגיע למסקנה שהחלטת הועד היא בניגוד לכל האמור לעיל.
בעניין מיקום המכלאה בפרדס – הבורר הציע מיקום דרום מערב בתוך הפרדס. מבקשים לקבל את כל 5.5 דונם באותו איזור. המשיבים, יחזירו את 4 הדונם מחלקה ב' שלהם. מקום זה מתאים ודומה לחלקה המקורית של המשיבים מבחינת הספציפיקציה, מבחינת השימוש של מכלאת בית גידול והרבעת סוסים יקרי ערך. מבקשים לאשר את המיקום של פסק הבורר על פי טענתו.
הליך הבוררות
הליך הבוררות, החל כאשר הצדדים הסכימו לדון בעניין בפני בורר. בהסכם הבוררות (להלן: ההסכם) שנערך בין הצדדים ביום 6.6.2003. נקבע:
סעיף ב' להסכם:
"הדיון בבוררות יהיה עפ"י תקנון הועדה המשפטית הנ"ל ונהליה, עפ"י חוקת תנועת מושבי העובדים בישראל, עפ"י תקנון מושב העובדים נווה ירק ועפ"י החוזים והמסמכים האחרים המחייבים אותנו במידה ואינם סותרים את עקרונות תנועת המושבי העובדים בישראל".
למעשה, שני הצדדים, הסכימו כי תקנון מושב העובדים "נווה ירק", ישמש את הבורר בבואו לקבוע מסקנות סופיות.
בפסק הדין מיום 4.5.2006, קיבל הבורר את נימוקי ההתנגדות של האגודה להקמת המכלאה.
בסעיף 2 עקרונות לפסק הבוררות קבע הבורר:
" אני סבור שכל אגודה רשאית לקבוע לעצמה כללים ויסודות להתנהלות ודרך החיים של חבריה כל עוד הם במסגרת תקנון האגודה וחוקי המדינה. אני רואה "בתקנון הבניה" אמצעי סביר ולגיטימי לניהול האגודה בנושא הבנייה. אינני מוצא לנכון להתערב בשיקולי האגודה לקביעת דרך חיים של חבריה...".
אחריו, בסעיף 3 קבע הבורר:
" כללי הצדק הטבעי ועקרונות המושבים מחייבים את האגודה המונעת מאחד החברים לעבד את אדמתו משיקולים של טובת הכלל, להעמיד לרשות החבר חלקת אדמה חלופית אשר לא תהיה נחותה מחלקת האדמה אשר נמנע מהחבר לעבדה כרצונו...חלקה ב' היא חלקה בעלת איכויות גבוהות המתאימות לגידול סוסים... לפי כך על האגודה להעמיד לרשות חלקה חלופית אשר תהיה בעלת אותן איכויות או מקובלות על התובעים".
למעשה, דחה הבורר את בקשת המשיבים. קבע שעל האגודה להעמיד לרשות המשיבים חלקה בגודל 5-6 דונם בשטח הפרדס המשותף. לאגודה תהיה הזכות לגרוע מהמשיבים חלקה זהה מחלקה ב שלהם.
בפסק דינו המשלים מיום 20.2.2006, ציין הבורר כי הצדדים לא הגיעו להסכמה על מיקום החלקה בשטח הפרדס לשעבר ומיקום השטח מתוך חלקה ב' אשר יוחזר לאגודה.
המשיבים ביקשו להחזיר לאגודה את החלק המזרחי של חלקה ב'. האגודה ביקשה את החלק המערבי של חלקה ב'. הבורר קיבל את עמדת האגודה שיש לאשר את מתן החלקות בשיטת הרצף, אבל, הבורר סבר שהקצאת השטח החלופי למשיבים לא תפגע בשיטת הרצף. הבורר הסכים לעמדת האגודה בדבר מיקום השטח שיוחזר לה מתוך חלקה ב'.
לאור הנימוקים דלעיל, קבע הבורר כי האגודה תקצה למשיבים חלקה בת 5.5 דונם מתוך הפרדס לשעבר לפי שיטת הרצף. השטח שיקבלו המשיבים יכלול 1.5 דונם המיועדים לכל החברים, שכן מטרת החלוקה היא לאפשר לחברים מקום מתאים לבניה משקית מאחר וחלקות א' של החברים אינן עונות על הצרכים. המשיבים, יחזירו לאגודה שטח של 4 דונם מתוך חלקה ב' בחלק המערבי הגובל עם השכן אריה פרומן.
דיון
האגודה ביססה את התנגדותה למתן האישור המבוקש על כמה אלמנטים:
תקנון הבניה מיום 19.1.1998.
תצהיריה של שרה סניליביץ' – חברת הועד.
תצהירו של מר אריה פרימן –חבר הועד.
תצהירו של מר
התנגדותם של מספר חברים וכן של דיירים מההרחבה.
בנוסף, המערערים התנגדו לבקשה מטעמים של פגיעה נופית, ירידת ערך של נכסים, תכנון של עמל רב ועוד כל מיני טיעונים.
מנגד, המשיבים ביססו את טענותיהם על אפליה לעומת אחרים, חוסר תום לב, חלקה ב' היא בעלת איכות גבוהה, ההצעות של המערערים בדבר ההחלפה נעדרים תשתית וכו'.
אקדים ואומר כי אין ממש בטענת המערערים כי אין זכות למשיבים להגיש ערעור שכנגד. טענות המערערים בנידון דינם להידחות. מכאן שקיימת זכות למשיבים להגיש ערעור שכנגד..
תקנון הבנייה מיום 19.1.1998, הוכן לבקשת האסיפה הכללית מיום 23.8.1997. באותה אסיפה, בעמוד 2, הוחלט:
" האסיפה הכללית מצביעה לאשר לחברים להקים יוזמות בחלקות ב' שלהם, מותנה ובכפוף לתכנית מתאר לא סטטוטורית שתגדיר את אפשריות הביצוע של יוזמות אלו, עם ביטוי לאיכות הסביבה ותקנון.
תוקם ועדה פנימית מתוך הועד ו- 3 חברים חיצוניים שתפעל עם מתכנן לקביעת תכנית/תקנון אלו ותסיים עבודתה בתוך 4 חודשים".
תקנון בניית מבנים ועסקים בחלקות ב'' (להלן: התקנון), אושר בישיבת הועד ביום 26.1.1998.
בתקנון, נקבעו כללי בניה. להלן חלקים רלוונטיים לדיוננו מתוך סעיפי התקנון:
סוגי תעסוקה
" תהיה מותרת כל פעילות אחסון למעט אחסון של חומרים דליקים, רעילים, כימיים, מזהמי סביבה, רועשים וכו' עפ"י תקנון הרשות לאיכות הסביבה".
" כל פעילות למעט פעילות מרעישה, מזהמת סביבה, רעלים, דלקים וכו'".
תחת הכותרת תוואי קו הגדר – דרך
א "לאורך כביש בכניסה למושב המרחק מציר הכביש הוא
ב " לא תותר כניס ויציאה של כלי רכב ישירות מהחלקה לכביש. הכניסות יהיו דרך דרכי העפר הצדדיות (הקיימות".
תחת הכותרת כללי:
" כל חבר שיבקש להקים עסק מסחרי/מבנה בחלקה ב' יחויב לחתום על תקנון זה".
25. נשאלת השאלה, האם האסיפה הכללית, רשאית לבקש מועד האגודה להכין תקנון בניה? ואם כן, האם התקנון מחייב את כל חברי האגודה..
בחלק ד' לתקנון האגודה המאושר (להלן: תקנון האגודה), הוראות מיוחדות בנידון סעיף 6 - פקוח על בניינים עסקי האגודה נאמר:
"באשור האסיפה הכללית יוכל ועד ההנהלה להתקין תקנות בנין וניקיון שיהיו לחובה על כל חברי האגודה".
אין שום ספק שהאגודה הייתה מוסמכת להטיל על הועד להכין "תקנון בנייה". התקנון, יחייב את כל חברי האגודה. סביר להניח שהמשיבים מודעים לקיומו של תקנון הבניה. התקנון עבר אישורים כנדרש על פי כל דין ואין לחבר זה או אחר, לטעון נגד התקנון.
26. בע"א 4245/00,
" מעמדו המשפטי של תקנון
27. בע"א 835/93, 2835/92, מאיר ריגנט נ' אגד
" המסמך המשפטי המסדיר את תפקודה של... במערכת היחסים הפנימיים בינה לבין חבריה ובמערכת היחסים התקנונית בינה לבין צדדים זרים, הינו תקנון האגודה. תקנות ההתאגדות הינה מבחינת הסכם פנימי המחייב את חברי האגודה... בתי המשפט בארץ פסקו זה מכבר כי יש לראות את תקנון האגודה השיתופית כחוזה מחייב המקשר בין חברי האגודה לאיגוד עצמו".
28. בע"א 524/88, פרי העמק נ' שדה
" מהו מעמדו המשפטי של התקנון? כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של הארגונים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית...תקנון של
בעניין טיב היחסים בין האגודה לחברים, נקבע באותו פסק דין"
"לא הרווח מהשקעה הונית הוא העומד בראש מעייניהם של חברי האגודה השיתופית... עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה... לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי – הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה".
29. לאור האמור לעיל, לאגודה הייתה זכות לגיטימית למנוע מהמבקשים לבנות מכלאה הנוגדת את תקנות הבנייה שהוכנו לבקשת האסיפה הכללית. יחד עם זאת, האם הרוב זכאי לפגוע בזכויות המיעוט? לדעתי, על הרוב לעשות כל מאמץ נדרש כדי שהפגיעה במיעוט תהיה מינימאלית.
30. מהחומר המצוי בתיק עולה כ, האגודה פעלה למצוא מקום חלופי לבניית המכלאה. אולם, המשיבים לא הסכימו למיקום החלופי. באת כוח המשיבים טענה שאי מתן האישור המבוקש, מקורו בשיקולים זרים.אין אני מקבלת טענה זו.ההיפך הוא הנכון,מעיון בתיק הבוררות ובמסמכים הנלווים עולה כי האגודה פעלה רבות כדי למצוא חלקה חלופית,מתאימה.
31. הפעולות שבוצעו ע"י האגודה למציאת מקום חלופי:
א – האגודה במכתב לבורר מיום 2.9.2003, דאגה לקבל את הסכמת משפחת קופרמן (להלן: משפחת קופרמן) להחלפת חלקה C בחלקה ב' של המשיבים.
ב – במכתב מתאריך 28.9.2003, משפחת קופרמן פונה לוועד האגודה, היא מסכימה להחליף את חלקה ב' שלה שמספרה 81 המצויה מצפון לחלקה ב' של המשיבים והמופיעה כחלופה C ולקבל במקומה את חלקת המשיבים.
ג - במכתב מתאריך 13.11.2003, בא כוח המערערים פונה לבאת כוח המשיבים כי האגודה מוכנה לבצע את ההחלפה עם משפחת קופרמן. הועד ישלם עלויות חיבור חשמל, הועד יסדיר גישה לחלקה 81 (המוחלפת עם משפחת קופרמן), הועד ישלים למשיבים חלקה ב' ל-20 דונם לאחר מדידת חלקה מס' 81 שיקבל בשטח המשבצת של המושב.
המשיבים, לא הסכימו להצעות שנתקבלו מטעם המערערים משיקוליהם הם, כך שטענת המשיבים לא מתקבלת.
גם ההצעה של האגודה בדבר קבלת החלק המערבי של חלקה ב' של המשיבים, לא נתקבלה. המשיבים ביקשו להחליף את החלק המזרחי של חלקה ב'.
32. רוב הטיעונים של המשיבים התבססו על אפליה לעומת אחרים.אין אני מקבלת את גישת המשיבים לפיה, האגודה, פעלה מתוך הפליה לעומת אחרים. המשיבים לא הצליחו להגיש ולו הוכחה מינימאלית לביסוס טענותיהם. נהפוך הוא, המערערים, פעלו כדי למצוא פתרון הולם לבעיית המשיבים. אך המשיבים עמדו על שלהם ולא היו מוכנים לסטות. המשיבים לקחו בחשבון את השיקולים הצרים שלהם והתעלמו מטובת כלל חברי האגודה שהיא יסודו של איגוד שיתופית. המשיבים לא פעלו לסתור את תקנון הבנייה ששימש את האגודה בהתנגדותה. למשל, בתקנון הבניה נקבע כי לא תותר תעסוקה בחומרים דליקים, רעילים..., מזהמי סביבה... עפ"י תקנות הרשות לאיכות הסביבה. אילו המשיבים היו מתאמצים להביא חוות דעת מקצועית שהמכלאה לא מהווה מטרד סביבתי, יתכן והשיקול היה משתנה. המשיבים, בניגוד לטענתם בדבר הרמת נ
33. בדרך כלל, ערכאת ערעור לא מתערבת בממצאים עובדתיים. בשני פסקי הבורות לא הייתה התייחסות. יתכן והבורר לקח בחשבון את מהימנות התצהירים. ברם, הדבר לא קיבל ביטוי. ערכאת הערעור בלית ברירה, ניתחה את התצהירים כפי שהוגשו לבורר.
הרושם שנוצר מניתוח התצהירים, עולה, כי האגודה אכן פעלה באמצעות יו"ר הועד וחברי הועד למציאת פתרון הולם. לא נמצא ולו ברמז כי מי מבין חברי הועד פעלו כדי להכשיל את תוכניות המשיבים בעניין המכלאה.
פסקי הבורר
34. פסקי הדין שניתנו ע"י הבורר, ניתנו על סמך התרשמותו האישית לאחר ניהול דיונים עם הצדדים וסיור בשטח פיזית. ערכאת הערעור לא מוצאת לנכון לקבוע באם הבורר סטה או הפעילי שיקול דעת מוטעה. לבורר היו שיקולים משלו. יחד עם זאת, ערכאת הערעור, תפסוק בהתאם למסמכים המצויים בידה ותביא בחשבון את מכלול הנסיבות והראיות שהובאו בפניה הן בשלב הקודם והן בשלב הנוכחי.
35.. הרושם הנוצר הוא, כי האגודה פעלה כדי למצוא פתרון לסוגיה. אולם, ללא הצלחה. לשם כך, הפתרון הרצוי למקרה כזה הוא האיזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי. הפתרון הרצוי צריך להיות יצירתי ולא כפייתי.
36. לפני מתן ההחלטה הסופית ומתוך רצון של שמירה על האינטרסים של שני הצדדים, ערכאת הערעור מצאה לנכון לסטות מהמקובל ולערוך סיור פיזי בשטח, כדי להתרשם. נכון שהוגשו מפות ותרשימים. ברם, בנסיבות העניין, ראוי לערוך את הסיור.
37. בתאריך 26.12.2006, נערך סיור בשטח. הסיור נערך בליווי שני הצדדים. בסיור, הועלתה אפשרות של קיום מו"מ בין הצדדים למציאת הסדר פשרה ביניהם. הצדדים, נדרשו לתת תשובתם עד לתאריך 31.1.2007.
38. לאחר מו"מ,הצדדים לא הגיעו לפשרה. בתאריך 7.3.2007, נתבקשתי ע"י מזכיר האגודה, לקבל החלטה בערעור.
מקובלת עליי גישת האגודה כי לא ניתן להקים מכלאה בחלקה ב' של המשיבים מהנימוקים הבאים:
א. הקמת מכלאה בחלקה ב' של המשיבים, הצמודה לכביש הראשי, תהווה סכנה מוחשית. מטבע הדברים, הקמת מכלאה במקום זה, מזמינה אורחים ומכוניות. הצמידות לכביש הראשי, תהווה סכנה לבאי המכלאה ללא שום ספק.
ב. גידול סוסים בחלקה ב' של המשיבים, מזמין מטבע הדברים צחנה וריחות רעות. גידול סוסים קרוב לבתי התושבים, אינו מקובל עליי ואין לתת יד לסבל של תושבי המקום במידה ובקשת המשיבים תאושר.
ג. גידול סוסים, צריך להיות רחוק מהכניסה לישוב ורחוק מבתי התושבים. בקשת המשיבים, לגידול סוסים בחלקה ב המקורית, נדחית.
40. משנקבע שאין אפשרות לקבל את בקשת המשיבים, יש למצוא פתרון שלא יקפח את המשיבים.
41. במהלך שלושת החודשים הראשונים של שנת 2007 התנהלה חלופת עמדות בכתב בין הצדדים,עם עותקים לעוזרת הרשם.בסיכומו של דבר מסכימים המשיבים לקבל רבע מחלקת החבר משה מקסימיליאן בצד הדרומי שלה, בגודל של בין 5-6 דונם (להלן:חלקת צד ג').
הנני מאשרת הסכמה זו.בתמורה, יקבל צד ג' שטח זהה בדיוק בגודלו לשטח אשר נלקח ממנו. השטח האמור יילקח מחלקה ב' המקורית של המשיבים.
לשאלת המיקום ולמען הסר ספק, הנני קובעת כי חלקה ב' המקורית של המשיבים , השייכת להם היום, תימדד מהגבול ההיסטורי מצד מערב. למשיבים יישארו שם כ-15 דונם, לאחר מכן תימדד חלקה בגודל של כ-5 דונם עבור צד ג', מקסימיליאן, היתרה, באם תהיה כזאת ,תהיה שייכת לפול של האגודה.
42. הרבע אותו מקבלים המשיבים אמור להיות נקי מגרוטאות ומפסולת.
על כן תעמיד האגודה הל חשבונה עד חמש משאיות לפינוי האשפה מהשטח המסומן
ומשטח סמוך לו עד מאד. האגודה תדאג לבצע את חילופי הקרקע האמורים ואת האמור בסעיפים 41 ו- 42.
43. לא מצאתי מקום לחייב את האגודה להציב בשטח המסומן אדמת תשתית או אדמת עיבוד. האגודה תאשר את הבקשה להקמת מכלאה ומכאן והלאה יפעלו המשיבים כהבנתם ובכפוף לדין.
44. לאור הנסיבות, אין צו להוצאות.
עוזרת רשם האגודות השיתופיות
