כרם מהר''ל - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ נ' בתיה פלדמן

 

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                            תיק מספר 916/105/107

 

בעניין -

 

כרם מהר''ל - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ

ע"י ב"כ עו"ד אבי קליר

רחוב הל"ה 7 נתניה 42385

טלפון: 09-8826457 פקס: 09-8846459

המערערת או האגודה לפי העניין

 

נ ג ד

 

בתיה פלדמן

ע"י ב"כ עו"ד חיים הלפרין

רחוב אבא הילל 7 רמת גן

טל: 03-5755941 פקס: 03-5755949

המשיבה

החלטה

בפני ערעור על החלטת החוקר מר זרח יהב (להלן- "החוקר"), שקבע בהחלטתו כי המשיבה הינה חברה באגודה. מכאן הערעור מטעם המערערת.

 

רקע עובדתי-

1. ביום 19/02/06 מונה החוקר באגודת המערערת בהתאם להוראת סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות -1933 (להלן- "הפקודה"), לבדיקת סוגיית חברותה של המשיבה באגודה.
2. למען הסדר הטוב אציין כי המשיבה הייתה נשואה למר גדליה פלדמן (להלן- "המנוח") עד לשנת 2000 שבה נפטר המנוח.
3. ביום 22/02/07 הגיש החוקר את דו"ח חקירתו ערוך כדבעי לפיו הוא ממליץ להכיר במשיבה כחברה באגודה.
4. ביום 22/04/07 התקבל ערעור מטעם המערערת על דו"ח החוקר ומסקנותיו.
5. ביום 20/05/07 התקבלה התייחסות המשיבה.
6. ביום 17/06/07 התקבלו עיקרי טיעון מטעם המערערת.
7. ביום 21/06/07 התקבלו עיקרי טיעון מטעם המשיבה.
8. ביום 24/06/07 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.
9. ביום 26/06/07 התקבלה בקשה מטעם המערערת שכותרתה: "בקשה של האגודה לתיקון פרוטוקול הבהרות והשלמת טיעונים".
10. ביום 01/07/07 התקבלה תגובתה של המשיבה לבקשת המערערת מיום 26/06/07.

 

 

עיקר טיעוני המערערת-

11. המשיבה וילדיה הגישו כנגד האגודה תביעה למתן פסק דין הצהרתי בבית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 286/02, במסגרתה עתרו לסעד הצהרתי לפיו הינם זכאים להירשם כחוכרי משק 75. בכתב תביעה זה קיימת הודאת בעל דין לפיה המנוח היה בעל מקצוע.
12. לאחר שניתנה תגובת האגודה, עלה לראשונה הרעיון אצל המשיבה לטעון לחברות באגודה ולפיכך תיקנה המשיבה את תביעתה ובאותה הזדמנות עתרו גם לפסק דין הצהרתי לפיו הינם חברים באגודה.
13. המערערת טענה, כי זכות הטיעון שלה נפגעה קשות היות שהחוקר לא המציא לאגודה את המסמכים שהומצאו על ידי המשיבה. זאת ועוד, הפרוטוקולים של החקירה צולמו על ידי ב"כ המערערת לאחר קבלת דו"ח החוקר עת הגיע למשרדי הרשם לצלם את הפרוטוקולים.
14. בפני המנהלה להסדרים התנהל הליך בעקבות משלוח דרישת חוב כנגד המנוח והמשיבה, במסגרתו נקבע כי המנוח אינו חבר באגודה. המשקם קבע בהחלטתו מיום 26/11/97 (נספח 2 לערעור), כי המנוח אינו נמנה על חברי האגודה.
15. המשיבה וילדיה הסתירו מידע זה מהחוקר כאשר המציאו לו מסמכים אחרים מהמנהלה להסדרים.
16. ב"כ המערערת פנה למנהלה להסדרים בבקשה להמצאת חומר הקשור למשיבה או למנוח ובפרוטוקול שנמצא מיום 26/11/07, מצהיר המנוח באמצעות בנו כי: "מבקש לחזור על טענת אבי לפיה אין הוא חבר באגודה כלל ועיקר. אין הוא חייב בחלף ערבות".
17. בפרוטוקול זה ניתנה החלטת המשקם הקובעת כי המנוח אינו חבר באגודה וכי אין הוא חייב בחלף ערבות. לאור החלטת המשקם, ברור כי המנוח ואשתו לא היו מעולם חברים באגודה ועל כן יש לבטל את מסקנות החוקר.
18. המערערת הוסיפה וטענה, כי יש לראות בהודאת המנוח כי אינו חבר באגודה כמתייחסת גם לאשתו. החלטת המשקם מהווה השתק פלוגתא ומעשה בית דין בנוגע לשאלת החברות גם ביחס למשיבה.
19. יש לראות את החלטת המשקם כהחלטה שנפלה בה טעות קולמוס ויש לראותה כחלה גם על המשיבה וזאת משום שדרישת החוב נשלחה לשני בני הזוג על ידי המנהלה להסדרים ולאור החלטת המשקם לא חוייבה המשיבה בתשלום חלף ערבות.
20. לדעת המערערת, יש להחיל את החלטת המשקם על המשיבה, גם לאור הכלל כי ניתן להחיל מעשה בית דין על מי שהינו זר להליך המשפטי, אך יש לו "קרבה משפטית". בעובדות דנן, אין חולק כי המשיבה אינה בגדר זר.
21. לטענת המערערת יש לדחות את טענת המשיבה לפיה החקירה נערכה כביכול רק לגביה בלבד. לטענתה, ברי כי לא היה מצב שלא קיבלו את הבעל כחבר וקיבלו את האישה כחברה.
22. שאלת חברות המשיבה באגודה הינה אינצדנטלית לשאלת חברות המנוח. ברי כי משקיימת הודאת בעל דין של הבן, בפרוטוקול המנהלה להסדרים כי אביו לא היה מעולם חבר, ממילא נשמט הבסיס למסקנות החוקר לפיה האישה הייתה חברה באגודה.
23. בטענת המשיבה כי אין לראות בה ובבעלה המנוח כמקשה אחת יש משום פיצול מלאכותי.
24. החוקר קובע בדו"ח חקירתו כי התנאי הראשון להכרה על פי התנהגות הוא הדדיות בהתנהגות. בפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני המשקם באה לידי ביטוי עמדת האגודה כי המנוח אינו חבר באגודה.
25. זאת ועוד, אין בהשתתפות המנוח ב- 4 אסיפות כלליות בשנים שונות כדי להצביע על הכרה בפלוני כחבר באגודה.
26. האגודה דנן אושרה לרישום על ידי רשם האגודות השיתופיות ב- 24/02/50. בנו של המנוח מצהיר בכתב התביעה הראשון, כי הגיע יחד עם הוריו למושב כרם מהר"ל בחודש מאי 1949. לאור מועד הגעת משפחת פלדמן למושב ולאור העובדה כי האגודה התאגדה כשנה לאחר מכן, ברי כי בני הזוג פלדמן לא היו חברים באגודה בעת הגעתם למושב הואיל והאגודה טרם נוסדה.
27. בנו של המנוח הציג מצג מפורש במסגרת הליך שיפוטי בפני המשקם, לפיו אביו אינו נמנה על חברי האגודה ועל סמך מצג זה שאושר על ידי האגודה, ניתנה החלטה שיפוטית לפיה המנוח אינו חבר באגודה. יש לראות את דברי הבן כמתייחסים לשני בני הזוג, בשים לב לעובדה כי ההליך המשפטי בפני המשקם ננקט כנגד שני בני הזוג.
28. לאור כל האמור לעיל, מבוקש לבטל את קביעת החוקר ולקבוע כי המשיבה איננה חברה באגודה.

 

 

עיקר טיעוני המשיבה-

29. החקירה בעניינה של המשיבה התנהלה בכל הנוגע לחברותה שלה ולא בקשר לחברותו או אי חברותו של בעלה המנוח.
30. המשיבה הינה אלמנתו של המנוח, אשר הגיעו ארצה כניצולי שואה כחלק מקבוצה של ניצולים אשר יועדו להתיישב בכרם מהר"ל.
31. המשיבה יחד עם המנוח היו מקבוצת המייסדים אשר התיישבה והקימה את האגודה השיתופית- כרם מהר"ל.
32. מאז ועד היום המשיבה הינה חברה באגודה ולא עזבה את המושב במשך 60 שנים. לא זו בלבד, אלא שהמשיבה עסקה כל חייה באגודה בתפקידים שונים.
33. המשיבה מעולם לא הוצאה מחברותה באגודה ונושא הוצאתה מחברות כלל לא עלה על הפרק. גם בסוכנות היהודית ברשימות החברים של האגודה צויין השם פלדמן כחבר, הואיל וכאמור המשיבה ובעלה המנוח הינם מייסדים וחברים באגודה.
34. בשנות ה- 90 מונה לאגודה ועד חדש אשר החליף את החברים הותיקים. ועד זה החליט לפתע פתאום, שלא להכיר בחברותה של המבקשת ולשלול את זכויותיה כחברה באגודה מנימוקים שונים.
35. המשיבה הוכיחה למעלה מכל ספק לרבות באמצעות מסמכים שונים ותצהירים שצורפו לבקשה למינוי חוקר, כי הייתה והינה חברה שוות זכויות באגודה, הן מכוח הדין, הן מכוח התנהגות רבת שנים והן מכוח המבחנים שקבעה הפסיקה לגבי מבחן החברות.
36. חברותה של המשיבה הוכרה כפי שקבע החוקר, כחברה מכוח העובדה שמעולם לא הוצאה ממנה ו/או הופסקה חברותה וכן מכוח התנהגותה של המשיבה והתנהגות האגודה באופן הדדי במשך עשרות שנים. משכך, אין רלוונטיות למצב המשפטי של בעלה המנוח לעניין הקביעה האישית בדבר חברותה עצמה באגודה.
37. לגופם של המסמכים אשר התגלו: ייתכן ובנו של המנוח ללא כל ידיעת המשיבה וייתכן שאף ללא ידיעת אביו המנוח, הופיע בשם אביו אך ורק לגבי הסדר החובות, אף שבפועל על פי המסמכים היה המנוח בעל יתרת זכות.
38. אולם אין כל קשר בין פעילות הבן בשם אביו, בין אם הדבר נעשה כדין ובין אם נעשה מחוסר סמכות, כדי להשפיע על זכויותיה של המשיבה, אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין.
39. יתר על כן, אין כל סמכות או יכולת להחלטות המשקם כדי להשליך על זכויות החברות של המשיבה שמעולם לא נבחנו על ידי המשקם. המשיבה לא הופיעה ולא נבחן עניינה בפני המשקם והיא אף לא הייתה מודעת להליך האמור.
40. המשיבה מעולם לא הציגה מצגי שווא ואין קשר בעניינה שלה לטענות בעל פה שטען, אם טען, בנה בשם אביו המנוח בהליכי העבר.
41. לאור כל האמור לעיל, ולמען ההגינות והצדק מתבקש הרשם לקבל מסקנות החקירה המקיפה בעניינה של המשיבה ולהכיר בחברותה באגודה הן בהתאם לרישומי האגודה והן על פי הדין והתנהגות הצדדים בפועל.
42. לאחר שתוכר המבקשת כחברה באגודה, מתבקש הרשם להורות כי המבקשת זכאית לכל הזכויות באגודה כמו יתר חברי האגודה, לרבות זכויות בנחלה (משק 64 בגודלו המקורי) אשר מנסים לנשל ממנה.

 

 

דו"ח החקירה-

43. ביום 22/02/07 התקבל דו"ח החוקר ערוך ומפורט כדבעי. החוקר קובע במסקנותיו בדו"ח כי יש להכיר במשיבה כחברה באגודה המערערת. להלן עיקרי דו"ח החקירה וממצאיו:

                                 א.         המנוח ואשתו המשיבה להלן, נימנו על קבוצת המתיישבים הראשונה שהקימה את היישוב. עם הגעתה, שוכנה המשפחה באחד הבתים הנטושים ביישוב, במגרש הידוע כמגרש 102 הסמוך לצרכניית המושב.

                                  ב.         בשנת 1950 חלה המנוח במחלת השחפת ובמשך תקופה של שנתיים נעדר מהמושב לצורך טיפולים. בכל אותו זמן נשארה המבקשת יחד עם ילדיה במושב. בשנת 1952 חזר המנוח לאחר שהחלים ממחלתו.

                                  ג.          ביום 25/11/66 חתמה משפחת פלדמן על חוזה בר רשות ביחס למשק 102. מדובר בחוזה סטנדרטי המסדיר את התיישבותם של החברים בקרקע וכן את קבלת אמצעי הייצור וכספי ההלוואה להפעלת המשק.

                                  ד.         ביום 02/12/02 הגישה המשיבה יחד עם ילדיה במסגרת ה"פ 286/02 בקשה למתן פסק דין הצהרתי נגד האגודה ומנהל מקרקעי ישראל, לפיו הם זכאים להירשם כחוכרים לדורות של המקרקעין הידועים כמשק 75. בהמשך, תיקנו המשיבה וילדיה את כתב התביעה והוסיפו לבקשה הראשונה בקשה נוספת- להכיר בהם כחברי האגודה.

                                 ה.         בהליך המשפטי האמור, הגישה האגודה שתי בקשות במסגרת בש"א. בבקשה הראשונה מבקשת האגודה לדחות על הסף את תביעת המשיבה מחמת התיישנות. בבקשה השנייה, מבקשת האגודה לדחות את תביעת המשיבה להצהיר כי הם חברי האגודה וזאת בשל העדר סמכות עניינית.

                                  ו.          ביום 18/05/05 החליט בית המשפט בין היתר:

1.     למחוק מהמרצת הפתיחה את הסעד החילופי להכיר במבקשים כחברי האגודה, מאחר והסמכות להכריע בשאלת חברות באגודה שיתופית נתונה לרשם האגודות השיתופיות.

2.     לדחות את בקשת האגודה לדחיית התביעה כולה מחמת התיישנות.

                                  ז.          פנקס חברי האגודה הנושא את התאריך 30/05/79 אינו כולל בתוכו את שמה של משפחת פלדמן.

                                 ח.         במשרדי האגודה נמצאו ספרי הפרוטוקולים החל משנת 1953. בחלק גדול מהפרוטוקולים צויינו שמות המשתתפים באסיפה. מעיון בספרים עולה כי המנוח השתתף ב- 4 אסיפות כלליות במועדים שונים.

                                 ט.         החוקר אף הביא את תמצית העדויות אותן גבה.

1.     עדותו של מר לייבוביץ שלמה, ממייסדי האגודה והמושב ומתגורר במושב משנת 1949. לטענתו משפחת פלדמן הייתה בעלת בית מקצועי. משפחת פלדמן השתתפה באסיפות הכלליות והייתה להם זכות בחירה לועד כמו לשאר החברים.

2.     עדותו של מר יגאל שחם חבר באגודה. לטענתו, בקום המושב אכלסה משפחת פלדמן את הבית הנמצא בסמוך למזכירות, במגרש 102 ובסוף שנת 1963 החליטה האסיפה הכללית למסור את הבית של שוורץ אוגן, בית סוכנותי, לפלדמן גדליהו.

3.     מר חגי עטייה מזכיר האגודה. לטענתו משפחת פלדמן מעולם לא השתתפה באסיפות הכלליות, לא חוייבה במיסים משקיים לא חויבה בגרעונות ולא זוכתה ברווחים משותפים.

4.     עדותו של מר שוורץ יואל. כאשר המושב נוסד היה המנוח חבר באגודה כמו יתר החברים וכעבור תקופה מסוימת חלה בשחפת ועבר להתגורר באזור ערד, שם יש אקלים מתאים להחלמה ממחלת השחפת שבה לקה המנוח.

 

בפרק הדיון והמסקנות כתב החוקר-

                                  י.          בסעיף 34 לפקודה נקבע, כי כל הרשום בפנקס חברי האגודה מהווה ראיה לכאורה לנכונותו. על פי ממצאי החקירה, המשיבה אינה רשומה בפנקס חברי האגודה ועל כן, לכאורה, אינה חברה באגודה.

                                יא.        יחד עם זאת, עולה כי המנוח ואשתו נמנו על קבוצת החברים שייסדה את המושב. כמו כן לא נתגלו מסמכים לפיהם הוצאו המנוח והמשיבה מהאגודה.

                                 יב.        לאחר חזרתו של המנוח משיקום מחלתו בשנת 1952, עולה כי מעמדם של משפחת פלדמן התגבש למעמד של בעלי "משק עזר", המתפרנסים מעבודה שכירה באגודה (כבעלי מקצוע) ומשלבים תעסוקה משנית בחקלאות במשק ביתם. מסקנה זו מתבססת בעיקר על חוזה הבר רשות המפורט בדו"ח, בו צויין כי המשפחה קיבלה אמצעי ייצור והלוואה להון חוזר לצורך הפעלת המשק, כאשר הן כמות אמצעי הייצור והן הרכב אמצעי הייצור שקיבלו, אינו מתאים למשק סטנדרטי בו כמות אמצעי הייצור גדולה יותר ומגוונת יותר.

                                 יג.         המשיבה ובעלה המנוח היו חברים באגודה בעת הקמת המושב ולא הוצאו ממנה מעולם.

                                 יד.        מאחר ומחד, המשיבה והמנוח לא היו רשומים כחברים בפנקס חברי האגודה ומאידך, המשיבה והמנוח היו חברים באגודה בשנים הראשונות לקיומו של המושב וכי לא נתגלו ממצאים לפיהם מי מהם הוצא מן האגודה, לא יהיה מנוס מלדון בשאלת חברותה של המשיבה על פי תקנה 2 א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) 1973 (להלן- "תקנות החברות").

                                טו.        תקנה 2 א לתקנות החברות קובעת:

    "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה.

 

                                טז.        באשר להתניה בסיפת תקנה 2 הרי שלא נמצאה בתקנון האגודה הוראה הקובעת כי לא יוכר אדם כחבר על פי התנהגות ולכן ניתן להכיר בחבר מכוח התנהגות.

                                 יז.         תקנה 6 (ג) לתקנות החברות, קובעת תנאי סף להכרה באדם כחבר באגודה מכוח התנהגות. בלעדי תנאים אלו לא ניתן כלל לבחון את חברותו של אדם כחבר מכוח התנהגות.

 

(ג)    לענין תיקון פנקס החברים כאמור בתקנת משנה (א) מכוח תקנה 2א -

(1)    באגודה שסיווג אותה הרשם כקיבוץ או מושב שיתופי לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא גר דרך קבע בתחום הקיבוץ או המושב השיתופי, והוא כשיר להתקבל כחבר על פי הוראות תקנות הקיבוץ או המושב השיתופי;

(2)    באגודה שסיווג אותה הרשם כמושב עובדים לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא גר בתחום מושב העובדים דרך קבע והוא אחד מאלה:

(א)    בעל משק בתחום מושב העובדים;

(ב)    בן זוגו של בעל משק כאמור או האלמן או האלמנה שלו;

(ג)    בן משפחתו של בעל משק כאמור או של בן זוגו או בן זוג של בן משפחה העובדים דרך קבע באותו משק;

"בן משפחה", לענין פסקת משנה זו — הורה, ילד, ילד מאומץ או נכד;

(ד)    בעל זכויות ובן זוגו, ביחידת מגורים נפרדת שאינה מהווה חלק ממשק חקלאי, הגרים בה, דרך קבע, לפחות חמש שנים והכשירים להיות חברים באגודה על פי הוראות תקנותיה למעט התנאי של היותם בעלי משק חקלאי; האמור לא יחול על "בן משפחה" כאמור בתקנת משנה (ג)(2)(ג);

 

                                יח.        מממצאי החקירה עולה כי המנוח היה כשיר בחייו לחברות על פי תקנון האגודה והמשיבה אף היא כשירה לחברות על פי הוראות התקנון. כמו כן, אין מחלוקת בקשר לזכויותיו של המנוח בחייו אשר עדיין ישנן כיום למשיבה, ביחידת המגורים במושב וכי המנוח בחייו התגורר למעלה מ- 5 שנים והמשיבה מתגוררת עד עצם היום הזה ביישוב.

                                יט.        לאור זאת הרי שהמנוח בחייו עמד בתנאי הסף שקבעה תקנה 6 (ג) לתקנות החברות לעניין הכרה בחברותו באגודה, והמשיבה אף היא עמדה בתנאי סף אלו.

                                  כ.         משנתמלאו תנאי הסף להחלתה של תקנה 2 א דלעיל, נפנה עתה למבחנים לצורך הכרה בחברות על פי התנהגות. פסק הדין הראשון בעניין זה הינו ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נגד פרידמן, בו נקבע בין היתר:

 

"יכול אדם להיעשות חבר אגודה על ידי שיחתום באופן פורמלי על התקנון או בכל דרך אחרת המראה על הסכמה הדדית בינה לבין החברים הקיימים, שהוא חבר...במושב בית חנניה ראו הכל בנשים חברות שוות זכויות וחובות לכל דבר. הן היו נוטלות חלק בפעולות המושב יחד עם בעליהן, היו משתתפות באסיפות הכלליות ונהנות מזכות הבחירה, נבחרו למוסדותיו ופועלות בשמו, כמוהן כבעליהן, החשבונות באגודה היו מתנהלים על שם שני בני הזוג..."

 

                                כא.       בפסק דין זה נלמד, כי התנאי להכרה באדם כחבר על פי התנהגות הוא הדדיות בהתנהגות. כלומר, אין די בהתנהגות חד צדדית של האגודה כלפי אותו אדם כדי לכפות עליו חברות. יש צורך בגילוי כוונה הדדית הן מצד החבר והן מצד האגודה.

                               כב.        כעולה מפסק דין זה ומפסקי דין אחרים (ת"א 7199/99 בנימין בנימני נגד אגודת תלמי ביל"ו, ע"א 6516/00 תלמי ביל"ו נגד בנימין בנימני) המרכיבים העיקריים המאפיינים התנהגות הם:

1.     חברות באחת מהרשויות הנבחרות של האגודה.

2.     השתתפות והצבעה באסיפות הכלליות.

3.     השתתפות בהון האגודה.

4.     תשלום מיסים לאגודה.

5.     שימוש בשירותי האגודה.

                                כג.        די אם נציין את החלטת האסיפה הכללית מיום 10/09/64 לפיה לבעלי המקצוע ולנשותיהם יש זכות הצבעה בבחירות לוועד על מנת להוכיח כי גילוי כוונה הדדית התקיים בין המנוח בחייו והמשיבה לבין האגודה.

                                כד.        לא נמצאו תימוכין לטענת האגודה כי המנוח בחייו והמשיבה, לא לקחו חלק בחובות ובגרעונות האגודה. באשר לטענת האגודה כי המנוח בחייו והמשיבה לא שילמו מיסים משקיים כמו יתר חברי האגודה, הרי שגם אם טענה זו נכונה, אין בה כדי להוכיח כי המנוח והמשיבה אינם חברי האגודה, ולכל היותר היא הוכחה לכך כי המנוח בחייו והמשיבה לא החזיקו במשק חקלאי.

                                כה.       לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה כי המנוח בחייו והמבקשת היו חברים באגודה מאז הקמת המושב והאגודה נהגה במנוח בחייו ובמשיבה כחברים באגודה, הרי שיש לקבוע  כי המשיבה הינה חברה באגודה.

בדיון בפני חזר ב"כ המערערת והוסיף -

44. בתביעה אשר הוגשה על ידי המשיבה וילדיה אין זכר לנושא החברות. בפני החוקר הוסתר המסמך העיקרי שהיה במנהלה ובו יש הודאת בעל דין כי המנוח אינו חבר.
45. ב"כ המערערת הוסיף את דבריה של דר' נינה זלצמן בספרה,"מעשה בית דין בהליך אזרחי": "כאשר יש גורם זר שלא נוטל חלק בהליך המשפטי, מעשה בית דין יחול גם עליו. הקרבה המשפטית ברורה והיא בעלת אינטרס מובהק.

בדיון בפני הוסיף ב"כ המשיבה וטען-

46. לעניין המסמך בו טוען המנוח כי אינו חבר, שם מדובר על חלף ערבות ולא על נושא אחר. בחקירה זו נבדק עניינה של המשיבה ואין בסמכותו של המשקם לקבוע את מה שקבע.
47. ישנם תצהירי חברים שמעידים כי המשיבה הינה חברה. הסיבה שהמשיבה לא טענה שהיא חברה ולא נקטה אף הליך הוא משום שרק בשנתיים האחרונות נודע לה כי אינה חברה ולכן החלה בהליכים המשפטיים.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן-

48. ראשיתו של הליך זה, הוא בעת מינויו של החוקר לבדיקת שאלת חברותה של המשיבה באגודה. החוקר הגיש דו"ח מפורט ערוך כדבעי ובו פרש את ממצאיו ומסקנותיו שהובילו לתוצאה האמורה.
49. כבר בראשית דברי אתייחס לבקשת ב"כ המערערת כפי שבאו לידי ביטוי ב- "בקשה לתיקון פרוטוקול, הבהרות והשלמת טיעונים". לא מצאתי לנכון להתייחס להשלמות הטיעונים שנדרשו על ידי ב"כ המערערת, שכן לאחר הדיון שהתקיים בפני אין אפשרות לשפר עמדות ולהוסיף טיעונים. יתר על כן, השלמות טיעון אלו פוגעות בזכות התגובה של הצד שכנגד.
50. זאת ועוד, בקשות התיקון אינן במקומן וההבהרות שנדרשו למילים שונות הרשומות בפרוטוקול אין בהן כדי לשנות או להוסיף על הדברים שנאמרו על ידי ב"כ המערערת בעת הדיון.
51. המערערת טענה כי החוקר לא המציא לידיה מסמכים, שהועברו אליו על ידי המשיבה וילדיה במשך הליך החקירה ולכן נפגעה זכות הטיעון שלה, אלא שטענה זו אינה במקומה. החוקר אינו מחויב להעביר למי מהצדדים את המסמכים המגיעים לידיו במסגרת החקירה המתבצעת על ידו.
52. לצדדים שמורה הזכות להשמיע את טענותיהם בפני החוקר ולהיענות לבקשותיו למסירת מסמכים הדרושים לביצוע תפקידו. החוקר רשאי לבקש את תגובתו של צד מסוים להליך למסמך מסוים שהוצג לו אך אינו מחויב לעשות כן במשך הליך החקירה.
53. הוסיפה המערערת וטענה טענות רבות שרובן סובבות סביב מעמדו של המנוח ושאלת חברותו באגודה טרם נפטר. המערערת טענה, כי שאלת חברותה של המשיבה הינה אינצדנטלית לשאלת חברותו של בעלה המנוח.
54. היינו, מרגע שקיימת הודאת המנוח בפני המשקם כי אינו חבר באגודה, הרי שנשמט הבסיס המשפטי למסקנות החוקר לפיהן המשיבה הינה חברה באגודה.
55. לשיטת המערערת, מהחלטת המשקם מיום 26/11/97 הקובעת כי: "מר פלדמן גדליהו אינו חבר באגודה וכי אין הוא חב בחלף ערבות", ברי כי המנוח ורעייתו המשיבה, לא היו מעולם חברים באגודה, אלא שטעות בידיה של המערערת.
56. מחד, בחרה המערערת לטעון במסגרת בש"א 2105/05, כי יש לדחות את תביעת המשיבה להצהיר כי היא חברה באגודה וזאת בשל העדר סמכות עניינית. מאידך, הסתמכה המערערת על פסק המשקם, שקבע כי המנוח אינו חבר באגודה.
57. כידוע לרשם האגודות השיתופיות מוקנית סמכות ייחודית לתקן את פנקס החברים של אגודה רשומה, לאחר שביצע חקירה על פי סעיף 43 לפקודה ונתן לצדדים הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם.
58. החלטת המשקם לפיה המנוח אינו חבר באגודה, נעדרת כל נפקות משפטית ולא היה בסמכותו לקבוע כפי שקבע. יתרה מזאת, החלטת המשקם גם אם הייתה נעשית כדין אין ולא היה בה כדי להשפיע על מעמדה של המשיבה.
59. זאת ועוד, בנו של המנוח גם לא יכול היה לייצגו לעניין חברותו או אי חברותו במושב, שכן לא למטרה זו נתבקש על ידי אביו לייצגו ועניין זה כלל אינו נתון לסמכותו של המשקם.
60. מרגע שעיקר יהבה של המערערת נשען על החלטת המשקם מיום 26/11/97 (שהוצגה כנספח ב' לעיקרי הטיעון) ומרגע שקבעתי כי החלטת המשקם ניתנה בחוסר סמכות ומשכך נעדרת כל נפקות משפטית, הרי שנשמטת תחת רגליה התבססותה על החלטתו זו.
61. החקירה שביצע החוקר הייתה בעניין מעמדה של המשיבה באגודה ותו לא. מסקנות החוקר ביחס למנוח, הצביעו על התנהגות שננהגה כלפיו מצד האגודה והתנהגותו של המנוח כלפי האגודה. כל שהיה במסקנות אלו הוא כדי לבוא ולהדגיש כי האגודה התנהגה בצורה שווה למנוח ולאשתו בכל המישורים שהוצגו בדו"ח.
62. קבע החוקר ובצדק, כי לאחר שעיין בפנקס החברים באגודה המשיבה אינה רשומה בו ועל כן לכאורה, אין לראות בה כחברה. סעיף 34 לפקודה קובע:

 

"כל פנקס או רשימה של חברים או של מניות שברשות כל אגודה רשומה ישמשו ראיה לכאורה על כל פרט מן הפרטים דלקמן הרשומים בהם -

(א)    התאריך שבו נרשם כחבר שמו של אדם באותו פנקס או באותה רשימה;

(ב)    התאריך שבו חדל אותו אדם להיות חבר".

           

עולה מהאמור בסעיף, כי משלא נמצא שמה של המשיבה בפנקס החברים של האגודה הרי שלכאורה המשיבה אינה חברה באגודה. יחד עם זאת, אין ממסקנות החקירה עולה, כי המנוח ואשתו המשיבה, נמנו על קבוצת החברים שייסדה את המושב ולא נתגלו ממצאים לפיהם הוצאו המנוח ו/או המשיבה מהאגודה.

63. למסקנת החוקר כי לא ברור מה היה מעמדם של המנוח והמשיבה בין השנים 1950-1952, התקופה בה נעדר המנוח בלבד מהמושב בכדי להחלים ממחלת השחפת בה חלה, אין בכדי להשפיע על מעמדה של המשיבה שנשארה כל אותה העת במושב ולא עזבה אותו.
64. החל מזמן השתקעותם במושב, עלה כי מעמדם של המשיבה והמנוח היה כשל בעלי "משק עזר", המתפרנסים מעבודה שכירה במושב. את מסקנתו זו תמך החוקר על סמך חוזה הבר רשות, בו צויין כי משפחת פלדמן קיבלה אמצעי ייצור והלוואה להון חוזר, בכמות קטנה יותר מאשר מקבל בעל משק סטנדרטי.
65. המערערת טענה כי עצם הזכות לבחור באסיפות הכלליות באגודה, איננה מעידה על חברות באגודה וזאת בהקשר להחלטת האסיפה הכללית מיום 10/09/64, לפיה לבעלי המקצוע ונשותיהם יש זכות הצבעה בבחירות לוועד.
66. כאסמכתא לעניין זה, הציגה המשיבה את ת.א (ב"ש) 7199/99 בנימין בנימיני נגד אגודת תלמי בילו פ"מ, כרך תש"ס חלק ראשון, תש"ס 2000. אלא שמעיון בפסק דין זה עולה כי הביטוי היחידי לכך שנהגו בנתבעים כחברי המושב, היה בכך שאפשרו להם להשתתף בבחירות לוועד האגודה.
67. אין המקרה האמור בפסק הדין, דומה לעובדות המקרה דנן. מדו"ח החקירה עולה כי פעולותיהם של המנוח והן של המשיבה לא באו לידי ביטוי רק בהצבעה באסיפה הכללית.
68. המנוח בחייו והמשיבה, חויבו במיסים, חויבו בדמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל ואף חובותיהם טופלו במסגרת "חוק גל". יתר על כן, לא נמצאו תימוכין לטענת האגודה כי המנוח והמשיבה לא לקחו חלק בחובות ובגרעונות האגודה.

הכרה בחברות מכוח התנהגות-

69. תקנה 2 א לתקנות החברות הותקנה לשם החלתם בדין של פסקי דין שהכירו וקבעו את עקרון קבלת חבר באגודה מכוח התנהגות על יסוד דוקטרינות ההשתק והמניעות. לאמור: מקום בו התנהגות הצדדים (האגודה והחבר) היה בה כדי ליצור ציפיות לגיטימיות של מי מהצדדים ואותו צד פעל על פי ציפיות אלה, לא ישמע הצד השני בטענה כי אין לאפשר הגשמת הציפיות. בנסיבות אלה, מעמד החבר דה-פקטו יהא של חבר דה-יורה, על כל החובות והזכויות הנובעות מכך.
70. לשון תקנה 2 לתקנות החברות:

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה.

 

71. לא נמצאה בתקנון האגודה דנן, הוראה הקובעת כי לא יוכר אדם כחבר על פי התנהגות ועל כן, אין מניעה לקבוע כי לכאורה חברותה של המשיבה תבחן על פי תקנה 2 א לתקנות החברות.
72. באותו עניין ראה דברי השופט ברנזון בע"א 86/64 בית חנניה בע"מ נ. פרידמן, פ"ד י"ח (3) 20:

"כל חברי המושב, לרבות המשיבים, ראו בנשים חברות המושב בזכויות וחובות שוות לאלה של הגברים, ואין פוצה פה נגד זה במשך כל זמן קיומו של המושב. אחרי כל זה רוצים כעת המשיבים להוציא את הנשים מן הכלל ואומרים: 'מה שהיה היה, אבל מה שהיה הוא הבל הבלים וכלא היה'. המנסה לעלות טענה כזאת אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: 'מה שהיה שריר ו-קיים, ומה שהיה הוא שיהיה'. בית-משפט של יושר לא ישעה לטענה המתעלמת מעובדות החיים ומנסה לבטלן במחי-יד, אלא ינהג לפי העקרון שאדם חייב להיות נאמן למעשיו ולמוצא פיו כאשר הזולת פעל על - פיהם וכתוצאה מזה שינה את מצבו" (ההדגשה שלי- ט.ב)

 

73. מערכת היחסים שבין המשיבה לאגודה, מצביעה ללא עוררין על קיומה של צפייה לגיטימית מטעם שני הצדדים, לקיומן של חובות וזכויות של חבר באגודה.
74. תקנה 2 א לתקנות החברות קובעת, כי יש צורך בגילוי כוונה הדדית, הן מצד החבר והן מצד האגודה באשר לקיום יחסים משפטיים ביניהם. אין די בהתנהגות חד-צדדית מצידו של אדם כדי לעשותו חבר באגודה, ואין די בהתייחסות חד-צדדית של האגודה כלפיו על מנת שהחברות תיכפה עליו.
75. התנאים האמורים בתקנה 2 א דלעיל," נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה", הם תנאים מצטברים. לאמור, יש צורך בגילוי כוונה הדדית, הן מצד החבר והן מצד האגודה לקיים ביניהם יחסים משפטיים כאמור.
76. לעניין המרכיבים החיוניים המאפיינים את התנהגות חברי האגודה ראה:  ת"א 7199/99 בנימין בנימיני נגד אגודת תלמי ביל"ו :

"ביטוי ממשי לכך שנהגו באדם כחבר האגודה צריך להתבטא במרכיבים חיוניים המאפיינים את התנהגות חברי האגודה, כמו השתתפות בזכויות ובחובות החברים, השתתפות בתשלום המס, מגורים במושב..." (ההדגשה שלי ט.ב).

77. החוקר פירט בדו"ח חקירתו בעמודים 17-18 את המרכיבים העיקריים המאפיינים התנהגות ונוכח כי המנוח בחייו והמשיבה, ענו על קריטריונים אלו. היינו מהתנהגותם ניתן ללמוד על כוונה הדדית בינם לבין האגודה.
78. תנאי סף להכרה בחברות באגודה על פי התנהגות מעוגן בתקנה 6 (ג) לתקנות החברות שעניינו:

(ג)    לענין תיקון פנקס החברים כאמור בתקנת משנה (א) מכוח תקנה 2א -

(2)    באגודה שסיווג אותה הרשם כמושב עובדים לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא גר בתחום מושב העובדים דרך קבע והוא אחד מאלה:

(א)       בעל משק בתחום מושב העובדים;

(ב)       ...

(ג)        ...

(ד)       בעל זכויות ובן זוגו, ביחידת מגורים נפרדת שאינה מהווה חלק ממשק חקלאי, הגרים בה, דרך קבע, לפחות חמש שנים והכשירים להיות חברים באגודה על פי הוראות תקנותיה למעט התנאי של היותם בעלי משק חקלאי; האמור לא יחול על "בן משפחה" כאמור בתקנת משנה (ג)(2)(ג);

 

79. מממצאי החקירה כפי שפורטו בדו"ח עולה, כי המנוח והמשיבה היו כשירים לחברות על פי הוראות תקנון האגודה ולפיכך עומדים הם בתנאי הסף הקבועים בתקנה 6 (ג) (2). יתר על כן, המשיבה מעולם לא עזבה את המושב ומתגוררת בו עד היום ועל כן אין מחלוקת באשר לזכויות המשיבה בדירת המגורים במושב.
80. מכל האמור לעיל, עולה כי אין באמור בעיקרי הטיעון מטעם המערערת דבר הסותר או מערער את מסקנות דו"ח החוקר.
81. המשיבה תרמה את כל עבודתה ומרצה לאגודה, במשך כל שנות חייה בישראל. לפיכך, תוצאה הפוכה שתקבע כי המשיבה אינה חברה תפגע במשיבה בצורה קשה השוללת את זכויותיה הנובעות מהיותה חיה ומתגוררת במושב במשך 60 שנים.
82. לפיכך הנני מאמץ את דו"ח החוקר כלשונו וקובע כי המשיבה הינה חברה באגודה ככל חבר אחר.
83. אין צו להוצאות.

ניתן היום 29/07/07 בהיעדר,                                   טל בראון, עו"ד

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים              עוזר רשם האגודות השיתופיות