ערעור מושב מתיתיהו על החלטת החוקר לבטל את החלטת המושב בדבר גריעתם של אסתר ודוד קאופמן מחברות במושב בעקבות התגוררותם בחו
בפני רשם האגודות השיתופיות בתיק מס' 2543/32/07
בעניין -
של פועלי אגודת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מארי- קושניר הררי
רח' קרליבך
המערער
- נגד -
אסתר ו
ע"י ב"כ עו"ד רן ליבנה
רח' ריב"ל 7
בפני השגה על המלצות החוקר מר שאול ראובני (להלן- "החוקר" או "דו"ח החוקר", לפי העניין) מיום 20/09/06 .
רקע עובדתי-
המערער הינו מושב שיתופי להתיישבות חקלאית (להלן- "המושב").
המשיבים הינם חברים במושב, משנת 1995.
בחודש יולי 2002 עברו המשיבים להתגורר בטורונטו, קנדה.
בשנת 2005 נבחר באגודת המערער וועד חדש (להלן- "הוועד"). הוועד, החליט ביום 22/05/05 לשלוח מכתבים לחברים השוהים בחו"ל כדי לברר מתי הם מתכוונים לחזור לגור במושב, אם בכלל.
ביום 10/07/05 התקבלה החלטה בקרב הוועד הקובעת כי יש ליידע את המשיבים על הפקעת חברותם העתידית באם לא יחזרו לגור בפועל במושב עד ליום 31/08/05.
ביום 12/07/05 נשלח דואר אלקטרוני למשיבים, לפיו הנהלת המושב החליטה להפקיע את חברותם מכיוון שהינם מתגוררים בחו"ל מעל לשנתיים ואין בכוונתם לחזור לגור במושב.
ביום 26/03/06 התקבלה בפני רשם האגודות בקשה לתיקון פנקס חברים לפי סעיף 6 (א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות)- 1973 (להלן- "תקנות החברות"), ולמינוי חוקר לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות, על מנת שתיבחן שאלת מעמדם של המשיבים כחברי האגודה ולתיקון פנקס החברים בהתאם.
ביום 20/09/06 הוגש דו"ח החוקר והמלצותיו הן, בין היתר, לתקן את פנקס החברים באופן שייקבע כי המשיבים חברים באגודה.
על קביעתו של החוקר הוגשה השגה מטעם המערער.
ביום 13/03/07 התקיים דיון בפני עם ב"כ הצדדים, ולהלן תמצית טיעוניהם כמובא בכתבי טענותיהם.
הקביעה הברורה בתקנות החברות, מצווה כי הבדיקה אותה על הרשם לבצע במקרה של בדיקת חברות ע"י חוקר, תבחן את השאלה האם המשיבים הינם חברים כדין במושב מתתיהו.
בחודש יוני 2002 העתיקו המשיבים את מקום מגוריהם מהמושב לקנדה. סיבת העזיבה לא הובאה מעולם לידיעת הנהלת המושב וזו התבררה רק במסגרת עדותה של הגברת
עוד נטען על ידי המערער כי בעדויותיהם של העדים מטעם המשיבים יש משום חוסר מקצועיות, והסתמכות על מידע שהועבר אליהם על ידי המשיבים עצמם.
זאת ועוד, סיבת העזיבה שנטענה לכאורה על ידי המשיבים, נסתרה עת חזר הבן לישראל 9 חודשים לאחר עזיבת המשיבים את הארץ.
לאחר הפסקת מגוריהם של המשיבים במושב, ובמהלך כל תקופת שהייתם בחו"ל נמנעו האחרונים מליצור קשר עם הגורמים המוסמכים במושב, לכל צורך ועניין שהוא, זאת על אף שאין כל עוררין כי המבקשים הכירו והיו מודעים להוראה הקבועה בסעיף 29 לתקנון המושב (להלן- "התקנון") הקובע:
"הפסיק חבר האגודה לגור דרך קבע ובפועל בישוב מתתיהו,
וכן לא הודיע חבר זה על רצונו לצאת מהאגודה ולהפסיק את חברותו,
וכן עברו שנתיים מיום הפסקת מגוריו בישוב מתתיהו,
וכן קבע ועד ההנהלה בישיבתו את קיומן של 3 העובדות דלעיל,
וכן העובדות הנ"ל והקביעה הנ"ל נרשמו בפרוטוקול הישיבה,
תפקע חברותו של החבר הנ"ל באגודה מיום קבלת ההחלטה על כך...
במידה, ותתקבל בקשה מנומקת של החבר תהיה אסיפת החברים רשאית, להאריך את תקופת מתן הרשות להתגורר מחוץ ליישוב בשנה נוספת על השנתיים האמורות לעיל".
המבקשים כמו כל חבר, חתמו על הצהרה במועד קבלתם, המעידה על הכרת התקנון וקבלתו ומשכך, ניסיון כלשהו לטעון לאי הכרת התקנון והסעיף שבו, נגועה בחוסר תום לב.
לקראת חלוף 3 שנים ממועד עזיבתם, ביקש וועד המערער לבחון עם המבקשים את תוכניותיהם לעתיד באשר לחזרתם לגור במושב. המשיבים התחמקו ממתן תשובה בעניין ולא נקבו במועד חזרה מדויק. להלן מספר פניות שבוצעו למשיבים המוכיחים את התעלמותם מנקיטת תאריך ספציפי לחזרתם לגור במושב:
ביום 24/05/05 נשלח דואר אלקטרוני (להלן- דוא"ל) למשיבים בו הם מתבקשים להודיע עד לסוף החודש בדבר תוכניותיהם לחזרה למושב. המשיבים בוחרים להתעלם ולא להגיב לדוא"ל זה.
פנייה נוספת באמצעות דוא"ל ביום 07/06/05. פנייה זו זכתה לתשובה מתחמקת: "we will respond about the chaverut soon". תשובה כאמור לא התקבלה מעולם.
נוכח האמור, ביום 10/07/05 התכנס וועד ההנהלה והחליט על הפקעת חברותם של המשיבים במושב, אם לא יחזרו עד ליום 31/08/05 . הודעה על החלטה זו נשלחה למשיבים בדוא"ל ביום 12/07/05.
במהלך חודש אוגוסט בשיחת
משראה וועד ההנהלה את התנהלותם של המשיבים, החליט ביום 16/08/05 להפקיע את חברותם של המשיבים וכך עשה בהחלטתו מיום זה.
בהמשך הדברים, ביום 06/09/05 נערכה שיחה בין המשיבים לבין חברי הוועד, אשר הוקלטה על ידי המשיבים (להלן- "הקלטת"). לטענת המערער, עולה מן הקלטת, כי גברת קאופמן נשמעת בתחילת השיחה כמי שמדריכה את בעלה ומבהירה לו, לא לומר כלום אלא שהם רק ישאלו שאלות. עוד עולה מהקלטת, כי גברת קאופמן הייתה מודעת לשיחה שהתקיימה בין בעלה לבין וועד ההנהלה בחודש הקודם אך היא ניסתה להתנער מהדברים, בניסיון להציג את בעלה כמי שאינו מבין במספרים ותאריכים.
ביום 26/10/05 נשלח מכתב סופי למשיבים המודיע להם באופן סופי ובלתי חוזר כי חברותם פקעה וכי המושב יפעל מיידית להשלמת ההתחשבנות עמם. והנה, חודשיים לאחר שהייתה בידם האפשרות להודיע על חזרתם למושב, בחרו המשיבים לנקוט בדרך חד צדדית ולא חוקית של תפיסת חזקה בדירה במושב, ולאחר מכן פנו למשרדי רשם האגודות לתיקון פנקס החברים.
טענת אפליה שנטענה בידי המערער- מהעדויות השונות שהועלו בפני החוקר עולה בבירור כי מלבד המשיבים, כל החברים ששהו בשנים האחרונות בחופשה מחוץ מושב, נעתרו לדרישות התקנון ושבו לגור במושב, או לחלופין ויתרו על זכותם לגור בו. העובדה כי המשיבים בחרו שלא לקבל על עצמם את דין התקנון- אינו אמור לזכות אותם בפרס, תוך אפלייתם לטובה על פני שאר החברים.
בנסיבות האמורות, היענות לדרישת המשיבים תיצור תקדים מסוכן באשר לתביעות נוספות העלולות להיוולד מכיוונם של חברים אחרים לשעבר, שיביעו את כוונתם להיחשב כחברים על אף שחברותם פקעה זה מכבר מכוח התקנון.
מעדותה של גברת קאופמן כאמור, עולה כי מצבו של הבן השתפר עד מאוד ובסוף אוגוסט 2005 לא הייתה כל סיבה רפואית/ פסיכולוגית להישארותם בחו"ל, ומשבחרו לעשות כן עליהם לשאת בתוצאות מעשיהם.
לסיכום - בהתקיימות כל התנאים הקבועים בדין וכן בתקנון ולאור השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, הרי שהחלטת וועד הנהלת המערער על הפקעת חברותם של המשיבים בדין יסודה ואין מקום לבקשתם, לפיה יש לראות בהם כחברי המושב.
תמצית עיקר טיעוני המערער בהתייחס לדו"ח החוקר-
טען המערער כי המלצות החוקר בטעות יסודן ואין להן אחיזה במציאות או בעובדות. במסגרת ההכרעה העיקרית שעמדה בבסיס חקירתו של החוקר, עומדת השאלה האם הופקעה חברותם של המשיבים במושב אם לאו. וזאת על בסיס המבחנים המשפטיים לקיום הליך הפקעת חברות החלים על כל אגודה שיתופית.
לעניין סיבת העזיבה של המשיבים, לא הוכח בפני המערער מעולם ולא הוצגו בפניו מסמכים, המעידים על כך שמצבו הנפשי של הבן הוא שחייב את המשיבים לעזוב את המושב.
טען עוד המערער, כי כל חבר השוהה בחו"ל מחויב במיסי אגודה ושאר תשלומים שונים וכך גם המשיבים. על כן, הערת החוקר בדבר תשלום המיסים על ידי המשיבים לא ברורה, שכן תשלום המיסים ע"י חבר השוהה בחו"ל אינה מב
הסכם השכירות שנערך ונחתם בין המשיבים לבין משפחת רוזנשטיין חברים גם הם במושב ששיפצו באותה עת את ביתם, (להלן- "משפחת רוזנשטיין") נחתם ביולי 2004 ותוקפו המקורי עד ליום 31/05/05. דהיינו, ההסכם נחתם לפני פקיעת חברותם ותקופת השכירות הסתיימה אף היא לפני הפקיעה. הארכת תקופת השכירות על ידי משפחת רוזנשטיין הייתה על דעת המשיבים ומרצונם.
הטיעון עליו מבסס החוקר את המלצתו לא להכיר בהפקעת החברות, בהסתמך על צורכו של הבן לסיים את לימודיו בתיכון, הובא לידיעת המושב בחקירתה של הגברת קאופמן ביום 13/07/06 וגם זאת במרומז. וחשוב מכל, נכון לסוף שנת 2006 המשיבים עדיין מתגוררים בקנדה. גם בקלטת האמורה, לא מצאה לנכון גברת קאופמן להזכיר את בעיית החזרה המיידית של המשפחה בשל לימודיו של הבן.
טען עוד המערער, כי גם אם בסוף ההליך תתקבל המלצת החוקר, לפיה אין תוקף חוקי להחלטה על הפקעת החברות, הרי שאין בסמכות הרשם- לאור המלצותיו של החוקר- להורות על מועד חזרה עתידי של המשיבים להתגורר במושב.
מוסיף הוא וטוען כי גם אם תתקבל המלצת החוקר בסופו של יום, הרי שאין בכך להעניק למשיבים את הזכות להיחשב כחברים עקב המשך השתקעותם במקום מגורים שהינו מחוץ לתחומי המושב - לתקופה של למעלה משנה נוספת - וכל זאת מבלי שהתקבלה החלטה מתאימה על ידי רשויותיו המוסמכות של המערער. את האמור לעיל מבסס המערער מכוחה של תקנה 6 לתקנות החברות :
"היה אדם לחבר באגודה מכוח תיקון פנקס...אין בתיקון הפנקס כשלעצמו בכדי להעניק לו זכויות או להטיל עליו חובות כחבר האגודה, אלא על פי תקנותיה והחלטות שנתקבלו כדין על ידי רשויותיה המוסמכות".
משכך, אין הרשם מוסמך לקבוע כי חברותם של המשיבים תלווה בזכות המיוחדת להמשך מגוריהם מחוץ לתחומי המושב.
לסיכום- מבקש המערער לא לקבל את המלצת החוקר בדבר חברותם של המשיבים, ולהורות כי החלטת המושב על הפקעת החברות תקפה ושרירה. מאידך, מבקש הוא לקבל את המלצת החוקר בדבר ה
בחודש יוני 2002 נאלצו המשיבים להעתיק את מקום מגוריהם לקנדה לצורך שיקומו הרפואי של הבן, אשר נחשף לפיגוע התאבדות בירושלים. העברת הבן נעשתה בהמלצת רופאיו המטפלים ונסיעה זו הייתה בידיעת ובהסכמת וועד ההנהלה ובברכתו.
בעקבות הנסיעה השכירו המשיבים את ביתם למשפחת רוזנשטיין, חברי המושב, כדי שישמש אותם למגורים עד להשלמת בניית ביתם. השכרה זו הייתה בידיעת ובהסכמת וועד ההנהלה.
ביום 12/03/06 פינתה משפחת רוזנשטיין את ביתם של המשיבים, והאחרונים חזרו לביתם שבמושב, עוד באותו היום. באותו ערב, הופיע שוטר בפתח ביתם של המשיבים והזמינם לחקירה במשטרה עקב תלונה שהוגשה כנגדם על ידי המערער בגין הסגת גבול.
מעלים המשיבים עוד, כי דרישת וועד המערער לשוב ולהתגורר במושב עד 31/08/05, כאשר בה בעת היה ביתם תפוס בידי משפחת רוזנשטיין הינה דרישה הנגועה בחוסר תום לב.
כחברי המושב, למשיבים עומדת זכות מלאה להתגורר בביתם, בו התגוררו כל תקופת חברותם ושאותו הרחיבו ושיפצו במיטב כספם.
טענו המשיבים, כי מדובר בניסיון נואל וכוחני של וועד המושב לנשל אותם מזכויותיהם במסגרת הליך שיוך הבתים שהמושב מבצע בימים אלו.
לאור הלכות בג"צ השונות ובהן בג"צ 6627/98 ישראל נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות (להלן- "בג"צ נוימן") וכן ע"א 3581/04
ניתן להיווכח, כי מעיון בפרוטוקול וועד ההנהלה מיום 16/08/05 בו הוחלט לכאורה על הפסקת חברותם של המשיבים, נרשמו שתיים בלבד מתוך העובדות הנחוצות על מנת להחליט באופן פורמלי על פקיעת חברותם של המשיבים- הפסקת מגורים דרך קבע במושב ואי הודעה על רצון לצאת מן האגודה ולהפסיק את החברות. אין בפרוטוקול זה רישום על העובדה הנחוצה השלישית - תקופת הזמן שחלפה מיום הפסקת המגורים.
המשיבים גם טוענים כי לא נתמלא בהם התנאי שנקבע בבג"צ נוימן באשר למונח "הפסיק דרך קבע את מגוריו". דהיינו, לא הוכח נתק טוטאלי של הקשר בין המשיבים למושב. באשר לפן הסובייקטיבי של מבחן העקירה וארעיות הניתוק מן המושב, מפנים המשיבים לעדותם של תריסר העדים שטענו מידיעתם כי המשיבים עברו לקנדה עקב בעיות מצוקה משפחתית שפקדו אותם, וכי היה ידוע כל העת כי חפצם ורצונם של המשיבים הוא לחזור ולהתגורר במושב ברגע שיתאפשר בידם.
עוד טענו המשיבים כי עקירתו של אדם ממקום מושבו, פוגעת בכבודו בחירתו וקניינו ועל כן, בחינת השאלה האם פקעה מאליה חברות בקיבוץ, צריכה אפוא להיעשות בזהירות מרבית תוך מתן פרשנות מצמצמת להוראות התקנון. משכך, יש לפרש את הוראות התקנון בצמצום דווקני ולדרוש קיומו של כל תנאי ותנאי כלשונו. במקרה דנן, פרוטוקול החלטת ההפקעה אינו עונה על דרישות אלו, וכפועל יוצא מכך גם החלטתו הנובעת ממנו, ב
לאור כל האמור לעיל מבקשים המשיבים להשית על המערער את מלוא שכר טרחתו של החוקר וכן בהוצאות בשיעור שייקבע על ידי הרשם.
דו"ח החוקר -
המשיבים, בני הזוג קאופמן עלו ארצה בשנת 1994 והחלו להתגורר במושב משנת 1995 לאחר מועמדות של כשנה.
בשנת 2005 נבחר באגודה וועד חדש אשר החליט לבצע שינוי בדבר שהותם של החברים השוהים מחוץ למושב, ולהתאימו לתקנון האגודה. לעניין זה נקבע בסעיף 29 לפרק ב' לתקנון :
"הפסיק חבר האגודה לגור דרך קבע ובפועל בישוב מתתיהו וכן לא הודיע חבר זה על רצונו לצאת מהאגודה ולהפסיק את חברותו וכן עברו שנתיים מיום הפסקת מגוריו בישוב מתתיהו, כנ"ל. וכן ועד ההנהלה קבע בישיבתו את קיומן של שלוש העובדות הנ"ל, וכן העובדות הנ"ל והקביעה הנ"ל נרשמו בפרוטוקול הישיבה הנ"ל, תפקע חברותו של החבר הנ"ל באגודה מיום קבלת ההחלטה על כך..."
המשיבים, יצאו לחו"ל- טורונטו קנדה- בחודש יולי 2002 לאחר כ- 7 שנות חברות במושב, ובעת שהתקבלה החלטת וועד האגודה מיום 22/05/05 כבר מלאו כמעט שלוש שנים למגוריהם מחוץ למושב.
ביום 20/06/05 החליט הוועד כי אם לא יודיעו המשיבים על שובם ארצה עד סוף אותו קיץ, יבין הוועד כי הם ויתרו על חברותם. ביום 10/07/05 התקבלה החלטה נוספת בעניין לפיה: "תשלח הודעה למשפחת קאופמן שגרה בחו"ל על הפקעת חברותם במושב לפי הנוסח המאושר על ידי היועץ המשפטי אם לא יחזרו לגור בפועל במושב עד 31/08/05".
ביום 12/07/05 נשלח למשיבים דואר אלקטרוני מאת הנהלת המערער לפיו: "הנהלת המושב החליטה להפקיע את חברותכם, מכיוון שהנכם מתגוררים בחו"ל מעל לשנתיים ואין בכוונתכם לחזור לגור במושב..."
ביום 16/08/05 קיבל וועד האגודה החלטה נוספת ועיקרית לפיה: "היות ומשפחת קאופמן הפסיקה לגור דרך קבע ובפועל במושב וכן לא הודיעה על רצונם לצאת מן האגודה ולהפסיק חברותם, ההנהלה החליטה להפקיע את החברות של משפחת קאופמן..."
מחומר החקירה עולה בבירור, חד משמעית, כי הסיבה היחידה ליציאתם של המשיבים לחו"ל, הייתה מצבו הנפשי של הבן שנחשף לאירועים טראומטיים במהלך האינתיפאדה. עוד הוכח, כי באותה העת לא נדרשו החברים היוצאים לתקופות ממושכות בחו"ל לקבל את רשות הוועד וממילא גם לא נדרשו לפרט את סיבת העזיבה.
בניגוד לנטען בידי המושב, לפי חומר הראיות, בכתב ובעל פה, שמרו המשיבים על קשר רצוף עם המושב וחבריו.
המשיבים הגיעו למספר מצומצם של ביקורים בארץ ואף הסמיכו מספר פעמים חבר אחר להצביע בשמם באסיפה הכללית. המשיבים גם שילמו את התשלומים השוטפים למושב, לרבות מיסים לאגודה ותשלומים בגין מגוריהם בחו"ל. המשיבים נמנעו מלהשתקע דרך קבע בקנדה ונמנעו מלרכוש בית והמשיכו לגור בשכירות חרף העובדה שחלופה זו יקרה יותר.
בשנת 2004 השכירו המשיבים באישור וועד האגודה את ביתם לחברים אחרים. להסכמה זו משקל רב, שכן באותה העת כבר חלפו השנתיים הקבועות בתקנון ועל כן יש לראות בכך גם משום הסכמה של המערער בדרך של התנהגות, להארכת התקופה אף מעבר לתקופה שמתיר התקנון.
החוקר אף הוא היה סבור, כי המשיבים לא התאמצו דיים כדי לגרום לכך ששיחת הוועידה המוקלטת עם חברי וועד המושב, תתקיים קודם להחלטה על פקיעת החברות. דברים אלו גם עולים מעדותו של יו"ר הוועד דאז, מר
בניגוד לאמור בעיקרי הטיעון מטעם המערער, ישנה התייחסות מצד המשיבים לפניות וועד המערער- במכתב ששלחו מיום 14/06/05, ובו מפרטים המשיבים את נסיבות עזיבתם את הארץ, ואת העובדה כי לא יוכלו לשוב לארץ טרם יסיים הבן את שנת לימודיו בבית הספר התיכון.
לעניין החלטת הוועד ביחס לפקיעת חברותם של משפחת
על פי עדויות חברי הוועד, נראה כי חבריו סברו- בטעות- שדי בהיעדרות של שנתיים (כקבוע בתקנון), והיעדר התחייבות לנקוב מועד חזרה למושב, בכדי שיתמלא התנאי הקבוע בסעיף 29 לתקנון, של "הפסקת מגורים דרך קבע". הציג החוקר כאסמכתא את פסיקת בית המשפט בפס"ד אלה שיק, המחייבת הוכחת ניתוק אובייקטיבי וסובייקטיבי מהאגודה, שאינו מתמצה במשך הזמן שחלף (בין שנקבע בתקנון ובין אם לאו) ואף אינו מותנה בהתחייבות לחזרה לגור באגודה במועד נקוב.
ההחלטה בדבר הפקעת החברות לא הביאה בחשבון את הנסיבות המיוחדות שבעטיין עזבו המשיבים את המושב, ואת הנזק העלול להיגרם לבן אם יעזוב את לימודיו בטרם סיומם. בשיחה המוקלטת שהתקיימה לאחר קבלת ההחלטה על הפקעת החברות הציע הוועד למשיבים להתחייב לשוב לגור במושב בעוד שנה (קיץ 2006), ואם לא ישובו, ישלמו פיצוי כספי לאגודה. דבר זה מלמד על פקפוק חברי הוועד בכוונותיהם.
במועד בו התקבלה ההחלטה על פקיעת החברות, היה ביתם של המשיבים תפוס עדיין בידי משפחת רוזנשטיין. חבר הוועד מר חזן, שפינוי הבית היה בשליטתו, לא טען שההסדר בינו לבין משפחת רוזנשטיין הובא לידיעת המשיבים, ומבחינת המשיבים לא היה להם בית לשוב אליו.
ההחלטה על פקיעת החברות סותרת את ההחלטה מיום 10/07/05 לפיה רק אם המשיבים לא ישובו למושב עד 31/08/05 תשלח להם הודעה על פקיעת חברותם. והנה הוועד החליט על פקיעת החברות שבועיים בטרם המועד שקבע בתחילה.
המלצות החוקר לרשם הן כדלהלן:
ממליץ לקבוע כי במועד בו הוחלט בוועד על פקיעת חברותם של המשיבים, לא היה בכך בסיס כדין, ומשכך אין תוקף חוקי להחלטה.
ממליץ לקבוע כי בכפוף לנסיבות מיוחדות וקיצוניות שלא ניתן לחזותן כיום- אם המשיבים לא ישובו להתגורר דרך קבע במושב עד ליום 31/08/07 יהא וועד האגודה זכאי להחליט על פקיעת חברותם באגודה ללא צורך בהליכים מוקדמים כלשהם.
נוכח התנהגותם של המשיבים שתרמה לא מעט להשתלשלות העניינים, ממליץ החוקר להשית על המשיבים את מלוא הוצאות החקירה.
טענות ב"כ המערער-
ב"כ המערער טענה כי הם מערערים על קביעות עובדתיות של החוקר. יש לבדוק את חוקיות ההחלטה המפקיעה את חברותם של המשיבים.
בתום 3 השנים להיעדרותם של המשיבים מהמושב לא הייתה עילה אמיתית מבחינת מצבו של הבן להישאר בקנדה.
מבחינה אובייקטיבית, המשיבים לא חזרו למושב לאחר 3 שנים, ומבחינה סובייקטיבית לא די בכוונה שבלב לחזור למושב, צריך שיהיו לכך ביטויים חיצוניים.
לעניין ההוצאות, גם אם יתקבל דו"ח החוקר, אופן התנהלותם של המשיבים בוודאי שלא יכול להביא לה
חובם של המשיבים גבוה בהרבה מטענת הקיזוז שטוענים לה המשיבים.
טענות ב"כ המשיבים-
ב"כ המשיבים מסכים לדו"ח החוקר מלבד מסקנתו של החוקר לעניין הדרך לריפוי הפגם שנפל בהחלטת הוועד להפקעת החברות.
ביתם של המשיבים מנותק מאספקת מים מזה זמן רב, והמושב הוא זה שמסרב לחבר להם את המים, ומסרב לאשר את שובם למושב.
לגבי חוב המים יש למשיבים טענת קיזוז כיוון שלמערער יש חוב כלפי המשיבים.
לעניין ההוצאות, טוען ב"כ המשיבים כי על המערער לשאת בהוצאות. כל ההתנהלות בתיק דנן, עלתה למשיבים כסף רב. מה גם שישנה פסיקה בעניין זה הקובעת כי ההוצאות אינן עונש אלא שיפוי הצד הזוכה והחזרת המצב לקדמותו.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות של הצדדים ואת דו"ח החוקר ולאחר שעברתי על החומר שהועבר אלי על ידי החוקר ושמעתי את הקלטת שהוצגה בפניו הנני קובע כדלקמן -
מעמדו של התקנון
התקנון הוא הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם (ע"א 627/61 גלברג ואח' נ' מושב עובדים "תל-עדשים" בע"מ, פ"ד יז (2)עמוד 1281). את החוזה המגולם בתקנון האגודה השיתופית ניתן לבחון במבחני דיני החוזים, אותם ניתן להחיל בשינויים המחויבים גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה (סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).
המלומדים ד' פרידמן ונ' כהן עומדים על כך, כי בבואנו לפרש וליישם הוראה בתקנונה של
"...ראוי לשים לב לכך שההסכמה היא, במקרים רבים, פיקטיבית, וספק אם יש לייחס לה משמעות מופרזת, בעיקר כאשר ניתנה לגוף כלשהו בתוך המוסד, הנוגע בדבר, סמכות להכריע בזכויותיו הרכושיות של אחד החברים בו. ראוי, אפוא, להקפיד על הפעלת כללי ההגינות ועל ההגנה על זכויות יסוד בעניינים הנוגעים לפרט, ואפשר שבנקודה זו ניתן להסתמך על עקרון תום הלב המשתקף בסעיף 39 לחוק החוזים...וכן להחיל את כללי הצדק הטבעי בהליכים שיפוטיים הנעשים במסגרת גופים אלה..." (ד' פרידמן ונ' כהן חוזים- כרך א', תשנ"א 108).
עקירה ממקום מגורים היא אפוא העתקת מקום המגורים באורח מלא ולא אך באורח חלקי או זמני. הפסקת מגורים זמנית אינה עקירה ממקום המגורים.
לענייננו תקנה 5 לתקנות החברות, דנה בסוגי המקרים בהם תפקע חברותו של החבר:
"חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות;
(4) אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה;
(5) עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנותיה".
הסמכות בענייננו היא לוועד האגודה, לקבוע כי פקעה חברותו של חבר מחמת אחד מן הטעמים המנויים בסעיף 29 לתקנון האגודה. אלא שהוועד לא יוכל לקבל החלטה כלשהי ולקבוע ממצאים בדבר החבר, אלא לאחר שנתן לחבר להשמיע את דברו.
עקירה ממקום מגורים מבססים אותה גם על יסוד אובייקטיבי גם על יסוד סובייקטיבי; גם דבר הגלוי לעין - העובדה שפלוני פסק מלהתגורר במקום שממנו עקר - גם דבר הסמוי מן העין - כוונה להתנתק ממקום מגורים.
מי שאינו מתגורר ב
אך יחד עם זאת, זכויות הקניין של חברי המושב בחלקתם האישית במושב ובנכסי המושב הכלליים קשורות הן בחברותם באגודה. על כן, החלטה הקובעת על הוצאתו של חבר מהאגודה תפגע פגיעה ישירה ואנושה בזכות הקניין של החבר.
הוצאתו של חבר מן האגודה עלולה לגרוע מזכויותיו הקנייניות. בוודאי כך בעניינינו תישללנה או עלולות הן להישלל מידי המשיבים, שזכויות בנות-ערך עומדות להם.
בע"א 4127/95 זלקינד נ' בית זית - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ פ"ד נב (2) 306, קבעה השופטת בייניש (כתוארה אז) באשר למושג : "מגורים דרך קבע" בעמודים 319-321 :
"על דרך ההכללה ניתן לומר כי משך ההיעדרות ממקום המגורים הקבוע יכול לשמש אינדיקציה משמעותית לשלילת יסוד הארעיות, ולהצביע על ניתוק הזיקה של מגורים בקביעות. לכאורה, היעדרות לתקופה קצרה מצביעה על פניה על אופייה הארעי והיעדרות לתקופה ממושכת מצביעה על ניתוק זיקת המגורים, אך משך הזמן כשלעצמו אינו יכול לשמש מודד בלעדי ומספיק, ומתבקשת בחינה נוספת - מהותית - של טיב ההיעדרות... ריבוי המצבים והאפשרויות הטעונות הכרעה בין היעדרות ארעית גרידא לבין היעדרות המנתקת את זיקת המגורים הקבועה, מקשה על קביעת מבחן אחד ברור לצורך מילוי התנאי של מגורים בקביעות.
...ככלל, מתבקשת בדיקה של מהות ההיעדרות מן המושב, המשלבת הן נסיבות אובייקטיביות והן סממנים סובייקטיביים...
על כל מקרה להיבחן לנסיבותיו, בהתאם לקווים שהותוו לעיל, וההכרעה בכל אחד מהמקרים תיפול בהתאם למשקלן של הנסיבות ולראיות המצביעות על קיומה והמשכה של זיקת המגורים בקביעות במושב, או על ניתוקה בשלב כלשהו. (ההדגשות שלי ואינן במקור- ט.ב).
כפי שעולה מדברים יפים אלו, ניתן ליישם ולקבוע כי מימד הזמן, כפי שעולה מטענות המערער, אינו מהווה שיקול בלעדי בבואנו לקבוע האם חברותו של החבר תפקע בשל כך בלבד שהחבר עזב את המושב למשך זמן מסוים. בדו"ח החוקר אף הוכח כי עוד לפני תום 3 שנים, מועד ישיבת הוועד מיום 22/05/05, לא היווה חסרונם של המשיבים במושב בעיה כזו או אחרת.
לא התבררה אף הסיבה, מדוע הוחלט להפקיע את חברותם של המשיבים ביום 12/07/05, בה בעת שביום 10/07/05 התקבלה החלטה נוספת בוועד הקובעת כי חברותם של המשיבים תפקע- אם לא יחזרו לגור בפועל במושב- עד ליום 31/08/05. נראה כי מסיבות שלא ברורות דיין החלטת הוועד על הפקעת חברותם של המשיבים נבעה משיקולים לא ענייניים, כאשר השתלשלות העניינים מלמדת על התנהלות פזיזה ונמהרת מצד הוועד למהר ולהחליט החלטה כבדת משקל באשר לזכויותיהם של המשיבים באגודה.
זכות יסוד מן הזכויות העומדות לו לכל בעל דין בהליך שיפוטי ומעין שיפוטי היא זכות הטיעון (בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר- אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289). ביטויה של זכות זאת בכך שמאפשרת היא לגוף השיפוטי לגבש תשתית עובדתית הנדרשת לשם קבלת ההחלטה. מטרתה של הזכות היא להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומובררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה.
במקרה דנן, זכות בסיסית זו לא ניתנה למשיבים ולא הוענקה להם כדין. חובה היה על הוועד להעניק להם זכות זו, אף אם הדבר היה כרוך בקשיים אובייקטיביים כגון ריחוק פיזי של המשיבים מהמושב.
בנסיבות האמורות כפי שעולה מטענות המשיבים ומדו"ח החוקר, נראה כי הסיבה היחידה לעזיבתם הראשונית של המשיבים את הארץ בחודש יולי 2002 היא חשיפתו של הבן יהודה לפיגוע ההתאבדות בירושלים, ולאירועים הטראומתיים שעברו על נפשו לאחר מכן.
עולה מכל האמור, כי החלטת הוועד על הפקעת החברות לא התקבלה כדין וחברותם במושב לא פקעה ולא הופסקה. וכפי שגם ציינתי, ההחלטה התקבלה במהירות ופזיזות שאינה משקפת שיקולים ענייניים בעת קבלתה.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט לאמץ את קביעותיו של החוקר בנוגע לחברותם של המשיבים במושב ומחליט כי המערער יעדכן את פנקס החברים באופן שהמשיבים ייחשבו כחברים במושב.
הנני מאשר גם את המלצת החוקר באשר למתן ארכה למשיבים לחזור ולהתגורר במושב עד 31/08/07, שאם לא כן זכאי הוועד להחליט על פקיעת חברותם באגודה ללא צורך בהליכים מוקדמים.
בטרם אסיים, הנני מקבל את המלצתו של החוקר בדבר תשלום שכר טרחתו של החוקר על ידי המשיבים עקב התנהלותם בכל ההליך כולו. אפרט לעניין זה כי למרות שהחלטת הוועד המפקיעה את חברותם התקבלה בדרך שאינה ראויה, נראה היה כי לאורך כל הדרך - הארוכה יש לומר - לא בחרו המשיבים לנקוט בלשון אחידה ובנקיטת עמדה ברורה שתתמוך בצעדיהם, ותשקף את שאלת המשך התיישבותם במושב.
לא הוכח בפני במשך כל ההליך, כי הייתה קיימת מניעה כלשהי מצד המשיבים ליתן הסבר או הצהרת כוונות ברורה לוועד המושב, על כוונתם לחזור ולהתגורר במושב וזאת אף אם הסיבה שבגינה יצאו לחו"ל הייתה מוצדקת. נראה היה כי המשיבים בחרו במודע שלא להגיב בתשובות חד משמעיות לשאלות הוועד על כוונתם לחזור ולהתגורר שוב במושב.
על כן, שכר הטרחה ישולם לחוקר על ידי המשיבים תוך 14 יום ממועד מתן החלטתי זו.
ניתן היום 30/04/07
בהיעדר,
ה
