תיק מס' 1044/738/02 עמיקם כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע''מ נ' אריה ברונר (ז''ל)

 

ה  ח  ל  ט  ה

 

רקע עובדתי:

ביום 9.12.02 התקבלה בקשתה של המערערת ליישוב סכסוך שבינה לבין המשיב.

ביום 10.12.02 מונה עו"ד רון בן מיור (להלן: "הבורר") לשמש כבורר בסכסוך.

ביום 15.2.02 נתן הבורר את פסק דינו.

ביום 20.3.05 התקבל ערעור המערערת על החלטת פסק הבורר.

ביום 1.5.05 התקבלה התייחסות המשיב לערעור.

ביום 23.11.05 ניתנה החלטתי לפיה על הצדדים להגיש סיכומים ותצהירים הנוגעים לשאלת השוויון בין החברים בכל הרלוונטי לסוגיה דנן.

ביום 27.12.05 הגיש המשיב סיכומיו.

ביום 1.2.06 הגישה האגודה סיכומיה.

 

עיקר טענות הצדדים בבוררות

טענות המשיב:

בעבר, במקרים בהם פוצל מגרש מתוך חלקה א' של הנחלה, נותרה בידי בעל הנחלה הזכות למכור את מגרש 11א' יחד עם הנחלה; לו יוחזר מגרש 11א' למערערת, כדרישתה, ייווצר חוסר שוויון בינו לבין חברים אחרים. על כן, בבקשת המערערת לפנות את מגרש 11א' ולהשיבו לחזקתה, הרי שהיא מפלה אותו לרעה ביחס לשאר חברי המערערת.

 מהחלטת הוועדה הבין מוסדית  אין להסיק דבר לעניין מגרש 11א', למעט האיסור להעבירו לקונה הנחלה.

המשיב (או מי מטעמו) מחזיק במגרש 11א' מזה 48 שנה כ"בר רשות". לא ניתן כעת לשלול ממנו את חזקתו בקרקע.

המשיב לא קיבל כל תמורה עבור זכות הקונה לבניית בית נוסף בנחלה לבן ממשיך.

 

לפיכך, ביקש המשיב ליתן צו המורה  למערערת להמליץ למינהל להקצות מגרש 11א' למי מטעמו של המשיב.

 

טענות המערערת:

מהחלטת הוועדה הבין מוסדית, אשר אישרה את פיצול הנחלה, עולה כי על מגרש 11א' להיוותר בידי האגודה.

אין במושב עמיקם נחלה כלשהי אשר יש לה זכויות יתר מעבר לזכויות הנחלות האחרות. במידה ולא יוחזר מגרש 11א' לחזקת האגודה, הרי שייווצר מצב של אי שוויון לטובת המשיב, בין נחלתו לבין שאר הנחלות ביישוב. 

המשיב מחזיק במגרש כבר רשות מהמערערת; המגרש ניתן כ"מגרש בן ממשיך". עם מכירת הנחלה, שונתה התב"ע, ולקונה ניתנה זכות לבניית ביתו והתאפשרה בניית בית נוסף לבן ממשיך בשטח הנחלה. נחלה ביישוב אינה מקנה למעלה ממגרש אחד או בית אחד לבן ממשיך. לפיכך, מרגע בו הותר לבעל הנחלה (הקונה) לבנות על שטח הנחלה בית לבן ממשיך, הרי שהרשות להחזיק ב"מגרש בן ממשיך" בטלה ומבוטלת.

 

על כן, טענה המערערת,  יש להשיב את מגרש 11א' לחזקתה.

 

תמצית פסק הבורר

זכות של בר רשות אינה זכות של מה בכך, ולא ניתן לבטל רישיון, אפילו חינם, על נקלה.

מהחלטת הוועדה הבין מוסדית עולה כי הזכויות במגרש 11א' לא יועברו לקונה הנחלה; אך מכאן אין להסיק כי על המגרש לעבור לחזקת המערערת.

כאשר באגודה עלו בעבר מקרים דומים, נותר המגרש הנוסף בחזקתו של החבר.

 

הבורר קיבל את תביעת המשיב ודחה את תביעת המערערת.

 

עיקרי טענות הצדדים בפני:

עיקרי טענות המערערת:

רישיון חינם אינו זכות במקרקעין, וניתן לבטלו בכל עת.

שגה הבורר כשקיבל את ראיותיו נמוכות המשקל של המשיב, לעניין מקרי עבר דומים.

המשיב הופלה לטובה כלפי שאר בעלי הנחלות; אין ביישוב נחלה אשר במסגרת זכויותיה קיימים לה מגרש בן ממשיך במקביל לזכות לבניית בית לבן ממשיך.

 

על כן, יש לבטל את פסק הבורר, ולהשיב את מגרש 11א' לחזקת המערערת.

 

עיקרי טענות המשיב:

צדק הבורר בקובעו כי אין לפגוע בזכות מסוג "בר רשות" ללא הצדקה ובמחי יד, ושלא ניתן לבטלה על נקלה.

צדק הבורר בקובעו, על סמך ראיות שהוצגו בפניו, שבמקרי עבר דומים לא הוחזרו "מגרשי בן ממשיך" לחזקת האגודה.

האגודה כשלה מלהציג ולו מקרה אחד בו בעל נחלה מכר נחלתו (או חלק ממנה) ללא מגרש הבן הממשיך (או ללא קבלת חלופה או תמורה, למגרש זה). במידה ויימסר המגרש לחזקת האגודה, יופלה המשיב לרעה ביחס לחברי אגודה אחרים במקרי עבר דומים.

בעבור זכות הבנייה הנוספת בנחלה (השייכת לקונה וניתנה לקונה על ידי האגודה) לא קיבל המשיב כל תמורה.

 

על כן, יש לדחות את הערעור על פסק הבורר.

 

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הריני קובע כדלקמן:

החברים שייסדו את האגודה, מושב עמיקם, התגוררו בתחילה בבתים בגודל 24 מ"ר. הבתים והמגרשים עליהם הוקמו, יועדו לשמש בעתיד לבניית יחידת מגורים שנייה ל"בן ממשיך". לאחר שהושלמה הקצאת הנחלות, עברו החברים המייסדים להתגורר בבתים שהוקמו בנחלותיהם. כך, ניתן למגרש ה"חדש" מספרו, והמגרש הישן נשא את אותו המספר בצירוף האות א' (בענייננו, קיבל המגרש נשוא הסכסוך את סימונו – 11א'). מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), הכתיב נהלים לצירוף מגרש לבניה (למשל, מגרש 11א') שיהווה חלק בלתי נפרד מהנחלה. במקרה דנן, לא בוצעו נהלים אלה. אלא שחרף זאת, אפשרה האגודה לחבריה להשתמש במגרשים אלה. בשנות ה-90 נקלע המשיב לקשיים כלכליים, וביקש מהמשיגה לסייע לו למכור הזכויות בנחלתו על דרך פיצולה. הבקשה קיבלה את הסכמת האגודה ואת אישור הוועדה הבין מוסדית. הנחלה אכן פוצלה ואף נמכרה. בידיו של המשיב נותרו ביתו וחלק מהקרקע, לקונה הועברה הנחלה.  הוועדה הבין מוסדית קבעה בהחלטתה כי הנחלה תועבר ללא הזכויות במגרש 11א'. לאחר ביצוע העסקה, פעלה האגודה להקניית זכות לבנות בית נוסף ל"בן ממשיך" (בשטח הנחלה). טענה האגודה, שמאחר ונקבע על ידי הוועדה הבין מוסדית שהנחלה תועבר ללא מגרש 11א', הרי שדינו לשוב לחזקת האגודה. טען המשיב, שמאחר והמגרש נמצא בחזקתו מזה עשרות שנים, ובדומה למעשה בעלי נחלות אחרים במצבים דומים, יש להשאיר המגרש בחזקתו.

 

הבסיס להשוואה בין בעלי הנחלות

עיקר גדול בטיעוני האגודה הוא, שמנחלת המשיב, מוכר הנחלה, מתקבלים 5 מגרשים או בתים או זכויות לבניית בתים.

להלן דברי האגודה:

"תביעת התובע היא כי למעשה, כי עבור נחלתו שפוצלה תינתנה זכויות מעבר לכל בעלי הנחלות האחרים במושב, ודהיינו:

בית מגורים בנחלה (המגרש שפוצל) וגם-

בית מגורים חדש בנחלה שפוצלה וגם-

בית מגורים ל"בן ממשיך" בנחלה שפוצלה וגם-

מגרש ה"בן הממשיך" (נשוא התביעה) וגם-

מגרש בהרחבה;"

 

המצב בענייננו הוא כזה בו לטענת האגודה, מאחר ו"נולד" בית מגורים ל"בן ממשיך" בנחלה שפוצלה, הרי שיש להשיב לידי האגודה את המגרש נשוא התביעה. לטענתה, מאחר ולאחר המכירה ניתנה לקונה זכות לבניית בית נוסף בשטחו, הרי שעל המוכר לוותר על זכות ולהשיב לאגודה את מגרש 11א'. האגודה טענה שמעולם לא קרה מקרה בו נחלה נשאה בזכויות לחמישה מגרשים או בתים. לטענתה, לכל נחלה זכות לבית אחד או מגרש אחד לבן ממשיך. נחלה לא יכולה להקנות זכויות לשני בתים לבן ממשיך, והמקרה שלפנינו הוא אנומליה שאין להשלים איתה. לטענת האגודה, מצב זה יוצר אי שוויון מובהק בין בעלי הנחלות באגודה. הבורר קבע כי הבסיס להשוואה בין חבר לחבר, הוא היקף השטח או מספר המגרשים אשר הקצתה האגודה לרשות החבר. האגודה טענה, שהבסיס הנכון להשוואה הוא זה של זכויות הבניה. לדברי המשיב, עקרונית, זכות לבניית 2 בתים על מגרש אחד, שוויה נמוך מזה של בניית 2 בתים על 2 מגרשים. יודגש, שמבחינת הבורר ניתן לבחון גם את שני הקריטריונים במקביל. האגודה חלקה על שיטתו של הבורר. אך גם כאשר האגודה פנתה לשיטתו של הבורר, ספק אם נמצא המשיב מופלה לרעה, וכדברי המשיגה:

"א. הבורר אף אינו מפרט מדוע על בסיס ההשוואה שנבחר על ידו, דהיינו לפי  מספר מגרשים /היקף השטח, מוצא הוא כי  התובע הופלה לרעה לעומת חברים אחרים באגודה.

ב. הנימוק היחידי המופיע בפסק הבורר בעניין זה, הינו כי  'צפיפות הבניה בנחלה     ובהתאם ערכה של הנחלה יושפעו באורח משמעותי מנתון זה'.

ג. סברתו המופרכת של הבורר מתעלמת מהעובדה שעצם פיצול הנחלה יוצר דווקא מצב לפיו שווי השטח של בית המגורים המפוצל (שהיה חלק מהנחלה ואשר נשאר בידי המוכר התובע) ויתרת הנחלה הנמכרת לקונה, גדול יותר משווי הנחלה שהיה לפני הפיצול".

כאמור, לטענת האגודה, גם לפי הקריטריון שהכתיב הבורר, נמצא המשיב מופלה לטובה. אך כך או כך, איני מסכים עם שיטתו של הבורר להשוואה בין בעלי הנחלות. טענה האגודה כי בעלי נחלות אחרים קיבלו:

מגרש מפוצל ובו בית המגורים;

מגרש לבניית בית מגורים בחלקה א' של הנחלה המפוצלת;

מגרש נוסף לבניית בית מגורים לבן ממשיך (בחלקה א' של הנחלה המפוצלת או במגרש "חיצוני");

מגרש בהרחבה;

 

כאמור, לטענת האגודה, גם לפי הקריטריון שהכתיב הבורר, מופלה המשיב לטובה. אך אני סבור, שמאחר והמצב באגודה היה כזה שכאשר בעל נחלה קיבל זכות לבניית בית לבית ממשיך בתחומי נחלתו, לא היה זכאי לבית במגרש "חיצוני" כדוגמת 11א', הרי שהקריטריון הרלוונטי להשוואה הוא זכויות הבניה. ודוק: זהו הקריטריון הרלוונטי למקרה זה, עקב נסיבותיו האמורות.

 

סוגיית צירוף המגרש לנחלה

מטענות האגודה עולה שאילו היה מצורף מגרש 11א' לנחלה באופן רשמי, הרי שזכותו של המשיב במגרש הייתה עומדת לו. מגרש 11א' לא צורף לנחלה 11, בהתאם להליכים הפורמליים אשר נקבעו על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

להלן דברי הבורר לעניין זה:

התנהלותה של האגודה הן לפני עסקת המכר בין התובע לבין אשורי והן בסמוך לאחריה מעידה כי האגודה עצמה לא עשתה הבחנה של ממש בין השניים ולא סייגה או התנתה את הזכויות במגרש 11א' בסייגים או תנאים כלשהם".

ביום 8.3.98 פנתה האגודה לוועדה בבקשה לדון שוב בהחלטתה לעניין פיצול הנחלה. במכתב האגודה לוועדה נכתב כך –

"...

2. בהצעת הפיצול שנעשתה על ידי המחוז נקבע שהאגודה תפעל לתיקון הת.ב.ע כך שהקונה יקבל 1 דונם בשטח החקלאי ויעוד השטח יחולק מחקלאי למגורים לבניית שני בתי מגורים.

3. הצעתנו היא להקצות לקונה חצי דונם לבנות בית מגורים אחד ומגרש 11א' יהווה חלק מנחלה 11 (כך יהיה בעל הנחלה החדש שווה זכויות לשאר בעלי הנחלות במושב).

4. בנוסף לכך התעלמה הוועדה בהחלטתה כי במגרש 11א' קיים בית מגורים ששייך לבעל הנחלה כך שנוצר מצב לא ברור של מי הם הזכויות בבית המגורים.

בעל הנחלה מחזיק בבית זה מאז עלייתו לקרקע במושב לפני כ – 48 שנים ובית מגורים זה שימש את הוריו של בעל הנחלה ומשמש למגורים גם כיום.

5. לפיכך מתבקשת הוועדה לדון שנית בהחלטת הפיצול ולקבל את המלצת האגודה לשינוי המתבקש..."

להלן קביעת הבורר ביחס למסמך זה:

"מזכיר האגודה, מר דוד קומבליס, אישר בעדותו במסגרת ישיבת הבוררות אשר נתקיימה ביום 20.6.04, כי חתימתו היא זו המתנוססת על גבי מסמך זה אך יחד עם זאת ציין כי הוא מסתייג מתוכנו וכי חתימתו ניתנה למעשה על מסמך ריק, לו צורף בהמשך נוסח המכתב. הנני דוחה טענה זו, אשר הועלתה לראשונה במסגרת עדותו של הלה ואף לא בא זכרה בסיכומים המשלימים מטעם האגודה ואינה מתיישבת עם הגיונם של דברים".

אני מקבל את דברי הבורר לעניין זה; כך או כך, בסיכומי האגודה שבפניי, הודתה האגודה כי  "שירלי הרשקוביץ מחזיקה פיזית ביחידת מגורים שמיתן היה לשייכה בעבר למשק, אולם היא (מטעמים השמורים איתה) בחרה שלא לשייך יחידה זו למשק (הדגשה שלי – א.ז.)".

לכאורה, הדברים מצביעים על חוסר בנפקות של ממש לאי צירוף מגרש 11א' לנחלה בעניינו. זאת ועוד: הבורר הציג את המקרה של שירלי הרשקוביץ, ביתו של התובע, כמקרה בו חברת אגודה המתגוררת ביישוב בנתה ביתה במגרש ה"בן הממשיך" של נחלתה, 32א', וזאת ללא שצורף לנחלה. הגב' שירלי הרשקוביץ העידה כי ההליכים הפורמאליים לשיוך מעולם לא בוצעו. הבורר התמקד בכך, שהיו מקרים בהם חברי אגודה לא צרפו את מגרש ה"בן ממשיך" באופן רשמי, ולכאורה נהגו בו מנהג בעלים. אך מקרים אלה הינם בעלי רלוונטיות נמוכה, אם בכלל הם ממין העניין, למקרה שלפנינו. כך מסבירה האגודה:

"...כל עוד המגרש 'החיצוני' מיועד לבניית בית מגורים שני בנחלה ל'בן ממשיך', אזי אין לאגודה כל התנגדות כי בעל הנחלה יעשה בו שימוש כאמור".

אולם, במקרים בהם כבר נבנה בית לבן ממשיך בתוך חלקה א' (בניגוד לבית לבן ממשיך ב'מגרש החיצוני'), אזי אין החברים יכולים להחזיק גם בבית לבן ממשיך בנחלה וגם ב'מגרש החיצוני' המיועד לבן ממשיך.

כך, גם במקרים בהם פוצלה הנחלה – הזכויות שקיבלו הקונים הנן זכויות של נחלה מלאה, דהיינו בית מגורים בנחלה, בית לבן ממשיך (בנחלה או ב"מגרש חיצוני"), ומגרש בהרחבה. אם לא ניתנו זכויות לבניית לבן ממשיך בנחלה – קיבלו הקונים זכויות אלו ב'מגרש חיצוני' ולהפך.

במקרה של התובע, משקיבלו הקונים זכויות לבניית בית מגורים לבן ממשיך בתוך חלקה א' שלהם, אין ליתן זכויות נוספות ב'מגרש החיצוני' כדרישת התובע"[1]

כאמור, החלטת הוועדה הבין מוסדית אינה קובעת את הדין לצידו של מי מהצדדים, אך להבנתי אין ספק שאילו היה מגרש 11א' מצורף רשמית לנחלת המשיב, הרי שהקונה לא היה מקבל זכות לבית נוסף ל"בן ממשיך". פעולת הצירוף הרי היא  מוטלת על כתפי המשיב. אין להקיש מהתנהלותם של בעלי נחלות אחרים לגבי מגרש שלא צורף, כל עוד לא היה המדובר במקרה בו פוצלה נחלה והתקבלה זכות בניה נוספת כתוצאה מפיצול זה.

 

זכותו של המשיב במגרש 11א'

הצדדים הסכימו לכך שזכותו של המשיב במגרש 11א' היא זכות מסוג "בר רשות". אלא שהאגודה טענה שזכות זו היא זכות של מה בכך, וניתן לבטלה בכל עת. אמנם, זכות מסוג "בר רשות" אינה זכות במקרקעין, לפי חוק המקרקעין. אך עם זאת, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 23.11.05, מצאתי לנכון לאמץ את דבריו של עו"ד מ. בניאן בסיפרו "דיני מקרקעין עקרונות והלכות". עו"ד בניאן קובע כי  "הכלל ברישיון מסוג זה הינו כי ניתן לבטלו בכל עת על ידי מתן הודעה לבעל הרישיון... אלא אם כן מטעמי יושר וצדק אין לבטלו... (הדגשה אינה במקור – א.ז.)". במקרה דנן, יושר וצדק  מתגלמים בעקרון השוויון באגודה השיתופית. מן המקרים השונים, כמקרה דומה ורלוונטי, עלה המקרה של מר אהרן קומבליס בלבד. כאן, התנהלה בוררות בין "עמיקם כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ" (המשיגה), לבין אהרן קומבליס, מול הבורר משה קליינר, שנתן החלטתו ביום 23.5.99. בבוררות זו נדון מקרהו של מר אהרן קומבליס, אשר פיצל נחלתו לשם מכירתה. במקרה זה, האגודה נדרשה לפנות למינהל ולהמליץ על הקצאת מגרש לבנו של מר קומבליס, למרות מגרש שפוצל מהנחלה ונשאר בידיו. האגודה טענה בכתביה, שמקרה זה שונה, מאחר ומר קומבליס נדרש לשלם עבור הזכות במגרש הנוסף. בחלקו האופרטיבי של פסק הבורר נכתב כך:

"יואב קומבליס ישלם עבור חלק מהתשתיות והפיתוח הקיימת סך של 100,000 ש"ח נטו".

פשוטו כמשמעו: הזכות במגרש הרי היא של קומבליס, וכל אשר הוצרך לשלם הוא עבור התשתיות הקיימות. על כך טענה האגודה, שמדובר בתשלום עבור הזכות במגרש והתשלום כונה "תשתיות" לצרכי מיסוי. איני מקבל טענה זו. ממילא, אילו הבורר היה סבור שהתקיימה עילה לשלם עבור הזכות במגרש, הרי שהיה מוסיף חובה זו מעבר לחובה שהטיל לתשלום התשתיות. לפיכך, נראה שמקרה זהה במהותן למקרה שלפנינו. אך עם זאת, כאמור,  מדובר במקרה יחיד;  על כן, טענה האגודה כי -

"גם אם נקבל את פרשנותו (המוטעית) של הבורר, אזי לכל היותר ניתן יהיה לאמר, כי נעשתה טעות ונוצר אולי מקרה אחד החורג מהכלל ביישוב (והדבר אינו כך), ולכן אין להנציח את "הטעות", אלא יש להמשיך ולנהוג על פי הכללים הרווחים ביישוב" (הדגשה שלי – א.ז.).

משלל המקרים שהוצגו, לא מצאתי ולו אחד שניתן לומר עליו שהוא דומה או תואם את המקרה שלפנינו, למעט זהו של מר קומבליס. לפיכך, על סמך מקרה זה בלבד בכל ימי  האגודה, איני רואה לנכון לשכלל זכות של בר רשות אל מעבר לה.

 

לטענת המשיגה לפיה ידע המשיב על החלטת הוועדה הבין מוסדית עת חתם על הסכם המכר:

המשיגה טענה שהמשיב ידע על החלטת הוועדה הבין מוסדית, הקובעת כי מגרש 11א' לא יהיה חלק מהנחלה, הסכים לפעול על פיה, ואף חתם על הסכם המכר בהתאם להחלטה זו. אלא שעיון בהחלטת הוועדה הבין מוסדית מעלה כי ממנה בלבד לא ניתן להסיק מה דינו של מגרש 11א'. קבעה הוועדה כך –

 

"העברת הזכויות תהיה של יתרת הנחלה, ללא מגרש 11א'".

הבורר התייחס להחלטת הוועדה, וקבע כי –

"הועדה הבין מוסדית אמנם קבעה בהחלטתה הנ"ל, כי 'העברת הזכויות תהיה של יתרת הנחלה, ללא מגרש 11א''. ואולם מכך ועד לטענת האגודה לפיה המינהל באמצעות הוועדה הבין מוסדית התנה הסכמתו לפיצול נחלה 11, בכך שהמגרש יישאר בידי האגודה (סעיף 23 לסיכומי האגודה) עוד ארוכה הדרך".

החלטת הוועדה לא העניקה פתרון ברור וחד משמעי לסוגיית הזכויות במגרש 11א'.

אני מקבל את דברי הבורר, לפיהם החלטת הוועדה כשלעצמה, לא מורה על החזרת החזקה במגרש 11א' לאגודה.

מעיון בהסכם המכר, שנחתם ביום 12.6.97 בין המשיב לבין הקונה, עולה כי המשיב לא כלל אפשרות לפיה המגרש יעבור לחזקת האגודה. כך טען המשיב:

"לעניין זה מנסה האגודה לעשות שימוש בעובדה כי נתנה לרוכשי הנחלה זכות לבניית בית מגורים נוסף בתחום הנחלה. אולם מדוע מתן זכות זו הינו מעניינו של המשיב? המשיב לא קיבל כל תמורה חליפית בגין זכויות בנייה נוספות אלו (אשר בתמורה להן "גזלה" האגודה את המגרש מידי המשיב) ומתן הזכויות הנ"ל ע"י האגודה כלל אינן מעניינו ואינן מיטיבות עימו. על כן לא ניתן להכליל את הזכות שניתנה לרוכשי הנחלה לבניית הבית הנוסף, כחלק מזכויות הבנייה שניתנו למשיב, ולומר כאילו מצבו כמצבם של שאר בעלי הנחלות..."(הדגשה שלי – א.ז.).

דא עקא, שידע המשיב עוד לפני ביצוע עסקת המכר, שהאגודה מתעתדת להביא לידי מתן זכות לבניית בית נוסף, לבן ממשיך, בתחומי הנחלה הנמכרת לאחר הרחבתה. הרי ברור שאילולא הייתה האגודה עושה כן, "..היה התובע מתלונן על כי מפלים אותו לעומת חברים אחרים באגודה, שקיבלו זכויות לבניית בית לבן ממשיך" (דברי האגודה).

טענה האגודה לעניין זה -

"בסעיף 28 לפסק אומר הבורר:

'הזכות לבניית בית לבן ממשיך בתוך תחומי הנחלה שהוקנתה לנחלה 11 לאחר  עסקת המכר הוקנתה לרוכש הנחלה'.

דהיינו, כאילו הדבר תלוש מהמציאות הנוגעת למוכר ומעסקת המכר, וכי הזכות לבן ממשיך שהוקנתה לקונה לא הוקנתה עקב בקשת המוכר והחלטת המינהל.

העובדות שהוצגו בפני הבורר היו אחרות לגמרי:

הצדדים ידעו עוד בטרם החתימה על הסכם המכר, על כך שמגרש 11א' לא יהיה חלק מהנחלה, וכי יופשר שטח לבניית בית לבן ממשיך לקונים בתוך תחומי חלקה א' של נחלה 11. ראייה לכך הוא מכתבה של האגודה בעניין מיום 14.4.97, וכן תנאי הסכם המכר שנחתם רק ביום 12.6.97 (הדגשה שלי – א.ז.)".

לעניין הסכם המכר שבין המשיב לבין הקונה, אבקש להדגיש את המילים הבאות מתוך ההסכם:

"היה ולא ניתן יהיה ליתן את הזכות במגרש הנוסף למוכר או למי מטעמו, והמגרש הנוסף יוענק לקונים או למי מטעמם, יעבירו הקונים את המגרש (הזכויות במגרש הנוסף) למוכר או מי מטעמו..."

מהדברים עולה שידע המשיב, לכל הפחות, שקיימת בעייתיות ואי בהירות לגבי זכויותיו במגרש 11א'.

 

סיכום:

מן המקובץ עולים הדברים הבאים:

מחד, המשיב החזיק במגרש דנן מזה עשרות שנים והאגודה מעולם לא העלתה כל טענה נגד החזקתו של המשיב במגרש, עד לאחר ביצוע עסקת המכר. מאידך, המשיב ידע מראש כי האגודה מתעתדת להעניק לקונה זכויות של חבר ובעל נחלה – כך האגודה הודיעה לו האגודה מבעוד מועד, וכך היה על המשיב לדעת; קונה נחלה אמור לקבל זכויות של בעל נחלה. יש לזכור, שלמשיב לא קיימת זכות קניינית כלשהי במגרש דנן. הנימוק היחיד שהייתי רואה כבעל משקל ראוי, כדי לקבוע רישום המגרש כתביעת המשיב, הוא השוויון באגודה בהסתמך על נוהג, נוהל, או לפחות מספר מקרים דומים. אך רק במקרה אחד נמצאו סממנים דומים למקרהו של המשיב: מקרהו של אהרון קומבליס. איני סבור שעל סמך מקרה בודד זה, שלפי כל שאר המקרים הינו יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, ניתן להעניק למשיב שיכלול זכויות כבקשתו.

 

לפיכך, אין המשיב זכאי להרשם כבעל זכויות במגרש 11א' במינהל מקרקעי ישראל. אין בהחלטתי משום קביעה לגבי נושא פינויו של המשיב ממגרש 11א'.

אין צו להוצאות.

 

ירושלים היום        27.2.06                                         אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר, המזכירות תעביר                                      רשם האגודות השיתופיות

החלטתי לצדדים.

---

[1] הדגשות שלי – א.ז.