ערעור על אי-פסילת המפרק הזמני של שער אפריים
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 1292/05
:
מרח' הרצל 54, נתניה 42392
טל: 09-8611139 פקס: 09-8610658
(להלן: " המערער")
- נ ג ד -
מפרק זמני מפעיל של
מושב עובדים להתיישבות שיתופית
בע"מ( בפירוק)
(להלן:"האגודה")
ע"י ב"כ עוה"ד ארז חבר ושאו יואב
ו/או יעקב בטש ו/או קלמן ריבקין
ו/או צביאל מוסקוביץ
מדרך מנחם בגין 23,
מגדל לוינשטיין, קומה 13.
טל: 03-5669002 פקס: 03-5669001
(להלן: "המפרק")
רקע
ענייננו בערעור על החלטת המפרק הזמני שלא לפסול עצמו לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ( להלן- הפקודה).
המערער יועצה המשפטי לשעבר של האגודה, טוען להיותו נושה של האגודה.
ביום 22.7.04 נתקבל מכתב מאת המבקש, ובו תלונות בעניין התנהלות המפרק.
מכתב זה הייה הראשון מבין מכתבי תלונה רבים, אשר הושבו במכתבי מענה מהמפרק.
ביום 8.9.05 נתן המפרק החלטתו, לפיה נדחית תביעת החוב של המערער.
ביום 27.9.05 התקבל ערעור המערער על החלטת המפרק. ביום 29.11.05 התקיים בפני דיון, בנוכחות הצדדים.
תביעת החוב שנדחתה על ידי המפרק, עניינה בחוב שלטענת המערער חבה לו האגודה שבפירוק, בגין שכר טרחת עו"ד בייצוג שייצג אותה בנושאים שונים, ובשיפוי שלטענתו עליה לשפותו בגין סכומי כסף הנתבעים ממנו.
ביום 22.1.06 קבעתי כי בארבע סוגיות בהן טען המערער שיש ראיות לטענותיו, ובהן סמך המערער, על המפרק שידאג להמציא את הראיות, הוריתי שיש לאפשר למערער להעביר ראיות להוכחת טענותיו לידי המפרק, אשר ידון בהן ככל שהן נוגעות לרכיבי תביעת החוב בארבעת הרכיבים:
א. תביעת המערער לשכר טרחה בגין ייצוג מול המשקם. על המערער לפרט - מועד הדיונים, זמן הדיונים והשכר לכל דיון ודיון בנפרד.
ב. תביעת המערער לשכר ראוי בגין "תביעות ועריכת חוזים נוספים", כאמור בסעיף 12 לעיקרי טיעונו. על המערער לתת פירוט באילו תביעות וחוזים מדובר ולצרפם לבקשה.
ג. המערער יפרט את תביעותיו לשכר טרחה תמורת עבודה שביצע עבור המשתכנים והושלמה לפני מרץ 1999, כל עוד אינה כרוכה באי ציות והתעלמות מהוראות מינהל מקרקעי ישראל והיועץ המשפטי לממשלה.
ד. המערער יפרט את שעות העבודה ויצרף מסמכים, בנושא תביעת המערער לשכר ראוי עבור טיפול בפרויקט הפיתוח (כאמור בסעיף 13 לעיקרי טיעונו). ודוק: דיון זה הוא במלאכה שביצע המערער (לטענתו), ואינה עבור המשתכנים, כך שאין קשר בינה לבין הסכומים ששילמו המשתכנים.
עוד קבעתי כי על המערער, באם ימצא לנכון לעשות כן, להעביר למפרק כל ראיה ומסמך שבידו. המערער יציין ויפרט את כל סכומי הכסף שקיבל מהאגודה, וייתן להם תימוכין, בין השאר, במסמכים מרשויות המס, מס ההכנסה, מע"מ והמוסד לביטוח לאומי. המפרק ידון בארבעת הרכיבים האמורים בלבד, תוך התחשבות בסכומי כסף או בשווי כסף שקיבל המערער מהאגודה, כשכר טרחה או שכר ראוי.
המערער יעביר ראיותיו למפרק תוך 30 יום מיום קבלת החלטתי.
בין הצדדים היו חילופי מסמכים ומכתבים הדדים.
ביום 02.04 06 הוגשה בפני בקשה מטעם המערער המלווה בטענות כרימון, כנגד המפרק וכי יש בנסיבות אלו של הטענות כדי לפסול את המפרק שיש לו דעה קדומה, ועל כן חזר המערער וביקש להעביר את הדיון בדרישת חובו לאדם אחר, שיבחן אותן בחינה אובייקטיבית, תוך המועד שקבע בג"צ לקידום העניין על פי עתירה שהוגשה על ידי המערער בעניין זה.
בקשה זו הועברה לתגובת המפרק. וזו הועברה למערער ביום 15.05.06, על תגובת המפרק הגיש המערער בפני ביום 16.05.06 שוב בקשה ובה טענות רבות כרימון כנגד המפרק, שבה
בקשה זו הועברה לתגובת המפרק וזה האחרון דחה את בקשת פסילתו מלדון בדרישת החוב.
ביום 31.05.06 שוב הוגשה בפני בקשה מטעם המערער למינוי מפרק זמני נוסף, לצורך דיון בהוכחת החוב כלפיו. בבקשה זו מעלה המערער טענות כנגד התבטאויותיו של המפרק כלפיו.
הצדדים נתבקשו על ידי להגיש בפני את עיקרי טענותיהם.
ביום 08.08.06 הופיעו הצדדים לדיון בפני.
עיקר טענות המערער
1. המפרק לא טרח לבדוק את האסמכתאות או הטענות לדרישת החוב, ולא נעשתה בדיקה לטענה שקיימת לדרישת חוב של 21,600,000 ₪.
2. המפרק סרב לדון בחלק הארי של הוכחת החוב, וסירובו של המפרק איננו תואם את החלטת הרשם.
3. אישיות המפרק כעילה לפסילתו.
4. המפרק העיד עדות שקר בבית המשפט, המפרק הנפיק מאזנים שאותם מסר הוא בעצמו למערער מכוח החלטתי, בהם לא מופיע סכום של למעלה מ 25 מיליון שקל, ששולמו על ידי האגודה לחבריה מכספי פרויקט הפיתוח.
5. המפרק שיקר , כאשר ניסה לטפול על המערער את האשמה לפיה פעל כיועץ המשפטי של האגודה בתקופה שבה היה מושעה מעריכת דין.
6. המפרק סרב למלא אחר צו בית המשפט המחייבו להציג את מסמכי האגודה לעיונו של המערער.
7. למפרק אין כלל סמכות לקבוע בצו בדרישת חוב של נושה חיצוני כמו של חבר אגודה לפי סעיף 48(3) לפקודה. כל מה שהוא מוסמך לעשות על פי סעיף 48(3)ג' זה לחקור בכל התביעות נגד האגודה, ואת סדר הקדימויות לחלוקת הדיווידנדים בהתאם להוראות הפקודה.
8. בהעדר הקניית סמכות למפרק לקבוע חיוב החוב, ממילא אין גם הרשם מוסמך לדון בקביעה שאיננה קיימת, בהליך הערעור על החלטותיו.
9. המערער טען בפני כי רק מפרק רשמי קבוע של אגודה הממש את נכסיה לצורך תשלום חובותיה, יש סמכות לדון או לחקור בדרישות חוב שבענייננו. המינוי של מפרק זמני (מפעיל) כפי שמגדיר עצמו המפרק כשמטרתו המוצהרת היא לשקם את האגודה, איננו מוכר בתקנות או בפקודה.
10. סעיף 48 א' לפקודה משאיר לשיקול דעת הרשם את עיכוב ההליכים בבית המשפט, כנגד אגודה הנמצאת בהליכי פירוק. כאשר בהחלטה הקודמת נקבע שיש לאפשר למערער להוכיח את תביעתו, והדבר אינו מתאפשר לנוכח עמדתו של המפרק, יש להפעיל את שיקול הדעת לפי סעיף זה ולאפשר הוכחת החוב בבית המשפט, או בהליך של בוררות.
11. המפרק צריך לפסול עצמו מלדון בתביעת המערער.
12. המערער טען בפני, כי בפועל המפרק ממלא תפקיד מעין שיפוטי משום שתפקידו לחקור את הוכחת החוב והוא צריך להביא לתוצאה של המלצה שיש לה מסקנות שיפוטיות, לכן העילות לפסילתו של המפרק מלדון בנושא מסוים מחמת דעה קדומה צריכות להיות זהות לעילות לפסילת שופט.
13. המערער טען בפני, כי מעשיו של המפרק כנגד המערער, כפי שהובאו מצטרפים גם לעדות שקר, ביזוי צווים של בית המשפט לגילוי מסמכים, ומגמה ברורה להתנער מכל חבות כנגד נושים חיצוניים, תוך הצגה שקרית של מצב הנשייה לעומת מצב הנכסים. על כן מאבד המפרק את כשרותו לכל תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי הכרוך בחקירת שיעור החוב שחייבת האגודה למערער.
14. המערער הביע בפני מחאה באשר לאמירות המפרק בו מוצגים המערער ואשתו כעושקי קופת הפירוק. וכי המפרק התבטא בתגובתו כי המערער מבקש להיות אבן נגיף בהליך.
15. סעיף 3 לתקנות הפירוק מסמיך את הרשם למנות מפרק נוסף, לנוכח סעיף זה אין שום קושי למינוי אדם אחר כמפרק אד- הוק לצורך ביצוע החקירה בדבר זכאות המערער לכספים מהאגודה.
עיקר טענות המשיב( המפרק)
16. המערער מכפיש וממציא המצאות חסרות שחר. ראוי היה למערער אשר הוצא מלשכת עורכי הדין לצמיתות, דבר המדבר בעד עצמו שלא להכפיש את המפרק אשר משמש כעו"ד מזה 25 שנה ומעולם לא דבק בו רבב.
17. ניסיונו של המערער להשחיר את פניו של המפרק נועד כדי ליצור מסך עשן אשר יסתיר את מעשיו החמורים של המערער עת שימש כיועצה המשפטי של האגודה טרם כניסתה להליכי פירוק.
18. דברי המערער כאילו המפרק שיקר בעדותו וכן כאילו יש בהצגת המאזנים בכדי ליצור רושם מוטעה על מצב האגודה מגוחכות ומהוות לשון הרע.
19. המערער עצמו נתבע על ידי בלמ"ש בגין התנהלותו כיועצה המשפטי של האגודה.
20. המערער העביר לאשתו מגרש בתחום המושב וזאת ללא ששולמה על ידיו כל תמורה, עניין שנדון בפני הרשם והמגרש הושב לחזקת האגודה.
21. המפרק הוא המוסמך על פי דין לבדוק את תביעת חובו של המערער.
22. המפרק הפנה לסעיף 15 לתקנות האגודות השיתופיות( פירוק), התשמ"ד- 1984.
23. בהחלטת הרשם מיום 22.01.06 הוחלט כי חלקה של תביעת החוב יועבר לבדיקה מחודשת למפרק, למשרד המפרק נתקבל קלסר אב כרס( המונה 726 עמודים) אך ללא פירוט כנדרש בהחלטת הרשם.
24. המפרק וצוותו מעוניינים לקיים את החלטת הרשם, אך משהוגשו המסמכים ללא כל ציון שעות עבודה ופירוט כנדרש , אין ביכולתו של המפרק וצוותו להשלים את המלאכה.
25. אם המערער היה טורח וממציא את המידע המבוקש על ידי המפרק, היה חובו נבדק זה מכבר וכל עניינינו של ההליך הייתה מתייתר.
26. המערער בחר ונימוקיו שמורים עימו לפתוח בהליכי סרק וזאת כדי ליצור סחבת מיותרת אשר היה ניתן למונעה לו אך פעל כראוי.
27. מבוקש לחייב את המערער בהוצאות הולמות,.
לאחר שהצדים הופיעו בפני ועברתי על כל החומר שבפני, הריני קובע כדלקמן:
אבהיר כי -
"תפקיד המפרק, הדן בתביעת נושה, הוא תפקיד שיפוטי או מעין – שיפוטי ; והחלטתו- כמוה כהחלטת שופט".( ח. נועם ,אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה (תשס"ב) 495)
המפרק הוא זרועו הארוכה של ביהמ"ש. והוא הממונה על הפירוק ולא הנושים. במידה ונושה, כדוגמת המערער, אינו מרוצה מהחלטת המפרק, פתוחה בפניו הדרך לערעור על פי החוק.
מעיון בחומר שלפני, מתברר שכל כולן של טענות המערער, סובבות סביב התנהגותו ואמירותיו של המפרק כלפי המערער ובנסיבות אלו, מבקש המערער בסיכומו של דבר לפסול את המפרק מלדון בחובו של המערער.
לעניין בקשת המערער, למינוי מפרק נוסף או מפרק אחר:
לטענת המערער, יש לעשות כן בשל סירוב המפרק לדון בחלק הארי של הוכחת החוב ובשל שסירובו של המפרק שאינו תואם את החלטת הרשם.
המפרק, מצידו, הכחיש טענות אלו וטען כי המערער הוא זה שלא הביא את החומר הנדרש כפי שהחלטתי לשם הבדיקה החוזרת לעניין החוב.
כבוד השופטת ורדה אלשייך קבעה כדלקמן::
"אני ערה לעובדה כי בדרך כלל אין נושה יכול להכתיב מי ראוי ורצוי לו שיבדוק את תביעת החוב שלו". (פש"ר 1710/03).
ברור, שלא ייתכן שכל נושה אשר המפרק והחלטותיו אינם לרוחו, יקבע כי המפרק אינו מוסמך ואינו יכול לטפל בעניינו. ואין המקרה דנן יוצא מן הכלל, אין נושה יכול להכתיב מי ראוי ורצוי לו שיבדוק את תביעת החוב שלו, המערער האשים את המפרק באין ספור האשמות שמצטרפות , להאשמות גם עת הגיש בקשות וערעור בעבר בפני ולא מצאתי שיש בהן ממש.
לא התרשמתי כי המפרק מסרב לדון בהוכחת החוב כפי שנקבע על ידי ביום 22.01.06 , תביעתו של המערער נדונה בעבר ואף נדחתה, מטעמים שעל פניו נראים כראויים (אי הגשת מסמכים מצד המבקש). לאחר שהוגשו המסמכים, מצא לנכון המפרק לדון בהוכחת החוב, בשנית, עת קבעתי כי המפרק ידון בסוגיות אותן מצאתי לנכון כי יש לבדוק פעם נוספת, אלא שהמערער הגיש קלסר אב קרס, ללא שהוא מפרט את אשר נדרש לשם הדיון והבדיקה החוזרת של דרישת החוב.
המערער בקש להתייחס, לפיה:
" תקנה 16(א) מתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) התשמ"ד – 1984 המחייבת את המפרק לדון בדרישות החוב תוך 60 יום, לקבלן או לדחותן מסיבה מנומקת שתאפשר ערעור עליהן. המפרק לא דן בדרישות החוב במועד שנקבע בתקנות, ו/או לא מתכוון לדון בהן כלל. הוא בוודאי לא הוציא הודעה כמתחייב מהתקנות בדבר דחיית התביעות. די בכך כדי להעבירו מתפקידו כמי שאיננו מתאים לכהן בתפקיד זה, או לחייבו במתן ערבות של ממש לנזקים הנגרמים ממחדליו כפי שמחייבת התקנות (הדגשות שלי – א.ז.)".
על פי תקנה 16 (א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) התשמ"ד – 1984, אין חובה לדון תוך 60 יום בדרישת החוב.
להלן נוסח התקנה המדויק :
" 16(א) בתום ששים יום מתאריך פרסום צו הפירוק יבדוק המפרק כל אחת מתביעות החוב שהוגשו לו: המפרק רשאי לאשר תביעת חוב, או לדחותה, כולה ומקצתה, או לדרוש ראיה נוספת לחיזוקה...." (הדגשות שלי – א.ז.)".
האשמות אלה חמורות מאוד, ובקשתו של המערער להעביר המפרק מתפקידו מרחיקת לכת היא. התובע סעד כגון זה, ראוי שיביא אסמכתא משפטית מוצקה וברורה ולא על ידי עיוות הוראת הדין.
לעניין טענתו של המערער כי המפרק נמנע מלמלא אחר צו בית משפט המחייבו להציג את מסמכי האגודה:
המפרק העביר למערער מאזנים ומסמכים נוספים אלא שזה האחרון טען כי המפרק נותן תחתיו מידע כוזב. לא מצאתי דבר בטענות המערער נגד המפרק, כאילו מנע זה האחרון ממנו מידע כזה או אחר. בקשתו של המערער נענתה כמיטב היכולת ובהתאם לחוק.
לפיכך אני קובע, כי אין ממש בטענה זו של המערער.
לעניין טענת המערער כי למפרק אין כלל סמכות לקבוע בצו בדרישת חוב של נושה חיצוני.
סעיף 15 לתקנות האגודות השיתופיות ( פירוק), התשמ"ד – 1984 קובע:
" תביעות נושים והוכחות
15.(א) כל נושה של האגודה חייב להוכיח למפרק את תביעת החוב שלו ואת הראיות לביסוסה, בכתב, על גבי הטופס שנקבע בתוספת השנייה, תוך שישים ימים מתאריך פרסום צו הפירוק: המפרק רשאי לתת , לנושה, לפי בקשתו, ארכה לעניין זה." ( ההדגשה שלי- א.ז)
המערער עיוות את לשון החוק ופרשו שלא כדין.
לפיכך אני קובע, כי אין ממש בטענה זו של המערער.
לעניין סמכות הרשם .
המפרק נמצא תחת פיקוחי, על פי החוק.
סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות :
"(5) כל המוצא את עצמו נפגע ע"י הצו של המפרק , רשאי לערער על אותו צו בפני הרשם בתוך שני חודשים מיום מתן הצו" ( ההדגשה שלי- א.ז)
המערער עצמו יישם הלכה למעשה סעיף זה שבפקודה, עת הגיש בקשות בפני ועת ערער בפני בעניין לו הוא טוען היום לחוסר סמכות, העלאת טענה זו היום מעלה תמיהה. ולמעשה עיוות לשון החוק ופירושו שלא כדין על מנת להתאימו לטענותיו.
לפיכך אני קובע, כי אין ממש בטענה זו של המערער.
לעניין הטענה כי רק למפרק רשמי קבוע של האגודה יש סמכות לדון או לחקור בעניין שבענייננו.
סעיף 48(1) לפקודת האגודות השיתופיות:
"(1) אם נתן הרשם צו עפ"י סעיף 46 או 47 לפירוקה של
בתנאי שלעולם רשאי הרשם למנות, בצו שיתפרסם ברשומות, אדם אחר שאינו המפרק הרשמי, כמפרק האגודה.
(2) מינה הרשם אדם אחר שאינו המפרק הרשמי כמפרק האגודה בהתאם לסעיף – קטן הקודם יהיו נוהגים בנידון הפירוק אותם סדרי הדין שיקבעו בתקנות על פי פקודה זו , והוראות חלק ו' מפקודת החברות לא תחולנה, פירוק העסקים יתנהל בפיקוחו היחיד של הרשם, ולמרות כל דבר האמור בסעיף 46 בנוגע לזמן אשר ינתן בו תוקף לצו פירוק עסקים, תהא למפרק הסמכות לקנות חזקה מיד בכל הנכסים השייכים לאגודה ובכל הפנקסים ושאר המסמכים השייכים לעסקיה ולנהל את עסקי האגודה ככל שיהא צורך בכך לשם פירוק עסקיה של האגודה בדרך שיש בה מן התועלת.
(3) משקיבל צו לפירוק עסקים בתוקף, תהא למפרק שנתמנה על ידי הרשם ע"פ סעיף- קטן (2) הסמכות-
(א).....
(ב) לקבוע בצו מזמן לזמן .....
(ג) לחקור בכל התביעות נגד האגודה , ולהחליט בצו לפי הוראות פקודה זו בשאלה למי מן התובעים זכות קדימה על פני חברו..." (ההדגשה שלי –א.ז)
המערער עיוות את לשון החוק ופרש את הנוסח שקבע בניגוד לדין על מנת להטעימו לטענותיו.
לפיכך אני קובע, כי אין ממש בטענה זו של המערער.
לעניין בקשת המערער לפסול את המפרק כמי שממלא תפקיד מעין שיפוטי
תפקיד המפרק, הדן בתביעת נושה, הוא תפקיד שיפוטי או מעין – שיפוטי והחלטתו- כמוה כהחלטת שופט .
הכללים לפסילת שופט מלשבת בדין פותחו על ידי בתי המשפט במשך השנים. והם מהווים משפט מקובל באשר לאופן ההתנהגות הראוי של השופט בבית המשפט ומחוצה לו, ומכאן חשיבותם. כדברי כב' הנשיא ברק:
"הפתולוגיה של הפסילה אינה אלא תמונת ראי של הפיזיולוגיה של ההתנהגות הראויה" (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל).
"המבחן העיקרי לפסילתו של שופט בשל משוא פנים, ובכלל זה גם דעה קדומה, הינו קיומן של נסיבות "שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". ההלכה הפסוקה, כפי שהיא חלה על שופטים, גובשה על ידי כב' הנשיא אגרנט בב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (375 (2. שם נפסק, כי המבחן הקובע הוא מבחן "האפשרות הממשית", שהוא צר יותר ממבחן "החשד הסביר ".
זהו גם המבחן שאומץ בחוק, הן בעניינים אזרחיים והן בעניינים פליליים (ראו סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, וסעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982). משמעות המבחן היא, כי:
"מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 הנ "ל, בעמ' 381 לפסק הדין).
בהמשך לדברים אלו, פסק כב' הנשיא שמגר כי:
"הכלל בדבר האפשרות הממשית של משוא פנים, כפי שגובש בב"ש 48/75 הנ"ל, אינו מושתת על מראית פני הדברים בעיני בעלי הדין או הציבור, אלא על הערכה אובייקטיבית של בית המשפט לגבי יכולתו של השופט לדון בעניין ללא משוא פנים" (ראו ע"פ 76/87 ,732/86 (ב"ש 78/87) חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(412 (1, בעמ' 416 - 415 לפסק הדין).
במאמרו "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" (גבורות לשמעון אגרנט (גרפ-פרס, תשמ"ז) 87), סקר כב' הנשיא שמגר את המבחן של "האפשרות הממשית" למשוא פנים. תמצית המבחן, כפי שהוצגה במאמר הנ"ל, הובאה על ידי כב' השופט זמיר בבג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון ואח', פ"ד מח (573 (3, בעמ' 588 לפסק הדין:
"א. כדי לפסול שופט, צריך שהאמירה שלו תיצור אפשרות מסתברת מאד, להבדיל מחשד, שנבצר ממנו לדון ולהחליט באופן אובייקטיבי, על יסוד הראיות והטענות שיוצגו לפניו.
ב. השאלה אם בעניין מסוים אכן נוצרה אפשרות כזאת, אינה מוכרעת לפי התרשמותו של אדם הנוגע לעניין, אף לא לפי מראית פני הדברים בעיני הציבור הרחב, אלא לפי שיקול הדעת המקצועי של בית המשפט המחליט בשאלת הפסילה.
בית משפט זה, להבדיל מאחרים, מצויד בהכשרה ובניסיון הדרושים כדי להחליט אם אכן נבצר מן השופט להמשיך ולדון בעניין במידת האובייקטיביות הראויה.
ג. בית המשפט יחליט בשאלה זאת כשהוא לוקח בחשבון כי מדובר בשופט מקצועי, שמומחיותו יוצרת חזקה כי יכריע בעניין שלפניו על פי החומר שהצדדים יציגו לו, ולא על פי דעה קדומה, ובדרך כלל אין באמירה אקראית כדי לסתור חזקה זאת."
באותו פסק דין, חיווה גם המשנה לנשיא (כתוארו דאז) ברק את דעתו ביחס למבחן "האפשרות הממשית":
"מבחן האפשרות הממשית משמעותו שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור"). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהיה חסר פניות ( .(impartial גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נושא המשפט, בלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נושא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות ( קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט "נעולה" ואין הוא "פתוח" לשכנוע ושינוי. כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט, יש בדבריו אלה כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט "נעולה" בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו."
בהמשך דבריו, הסביר השופט ברק את השיקולים העומדים בבסיס ההלכה:
"הגיונה של ההלכה ברור. זכותם של המתדיינים, וזכותו של הציבור, שההחלטה תיפול על פי החומר המוצג לפני השופט ולא על פי דעותיו הקדומות. אמון הציבור בשפיטה מותנה בחוסר הפניות, בתקינות ובאובייקטיביות השיפוטית.
ודוק: שופט חי בתוך עמו. גם אם הוא חי במגדל שן, זהו מגדל שן בהריה של הארץ ולא באולימפוס היווני. חיי השופט, כחיי המשפט, הם לא רק היגיון אלא גם ניסיון. נסיון זה הוא גם ניסיון החיים של השופט, המביא לא פעם לגיבוש עמדות ולרכישת השקפות. אכן, שופט ללא דעה קודמת לא רק שאינו מצוי, אלא אף אינו רצוי. רוצים אנו בשופטים חושבים, המגבשים לעצמם דעות ומחשבות. השופט חי בעולם קיים והוא נולד לתוך מציאות קיימת ומגוונת. פסילת שופט בשל דעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה קודמת הופכת לדעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי - ולעניינו מוכן אני להניח גם מבחן קל יותר מבחינת העותר - כי בשל אותן דעות קדומות תהא דעתו של השופט "נעולה" באופן שאין כל "טעם " בניהול המשפט לפניו, שכן המשפט הוא "אבוד מראש". חינוכו של השופט מלמד אותו להיות "פתוח" כל העת. עיסוקו מביא אותו להאמין כי לא בו טמונה החוכמה כולה, כי יש להכיר בקיומן של השקפות שונות ודעות מגוונות, כי לכל מציאות יש פנים רבות, וכי לכל בעיה יש נקודות השקפה שונות ונקודות מוצא מגוונות. ניסיונו של השופט גורם לו להכיר במורכבות של המציאות, ובצורך להשקיף עליה מזוויות מספר, תוך בחירתה של הרלבנטית לפתרון סכסוך נתון.
מקצועיותו של השופט והמסורת המשפטית והשיפוטית שבתוכה הוא פועל מאפשרות לו לשנות דעות קודמות ולמנוע היווצרותן של דעות קדומות. על כן, אך טבעי הוא, כי מעטים הם המקרים שבהם נפסלו שופטים בעבר מלהמשיך במשפט אך בשל דברים שאמרו (לפני המשפט או במהלכו). בדרך כלל לא היה בדברים אלה כדי ליצור את החשש המספיק לחריצת דין מוקדמת...במקרים אלה ואחרים לא נפסל השופט, שכן ההתבטאות (האומללה) לא הצביעה על אטימות מוח, והדעה הקודמת אשר בוטאה (למרבה הצער) לא היוותה סימן לאטימות לב. נהפוך הוא: נקודת המוצא של ההלכה - המבוססת על ניסיון החיים המצטבר של חיינו השיפוטיים - הינה, כי רק במקרים מעטים דעה קודמת היא דעה קדומה. רק במקרים אלה יש צידוק לפסילתו של השופט."
בעניין שלפנינו, מתבססת בקשת הפסילה על פי המערער, כי מדובר "בנעילה" של דעה קדומה לפיה טענות המערער לדרישת החוב, נדחו מכל וכל על ידי המפרק וכן בגין אמירות המתייחסות לסגנון בו נקט המפרק בתשובתו, בהן התבטא המפרק במילים בו מוצגים המערער ואשתו " כעושקי קופת הפירוק" ו "מר נמרוד מבקש להיות אבן נגף בהליך".
המערער הוסיף, כי די בזאת שאין הכחשה מצד המפרק, לטענות המערער בדבר מעשיו הפסולים של המפרק , שכתוצאה מכך שהמערער התריע נגד מעשיו של המפרק , יש לו למפרק דעה קדומה כנגדו.
מן הדברים שהעלה המערער בפני וכפי שנכתבו על ידי המפרק בתגובותיו, לטעמי כך לא ראוי שיתנסח מפרק בתגובתו, יחד עם זאת לא מצאתי כי יש בהתבטאויותיו של המפרק משום דיעה, או בדיעה קדומה לגבי תפקודו הכללי, ובוודאי שאין הדברים מעידים, כי דעתו "נעולה" באופן השולל ממנו הפעלת שיקול דעת הוגן בהמשך הדיונים בתיק זה. הדעת נותנת, כי בהליך פירוק ארוך ומורכב כגון זה בו עסקינן, צפוי כל אחד מהמעורבים מעת לעת, להתבטא בדרך זו או אחרת ולשאוב לו מורת-רוח. אין, כמו כן, ספק בכך שהערות של המפרק ודרך התנסחות הן בע"פ והן בכתב היה מוטב לולא נאמרו ו/או נכתבו, ואך יפים דברים אלו גם לגבי המערער שלא חסך שבטו הן בע"פ והן בכתב כנגד המפרק.
סוף דבר
למערער טענות רבות, המתייחסות לפעולות המפרק ולסמכויותיו, מטיח במפרק האשמות חמורות. ונמנע מלהביא ראיותיו כנדרש לבדיקת דרישת החוב.
לא רק במישור הראייתי – עובדתי לא עמד המערער בנטל, אלא גם במישור המשפטי, המערער עיוות את לשון החוק ופרשו שלא כדין כדי שיתאים לטענותיו. אזכיר כי המפרק נמצא תחת פיקוחי, על פי החוק, ומודע אני לפעולותיו השונות בטיפולו באגודה.
לפיכך ולאור האמור לעיל הריני מחליט כדלקמן:
לדחות את טענות המערער.
לפנים משורת הדין ורק לפנים משורת הדין, הנני מעביר את הדיון בתביעת חוב המבקש לעו"ד
א. תביעת המערער לשכר טרחה בגין ייצוג מול המשקם. על המערער לפרט - מועד הדיונים, זמן הדיונים ו שכר הטרחה לכל דיון ודיון בנפרד.
ב. תביעת המערער לשכר ראוי בגין "תביעות ועריכת חוזים נוספים", כאמור בסעיף 12 לעיקרי טיעונו. על המערער לתת פירוט באילו תביעות ואילו חוזים מדובר ולצרפם לבקשה.
ג. המערער יפרט את תביעותיו לשכר טרחה תמורת עבודה שביצע עבור המשתכנים והושלמה לפני מרץ 1999, כל עוד אינה כרוכה באי ציות והתעלמות מהוראות מינהל מקרקעי ישראל והיועץ המשפטי לממשלה.
ד. המערער יפרט את שעות העבודה ויצרף מסמכים, בנושא תביעת המערער לשכר ראוי עבור טיפול בפרויקט הפיתוח (כאמור בסעיף 13 לעיקרי טיעונו). ודוק: דיון זה הוא במלאכה שביצע המערער (לטענתו), ואינה עבור המשתכנים, כך שאין קשר בינה לבין הסכומים ששילמו המשתכנים.
המערער יפרט את הסכומים הכספיים והתמורות שקיבל תמורת עבודתו כעורך דין האגודה וכן את כל הסכומים שקיבל בעקיפין או במישרין על ידי חברי האגודה או התושבים בהרחבה ליד כל סכום או תמורה יציין המערער בעבור איזה עבודות התקבל הסכום.
החומר יוגש למפרק הנוסף תוך 21 ימים מיום קבלת החלטתי.
אין צו להוצאות.
ניתן היום 22.08.06
אורי זליגמן, עו"ד
