אבינועם ליפשטטר נ' משואות יצחק- מושב שיתופי להתישבות של הפועל המזרחי בע''מ

 

ה ח ל ט ה

 

רקע עובדתי:

           

1.         ביום 15.4.04 מונה עו"ד איתן מימוני כבורר יחיד בתיק זה (להלן: "הבורר").

  ביום 22.8.05 ניתן פסק דינו של הבורר.

 

על פסק הבורר הוגש ערעור בעניין החלטת הבורר לדחות את תביעת המערער לזכותו לפיצוי בגין תוספת הבניה בשטח של 9 מ"ר שבנו הוריו של המערער.

 

האגודה הגישה ערעור שכנגד על פסק הבורר בעניין החלטת הבורר לחייב אותה לשלם למערער סך של -.15,000 ₪ בגין חתונת המערער.

 

תגובות לערעור ולערעור שכנגד הוגשו בהתאם.

 

            ביום 9.1.06 התקיים דיון בערעור ובערעור שכנגד.

 

2.         תמצית טענות המערער:

 

            בעניין הזכות לפיצוי בגין תוספת הבניה:

 

(א)       המערער עבר להתגורר בבית שהיה בית הוריו והוסכם עם מזכירות המושב כי הדירה תהפוך לדירת קבע של בני הזוג חברי המושב.

 

            המערער זכאי לדירת קבע בשטח 100 מ"ר חדשה או משופצת וכי עליו לשאת בעלות ההרחבה רק בגודל של מעבר ל-100 מ"ר.

 

            חברי המושב קיבלו מענק כספי, בשווי עלות ההרחבה של 15 מ"ר והורי המערער קיבלו מענק זה.

            בהמשך הרחיבו הורי המערער את הבית שגודלו היה 85 מ"ר ב-6 מ"ר נוספים, בלבד, ולא השתמשו בכסף להרחבה של 15 מ"ר.

 

(ב)       הבורר טעה בקביעתו כי הזכות הקניינית בבית ובתוספת הבניה נתונה למשיב. על כן אין למערער זכות לפדיון כספי עבור התוספת של 9 מ"ר.

            הבורר התעלם מהנוהג הקיים במושב בעניין פדיון זכויות בניה.

 

            פסיקת הבורר גורמת להפליה פסולה בין המערער לבין חברים אחרים במושב, אשר המושב פדה מהם את שווי תוספות הבניה, במקרה של פטירה או עזיבה.

 

(ג)        למרות המצב הקיים מבחינה "קניינית", מכיר המושב ונוהג לפדות תוספת בניה שבוצעו במימון חברי המושב ועל כן יש לדחות את הטענה של היעדר זכות קניינית של המערער.

 

(ד)        אין המושב זכאי להסתמך על תקנון האגודה מאחר ובמקרים אחרים פעל המושב בניגוד לתקנון זה.

 

(ה)       כספי המענק לתוספת בניה לא נועדו לצורך בניה דווקא, ועל כן הורי המערער היו רשאים לעשות ככל העולה על רוחם בכספים אלו.

 

(ו)         תוספת הבניה שבוצעה על ידי הורי המערער נעשתה מכיסם ולא כמימון מהמושב.  על כן זכאים בני הזוג להחזר כספים אלו בגין השקעתם בבית.

 

(ז)        יש לדחות טענת המשיב כי המערער הסתלק מחלקו בירושה ומכאן שאינו יכול לתבוע פדיון תוספת הבניה של הוריו.

 

(ח)       מבקש לקבוע כי המערער זכאי לקבל מהמושב את פדיון תוספת הבניה בשטח של 9 מ"ר, לפי תחשיב של 700 $ למ"ר בצירוף מע"מ.

 

            טענות המשיב:

 

(א)       המשיב דוחה את טענת המערער ולפיה אין מחלוקת בעניין מימון תוספת הבניה. המשיב טוען כי מימן את תוספת הבניה באמצעות המענק שניתן להוריו של המערער.

 

(ב)       המערער רוצה כי המושב יחזור ויממן פעם נוספת את תוספת הבניה שמומנה בעבר ע"י המושב.

 

(ג)        המשיב דוחה את התחשיב בסך 700$ למ"ר שדורש המערער מאחר ולא הומצאו אסמכתאות בנדון וכן נזקו של המערער לא הוכח.

 

(ד)        מדובר במימון תוספות בניה העולות על 100 מ"ר לדירה, ובגינן של תוספות אלה, מעולם לא ניתן מימון לחברים, ע"י המושב.

 

(ה)       אין למערער זכות קניינית בבית הוריו אשר הועמד לרשותו ולכן אינו זכאי לתשלום בגין הוריו.

 

(ו)         אבי המערער חתם כי אינו זכאי לכל פדיון כספי בגין השקעות שהשקיע במקרקעי המושב.

 

(ז)        המערער הסתלק מצו הירושה ובכל מקרה מאחר והמוריש ויתר על זכותו לפדיון לא ניתן להעביר זכות זאת ליורשיו ובהם המערער.

 

3.         פסיקת הבורר:

 

(א)       הבורר בפסק דינו קבע כי המערער זכאי למימון בניה של 6 מ"ר וכן למימון עלות התאמת ביתו לסטנדרט הקיים במושב.

 

(ב)       הבורר דחה את דרישתו של המערער לפדיון עלות הבניה בשטח של 9 מ"ר.

 

(ג)        כן קבע הבורר בעניין המחלוקת בגין עלות השיפוץ והן בגין עלות התוספת של 6 מ"ר, כי על הצדדים לערוך תחשיב ובו יפורטו הוצאות בניית התוספת של 6 מ"ר וכן הוצאות עלות התאמת 94 מ"ר לסטנדרט הבסיסי וכי המושב יגיש לבורר פסיקתא לאשורו.

 

4.         דיון והחלטה:

 

            לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהונחו בפני הבורר בכתב התביעה, כתב הגנה וכן במסמכים ובטענות הצדדים בערעור הנני קובעת כדלקמן:

 

(א)       סעיף 45 לתקנון המושב, מושב משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי קובע כדלקמן:

 

            "נכסים שנמסרו על ידי האגודה לשימושו של החבר ממשיכה האגודה להיות בעליהם מבחינת זכות הקניין בהם. ולחבר נתנה רק זכות השימוש בהם, לחבר אין זכות העברה או העברת השימוש בנכסים אלה שלא בהסכמת האגודה ובכל עת שנפסק השימוש בנכסים אלה על ידי החבר מסיבה כלשהי חוזרת החזקה בהם מאליה לאגודה."

 

                        כן קובע סעיף 54 א. לתקנון הנ"ל:

 

            "האגודה תדאג לשכן  את חבריה תוך שמירה על רמת שיכון נאותה ושווה לבעלי זכות שווה ובהתאם להחלטות האסיפה הכללית".

 

                        מוסיף וקובע סעיף 54 ה. :

           

            "האגודה אינה חייבת לפצות השקעות שהשקיע חבר בביתו ובחצר שנמסרו לשימושו על ידי האגודה אלא אם סוכם על כך בהסכם חתום על ידי החבר והאגודה".

 

 

 

 

 

(ב)       מסעיפי התקנון הרלוונטיים דלעיל עולה כי לחבר האגודה ובכלל זאת למערער, אין זכות קניינית בדירתו ו/או בדירת הוריו. קיים ספק באם קיימת למערער עילת תביעה בכל הקשור לדירת האגודה בה התגוררו הוריו.

 

            על כן הנני מקבלת את טענת ב"כ המשיב כי לו המשיב היה מעמיד את הדירה בה התגוררו הוריו של המערער לרשות חבר אגודה אחר, הרי למערער לא היתה עומדת עילת תביעה כלשהי בגין הדירה הנ"ל.

 

(ג)        טוען ב"כ המערער ומבקש כי נתעלם מהאמור בתקנון וכן נתעלם מהיעדר זכות קניינית של המערער בדירת האגודה בה התגוררו הוריו מאחר והמשיב מכיר בפועל בזכותם של חברי אגודה אחרים לתשלום עבור תוספת בניה אשר בוצעה במימונו של החבר.

 

            לאור האמור בסעיף 54 ה.  לתקנון המשיב, אין המשיב חייב לפצות בגין השקעות שהשקיע חבר אגודה בבית בו הוא מתגורר. התקנון עוסק בכספים שהושקעו ממקורותיו של חבר האגודה ולא בכספים אותם העבירה האגודה לידי חבר האגודה.

 

            קו"ח כאשר מעביר המשיב כספים לחבר אגודה לצורך ביצוע תוספת בניה. ברי כי אין חבר האגודה זכאי לקבל כספים אלו אשר על פי התקנון לא היה זכאי להם כלל וכלל.

            פירוש אחר למצב המשפטי לפיו פועלת האגודה הינו עושק של קופת האגודה וראוי היה לו לא נטענה טענת עשיית עושר ולא במשפט מטעם המערער.

 

(ד)        טוען ב"כ המערער כי המשיב נוהג לפדות את השקעות חבר האגודה ובכך מבקש הוא כי נתעלם מהוראות התקנון.

            מבלי לדון ולהתייחס לטענה באם קיים אצל המשיב נוהג כגון זה, נקבע בפסיקה כי סטיה בהתנהגות האגודה מהאמור בתקנון, אין בה כדי לשנות הוראות מפורשות בתקנון האגודה.

 

            כן נקבע בפסיקה:

 

            "כי אין לעשות את תקנות האגודה פלסתר על ידי כך שנוהגים בניגוד להן במשך מספר שנים ואין סטיה כזאת הופכת נורמה שמחייבת את האגודה והחברים".

 

            *           ראו ספרו של עו"ד חיים נועם הלכות ופסיקה עמ' 211.

 

            על כן יש לדחות את טענת המערער בדבר זכאותו לפדיון עבור תוספת בניה בגין הנוהג הקיים לכאורה אצל המשיב.

 

(ה)       מכל האמור לעיל עולה כי המערער אינו זכאי לפדיון תוספת הבניה עבור 9 מ"ר בבית בו התגוררו הוריו ועל כן הנני דוחה את הערעור.

 

(ו)         מאחר והמשיב ערער בתיק בוררות מס' 497/65/04 ליפשטטר נ. משואות יצחק (אחיו של המערער דנן) בגין החלטת הבורר לחייב את המושב בתשלום עבור 6 מ"ר בניה, לאור האמור לעיל הנני מקבלת בזאת את ערעור המושב בנדון.

5.         בעניין תקציב החתונה:

 

תמצית טענות המערער שכנגד (האגודה):

 

(א)       שגה הבורר בקביעתו כי המושב לא נערך מראש ולא העמיד לרשות חברים ובכללם המשיב שכנגד, אולם אירועי חילופי למשך תקופת שיפוץ אולם האירועים אשר היה קיים באגודה.

 

(ב)       הבורר שגה כאשר הפעיל את שיקול דעתו במקום תקנון המושב ובכך גרם לאפליה ברורה כלפי יתר החברים במושב.

 

(ג)        לא הוכח ע"י החבר, המשיב שכנגד, כי שולמו על ידו תשלומים כלשהם כהוצאות חתונה ועל כן הבורר שגה בחייבו את האגודה לשלם לחבר סך -.15,000 ₪.

 

(ד)        המערער שכנגד פעל על פי תקנון האגודה וזיכה בהתאם את המשיב שכנגד ואשתו, אשר גם היא בת מושב, כל אחד ב-.15,000 ₪ כאמור בתקנון, בסך הכל -.30,000 ₪ למימון החתונה.

 

(ה)       לא היה באפשרות המושב לקיים חתונה העולה על -.200 משתתפים במצב אשר היה קיים טרם השיפוץ. לחברים קיימת האפשרות לערוך את החתונה באולם שפירא, המצוי מחוץ למושב.

 

6.         תמצית טענות החבר, המשיב שכנגד:

 

(א)       המושב לא העמיד בפניו את האופציה להתחתן בתחום המושב.

 

(ב)       המושב פעל בניגוד לתקנון החתונות ועל כן המושב מנוע מלתקוף את הבורר על כך שפסק פיצוי בניגוד לתקנון.

 

(ג)        הוצאות החתונה פורטו בכתבי הטענות ועל כן לא ניתן לטעון כי הנזקים לא הוכחו.

 

(ד)        מוסד הבוררות לא כפוף לדין המהותי ולכללי הראיות ועל כן יש לדחות את הערעור.

 

7.         דיון והחלטה:

(א)       הבורר בפסק דינו קובע כי :

  "היות והמושב לא נערך מראש ולא העמיד לרשות חבריו אולם אירועים חלופי למשך תקופת שיפוץ אולם האירועים שבתחומו, החלטתי לחייב את המושב לשאת בסכום התביעה של מחצית ההפרש בין עלות החתונה לבין הסכום שתוקצב על ידו, ובסה"כ -.15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנתית של 6% וזאת מחודש 12/1994 ועד ליום התשלום בפועל".

 

(ב) על פי האמור בתקנון המושב, כאשר שני בני הזוג בוחרים להינשא מחוץ לתחום המושב, הם יהיו זכאים לכפל תקציב חתונה. על כן, נהג המושב כדין בזכותו את המשיב בסך של -.30,000 ₪.

 

(ג) מאחר והחתונה תוכננה להיערך מחוץ לתחום המושב, אין רלוונטיות לעניין היערכות המושב לקיום החתונה בתחום המושב, כמו שאין רלוונטיות לאפשרות שהמושב יעמיד אולם אירועים חילופי למשך תקופת השיפוץ בה מצוי האולם שבתחום המושב.

 

(ד)  אין לקבל את טענת ב"כ המשיב שכנגד כי מוסד הבוררות לא כבול לדין המהותי. יובהר כי בוררות על פי פקודת האגודות השיתופיות היא בוררות סטטוטורית. ההלכה קובעת כי בבוררות מסוג זה, הבורר אכן כפוף לדין המהותי ועל כן אין הבורר רשאי לבטל החלטה הקבועה בתקנון האגודה השיתופית. במקרה דנן, ההוראה מהו סכום ההשבה, במקרה של קיום חתונה מחוץ למושב, קבועה בתקנון האגודה.

 

על פי הקבוע בפסיקה: "הבורר אינו רשאי להתערב בהחלטות מוסדות האגודה כל עוד התקבלו כדין".

 

כמו כן נקבע: "החלטות האסיפה הכללית ... זה המוסד העליון באגודה. אין כל דרך לבטל את החלטותיה של האסיפה הכללית שנתקבלו כדין, בדרך של בוררות ...".

 

ראה ספרו של עו"ד חיים נועם הלכות ופסיקה עמ' 403-404.

 

(ה)       מכאן שהבורר מנוע ואינו מוסמך להחליט וליצור בהחלטתו תיקון להחלטות המושב. כמו כן הבורר אינו רשאי לשים שיקול דעתו במקום האמור בתקנון המושב.

 

(ו)         בהערת אגב אוסיף כי קיים כשל לוגי בחיוב המושב במחצית ההפרש בין עלות החתונה מחוץ למושב בכל מקרה, לבין הסכום שתוקצב על ידו, שהרי לו ערכו בני הזוג את חתונתם באולם מפואר ויקר ביותר, על פי ההגיון העולה מהחלטת הבורר, היה נאלץ המושב לממן מחצית מעלות החתונה החיצונית בסכום גבוה ביותר ובכך היתה פגיעה בשאר החברים במושב, עד כדי אפליה.

 

(ז)        אשר על כן הנני מקבלת את הערעור שכנגד מטעם המושב ומבטלת בזאת את החלטת הבורר לתשלום נוסף בנושא הוצאות החתונה.

 

8.         אין צו להוצאות.

 

9.         החלטה זו תועבר לצדדים ולבאי כוחם בדואר רשום.

ירושלים: כ' בחשוון התשס"ז                                            לאה רוזנטל, עו"ד

               22  באוקטובר 2006                            עוזר רשם האגודות השיתופיות