בפני עו"ד רמזי חוראני                                                                        תיק מס' 359/13/18

עוזר רשם האגודות השיתופיות                                             

ב ע נ י ן:                     1. אהרון פולט –  ת. ז. 58356742

                                    2. תמר פולט –    ת.ז. 25003245

                                    שניהם ע"י עו"ד דן פיאלה ואח'

                                    רחוב ז'בוטינסקי 7, רמת גן

                                    טל. 03-7518402  פקס.  03-7517117

                                                                                                                        -המערערים-

ו ב ע נ י ן :                  קיבוץ נווה ים – ח.פ. 57-000359-0

                                    באמצעות עו"ד יפתח עניא – מפרק מפעיל

קיבוץ נווה ים – ד.נ. חוף הכרמל-30885

טל. 04-9844803  פקס. 04-9843237 

                       

- המשיב -

ו ב ע נ י ן:                  החסוי מירון פולט

                                   באמצעות הוריו המערערים

                                   (האפוטרופוסים שלו על פי דין)

החלטה

בפניי ערעור על החלטת המפרק, עו"ד יפתח עניא (להלן – "המפרק") מיום 23.11.2017. בהחלטתו דחה המפרק את בקשת המערערים לקבל את בנם, החסוי מירון פולט (להלן - "החסוי" או "הבן התלוי"), לחברות בקיבוץ נווה ים (להלן – "הקיבוץ") בפטור מהשתתפות בהון האגודה ובקרנות אקטואריות. עוד קבע המפרק שלא להקצות מגרש לבניית בית מגורים לחסוי, לפי תנאי ההקצאה לחברים ותיקים ו/או למשפחות מפונים ו/או לבני בנים ותיקים בשיעור היוון של 33%.

הרקע בקליפת האגוז:

1. המערערים התגוררו עד לשנת 2005 ביישוב אלי סיני בגוש קטיף. בעקבות תכנית ההתנתקות מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון, המערערים ביחד עם קבוצת משפחות מהיישוב אלי סיני, העתיקו את מקום מושבם לקיבוץ נווה ים.
2. במסגרת המעבר, חתמו משפחות המפונים, לרבות המערערים, על הסכם מסגרת אחיד לקבלה לחברות (להלן - "הסכם המסגרת"). בסעיף 8 להסכם המסגרת נקבע כי משפחות המפונים ייקלטו כחברים חדשים במסלול של עצמאות כלכלית.
3. למערערים 4 ילדים, ביניהם החסוי הלוקה באוטיזם ומוגדר על ידי מוסדות המדינה כנכה (100% נכות כללית ו- 188% נכות שר"מ) ותלוי בצורה מוחלטת בהוריו.
4. לאחר קליטת המפונים בקיבוץ, נכנס הקיבוץ להליכי פירוק, ועו"ד יפתח עניא מונה למפרק מפעיל  של הקיבוץ.
5. ביום 5.11.2015 פנו המערערים למשיב בבקשה להחיל על החסוי את "תקנון להבטחת צרכים לאנשים עם מוגבלויות שהינם תלויים בחברי קיבוץ" (להלן – "תקנון אהדה"), לקבלו לחברות במשיב בפטור מהשתתפות בהון האגודה ובקרנות אקטואריות.
6. ביום 23.11.2017 דחה המפרק את הבקשה. הנימוקים המרכזיים לדחיית הבקשה היו כדלהלן:
   1.   בהסכם המסגרת נקבע כי החברים מתקבלים במעמד של חברות בעצמאות כלכלית, ותקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו – 2005, (להלן- "תקנות הערבות ההדדית") אינן חלות על חברים בעצמאות כלכלית.
   2. הקיבוץ לא אישר באסיפה כללית את אימוץ תקנון אהדה, לפיכך, אין לתקנון אהדה מעמד מחייב כלפי הקיבוץ.
   3. סעיף 145 לתקנון האגודה מגדיר את מטרות הקרן שהם סיוע כספי לחבר הזקוק לתמיכה כספית חד פעמית ואין בסעיף זה כדי לחייב את הקיבוץ לשייך מגרש.

טענות המערערים בתמצית:

7. סעיף 8 להסכם המסגרת הקובע כי קליטת החברים תהא במסגרת של חברות בעצמאות כלכלית מהווה עושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן  "חוק החוזים"). לטענתם, לא התנהל משא ומתן עם הקיבוץ בקשר לתנאי ההסכם, ולא נותרה להם ברירה אלא לחתום על ההסכם, שאחרת לא היו נקלטים בקיבוץ עם יתר המפונים. בנסיבות אלה קמה למערערים הזכות לבטל את הסעיף שביחס אליו מתקיים העושק.
8. סעיף 8 להסכם המסגרת מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד בהתאם להוראות  חוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 (להלן - "חוק החוזים האחידים"). כל המפונים חתמו על הסכם אחיד, המערערים לא היו צד למשא ומתן כאמור, ולא ניתנה להם הזכות להביע עמדתם ביחס לתנאים האמורים בו. לפיכך הסכם המסגרת הינו חוזה אחיד, וסעיף 8 להסכם הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו להתבטל.
9. תקנון הקיבוץ הינו חוזה אחיד וסעיף 115 לתקנון הקובע קבלה לחברות תהא במסלול של עצמאות כלכלית בלבד, הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד.
10. טעה המשיב בקבעו כי תקנון האגודה אינו חל בענייננו. לטענת המערערים, פרק י' לתקנון האגודה מסדיר את הקרן לעזרה הדדית וסעיף 145 לתקנון האגודה קובע כי מטרות הקרן באות להגשים את מחויבותו של הקיבוץ לצדק חברתי ואחריות לחלש ולנזקק בקיבוץ. על אף שמטרת הקרן בעזרה חד פעמית, סיוע לאספקת הצרכים המיוחדים של החסוי מגשים ומיישם בפועל את מחויבות הקיבוץ. המערערים אינם יכולים לממן בעצמם את בניית הבית, ושיוך מגרש לחסוי מגשים את מחויבותו של הקיבוץ לצדק חברתי ואחריות לחלש ולנזקק.
11.  בהסכם המסגרת לא צוין מפורשות כי תקנות הערבות ההדדית אינן חלות, נהפוך הוא, בפרק ט' לתקנון הקיבוץ מצוין במפורש כי תקנות הערבות ההדדית חלות. הקיבוץ לא יידע מראש את המערערים על משמעות החתימה על הסכם המסגרת ולכן הקיבוץ מושתק מלטעון כי תקנות הערבות ההדדית אינן חלות על המערערים.
12. הקיבוץ הציג מצגים בפני המערערים כי יסייע בכל הקשור לבנם החסוי, ובהתאם לעיקרון ההסתמכות המשיב מנוע ומושתק מלהעלות טענה בהקשר לכך.
13. להסכם המסגרת יש השלכות לגבי זכויות הבן התלוי שהיה קטין וחסוי במעמד חתימת ההסכם. ההסכם לא אושר בבית המשפט כדין ולכן אין להוראותיו תוקף לגבי הבן התלוי ואין מוטלת על הקיבוץ החובה לספק את צרכיו המיוחדים של החסוי מכוח תקנות הערבות ההדדית.  
14. במסגרת הליך קליטת המשפחות ניתנה זכות לבני מפונים להתקבל לחברות בקיבוץ בפטור מהשתתפות בהון האגודה ומקרנות אקטואריות וכן לשיוך מגרש בהרחבה בתשלום דמי היוון של 91%, ולבני ותקים בתשלום היוון של 33%. סירוב המשיב להקצאת מגרש למירון מהווה הפליה בוטה של המערערים. אף אם תקנות הערבות ההדדית ותקנון אהדה אינם חלים, דבר המוכחש על ידי המערערים, ואף אם אין החסוי זכאי להתקבל לחברות אין בכך לגרוע מזכותם לקבל מגרש מכוח תקנת הציבור.
15. טעה המשיב בקבעו כי תקנות הערבות ההדדית אינן חלות בעניינם של המערערים. לטענת המערערים תקנות אלו קוגנטיות ואין הקיבוץ יכול לפטור עצמו מביצוע חובות שבדין כלפי חבריו והתלויים בהם. הקביעה כי כל הנקלטים לחברות, נקלטים במסלול של עצמאות כלכלית וכפועל יוצא תקנות הערבות ההדדית אינן חלות עליהם, קביעה זו אינה חוקית, ופגעת בזכויות יסוד ונוגדת את תקנת הציבור. אי לכך ההוראות הקובעות כי החברים ייקלטו כחברים בעצמאות כלכלית בטלות.
16. טעה המשיב בקבעו כי תקנון אהדה אינו חל על המערערים. לדעתם של אלה תקנון אהדה קובע את אופן יישום וסיפוק הצרכים המיוחדים של התלויים בחברי בקיבוץ. משום כך, גם אם הקיבוץ לא אימץ את התקנון באסיפה הכללית יש נפקות להוראותיו.
17. טעה המשיב בכך שקבע כי הקיבוץ אינו מחויב לספק את צרכיו המיוחדים של החסוי, לרבות הזכות למגורים הולמים. זכות זו מעוגנת בתקנות הערבות ההדדית, בתקנון הקיבוץ, ובתקנון אהדה, אשר אומץ על ידי התנועה הקיבוצית.
18. טעה המשיב שלא דן בטענת המערערים כי לאור ההטבות המפליגות שקיבל הקיבוץ בשל קליטת המפונים, ובין היתר, תכנית הרחבה לוותיקים ובניהם, מן הראוי שהקיבוץ יסייע למערערים ובנם החסוי.

טענות המשיב בתמצית:

19. בפני המפרק עמדה עתירה בה הסעד המבוקש היה שיוך מגרש לחסוי. המערערים לא עתרו לסעד חלופי נוסף, אם היו עושים כן, המפרק היה דן ומכריע גם באותו הסעד. גם מהודעת הערעור עולה (סעיף 117), כי הערעור עוסק רק בעניין דחיית הבקשה לשיוך דירה. לכן, טענת המערערים כי פנו למפרק על מנת להסדיר זכויותיו של החסוי, כולל הזכות למדור משוללת כל יסוד.
20. יצוין, כי אף אילו תקנות הערבות ההדדית ותקנון אהדה היו חלים במקרה הנדון, אין הם מקנים זכות לשיוך דירה אלא זכות דיור לתלוי עד לאריכות ימיו בלבד.
21. רוב הטענות המשפטיות בהודעת הערעור נטענו לראשונה בערעור.
22. אין לחסוי את הכשירות הנדרשת להתקבל לחברות בקיבוץ. אין הוא יכול לעמוד בחובות המוטלות על חברי הקיבוץ כמו שמירה, מימון רשת ביטחון ועזרה הדדית. לכן, אינו זכאי להיקלט אף לא בעצמאות כלכלית.
23.  לפי תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו – 2005 (להלן – "תקנות השיוך"), ולפי תקנון הקיבוץ ניתן לשייך דירה רק לחבר קיבוץ. החסוי כאמור אינו חבר ואין לו הכשירות להיות חבר.
24. הצבת תנאי להסכם אינו מהווה עושק. בנוסף, טענה זו לא נטענה ובכך בלבד יש לדחותה.  יתר על כן, לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 17 לחוק החוזים המקימים עילה של כפיה. ואף אם כך, סעיף 20 לחוק החוזים קובע כי ביטול חוזה יהיה תוך זמן סביר – לא אחרי עשר שנים.
25. למערערים הייתה הזכות להחליט אם לחתום על הסכם המסגרת ולהצטרף לחברות בקיבוץ, במעמד של עצמאות כלכלית, אף אחד לא כפה על המערערים לחתום על הסכם זה.
26. טענת המערערים כי סעיף 8 להסכם המסגרת מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, נטענת לראשונה במסגרת הערעור ודינה להידחות.
27. הסכם המסגרת אינו מהווה חוזה אחיד כהגדרתו בחוק החוזים האחידים. אין מדובר בנוסח ששימש לחוזים רבים או לאנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.
28. זאת ועוד, חוק החוזים האחידים עוסק ביחסי ספק - לקוח, מערכת יחסים בקיבוץ אינה מערכת  יחסים של ספק ולקוח, לכן חוק החוזים האחידים אינו חל בענייננו.
29. לעניין הטענה כי תקנון האגודה הוא חוזה אחיד וסעיף 125 לתקנון הנו תנאי מקפח בחוזה אחיד, הלכה פסוקה היא כי תקנון אגודה אינו בגדר חוזה אחיד מפני שאין מערכת יחסים של ספק - לקוח, פסק הדין עליו מתבססים המערערים הנו חריג מכיוון שבמקרה הנדון בפסק הדין הייתה מערכת יחסים של עוסק ומעסיק.
30. אין ממש בטענת המערערים כי המפרק טעה בכך שטען שתקנון הקיבוץ אינו חל בעניינם. המשיב קבע כי סעיף 145 לתקנון הקיבוץ אינו מקנה להם זכות לסעד המבוקש. בסעיף 145 לתקנון האגודה ייסד הקיבוץ קרן עזרה כספית חד פעמית לחבר במצוקה, המערערים לא ביקשו עזרה כספית אלא שיוך מגרש.
31. הטענה כי הקיבוץ לא יידע מראש את המערערים על משמעות החתימה על הסכם הקבלה לחברות חסרת בסיס. בהסכם צוין במפורש שהקבלה הינה במסלול של עצמאות כלכלית.
32. טענת המערערים כי תקנות הערבות ההדדית חלות בעניינם מכיוון שבהסכם המסגרת לא צוין אחרת לא נטענה בפני המפרק ולכן דינה להידחות. זאת ועוד, מאחר וצוין כי תקנות הערבות ההדדית עצמן מחריגות חברים בעצמאות כלכלית, לא היה צורך לציין זאת גם בהסכם המסגרת. עצם העובדה כי פרק ח' ופרק ט' לתקנון הקיבוץ מסדירים את נושא רשת הביטחון והעזרה ההדדית בקיבוץ מלמדת כי תקנות הערבות ההדדית אינן חלות בקיבוץ שכל חבריו חברים בעצמאות כלכלית.
33. הטענה כי המערערים הסתמכו על מצגים שהציג הקיבוץ לפני חתימתם על ההסכם לא הוכחה, ואף לא נמצאה שום אסמכתא בעניין, ולכן דינה להידחות.
34. טענת המערערים כי הסכם המסגרת היה אמור לקבל אישור בית המשפט דינה להידחות. ראשית, ההסכם היה מול ההורים ולא מול החסוי. שנית, לפני שנחתם ההסכם לא היו ההורים ובניהם בעלי זכויות בקיבוץ ולכן ההסכם לא שלל כל זכות מבנם החסוי.
35. אין ממש בטענת המערערים להפליה שלהם ביחס לחברי קיבוץ אחרים, שכן מיום מתן צו הפירוק לאגודה לא נקלטו חברים לקיבוץ. היחידים שנקלטו הם אלה שחתמו על הסכם קבלה לחברות לפני מתן צו הפירוק.
36. טענת המערערים כי יש להחיל את תקנות הערבות ההדדית משוללת כל יסוד. תקנה 3 לתקנות הערבות ההדדית מגדירה  חבר, למעט חבר בעצמאות כלכלית. תקנה 10 קובעת כי קיבוץ רשאי להתנות על תקנות הערבות ההדדית. לכן, המסקנה מכך היא שהוראות תקנות אלו אינן קוגנטיות.
37. יתר על כן, ההכרה בתקנות בחברות בעצמאות כלכלית מוכיחה כי החלטת הקיבוץ לקבל לחברות רק חברים בעצמאות כלכלית אינה נוגדת את תקנת הציבור ואינה פוגעת בחוקי יסוד.
38. תקנון אהדה לא אושר באסיפה הכללית של הקיבוץ ולכן אין לו מעמד כלשהו בקיבוץ. תקנון אהדה עצמו קובע מפורשות בסעיף 16.1 כי תוקפו של התקנון הוא מיום אישורו במועצת הקיבוץ.
39. אין גם ממש בטענה כי במסגרת קליטת המפונים ניתנו זכויות לבניהם להתקבל לחברות בפטור מהשתתפות בהון האגודה ובקרנות אקטואריות ולשיוך מגרש. בני המפונים חויבו מלכתחילה בדמי היוון בשיעור של  91% לרשות מקרקעי ישראל כך שגם אילו היה נקלט בנם של המערערים לחברות מלכתחילה לפני הפירוק, היה מחויב לשלם דמי היוון בשיעור של 91% כמו כל יתר המפונים (סעיפים 183-184 לעיקרי הטיעון של המפרק).
40. הקיבוץ לא זכה להטבות מפליגות מכוח הסכם ההעתקה, אך גם אם קיבל הטבות כאמור, אין בכך כדי להעניק למערערים זכויות שלא הוענקו להם בהסכם המסגרת.
41. הקיבוץ חדל פירעון ואינו יכול לפרוע חובותיו לנושים. היעתרות לבקשת המערערים תגרום לו הפסד של כ- 450,000 ₪, סכום אותו יכול לגבות עבור השיוך לנקלטים חדשים.

דיון והכרעה:

בהכרעתי אדון תחילה בטענות הצדדים לפי סדר הבאתם , לבסוף אכריע בערעור תוך איזון בין האינטרסים והשיקולים השונים.

42. טענת עושק

המערערים טענו כי חתימתם על סעיף 8 להסכם המסגרת נחתמה מתוך עושק, ולמערערים זכות לבטל סעיף זה.

סעיף 18 לחוק החוזים קובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר ,חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

למעשה יסודותיה של עילת העושק הינם: כריתת חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק, מצב העשוק והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובלים. אין חולק  כי נכרת חוזה בין הצדדים ולכן אנתח ואבחן אם מתקיימים יתר יסודות עילת העושק

1. התנהגות העושק:

העושק  צריך להכיר את חולשות המתקשר עמו בחוזה ולנצל חולשות אלו לטובתו.

לעניין זה יפים דבריה של פרופ' גבריאלה שלו: 

 עושק כמשמעו בסעיף 18 הוא ניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסיונו של אחר. למונחים "עושק" ו"ניצול" נודעת משמעות שלילית של התנהגות בלתי מוסרית או בלתי הוגנת. לפיכך נדרשת ידיעתו של העושק על מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסיונו של המתקשר. גם אי-אכפתיות או עצימת עיניים ייחשבו כידיעה , אולם-  שלא כמו בטעות - אין די ברשלנות גרידא. לעומת זאת לא קיימת דרישה כי המנצל גרם למצב שבו נמצא המתקשר : המצוקה, החולשה או חוסר הניסיון יכולים לנבוע ממקור עצמאי, שאינו קשור בצד העושק. למשל: לחץ שמפעילים על המתקשר נושים אחרים או צורך לדאוג לבן משפחה נכה .

(ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), עמ' 345)

בענייננו, אין בקביעת הקיבוץ כי קליטת חברים תיעשה במסלול של עצמאות כלכלית משום עושק. סעיף זה מוכר ומקובל בקיבוצים רבים, בייחוד בקיבוצים בהם המצב הכלכלי אינו שפיר. לפיכך, לא ניתן לומר שהיה הדבר בגדר ניצול לרעה של מצב המערערים. יתר על כן, המערערים טוענים (סעיף 68 להודעת הערעור) כי האגודה בעת קליטתם הבטיחה לסייע להם בכל הקשור לבנם החסוי, טענה זו מוכיחה כי האגודה פעלה בצורה הוגנת ולא ניתן לייחס לה התנהגות של עושק.

 

2. מצב העשוק:

בפסיקה נקבע כי יסוד זה יפורש בנוקשות. מצב העשוק - מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו - צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק. לעניין זה יפים דבריו של השופט טירקל:

"חייבים המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון. גורמים קלי ערך מסוג "הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים" (סוטה, ז, א [א]) לא די בהם. גם שיקולים של מדיניות משפטית מחייבים הגנה על ביטחון המסחר, שאל לנו לערערו על-ידי כל רוח מצויה." 

(עא 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון)

אמנם, המערערים עברו טלטלה כאשר נתבקשו לעקור ממקום מושבם במסגרת הליך ההתנתקות, ברם, אינני סבור כי היה בכך מצוקה חמורה וקיצונית שכתוצאה ממנה הם  חתמו על הסכם שבסיטואציה אחרת לא היה נחתם.

3. קשר סיבתי:

תנאי הקובע כי צריך להוכיח קיומו של מבחן סובייקטיבי בין העושק לבין ההתקשרות בחוזה. לאור קביעתי כי בענייננו לא התקיים עושק התייתר הצורך לדון ביסוד זה. בכל מקרה לא האגודה או המפרק היו הסיבה למעבר המערערים או בנם החסוי ממקום מגוריהם הקודם לתחום הקיבוץ. אי לכך ברור שאין קשר סיבתי בין פעולות המפרק למצוקתו של החסוי, ואין להטיל על המפרק כל נפקות משפטית כתוצאה מכך.

4. היותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובלים:

על מנת לבסס קיומה של עילת העושק נדרשים קיומם המצטבר של כל הקריטריונים בסעיף 18 לחוק החוזים. לאור קביעותיי לעיל כי יסודות העילה אינם מתקיימים בעניינו  אין צורך לדון במבחן זה.

למעלה מן הצורך אציין, כי מהסכם המסגרת שהינו בן 29 סעיפים  ו- 41 עמודים על עשרות נספחיו, וכן מתקנון האגודה המכיל 205 סעיפים מצאו המערערים לטעון עושק לגבי סעיף אחד, בוודאי שאין ללמוד כי אכן היה עושק במקרה. טענת המערערים לפסילת סעיף אחד מתוך החוזה מוכיח דה פקטו כי הסכם המסגרת הוגן וסביר ולכן גם במבחן זה עילת העושק אינה מתקיימת.

5. מעבר לכל האמור, סעיף 18 לחוק החוזים הדן בעושק, מעניק את התרופה למי שטוען ומוכיח עושק: הרשות לבטל את ההסכם. ראה נא את הסיפא של הסעיף, "רשאי לבטל את החוזה". המערערים כאן לא רק שאינם מבקשים לבטל את ההסכם שלטענתם יש בו עושק, אלא שמבקשים להסתמך עליו ולדרוש זכויות מכוחו או לבטל הגבלות בהסתמך עליו!

43. סעיף 8 להסכם המסגרת מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד:
44. לטענת המערערים הסכם המסגרת הינו חוזה אחיד, וסעיף 8 הקובע קבלה לחברות במסלול של עצמאות כלכלית הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ולכן דינו להתבטל.
45. דין טענה זו להידחות מן הטעמים המפורטים להלן:

סעיף 1 לחוק החוזים האחידים קובע כדלקמן:

"חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים חוזים אחידים".

46. סעיף 1 – סעיף המטרה, קובע כי מטרתו של חוק החוזים האחידים להגן על לקוח מפני קיפוח או מפני יתרון בלתי הוגן שיש לספק. הסכם המסגרת ותקנון האגודה אינם מקיימם מערכת יחסים של "ספק – לקוח". בנוסף, אין בהסכם המסגרת ובתקנון האגודה כדי קיפוח או יתרון בלתי הוגן לקיבוץ.
47. בע"א 1795/93 קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב 1997 נקבע, ככלל, ולמעט מקרים חריגים, כי חוק החוזים האחידים אינו חל על אגודות שיתופיות.

"הקשיים הפורמאליים האלה, המביאים לידי מסקנות בלתי מתקבלות על הדעת, מצביעים, לדעתי, על כך כי בסוגיה זו קיימים יסודות מהותיים שאינם מתאימים לתחולתו של חוק החוזים האחידים. ואמנם, אדם הרוכש מניות של תאגיד מסחרי בשוק ההון, ובכך משתתף במיזם כלכלי, אינו נכנס לעיסקה שמסגרתה הוא יחס של "ספק" ו"לקוח". אמת, חוק החוזים האחידים נותן למונחים אלה משמעות רחבה ביותר. אך בעצם השימוש בהם יש משום קביעת מאפיינים בסיסיים לטיב הכללי של העיסקה, שהיא ביסודה דו-כיוונית או דו-קוטבית. זה אינו המצב הבסיסי ביחסים בין בעלי מניות, לא בינם לבין עצמם, ולא בינם לבין התאגיד שבבעלותם. כמובן, גם ביחסים אלה יש מקום להגן מפני קיפוח, אך דרכי ההגנה מפורטות הן בדיני החברות ובדיני ניירות ערך. לכן, עקרונית, אין כל מקום להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים לעבר תחומים אלה. לא זו בלבד שתחומים אלה זכו להסדרים מיוחדים ומפורטים, אלא הם חורגים במהותם מיחסים חוזיים רגילים. גישה עקרונית זו חייבת להנחותנו גם לגבי היחסים בין חברי תאגידים אחרים, כגון אגודות שיתופיות ועמותות”. (ההדגשות אינן במקור ר. ח.).

השופט אנגלרד סייג דבריו וקבע כי רק במקרים חריגים בהם מערכת היחסים בין הצדדים דומה, עניינית ומהותית, לזה שבין ספק ללקוח, ותואמת את תכליתו של חוק החוזים האחידים נחיל את החוק גם בדיני אגודות שיתופיות.

48. גם בספרות ניתן לראות כי הגישה השלטת היא שלא להחיל את חוק החוזים האחידים על דיני אגודות שיתופיות. לעניין זה יפים דבריה של פרופ' אוטולנגי:

"כאשר מדובר בנוסח של חוזה אחיד, עדיין יכול המתקשר לדרוש שבהתקשרות עמו ישונו אחדים מתנאיו, והצד האחר, "הספק", יכול, אם יחפוץ, להיענות לדרישה. לא כך המצב כשמדובר בתקנון. אין זה בבחינת "נוסח" בלבד ש"החוזה" עימו יהא שונה מ"החוזה" המחייב את החברים האחרים. כלל לא ניתן להעלות על הדעת, שחבר המבקש להצטרף לאגודה ידרוש הכנסת שינוי באחד הסעיפים בתקנון. גם אם האגודה, באמצעות הוועד, אולי תסכים לדרישה, אין היא יכולה לשנות את התקנון: החלטת השינוי היא בידי החברים והשינוי, כשייעשה, יהא בעל תוקף כללי, לא פרטני". 

(ס. אוטולנגי, אגודות שיתופיות – דין ונוהל, (תשנ"ה), עמ' 185)

49. עו"ד פיאלה הפנה גם לת"א 1664/97 סגל נ' יד נתן מושב עובדים של העובד הציוני, להלן ייקרא: סגל. בפסק הדין יש התייחסות גם לטענה כי היחסים בין חבר לאגודה שיתופית כפופים להסדר של חוק החוזים האחידים. טענה זו נדחתה על ידי כב' השופט המנוח ד"ר עדי אזר ז"ל. אלה הן המילים שנכתבו בפסק הדין:

" בסעיף 2 של החוק האמור הוגדר "לקוח" – "מי שספק מציע לו שהתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא המקבל או הנותן של דבר". במקרה הנוכחי ה"ספק" כלומר המושב אינו מציע לתובע כל התקשרות ואינו מעוניין להתקשר עימו. אין בין הצדדים יחסי ספק לקוח לפי מבנה החוק והגדרותיו. גם פסק הדין בע"א 1795/93 קרן הגמלאות של חברי אגד נ' יוסף יעקב, פ"ד נא(5) 433 שאפשר ביטול תנאים מקפחים בתקנון אגודה שיתופית, עסק בחבר אגד ולא בזר לאגודה.

אף שקבע כב' השופט כי אין המערער יכול להסתמך על הטענה של חוזה אחיד מפני שלא הוכר עדיין כחבר, התייחס בכל זאת לטענה באופן עקרוני ודחה אותה.

50. בית המשפט בעניין סגל אכן פסל החלטה של האסיפה הכללית שסירבה לדון במועמדותו של מועמד מפני שאינו נשוי ובניגוד לתקנון. הוא בחן את התנאי הזה וקבע כי אין לו קשר ענייני לקבלה או אי קבלה של מועמד, תוך הפנייה גם לעיקרו השוויון. יחד עם זאת הוא לא קבל את הסעד של הכרזה עליו כחבר והפנה את התובע למוסדות המוסמכים באגודה, ככל שירצה בכך. אמת הפנה השופט גם לפסיקה בעניין קרן הגמלאות, אך הדגיש כי שם דובר במי שאינו זר לאגודה אלא חבר ששוללים ממנו זכויותיו כשחלק מהשופטים הסתמכו על סוגיית החוזה האחיד וחלק תמך בביטול הפסיקה של מוסדות האגודה בהסתמך על ניגוד לתקנת הציבור. ברור כי אצלנו עדיין אין מדובר במי שהוא חבר, שכן כל מטרת הבקשה היא לקבלו לחברות בפטור מהשתתפות בהון האגודה ובקרנות אקטואריות.
51. גם בית המשפט העליון בפרשת שריד ע"א 2853/16 ו- 2890/16, משעלי ואח' נ' מתיישבי שריד- אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ ואח' וערעור שכנגד (פורסם בנבו). להלן ייקרא פסק דין זה גם שריד התייחס לטענה של היות התקנון חוזה אחיד ולטענה כי חלק מהוראותיו מכילות תנאים מקפחים הניתנים לביטול לפי חוק החוזים האחידים. בית המשפט הפנה לדעתה של המנוחה סמדר אוטולנגי שאינה תומכת בטענה כי התקנון הנו חוזה אחיד. לא נעלמה מעיני כב' בית המשפט הפסיקה בקרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ אך הודגשה הנקודה כי יחסי החבר והאגודה אינם יחסים של ספק לקוח. בית המשפט העליון לא היה זקוק להכריע בתחולת חוק החוזים האחידים אך ההפניה לעמדת פרופסור אוטולנגי והדגש כי הוראות הסכם משתכנים וגם הוראות התקנון אינן אופייניות ליחסי "ספק-לקוח" יש בה כדי לקבוע בכל זאת, כי בענייננו חוק החוזים האחידים אינו חל על תקנון האגודה השיתופית ואף לא על הסכם המשתכנים", שם, סעיף 30 לפסק הדין של השופטת ברון.
52. אין ספק כי במקרה הנדון לא התקיימו הנסיבות בהן ניתן לראות במערכת היחסים שבין הצדדים, ככזו הכפופה לתחולת  חוק החוזים האחידים, ואין מתקיימים יחסי ספק-לקוח. גם טענת המערערים כי סעיף 115 לתקנון האגודה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, נדחית מן הטעמים שלעיל. הסעיף מאוזן שמחד אינו מחייב את החבר (שלא לדבר על מועמד או מבקש חברות) להעמיד לטובת הקיבוץ את כוח עבודתו או הכנסותיו, אך מנגד אינו מחייב את הקיבוץ להעמיד לו תקציב מחיה או דמי עזיבה. אם כך בוודאי שהסכם מאוזן כאמור אינו חוזה אחיד והתנאי האמור אינו תנאי מקפח בחוזה אחיד.
53. ב"כ המערערים הפנה בדיון בפניי לטענה שטען גם בסעיף 34 לעיקרי הטיעון, כי היו מקרים בהם נתקפו סעיפים בתקנון האגודה ואף בוטלו. אי לכך אין בעצם האשור של הרשם תקנון אגודה מסוימת כדי להעניק לו חסינות מתקיפה בערכאות. עו"ד פיאלה הפנה לעניין סגל. בקשר להיבט זה אין לי מחלוקת עם המערערים, אלא אף להיפך. כך למשל נפסל סעיף בתקנון על ידי כב' בית המשפט המחוזי בנצרת ב- הפ (נצ') 22222-07-10 גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון- ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ. כן נפסלו סעיפים בתקנון ובהסכם משתכנים המתנים את הזכויות הקנייניות במגרשי ההרחבה בחברות באגודה הקהילתית. כך גם ביטל בית המשפט המחוזי סעיפים בתקנון הקושרים בין הזכויות במגרשים או המגורים ביישוב לבין חובת התשלום לאגודה הקהילתית. ראה ת"א 5719-09-14 משעלי ואח' נ' קיבוץ שריד אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' (בבית המשפט המחוזי בנצרת). אמת, בית המשפט העליון ביטל חלק מהקביעות של בית המשפט קמא (חיוב מי שהודיע על ביטול חברותו באגודה הקהילתית בתשלום לאגודה הקהילתית) ואישר חלק מקביעות בית המשפט המחוזי (ביטול ההתניה להעברת זכויות קנייניות בהצטרפות הנעבר לאגודה הקהילתית). ראה לעניין זה את הפסיקה ב- מתיישבי שריד. בית המשפט העליון אליו הוגש ערעור לא התערב בהכרעה בנקודה זו ספציפית. הבאת הפסיקה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון נעשתה כדי להדגים כי אכן במקרים מתאימים גם בית משפט מבטל סעיפים בתקנון והם אינם נצחיים רק מפני שהרשם אישר את התקנון ואת רישום האגודה. לא רק זאת, אלא שגם הרשם עצמו דן בטענות נגד סעיף בתקנון באגודה שיתופית לשיכון שהתנה את הפסקת חברות חבר באגודה בוויתור על קניינו וזכותו במקרקעין ופסל אותו. ראה סעיף 32 להחלטת הרשם בתיק 577/112/12  רונן אלעזר שושני נ' שכונת הפועלים א' בני ברק (פורסמה בנבו- החלטה מיום 19.11.2014). הדבר מלמד כי קיימת פתיחות גם במשרד הרשם לבחון חוקיות סעיף בתקנון אף חרף האישור שלו על פי סעיפים 11 ו- 12 לפקודת האגודות השיתופיות.
54. תחולת תקנון האגודה:
55. טוענים המערערים כי טעה המשיב בקביעתו כי תקנון האגודה אינו חל בעניינם. לטענתם חובת הקיבוץ לספק לחסוי את צרכיו המיוחדים מעוגנת בסעיף 145 לתקנון הקיבוץ. עמדת המשיב בהחלטתו קבעה כי סעיף זה אינו מקנה למערערים זכות לסעד המבוקש, אלא רק את האמור בסעיף הנ"ל  בלבד.
56. סעיף 145 לתקנון האגודה קובע כדלקמן:

"הקרן לעזרה הדדית נועדה לסייע לחבר הקיבוץ, הזקוק לתמיכה חד-פעמית – עבור עצמו או עבור תלוי בחבר – על-רקע נסיבות מיוחדות (כגון – הצורך בטיפול רפואי דחוף, וכיוצא באלה) ובכך מגשימה את מחויבותו של הקיבוץ לצדק חברתי ואחריות לחלש ולנזקק בקיבוץ.

הסעד המבוקש על ידי המערערים – הנו אף מעבר לדאגה לחסוי למדור עד לאריכות ימיו. בכל הכבוד, סעיף 145 קובע מפורשות כי הקרן נועדה לסייע לחבר או עבור תלוי בחבר תמיכה כספית חד פעמית. הסעד המבוקש, שיוך מגרש או הקצאת דירה, אינם מגשימים תכלית סעיף זה, לכן דין טענה זו להידחות.

57. המשיב מושתק מלטעון כי תקנות הערבות ההדדית אינן חלות בענייננו:
58. המערערים טוענים עוד, כי פרק ט' לתקנון האגודה, בסעיף 135 מציין במפורש כי תקנות הערבות ההדדית חלות, ועל בסיסן מחויב הקיבוץ לתת להם רשת ביטחון. אי לכך, על הקיבוץ הייתה מוטלת החובה לציין מפורשות כי משמעות החתימה על ההסכם שתקנות אלו אינן חלות.
59. דין טענה זו להידחות מן הטעמים להלן:

1. אינני מקבל טענת המערערים כי משתמע מתקנון האגודה שהקיבוץ מחויב לתקנות הערבות ההדדית.

סעיף 135 לתקנות האגודה קובע כדלקמן:

"בכפוף ליכולתו, ובכפוף לתקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו – 2005, מחויבות הקיבוץ הינה להעניק לחבר ולתלויים בו, רשת ביטחון בכסף או בשווה כסף להבטחת רמת קיום מינימלית שוטפת של חבר הקיבוץ....".

תקנה 5 לתקנות הערבות ההדדית קובעת כדלהלן:

השלמת הספקת צורכי החברים או הספקתם או הספקת הצרכים המיוחדים יכול שתיעשה בין בכסף, בין בשווה כסף ובין בעין, בהתאם להחלטות שהקיבוץ יקבל, דרך כלל או לסוגי צריכה שונים". (ההדגשות אינן במקור ר. ח.)

סעיף 135 לתקנון האגודה זהה במידה ניכרת לתקנה 5 לתקנות הערבות ההדדית, אם כך, מה באה לחדש ההפניה לתקנות הערבות ההדדית? התשובה פשוטה, ההפניה מוסיפה כי כל החלטה בעניין רשת הביטחון תהיה בהתאם להחלטות הקיבוץ בלבד. אין בהפניה זו כדי ללמוד שתקנות הערבות ההדדית חלות על הקיבוץ.

2. בהסכם המסגרת נקבע מפורשות כי הקבלה לחברות הינה לעצמאות כלכלית בלבד, אם המערערים לא הבינו השלכות של קביעה זו עליהם הייתה מוטלת החובה לברר משמעותה.

3.בנוסף, גם לו הייתי מקבל את טענת המערערים - סעיף 135 מציין כי תחולתו כפופה ליכולתו של הקיבוץ לשאת בנטל. במציאות הנוכחית כאשר מצבו הכלכלי של הקיבוץ בכי רע, ודאי שלא ניתן לחייב את הקיבוץ לשאת בהוצאות אלו.

4.זאת ועוד, הן תקנה 5 לתקנות הערבות ההדדית והן סעיף 135 לתקנון האגודה מציירים את תווי הפנים של אותה עזרה או סיוע שהאגודה תדאג כלפי החברים. אין כל קשר בין מה שצוין בתקנה ובסעיף האמורים אל מול דרישת המערערים להקצאת מגרש לבנית בית לחסוי, בניית יחידת הדיור על חשבון האגודה, קבלה לחברות וגם פטור מכל תשלום לפי מה שבקשו המערערים.

60. הקיבוץ הציג מצגים בפני המערערים כי יסייע לחסוי ובהתאם לעקרון ההסתמכות המשיב מושתק מלטעון טענות אחרות בהקשר לכך:

דין טענה זו אף היא להידחות מהטעמים המפורטים להלן:

טענת מניעות/השתק מכוח מצג, קנתה לה שביתה מכוח סעיפי תום הלב בחוק החוזים. טענה זו קובעת כי ניתן למנוע מבעל דין העלאת טענה עובדתית, הגם שהיא נכונה, אם היא נוגדת טענה עובדתית אחרת שהציג.

"השתק מכוח מצג מונע צד מלהתכחש למצג שהוצג לפני צד אחר, אם אותו אחר הסתמך על המצג בתום-לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה. השתק כזה מוכר לא רק ביחס למצג של עובדה אלא גם לגבי עניין שבדין.

לאחר חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 יש לראות בדיני ההשתק פן אחד של תורת תום-הלב".

   (רעא 4928/92 יחזקאל עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד (1993)

המערערים לא הוכיחו כי הקיבוץ הבטיח לספק לבנם מגרש או בית עד לאריכות ימיו , ובהסתמך על  כך שינו הם את מצבם לרעה.

אף אם נכונים הדברים כי הקיבוץ הבטיח לסייע למערערים, דבר שלא הוכח, לא יהיה צודק לקבוע כי הרצון הטוב של הקיבוץ לסייע להם יהפוך עבורו ל"חרב פיפיות", זאת ביתר שאת כאשר טענה זו היא נגזרת של עקרונות תום הלב. לא רק זאת, אלא שהנכונות של האגודה לסייע הנה במסגרת התוכן שנוצק בתקנה 5 לתקנות הערבות ההדדית או סעיף 135 לתקנון ובשום אופן לא כמתואר וכנדרש על ידי המערערים.

 

61. הסכם המסגרת היה צריך לקבל אישור בית המשפט משלא נתקבל אישור בית המשפט  אין תוקף להוראותיו לעניין החסוי:

טענה זו טוב שלא הייתה נטענת, ואסביר דבריי.

1. הסכם המסגרת נכרת בין הקיבוץ לבין המערערים, החסוי אינו צד להסכם זה ולכן לא נדרש אישורו של בית המשפט
2. גם לוּ הייתי קובע כי החסוי היה צד להסכם, על המערערים הייתה מוטלת החובה להביא את הסכם המסגרת לאישור בית המשפט. אין במחדלם של המערערים להקים להם עילה כנגד ההסכם. ההורים הנם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ועליהם לדאוג לרווחתו, לאינטרס שלו ולקבלת אישור בית המשפט לכל פעולה הנוגעת אליו. הייתי מעז וקובע אף יותר מכך: אם אכן הקבלה לחברות של החסוי, קבלת כל דרישות הוריו למען רווחתו והאפוטרופסים לא פנו לבית המשפט המוסמך כדי לקבל אישורו לפעולה שעלולה לפגוע באינטרס של החסוי, הרי יש בכך משום אי קיום חובותיהם על פי הדין המבססת אפשרות לפיטורי האפוטרופוס.

לפיכך גם דין טענה זו להידחות.

62. טענת אפליה:

טוענים המערערים כי במסגרת קליטתם היו בנים של חברים מפונים וותיקים שזכו לשיוך מגרשים – סירוב המשיב לשייך להם דירה מהווה אפליה ונוגד את תקנת הציבור.

גם דין טענה זו להידחות מהטעמים להלן:

1. המערערים לא הוכיחו כי מיום מתן צו הפירוק התקבלו בני ותיקים או מפונים  לחברות בקיבוץ, כאלה שלא חתמו על הסכם הצטרפות לפני מתן צו הפירוק, וקיבלו את ההטבות הנלוות שצוינו.
2. הבחנה בין בן של חבר הכשיר לחברות ויכול לעמוד גם בחובות המוטלות עליו מכוח חברותו, לבין כזה שאינו כשיר ואינו יכול לעמוד בחובותיו של חבר קיבוץ,  אינה בגדר הפליה פסולה בפן העקרוני אלא בגדר הבחנה מותרת, אם כי ניתן למצוא מענה לילדי או נתמכי חברים המצויים במצב כזה.

לעניין זה יפים דברי כב' השופט אגרנט:

"עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת". (הדגשה אינה במקור ר. ח.)

• ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבניים הראשיים לישראל ואח')

3. הוראות התקנון הקובעות את תנאי הכשירות להתקבל לחברות אינן נוגדות את תקנת הציבור, לכל קיבוץ יש זכות לקבוע תנאי כשירות לקבלה לחברות.

לעניין זה יפים דברי השופט שמגר

"עיקרון של תקנת הציבור הוא עיקרון מרכזי וחשוב. מכאן הצורך להפעילו בזהירות ובאחריות. לא חששות על דבר סוסים פרועים צריכים להשפיע על שיקולינו, אלא הצורך למצוא איזון ראוי בין חופש החוזים והאוטונומיה של הרצון הפרטי לבין ערכים חוקתיים אחרים, הנוגדים להם".

(עא  294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום (1992))
 

63. תקנות הערבות ההדדית קוגנטיות וחלות על המשיב:

לטענת המערערים תקנות הערבות ההדדית קוגנטיות ולא ניתן להתנות על תחולתן. לפיכך הוראות תקנות הערבות ההדדית חלות גם במקרה שלנו.

סעיף 1 לתקנות הערבות ההדדית מגדיר חבר כך:

"חבר" – מי שהתקבל כחבר בקיבוץ, למעט כחבר בעצמאות כלכלית".

לפיכך, מבלי להידרש לשאלה האם תקנות הערבות ההדדית הן קוגנטיות או דיספוזיטיביות טענה זו אינה מקנה למערערים שום זכות, בשל העובדה שהם חברים בעצמאות כלכלית והתקנות הללו אינן חלות בעניינם. תקנות הערבות ההדדית עצמן החריגו את מי שמצוי בעצמאות כלכלית ואין ספק כי המערערים (ההורים) הנם כאלה. החסוי אינו חבר, לא כל שכן אינו חבר שאינו בעצמאות כלכלית.

64. תחולת תקנון אהדה בקיבוץ:

לטענת המערערים שגה המשיב בקביעתו כי תקנון אהדה לא חל בענייננו. לטענתם גם אם הקיבוץ לא אימץ את תקנון אהדה באסיפה הכללית עדיין יש נפקות להוראותיו.

גם דין טענה זו להידחות: סעיף 16 לתקנון אהדה קובע את תחולת תוקפו של התקנון. סעיף 16.1 לתקנון קובע כך:

 "תוקף תקנון זה מיום אישורו במועצת הקיבוץ".

תקנון אהדה קובע מפורשות כי רק לאחר אישור במועצת הקיבוץ, קרי האסיפה הכללית של הקיבוץ, יש תוקף לתקנון זה.

במקרה הנדון אין מחלוקת כי הקיבוץ לא אימץ תקנון אהדה בהחלטת אסיפה כללית, ומשכך הוראותיו אינן חלות בענייננו.

65. לעניין הטענה כי גם אם התקנון לא אומץ ואינו מחייב משפטית, עדיין יש נפקות להוראותיו, אינני שותף לעמדתו של ב"כ המערערים. ראינו שבחלק מפסקי הדין שנסקרו גם על ידי ב"כ המערערים הועלו טענות בעלי דין לזכויות, אך הן נדחו מפני שאין מקום להסתמך על התקנון באשר הטוען לא הוכר עדיין כחבר. התקנון הנו אומנם חוזה אף הוא כזה בין האגודה לחברים או בין החברים לבין עצמם. ראה למשל הפסיקה בעניין פרי העמק , ערעור אזרחי מס' 525/88 (פורסם גם בנבו). מאחר ואין המערער עדיין חבר אין לומר כי תקנון האגודה מזכה או מחייב אותו בשלב זה. יתרה מזו, תקנון אהדה לא הוכר ולא אומץ בהחלטה של האסיפה הכללית ולכן אף הוא אינו מזכה או מחייב את המערערים.
66. המערערים בדעה, כי יש נפקות לתקנון אהדה אף בהיעדר אישור של האסיפה הכללית גם מסיבה נוספת. ראה סעיף 85 לעיקרי הטיעון מטעמם. סיבה זו היא :

ש"תקנון זה קובע את אופן יישום וסיפוק הצרכים המיוחדים של התלויים בחברי הקיבוץ, באופן שהתנועה הקיבוצית רואה זאת, וכי הוראותיו מהוות מילוי בתוכן של החובות המוטלות על קיבוץ לספק את הצרכים המיוחדים של התלויים בחברים, מכוח תקנות הערבות ההדדית.".

זה שהתנועה הקיבוצית רואה בתקנון יישום של עקרונותיה אינו עדיין מטיל על האגודות חובות, שבצדן זכויות לחברים, כלפי האגודה. ודאי שלא כך המצב באגודה בפירוק לקבל לחברות כל מבקש    ובוודאי קבלה בפטור מתשלומים וכן תוך כדי הענקת מגרש בפטור לאותו מבקש. התנועה הקיבוצית הקימה מוסד או קרן שייתנו ביטוי לשאיפתה לעזור לחבריה מכוח העקרונות שהיא מאמינה ודוגלת בהם. אלא שלא דובר על קבלה לחברות במתכונת המצוינת על ידי המערערים. כל אשר התכוונה התנועה לעשות הנו מתן סיוע כמתואר על ידי המפרק. אף ב"כ המערערים הצהיר כי לא טען שהתקנון חל וטען כי הציטוט של המפרק בסעיף 94 לתגובתו הוצא מהקשרו. כך הוא כתב:

"לא אמרתי שתקנון אהדה חל על הקיבוץ, אלא שכך רואה התנועה הקיבוצית את האופן שכך יש לממש את הזכויות והחובות של הקיבוץ".

ראה סעיף 86 לעיקרי הטיעון של המערערים. גם בדיון בפניי אמר ב"כ המערערים בהגינות כי :

"לא טענו שעצם החובה למדור זה מביא לכך שמגיע מגרש. אמרנו שהאופן  שבו תיושם החובה הזו של הקיבוץ באופן מיטבי היא תהיה על ידי מתן זכות לבנות בית מגורים על מגרש שיוקצה ".

ובהמשך אמר:

"..זכות המגורים שמירון זקוק לו הוא מקום קבוע ולא ארעי".

ראה סוף עמ' 2 לדיון בפניי. על דברים אלה חזר גם בעמ' 7 עת הוא הפנה לסעיף 4 לנספח 5 להודעת הערעור,

"לא בקשנו הקצאת מגרש".

כך הוא הכתיב לפרוטוקול.

67. המערערים טענו בדיון בפניי, כי הם הודיעו לקיבוץ על מצבו של מירון וכי בחיפוש בבית המערערים נמצא מסמך התומך בעמדתם, כי הקיבוץ הבטיח שיסייע בידם בעניינו של החסוי. עו"ד פיאלה ביקש להציג את המסמך הרלוונטי והמפרק התנגד לכך.  הוריתי לקבל את המסמך מבלי שייקבע באותו שלב המשקל שיש לתת לו, וכתבתי כי המסמך יישקל במסגרת ההחלטה הסופית. המסמך סומן על ידי ע/1. ראה פרוטוקול הדיון בעמ' 3-4. המסמך הנו פרוטוקול ישיבת וועד הנהלה מיום 20.11.2012 . בסעיף 4 לדיון נכתב לגבי המערער

"לאשר את התחייבות הועד למשפחת פולט לקבל בנם הקטין שהוא בעל צרכים מיוחדים באמצעות הסדרת הנושא דרך אפוטרופוס, וזאת בתנאים הרגילים ובאופן זהה לקליטת כל יתר המועמדים".

אין ספק כי ההחלטה מאשררת התחייבות של יו"ר הוועד כי החסוי, שהנו בעל צרכים מיוחדים, ייקלט לחברות. אלא שאין מנוס מהעלאת ההערות להלן: ראשית, אין בהחלטה ההתחייבויות אליהן מפנים המערערים. אין התחייבות כי :

"מירון יתקבל לחברות בקיבוץ בפטור מהשתתפות בהון אגודה ובקרנות אקטואריות...וכי יוקצה לו מגרש לבניית בית מגורים עליו לפי תנאי ההקצאה לחברים וותיקים ו/או למשפחות המפונים ו/או לבני בנים בשיעור היוון של 33%".

שנית, מהמסמך ע/1 רואים בבירור כי מדובר באשרור התחייבויות של יו"ר הוועד. לפי הדין אין קבלת אדם לחברות מצויה בסמכות וועד ההנהלה של אגודה, לא כל שכן אינה בסמכותו של יו"ר הוועד. שלישית, אף המסמך עצמו מפנה לתנאים הרגילים ובאופן זהה לקליטת כל יתר המועמדים. גם אם נתעלם מנושא היעדר הסמכות של הוועד או יו"ר הוועד לקבל את מירון לחברות, עדיין מדובר בהתחייבות לקבלתו לפי יתר התנאים של מועמדים אחרים. האסיפה הכללית היא היא המוסמכת לקבל מועמדים לחברות. ראה תקנה 2 (א) ו(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 וסעיפים 54-58 לתקנון האגודה. מכאן ברור, כי לא ההחלטה של ישיבת הוועד ולא ההתחייבות של יו"ר הוועד תוכל להוות בסיס לקבלת החסוי על פי המבוקש ומתואר בבקשת המערערים. דומני כי ההחלטה הנה יותר הצהרתית המונעת משיקולים הומניים תוך התחשבות במצבו של מירון. הוסף על כך, כי הדיון נשוא ההבטחה מטעם מר דני עברי התקיים ביום 20.11.2012. שלושה חודשים אחר כך נכנסה האגודה למשטר פירוק וברור, כי אין חובה על אגודה במצב פירוק לקיים את כל ההבטחות שנתן יו"ר ועד, בין על דעת עצמו ואף בין על דעת האסיפה הכללית. (כאן ההבטחה הייתה שלו ואין כל הוכחה כי האסיפה הכללית אשררה הבטחה זו). גם מסיבה זו אין חובה על המפרק לקיים הבטחה מקיפה יותר, והרבה מעבר למה שמפרק יכול להציע.

68. טענת המערערים כי לאור ההטבות המפליגות שקיבל הקיבוץ כתוצאה מהסכם ההעתקה ובין היתר תכנית ההרחבה, יהיה זה הוגן כי המערערים ישתתפו באותה ההטבה. גם טענה

זו אין לה בסיס משפטי ודינה להידחות. אין מדובר בהטבות ייחודיות לאגודה זו. ההטבות שהוענקו לאגודה הוענקו בזיקה למצב הקשה אליה היא נקלעה עד כדי פירוקה, ועל סמך ההתחייבות לקלוט משפחות שנאלצו להתפנות מגוש קטיף וצפון השומרון כדוגמת משפחת המערערים. אף אם נניח, כי מדובר בהטבות, אין לשכוח כי מדובר באגודה בפירוק בשל מצבה הכספי, וכל גריעה מקופת האגודה בכך שמקבלים לחברות מישהו בפטור מתשלומים רק תקשה את מצבה של האגודה. ההטבות שניתנו וככל שניתנו, חובה שייהנו מהן כל החברים בצורה שוויונית ולפי קריטריונים אחידים. מתן עדיפות למועמד או חבר פלוני ללא ביסוס יהווה פגיעה בעיקרון השוויון וברציו של כינוס נכסי האגודה בפירוק לטובת כלל החברים והנושים.

69. המפרק טען הן בעיקרי הטיעון והן בדיון בפניי, כי השאלה היחידה שבקשו המערערים מהמפרק הייתה קבלת מירון לחברות ולשייך לו מגרש לבניית ביתו. השאלה של הושטת עזרה בקנה המידה שהקיבוץ יכול לספק במסגרת סעיף 135 כלל לא עלתה. ראה עמ' 4 לדיון בפניי, (קטע שני אחרי ההחלטה לקבלת ע/1). יש לתת נפקות מלאה להצהרת המפרק ואשר לא נסתרה, כי הוא אישר את בקשת המערער ובני משפחתו לקבלת היתר חריג לבניית חדר ושירותים לעובד סיעודי המטפל בחסוי. נכונות זו יש בה בהחלט כדי לבטא מחויבות של הקיבוץ כלפי החלשים מכוח האמונה באידיאלים של הקיבוץ. בהוראות שצוינו בסעיפים 145 - 150 לתקנון מוסברים היטב העקרונות שעומדים מאחורי הקרן ומטרותיה. ניהולה של הקרן הנו עצמאי ואינו קשור לניהול על ידי הוועד של האגודה, אסור שתהיה גרעונית ומנועה היא ליטול אשראי. ברור שעזרה ולו אחת למי שמצוי במצבו של מירון ובמתכונת המבוקשת על ידי בא כוחו, תוביל את הקרן הישר לגירעון. מתן אישור להתחייבות הוועד הקודם או מר עברי לבדו הנו גם מתכון לאזילת משאבי הקרן וגם סתירה לאיסור ניהול הקרן על ידי וועד ההנהלה (שלא לדבר על ידי יו"ר הוועד בלבד), וערבוב סמכויות הוועד וחדירה למתחם ניהול הקרן בניגוד לתקנון האגודה.
70. לאחר הדיון בטענות המערערים נראה כי בפן המשפטי יש לדחות את הערעור על כרעיו ועל קרביו. תקנון אהדה אינו חל על האגודה כיוון שהוא לא אושר באסיפה הכללית. תקנות האגודות השיתופיות (ערבות ההדדית בקיבוץ מתחדש),תשס"ו=2005 אינן חלות על קיבוץ זה, מפני שהן מחריגות מי שהתקבל בעצמאות כלכלית וכל החברים הם כאלה. התקנות חלות על חבר שאינו חבר בעצמאות כלכלית כקבוע בהגדרת חבר בתקנות האמורות. החסוי עדיין אינו חבר ולכן צריך הוא לעבור שתי משוכות כדי שיוכל לבקש זכות על פי התקנות: האחת הנה שיוכר תחילה כחבר ושנית, שלא יהיה חבר בעצמאות כלכלית. אין מחלוקת כי מדובר בקיבוץ בעצמאות כלכלית ואין גם מחלוקת כי אף ההורים לא העבירו כל תשלום לקיבוץ ולא העמידו את כוח עבודתם לטובת הקיבוץ, מאז ההכרה בחברותם, (של ההורים).
71. ההפניה לסעיפים 135 ו– 145 לתקנון האגודה אין בה לשרת או לחזק את טענת המערערים. סעיף 135 מתייחס להעמדת רשת ביטחון בכסף או בשווה כסף להבטחת רמת חיים מינימלית שוטפת של חבר קיבוץ. העמדה זו כפופה ליכולתו של הקיבוץ וקבענו לעיל כי יכולתו של הקיבוץ אינה מספקת אף לכיסוי התחייבויותיו לפני הפירוק. מנגד, גם כך מדובר בתשלום של סכומים קטנים (100 ש"ח לחודש) כשהקרן כוללת כיום רק כ- 400,000 ₪. קרן זו אמורה לתת מענה לכל הנזקקים והזכאים על פי תקנון הקרן. לבטח אין בסכום האמור כדי לספק אפילו דרישת מירון בלבד כמתואר על ידי בא כוחם.
72. סעיף 145 לתקנון בא ללמדנו מהם המצבים המתאימים שבהם הקרן נותנת מענה לנזקקים ומהם הצרכים שהיא באה לספק או לסייע בהספקתם?. מדובר בתמיכה חד פעמית על רקע נסיבות מיוחדות (כגון הצורך בטיפול רפואי דחוף וכיוצא באלה). מתשלומים של 100 ₪ לחודש, מהצטברות של כ- 400,000 ₪ בקרן ומהדגמת הצרכים שהקרן באה לספק להם מענה, אין ללמוד כלל כי הקרן מיועדת להעניק לחסוי גם חברות, גם מגרש משויך גם בינוי עליו על חשבון האגודה והכל ללא תשלום. לכל אלה הוסיף ב"כ המערערים בדיון בפניי עוד ספיח של דרישות מרשיו: מגרש, בניה עליו, התאמתו לצרכים של החסוי, קרוב לבית ההורים והכל כאמור בפטור מכל תשלום או מחויבות. דרישה זו סותרת את הדרישה המקורית של המערערים כפי שנוסחה בעיקרי הטיעון של עו"ד פיאלה בפני המפרק. ראה סעיף 26 בעמ' 4, שם.
73. לפני סיום, חובה להתייחס לטענה שהעלה המפרק, ממנה משתמע כי אין לקבל את מירון לחברות בגלל מצבו הרפואי: חוסר יכולתו לעבוד בשל המוגבלות, חוסר יכולתו להעביר משכורת כלשהי לאגודה (ככל שלא ירצה להיות בעצמאות כלכלית) עד כדי שמלכתחילה אינו יכול לקבל מגרש. עו"ד פיאלה הפנה לטענת המפרק כי החסוי אינו יכול לעבוד ולתת כל משאב לאגודה ונסיבה זו הנה חסם לקבלתו לחברות. פירוט יתר לטענה האמורה בווריאציות שונות, ראה סעיפים 50-53 לעיקרי הטיעון של המפרק. אני מסכים עם עו"ד פיאלה כי עדיף, שטענה זו לא הייתה מועלית מלכתחילה. אמת הטענה הועלתה בעת הדיון בהיבט של אפליה לפסיקה ממנה ניתן ללמוד כי אבחנה עניינית יכול ולא תיחשב כאפליה. אין אני חייב להידרש להכריע אם בענייננו ישימה אבחנה זו אם לאו. מירון לא התקבל לחברות ובקשה להכיר בחברותו לא נדחתה בשל מגבלותיו הרפואיות. יחד עם זאת אילו הייתי נדרש לנקודה זו כבסיס עצמאי לסירוב לקבלתו לחברות, הייתי בהחלט נמצא בתחום שטח הדמדומים אם לקבל טענה זו אם לאו.
74. אינני יכול לסיים את החלטתי זו מבלי להפנות להחלטה של סגנית הרשם, עורכת דין אלה אלון, בתיק שיש בו מן הדמיון לתיק זה. הכוונה הנה להחלטה מיום 6.7.2017 בתיק אסף מרקר נ' קיבוץ רבדים, 660/671/2014 (פורסם בנבו), להלן: אסף מרקר, או אסף. שם נידונה שאלת חברות מר אסף מרקר שהיה חולה סכיזופרניה ועבד בקיבוץ וזאת מכוח התנהגות. המסגרת הנורמטיבית הנה הפעלת תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, להלן: תקנות החברות ותקנה 6 לאותן תקנות. אסף היה בן לחברים בקיבוץ וגר כל חייו בקיבוץ למעט תקופה של חלק משלוש שנים, בלתי רצופות, בהן שהה בבית חולים או בהוסטל בקשר למחלתו. חוקר מטעם הרשם המליץ שלא להכיר באסף כחבר וזאת אחרי שניתח את מצבו בשני מישורים: המישור האובייקטיבי והמישור הסובייקטיבי. הסממנים האובייקטיביים שניתן להביאם בחשבון לפי הפסיקה ולדעת החוקר, עו"ד איתן מימוני, כללו בין היתר: מגורים בקיבוץ, השתתפות באסיפה הכללית ובהצבעות, העברת הכנסות לקיבוץ, קבלת תקציבים, תשלום מסים, דיווח לרשויות המס, ביצוע תורנויות עבודה, רישום כחבר בספרי הקיבוץ ועוד. בפן הסובייקטיבי יש להוכיח כי לשני הצדדים היה רצון לקשור ביניהם יחסי חברות.
75. החוקר הבחין בין שתי תקופות, האחת משנת 1985, מועד תחילת החברות לדעת אסף ועד לשנת 1992 בה ניתן היה להכיר בחברותו. אלא שבשנת 1992 תוקן סעיף בתקנון (34א) האגודה שאסר על קבלה לחברות מכוח התנהגות. בתקופה הראשונה עבד אסף בקיבוץ 8 שעות ביום, פרט לתקופות האשפוז, הוא מסר את הכנסותיו מביטוח לאומי לקיבוץ וקיבל תקציבים שוטפים והטבות כמו כל שאר החברים, ואף התגורר בדירה שהקיבוץ העמיד לרשותו. החוקר לא הכיר בחברותו בתקופה זו בכל זאת מפני שאסף לא רצה להיות חבר. מאחורי קביעת החוקר עמדה עדות אסף בפני החוקר, כי כלל הוא לא היה מעוניין להיות חבר. החוקר היה בדעה כי בכך יש משום גילוי דעה סובייקטיבית שאין הוא מעוניין בחברות ויש לתת לדעה זו נפקות. לדעת החוקר, בתקופה שלאחר 1992 ושינוי התקנון כך שאין אפשרות לקבל חבר דרך התנהגות, אין אפשרות לקבלו דרך התנהגות כי הדבר נוגד את התקנון. רק בשנת 2002 כשהשתנה הקיבוץ משיתופי למתחדש, ונוכח ההטבות הכלכליות הקשורות בכך רק אז ביקש אסף להיות חבר בקיבוץ. לדעת החוקר, אין ברצונו של אסף המונע ממניעים חומריים בלבד כדי להעיד על רצון כן ואמתי לחיות חיים שיתופיים בהתאם לעקרונות הקואופרציה, ולכן דחה הוא את בקשתו לחברות.  
76. סופה של הכרעת סגנית הרשם הייתה הכרה בחברות מכוח התנהגות תוך הדגשת אלמנט ההפליה לרעה בכך ששמו לא הועלה כלל להצבעה באסיפה הכללית, והאיום המרומז כי אם תובא מועמדותו להצבעה היא עלולה להיכשל, ואז ייאלץ אסף לעזוב אפילו את הדיור שהועמד לרשותו על ידי הקיבוץ.
77. השוני בין שני המקרים הנו כי מצבו של אסף אפשר לו לעבוד ככל יכולתו. הוא בן לחברים שנולד בקיבוץ, חי וגדל בתוכו. הוא העביר את תקבוליו לקיבוץ ונהג ונהגו בו ככל החברים האחרים. לעומתו, למירון פולט אין כל יכולת לעבוד בכל צורה שהיא בקיבוץ. מעולם לא העמיד את כוח עבודתו לקיבוץ ואין לו יכולת כזו. אני חוזר על מה שכתבתי ומה שכתבה סגנית הרשם כי אי קבלת שניהם לחברות, וככל שהסיבה לכך היא מצבם הרפואי, אין בה כדי להוות תירוץ והצדקה לסירוב כזה. מהעדויות בפני החוקר נטען כי אביו של אסף פנה מספר פעמים לרשויות הקיבוץ לקבלתו לחברות אך נענה כי ממילא אסף מקבל את כל צרכיו וימשיך לקבלם גם בעתיד ולכן אין צורך בהחלטה פורמלית לקבלתו לחברות. סגנית הרשם נתנה נפקות מלאה לדברים אלה. גם המקרה שתואר על ידי סגנית הרשם בעניין הדס גל, קיבוץ החותרים נ' הדס גל, תיק מס' 456/48/04 (אוזכר בפסק הדין בעניין אסף מרקר) אינו נותן נקודות זכות למירון. גם שם עבדה הדס אף שהיא נכה במאה אחוזים לפי יכולתה. קצבת הנכות אף היא הועברה לקיבוץ וגם שם לא הובא  שמה להצבעה באסיפה הכללית בניגוד לכל חבריה למחזור. ברור שבכך יש שוני ממצבו של מירון.
78. בניגוד למקרה של אסף מרקר והדס אין מירון מסוגל לעבוד ולתרום לקיבוץ או לדאוג לעצמו. אין זו עמדת המפרק לבדו אלא גם עמדת הוריו. כך אמר האב בדיון בפניי:

"עד יומו האחרון יצטרך לסיוע ונהיה שם לשמור על המינימום לדרגת מחיה. אנחנו נותנים 24 שעות לרשותו כילד חריג".

מנגד האימא תמר אמרה:

"הוא בן 21 אני מקלחת אותו. מירון זורק גליל טואלט באסלה. אחיו אינם יכולים להיכנס לפני שאני מנקה אותו. דני עברי ..אמר תמר אל תדאגי, מירון יהיה מסודר. לא נוכל לתת לו בית בקיבוץ כי אז עלויות הפיתוח יהיו על הקיבוץ. הציע שניקח מגרש ואנחנו כלומר הקיבוץ יסייע לנו".

במנותק מהשאלה של סמכות ועד או יו"ר ועד הנהלה לבדו להעניק מנכסי האגודה לחבר, שלא לדבר על מי שאינו חבר, עדיין יש לשים לב כי מר עברי הציע מגרש ולא בית כי עלויות הפיתוח יהיו על הקיבוץ. וכי בניית בית על מגרש אינה מטילה את העלויות על הקיבוץ? אדרבא, כאן מבוקש כי הקיבוץ ייתן למירון גם מגרש ועליו ייבנה ביתו, דהיינו התנאים יקשו את מצבו של הקיבוץ עוד יותר. לא למותר לציין כי בנוסף מר עברי הציע שהקיבוץ יסייע למשפחה ולא ייקח על עצמו את כל העלויות כפי שנדרש היום.

79. התמונה המצטיירת ממשפחתו של מירון הנה, כי אין הוא מסוגל לדאוג לענייניו, אפילו העניינים האישיים הבסיסיים והוא זקוק לעזרה 24 שעות. הנכות שנקבעה לו הנה 100% ונכותו לצורך השר"מ הנה 188% והוא תלוי בצורה מוחלטת בהוריו. העברת מגרש או דירה, פעולה הנושאת גוון קנייני, תעמיד את הקיבוץ במצב שאחרי אריכות ימים, יישארו המגרש או הדירה בבעלות אלה שבאים בנעליו של מירון. מנגד יש לשאוף למצוא פתרון בין בהתחשב באידיאליים הומניים, בין בהתבסס על רוח הדברים בתקנון אהדה, בין מכוח הדאגה לתלויים בחבר אף אם מדובר בחברים המצויים בעצמאות כלכלית, וברוח תקנות הערבות ההדדית (שכאמור אינן חלות פורמלית), לדיור ולעזרה כמידת יכולתו של הקיבוץ למירון פולט. אינני יכול להציע פתרון ספציפי בכיוון זה, אך בהחלט מהלך כמו שצף ועלה בדיונים בין המשפחה של מירון למפרק, קרי קבלת היתר להוספת יחידת דיור למירון ולמסייע בסמוך לבית ההורים של מירון יכול לענות לציפייה זו. ככל שיש הצעות אחרות שתוצענה במשותף על ידי ההורים והמפרק, אשקול בחיוב היענות להצעות סבירות. מובן כי המדור יהיה ללא תשלום והוא ישרת את מירון עד לאריכות ימים. מעבר לתאריך האמור, יוחזר הנכס לקיבוץ.
80.  
80. סוף דבר, אין מנוס לצערי מדחיית הערעור של משפחת פולט . הצדדים יעשו את הכל כדי למצוא פתרון כמוצע בסעיף הקודם.

בנסיבות המיוחדות של מקרה זה אין צו להוצאות.

 

 

ניתנה ביום ‏ט"ו חשון, תשע"ט                                      רמזי חוראני, עו"ד

             ‏‏  ‏24 אוקטובר, 2018

                                                                     עוזר רשם האגודות השיתופיות