ערעור על החלטת מפרק לדחות את דרישת החוב שהגישה אהובה כהנא
בפני כבוד רשם האגודות השיתופיות תיק מספר: 2010/206/05
בעניין : אהובה כהנא ת.ז 53925384
מליאון החדשה 116
ע"י ב"כ עו"ד שמואל הירש
מרח' בית הדפוס 12, ירושלים 95483
טל: 6526995 פקס: 6528561
המערערת
נ ג ד –
מימי מבואות ירושלים
אגודה חקלאית שיתופית בע''מ (בפירוק)
ע"י המפרק אורן באדר, עו"ד
מרח' נחום חפצדי 5 ירושלים 95484
טל: 02-6595544, פקס: 02-6595546
המשיבה
החלטה
רקע
המערערת עבדה אצל המשיבה מאז 01.12.89 ועד 09.03.04 מועד בו פוטרה ממקום עבודתה.ביום 28.01.04 התמנה מפרק לאגודה (להלן: "המשיבה") במסגרת תפקידו כמפרק, פוטרה המערערת מעבודתה באגודה, ושלמו לה פיצויי פיטורין, בשנת 2002, טרם מונה המפרק לאגודה, ועוד בטרם פוטרה המערערת מעבודתה, הגישה המערערת תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים.
עת נכנס המפרק לתפקידו בקש מבית הדין לעבודה לעכב את ההליכים בעניינה של המערערת, בית הדין נענה לבקשת המפרק בחיוב. המערערת הגישה דרישת חוב למפרק והמפרק החליט לדחות את תביעת המערערת ועל כך הוגש ערערו בפני.
עיקרי טענות המערערת
המערערת עבדה באגודה מימי מבואות ירושלים ( להלן: "האגודה") מאז שנת 1982 מאחר ולא קבלה את הזכויות שהובטחו לה והגיעו לה בדין , נאלצה המערערת להגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעה לקבלת התשלומים המגיעים לה. התביעה הוגשה בתאריך 23.10.02.
המפרק התמנה לתפקידו כמפרק האגודה ב 28.01.04 שנה ורבע לאחר הגשת התביעה על ידי המערערת , עם כניסתו של המפרק לתפקידו הכריז המפרק בפני העובדים שלא יהיה עובד שיגיש תביעה נגד האגודה ויישאר בעבודה.
ימים ספורים לאחר מכן פוטרה המערערת מעבודתה אף שהגישה את התביעה כשנה ורבע לפני בואו של המפרק.
העובדה שהמערערת עבדה כ 22 שנה והייתה עובדת מסורה ומוערכת לא עמדה לזכותה, והיא פוטרה מהיום להיום.
כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה ולאחר שקוימו בתיק דיונים מוקדמים והוגשו תצהירים מטעם הצדדים, פנה המפרק לבית הדין לעבודה וביקש לעכב את ההליכים בתיק .
בית הדין נענה לבקשת המפרק ועיכב את ההליכים.
המפרק נטל לעצמו פרק זמן ממושך ביותר ובתאריך 10.04.05 הודיע למערערת כי דחה את תביעת החוב שלה, שהוגשה לו בתאריך 19.02.04 .
המפרק התעלם מהעובדות והראיות החד משמעויות שהיו בתיק שבפניו ודחה את מלוא הוכחת החוב של המערערת ללא הצדקה עובדתית או משפטית.
המפרק גרם למערערת נזק כפול תוך שהוא נוהג בשרירות לב, גם סילק את המערערת מהעבודה ללא הצדקה עניינית לאחר 22 שנות עבודה וגם מבטל כלאחר יד את תביעתה בית הדין לעבודה לתשלומי החוב השונים.
המפרק דחה את תביעת המערערת בטענה שהחלטת עוצ"ם בעניין זה אינן כוללות הוראה בדבר תחולה למפרע, וכי העובדים ידעו על התנגדות האגודה, וכי אין במכתבי העובדים כדי למנוע טענות השתק ומניעות של האגודה.
החלטת המפרק כוללת התעלמות בוטה , מגמתית מהעובדות וסתירות פנימיות שמייתרות את הצורך להגיב עניינית.
תביעת המערערת התבססה על העובדה שהאגודה התעמרה במערערת והשאירה אותה כמו עובדים אחרים באותה דרגת שכר במשך שנים רבות, בניגוד להוראות חוקת העבודה של עוצ"ם ובניגוד להוראות וועדת עוצ"ם המשותפת, המשמשת כוועדה פריטטית לתנועת המושבים ולארגון עוצ"ם, וקובעת את זכויות העובד המעביד וחובותיהם.
וועדת עוצ"ם המשותפת החליטה להעלות עובדים בדרגה על פי כללים שהוועדה קבעה, המערערת מבקשת להפנות אותי למסמך הוועדה מיום 01.10.85 , האומר כי "עובד השוהה בשיא דרגתו שלוש שנים ומעלה יקודם בדרגה אחת", הנחיה זו חייבה את המושבים והאגודות , האגודה התעלמה מהוראות אלו.
במכתב מ 25.06.92 פנה מר זאב גורן מהנהלת עוצ"ם אל האגודה והתריע על כך שאינה מקדמת את העובדים כמתחייב.
בשנים 1991,1995,1996 לפני וגם אחרי מכתב עוצ"ם חזרו העובדים ובקשו מהאגודה לממש חובותיה וזכויותיהם של העובדים ולקדמם בדרגות השכר, כמתחייב, וזאת לאחר 8 שנים של עיכוב.
ביום 14.01.97 התקיימה על ידי וועדת עוצ"ם בוררות שחייבה את האגודה לעדכן את דירוג שכר העובדים, רק במשכורת ינואר עודכן שכרה של המערערת, ורק מאותו מועד.
בצג עדכון זה האגודה התחכמה ואת כל מה שהוסיפה , למערערת גרעה באמצעות החלטה חד צדדית לשנות את ההסכם שקויים במשך למעלה מ 16 שנים, לשלם למערערת( כמו לעובדים אחרים) תשלום גלובלי בגין שעות נוספות.
גם אם יש מקום להתחבט בשאלה אם הוראת עוצ"ם מחייבת את המפרק, מובן שמאחר שכאן מדובר בתקופה שקדמה לפירוק, הוראות והנחיות עוצ"ם מחייבת את האגודה ואת המפרק.
המערערת טוענת כי היא הגישה את התביעה לבית הדין לעבודה שנה ורבע לפני מינוי המפרק, והיא זכאית לזכויותיה , הכוללים אף התנאים והתשלומים בגין התקופה שקדמה לפירוק.
עוד טוענת המערערת כי היא זכאית להחזרת תשלום גלובלי עבור שעות נוספות שבוטל בינואר 1999.
במשך 16 שנה שולם למערערת תשלום גלובלי עבור שעות נוספות כחלק בלתי נפרד משכרה ובעת שהוסיפה האגודה ברכיב השכר את הדרגות היא גרעה בסעיף שעות נוספות גלובליות, כך השאירה האגודה את שכר המערערת כפי שהיה.
עבור שעות נוספות גלובליות שולם למערערת שכר של 1096 נטו בחודש.
שכר היסוד החדש עלה בכ 1,000 ₪ כנגד הורדת רכיב שכר שעות נוספות.
האגודה לא תיקנה את העוול שיצרה, למרות פניות חוזרות ונשנות של העובדים.
המפרק מתעלם מהסכם שקוים במשך 16 שנים.
באוקטובר 1994 עברה האגודה ממשרדיה בירושלים להר טוב, המערערת התגוררה בירושלים והיתה אם לילדים קטנים, כתמורה להסכמתה למעבר ביקשה המערערת פיצוי, היינו תוספת שתי דרגות שכר, מנהל האגודה באישור יו"ר ההנהלה הסכים ואישר בכתב את תוספת הדרגות, המערערת צירפה והציגה בפני את המסמך.
בהסתמך על ההסכמה עברה המערערת לעבוד במשרדים החדשים.
משמימוש ההסכמה בוש לבוא, החלה המערערת לפנות למנהליה של האגודה בבקשה לממש את ההתחייבות, מנהלי האגודה דחו אותה בלוך ושוב.
בין היתר פנתה המערערת בשנת 1998 למנכ"ל וליו"ר שכיהנו באותה עת ובקשה כי יכבדו את ההתחייבויות כלפיה, המנכ"ל דאז אישר והשתכנע שהתוספת מגיעה למערערת, אך המליץ להמתין מימוש ההסכם עם המערערת עד לסיום הדיון בעניין הכללי דך קידום העובדים בדרגות השכר, בכך ראתה המע4ערת אישור מחדש של זכויותיה והמתינה ליישום זכויותיה כמובטח, המערערת הציגה בפני את מכתבי המנכ"ל מתאריכים 17.07.01 ו- 27.08.02.
המפרק לא מכיר במעבר של המערערת לעבודה מירושלים לאזור התעשייה בהר טוב כהרעה בתנאי עבודתה של המערערת,, המערערת טוענת כי לדעתו זו של המפרק אין כל רלוונטיות למגיע למערערת.
המפרק מתעלם מהסכם קיים ושנעשה לפני מועד הפירוק.
המפרק לא יכול לטעון כעת להתיישנות, ובכל מקרה "ס' 3 בחוק ההתיישנות תשי"ח 1958: אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה".המפרק אף לא טען זאת בפני משהייתה לו הזדמנות נוספת.
כך גם אין חלה התיישנות על התביעה , הן היו"ר והן המנכ"ל בתקופות שונות חזרו ואשרו את ההסכם והבטיחו שיקויים כשהיה כסף, כך לפחות עד שנת 1998.וממילא משהוגשה התביעה באוקטובר 2002 לא חלה התיישנות.
המערערת סבורה שהיה על המפרק לאשר למערערת את תביעתה לתוספת שתי דרגות מ- 9 ל11 מאז 16.10.94 ש"ח תוספת השכר הבסיסי בחודש, 47.040 ש"ח עד למועד הגשת התביעה, ועל כך יש לחשב את רכיבי השכר הנוספים. המושפעים מהשינוי השכר הבסיסי. כמו משכורת 13, תוספת וותק ושכר שעות נוספות, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ 16.10.94 ועד לתשלום לידי המערערת.
אשר על כן אני מתבקש לקבל את הערעור במלואו ולהורות למפרק לשלם למערערת את מלוא תביעתה, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות המערערת בגין הליכים אלו.
עיקרי טיעון המשיבה
החלטת המפרק מבוססת על חומר הראיות שהובאו בפניו על חקירת העדים, התרשמותו הישירה מהם ושקילת עדויותיהם בפניו וכך על ממצאי החקירה שערך המפרק בהנהלת החשבונות של האגודה, ועל פי הדיונים שהיו בעניין הנדון.
בין המערערת ונציגי האגודה הושג סיכום ערב המעבר למשרדי האגודה החדשים בהר טוב , בחודש אוקטובר 1994, לפיו תקודם המערערת בשתים וחצי דרגות שכר עבודתה.
משהתברר למפרק כי הסיכום עם המערערת לא קוים, הושג בין המערערת לאגודה סיכום חלופי לפיו תוגדל משרתה של המערערת באגודה מ 85% משרה ל 100% משרה, הסיכום הנ"ל לא נזכר במכתב המערערת.
המערערת הכחישה בחקירתה את הסיכום והדברים עמה.
תלושי השכר של המערערת מעידים כי אכן היקף משרתה של המערערת הוגדל, על אף ששעות עבודתה באגודה פחתו. המשיבה צירפה העתק תלושי שכר.
היות ובין המערערת לאגודה הוסכם כי במקום קידום בדרגות יוגדל היקף משרתה ושכרה של המערערת, והסיכום דלעיל קיים על ידי האגודה, דין רכיב זה בתביעתה של המערערת היה להידחות.
עוד טוענת המשיבה כי תביעת המערערת לעניין רכיב קידום בדרגה התיישן כבר ממועד הגשת תביעתה לבית הדין לעבודה בשנת 2002 כ 8 שנים לאחר שלטענת המערערת הופר הסיכום עמה.
באשר לטענת המערערת לביטול רכיב השכר של שעות נוספות גלובליות בהחלטת הנהלת האגודה מחודש ינואר 1999, הנהלת האגודה מוסמכת הייתה לקבל החלטה, והמערערת לא ניזוקה כתוצאה מהחלטת ההנהלה.
התשלום בגין שעות נוספות גלובליות לא ניתן כנגד שעות עבודה נוספות, אלא כתוספת קבועה לשכר עבודת המערערת, במקום רכיב השכר כאמור זכתה המערערת לקידום משמעותי בדרגות השכר שלה וכן זכתה המערערת כבר בשנת 1994 להגדלת היקף משרתה, על אף ששעות עבודתה באגודה פחתו, בנוסף ובמקביל לשכרה של המערערת נוסף תשלום קבוע אשר כונה " מיוחד" בסך 330 ₪ נטו , וכל זאת על אף ששעות העבודה של המערערת פחתו וכן קוצר משך הנסיעה שלה לעבודה.
בנסיבות אלו, ומהטעם שההנהלה מוסמכת הייתה לקבל החלטה בעניין זה והן מהטעם שבגין ביטול רכיב השכר כאמור, ניתנו למערערת הטבות משמעותיות בשכרה שגרמו להגדלת שכר עבודתה, ולכן גם דין תביעת המערערת ברכיב זה היה להידחות.
באשר לטענות שהעלתה המערערת בערעורה הנוסף , שלגביו לא הוגשו על ידה עיקרי טיעון דינן להידחות.
המערערת ויתרה על טענותיה אלה בדיון בפני המפרק ובהתאם למצגי המערערת בפני המפרק נידונה בפניו רק טענות המערערת לגבי סכומים ששולמו לה בחסר בידי המפרק הביטוח הלאומי , ותביעת המערערת בעניין זה התקבלה.
המערערת הועסקה באגודה בשתי תקופות, הראשונה עד לצו הפירוק מיום 28.01.04 , שלגבי תקופה זו הגישה המערערת תביעת חוב, ושולם לה כל המגיע לה. ותקופה קצרה נוספת עד חודש מרץ 2004, וגם לגבי תקופה קצרה נוספת זו שולמו למערערת כל הסכומים המגיעים לה.
המערערת הסתיר במכוון את כל העובדות, וכן הסתירה את העובדה כי צו הפירוק הביא לסיום יחסי העבודה שלה עם האגודה ובגין תקופה זו וכן בגין התקופה שלאחר צו הפירוק, שולם לה כדין, כל המגיע לה.
אשר על כן אני מתבקש לדחות את הערעורים של המערערת ולחייב את המערערת במלוא הוצאות הערעור בשכר טרחת עו"ד ובתוספת מע"מ כדין .
ולאחר שעיינתי בחומר שהוצג בפני הריני להחליט כדלקמן:
המערערת עבדה אצל המשיבה מאז 01.12.89 ועד 09.03.04 מועד בו פוטרה ממקום עבודתה. בשנת 2002, זמן רב טרם פוטרה העובדת ועוד בטרם מונה המפרק לאגודה, הגישה המערערת תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים, בגין סכומים שלטענתה מגיעים לה כמפורט להלן:
עבור תוספת שתי דרגות מ 9 ל 11 מאז יום 16.10.94 490 ₪ תוספת בשכר הבסיסי בחודש 47.040 ₪ עד למועד הגשת התביעה, ושעל כך יש לחשב רכיבי שכר נוספים, המושפעים מהשינוי בשכר הבסיסי, כמו משכורת 13 תוספת וותק ושכר שעות נוספות, והכול בתוספת פיצוי הלנת שכר וחילופין, הפרשי הצמדה וריבית 16.10.94 ועד לתשלום לידי התובעת.
עוד תבעה המערערת בבית הדין לעבודה בירושלים , תוספת שכר של שתיים וחצי דרגות מ 11 ל 13+ שנפסקה לעובדים בינואר 1999, על פי החלטת בוררות מינואר 1997 בתחולה למפרע מאוקטובר 1995 ועד התשלום בפועל ב 01.01.99 ( 39 חודשי שכר) : 1029 ₪ בתוספת לשכר הבסיסי בחודש. 40,131 ₪ בתוספת רכיבי שכר נוספים, המושפעים מהשינוי בשכר הבסיסי, כמו משכורת 13, תוספת וותק ושכר שעות נוספות, פיצוי הלנת שכר ולחילופין, הפרשי הצמדה וריבית מ 15.10.95 ועד התשלום לידי התובעת.
החזר שכר בסך 1,565.63 ₪ בחודש עבור "שעות נוספות גלובליות" שנוכה משכר התובעת מאז משכורת ינואר 1999 : 72,019 ₪ בתוספת פיצוי הלנת שכר ולחילופין, הפרשי הצמדה וריבית מאז 01.01.99 ועד התשלום.
סה"כ מסתכמת תביעת התובעת בסך 159.190 ₪ בתוספת הפרשי שכר הנובעים מרכיבי שכר נוספים המושפעים מהשינויים בשכר הבסיסי.
כאמור תביעה זו ביקש המפרק( להלן: "המשיבה") מבית הדין לעבודה בירושלים לעכב לאחר שמונה כמפרק האגודה, בית הדין נענה בחיוב לבקשת המפרק ועל כן הוגשה תביעה בפני המפרק בפניו.
מתוך עיקרי טענות המערערת מתברר כעת שתביעתה הבסיסית מהמפרק הנה ל"תוספת שתי דרגות מ- 9 ל11 מאז 16.10.94 ש"ח תוספת השכר הבסיסי בחודש, 47.040 ש"ח עד למועד הגשת התביעה, ועל כך יש לחשב את רכיבי השכר הנוספים. המושפעים מהשינוי השכר הבסיסי. כמו משכורת 13, תוספת וותק ושכר שעות נוספות, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ 16.10.94 ועד לתשלום לידי המערערת".
המשיבה טוענת כי החלטת המפרק מבוססת על חומר הראיות שהובאו בפניו על חקירת העדים, התרשמותו הישירה מהם ושקילת עדויותיהם בפניו וכך על ממצאי החקירה שערך המפרק בהנהלת החשבונות של האגודה, ועל פי הדיונים שהיו בעניין הנדון שבסופם החליט על פי הממצאים שבפניו לדחות את תביעת המערערת.
עוד טענת המשיבה כי על תביעת המערערת חל ה התיישנות .
לאחר שעיינתי בחומר שבפני ולאחר שהצדדים הופיעו בפני הגעתי למסקנה, כי המערערת הצביעה בכתב התביעה על עובדות לפיהן קיים סיכוי סביר לקיומה של עילת תביעה, המערערת עשתה כל שביכולתה לפרט את העובדות ולכמת את תביעתה?
יחד עם זאת יש להתחשב בעובדה, כי התביעה מתייחסת לזכות שנוצרה, לטענת המערערת, מיום 01.10.85 17 שנה לפני הגשתה.
"כאשר נראה לאדם שפלוני חב לו חוב, חייב הוא לברר את העניין ולאסוף את ראיותיו קודם שיפנה לבית הדין. אסף ומצא ראיות שנראות לו מספיקות לביסוס תביעתו, יתכבד ויפנה לבין הדין. אמנם אין הוא חייב להביא בכתב תביעתו את ראיותיו, אך חייב הוא להביא עובדות שאם תוכחנה כראוי, ולא תסתרנה, יזכה בדינו." ( דב"ע נב/217-3 - אגודה ארצית של מנהלים נ' הבנק הבינלאומי .תק-אר 94(2), 173 ,עמ' 186.)
גישה זו עומדת ביסודה של הדרישה, כי יש לכמת תביעה כספית. אומרים לו לתובע: קודם שתגיש תביעתך עשה ככל יכולתך לבסס תביעתך על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך.
תקנה 4)9) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) מחייבת את התובע לפרט את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". תקנה 1)44) לתקנות קובעת, כי בית הדין רשאי למחוק על הסף תביעה אם "אין הכתב מראה עילה"
העובדות המרכזיות שהובאו על ידי המערערת על מנת לבסס את טענתה,החלו משנת 1985 בטענה כי האגודה שילמה למערערת פחות ממה שהיה עליה לשלם.
המערערת טוענת כי הנתבעים לא נהגו בהתאם להוראות ההסכם מאז שנת 1982 מאחר ולא קבלה את הזכויות שהובטחו לה והגיעו לה בדין והתבססה על העובדה שהאגודה השאירה אותה כמו עובדים אחרים באותה דרגת שכר במשך שנים רבות, בניגוד להוראות חוקת העבודה של עוצ"ם ובניגוד להוראות וועדת עוצ"ם המשותפת, המשמשת כוועדה פריטטית לתנועת המושבים ולארגון עוצ"ם, וקובעת את זכויות העובד המעביד וחובותיהם.
כך גם וועדת עוצ"ם המשותפת החליטה להעלות עובדים בדרגה על פי כללים שהוועדה קבעה, המערערת מבקשת להפנות אותי למסמך הוועדה מיום 01.10.85, האומר כי "עובד השוהה בשיא דרגתו שלוש שנים ומעלה יקודם בדרגה אחת", הנחיה זו חייבה את המושבים והאגודות האגודה התעלמה מהוראות אלו.
המערערת מפנה אותי במכתב מ 25.06.92 פנה מר זאב גורן מהנהלת עוצ"ם אל האגודה והתריע על כך שאינה מקדמת את העובדים כמתחייב. כך גם ביום 14.01.97 התקיימה על ידי וועדת עוצ"ם בוררות שחייבה את האגודה לעדכן את דירוג שכר העובדים, רק במשכורת ינואר עודכן שכרה של המערערת, ורק מאותו מועד. משכך הפרה האגודה את הוראותיהם באופן שיטתי ולאורך שנים.
המשיבה טוענת כי תביעת המערערת לעניין רכיב קידום בדרגה התיישן כבר ממועד הגשת תביעתה לבית הדין לעבודה בשנת 2002 כ 8 שנים לאחר שלטענת המערערת הופר הסיכום עמה.
ראשית-סבור אני בענייננו משביקש המפרק ( להלן: " המשיבה") מבית הדין לעבודה בירושלים לעכב הליך זה בפניו עליו היה להודיע כבר אז לבית הדין ולצדדים כי מתכוון הוא לטעון טענת התיישנות.
"נציין כי לדעתנו, תום לב מצד המשיבה, מצריך ליידע הן את הצד שכנגד והן את בית הדין כי בכוונתה להעלות טענת התיישנות... על מנת שנתון זה יהיה בין יתר הנתונים שישקלו הן על ידי המערער והן על ידי בית הדין בעת קבלת ההחלטה אם להעביר את העניין לבוררות, אם לאו." עב' (חיפה) 3861/03 - לוי אליעז נ' קשר ספורט בע"מ . תק-עב 2004(1), 3681.
שנית- סבור אני לאור האמור לעיל כי לגבי האגודה לא היתה שום הפסקה במרוץ ההתיישנות, והמשיבים לא טענו כל טענה שיכולה להצדיק את הפסקת מרוץ ההתיישנות בהתאם לחוק ההתיישנות. לכן, כלפי האגודה לא מתקיימת טענת התיישנות.
השאלות שעלי להכריע בהן בנושא התיישנות, הן כלהלן:
מתי נוצרה העילה? האם העילה של המערערת נולדה עם אי-תשלום הסכומים החודשיים "הנכונה" על ידי האגודה החל, משנת 1985? האם העילה נולדה בעת התביעה לבית הדין לעבודה בירושלים, האם צמחו למערערת שתי העילות דלעיל מכוח הסכם עם האגודה, ההבטחות והסיכומים בין הצדדים?
יש לדון בשאלות הללו לאור סעיף 6 לחוק ההתיישנות הקובע, כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.
המערערת מפנה אותי למכתב מיום 13.10.94 המופנה למנהל מימי מר דוד טרבלסי, כבר אז שוטחת המערערת את כל טענותיה, הכוללים בין היתר טענה להסכמה על הפיצוי בעקבות המעבר להר טוב , וכן את העלאת 2 הדרגות, כך גם מפנה אותי המערערת למכתב מיום 20.10.96 המופנה למנהל מימי מבואות, הנושא את הכותרת.
"הנדון: תוספת משכורת"
" אנו מבקשים להזכיר לכם כי עדיין לא קבלנו תוספת 2 הדרגות אשר הובטחו לפני למעלה משנתיים כפיצוי על העברת המשרד להר טוב, בנוסף שכרנו לא עודכן משנת 88".
ממכתבים אלו ניתן ללמוד כי עילת התביעה על ידי המערערת נולדה כבר בשנת 94 ולכל היותר בשנת 96 וכי נציג האגודה הודיע למערערת כי ההעלאות השכר ייעשו בהתאם למה שנקבע בהסכם, וגם הועלו בעל-פה ועל הכתב.
לאור המגעים בין הצדדים בנושא, ובהתחשב בנתונים שהיו בידי האגודה, אין זה סביר שהאגודה לא הייתה ערה לתחילת היוולדה של העילה .
טענה נוספת של המערערת היתה, כי נציגי האגודה הודיעו במספר מכתבים, כי ההסכם המחייב בין הצדדים לעניין הדרגות ידחה לאחר סיום נושא הדרגות. המערערת הפנתה אותי למכתבו של נציג האגודה מר רפאל, מיום 17.07.01 וכן מכתב של רפאל מיום 27.08.02 מהם ניתן ללמוד, כי האגודה רואה את הסכם הדרגות כקובע לצורך תשלום. להלן נוסח המכתב מיום 17.07.01 :
" הריני לאשר בזאת שהמכתב הנ"ל הובא אלי ונדון בשנת 1998
לאחר שיחה בנינו וצוין לגבי נושא שכרן השכמנו שאת בקשתך בנושא הנדון במכתב נידחה לאחר סיום נושא הדרגות.
סיכומים אלו ונושאים אחרים בנושאי השכר בנינו יטופלו על ידי כמנכ"ל מימי מבואות י-ם בשנים 88-89".
להלן המכתב מיום 27.08.02:
" הנידון מכתבי מיום 17.7.01
ג.נ לבקשתך התייחסותי למכתבי הנ"ל
מהחומר שהובא בפני כאשר הייתי מנכ"ל האגודה השתכנעתי שאכן מגיע תוספת בגין המעבר מי-ם להר טוב
זאת הפרשנות שלי למכתב שניתן לך בעבר ע"י מנכ"ל ויו"ר הנהלת מימי.
אני התכוונתי שלאחר שנסיים את הדיון בנושא הדרגות להביא את נושא פיצוי המעבר לדיון בהנהלה על מנת לאשר לך זאת.
כמו שציינתי זאת הייתה פרשנותי למכתב שניתן לך בעבר כך השתכנעתי שראוי לקיים את שהובטח לך.
אולם ההחלטה הסופית הנה בידי הנהלת האגודה."
ממכתבים אלו עולה שהמשיבים המשיכו לראות את עצמם קשורים להסכמים ולהתחייבויות כלפי המערערת וכי היתה גמירת דעת מצד הצדדים לגבי זכויות המערערת בנושא העלאת הדרגה והפיצוי בעקבות מעבר המערערת למשרדים החדשים בהר טוב.
לא מצאתי הכחשה לטענה זו, ומעיון במסמכים עולה, כי אכן לא מילאה האגודה את מה שקיבלה על עצמה.
המשיבה טענה, כי תוקפן של טענות המערערת לעניין רכיב קידום בדרגה התיישן כבר ממועד הגשת תביעתה לבית הדין לעבודה בשנת 2002 כ 8 שנים לאחר שלטענת המערערת הופר הסיכום עמה. ועל כן התיישנה רוב רובה של תביעת המערערת.
מוסיפה המשיבה בתגובה מטעם המפרק לערעור בעמ' 6 אומר " מחומר הראיות והטענות שבפני עולה כי הצדדים לא היו חלוקים ביניהם על תוקפו של ההסכם ו/או על פרשנותו, בנסיבות דלעיל שאין מחלוקת כאמור, מרוץ ההתיישנות נמנה ממועד הפרת הסיכום בחודש אוקטובר 1994 ו/או בסמוך למועד דלעיל ואין מדובר בעילת תביעה מחודשת". והמשיב אף מפנה אותי ל עב' ( תל אביב- יפו) 1978/03 איצקוביץ נ' תנובה תק- עב 2005(2), 168 בפסקה 10 לפסק הדין.
הטענה הזאת של המשיבה אינה מקובלת עלי, המשיבה מודה כי היה סיכום עם המערערת, והרי על כך טוענת המערערת כי היה עמה סיכום. מאידך מעיון בחומר שלפני עולה שסיכום זה לא קויים, ועל כך הוגשה התביעה בשנת 2002 לבית הדין לעבודה ולמשיבה מאוחר יותר, אך לא מצאתי כי תקופת קיומן של ההבטחות הוגבלו בזמן, והמכתבים מלמדים כי הסיכומים בין הצדדים הפכו להוראות שבהסכם העבודה עם המערערת. והן לא בוטלו על ידי האגודה ולפיכך הן בתוקף עד היום.
במקרה שלפנינו התמלאו התנאים הדרושים לכך, בהתאם לפסיקה.
ההסכם שהוחל על המערערים בתקופות השנויות במחלוקת.
אין חולק על העובדות שהושג הסכם שמצא ביטוי במכתבי המערערת לאגודה ובמכתבי הנהלת האגודה למערערת על פיו הובטחו למערערת העלאות בדרגה ופיצוי על המעבר למשרדים החדשים בהר טוב.
גם המשיבה טוענת כי בין המערערת ונציגי האגודה הושג סיכום ערב המעבר למשרדי האגודה החדשים בהר טוב , בחודש אוקטובר 1994, לפיו תקודם המערערת בשתים וחצי דרגות שכר עבודתה.
המשיבה טוענת משהתברר למפרק כי הסיכום עם המערערת לא קוים, הושג בין המערערת לאגודה סיכום חלופי לפיו תוגדל משרתה של המערערת באגודה מ 85% משרה ל 100% משרה, הסיכום הנ"ל לא נזכר במכתב המערערת.
המערערת הכחישה בחקירתה את הסיכום והדברים עמה.
המשיבה טוענת כי היות ובין המערערת לאגודה הוסכם כי במקום קידום בדרגות יוגדל היקף משרתה ושכרה של המערערת ,והסיכום דלעיל קוים על ידי האגודה, דין רכיב זה בתביעתה של המערערת היה להידחות.
באשר לטענת המערערת לביטול רכיב השכר של שעות נוספות גלובליות בהחלטת הנהלת האגודה מחודש ינואר 1999, טוענת המשיבה כי הנהלת האגודה מוסמכת הייתה לקבל החלטה, והמערערת לא ניזוקה כתוצאה מהחלטת ההנהלה.
המשיבה טוענת כי התשלום בגין שעות נוספות גלובליות לא ניתן כנגד שעות עבודה נוספות, אלא כתוספת קבועה לשכר עבודת המערערת, במקום רכיב השכר כאמור זכתה המערערת לקידום משמעותי בדרגות השכר שלה וכן זכתה המערערת כבר בשנת 1994 להגדלת היקף משרתה, על אף ששעות עבודתה באגודה פחתו, בנוסף ובמקביל לשכרה של המערערת נוסף תשלום קבוע אשר כונה "מיוחד" בסך 330 ₪ נטו, וכל זאת על אף ששעות העבודה של המערערת פחתו וכן קוצר משך הנסיעה שלה לעבודה.
המשיבה טוענת כי המערערת ויתרה על טענותיה אלה בדיון בפני המפרק ובהתאם למצגי המערערת בפני המפרק נידונה בפניו רק טענות המערערת לגבי סכומים ששולמו לה בחסר בידי המפרק, הביטוח הלאומי , ותביעת המערערת בעניין זה התקבלה וכן כי המערערת הועסקה באגודה בשתי תקופות, הראשונה עד לצו הפירוק מיום 28.01.04 , שלגבי תקופה זו הגישה המערערת תביעת חוב, ושולם לה כל המגיע לה. ותקופה קצרה נוספת עד חודש מרץ 2004, וגם לגבי תקופה קצרה נוספת זו שולמו למערערת כל הסכומים המגיעים לה.
המערערת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים , כשנה וחצי טרם מונה המפרק , בית הדין החליט לעכב את ההליך , וההליך הועבר למפרק , ולאחר שדחה המפרק את בקשת המערערת הוגש בפני ערעור במסגרת צו הפירוק שנתתי לאגודה. משכך אין אני מקבל את טענת המשיבה כי היה עליה לדון רק לגבי התקופה מיום 28.01.04.
לב-ליבה של המחלוקת הנטושה בין הצדדים ענינה בזיקת הגומלין בין הבטחות האגודה, והחלטות עוצ"ם להעלאת דרגה למערערת. לבין ההטבות שניתנו על ידי האגודה למערערת וכן לזכותה של האגודה שלהחליט אחרת.
מהחומר שלפני אין חולק כי הוסכם והיה ידוע לכולם כי בין הצדדים סוכמו הסכמים בין בעל פה ובין במסמכים שהעבירו הצדדים זה לזה.
המשיבה לא הרימה את הנטל לשכנעני כי ההסכם קויים עם העובדת , אף כי ניתן לראות שחלקית כן התוסף סכום כסף למשכורתה של סכום שבו גם מודה המערערת, אלא שלטענתה מצד אחד הוסיפו ומצד שני לקחו. אך בכל מקרה אין בהוספה זו כדי להשלים את אשר הובטח למערערת.
המונח "שכר" כולל בחובו משכורת, נלווים, תנאים סוציאליים ותנאי עבודה". הווה אומר כי הסכם והבטחות לא בא לשנות מתנאי העבודה שהם בגדר "תנאים נלווים".
מכאן לזיקת הגומלין בין הבטחות האגודה למערערת אשר את ביטויים ניתן למצוא בהתכתבות בין הצדדים, במכתבי האגודה ולהסכמים שהוסכמו בין הצדדים בכתב, אלו מלמדים חד-משמעית על כוונת הצדדים לדבוק בתנאיו ולהחילו באופן רצוף מ 1985 ועד ליום פיטוריה של המערערת באשר הוא לדידם ההסכם המסדיר את תנאי עבודתה של המערערת.
יצוין, כי לא עלתה טענה לפנינו שנבצר לחשב את הסכומים כמשמעה וכמתכונתה כפי שהובטח וסוכם בין הצדדים חרף השינוי שחל במבנה השכר.
כוונת הצדדים הייתה להחיל את תנאיו על המערערת משנת 1985, כוונה זו נלמדת, בין היתר ממכתבו של מר רפאל מיום 17.07.01 וכן ממכתבו מיום 27.08.02 וכן ביתר שאת לאור העובדה כי אין בו אזכור כלשהו, ולא גם ברמז, על דבר קיומו של מסמך אחר הרומז כי האגודה טוענת כי המערערת לא זכאית לטענות להן היא טוענת , אלא נאמר שאלו ידונו לאחר סיום הדיון בעניין נושאי השכר והעלאת הדרגות.
חזקה על הצדדים כי היו ערים לקיומן של ההבטחות והסיכומים ביניהם והתעלמותם ממנו כליל אומרת "דרשני". שהרי לו סברו שהסיכומים לא הועלו, היו רואים לנכון להתייחס מן הסתם כאילו היה זה מובן מאליו, לדידם.
גם העובדה כי ההבטחות והסיכומים המסדירים ספציפית, את נושא שכרה של המערערת ומעברה למשרדים החדשים בהר טוב הם שהביאו את המערערת לעבור למשרדים החדשים, מטה את הכף להעדפת טענת המערערת על טענת המשיבה .
סעיף 25(ב) לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) הקובע כי חוזה הניתן לפירושים שונים, עדיף הפירוש המקיים אותו על פני הפירוש המבטל את תוקפו.
ההנחה כי צדדים שסיכמו ביניהם תנאים בחוזה, התכוונו להקנות להם תוקף מחייב.
דעתי היא, אפוא, כי מאז 1985 ועד 2002 חל ברציפות על המערערת ההבטחות והסיכומים ותקפו הנו עד למועד סיום עבודתה של המערערת אצל המשיבה.
אין סיבה שלא לזכות את המערערים בהטבות אשר הובטחו לה בסיכומים בין הצדדים.
אין חולק כי הופעל ההסדר הלכה למעשה למיצער בשנים מ 1985 ועד 2002 - ובכך הפכו תנאיו לתנאים מכללא שנקלטו אל תוך תנאי העבודה האישיים של המערערת, בלא שנפסקה רציפותם.
אין זה סביר, ורב הספק אם ניתן הדבר מבחינה משפטית, לייחס להבטחות והסכמים בעל פה אשר נותנים את ביטויים במכתבי האגודה למערערת, המטיל התחייבויות כספיות ותכונה של הסכם ג'נטלמני שיהיה בלתי מחייב.
מכל הטעמים דלעיל הנני בדעה כי ההבטחות והסיכומים הנם בעל נפקות משפטית מלאה, שהופעל הלכה למעשה.
סוגיות ההתיישנות כמפורט להלן:
המשיבה טוענת להתיישנות, בהקשר זה טוענת המערערת כי האגודה משכה אותה בהבטחות מאז פנתה בשנת 94 ואף מפנה אותי למכתבי האגודה, המערערת טוענות ונסמכות על עובדות כי הולכה שולל אחרי הבטחות האגודה, הנסמכות על החלפת מכתבים ביניהם וסיכומים בעל פה במשך השנים לכן טענת ההתיישנות אינה יכולה לעמוד למשיבה.
אכן קיומן ותוקפן של אותם הבטחות וסיכומים טעון הנחת תשתית עובדתית, אך לא ניתנה לכך שעת כושר מפאת עיכוב התביעה בבית הדין לעבודה בירושלים על פי בקשת המשיבה. מכל הטעמים האלה לא היה לדעתי מקום לדחות את מרבית טענות המערערת, מחמת התיישנות.
מאידך: טוענת המערערת כי הולכה שולל אחרי הבטחות האגודה, הנסמכות על החלפת מכתבים ביניהם וסיכומים בעל פה במשך השנים, מאז שנת 94,אם כך לא מובן לי מדוע התמהמה המערערת כל כך הרבה שנים, ועת נוכחה להבין כי האגודה לא מקיימת חלק מהסיכומים לא תבעה כבר אז את זכויותיה, וחיכתה עד שנת 2002 .
מסיבה זו אינני יכול לקבל את מלוא תביעת המערערת לסכומים אותם היא תובעת היום, ואכן יש לראות בחלקן של תביעות המערערת התיישנות . בעיקר ככל שמדובר בהלנה.
התביעה בבית הדין לעבודה בירושלים שהגישה המערערת הנה בסך 159.190.
מעיון בחומר שלפני, המערערת סבורה שהיה על המפרק לאשר לה "תוספת שתי דרגות מ- 9 ל11 מאז 16.10.94 ש"ח תוספת השכר הבסיסי בחודש, 47.040 ש"ח עד למועד הגשת התביעה, ועל כך יש לחשב את רכיבי השכר הנוספים. המושפעים מהשינוי השכר הבסיסי. כמו משכורת 13, תוספת וותק ושכר שעות נוספות, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ 16.10.94 ועד לתשלום לידי המערערת".
מהאמור דלעיל, להבנתי הסכום הבסיס הנתבע היום מהמערערת נכון ליום 23.10.02 הוא 47,040 ש"ח , ועל פי חישובה הנו מיום 16.10.94.
אומנם תקנה 7)9) לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 מורה כי יש לציין את שווי התביעה "ככל שניתן לקבוע" ומשמע כי נחזתה בתקנות אפשרות שלא יהא ניתן לקבוע שוויה של תביעה, גם אם היא תביעה כספית.
אך סבור אני , כי המערערת הפריזה בחישוב שווי תביעת הסכומים הנתבעים על ידה, ואף לא טרחה להזכיר כי בסופו של יום ועד ליום 7.1.99 הועלתה דרגתה, עד לדרגה 11 +."
ודי לי מעיון החומר שבפני על מנת לצאת ידי חובת תקנה 7)9) לתקנות הנ"ל.
"כאשר נראה לאדם שפלוני חב לו חוב, חייב הוא לברר את העניין ולאסוף את ראיותיו קודם שיפנה לבית הדין. אסף ומצא ראיות שנראות לו מספיקות לביסוס תביעתו, יתכבד ויפנה לבין הדין. אמנם אין הוא חייב להביא בכתב תביעתו את ראיותיו, אך חייב הוא להביא עובדות שאם תוכחנה כראוי, ולא תסתרנה, יזכה בדינו." ( דב"ע נב/217-3 - אגודה ארצית של מנהלים נ' הבנק הבינלאומי .תק-אר 94(2), 173 ,עמ' 186.)
גישה זו עומדת ביסודה של הדרישה, כי יש לכמת תביעה כספית. אומרים לו לתובע: קודם שתגיש תביעתך עשה ככל יכולתך לבסס תביעתך על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך.
מהחומר שבפני ניתן לה יוכח כי החל משנת 1998 קבלה המערערת תוספת מיוחדת זו.
כך גם קודמה המערערת בדרגות אם כי באיחור מהמתחייב כדלקמן:
"ביום 1.1.88 מדרגה 6 לדרגה 8 +
ביום 1.4.93 מדרגה 8+ לדרגה 9.
ביום 7.1.99 מדרגה 9 לדרגה 11 +."
מחד: אין באמור שלהסביר את חלק מהפרשי הסכומים אותם תובעת המערערת בין השנים 1994 ועד 1998 , וכן את הפרשי התשלומים בין 1999 לשנת 2002 עת הגישה המערערת תביעה לבית הדין לעבודה, מאידך: על פניו מסתמנת תביעה מנופחת שאינה עומד בכל פרופרציה בין התשלומים ששולמו למערערת על ידי המשיבה להשלמת שכרה של המערערת, לבין הדרישה הכספית אותה מנסה המערערת לפרט בתביעתה.
לא ירדתי לסוף דעתה של המערערת מהו הסכום אותו היא מבקשת בערעור שהוגש לפני, בעקרי טיעוניה בס' ז המערערת סבורה שהיה על המפרק לאשר לה תוספת של שתי דרגות מ- 9 ל 11 + מאז 16.10.94 : 490 ₪, תוספת בשכר הבסיסי בחודש, 47.040 עד למועד הגשת התביעה. לחילופין טוענת המערערת כי היה על המפרק לאשר לה דרגה אחת מ 16.10.94, ודרגה שנייה מראשית השנה 200. בסופו של יום את מלאכת החישוב השאירה בידי.
המסמכים שלפני מלמדים כי המשיבה אכן הוסיפה סכומי כסף לשכרה של המערערת במהלך השנים, גם עת עברה המערערת למשרדים החדשים בהר טוב, כך גם המשיבה העלתה את דרגותיה של המערערת החל משנת 1988 ועד לשנת 1999, עד שדרגת השכר של המערערת הגיעה ל דרגה 11+, כך גם הוסיפה המשיבה למערערת, רכיבי שכר נוספים שכונו בתלוש שכרה של המערערת "שעות נוספות ג. נטו", כל אלה מבטאים את השלמת החסר בשכרה של המערערת על ידי המשיבה.
לפיכך ולאור האמור לעיל אני מחליט כי על המשיבה לשלם למערערת סכום של 27.000 ₪.
הסכום הנ"ל ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל .
ללא צו הוצאות
ניתן היום 07.05.06
בהעדר אורי זליגמן עו"ד
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים רשם האגודות השיתופיות
