ערעור על המלצות דו
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 2506/102/07
בעניין-
אסתר וצדוק משה
ע"י ב"כ עו"ד משה דדון
רחוב הרצל 17/101 ת.ד 65 אשקלון
המערערים
נ ג ד
קטיף מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועל המזרחי
ע"י ב"כ עו"ד ניל סמולט - גרנות ושות' עורכי דין
רחוב מנחם בגין 7 רמת גן 52521
המשיבה
ובעניין-
קטיף מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועל המזרחי
ע"י ב"כ עו"ד ניל סמולט - גרנות ושות' עורכי דין
רחוב מנחם בגין 7 רמת גן 52521
המערערת
נ ג ד
דהרי סילביה
ע"י ב"כ עו"ד א. אר
רחוב הרצל 5 אשקלון
המשיבה
בפני
מאחר ודו"ח החקירה עסק בסוגיית חברותם של החברים להלן באגודת קטיף ומאחר וערעורם של הצדדים הינו על המלצותיו של החוקר שעניינם זהה, ראיתי לנכון לאחד את ערעורם של הצדדים ובהחלטתי אתייחס לכל אחד מהמערערים.
רקע עובדתי-
1. ביום 06/03/06 מונה מר משה יהודה כחוקר (להלן- "החוקר"), במטרה לבדוק את סוגיית חברותם של צדוק ואסתר משה (להלן- "משפ' משה") ושל גברת סילביה דהרי (להלן- "גב' דהרי") באגודת קטיף.
2. החוקר הגיש ביום 18/03/07 את דו"ח החקירה ובו הוא ממליץ כדלקמן:
א. "לקבוע כי ה"ה צדוק ואסתר משה ויתרו על חברותם באגודה ביום 25/06/92 במסגרת הדיון בהליך הבוררות שהתקיים בינם לבין האגודה ולפיכך, חברותם באגודה נפסקה בפועל בתאריך זה.
חישוב דמי העזיבה ויתר התשלומים הקשורים להפסקת החברות, יבוצע על בסיס תאריך הפסקת החברות כאמור לעיל.
ב. לקבוע כי הגב' סילביה דהרי הייתה ונותרה חברה באגודה וחברותה עומדת בעינה לכל דבר ועניין."
3. ביום 25/04/07 התקבל ערעורה של משפ' משה על המלצות החוקר, שלא להכיר בהם כחברים.
4. ביום 17/05/07 התקבלה תגובת האגודה על המלצות החוקר.
5. ביום 12/06/07 התקייים בפני דיון בנוכחות משפ' משה ובא כוחם ובא כוח האגודה.
6. ביום 02/08/07 התקבלה תגובתה של גב' דהרי כתשובה להשגת האגודה.
7. ביום 28/10/07 התקבלו עיקרי הטיעון של גב' דהרי.
8. ביום 29/10/07 התקיים בפני דיון בנוכחות גב' דהרי ובא כוחה ובא כוח האגודה.
עיקר טיעוני המערערים - משפ' משה-
1. המערערים הינם חברים במושב עוד משנת 1983 וייסדו אותו יחד עם 4 משפחות נוספות. בשנת 1986 הגיע גרעין חדש להתיישבות אשר לא פסק מעולם לנסות להוציא את המערערים מהאגודה.
2. ביום 14/01/88 החליט הוועד החדש על הוצאת המערערים מחברותם מהאגודה. לאחר ערעורם מונה בורר שבמסקנותיו החליט על הישארותם של המערערים כחברים באגודה.
3. דו"ח הביניים והמלצות החוקר מיום 02/01/89 מאשר את חברותם של המערערים במושב.
4. ביום 21/03/89 לאחר ערעור ודיון נוסף, החליט הרשם בעצמו לאשר את חברותם של המערערים במושב קטיף.
5. ביום 17/04/89 בהתנהגות חסרת תום לב ובעזות מצח הוחלט על ידי חברי האגודה על הוצאת חברותם פעם נוספת של משפחת משה מהמושב. הוכחה לכך הינה בפרוטוקול הדיון מיום 16/04/89.
6. לאחר ערעורם הנוסף, פנתה משפ' משה לרשם וזה החליט למנות חוקר נוסף בדבר טענותיהם וזאת בדיון מיום 12/06/89. אלא שעד עצם היום הזה, לא ניתן כל פסק בורר ומשפ' משה התנהגה כחברה ככל חבר אחר וביצעה את כל המ
7. לטענתה, שגה מר אילן רונן בכך שהחליט כי משפ' משה ויתרה על חברותם במסגרת הליך בוררות שנערכה ביום 25/06/92.
8. בא כוח המערערים טען, כי משפ' משה לא הודיעה לאגודה מעולם על קבלת ההחלטה בדבר הפסקת חברותם במושב ולא הוסכם בין הצדדים מעולם על דמי פיצוי דמי עזיבה או פיצוי נוסף.
9. גם אם תתקבלנה חלק מטענותיה של האגודה בדבר ההוצאה מהחברות, זכאית משפ' משה לקבל את חלקה בזכויות הקנייניות של חברי המושב ככל חבר אחר עקב הפינוי.
עיקר טענות המשיבה - אגודת קטיף- בהתייחס לטענות משפ' משה וגב' דהרי-
1. אין מקום לקבל את דרישת המערערים להכיר בהם כחברים וזאת כ- 17 שנים לאחר הוצאתם מחברות. ההחלטה בדבר ההוצאה מחברות התקבלה כדין ומעולם לא בו
2. עוד קיימת מניעות מצד הרשם לדון מחדש בנושא זה לאחר 17 שנים ואף ישנה מניעות מצד המערערים, מאחר וכבר מסרו מספר הודאות בעל דין במשך השנים כי אכן הוצאו מחברות.
3. משפחות צדוק ומשה על אף התמרמרותם מעצם ההחלטה על הוצאתם מחברות, השלימו והכירו במצבם ואף התנהגו כתושבים לכל דבר.
4. משפחות צדוק ומשה לא קיבלו תקציב אישי בתקופה בה חולקו עדיין תקציבים לכל חברי המושב. כמו כן אף לא השתתפו או הצביעו באסיפות הכלליות במשך 17 שנים.
5. בפנייתו של ב"כ משפ' צדוק למנהלת סל"ע מיום 01/05/06 טען כי "מרשיו אינם מצויים משום מה בחברות המרשם על פי רשם האגודות השיתופיות". האם לא היה ידוע למשפ' צדוק ודהרי כי אינם חברים באגודה במשך 17 שנים.
6. בדו"ח החוקר מיום 03/12/89 ממליץ החוקר:
"לחילופין מומלץ על ידי להורות לאגודה לקיים בוררות שלא במסגרת התקנון בו יוכרעו תשלומי פיצויי עזיבה המגיעים לבני המשפחה הנ"ל, מכיוון שאין לדעתי מקום מבחינתם להמשך השארות באגודה".
7. בישיבת בוררות שהתקיימה בסוגיות כספיות בלבד הודיעה אסתר צדוק כי:
"למרות הכעס על העוול שאנו מרגישים אנו רוצים להישאר לגור ביישוב במסגרת האפשרויות המדוברות כיום, כתושבים הרוכשים את ביתם ואינם חברים באגודה זאת כמובן אם רוצים אותנו בקטיף. "
8. עמדתן של המשפחות תואמת אף את מכתבם מחודש יולי 89' אותו שלחו לשר הדתות בו הם מציינים כי:
"לפני כחצי שנה הוצאנו מחברות ביישוב על ידי הקבוצה הנ"ל שקיבלה אישור חברותם על ידי רשם האגודות השיתופיות".
9. יתר על כן, במשך 17 שנים חדלו המשפחות מנקיטת כל הליך בו הם טענו עדיין לזכויות חברות ואם היו להם כלל טענות כאלה, הרי שהם זנחו ונטשו אותן זה מכבר ובכך ויתרו עליהן ויתור מוחלט.
10. אף בשנת 2005 חתמו כל אחת בנפרד על הודעה כי למשפחה :
"אין תביעות כלשהן כלפי המושב".
11. משפ' דהרי אף הגדילה לעשות בכך שהציגה מסמך המתיימר להיות חתום על ידי המושב. לאחר הצגת אישורים על בעלי זכות חתימה וניירות פירמה של המושב, ניתן להגדיר מסמך זה כמסמך לא אמיתי.
12. שינוי המציאות יביא לכדי פגיעה בזכויות קניין של חברי המושב ואסור לאפשר מהלך שכזה כעבור תקופה ארוכה ולאחר שהמשפחות כבר ויתרו על כל טענה בעניין.
עיקר טענותיה של המשיבה - גב' דהרי-
ביום 02/01/89 לאחר חקירה שבוצעה על ידי מפקח מטעם הרשם בעניין פנקס החברים, קבע המפקח כי יש לעדכן את פנקס החברים ולהוסיף את חברי הקבוצה. ברשימה זו הופיע שמה של גב' דהרי.
ביום 16/04/89 החליטו חברי הגרעין החדש על הוצאתם של שתי המשפחות משורות האגודה. בעקבות ההחלטה בוצעה פנייה לרשם האגודות שקבע כי:
"מעמד בני משפחות צדוק דהרי יחזור לעמוד כפי שהיה ערב הוצאתם הם ישובו לעבודה ותיערך עימם התחשבנות בעניין כספי התקציב המגיעים להם וכספי ביטוח לאומי שלא הופקדו באגודה".
בהמשך לכך מינה הרשם חוקר בשנית שקבע ביום 03/12/89 כדלקמן:
"... הליכי הוצאתם של בני משפחות צדוק דהרי פגומים ואם האגודה מבקשת להוציאם כדין עליה לבצע ההליכים כפי שמצויים בתקנונה ועד אז הנ"ל חברים שווי זכויות לחברים אחרים".
כידוע, האגודה אף לא פדתה את מניית החברות של משפ' דהרי מעולם ולא שילמה להם כל דמי עזיבה שהם.
בישיבה שנערכה לאחרונה עם החוקר, הסביר מזכיר האגודה כי לאחרונה בוצע הליך של שיוך דירות לכל חברי האגודה וכי ההליך שבוצע עם משפ' דהרי, היה זהה לזה שבוצע עם משפחות החברים האחרים. משפ' דהרי אף לא נתבקשה לשלם דמי שכירות עבור המגורים בביתה, בדומה לכל חברי האגודה האחרים.
האגודה היא זו שלא ערערה על החלטת הרשם ודו"ח החקירה ועל כן מנועה היא בעצמה מלדון בנושא לאחר 17 שנים.
המסקנה המתקבלת לאחר קיומה של החקירה אחת היא, חברותה של משפ' דהרי באגודה לא הופקעה מעולם.
בדיונים שנערכו בפני מיום 12/06/07 ומיום 29/10/07 חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם כפי שהובאו בכתבי הטענות שהוגשו על ידם, לפיכך לא מצאתי מקום לחזור עליהן שוב.
מסקנות דו"ח החקירה מיום 18/03/07-
החוקר קובע בדו"ח החקירה בפרק המסקנות כי בחינת המהלכים הקשורים לסכסוך שבין הצדדים נכון שתיעשה מיום 21/03/89, התאריך בו נתקבלה החלטתי לעניין פנקס חברי האגודה בו נכללו גם יחד חברי גרעין שלהבת ושלושת המשפחות הוותיקות- דהרי, משה ויום טוב.
החלטת האסיפה הכללית מיום 16/04/89 בה הוחלט על הוצאת משפחת דהרי ומשה מחברותם באגודה, התקבלה בניגוד להוראות הדין וזאת אף צוין בדו"ח החקירה הראשוני מיום 03/12/89.
יתר על כן ולאור העובדה כי אין חולק על הפגמים שצויינו בדו"ח החקירה ובכל הקשור להחלטת האסיפה הכללית מיום 16/04/89, אין נפקות להחלטה והיא ב
משפחת משה-
ביום 25/06/92 השתתפה המשפחה בהליך בוררות בפני הבורר ז'ק אהרון ובמסגרתו הודיעו:
"בלית ברירה ולמרות הרגשת העוול שנעשה לנו הגענו להחלטה לממש את זכותינו לדמי עזיבה".
ועוד:
"למרות על הכעס על העוול שאנו מרגישים אנו רוצים להשאר לגור בישוב במסגרת האפשרויות המדוברות כיום, כתושבים הרוכשים את ביתם ואינם חברים באגודה."
לאור האמור ניתנה החלטת ביניים של הבורר, לפיה על המשפחה להודיע בכתב על החלטתה לקבל את החלטת האסיפה הכללית מיום 16/04/89, לגבי הפסקת חברותם ותוך 10 ימים מיום קבלת ההודעה, תעביר האגודה למשפחה את חישוב הסכום המגיע להם כדמי עזיבה. עוד הוחלט, כי כל מחלוקת שתתעורר לעניין חישוב דמי העזיבה תועבר להכרעת הבורר.
העובדה כי משפ' משה לא פעלה על פי החלטת הבורר ובכך לא התאפשר מימוש יתר ההחלטות שנקבעו בהחלטת הביניים, אינה משנה ממהות העניין ומשפ' משה ויתרה באופן ברור ומפורש על חברותם באגודה.
פנייתו של מר משה ביום 05/08/99 בבקשה לרשם שזה ישיב לו אם הם חברים אם לאו, אינה אלא בגדר ניסוי ותהייה והעובדה שלא נקט בשום הליך אחר, לאחר שקיבל את תשובתו של המפקח מר זרח יהב שאימץ את תגובת האגודה, מחזקת את העובדה שבני הזוג היו מודעים לכך שויתרו בפועל על חברותם ביום 25/06/92.
משפחת דהרי-
ביום 30/11/89 נהרג מר אביגדור דהרי על ידי מחבל בגוש קטיף. למן היום בו פורסם דו"ח החקירה מיום 03/12/89, לא השתתפה המשפחה בשום הליך בקשר לסוגיית החברות באגודה ונמצא כי ההליך האחרון הרלוונטי למשפחה בעניין זה הוא דו"ח החקירה מיום 03/12/89.
מעבר לאי חוקיות הליך האסיפה הכללית מיום 16/04/89 לא נתקיימו שום הליכים או מהלכים שהם פועל יוצא של הליך הוצאת חבר מהאגודה ובכלל זה, תשלום דמי עזיבה, פינוי מקרקעין וכיוצא בזה.
החוקר קבע כי הרצון להוציא את המשפחה מחברותם באגודה, נותר בגדר רצון שלא מומש וכי המשפחה הייתה ונותרה חברה באגודה.
המלצות החוקר בדו"ח החקירה מיום 18/03/07-
לקבוע כי ה"ה צדוק ואסתר משה ויתרו על חברותם באגודה ביום 25/06/92 במסגרת הדיון בהליך הבוררות שהתקיים בינם לבין האגודה ולפיכך,חברותם באגודה נפסקה בפועל בתאריך זה.
חישוב דמי העזיבה ויתר התשלומים הקשורים להפסקת החברות, יבוצע על בסיס תאריך הפסקת החברות כאמור לעיל.
2. לקבוע כי הגב' סילביה דהרי הייתה ונותרה חברה באגודה וחברותה עומדת בעינה לכל דבר ועניין.
לאחר שעברתי על כל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן-
1. ראשיתו של הליך זה החל עוד ממחצית שנות ה- 80 עת הצטרפו המשפחות דלעיל, לגרעין המייסדים במושב השיתופי קטיף. בשנת 1986 עם קליטתו של גרעין חדש של משוחררי צבא ליישוב (גרעין שלהבת), החל להיווצר קרע בין המשפחות לבין הגרעין החדש.
2. בדו"ח החקירה השני מיום 18/03/07 הזכיר החוקר בתמצית את עיקרי הסכסוך שהחל כבר מסוף שנות ה- 80 והביא לקרע העמוק בן הצדדים. מעיון בטענות הצדדים עולה, כי כבר מראשית קליטת הגרעין החדש ליישוב, החל להיווצר קרע עמוק בין הצדדים, שהביא בסופו של דבר לרצון החברים להוציא את משפחות משה ודהרי מחברותם באגודה.
3. אלא שלצורך הבנת השתלשלות האירועים, יש לציין מספר אבני דרך החשובים לענייננו וזאת על מנת להביא לסיום המחלוקת בין הצדדים שנמשכת זה זמן רב.
4. בנסיבות העניין נראית לי צודקת ונכונה מסקנתו והמלצותיו של החוקר ביחס למסקנותיו באשר לחברותם של המשפחות הנ"ל.
5. ראשית, מן הראוי הוא לציין כי עת החלו הסכסוכים השונים בין הצדדים, מונה כבר ביום 19/12/88 החוקר עזרא ניסני כחוקר לצורך בדיקת חברותם באגודה של משפחות משה ודהרי.
6. בדו"ח הביניים שהגיש החוקר מיום 02/01/89 ממליץ החוקר לקבוע את רשימת החברים באגודת קטיף. בין יתר המשפחות מופיע שמם של משפחות משה ודהרי.
7. ביום 21/03/89 קבעתי בהחלטתי את רשימת חברי האגודה החדשים ובין יתר החברים מופיע גם שמם של משפחות משה ודהרי. תאריך זה, מציין לראשונה את נקודת הזמן בה חברי הגרעין באותה העת יחד עם משפחות משה ודהרי הוכרו כדין כחברי האגודה.
8. אלא שרצונם של גרעין המתיישבים להוצאת המשפחות מחברותם באגודה מצא ביטוי נוסף ביום 16/04/89, יום בו כונסה האסיפה הכללית של חברי האגודה, בה נכחו 22 חברים מתוך 29 חברים והתקבלה בה ההחלטה הבאה:
"בהתאם לאסיפת חברים מחודש ספטמבר אשתקד וכהמשך להחלטת המושב מיום ו' חשוון תשמ"ט... ולאחר שנהגה ה
א. דהרי אביגדור, סילביה דהרי, צדוק משה, אתי משה.
וכל זאת בגין סכסוך מתמשך ולאחר בוררות תנועתית שקראה למשפחות הנ"ל לחזור לסדר ולהתנהג כמקובל במושב. החברים הנ"ל המשיכו לנהוג ככל העולה על רוחם ואינם מקיימים חובותיהם כלפי האגודה הן בתחום הייצור הן בתחומים כספיים הן מבחינת מוסדות האגודה ועוד."
9. ביום 17/04/89, יום לאחר התכנסות האסיפה הכללית, נשלחו מכתבים מטעם האגודה אל משפחות משה ודהרי, בו נאמר להם כי באסיפת החברים הוחלט על הוצאתם מהאגודה וכן, על ביטול ההטבות והתשלומים להם זכאים יתר החברים.
10. המשפחות ערערו למשרדי וביום 12/06/89 בתום דיון בנוכחות הצדדים, החלטתי למנות את מר עזרא ניסני כחוקר על מנת לבדוק את הנושאים שהועלו בדיון.
11. כפי שעלה בדו"ח החקירה מיום 03/12/89, מצא החוקר כי הליך הוצאתם של משפחות משה וצדוק היה בניגוד לתקנון האגודה כאמור בסעיף 33:
"קיימת אחת העילות להוצאת חבר מהאגודה כמפורט בתקנון זה וכן העובדה הנ"ל והקביעה הנ"ל נרשמו בפרוטוקול הישיבה הנ"ל וכן החליט ועד ההנהלה לפעול לשם הוצאתו של חבר זה מהאגודה- יודיע ועד ההנהלה לחבר זה בכתב על העילה הנ"ל ועל ההחלטה הזו ויעשה זאת לא יאוחר מ-60 יום לפני יום האסיפה הכללית העומדת לדין בהוצאת החבר הנ"ל מאגודה." (ההדגשות במקור- א.ז).
12. החוקר בדק את טענות הצדדים וביום 03/12/89 הגיש את דו"ח החקירה. די אם אביא להלן את סיכום דבריו של החוקר כפי שנכתבו בסיפת הדו"ח:
"הליכי הוצאתם של בני משפחות צדוק ודהרי פגומים ואם האגודה מבקשת להוציאם כדין עליה לבצע הליכים כפי שמצוינים בתקנונה ועד אז הנ"ל חברים שווי זכויות לחברים אחרים.
לחילופין מומלץ על ידי להורות לאגודה לקיים בוררות שלא במסגרת התקנון בו יוכרעו תשלומי פיצוי העזיבה המגיעים לבני המשפחות הנ"ל מכיוון שאין לדעתי מקום מבחינתם להמשך השארותם באגודה..."
13. אין חולק כי התנהלות האסיפה הכללית הייתה שלא כדין מאחר והפגמים הטכניים שנפלו בה היו מהותיים וירדו לשורש העניין, בכך שלא אפשרו למשפחות להתגונן ולהביע את עמדתם ובכך שלא התאפשר להם לדעת על העילות בגינן מעוניינת האגודה להוציאם מהחברות.
14. על דו"ח החקירה מיום 03/12/89 לא הוגש כל ערעור על ידי האגודה ומשכך הפך הדו"ח לחלוט בכך שהקביעות האמורות בו הפכו למחייבות.
15. נוכח קביעות החוקר בסיפת דו"ח החקירה על נושא הבוררות, מונה ביום 17/05/92 מר אהרון ז'ק לשמש כבורר יחיד במחלוקת שבין משפחת משה לבין האגודה. בפרוטוקול הדיון מיום 25/06/92 עולה בתמצית כדלהלן:
"צדוק משה: ...בלית ברירה ולמרות הרגשת העוול שנעשה לנו הגענו להחלטה לממש את זכותינו ל"דמי עזיבה", ולתבוע בנוסף לכך פיצוי כספי על העוול, עוגמת הנפש והנזקים שנגרמו לנו מהתנהגות המושב. כמוכן, שילמנו עם כניסתנו למושב, סכום של 1000 דולר כדמי כניסה וזכות לדירה מוגדלת. אנו מבקשים לקבל סכום זה.
דברים ברוח דומה העידה אשתו של מר משה:
"אסתר משה: למרות הכעס על העוול שאנו מרגישים, אנו רוצים להשאר לגור ביישוב במסגרת האפשרויות המדוברות המדוברות כיום, כתושבים הרוכשים את ביתם ואינם חברים באגודה זאת כמובן אם רוצים אותנו בקטיף".
16. כהמשך לדברים אלו החליט הבורר בשלב ביניים מספר החלטות כדלהלן:
· תביעה לדמי עזיבה:
משפחת משה תפנה בכתב לאגודת המושב השיתופי קטיף ותודיע על החלטתה לקבל את החלטת האסיפה מתאריך 17/04/89, לגבי הפסקת חברותם באגודה זאת בהסכמה הקיימת בין הצדדים כי שאלת חישוב דמי העזיבה, הפיצוי הנוסף הנדרש והטענות לגבי החוב הקיים, יועברו להכרעת הבורר.
· מושב קטיף, יעביר למשפחת משה את חישוב הסכום המגיע להם כ"דמי עזיבה" על פי הנוהלים המקובלים במשק, וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת מכתבם כאמור בסעיף1.
· אם חישוב דמי העזיבה מקובל על משפחת משה יוסדר התשלום ישירות בין הצדדים. והבוררות תעסוק רק בשאלת הפיצוי הנוסף והחוב הקיים.
· אם החישוב לא יהיה מקובל על משפחת משה יעלה גם נושא זה בבוררות.
· מועד לישיבה הבאה של הבוררות נקבע בזה ליום חמישי 16/07/92 בשעה 16:00 ב
17. כפי שעוד עלה מדו"ח החקירה השני ומעדויות הצדדים, לא היה כל המשך לדיון הבוררות מיום 25/06/92 וגם קביעות הבורר לנושא דמי העזיבה שקבע בהחלטת הביניים, לא מומשו על ידי הצדדים. החלטתי זו הינה רק בנושא החברות בהתאם להוראת סעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג- 1973 ולפיכך, אין בסמכותי לדון במחלוקות הכספיות, אם ישנן במסגרת הליך עדכון פנקס החברים.
18. פנייה ראשונית בנושא זה, התקבלה במשרדי על ידי משפחת משה ביום 02/09/99, למעלה מ-7 שנים מקביעת הבורר. במכתב זה הלין מר משה צדוק כי לא הורשה להשתתף באסיפה כללית שהתקיימה במושב ביום 04/08/99. מכתב זה הופנה לתגובת האגודה באמצעות מרכז המשק מר עודד איתן, שהגיבו וטענו כי מבחינת האגודה המשפחה הנ"ל אינם חברה באגודה אלא הינם מתיישבים לכל דבר.
19. תשובתו של מר זרח יהב מיום 19/01/00 בה נאמר למר משה צדוק, כי לאחר בדיקת הדברים נראה כי אין מקום להתערבות נוספת מצד משרד הרשם:
"לאחר שעיינתי במכתבכם ובמכתבו של מר עודד איתן ולאחר ששקלתי בענין איני רואה מקום להתערבות נוספת של משרדינו".
20. מדו"ח החקירה עולה, כי לאורך השנים וליתר דיוק, החל מהליך הבוררות שהתקיים בין משפחות משה ודהרי לבין האגודה, ויתרה משפ' משה על חברותם באגודה ונהגו בה כתושבים לכל דבר ועניין.
21. יתר על כן, כפי שעולה במפורש מדו"ח החקירה, לא הוכח כי משפחת משה קיבלה תקציבים אישיים ואף עולה כי המשפחה לא השתתפה באסיפות הכלליות משך 17 שנים.
22. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כדלקמן:
· צדוק ואסתר משה ויתרו על חברותם באגודה החל מיום 25/06/92 במסגרת הדיון בהליך הבוררות שהתקיים בינם לבין האגודה. חברותם באגודה הופסקה ביום זה.
משפחת דהרי-
23. ביום 30/11/89 נהרג אבי המשפחה מר אביגדור דהרי ז"ל בפיגוע חבלני. ימים ספורים לאחר מכן, פורסם דו"ח החקירה הראשון שקבע כי הוצאת המשפחות מהאגודה לא נעשתה כדין ומיום זה ואילך כפי שנוכח החוקר, לא השתתפה המשפחה בשום הליך בקשר לסוגיית החברות באגודה.
24. לא התקיימו כל הליכים באגודה מאז להוצאתם מחברות כגון: החלטת אסיפה, תשלום דמי עזיבה, פינוי מקרקעין וכדו'.
25. אני מקבל את קביעת החוקר כי אין די באי השתתפות באסיפה, כדי לקבוע כי מדובר במי שויתר על חברות. יתרה מזאת, מקובלת עלי עדותה של גברת סילביה דהרי בנושא.
26. על סמך הראיות והעדויות שהוצגו בפני החוקר ונקבעו כקביעות עובדתיות וכן, עדותה של גברת סילביה דהרי בפני ביום הדיון, עולה בבירור התמונה כי חברותה של גברת דהרי לא הופסקה מעולם והאגודה אף נרתמה לעזרתה בעול הפרנסה שהו
27. עיקר טענותיה של האגודה מתבססות על החלטת האסיפה הכללית מיום 16/04/89, על הוצאתם מחברות של משפחת דהרי, החלטה שנפסלה. נראה בבירור כי מאז ועד היום, רצונה של האגודה להוציא את גברת דהרי סילביה מחברות, נותר בגדר רצון שלא מומש כלל.
28. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כדלקמן:
· גברת סילביה דהרי, נשארה חברה לכל דבר ועניין באגודה וחברותה לא פסקה מעולם.
29. אין צו להוצאות.
ניתן היום 13/11/07 בהיעדר,
אורי זליגמן, עו"ד
