מרגלית ויצמן קיטאי נ' אשלים אגודה להתיישבות חקלאית בע''מ בפירוק

 

 

בפני ערעור על מסקנות דו"ח החקירה מיום 29/07/07 שהמליץ לקבוע כי המערערת אינה חברה באגודה אשלים. על מסקנות הדו"ח והמלצותיו ערערה המערערת וביום 07/11/07 התקיים בפני דיון בנוכחות המערערת בעצמה ובנוכחות מפרק האגודה.

 

רקע עובדתי-

ביום 28/11/05 הוצא לאגודה צו פירוק וביום 06/06/07 מונה המשיב לתפקידו כמפרק האגודה.

בפני כבוד הרשם הונחו שלושה דוחו"ת חקירה הנוגעים לענייניה השונים של המערערת ואף מספר הליכים שהתקיימו בפני בתי המשפט השונים.

ההחלטה שבפני תעסוק בשאלת חברותה של המערערת באגודה אשלים שבפירוק כאשר דו"ח החקירה מיום 29/07/07 של עו"ד דוד אלבז (להלן- החוקר) הינו הדו"ח הרלוונטי לעניין זה.

החוקר הסיק מהעדויות והראיות שהוצגו בפניו כי המערערת הסכימה מרצונה על חברותה באגודה ועל כן לא ניתן לראות בה כיום כחברה באגודה.

על המלצות אלו בחרה המערערת ביום 02/09/07 לערער והגישה את עיקרי טענותיה.

על עיקרי הטענות הגיבה האגודה באמצעות בא כוחה המפרק, עו"ד נמרוד טפר.

ביום 07/11/07 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים בו חזרו על עיקרי טענותיהם כעולה מעיקרי הטיעון אותו הגישו טרם יום הדיון.

 

עיקר טיעוני המערערת-

המערערת טענה כי הינה חברה באגודה זה 20 שנה ונקלעה למצב בלתי נסבל בו עקב שינוי סיווג האגודה, כל זכויותיה הבסיסיות כחברת אגודה נשללו ונגרם לה נזק רב.

לטענת המערערת היא ובעלה המנוח פיליפ קיטאי התקבלו כחברי האגודה ביום 28/12/86. ועוד, בין האגודה למערערת מתקיימים יחסים וקשרים משפטיים מזה 20 שנה המעידים על חברותה באגודה.

בשנת 1994 קמה אגודה חדשה לאשלים בשם "מתיישבי אשלים", שתי אגודות שמוזגו אך פעלו כל אחת בנפרד דבר שגרם לבלבול רב.

המערערת טענה כי צורפה לאגודת מתיישבי אשלים והאגודה התחייבה בזאת לדאוג לכל צרכיהם ורווחתם של חברי האגודה.

בפני המשקם התקיים הליך בשנת 98' שפסק להעביר את הבית על שמה של המערערת ואף פסק להעביר לה ענף פרנסה דרך הסוה"י (הסוכנות היהודית). האגודה שילמה לה עקב כך במשך שנתיים כספים תוך ציון והכרה בפסק המשקם.

המערערת טענה כי כל ההסכמים עליהם אולצה לחתום נעשו על בסיס אי גילוי נאות של מסמכים במשך 13 שנים ועל בסיס הפרת חובה חקוקה ללא ציון תאריכים חתימות הצדים למעט הסכם ממ"י והסכם מזנון.

המערערת חתמה על המסמכים הנ"ל מתוך אמון בבעלי התפקידים ולא מתוך הבנת החוזה והעובדה כי חתמה על ויתור זכויות תמורת כלום לטענתה, במסמך הסוה"י מעידה על ניצול תמימותה ואי הבנת החוזים עליהם אולצה לחתום.

הוסיפה וטענה המערערת כי התחייבות האגודה כלפיה לענף הפרנסה לזכויות בבית להעברת שטח לצמיתות ודאגת המפרק היוצא להשיב לה את ענף הפרנסה עד היום מעידים על יחסים וקשרים משפטיים המייחדים בדרך כלל חברי אגודה.

בכל המסמכים עליהם נאלצה המערערת לחתום לא נשללה במפרש חברותה מכוח תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג 1973.

נישולה של המערערת מכל זכויותיה והשארתה כברת רשות בלבד, פוגעת בה פגיעה חמורה ובלתי ראויה ומותירה אותה כבת ערובה להלוואות שונות שנעשו על ידי שתי האגודות ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

 

עיקר טיעוני המפרק-

חברותה של המערערת באגודה פקעה והסתיימה מרצון חופשי כפי שעלה מדוחו"ת החקירה שהתנהלו בפני הרשם. כך גם עולה ממסמכים חתומים על ידי המערערת ואושרו כחתומים על ידה.

המערערת אף אישרה כי למעט ההסכם בנוגע למזנון אין ולא תהיינה לה תביעות טענות ודרישות כנגד האגודה לרבות לא מכוח סיום חברותה באגודה.

לטענתו, צדק החוקר במסקנתו לפיה חברותה של המערער באגודה פקעה עם יציאתה ממנה וחתימתה מרצון חופשי על הסכמים מפורשים וכתב יציאה מהאגודה.

המערערת פרשה מרצונה החופשי מהאגודה וכנגד כך קיבלה את הזכויות בבית המגורים ללא תשלום. כך נעשה במסגרת הסר לו חברו והסכימו כלל הגורמים המעורבים. אלמלא הסדר זה שאפשר העברת בתי המגורים לחמשת חברי האגודה ללא תמורה היו עלולים אותם החברים למצוא את עצמם בגדר הליכי הפירוק וידם על ראשם.

זכותו של חבר לפרוש מהאגודה הינה זכות יסוד חוקתית שאין להגבילה. המערערת מימשה את זכותה כנגד תמורה. רישום בית המגורים על שמה ללא  תמורה לאגודה. מעשה זה הינו בגדר מעשה עשוי.

המערערת חתמה מרצונה החופשי על מסמכים וחוזים והסכמתה הינה בגדר הסכמה מחייבת אשר אין עילה על פי דין לבטלה.

יש לבחון את בקשתה של המערערת במשקפי דיני החוזים ועל כן לא קיימת אף עילה לביטול ההסכמים עליהם חתמה מרצונה.

המערערת אף לא נתנה הודעת ביטול להסכמים בדבר פקיעת חברותה באגודה ובוודאי שלא התיימרה לעשות כן תוך זמן סביר.

הדרך לביטולם של חוזים אלו אינם יכולים להיעשות במסגרת תיקון פנקס חבר וכל עוד עומדים חוזים אלו בתוקפם אין זה באפשרותו או בסמכותו של הרשם לקבוע כי המערערת הינה חברה באגודה.

המפרק הוסיף כי המערערת מנועה ומושתקת מלכפור בכך שחברותה באגודה פקעה והסתיימה באשר יצרה מצג לפיו היא פרשה מחברותה באגודה והאגודה הסתמכה על כך עת הסכימה להעביר את הבית על שמה ללא תמורה.

 

בדיון שהתקיים בפני ביום 07/11/07- חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם כפי שפורטו בעיקרי הטיעון שהגישו לפיכך, לא מצאתי מקום לחזור עליהם שוב בהחלטתי זו.

 

דו"ח החקירה מיום 29/07/07-

החוקר מציין את דו"ח חקירתו של מר משה יהודה מיום 18/08/05 המהווה חלק בלתי נפרד ממצאי החקירה הנוכחית.

ביום 29/05/89 מונה לאגודה ועד ממונה עקב הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה ועל כן התקבלו מספר החלטות ביום 16/03/98 על ידי המשקם עו"ד א.כץ לעניין הסדר החובות של האגודה.

ביום 16/12/03 שינתה האגודה את שמה "מאשלים- מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ", ל"אשלים- אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ" ותקנונה שונה בהתאם.

הגופים הקשורים לאגודה הסוכנות היהודית ומ.א רמת הנגב הגיעו בזמנו להחלטה לבקש את פירוק האגודה ולהמשיך את פיתוח היישוב כיישוב קהילתי המנוהל על ידי ועד מקומי.

בדו"ח חקירתו של מר משה יהודה צוין מפורשות כי באגודה אין חברים ואין מועמדים לחברות וכי- 5 משפחות החברים שנותרו מהמושב השיתופי שננטש, קיבלו את הבתים שהתגוררו בהם בתמורה לוויתור על חברותם וכנגד דמי העזיבה להם היו זכאים.

הועד הממונה המורכב מנציגי הסוכנות היהודית, נציגי המועצה האיזורית רמת נגב, הצהירו בפני החוקר משה יהודה כי האגודה אינה רלוונטית ליישוב הקהילתי המיועד לניהול על ידי הועד המקומי וכן אין כוונה לקלוט חברים חדשים וכל עצם קיומה נועד להחזרת חובות לסוכנות היהודית. לפיכך, המליץ גם בפני הרשם לפרק את האגודה.

החוקר הציג את טענותיה של המערערת לפיהן הרשויות באזור פלשו לשטחים המהווים רכוש החברים, ללא ידיעת חברי האגודה ואף טענה כי שינוי שמה של האגודה וכן שינוי התקנון נעשו שלא בהסכמת חברי האגודה.

החוקר ציין את פנייתו של עו"ד היים המפרק הזמני לאגודה שהעביר בכתב את התייחסותו לעו"ד איטה ילין היועצת המשפטית של משרד הרשם מיום 08/01/06.

עו"ד היים טען כי חברי האגודה צברו חובות גדולים בסך של עשרות מליוני ₪ ובהיעדר מקורות לתשלום חובות לנושים ומתוך רצון לקיים באשלים יישוב מאוכלס, הציעה הסוכנות הסדר שהובא בפני המשקם ולפיו, 5 המשפחות ובהן המערערת, תקבלנה את הזכות בבית המגורים וזאת כנגד הפסקת חברותן באגודה ובכך מקבלות הן את הפיצוי למיצוי זכותן על פי תקנה 20 לתקנות החברות.

הסוכנות מצידה ויתרה על יתרת 47 בתי המגורים לצורך מימוש ולהחזר חובות האגודה ואילו לגבי גורמי הייצור, אלו ימשיכו להיות שייכים לסוכנות אשר תפעל בהם בהתאם לשיקול דעתה.

לטענת עו"ד היים בדצמבר 2001 חתמה המערערת על חוזה עם הסוכנות בעניין הבית בו היא מתגוררת ובכלל זאת, הודעה על הפסקת חברותה באגודה וכן על חוזה בעניין הזכויות בפונדק ובכך נפסקה חברותה באגודה.

עו"ד היים צירף מסמך ללא תאריך המיועד למושב השיתופי אשלים ובו חתימתה של המערערת על הודעתה כדלקמן:

 

בהתאם לתקנה 27 לתקנון ההתאגדות של אשלים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן- "האגודה") הרינו להודיעכם בזאת כי החלטנו לצאת מהאגודה.

הרינו מבקשים בזאת כי חברותנו באגודה תפקע לאלתר החל מיום קבלת ההודעה.

 

כמו כן צירף עו"ד היים, הסכם חתום בין האגודה לבין חברי האגודה לבין הסוכנות היהודית עליו חתומה אף המערערת שעיקריו הם:

 

התחייבות חברי האגודה כי החליטו לצאת מן האגודה.

בכפוף לביצוע התחייבויות הצדדים מוותרים הצדדים על כל תביעה לרבות דמי עזיבה.

חברי האגודה לא ידרשו בתשלום בגין שימוש בדירת המגורים וזאת עד להקצאת זכויות.

תנאי מתלה לכניסתו לתוקפו של ההסכם הוא מתן הודעה חתומה על יציאת חברי האגודה מהאגודה.

במסגרת הקצאת הזכויות יוקצה לגברת קיטאי קרקע של 500 מ"ר בתנאי ההקצאה לתושבים החדשים בישוב החדש.

 

החוקר קבע בפרק המסקנות שבדו"ח החקירה כי חברותה של המערערת באגודה פקעה על פי תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג 1973 (להלן- "תקנות החברות") וזאת עם יציאתה מהאגודה לאחר שחתמה על הסכם והודיעה מפורשות יחד עם חתימתה על כתב יציאה מהאגודה מרצונה החופשי.

זכותה של המערערת לפרוש מחברותה באגודה הינה זכות המעוגנת בתקנה 5 (א)(6) לתקנות החברות וההגבלות הקיימות העלולות למנוע פרישת חבר מהאגודה אינן מתקיימות במקרה דנן מאחר ולא הייתה התנגדות של האגודה לפרישת המערערת.

על פי האמור בהחלטת הרשם מיום 10/08/06 נושא חברותה או אי חברותה של המערערת לא היווה פקטור ומשקל להחלטתו להורות על פירוק האגודה אשר הגיעה לסוף דרכה ואין הצדקה להמשך קיומה ועל כן אין בנמצא כל קשר בין סוגיית חברותה לבין הליך הפירוק.

פסק המשקם מיום 16/03/98 מקנה למערערת זכות כנגד הסוכנות היהודית למציאת פתרון למצבה ולעיסוקה אולם אין בכוחו לאיין את הסכמתה וויתורה מרצון על חברותה באגודה.

לאור כל האמור במסקנות שעלו מדו"ח החקירה, המליץ החוקר לקבוע כי לאחר שהמערערת הסכימה מרצון לוותר על חברותה באגודה לא ניתן לראות בה כיום כחברה באגודה.

 

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן-

ראשית אדגיש למען הסר ספק ולמען הסדר הטוב, כי למרות טענותיה המרובות של המערערת והעלאת טענות אין ספור בכל ההליכים בעניינה, החלטה זו תעסוק בנושא אחד והוא: חברותה של המערערת באגודת "אשלים אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ בפירוק".

המערערת לא חסכה שבטה גם בעיקרי הטענות שהגישה בקשר עם חקירה זו ופירטה שוב וללא צורך, את ההליכים הקודמים שהתקיימו בעניינה כמו דוחו"ת החקירה הראשון והשני שעסקו בשאלת פירוק האגודה וסיווגה ותביעות שונות שהוגשו לבתי המשפט השונים, אך אין ביניהם קשר כלל לחקירה זו שעניינה הוא חברותה באגודה.

המערערת ניסתה לתקוף שוב את דו"ח החקירה הראשון של מר משה יהודה מיום 14/02/06 בטענה כי דו"ח החקירה האחרון מתבסס על עובדות דו"ח זה ולטענתה הינו דו"ח מגמתי, המתעלם מעובדות המעידות על הפרת חובה חקוקה, החלטות שרירותיות  על הטעיה ואי גילוי נאות של מסמכים.

רוב טענותיה של המערערת נטענו בהקשר של שינוי תקנון האגודה וסיווגה שנעשו לטענתה ללא ידיעתה והסכמתה. אך למצער, בין טענות אלו לבין שאלת חברותה באגודה אין קשר ועיקר טענותיה של המערערת בנושא חברותה, הסתכמו בטענה כי חתמה על המסמכים השונים תוך אמון בבעלי תפקידים ותוך אילוצה לחתום על מסמכים שונים.

בהקשר לטענתה כי האגודה הפרה עימה "חובה חקוקה", הרי שידוע הוא כי הטוען להפרת חובה חקוקה עליו לפרט מהי החובה שהופרה בעניינו. עוולת "הפרת חובה חקוקה" קובעת תנאים המקימים עילה לפיצוי בנזיקין. וזו לשון הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968- המקימה את העוולה:

 

(א)  מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

 

(ב)  לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."

 

בתמצית שלהלן, אציין את התנאים המצטברים המוטלים על כתפי התובע לצורך הוכחת עוולת "הפרת חובה חקוקה" על ידי המזיק:

נדרש כי הנתבע הפר חובה המוטלת עליו בחיקוק והחיקוק אינו מופיע בפקודת הנזיקין.

החובה החקוקה נועדה לטובת/הגנת הנפגע.

הנזק הוא מהסוג אליו התכוון החיקוק- על הנזק שנגרם להיות מסוג הנזק שהחובה החקוקה נועדה למנוע.

נזק הנובע מהפרת חובה חקוקה- קשר סיבתי עובדתי ומשפטי.

החיקוק לא התכוון לשלול את התרופה הנזיקית.

 

די אם אקבע כי המערערת לא הצביעה על הפרת החובה הרלוונטית שהופרה בעניינה ולא פירטה דבר באשר לנזקים שנגרמו לה על ידי הפרת החובה, מלבד טענה סתמית שנטענה ולא פורשה.

טענתה העיקרית השנייה של המערערת נסב סביב ניצול תמימותה כטענתה ואי הבנת החוזים עליהם חתמה. ראה לעניין זה הוראות סעיפים 17 ו- 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973:

"כפיה:

א. מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.

           

עושק:

מי שהתקשר עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

 

המסמך העיקרי עליו מושתת דו"ח החקירה ומסקנות החוקר באשר לויתורה של המערערת על חברותה באגודה, הינו "כתב יציאה מן האגודה" עליו חתמה המערערת, שצורף כנספח א' להסכם, שנערך בינה לבין האגודה ובין הסוכנות היהודית ולשונו כדלהלן:

 

בהתאם לתקנה 27 לתקנון ההתאגדות של אשלים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן- "האגודה") הרינו להודיעכם בזאת כי החלטנו לצאת מהאגודה.

הרינו מבקשים בזאת כי חברותנו באגודה תפקע לאלתר החל מיום קבלת ההודעה.

 

על מסמך זה חתמה המערערת לצורך ויתור על חברותה באגודה וזאת על מנת שירשמו לטובתה הזכויות בביתה על שמה. המערערת לא פירטה את נסיבות חתימתה על המסמך בעיקרי הטיעון ולא פירשה מדוע יש לבטל מסמך זה או לראות בו כבטל. יתרה מזאת, אף לא ביקשה לבטל את החוזה האמור.

ביהמ"ש העליון בע"א 2299/99 אברהם שפייר נ' חב' דיור לעולה, פ"ד נ"ה (4) 213, 235, 234, הביא מדברי בית המשפט בע"א 1569/93 יוסי מאיר נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מ"ח (5) 705 ובעמוד 719 לפסק הדין, התייחס בית המשפט לבעייתיות בהבחנה בין לחץ כלכלי לגיטימי ובין לחץ כלכלי ההופך לכפיה וכדבריו:

 

"בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה.

עניננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי - חברתי - כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם".

 

יפים לענין זה, גם הדברים שנאמרו בע"א (חיפה) 4710/98 משה משה נ' א.ש.ט.ס ייזום ושיווק בע"מ, תק' - מ"ח 98 (3) 1630:

 

"גם טענת החתימה תחת לחץ, היינו טענת הכפיה/העושק, אינה מקובלת עלי. לא כל חתימת הסכם שתנאיו גרועים - לכאורה - מתנאי השוק, מעידה על החותם כי פעל תחת לחץ. יתרה מזו, יכול אדם לחתום על חוזה, על שטר וכל כיו"ב מחמת לחץ כלכלי או אישי בו הוא נתון, ובכל זאת לא יגיעו הדברים עד כדי עושק או כל עילת ביטול דומה. טול, דרך משל, אדם הנתון במאסר, אשר לצורך גיוס הסכום הנדרש לשחרורו בערבות מוכר הוא נכס מנכסיו: כלום יכול אתה לומר כי מכירה זו נעשתה מחמת כפיה או עושק? הן הברירה - בידו היתה.

 

להנחת דעתו של המערער, הסבור כי לא התקשר בהסכמים עם המשיבה מרצונו החופשי, אוסיף ואומר כי הכפיה (ס' 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973) והעושק (שם, סעיף 18), אינם נמדדים בקנה מידה סובייקטיבי. אין אמונתו של אדם כי אולץ להתקשר בחוזה מביאה לידי הכרה ביכולת ביטולו, והדרך מאמונה זו ועד למתן גושפנקה משפטית לה - רחוקה וזרועת מוקשים...".

 

צא וראה כי לאחר דברים אלו, נוכחתי כי המערערת לא הודיעה על ביטול ההסכמים ולא העלתה בשום שלב הסתייגות מתוכנם או מחוקיותם. ועוד, לראשונה נזכרה המערערת להעלות את הטענה כי הינה עדיין חברה באגודה, לאחר שנים רבות וזאת עשתה בעת הדיון בערעורה, על החלטת הרשם לפרק את האגודה כאשר נטען שאין לה כל מעמד מאחר והיא אינה חברה באגודה.

לא זו אף זו, בעיקרי הטיעון מטעמה בפסקה 18 טענה המערערת כדלהלן:

 

"התחייבויות האגודה כלפי המערערת לענף פרנסה, לזכויות בבית, להעברת שטח לצמיתות ודאגת המפרק היוצא להשיב למערערת את ענף הפרנסה עד היום (ראה נספח ה') מעידים על יחסים וקשרים משפטיים המייחדים בד"כ חברי אגודה. קשרים אלה נמשכים עד היום מכוח היות המערערת 20 שנים חברת אגודה." (ההדגשה שלי- ט.ב).

 

מחד טענה המערערת כי לא הבינה את מהות החוזים עליהם אולצה לחתום כדבריה, תחת ניצול תמימותה ומתוך חתימה על מסמכים, תוך אמון בבעלי התפקידים ולא תוך הבנתם ומאידך, הדגישה את התחייבויות האגודה כלפיה ואת היחסים והקשרים המשפטיים לכאורה בינה לבין האגודה. כלום לא הבינה את לשון המסמכים עליהם חתמה?!

כיצד אם כן חתמה על מסמכים וחוזים המעבירים לה את הזכויות בבית המגורים, ללא כל תמורה ובאים להיטיב עם מצבה, כמו גם חוזה המזנון עליו נמצאה חתומה ומצד שני, טענה כי לא הבינה את האמור במסמכים אלו.

עולה מכל האמור לעיל, כי המערערת ויתרה מרצונה החופשי על חברותה באגודה ולא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש, לצורך הקביעה כי חתמה על המסמכים השונים תוך כפייה או עושק כפי שטענה. אוסיף ואדגיש, כי לא התרשמתי כי בעלי התפקידים השונים באגודה בגדו או פגעו באמון המערערת כפי שטענה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מאמץ את המלצותיו של החוקר כפי שהמליץ בדו"ח החקירה מיום 29/07/07 וקובע, כי המערערת הסכימה מרצון לוותר על חברותה באגודה ועל כן, אין לכלול אותה בפנקס החברים.

אין צו להוצאות.

 

ניתן היום 19/11/07 בהיעדר, טל בראון, עו"ד המזכירות תעביר החלטתי לצדדים עוזר רשם האגודות השיתופיות