ערעור על מסקנת חוקר כי תנועת הקיבוץ הדתי וקיבוצי הקיבוץ הדתי אינם חברים בניר שיתופי, ומעולם לא היו חברים בה.
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 57-000020-8
בעניין: "הקיבוץ הדתי – איגוד הקבוצות של הפועל המזרחי,
התנועה
ובעניין: עלומים – קבוצת
בארות יצחק – קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ
ראש צורים – קבוצת
קיבוץ מגדל עוז
קבוצת סעד
קבוצת עין צורים – קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ
לביא – קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ
שדה אליהו - קבוצת אריה קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ
קבוצת אברהם – קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ.
יבנה – קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ
כפר עציון – קבוצת
מעלה גלבוע – קבוצת
קבוצת שלוחות
המשיגה
ובעניין : ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ
המשיבה
ה ח ל ט ה:
ענייננו בהשגה על ממצאי ומסקנות דו"ח חוקר.
רקע עובדתי:
ביום 12.3.01 נתקבלה בקשת המשיגות לבדוק את סוגיית חברותן במשיבה, בבקשה כי תוכר כחברה אצל ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ (להלן: "המשיגה" או "ניר שיתופי") וכי יתוקן פנקס החברים של המשיבה, לפי תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן – "תקנות החברות").
ביום 16.6.02 מונה מר זרח יהב, סגן מנהל תחום פיקוח באגף לאיגוד שיתופי במשרד התמ"ת (להלן: "החוקר") לחקור בשאלת חברות המשיגה במשיבה, לפי ס' 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").
ביום 5.9.05 הגיש החוקר את ממצאי חקירתו, על פיהם אין להכיר במשיגה כחברה מן המניין במשיבה.
ביום 3.11.05 התקבלה השגתה של המשיגה על דוח החוקר ועל מסקנותיו.
השגה זו היא נשוא ההליך שבפני.
דו"ח החוקר:
מדו"ח החוקר עולים הממצאים הבאים:
קיבוצי הקיבוץ הדתי לא הגישו בקשה להתקבל כחברים ולא התקבלו ככאלה על ידי הנהלת האגודה.
ניתן להיות חבר באגודה מכוח הוראה מפורשת בתקנון; תנועת הקיבוץ הדתי אינה חברה באגודה על פי הוראה כזו.
ניתן להיות חבר באגודה שיתופית מכוח התנהגות; אלא שלא התקיימו התנאים הנדרשים להכרה בחברות על פי התנהגות.
לפיכך, קבע החוקר, תנועת הקיבוץ הדתי וקיבוצי הקיבוץ הדתי אינם חברים במשיבה, ומעולם לא היו חברים בה.
עיקר טענות המשיגה:
לטענת המשיגה, הרי שקיבוצי הקיבוץ הדתי עמדו ועומדים בקריטריונים להכרה בחברות מכוח התנהגות.
קיבוצי הקיבוץ הדתי השתתפו בהון האגודה, שילמו מיסים לאגודה, והשתמשו בשירותיה. לטענת המשיגה, נציג קיבוצי הקיבוץ הדתי אף השתתף באסיפות הכלליות של המשיבה.
טעה החוקר כאשר הסתמך על הסכם היסטורי משנת 1953 בהגיעו למסקנותיו; המסמך ניתן לחוקר על מנת להבהיר את הרקע ההיסטורי.
מר צבי ווגנר, חשב מוסדות הקיבוץ הדתי במשך 45 שנה, מסר בתצהירו שלקיבוצי הקיבוץ הדתי היה נציג במוסדות המשיבה. מר ווגנר עצמו אף הצהיר שהשתתף בישיבות המשיבה. מר אריה קרול, אשר שימש חבר המזכירות המורחבת של הקיבוץ הדתי במשך שנים רבות ואף שימש מזכ"ל הקיבוץ הדתי, הצהיר כי זכור לו במדויק מינויו של מר יששכר כוכבא מקבוצת יבנה לנציג קיבוצי הקיבוץ הדתי במשיבה. טענה המשיגה כי ייתכן ותצהירים אלה לא עמדו בפני החוקר בעת כתיבת הדו"ח, ולכן אין לראות בדו"ח כדו"ח סופי.
לכן, טענה המשיגה, יש לקבוע, כי המשיגה חברה במשיבה ויש להוסיפה לפנקס חברי המשיבה.
עיקר טענות המשיבה:
דו"ח החוקר הינו מלא, סופי וממצה, ויש לקבל את מסקנותיו לפיהן קיבוצי הקיבוץ הדתי אינם ומעולם לא היו חברים במשיבה.
התשלומים ששולמו על ידי הקיבוצים היו תמורת הזכות לקבלת הלוואות ושירותים מהמשיבה, ואין בהם כדי להקנות חברות במשיבה.
קיבוצי הקיבוץ הדתי אינם ומעולם לא היו חברים בניר שיתופי, לא על פי תקנון המשיבה ולא על פי הדין.
המשיגה טענה כי יש לדחות השגות המשיגה, ולאמץ את ממצאי החוקר והמלצותיו.
לאחר הדיון שהתקיים בפני ולאחר שקראתי בעיון את החומר שבפני הנני קובע כדלקמן:
סוגיית נטל ההוכחה
ראשית, יודגש כי תנועת הקיבוץ הדתי אינה חברה במשיגה, "ניר שיתופי"; על כך אין מחלוקת בין הצדדים. קיבוצי הקיבוץ הדתי אינם רשומים בפנקס החברים של המשיבה, ולפיכך, הקיבוצים טוענים להיותם חברים במשיבה מכוח התנהגות. פשיטא, שנטל ההוכחה להיות קיבוצי הקיבוץ הדתי חברים במשיבה רובץ לפתחם.
להלן דברי הדין הרלוונטיים לסוגיית הקבלה לחברות באגודה שיתופית בענייננו:
תקנה 2 לתקנות החברות:
"(א) אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש לה בקשה, בדרך הקבועה בתקנות האגודה.
(ב) קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה".
אין חולק על כך שלא תנועת הקיבוץ הדתי ולא קיבוצי הקיבוץ הדתי התקבלו לחברות בדרך זו. קיבוצי הקיבוץ הדתי טענו שיש להכיר בהם כבחברים מכוח תקנה 2א לתקנות החברות:
"נסיבות מיוחדות להכרה בחבר:
נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".
דיון בטענת המשיגה לקבלה לחברות על סמך התנהגות
החוקר בדק את שאלת חברותן של תנועת הקיבוץ הדתי (להלן: "התנועה") ושל קיבוציה (להלן: קיבוצי הקיבוץ הדתי") באגודה השיתופית "ניר שיתופי –
במסקנותיו ובממצאיו קבע החוקר שהתנועה וקיבוצי הקיבוץ הדתי אינם חברים בניר שיתופי. הקיבוצים טענו להיותם חברים מכוח התנהגות, כדין, בהתאם לתנאים הבאים שפירט החוקר:
חברות באחת מהרשויות הנבחרות של האגודה.
השתתפות והצבעה באסיפות הכלליות.
השתתפות בהון האגודה
תשלום מיסים לאגודה
שימוש בשירותי האגודה
קיבוצי הקיבוץ הדתי טענו שהם השתתפו בהונה של ניר שיתופי, שילמו מיסיה והשתמשו בשירותיה. החוקר קבע כי אכן קיבוצי הקיבוץ הדתי נהנו מחלק משירותי ניר שיתופי וחויבו בחיובים שונים, אלא שהמסגרת המשפטית שהתוותה את מערכת היחסים שבין קיבוצי הקיבוץ הדתי לבין ניר שיתופי פעלה מכוח הסכם שבין הצדדים, ואין כל קשר בין מערכת יחסים זו לחברות בניר שיתופי.
טענו קיבוצי הקיבוץ הדתי כך:
"מהאמור לעיל עולה כי הוצגו בפני החוקר מסמכים, קבלות, ספרי חשבונות וכיוצא בזה, המצביעים במפורש על העובדה כי קיבוצי הקיבוץ הדתי השתתפו בהון האגודה, שלמו תשלומי מיסים לאגודה והשתמשו בשירותי האגודה. למרות האמור לא בחן ו/או התייחס החוקר לכל המסמכים כאמור ובחר, ויתכן בשגגה, להתעלם מהם".
איני מקבל הטענה לפיה החוקר התעלם ממסמכים אלה. קיבוצי הקיבוץ הדתי רשמו ומנו את המסמכים השונים שהוצגו בפני החוקר, ברשימה הנראית כמועתקת מתוך דו"ח החוקר עצמו. מתוך דברים אלה, עוד ביקשו קיבוצי הקיבוץ הדתי להסיק כך:
"על החוקר היה להתייחס לכל קיבוץ וקיבוץ בנפרד ולראות ביחסים בין הקיבוץ לאגודה כיחסים הדדיים בין אגודה לחבר, כעולה מהמסמכים הנ"ל".
אני דוחה טענה זו. החוקר התייחס לכל קיבוץ בנפרד, רשם פירוט של המסמכים השונים שהוצגו בפניו ומעל לכל – אף קבע שאכן קיבוצי הקיבוץ הדתי נהנו מחלק משירותי ניר שיתופי וחויבו בחיובים שונים. אלא שחיובים אלה והשירותים שניתנו בוצעו מתוך מסגרת חוזית שהתקיימה בין ניר שיתופי לקיבוצי הקיבוץ הדתי. החוקר הבהיר כי המסמך חשוב להבנת הסוגיה, והביאו על כל סעיפיו. ההסכם נחתם ביום 8.10.53 בין המחלקה להתיישבות של הסתדרות הפועלים החקלאיים לבין המרכז החקלאי של הפועל המזרחי. להלן ההסכם:
הסכם זה יהיה זמני ותוקפו עד להחלטת אחד הצדדים לשנותו.
בתקופת ההסכם הזה ישלח המרכז החקלאי של הפועל המזרחי שלשה נציגים למחלקה להתיישבות; לשניים מהם תינתן זכות הצבעה, ולאחד – זכות דעה מייעצת (ההדגשה לא במקור).
שני הנציגים הנ"ל יעבדו בפועל במחלקה להתיישבות באופן חלקי שלושה ימים בשבוע כל אחד – בתפקידים שיימסרו לידיהם תוך הסכם, וישתתפו בוועדות ובנציגויות פנים וחוץ.
בתקופת ההסכם ישלמו משקי הפועל המזרחי ל"ניר" השיתופי את התשלומים השנתיים המוטלים על כל היישובים המסונפים להסתדרות החקלאית ולפי המפתח שנקבע על ידה (ההדגשה לא במקור).
הסכומים שישולמו ע"י משקי הפועל המזרחי, כנ"ל – ירשמו ב
אם ההסכם יבוטל, יהיה הפועל המזרחי רשאי לקבל את הסכומים ששולמו ע"י משקיו, בנכוי החובות של אותה השעה ואחוז מסוים שיקבע עבור שירותי "ניר" השיתופי (ההדגשה לא במקור).
בתקופת ההסכם ישתתף המרכז החקלאי של הפועל המזרחי בתקציב של המחלקה להתיישבות בסכום חודשי כולל – לפי בסיס שיוסכם עליו.
בתקופת ההסכם יהיו ישובי הפועל המזרחי בעלי זכויות וחובות שווים בכל הנוגע לטיפולה של ההסתדרות החקלאית.
הסכם זה אינו פוגע בחלקו של הפועל המזרחי בעליות חדשות, שנקבע ע"י הנהלת הסוכנות היהודית".
מהסכם זה עולה במפורש, שעל משקי הפועל המזרחי לשלם סכומים שונים לניר שיתופי ובתמורה יקבלו משקי הפועל המזרחי זכות הצבעה במחלקה להתיישבות ובוועדותיה (ודוק: לא בניר שיתופי). הסכם זה הוא ראש, שורש ובסיס, להתקשרות שבין קיבוצי הקיבוץ הדתי לבין ניר שיתופי. החוקר התייחס למסמכים נוספים, שהעידו על כינון מערכת יחסים חוזית בין קיבוצי הקיבוץ הדתי לבין "ניר שיתופי". החוזה והמסמכים השונים מדברים בעדם. אילו הייתה כוונה כלשהי להכיר בקיבוצי הקיבוץ הדתי כבחברים, לא היה צורך כלל בהסכמים אלה. ההסכם והמסמכים הסדירו התקשרות חוזית בין קיבוצי הקיבוץ הדתי לבין ניר שיתופי. בא כוח קיבוצי הקיבוץ הדתי, במכתבו מיום 29.10.03, צירף כראיה לטענותיו את ההסכם הנזכר מיום 8.10.53, והוסיף מסמך הנושא את הכותרת "סיכום הוועדה לבירור ענייני המרכז החקלאי" בו נכתב כי –
"בתקופת ההסכם יהיו משקי הפועל המזרחי בעלי זכויות וחובות שווים ליתר היישובים לגבי פעולות 'ניר שיתופי'".
עוד הציגו קיבוצי הקיבוץ הדתי חוזה מיום 6.11.83, שנעשה ונחתם בין "
"הסכמים ומסמכים בין המרכז החקלאי של הפועל המזרחי בשם חבריו (קיבוצי הקיבוץ הדתי) לבין המרכז החקלאי של ההסתדרות מיום 8.10.53 בדבר הצטרפות חברי הקיבוץ הדתי לניר שיתופי כשותפים וחברים שווי זכויות".
דומני, כי טעות קשה נפלה בידי קיבוצי הקיבוץ הדתי ובא כוחם. מסמכים אלה, לא רק שאין בידם כדי להוכיח חברות בניר שיתופי, אלא להפך: מסמכים אלה יש בכוחם להעיד על אי רצון וחוסר כוונה להצטרפות כחברים מן המניין לניר שיתופי. הצטרפות לחברות על סמך התנהגות תוכר כאשר היחסים בין המבקש בהכרה לבין האגודה מצביעים על כוונה להכיר במבקש כחבר. לו הייתה קיימת כוונה להכיר בקיבוצי הקיבוץ הדתי כחברים, הייתה ניר שיתופי מקבלת אותם לחברות בצורה פורמאלית ובהתאם לתקנון. הכרה מתוך התנהגות תוכר כאשר לא קיימת הסדרת יחסים על פי חוזה. אחרת, תהווה הכרה כזו פגיעה באומד דעת הצדדים, אי כיבודו והתעלמות ממנו. שיתוף הפעולה בין הצדדים במקרה דנן אינו אלא ביצוע חוזה.
במידה וקיים חוזה בין הצדדים, הרי שפעולות שבוצעו מכוח החוזה נמצאות מחוץ למערכת היחסים שבין אגודה לחבריה. לפיכך, לא תוכר חברות מכוח יחסים אלה.
כאן אבקש להוסיף את דבריו של בא כוח קיבוצי הקיבוץ הדתי, אשר מסרם לחוקר ביום 19.11.02:
"עד 1953 שיתוף הפעולה לא היה מעוגן בהסכם. והקיבוצים לא היו חברים".
ועוד:
"עם חתימת ההסכם מיום 8.10.53 שנחתם בין המחלקה להתיישבות של הסתדרות הפועלים החקלאיים לבין המרכז החקלאי של הפועל המזרחי, הצטרפו למעשה קיבוצי הקבה"ד ל"ניר שיתופי".
דברי בא כוח קיבוצי הקיבוץ הדתי, לפיהם החוזה הנזכר משנת 53', הוא ההליך דרכו התקבלו לחברות קיבוצי הקיבוץ הדתי בניר שיתופי, אין בהם ממש ואינם יכולים להתקבל. דברים אלה אף משנים מן הטענה ל"חברות מכוח התנהגות" והופכים אותה לטענת "חברות מכוח הסכם"; דא עקא, שאין בדין אפשרות כלשהי לקבלה לחברות מכוח הסכם גרידא. מה גם, שככתוב בסעיף 1 להסכם האמור, ההסכם הינו זמני. תוקפו של ההסכם הוא עד אשר אחד הצדדים יבחר לסיימו. אציין, שגם בטענה לפיה יש בחוזה אחר, חוזה ליצירת קרן משותפת (לעזרה בהלוואות למשקים של הקיבוץ הדתי), כדי להצביע על קבלה לחברות, אין ממש. הטענה נטענה מפני שנכתב בהקדמתו של החוזה:
"היות ושני הצדדים החליטו ליצור קרן משותפת לעזרה בהלוואות למשקים של הקיבוץ הדתי – החברים בניר שיתופי בע"מ (הדגשה שלי – א.ז)".
כאמור, אין בהסכם כדי ליצור יחסי חברות בין הצדדים, ואין בהסכם כדי להמיר הליך קבלה פורמאלי לחברות. זאת ועוד: ככתוב במפורש בסעיף 7 להסכם דנן, ההסכם הינו זמני בלבד, עד אשר אחד הצדדים יראה לנכון להפסיק ההתקשרות. עוד יודגש, שההסכם נחתם בשנת 83'; למילים הסתמיות בדבר חברותם של קיבוצי הקיבוץ הדתי אין גיבוי בפועל, מפני שהוכח שלא היה לקיבוצי הקיבוץ הדתי נציג בניר שיתופי (כאמור, נבדקו פרוטוקולים משנת 79' והלאה). אציין שמדו"ח החוקר עולה כי לא נעלם מעיניו ההסכם דנן. עוד יצוין, שגם נושא הפסקת החברות אינו יכול לנבוע מ"הסכם קבלה לחברות", והפסקת חברות חייבת להיות על פי תקנון האגודה או על פי הפקודה ותקנותיה. לו היה עולה על הדעת שמדובר ב"הסכם קבלה לחברות", הרי שפשיטא שלא הייתה ניתנת בו יכולת הפסקת חברות חד צדדית, לשני הצדדים. זאת מאחר ואגודה אינה יכולה להפסיק חברותו של חבר באופן חד צדדי, מאחר ובכך היא שוללת ממנו זכויות מוקנות, ועשויה להתקיים בעייתיות משפטית גם בפרישה חד צדדית של חבר.
לפיכך, אני דוחה טענה זו של קיבוצי הקיבוץ הדתי.
לטענת קיבוצי הקיבוץ הדתי שהסכומים ששולמו לניר שיתופי חושבו על פי פרמטרים שנקבעו לחברי ניר שיתופי, ולכן אין להפלות בין אלה לאלה
אני דוחה טענה זו, מפני שאין בה, לכשלעצמה, כדי להכיר בקיבוצי הקיבוץ הדתי כחברים. יתרה מזאת, אין בה כדי להוציא את קיבוצי הקיבוץ הדתי מהמסגרת החוזית בה הם נמצאים כלפי "ניר שיתופי". טענת קיבוצי הקיבוץ הדתי לפיה אין להפלות בינם לבין החברים בניר שיתופי, עקב הפרמטרים הזהים, אינה יכולה להתקבל. ניתן לדון באפליה כאשר מדובר באי שוויון בין חבר לחבר; לא בין המתיימר להיות חבר לבין חבר כדין. לפיכך, אני דוחה טענה זו.
טענו קיבוצי הקיבוץ הדתי טענה לפיה הם משוכנעים ש"בבדיקה פשוטה" יעלה כי למרביתם של החברים באגודה אין ולא בנמצא בקשת הצטרפות פורמאלית, ושכך התנהלה אגודת ניר שיתופי.
אין ממש בטענה זו. אין ענייננו בסוגיית חברותן של אגודות אחרות בניר שיתופי. לא ברור על מה מסתמכים קיבוצי הקיבוץ הדתי בטענתם לפיה דרך ההתנהלות של אגודת ניר שיתופי הייתה לצרף חברים ללא בקשת הצטרפות; כך או כך, הדברים לא גובו בראיה כלשהי. לפיכך, אני דוחה טענה זו.
סוגיית ההלוואות
קיבוצי הקיבוץ הדתי טענו כי ניר שיתופי העניקה הלוואות לחבריה ולא לכל דכפין. מאחר וקיבלו חלק מקיבוצי הקיבוץ הדתי הלוואות מניר שיתופי, הרי שהדבר מעיד על חברות באגודה.
איני מקבל טענה זו. להלן תגובת ניר שיתופי לדברים:
"במסגרת קידום מטרתה לסייע כלכלית לחבריה, העניקה ומעניקה ניר שיתופי לחבריה הלוואות כספיות ושירותים נוספים. על מנת לאפשר את מתן ההלוואות, מבלי שהדבר יפגע במצבה הכלכלי של ניר שיתופי ויביא לשחיקה בהון האגודה, היה על כל חבר בניר שיתופי המעונין בקבלת הלוואה, לשלם סכום שנתי מסוים לניר שיתופי שכונה "תרומה להגדלת הון".
במהלך השנים ולבקשת קיבוצי הקיבוץ הדתי החלה ניר שיתופי להעניק הלוואות לחלק מקיבוצי הקיבוץ הדתי, למרות שאלו לא היו חברים בניר שיתופי. בתמורה לזכות שניתנה להם ליהנות מן ההלוואות, שילמו גם קיבוצי הקיבוץ הדתי התשלום אשר כונה כאמור לעיל "תרומה להגדלת הון".
כך טענה המשיבה:
כפי שנכתב בדרישת התשלום שהוצאה על ידי ניר שיתופי, "סכומים אלה שאנו גובים מיועדים להגדלת הון האגודה במטרה לאפשר מתן הלוואות בריבית נמוכה לתאגידים הזקוקים לכך ופעילות שוטפת אחרת" (נספח 7 למכתב עו"ד הלפרין, בא כוח המשיגה, מיום 29.10.03.).
ניר שיתופי ציינה את מכתבו רו"ח כהן מ"ברית פיקוח",
"בהתאם להחלטת
מדרישת התשלום עולה כי אין מדובר ביותר מאשר ביצוע עסקה, לפיה תמורת התשלום תהא לקיבוצי הקיבוץ הדתי זכות לקבל הלוואות בריבית נמוכה וליהנות משירותים של ניר שיתופי. לפיכך, ובהתאם לאמור בהחלטה זו לעניין היחסים החוזיים שבין הצדדים, אני דוחה טענה זו.
לטענת הקיבוצים בדבר השתתפות באסיפות המשיבה
לדעתי, מדובר בקריטריון החשוב ביותר לשם קביעת חברות באגודה. השתתפות בהצבעות אינה רק שותפות עסקית, אלא גם שותפות מהותית הכרוכה לעתים גם בהתוויית דרך, מדיניות, ואף בקבלת חברים והוצאתם.
להלן ציטוט טענת המשיגה בעניין זה:
"...זאת ועוד: הטענה כי קיבוצי הקיבוץ הדתי לא יוצגו במוסדות ניר שיתופי ולא השתתפו באסיפותיה הינה חסרת שחר עובדתי. לקיבוצי הקיבוץ הדתי היתה נציגות באסיפה הכללית ועל פי בדיקתנו קיבוצי הקיבוץ הדתי אכן השתתפו והוצגו באגודה בעבר, אלא שברבות השנים כל פעילות אגודת ניר שיתופי פחתה והתדלדלה ומשכך גם מעורבות קיבוצי הקיבוץ הדתי פחתה, כמו גם פעילותם של רוב החברים האחרים".
טענות אלה, דינן להידחות. לא ברור כלל כיצד קובעת המשיגה ש"אין שחר עובדתי" לאי השתתפות המשיגה באסיפות המשיבה. החוקר קבע כך במפורש, לאחר שבדק את כל הפרוטוקולים (מדובר במאות) של האסיפות הכלליות וישיבות ועד ההנהלה של המשיבה. אוסיף, שמבדיקת החוקר עלה כי בהזמנות לאסיפות הכלליות מופיעות שמותיהן של תנועות ההתיישבות החברות במשיבה והמייצגות את האגודות הראשוניות החברות במשיבה. קיבוצי הקיבוץ הדתי או תנועתם לא הוזמנה. טענת המשיגה לפיה על פי בדיקתה קיבוצי הקיבוץ הדתי "השתתפו באגודה בעבר" היא זו החסרת שחר עובדתי, וכמדומני שאין להכביר מילים על בדיקתה הפרטית הנטענת על ידי המשיגה והמתיימרת, לכאורה, לעמוד כראיית נגד לבדיקת החוקר האובייקטיבית, ללא כל תימוכין ראייתי מלבד דברי המשיגה עצמה. גם טענתה של המשיגה לפיה "...ברבות השנים כל פעילות ניר שיתופי פחתה והתדלדלה..." אינה מדויקת ואף אינה רלוונטית, וכדברי המשיבה- "מוסדותיה של המשיבה התכנסו כסדרם גם במשך השנים האחרונות נציגי החברים באסיפה הכללית נבחרים באסיפות התנועתיות..." וממילא אין הטענה נותנת ראיה להזמנת המשיגה לאסיפה הכללית של המשיבה. כאן, אבקש להתייחס לטיעון נוסף של המשיבה, לפיו מכתב מיום 3.6.67 שנשלח מ
"בעניין זה יפה כאלף עדים המסמך המצ"ב, שנית, כנספח "ד" מ
אין במכתב זה כדי להעיד על תוכנו. המכתב נכתב על ידי המשיגה, ובו לבדו אין די כדי להעיד על השתתפות באסיפות ניר שיתופי. זאת ועוד, מבדיקת החוקר עולה
כי –
"במשרדי האגודה נמצאו פרוטוקולים משנת 1979 ואילך. מבין מאות הפרוטוקולים שנבדקו (ונבדקו כל הפרוטוקולים), לא נמצא אף פרוטוקול בו השתתף נציג של קיבוצי הקיבוץ הדתי".
נטל ההוכחה להכרה בחברות על ידי התנהגות כבד הוא. בדיקת הפרוטוקולים מהווה ראיה לכך שמזה 26 שנה לא נוכח (וגם לא הוזמן) נציג כלשהו של קיבוצי הקיבוץ הדתי לאסיפה הכללית של ניר שיתופי או לישיבותיה. אם היה נציג כזה בשנת 67', לא ברור להיכן "נעלם" אותו נציג, לפחות משנת 79' ועד היום (טווח הזמן בו נמצאו פרוטוקולים לבדיקה על ידי החוקר). כאמור, מבחינה ראייתית, אין במסמך לכשלעצמו די כדי להעיד על האמור בו; המסמך נשלח מ
"במשך כל השנים, בד"כ מרכז ועדת המשק של הקיבוץ הדתי, היה חבר הנהלה בניר שיתופי".
לא ברור על אילו שנים מעיד מר ווגנר באומרו "כל השנים", והרי הוכח שלפחות משנת 79' (ואין ראיות חד משמעיות לגבי השנים הקודמות לשנה זו) לא היו לקיבוצי הקיבוץ הדתי נציגים כלשהם בניר שיתופי. עם זאת, לכאורה לא ברור מדוע קיים המכתב האמור, משנת 1967, המודיע על החלפת מר י' כוכבא בחבר יששכר
"החל מ- 1953 (מועד חתימת ההסכם) נעשה בעצם צירוף המשקים של הפועל המזרחי כדי שיקבלו את השירותים אותם מעניקה ניר שיתופי כמו ליתר החברים בניר שיתופי לזכות ולחובה... החל מההסכם לקיבוצי הקבה"ד נציג ב
טעה בא כוח קיבוצי הקיבוץ הדתי בעדותו; עיון בסעיף 2 להסכם מעלה כי הנציג האמור ימונה כנציג, לא בניר שיתופי, אלא במחלקה להתיישבות (של הסתדרות הפועלים החקלאיים). נראה כי מותר להניח שטעות זו היא שנפלה בידי מר צבי ווגנר ואריה קרול, כאשר טענו טענות דומות בתצהיריהם. עוד אבקש ליתן דגש על דברים נוספים שהצהיר מר ווגנר, לפיהם–
"אידיאולוגית לא הצטרפנו לניר שיתופי. למיטב ידיעת גם פא"י (פועלי אגודת ישראל) ואיגוד המושבים, לא הצטרפו".
מדברים אלה, בשילוב עיון במסמכים היסטוריים שהציגו קיבוצי הקיבוץ הדתי (נספח 1 למכתבו של בא כוחם מיום 29.10.03) עולה כי שיתוף הפעולה בין הצדדים היווה דרך מבורכת לקירוב לבבות ושיתוף פעולה בין "פועלים דתיים" ל"פועלים חילוניים". אלא שהצדדים הסתפקו בשיתוף פעולה חוזי זה, ואידיאולוגית התקשו לאחד כוחות בצורה מוחלטת ולהפוך לחברים מלאים זה בארגונו של זה.
לפיכך אני קובע כי המשיגה לא הוכיחה השתתפות באסיפות הכלליות או בוועד ההנהלה של המשיבה, ולא עלה בידיה להפריך את ממצאי ומסקנות החוקר בעניין זה. טענות המשיגה בעניין זה נדחות.
לעניין טענת קיבוצי הקיבוץ הדתי, לפיה דו"ח החוקר הינו חלקי בלבד ואינו סופי:
דו"ח החקירה התייחס אל התנועה מחד, וספציפית לכל קיבוץ מאידך. לאחר פירוט ונימוקים, המליץ החוקר שלא להכיר בקיבוצי הקיבוץ הדתי או בתנועה כחברים בניר שיתופי. טענו קיבוצי הקיבוץ הדתי שהחוקר לא בחן את עשרות המסמכים והראיות שהמציאו קיבוצי הקיבוץ הדתי. אלא שהחוקר ציין בפרוטרוט, תוך התייחסות ספציפית לכל קיבוץ, את המסמכים השונים שהוגשו בעניינו; מהות המסמכים חוזרת על עצמה, וכולם מובילים לאותה המסקנה, לפיה עניינם הוסדר על ידי חוזה. החוקר עשה מלאכתו נאמנה בכך שפירט את כל המסמכים שהוגשו על ידי הקיבוצים השונים. בקשתם של קיבוצי הקיבוץ הדתי, לפיה היה על החוקר להתייחס לכל מסמך ומסמך היא קטנונית וחסרת משמעות. מדבריהם עולה שהיה על החוקר לחזור על אותה מסקנה עשרות פעמים, במקום פעם אחת. קיבוצי הקיבוץ הדתי לא הצביעו על מסמך כלשהו מאלו שהגישו, אליו לא התייחס החוקר, ושהיה בו לטענתם לשנות ממסקנות החקירה, למעט אלה:
תצהירו של מר צבי ווגנר.
תצהירו של מר אריה קרול.
הסכם בין
בהחלטה זו התייחסתי למסמכים אלה. המסקנה החד משמעית היא, שאין במסמכים אלה כדי לשנות במאומה ממסקנות החוקר. לפיכך, אני דוחה את טענות קיבוצי הקיבוץ הדתי בעניין זה.
מעבר לכל הנזכר לעיל, אבקש לציין שיש בקבלת קיבוצי הקיבוץ הדתי לניר שיתופי מכוח התנהגות, ניגוד לתקנונה של ניר שיתופי. בתקנון ניר שיתופי נכתב כי התאגידים הכשירים להתקבל כחברים בניר שיתופי, הם אך ורק שכל חבריהם הם חברי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. כפי שהדגיש החוקר, "...והרי אין חולק על כך כי חברי הקיבוץ הדתי אינם חברי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל".
ואפילו אם לא היו קיימים החוזים המסדירים בפני עצמם את מערכת היחסים המשפטית בין ניר שיתופי לקיבוצי הקיבוץ הדתי, ואפילו היתה מוכחת השתתפות באסיפותיה הכלליות של ניר שיתופי עד לימינו אלה, עדיין מסופקני אם היה ניתן לעקוף "בדלת האחורית" תנאי זה על ידי קבלה מכוח התנהגות. ודוק: תנאי זה אינו פורמאלי בלבד; יש בו הצבעה על גישה אידיאולוגית רעיונית מהותית.
סוף דבר
ההסכמים שבין הצדדים, ככל שהם רלוונטיים לראיה כלשהי הנוגעת לחברות מכוח התנהגות, מאיינים את משקלה, ומכניסים אותה להגדרה של לא יותר מאשר ביצועו בפועל של חוזה. לו נעלה על הדעת שביצועם של תנאי חוזה יומר להתנהגות המביאה לידי חברות, עלולים אנו לפגוע בחופש ההתקשרות, מאחר ואגודות מרכזיות אשר תחפוצנה לתת שירות לאגודות שאינן חברות בה, מטעמים עסקיים או אחרים, עלולות לחשוש מלעשות כן או להגביל את ההתקשרות, מחשש שאותה אגודה תקום ביום מן הימים ותטען לחברות מלאה.
המשיגה מעולם לא נתבקשה ולא ביקשה להתקבל לחברות, לא השתתפה ולא ביקשה להשתתף באסיפות המשיבה. כיום, כאשר התגלה ערך כלכלי לחברות במשיבה, מבקשת המשיגה להתקבל לחברות בדרך לא דרך; לא אוכל לתת ידי לזאת. מסקנתי היא, אפוא, כמסקנתו של החוקר: ע"פ ס' 34 לפקודה, פנקס החברים של אגודה מהווה ראיה לכאורה לנכונותו. על כן, נטל הראיה רובץ על כתפי המבקש לטעון אחרת. אכן המשיגה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בבואה לטעון לחברות במשיבה, שהרי 'המוציא מחברו – עליו הראיה'.
כל טענות קיבוצי הקיבוץ הדתי נדחות; אני מאמץ את דוח החוקר ומסקנותיו, וקובע כי המשיגה אינה חברה במשיבה. בהתאמה – אין להכליל את האגודה בפנקס החברים של המשיבה. למען הסר ספק, יצוין שוב שתנועת הקיבוץ הדתי, אף היא אינה חברה במשיבה.
זכות הערעור על החלטתי, בתוך 45
ירושלים היום 29.1.06
אורי זליגמן, עו"ד
בהעדר, המזכירות תעביר רשם האגודות השיתופיות
החלטתי לצדדים ולחוקר.
