ערעור על פסק בורר לעניין ניתוק ממים שגרם לייבוש זרעי מלפפון

בפני רשם האגודות השיתופיות                                    תיק מספר 1587/240/00

**************************                                                           ********************

בענין:  גאלב ג'מל                                                                                                                     ע"י ב"כ עוה"ד בוראק מסאלחה ואח'                                                                   ת.ד 37, כפר קרע 30075         

                                                                                            -המערער והמשיב לערעור שכנגד-

ובענין:                                                   אלפיחא- אגודה שיתופית למים

                                                            ע"י ב"כ עוה"ד תאופיק ביאדסי ואח'

                                                            מבאקה אל ג'רביה, 30100

                                                                                                -המשיבה והמערערת שכנגד-

החלטה

החלטה על פי סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות                       ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב- 1972

            *******************************************************

בין המערער למשיבה התגלע סכסוך בשל ניתוק מים שגרם, לטענת המערער לייבוש זרעי המלפפון אותם זרע, שבועיים לפני אירוע הניתוק.

בתאריך 06.11.02 הכריע בסכסוך הבורר, רו"ח בשארה חוסם, וקבע כי על האגודה לשלם למערער לשלם סכום של 22,350 ₪.

על הכרעה זו הוגש ערעור וערעור שכנגד.

להלן עיקר נימוקי המערער ותשובתו לערעור שכנגד:

מסכת  הראייתית שהציג המערער הייתה אמינה ונתקבלה על ידי הבורר.

המערער הגיש חוות דעת של מומחה על פיה נגרמו נזקים בסך של 74,610₪.

הבורר טעה בקובעו כי התייבשו רק 1,000 שתילים, בעוד במציאות התייבשו לפחות 1,800  שתילים.

            יומנו של האינסטלטור לא הוצג למרות שהצגתו הייתה מוכיחה את טענות המערער. עדותו של יו"ר האגודה הייתה לא אמינה ונשענה על עדות שמיעה.

אין לייחס משקל לעדות השמאי מר אודי עדי שכן מלפפונים אינם בתחום התמחותו.                                                     60221                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                להלן עיקר טיעוני המשיבה והמערערת שכנגד:

הבורר סמך את הכרעתו על עדותו האמינה של אחיו של המערער, מר מוחמד ג'מל, ומצד שני קבע כי לא האמין לו לגבי סיבת הניתוק.

הלחמת קו מים חדש לא יכלה לארוך יותר מ 2-3 ימים.

מחלת הכישותית בעטיה תובע המערער את נזקיו, נגרמת כתוצאה מלחות ומעודף מים ואין כל קשר סיבתי בין "ההתייבשות" לבין מחלת הכשותית.

לאור כל אלו יש לדחות את ערעורו של גאלב ג'מל ולקבל את ערעורה של האגודה כי אין לפסוק לגאלב ג'מל פיצויים כלשהם.

לאחר שעברתי על כל החומר הנני קובע כדלקמן:

הבורר קיבל כממצא עובדתי את עדותו של אחיו של המערער כי המים נותקו לשבעה ימים וקבע כממצא כי התייבשו רק 1,000 צמחים. אין ערכאת ערעור מתערבת בדרך כלל בממצאים עובדתיים ומאחר ולא מצאתי כל סיבה להתערב בממצאים אלו, לפיכך הנני מקבלם. ראה ספרו של כבוד השופט זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהד' 5, ע"מ 807 : "קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה הראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו הייתה היא פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת".                                            ולענין זה ראה גם:                                                                                               א.      פ"ד מה(4), ע"א 496/89 סאלם סאלמה איל קאלאב ואח' נ.                                              אוניברסיטת בן גוריון , ע"מ 343.                                                     ב.      פ"ד מה(5), ע"א 463/89 האפוטרופוס על נכסי נפקדים ואח' נ. חסנה                   עלי סארי שדידה ואח', ע"מ 857.                                                         ג.  פ"ד ל"ב(2), ע"א 734/76 כליני נגד אלמונים, ע"מ 661.

כל צד טען לנושא מחלת הכישותית וכל צד הציג דעת מומחה המסייעת לשיטתו. בין שתי חוות הדעת של המומחים, לטעמי, אין כל סתירה. מחלת הכישותית אכן מתפשטת בתנאי לחות וחוסר אוורור. ואולם הצמאת צמחים בשלביהם הראשונים פוגעת בעמידותם וביכולתם להתמודד עם מחלות בהמשך חייהם.

אף אחד מהצדדים לא הצליח בערעורו להצביע על טעות כלשהי בפסק הבורר ולפיכך איני רואה סיבה שלא לאשרו למעט הטענות לגבי שכר הטרחה אותו גבה הבורר מהצדדים. שכר הטרחה אותו גבה הבורר הינו גבוה בהרבה מהמקובל בבוררויות באגודות שיתופיות. על פי סעיף 14 א' לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972: "הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן - השכר) במידה שאישר אותם הרשם" (הדגשה שלי-א.ז). הבורר גבה את שכר הטרחה מבלי לקבל את אישורי, מעבר לכך סעיף 15 לאותן תקנות קובע כי: "הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות; החלטתו של הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית".

בתאריך 09.06.03 קיבלתי את התייחסותו של הבורר לעניין שכר הטרחה ואולם לאור טענתם של הצדדים, שערערו על החלטת הבורר בנושא שכר טרחתו, העובדה כי כל שכר טרחה שנקבע חייב את אישורי ובעיקר לאור העובדה כי מדובר בהליך בוררות פשוט יחסית שאינו דורש לימוד כמויות של חומר אינני רואה סיבה לקבל את חישוב שכר הטרחה שערך הבורר.

על פי הפרוט שבתיק וטענות הצדדים הנני מאשר את שכר הבורר כדלקמן: עבור הכנת התיק-1,180 ₪, עבור כתיבת פסק הדין- 1,180 ₪, עבור ישיבת בוררות כפולה- 2,360 ₪, עבור נסיעה לבאקה אלג'רביה- 500 ₪, סה"כ  5,220₪ ( הסכומים כוללים מע"מ).

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי פסק הבורר יישאר על כנו וכי הבורר ישיב לכל אחד מהצדדים סכום של 4,256 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום 15.06.03                                                   אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר הצדדים המזכירות                                     רשם האגודות השיתופיות  

תעביר החלטתי לצדדים

ולבורר.