תיק בוררות 1098/838/03 בצת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ נ' צ'מני חיים
 

ה ח ל ט ה 

א.         רקע

 

            המשיב הגיש כתב תביעה כנגד המערערת (להלן: האגודה), בתאריך 8.10.03.

            בתביעתו טוען המשיב כי בשנת 1998 התקבל כחבר אגודה ושילם סך של     -.5,000 $ עבור השתתפות בהון אגודה.

            התשלום בוצע בדרך של חיוב כרטיס החו"ז של החבר באגודה בסך של       -.17,680 ₪. המשיב מבקש החזר של הסכום האמור בתוספת הצמדה וריבית. כך כותב התובע:

 

            "הסתבר לי כי חיוב זה נעשה שלא כדין ואין לו סימוכין ותימוכין בחוק או בפקודת האגודות השיתופיות או בתקנון האגודה".

 

ב.         פסק הבוררות:

 

            בתאריך 30.10.03 מונתה עו"ד אריאלה פלד מנהריה כבוררת בתיק ובתאריך 24.3.05 ניתן פסק הבוררות.

 

הבוררת קבעה בסעיף 20 כי: "התקנון מבחין חד משמעית בין הון האגודה לבין דמי הכניסה". עוד קבעה הבוררת כי "התקנון אינו נוקב בסכום השתתפות החברים בהון האגודה, ואינו מפרט את הדרך  לקביעה או שינוי בהתאם להחלטת האסיפה הכללית." הבוררת נמנעה מלבחון את סוגיית מערכת היחסים בין האסיפה הכללית לוועד ההנהלה. לבסוף קבעה הבוררת כי האגודה לא הוכיחה כי נוצר "נוהג מחייב" בדבר תשלום סכום של -.5,000 דולר בגין השתתפות בהון אגודה. אשר על כן קיבלה הבוררת את התביעה וחייבה את האגודה להחזיר לתובע סך של -.5,000 דולר על פי השער היציג הנכון ליום מתן פסק הבוררות. כמו כן חייבה את האגודה לשלם סך של -.6,000 ₪ עבור שכר טירחת הבוררת.

על פסק הבוררת הגישה האגודה ערעור לרשם האגודות השיתופיות.

 

ג.          תקנון האגודה

 

            תקנון האגודה קובע בפרק ג' – הוראות כספיות, סעיפים 1+2:

           

הון האגודה:

 

1.         "הון האגודה מורכב מהשקעות הון של החברים שאת תמורתן אפשר לשלם בשיעורין כפי שתחליט האסיפה הכללית."

 

השתתפות החברים בהון:

 

2.         "כל חבר ישתתף בהון האגודה בסכום של _____ ל"י ואם האסיפה הכללית החליטה שהסכום הזה יסולק לשיעורין יוכל ועד ההנהלה לדרוש מאת החבר ערוביות מתאימות לסילוק התשלומים".

 

            בפרק ה' – הנהלת האגודה – סעיף 2 ס"ק י"א נאמר:

 

            "יא.       ועד האגודה ישתמש בכל הסמכויות הניתנות לאגודה פרט לסמכויות

המיוחדות לאסיפה הכללית..."

 

ד.         טענות המערערת:

 

(1)       עמדת האגודה היא כי מאז ומתמיד האגודה גבתה מאנשים שבאו מבחוץ ורכשו משקים, תשלום בגין הון אגודה.

 

(2)       האגודה לא הבחינה במהלך השנים בין המונח "הון אגודה" ובין המונח "דמי כניסה" או "דמי רישום".

            המשיב התקבל ביולי 1997 כמועמד לחברות.

ב-2 לספטמבר 1997 – נקבע בישיבת ועד כי על המשיב לשלם -.5,000 דולר כדמי רישום.

באוקטובר 1997 אישרה אסיפה כללית את קבלת המשיב ורעייתו כמועמדים לחברות באגודה.

            בתאריך 28.12.97 נשלח מכתב למשיב ובו הודעה כי תנאי לקבלתו לחברות באגודה הינו תשלום של -.5,000 דולר כהשתתפות בהון האגודה.

            בתאריך 20.1.98 אישרה האסיפה הכללית את חברות המשיב ורעייתו באגודה.

 

(4)       העובדה שבסעיף הון האגודה בתקנון לא נקבע הסכום לתשלום מראה כי האגודה רשאית מעת לעת לקבוע את הסכום שייגבה. וכך אכן פועלת האגודה במהלך השנים.

 

(5)       האגודה סומכת את טיעוניה על פסק בורר של כבוד השופט ברנזון בעניין ניר בנים בבוררות משנת 1989. שם דן הבורר בשאלת גיוס הון באגודה בדרך של העלאת הסכום לגבייה מהחברים, מעת לעת, בגין הון אגודה.

גם שם נטען כי העלאת סכום הגבייה אינה חוקית באשר לא נאמר דבר בנושא זה בתקנון.

            כך קובע כבוד השופט ברנזון:

 

            "... העובדה שבתקנון לא ננקב סכום השתתפות של החברים בהון האגודה מלמדת אחת משתיים:

            או שלא הוחלט סופית באיזה סכום לנקוב, או היה ברור שלא כדאי לנקוב בסכום שכן במשך השנים עלול הסכום להשתנות והוחלט להשאיר זאת "פתוח" להחלטת רשויות האגודה..."

            "... האפשרות השניה היא זאת המתקבלת על הדעת. מטבע הדברים ההון הנדרש לנהול ענייני אגודה עלול להשתנות מזמן לזמן לפי היקף צרכיה ופעילותיה ולא יעלה על הדעת שגוף פעיל כמו המושב יוכל להתנהל ולקיים את פעולותיו הענפות בלי הון עצמי..."

 

(6)       אשר על כן מבקשת האגודה לקבל את הפרוש המתקבל יותר על הדעת, כי האמור בתקנון בענין הון האגודה משאיר את גובה התשלום פתוח ואינו קובע מיהו האורגן שיקבע או גובה התשלום. ואילו באישור אסיפה כללית יש צורך רק במקרה של "התשלום לשיעורין" אשר מופיע בתקנון.

 

(7)       ועד האגודה הוא הקובע והפועל באופן שוטף ודינמי בעניניה של האגודה. קביעה זו עומדת בהתאם לאמור בפרק ה' סעיף 2 י"א לתקנון – כי "ועד ההנהלה ישתמש בכל הסמכויות הניתנות לאגודה פרט לסמכויות המיוחדות לאסיפה הכללית".

 

(8)       טענות לעניין הנוהג:

 

(1)       עובדתית – הוגשו תצהירי עדות ראשית.

מר ליבוביץ דב מצהיר:

 

            שימשתי כחבר ועד ההנהלה ברציפות (למעט שנה או שנתיים) בין השנים עד 1954-1984. במהלך תקופה זו שימשתי מעת לעת כיו"ר ההנהלה.

 

            עם כניסתי לחברות באגודה בראשית שנות החמישים שילמתי כסף לאגודה כדמי חברות ו/או כדמי כניסה. למיטב זכרוני שילמתי בסוף 1952 או בתחילת 1953 -.100 לירות. גם במהלך השנים לאחר מכן, כאשר באו חברים חדשים להתיישב במושב גבתה האגודה סכומים כדמי חברות ו/או כדמי כניסה, כאשר הסכום הועלה מעת לעת במהלך השנים."

 

כאמור, מבוקש להאמין לדבריו של חבר אגודה אשר שימש כחבר בועד הנהלה יותר משלושים שנה והיה  ממייסדי המושב.

חבר זה נפטר לאחרונה בהיותו מעל לגיל 80.

 

בעדות בחקירתו מיום 20.9.04 אומר העד:

 

"...כשנבחרתי ליו"ר והתחלתי לקרוא פרוטוקולים ואת תקנון האגודה ראיתי שכתוב שם הון אגודה ואמרנו שבמקום לקרוא כדמי כניסה ניתן לקרוא השתתפות בהון אגודה. אנחנו קראנו לזה דמי כניסה והתכוונו בעצם להון אגודה ושני הדברים הם היינו הך."

 

חבר הועד שלום בוינג'ו מצהיר כדלקמן:

 

"1.       שימשתי כחבר ועד הנהלה במושב בצת בין השנים 1991-95 ומשנת 1997 עד היום. האגודה גבתה מרוכשי משקים תשלומים להון אגודה בסך -.5,000 דולר למעט מקרה פרטני הנוגע לחבר חיים פורטנוי כמובהר בסעיף 5 להלן.

 

            העיקרון לפיו על מתיישבים חדשים לשלם כסף לאגודה עם כניסתם לחברות באגודה נקבע כבר לפני כ-50 שנה.

 

2.         הסכום אותו גבתה האגודה מחברים חדשים בין תחת הכותרת של דמי כניסה ובין תחת הכותרת של הון אגודה במהלך שנות ה-80 ואילך עמד ע"ס -.5,000 דולר כאשר בזמנו לא הקפידה האגודה בקביעת המינוח הנוגע לאופי התשלום. ראה למשל בשנת 1986 רכישת משק מטס אליהו.

 

3.         הבסיס לגביית הסכומים מחברים חדשים בגין דמי כניסה מעוגן בסעיף 4 בפרק ג' לתקנון האגודה ובגין הון אגודה מעוגן בסעיף 2 לחלק ג' לתקנון האגודה. סעיפים אלו נקבעו בתקנון האגודה עם היווסדות האגודה בשנות ה-50 ומאז לא שונו.

 

            הסעיפים הנ"ל קובעים את הבסיס לעצם גבייתו של סכום ממי שמבקש להתקבל כחבר אגודה בין שסכום זה מופיע תחת הכותרת של דמי כניסה ובין תחת הכותרת של הון אגודה.

 

            למותר לציין, כי לו היתה כוונה שלא לחייב בהון אגודה, ממילא לא היה נרשם סעיף כזה בתקנון האגודה.

 

            לתובע לא היו שום הסתייגויות לא לפני, לא בזמן ולא לאחר ביצוע התשלום. לא יעלה על הדעת כי התובע יתבע בחלוף שנים את האגודה וזאת לאחר שהאגודה כלכלה את צעדיה על בסיס מצגי התובע, קרי התנהגותו.

 

            מאחר והתובע לא הביע כל הסתייגות בנוגע לתשלום עד להגשת התביעה דנן, מנוע התובע כיום בחלוף שנים כה רבות מלתבוע את השבת הסכום האמור וזאת לאחר שעל פי התנהגותו, הביע המשיב את הסכמתו לתשלום זה.

 

 

4.         הרעיון הבסיסי הוא כי כל חבר חיצוני חדש אשר רוכש משק משלם כסף לאגודה בין כדמי כניסה ו/או כהון אגודה.

 

5.         חשוב להדגיש כי אחד מהתנאים המקדמיים שעל רוכש משק למלא הינו תשלום הסכום הנ"ל המהווה חלק בלתי נפרד מהליך הקבלה לחברות.

 

6.         מלבד העובדה שהעיקרון לגביית הון אגודה נקבע בתקנון האגודה, הרי שהתגבש נוהג במשך שנים רבות באגודה לעניין גביית סכום בהתאם להחלטות האגודה מעת לעת. נוהג זה מחייב את התובע לכל דבר ועניין."

 

            אשר על כן מבקשת המערערת להאמין לדברי העדים להוכחת הנוהג הקיים באגודה.

 

(2)       ראיות נוספות להוכחת "נוהג"

           

1.         בישיבת ועד משנת 1957 נקבע כי יש לשלם כמו כל חבר עבור דמי כניסה.

 

2.         בישיבת ועד משנת 1961 ".... צריך לקבל דמי כניסה המקובלים בסך -.960 ל"י..."

 

3.         פרוטוקול ועד ההנהלה מתאריך 27.1.86, שם חוייב החבר דוידי ניסן, אשר רכש את משק מטס אליהו,  בתשלום בסך של -.5,000 דולר.

 

4.         פרוטוקול ועד ההנהלה מתאריך 29.9.97 שם נאמר:

 

            "לחייב את משפחת צ'מני בסך -.5,000 דולר דמי רישום".

            בפרוטוקול כונה התשלום דמי רישום בעוד בכרטיס החבר מופיע חיוב עבור הון אגודה.

 

5.         כרטיס החו"ז של החבר, חוייב בתאריך 31.12.97 על סך -.17,860 ₪.

 

6.         שנת 2001 – חיוב משפחת חורש בתשלום -.5,000 $ כהשתתפות בהון אגודה.

 

7.         לסכום: מהאמור עד כה מבוקש לקבל את עדויות חברי ההנהלה וכן את הראיות המגובות במסמכים ולקבוע כי אכן הוכח נוהג מקובל באגודה לגביית סך -.5,000 דולר.

 

8.         טעתה הבוררת כשהתעלמה מהעובדה כי רכישת משקים ע"י אנשים מבחוץ היא אינה דבר של יום ביומו.

            מדובר במקרים בודדים על פני תקופה ארוכה. יש מעט משקים למכירה (כולל אמצעי ייצור) ועל כן יש ללמוד על הנוהג מאותם מספר המקרים הבודדים אשר הובאו לעיל.

 

9.         עובדה היא כי הון האגודה שולם בסכום זהה ע"י כל אותם רוכשים חיצוניים אשר רכשו משקים ב-20 השנים האחרונות.

 

 (3)      בסוס משפטי לנוהג:

 

1.         התקנון מטיל חובת השתתפות בהון אגודה על החבר ומשאיר לאקונה רק בשאלת גובה הסכום.

            מכאן יש להסיק כי מדובר בנוהג אשר איננו עומד בסתירה לתקנון, אלא בנוהג שבא להשלים את החסר.

 

2.         ראה דברי כבוד השופט זמיר בע.א. 6726/96 בעניין בית נקופה פד"י  נ"ה(5) עמ' 166.

 

3.         כמו כן ראה דברי כב' השופט ברנזון בפס"ד ניר בנים לעיל.

 

4.         כמו כן בע.א. 708/83 שלב קואופרטיב מאוחד להובלה בע"מ, נ. גרין, פד"י מ' (1) עמ' 169 קובע כבוד השופט שמגר כי יש לתת חשיבות מיוחדת לפרק הזמן שבו התגבש הנוהג.

            "... לענין המנהג – בנסיבות שלפנינו אין לקבל את הגירסה בדבר התגבשותו של מנהג בתוך 15 חודש בסך הכל .... לא הונחה תשתית ראייתית ... וכו'."

 

            במקרה הנדון בפנינו טוענת האגודה כי הונחה תשתית עובדתית המעידה על גביית הסכום משנות החמישים והובאו הראיות המתאימות לכך.

 

(4)       קבלת פסק הבוררת תביא ליצירת חוסר שוויון ואפליה בין המשיב לבין כל רוכשי הנחלות החיצוניים אשר התקבלו במהלך כל השנים בכפוף לתשלום האמור. כמו כן תהיה האגודה חשופה לתביעות מצד שאר החברים החדשים.

 

(5)       מבוקש לבטל את פסק הבוררת, לקבל את הערעור ולחייב המשיב בהוצאות.

 

ה.         טענות המשיב בערעור:

 

1.         לרשם אין סמכות לשמוע את הערעור כי הוא אינו מטפל כיאות בתלונות האחרות של המשיב.

 

2.         אין לקבל את קביעת התאריכים העובדתית בעניין המשיב כפי שמתוארת בערעור.

 

3.         המשיב לא ידע שעליו לשלם -.5,000 דולר משום שמכתב האגודה לא הגיע לידיו.

 

4.         פרוטוקול ועד ההנהלה מתאריך 29.10.97 הוא מפוברק, שכן הפרוטוקול נמצא בידי המשטרה כבר משנת 2001,             מכאן שהאגודה זייפה פרוטוקול חדש.

            מבוקש לקבל בערכאת הערעור ראיה נוספת, מאוחרת. הראיה היא אישור המשטרה לעניין החזקת הפרוטוקולים אצלה.

            מסמך זה הגיע לידי ב"כ המשיב רק לאחרונה. המסמך מוכיח כי האגודה זייפה את הפרוטוקול.

 

5.         טעונים משפטיים:

 

            לעניין קביעת כבוד השופט ברנזון בעניין ניר בנים. שם חתם המועמד החבר על טופס מסויים לתשלום הון אגודה.

            על כן יש לאבחן בין המקרה בניר בנים למקרה שבפנינו.

            במקרה שלנו אין טופס ולכן אין לחייב את המשיב לשלם.

           

6.         רק אסיפה כללית יכולה לקבל החלטה על גביית סכום או הגדלת סכום אשר ייגבה כהון אגודה. הואיל והליך כזה לא ננקט, הרי שאין זה חוקי לגבות כסף.

 

7.         אין לקבל את הפרוש אותו נותן המערער לסעיף בתקנון בעניין הון אגודה.

 

            מפנה לפסיקת פרי העמק נ. שדה יעקב פד"י מ"ה בע"מ 49.

            שם נקבע לטענת המשיב, כי אין לחייב חבר בחיובים שאין להם בסיס במסגרת התקנון. עובדה היא כי חברים שהתקבלו לאחר המשיב הוחתמו על מסמך מפורש לתשלום -.5,000$.

 

8.         הואיל והמשיב רכש משק שכבר קיים, הרי שהמוכר כבר שילם עבור הון אגודה ואין לחייב את המשיב לשלם כפל תשלום. יש כאן עשיית עשר ולא במשפט.

 

9.         אין ספק שהמשיב חוייב אך ורק בהון אגודה ולא בכל תשלום אחר.

 

10.       העד ליבוביץ (בגיל מעל 80) הפגין זלזול בתקנון האגודה בכך שבשנים 1954-1984 לא קיים בדיוק אחר הוראות התקנון.

 

11.       יש לראות אפליה בכך שדורשים השתתפות בהון רק מחברים חדשים המתקבלים לאגודה ולא מבני חברים הרוכשים נחלה.

 

 

12.       למניעות ושיהוי

            מהראיות עולה שהמשיב לא ידע על אי-החוקיות הקיים בגביית הכסף.

           

13.       מבוקש לאשר את פסק הבוררות ולחייב את המערערת בהוצאות.

 

ו.          דיון והחלטה

 

            לאחר שעיינתי היטב במסמכי הצדדים בשלב הבוררות, קראתי את הראיות והתצהירים וכן את סיכומי הצדדים בבוררות ובערעור, אני קובעת כלדקמן:

 

(1)       תקנון האגודה קובע : בפרק ג/ סעיף 2:

 

            "כל חבר ישתתף בהון האגודה בסך של ____ ל"י.

 

            בהמשך קובע אותו הסעיף:

 

            "... במקרה של תשלום לשיעורין, תאשר אסיפה כללית את השיעורים..."

 

            הנני מעדיפה לקבל את הפירוש ההגיוני יותר לסעיף בתקנון הדן בהון האגודה, הקובע כי לעניין הרישא של הסעיף הואיל ולא נקבע איזה אורגן של האגודה יקבע את גובה התשלום הרי שקביעת ועד ההנהלה במהלך כל השנים לעניין עצם קיום חובת ההשתתפות בתשלום ההון וכן לעניין גובה ההשתתפות, היתה חוקית.

 

(2)       תקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) התשל"ה-1975 קובעות בתקנה 23(ג) תקון מספר 2 מ-1977:

 

"(ג) הועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא הפליה."

 

(3)       פרק 4 סעיף 2 לתקנון האגודה קובע:

 

            "... לועד ההנהלה ...

 

"יא.       ועד האגודה ישתמש בכל הסמכויות הניתנות לאגודה פרט לסמכויות המיוחדות לאסיפה הכללית..."

 

 

(4)       אשר על כן יש לומר כי ועד ההנהלה של האגודה פעל באופן חוקי כאשר בין שאר תפקידיו קבע גם כי כל מועמד חיצוני אשר רוכש משק ומבקש להתקבל לחברות, ישלם סכום כסף לטובת האגודה.

 

(5)       הוכח כי ועדי ההנהלה דנן, בעבר, לא ייחסו חשיבות מהותית לכינוי אשר ניתן לתשלום שמתקבל.

המהות היתה קבלת כסף מאדם חיצוני הרוכש משק ומבקש להתקבל כחבר באגודה. במכתב הדרישה נדרש המשיב לשלם סך -.5,000 דולר עבור דמי רישום, בכרטיס החו"ז חוייב המשיב עבור הון אגודה ובמקום אחר נאמר תשלום עבור דמי כניסה.

 

(6)       עובדתית:

 

            האגודה צרפה ראיות בכתב לעניין אותם מקרים בהם מועמדים חיצוניים רכשו משקים.

            כך ראה פרוטוקול 1986 – ניסן דוידי שילם -.5,000 דולר;

            כך ראה פרוטוקול 1997 – חיים צ'מני שילם -.5,000 דולר;

            כך ראה פרוטוקול 2001 – משפחת חורש שלמה -.5,000 דולר;

            כך ראה מכתב האגודה למשיב על פיו, כתנאי לקבלתו כחבר עליו לשלם -.5,000 דולר.

            באגודה דנן אנו רואים כי בכל עשור התבצעו אחת או שתי עסקאות לרכישת משק ע"י מועמד חיצוני, ולא יותר מכך.

 

(7)       התערבות ערכאת ערעור בממצאים העובדתיים של הבורר:

 

            ככלל, אין ערכאת ערעור מתעבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי (מהדורה חמישית בע"מ 807):

 

"קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה הראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו היתה היא פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים..."

 

            הרשם פועל על פי הכלל האמור ואולם כלל זה אינו חל במקרה דנן ממספר סיבות:

 

א.         אנו דנים בבוררות סטטוטורית על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.

            סמכות הרשם בערעור היא סמכות רחבה ביותר וזאת משום שאינו כפוף לכללי פרוצדורה דווקאניים. על כן במקרים חריגים יכול הרשם להתערב בממצאים דלמטה.

 

ב.         במקרה דנן אין כלל התייחסות של הבוררת בפסק הבוררת למהימנות העדים.

 

            אשר על כן נפתח פתח לערכאת ערעור לבדוק את הממצאים העובדתיים, כולל מהימנות העדים (כפי העולה מהתצהירים ומהחקירות) ולקבוע דבר על פיהם.

 

ג.          בע.א.  8155/00 קבע ביהמ"ש העליון:

 "ללא קיומה של טעות בולטת בשקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור".

            מכלל לאו אתה שומע הן, היינו, במקרה שקיימת טעות בולטת בפסק הבורר – ערכאת ערעור יכולה להתערב.

 

ד.         בע.פ. 9352/99 יומטוביאן נ. מ"י פד"י נ"ד (4) עמ' 632 נאמר:

 

            "בימ"ש הדן בערעור נרתע מלהתערב בממצאים עובדתיים... לכן הרתיעה נחלשת ולעיתים אף נעלמת כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או ממסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון.

 

            לאור האמור לעיל בודקת ערכאת הערעור דנן  את הממצאים.

 

(8)       האם קיים "נוהג" באגודה בנושא הנדון?

 

            נוהג, יכול שיגבר על תקנון.

            במקרה שלפנינו הנוהג שנהג במהלך השנים משלים את התקנון.

            הואיל ולא נאמר בתקנון איזה אורגן יקבע ומהו הסכום, נהג ועד ההנהלה להשלים את החסר ולקבוע את הסכום.

 

(9)       אני מקבלת את טענת האגודה כי היא הוכיחה קיומו של נוהג.

 

            במשור העובדתי – הוכח הנוהג ע"י הצגת פרוטוקולים מתקופות שונות, החל משנות החמישים, באותו העניין ובנוסף קיום ה"נוהג" עולה מתצהיריהם וחקירותיהם של עדי האגודה.

 

            אני נותנת אמון מלא בתצהיריהם של עדי האגודה האחד מר דב ליבוביץ, אשר היה חבר ועד הנהלה במהלך 30 שנה ויותר והשני מר בוינג'ו המשמש כחבר ועד הנהלה לסירוגין מזה 15 שנה.

 

            עדים אלו הבהירו בתצהירים ובחקירתם את העובדה כי כל חבר חדש אשר מתקבל לאגודה משלם סך -.5,000 דולר טרם קבלתו כחבר באגודה.

 

במישור המשפטי – כב' השופט ברנזון שימש כבורר בתיק ניר בנים.

            שם קבע כבוד השופט ברנזון כי כשבאים לבדוק האם קיים "נוהג", קל יותר לבסס נוהג אשר בא להשלים את החסר בתקנון, מאשר לבסס נוהג העומד בסתירה לתקנון. שם נפסק כי היה קיים "נוהג" לגיוס הון של החברים בדרך של העלאת סכום גביית המיסים מעת לעת למרות החוסר בתקנון,  ואין לומר שהדבר אינו חוקי הואיל ואינו רשום בתקנון.

 

            שם דובר על חבר אשר סרב לשלם את החוב האמור בכרטיס החבר שלו בטענה שהעלאת סכום המיסים מעת לעת אינה חוקית משום שאינה מופיעה בתקנון.

 

            השופט ברנזון ביסס את החלטתו, בין השאר, על תצהיר מר יונתן קמחי, חבר במושב אשר כיהן כחבר ועד שלוש פעמים, שימש כמרכז משק ואף היה יו"ר הועד פעמיים. בתצהיר מסביר קמחי את דרך פעולתו של המושב ומתרצה בדברים הבאים:

 

            "כל השנים פעל המושב לאו דווקא לפי האות הכתובה אך תמיד פעל בתום לב להשגת מטרות המושב, כאשר טובת החברים לנגד עיניו.

 

            "10. במשך 30 השנים הראשונות למן קום המושב לא הסתמכנו דווקא על תקנון האגודה בכל דבר, שכן תקנון זה כאמור לעיל הינו סטנדרטי ומיושן, וסעיפים רבים בו לא מתאימים לתקופתנו, אולם השכר הישר והחלטות ההנהלה והאסיפה הכללית הדריכו את התנהגות המושב לרבות הנתבעים ונתנו אפשרות לתפקוד טוב ויעיל בהשוואה למושבים דומים.

            נוהג זה הינו מושרש בפעילות המושב ונמשך כבר עשרות שנים וזאת מתוך האמור בתקנון המושב כי השלטון העליון של האגודה נתון בידי האסיפה הכללית.

            בהעלותם טענות נגד החלטותיו ופעולותיו של המושב לאחר שהסכימו עמו במשך שנים רבות והיו שותפים לקבלתן, נוהגים הנתבעים שלא בתום לב ובניגוד לדרך מקובלת.

            הסטיות מהתקנון אם היו לא היה להן קשר לחובם של הנתבעים או של חברים אחרים באגודה והנתבעים מעולם , עד לסכסוך עמם, לא ערערו או פנו לגוף כלשהו לביטול החלטה בטענה שהתקבלה בניגוד לתקנון."

 

(10)     השופט ברנזון דן במספר נושאים נוספים אשר אינם נוגעים לענייננו, ואז עובר לדון בגיוס הון לאגודה.

 

            כך קובע השופט בהחלטתו שם בעמוד 11:

 

            "גיוס הון:

            הטענה כאן היא, שהמושב גייס הון מחבריו בניגוד לתקנותיו, הסעיף בתקנון בנוגע לעניין זה קובע כאמור:

            "כל חבר ישתתף בהון האגודה בסכום של 11 ל"י ואם האסיפה  הכללית החליטה שהסכום הזה יסולק לשיעורין, יוכל ועד ההנהלה לדרוש מאת החברים ערבויות מתאימות לסילוק התשלומים."

            טוען ב"כ הנתבעים, כי משמעות הציון 11 הוא, כי מייסדי המושב בקשר להקימו ללא הון עצמי, פרט לדמי הכניסה הקבועים בסך 50.25 לעומתו, טוען ב"כ המושב, כי העובדה שבתקנון לא ננקב סכום השתתפות של החברי בהון האגודה, מלמדת אחת מהשתיים:

 

            "או שלא הוחלט סופית באיזה סכום לנקוב, או שהיה ברור שלא כדאי לנקוב בסכום, שכן במשך השנים עלול הסכום להשתנות והוחלט להשאיר זאת "פתוח" להחלטת רשויות האגודה".         

            האפשרות השניה הזאת מתקבלת על הדעת.

            מטבע הדברים ההון הנדרש לניהול ענייני האגודה עלול להשתנות מזמן לזמן לפי היקף צרכיה ופעולותיה, ולא יעלה על הדעת שגוף פעיל כמו המושב יוכל להתנהל ולקיים את פעולותיו הענפות בלי הון עצמי, או לסמוך רק על גיוס הון זר. אגב, גיוס הון זר בדרך כלל מתאפשר בקיום הון עצמי. המושב מגייס הון מהחברים לצורכי השקעות בענפי הפעולה השונים של החברים  הם שנזקקו להשקעות אלה ונהנו מהן.

 

            עיננו הרואות, כשם כן כאן, חברי ההנהלה מתבטאים באופן כמעט זהה בשאלת התנהלות ועד ההנהלה של האגודה לאורך שנים. אשר על כן המסקנה הנדרשת מאליה כאן, היא, קבלת עדויותיהם וקביעה כי גם במקרה שלפנינו יש לקבוע קיומו של נוהג.

 

(11)     בפסק דין שלב נ. גרין נקבע מפי כבוד השופט שמגר כי יש חשיבות מיוחדת לפרק הזמן בו התגבש הנוהג.

            הנני סבורה כי תקופה של חמישים שנה היא תקופה ארוכה מספיק לגיבושו של נוהג קיים.

 

(12)     השתק ומניעות:

 

            אני מקבלת את טענת ההשתק והמניעות של האגודה. המשיב השתהה שש שנים ושתק. יש לראות בשיהוי זה השתק. החבר מושתק היום מלבוא ולטעון כנגד האגודה.

 

            בפרשת בית ינאי אג"ש חקלאית בע"מ נגד הולנדר (ע.א. 488/69 פד"י כ"ד(1) 378 בעמוד 382, קבע כב' השופט לנדוי:

 

            "...אלמלא החריש המשיב, אלא היה מעיר עוד בשלב מוקדם על הפגם הפורמלי, היתה האגודה יכולה לנקוט מיד צעדים לתיקון המעוות על ידי קבלת החלטה מתאימה באסיפה הכללית. בינתיים כילכלה האגודה את עניניה הכספיים במשך שנים על פי ההנחה שחבריה חייבים לה את המס המוגדל ובפועל שולם המס בשיעור המוגדל על ידי חברים אחרים וכספים אלה הוצאו על ידי האגודה גם על  אספקת שירותים לכל חברי האגודה - וביניהם למשיב עצמו. פתיחת הפרשה הזאת מחדש בשלב זה, ואולי גם על-ידי אלה שכבר שילמו את המס המוגדל בעבר.... עלולה למוטט את משק הכספים של אגודה זו. לפיכך אני סבור שלא רק הצדק מחייב שלא להרשות למשיב לבוא עכשיו ולחפש פגמים בדרך בה נתקבלו ההחלטות להגדיל מדי פעם את המס, אלא יש למסקנה זו גם יסוד מספיק בדין."

 

            האגודה הסתמכה על התנהגות החבר.

            החבר ידע, שילם  ומתוך שתיקתו יש להבין כי הסכים לתשלום.

 

            אינני מקבלת את טענת ב"כ המשיב כי המשיב לא ידע שהיה עליו לשלם -.5,000$ כתנאי לקבלתו לחברות באגודה.

 

(א)       כל דברי הדואר השוטפים אותם שולחת האגודה לחבריה, אינם נמסרים במסירה אישית אלא מונחים בתיבת הדואר של החברים כדבר שבשיגרה.

 

(ב)       המשיב קיים פגישה עם ועד ההנהלה, בו נאמר לו כי יהיה עליו לשלם דמי כניסה בסך -.5,000 דולר. ראה בסיכומי ב"כ האגודה, המראה בחקירה הנגדית של התובע סתירות העולות מתוך עדותו בשאלה זו. סתירות אלה תורמות לחוסר המהימנות של המשיב.

            המשיב במכוון נמנע מלהזמין את העד כהנא, אשר יכול היה להעיד על הנאמר באותה פגישה.

 

(ג)        אדם אשר רוכש משק בסכום לא מבוטל, מן הסתם מברר היטב אלו מיסים ותוספות יהיה עליו לשלם, כמו דמי הסכמה למינהל וכו'. על כן סביר לצפות שרוכש חיצוני ומסודר, כפי שנראה המשיב להיות, ידאג לדעת מה כולל התשלום.

 

(ד)        חקירתו הנגדית של המשיב מוכיחה כדלקמן:

 

            הנ"ל ידע על תשלום עבור הקבלה לחברות עוד טרם רכישת המשק.

            המשיב לא הגיש לבוררת את הסכם רכישת הנחלה, משום ששם נאמר מפורשות ב"הואיל..." מספר ארבע כי התובע ורעייתו אושרו כמועמדים לחברותו וכן צורף להסכם מסמך האגודה מיום 2.7.96 המאשר מועמדות זו.

 

            המסקנה היא כי מתוך המסמכים עולה כי הסכם הרכישה מהווה הודאת בעל דין בנוגע לעובדה כי הליך הקבלה לחברות החל עוד קודם לחתימת ההסכם וזאת בניגוד גמור לגרסאותיו השונות של המשיב.

 

 

(ה)       הסכום של -.17,860 ₪ הוא סכום משמעותי. בדצמבר 1997 חוייב המשיב בכרטיסו. המשיב ראה שחייבו אותו בכרטיס החו"ז שלו. היכן היה המשיב במהלך 6 שנים? המשיב לא התנגד במהלך שנים משום שידע שהתחייב לשלם -.5,000 דולר דמי כניסה.

 

(ו)         המשיב טוען כי רק לאחרונה הובהר לו כי אם הכסף נגבה כהון אגודה, הרי שנגבה באופן לא חוקי מאחר ולא האסיפה היא שהחליטה על גובה התשלום.

 

(ז)        המסקנה העולה מכל האמור לעיל בסעיף  זה היא כי המשיב ידע כי עליו לשלם -.5,000 דולר על מנת להתקבל כחבר לאגודה. המשיב הסכים לתשלום ואף שילם את הכסף. המשיב שתק במשך 6 שנים.

 

            האגודה הסתמכה על כספו של המשיב הנמצא בקופתה. שתיקת המשיב במשך 6 שנים מהווה שיהוי וכתוצאה מכך המשיב מנוע ומושתק היום מלבקש חזרה את כספו.

 

 (13)    לטענת הזיוף של המשיב:

 

            טענה זו מוטב לה שלא היתה נטענת. ראשית טענות בדבר זיוף ומרמה מקומם במשטרת ישראל ולא בתיק בוררות אזרחי.

            שנית, הגיוני ביותר לקבל את הסבר ההנהלה, על פיו האגודה שמרה לעצמה עותק של הפרוטוקולים, מלבד הפרוטוקולים הכרוכים אשר נמסרו למשטרה לצורך חקירה בשנת 2001.

 

(14)     לטענה כי על פי הילכת "פרי העמק" אין לחייב חבר בחיובים אשר אינם מוזכרים בתקנון, הרי שהילכת "פרי העמק" דנה בגרעונות האגודה אשר על כן אין הנדון דומה לראיה.

 

(15)     לטענת ההפליה של המשיב:

           

            עקרון השוויון הוא כלל ברזל באגודות השיתופיות. ואולם, כבוד הרשם פסק כבר בהירש נ. צפריה כי באגודה יכולות להיות קבוצות בעלות זכויות שונות.

 

            על כן יש לבדוק את שאלת ההפליה, כשהיא נטענת, בהשוואה לחברים אחרים באותה הקבוצה. ראינו כי כל המועמדים החיצוניים שילמו -.5,000 $ טרם קבלתם לחברות – מכאן שאין הפליה.

            קבוצת בני החברים הרוכשים נחלות – אין האגודה מטילה עליהם תשלום. אין בכך אפליה, משום שמדובר בקבוצה שונה.

 

            בבג"צ 528/88 אביטן נ' ממ"י פד"י מג'(4) עמ' 297: "... השאלה המתעוררת כשנטענת טענת ההפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא יש גם לברר, אם ההפליה היא בלתי צודקת. דהיינו, האם נסיבות זהות גררו אחריהם יחס שונה. ההבחנה בין נסיבות שונות, מאידך, אין בה משום הפליה... וכפי שאמר השופט ברק בבג"צ 314/78: ".... מהאמור לעיל עולה, וכזו היא פסיקתו העקבית של בימ"ש זה, שכדי לבסס טענת הפליה בלתי מוצדקת, העשויה לשמש יסוד להתערבותו של בימ"ש זה, אין די להצביע על יחס שונה, אלא גם יש צורך להראות שהיחס השונה ניתן למי ששווים במאפייניהם הרלוונטים ומתוך שיקולים פסולים".

 

            דוגמא נוספת לקיום קבוצות שונות באגודה ניתן ללמוד מחוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי התשנ"ב-1992.

            על פי התקנות, מונו משקמים לביצוע החוק.

            המשקם על פי סמכויותיו הריהו כבורר. כאשר אגודה ונושים חותמים על הסדר מעטפת, נקבעים המקורות לתשלום עבור הנושים.

 

כאשר מגיעים להסדר מוסכם של תשלום החובות לנושים, היינו: "הסדר מעטפת", אחד המקורות להסדר הוא המגרשים בהרחבה באגודה. בעוד בני החברים באגודה משלמים סכום פעוט בעבור רישום מגרש על שמם, הרי שמועמד חיצוני המבקש לרכוש מגרש משלם סכום גבוה בהרבה לקופת ההסדר. אין בכך הפליה, אלא יש כאן התייחסות שונה לקבוצות שונות כאשר בתוך כל קבוצה צריך לחול עקרון השוויון.

 

אשר על כן, על פי התזה האמורה, במידה ואקבע כי על האגודה להחזיר כסף למשיב - תהיה בכך משום אפליה פסולה וזאת משם שכל המועמדים החיצוניים רוכשי המשקים שילמו כסף בתמורה לקבלתם כחברים באגודה, וזאת לאורך שנים, על כן אם המשיב לא ישלם, תהיה בכך הפליה.

 

  (16)   לסיכום: 

א.         הוכח כי היה קיים נוהג באגודה לגביית סכום כסף קבוע מכל מועמד חיצוני לחברות, אשר רכש משק.

 

ב.         הנוהג הוכח ע"י עדים ובראיות נוספות.

 

ג.          גם מהטעם של שיהוי השתק ומניעות אין לקבל את תביעת המשיב.

 

(17)     אשר על כן אני מבטלת את פסק הבוררת מיום ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­24.3.05.

(18)     המשיב ישא במחצית עלות שכ"ט הבוררת, סך הכל 3,000 ₪. במידה והאגודה שילמה לבוררת, היא תחייב את המשיב בסכום האמור.

 

(19)     כמו כן ישלם המשיב סך של 4,000 ₪ + מ.ע.מ למערערת, הוצאות  ערעור זה.

 

(20)     החלטה זו תישלח לצדדים בדואר רשום.

ירושלים: כ"ז באדר התשס"ו                                    לאה רוזנטל, עו"ד

                27   במרץ   2006                    עוזר רשם האגודות השיתופיות