ערעור על פסק דין בוררת
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 1462/156/00
אסידו משה
על ידי אחיו
אסידו גבי
"ספסופה" מושב עובדים
להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ
ד.נ. מרום הגליל 13875
- המערער –
- נ ג ד -
"ספסופה" מושב עובדים
להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ
ד.נ. מרום הגליל 13875
- המשיב –
החלטה על פי הוראות סעיף 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב1972-
זהו ערעור על פסק דינה של הבוררת עו"ד
הבוררת בפסק דינה מיום 9.8.2001 חייבה את המערער לשאת בחובותיו לאגודה בסך 4,140 ש"ח תוך שהינה דוחה את טענות המערער לגבי תוכנית הבניה ואמצעי הייצור.
בערעור שבפני חזר אחיו של המערער על הטענות שנשמעו בבוררות. המערער הוסיף וטען כי אחיו אינו בעל נחלה אלא בעל מגרש מקצועי, ובאגודה למי שיש מגרש מקצועי כל עוד לא בנו במגרש, אין מחייבים את בעל המגרש במיסים.
המערער טען כי אינו מתגורר בישוב משום שאין אפשרות לקבל היתר בניה וזאת בגלל חובות האגודה למינהל מקרקעי ישראל ולגורמים אחרים. כמו כן טען כי פניותיו לאגודה לסדר לו אמצעי ייצור משנת 1997, לא טופלו. הכיצד עליו לשלם מיסים מבלי שיקבל כל תמורה עבור המיסים? כן הוסיף וטען כי בעבר היו מקרים של חברים שגרו בבתי האגודה ולא שילמו.
האגודה דחתה את טענות המערער וטענה בפני כי המערער הינו חבר בעל נחלה.
במסגרת היותו בעל נחלה יש לו מטעים בחברת אג"מ צפון, וברשותו מגרש לבנית בית. לבקשת המערער ולפנים משורת הדין, הסכימה האגודה לאחד שני מגרשים מקצועיים ולתיתם למערער כדי שיוכל לגור בקרבת הוריו, ואילו את המגרש בנחלה
שניתן לו עם קבלתו לחברות, העבירה האגודה לחבר אחר אשר בנה בית על מגרש הנחלה המקורית של המערער.
לדברי האגודה אין איש מונע מהמערער לבנות בית, והוא עצמו מעכב את הבניה.
לדברי האגודה המערער נרשם בסוכנות במשק מספר 174 שזו נחלה. כל חבר המעונין לבנות, עליו לפנות לאגודה, אשר משחררת לו את המגרש לבניית הבית. כמו כן מנצל המערער את מיכסת המים במטעי הוריו, שם הינו עובד, היות ומיכסת המים מחולקת ל109- משקים כולל משקו של המערער, ולמערער יש זכות לקבל קרקע בדישון, לצורך עיבודה.
לאחר הדיון בערעור שלח המערער מכתב ובו חומר נוסף שלא היה בפני הבוררת ובפני.
בחומר הנוסף העלה אחיו של המערער טענות נגד מזכיר הישוב כשהוא טוען כי על פי חומר שהגיע אליו טענות המזכיר מופרכות מיסודן והמזכיר שיקר במצח נחושה.
לדבריו, המזכיר טען כי היתר הבניה גמור וצריך רק לשחרר את העיקול אצל המשקם ואפשר לבנות מיד. דברים אלה סותרים מסמך שקבל בועדה לתכנון ובניה. לאחר שאחיו הגיש מפת מודד על איחוד החלקות וחלוקה מחדש, על האגודה להמשיך את התהליך ולהביא את השינוי במפה לאישור סופי, דבר שלא נעשה עד היום.
אח המערער הוסיף טען כי על פי המסמכים שצרף עולה שכבר בשנת 1993 הגיש אחיו בקשה להיתר בניה על מגרש 172 אולם מאחר והמגרש היה רשום על שם אחר, לא הסכימו הסוכנות והמינהל, ולכן פנה לבקש להחליף המגרש למרות שהשקיע 1800 $ וקיבל מגרש קטן יותר.
לגבי מיכסות המים בשיחה שהייתה לאח המערער עם יו"ר הועד המיכסה עדין משותפת וחברים אחרים מנצלים את מיכסת המים של אחיו.
מזכיר הישוב הגיב לחומר הנוסף וטען כי איננו רוצה להתייחס להשמצות.
בתגובתו הדגיש כי המערער התקבל למגרש 174 ואילו היה מעונין לבנות בית במגרש שניתן לו היה עליו לסיים את תהליך רישום הנחלה על שמו גם במינהל ולא לחכות שמישהו אחר יעשה זאת במקומו.
החלפת המגרש נעשתה בשנת 1998 לבקשתו, והעיכוב הינו בגללו.
לאחר שעברתי על טענות הצדדים הנני קובע כדלקמן:
1. המערער לא העלה למעשה כל טענות חדשות בערעור, טענותיו נשמעו בפני הבוררת אשר דחתה אותם.
הבוררת קבעה בנושא בנית הבית כי "אין סיבה שהאגודה לא תחתום על תוכניות הבניה, במידה ויוגשו לה". בדיון בפני טען מזכיר האגודה כי על המערער לפנות לאגודה ולבקש שתשחרר את המגרש לבניה.
בדיון בפני התברר כי במגרש שהיה שייך לנחלה 174 המקורית כ
הנני דוחה את הטענות הנוספות של אחיו של המערער, אשר הגיעו לאחר שמיעת הערעור. היה על המערער לדאוג להמצאת המסמכים בדיון בפני הבוררת ומשלא עשה כן, וטענות האגודה היו ידועות לו, היה עליו לבקש בערעור הצגת מסמכים נוספים ולטעון טענות נוספות. משלא עשה כן הרי למעשה אין באפשרותי להתיר בשלב זה את הצגת המסמכים.
יחד עם זאת אין המסמכים החדשים מעידים על דבר. אין זה מוכחש כי המערער התקבל לאגודה על מגרש 174. לא ירדתי גם לסוף דעתו של אחיו של המערער על החלפת מגרש 172 ל174- אך זו טענה חדשה שלא מוכיחה דבר.
מהמסמכים שצורפו עולה כי האגודה חתמה על מפת המגרש 174 ומכאן שהאגודה סיימה את מלאכתה וכל שהיה על המערער לעשות היה להשלים את ההליך.
באשר לנושא שינוי המגרש הרי שהדבר באחריותו הבלעדית של המערער אשר ביקש את ההחלפה. על פי החלטת הועדה המקומית בישיבה מספר 138 מיום 16.1.96 נקבע, כי יש להגיש בקשה מסודרת. המערער, מאז 16.1.96, למרות שחלפו כ6- שנים, לא הציג כל מסמך או בקשה כלשהי לאגודה או לכל גורם אחר בנושא. לפיכך הנני קובע כי המערער לא פעל ולא עשה דבר בנושא ואין לו אלא להלין על עצמו, ולפיכך הנני מקבל את עמדת האגודה בנושא.
2. לנושא אמצעי הייצור, הנני מקבל את עמדת האגודה כפי שהובעה על ידי המזכיר. המערער זכאי לקבל שטח אדמה בדישון, אך סירב לקבל שטח זה מנימוקים השמורים עימו. אחיו טען כי האדמה בדישון אינה טובה. מתברר כי כל החברים בקבוצת ה11- נחלות, קיבלו אדמות בדישון משום שאלו האדמות שהוקצו ל11- הנחלות. כמו כן מקבל המערער מים שאותם הוא מנצל במטע של הוריו.
הנני דוחה את טענות המערער לגבי מיכסות המים. המערער לא הציג בפני כל ראיות לביסוס עמדתו. הסתמכות אחיו של המערער על שיחה עם יו"ר הועד וציטוט ממנה, אינה ראיה, מה גם, שלפי דבריו המיכסה עדין משותפת ובנויה על מיכסות חברים, לפיכך אין בדברים אלו משום ראיה כי המערער אינו מקבל מים.
אין ספק כי המערער אינו יכול להתנות את תשלום מיסיו. האגודה כפי שהצהירה בפני, חייבה את המערער על פי החלטתה ב50%- מיסים לעומת משק שבו יש בית בנוי וזאת בהתאם להחלטת האסיפה.
החלטה זו הינה הגיונית, היות ובמידה והאגודה לא תטיל מיסים יהווה הדבר עידוד לאי בנית בית בישוב.
לאור האמור לעיל הנני דוחה את טענת המערער, ומאשר את פסק דינה של הבוררת. המערער ישא בחובו לאגודה בסך 4140 ש"ח נכון ליום 31.12.99 בצרוף ריבית הנהוגה באגודה מיום 31.12.99 ועד התשלום בפועל.
ניתן היום 20.2.2002
אורי זליגמן, עו"ד
