געש עזרא ויפה נ' מצפה יריחו אגודה שיתופית

בפני רשם האגודות השיתופיות

תיק מספר 2554/207/01

 שבין : געש עזרא ויפה

על ידי  עוה"ד נ. ורצברגר

טל' : 6222388-02 פקס' : 6222373-02

- המערערים -

- נגד -

מצפה יריחו אגודה שיתופית

להתיישבות קהילתית בע"מ

על ידי עוה"ד א. יקירביץ ו/או ש. ברוינר

רחוב רמת הגולן 47, ירושלים 97703

טל' 5325330/1-02 פקס' 5327227 -02

- המשיבה -

החלטה על פי סעיף 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות

ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב- 1972

********************************************

הרקע

זהו ערעור על פסק דינו של הבורר מר יעקב לפידות מיום 13.9.2001 בו קבע כי על המערערים לשלם למשיבה סך של 6,487.60 ₪ נכון לתאריך 31.5.2001 עקב אי תשלום חוב לאגודה.

המערערים הנם תושבי מצפה יריחו, אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ וחייבים לאגודה כספים עקב אי תשלום מסי אגודה ועקב אי תשלום חוב שנעשה על ידי האגודה עבור ההפרדה בין בנים לבנות בבית הספר.

כיון שמצפה יריחו הינה התיישבות בעלת מאפיינים דתיים, בשנת 1996 התקבלה החלטה באגודה לבצע הפרדה בין בנים לבנות בבית הספר ממ"ד בישוב.

ביום 3.3.2002 בדיון בהשתתפות הצדדים קבעתי כדלקמן :

" לאחר שהצדדים הסבירו טענותיהם בעל-פה מתברר כי נותרה מחלוקת רק בשאלה האם יכולה אגודה שיתופית לשנות מבחינה ערכית את התייחסותה בנושא הפרדת בנים ובנות בבית הספר, שעה כשהתקבלו המערערים לאגודה לא הייתה הפרדה כזו. לגבי הטיעונים האחרים בנושא ועד מקומי או משרד החינוך וההוראות שניתנות סוכם כי מתבטלת המחלוקת בנושא.

לפיכך נותרה רק הסוגיה בדבר ההחלטה בנושא הפרדת בנים ובנות. ב"כ המערערים יסכם טענותיו תוך 14 ימים מהיום סיכומי הטענות יועברו אלי ואל ב"כ המשיב, ב"כ המשיב תסכם טענותיה תוך 14 ימים ותעבירו לצד המערער ואלי, ולאחר מכן זכות תגובה למערער תוך 7 ימים. לאחר מכן אתן החלטתי ללא כל דיון נוסף."

עיקר נימוקי המערערים :

1. שינוי אופי בית הספר בישוב על ידי הפרדת בנים ובנות הינה הסנונית הראשונה של מגמת התחרדות בישוב, נוכח מגמת התחרדות של החברים בעקבות צירוף חברים חדשים. לשינוי זה יש השלכות לכל תחומי החיים בישוב והשפעתה על הילדים מכרעת.

2. המשיבה הוקמה וכוננה כאגודה בעלת צביון דתי מתון ובית הספר היסודי בישוב תפקד שנים רבות כבית ספר מעורב ועל דעת כן הצטרפו המערערים לאגודה.

3. סמכויות האגודה על פי תקנונה מאפשרות פיתוח מוסדות תרבות וחינוך אך לאגודה אין סמכות לפגוע באופי הקיים של הישוב ובמסווה של "פיתוח" לכפות על חברי האגודה שאינם חפצים בכך צביון ואורח חיים דתי – חרדי בניגוד למצב הקיים העומד ביסוד האגודה.

4. מדובר בבי"ס יסודי ממלכתי אשר כפוף לחוק חינוך ממלכתי תשי"ג- 1953 ולא לבית ספר פרטי. על פי הפסיקה בית הספר כמוסד ממלכתי חייב להתחשב בחופש מצפון אמונה ודת של הפרט ולא לכפות על הפרט את עקרונותיו וזאת במסגרת עידוד הפלורליזם והשונה במוסד מבלי לכפות צביון מסוים.

5. לפי חוק חינוך ממלכתי תוכניות השלמה לא תגרומנה להוצאות יתרות. לפיכך, חברי אגודה החפצים בהפרדה יכולים לשלוח ילדיהם לרשת חינוך המקיימת הפרדה.

6. לפי חוק לימוד חובה כל אחד זכאי לחינוך חינם מבלי שהתלמיד או הוריו יחויבו בתשלום בגין הלימודים במוסד ממלכתי.

7. על פי הפסיקה אין להורה כל זכות לבקש שבנו ילמד בבית ספר פלוני דווקא ואין לו זכות לדרוש כי בית הספר יהיה מעורב דווקא. פסיקה זו אינה עומדת נוכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כאשר להורים הזכות לקבל חינוך ממלכתי שוויוני על פי הקריטריונים הכלליים במסגרת החינוך הממלכתי דתי ולא יכפה עליהם שינוי המסגרת שלא על ידי גורמים מקצועיים חינוכיים אלא על ידי האגודה, לכיוון חרדי.

8. על פי הפסיקה ההפרדה מונעת שוויון בין התלמידים והחינוך שאותו הם מקבלים.

9. על פי הפסיקה בכל הנוגע לעניינים בעלי אופי כלכלי, אדם מצטרף לאגודה על בסיס תקנון ומצב קיים ועל יסוד מצב זה בונה את מהלך חייו. אין לאסיפה הכללית זכות להפוך את הקערה על פיה ולשנות את הבסיס להסכמת החבר להיות חבר באגודה. מקל וחומר, כשמדובר בכפייה בעלת אופי הנוגע לפרט ולדרך חייו וזהותו הדתית והתרבותית הדבר חמור פי כמה וכמה.

עיקר נימוקי המשיבה :

1. בהפרדה אין מדובר בשינוי ערכי באשר אופי הישוב וביה"ס מלכתחילה היה תורני. לימודים בכיתות נפרדות הנם מאפיין רווח של החינוך הדתי. החלטה על הפרדה אינה מהווה שינוי ערכי.

2. גם אם ההפרדה מבטאת שינוי השקפה באגודה לאסיפה הכללית יש זכות לקבל החלטות מסוג זה שכן הכרעת הרוב שהתקבלה כדין באסיפה הכללית מחייבת את כל החברים.

3. החלטת ההפרדה בחינוך וגבית הכספים למימונה נתקבלה כדין ולא הועלתה כל טענה בדבר כשרותה למעט הטענה הערכית.

4. החלטת ההפרדה בבי"ס שהינה החלטה חינוכית-ערכית נעשתה על פי ובמסגרת תקנון האגודה אשר מהווה הסכם בין האגודה לחבריה ומסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם.

כיוון שההחלטה נעדרת חוסר תום לב אין מגבלה בחוק או בפסיקה על קבלתה גם אם היא מהווה שינוי ערכי.

5. עד קבלת ההחלטה במצפה יריחו נמנעו לבצע את ההפרדה מטעמים פרקטיים של מיעוט התלמידים בשנותיו הראשונות.

6. כל תושב, כולל המערערים, שהגיע לישוב קיבל מידע מוועדת הקליטה שביה"ס אמור להיות נפרד ברגע שהדבר יתאפשר ועל כן היה מודע לכך.

7. בנוהג שבעולם תהפוכות החיים משנות את פניה של החברה בכלל כמו גם את פניהן של האגודות השיתופיות מבחינה ערכית ולא רק טכנית והשינוי התקבל בקיבוצים למשל למרות הפגיעה באידיאולוגיה הקיבוצית. למרות הכל הדבר התקבל בפסיקה מפני שהשינוי התבסס על הצבעות רוב.

8. אם אין האגודה רשאית להכריע בעניין ערכי כגון זה כי אז שמת לאל הן את מטרותיה של האגודה לבנות לעצמה חיים חברתיים, כפי שמשתקפים בתקנון, והן את כוח החיים הטבעי הכולל בחובו שינויים במהלך השנים.

9. לפי הפסיקה ההגבלה היחידה שקיימת בשינוי תקנון אגודה הינה הגבלת שינוי שמשמעו ירידה לקניינו הפרטי של החבר. מעבר לכך, במקרה דנן לא מדובר בשינוי תקנון אלא בהחלטה סבירה בגדר התקנון.

10. השוויון בישוב מתקיים למרות ההפרדה שכן לא נשללת מהבנים והבנות זכות ללימודים זהים ובתי המשפט מכירים בלגיטימיות של מערכת הפרדה שכזו.

לאחר שעברתי על כל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן :

א. ערעור זה עוסק בשאלה האם יכולה המשיבה לשנות מבחינה ערכית את התייחסותה בנושא הפרדת בנים ובנות בבית הספר, שעה כשהתקבלו המערערים לאגודה לא הייתה הפרדה כזו.

לגופו של עניין לרקע העובדות: הוכחה בפני טענת המערערים כשטענו כשהישוב הוקם הכוונה הייתה שהישוב יהיה בעל אופי דתי מתון וללא הפרדה בין בנים ובנות בבית הספר ועל בסיס זה הצטרפו אליו המערערים. מהחומר שהובא עולה כי לאור העובדה כי הפרדת בנים ובנות בבית ספר לגיטימית במערכת החינוך הדתית וועדת הקליטה של הישוב הבהירה לכל תושב, כולל למערערים, כי ביה"ס אמור להיות נפרד לבנים ולבנות והדבר יבוצע ברגע שיתאפשר, לפיכך החלטת ההפרדה לא יכלה להפתיע את המערערים ויכלו לצפות שההפרדה תיעשה ברגע שיהיו יותר תלמידים והדבר יתאפשר.

לפי שם ביה"ס, " בי"ס תורני " יכלו המערערים לצפות את התפתחות הדברים באגודה ואת ההפרדה, שכן הדבר לגיטימי במוסדות מעין אלה כך שמבחינה זאת למערערים לא היה כל יסוד לחשוב כי הישוב וביה"ס יהיו מתונים וללא הפרדה.

ב. הנני כי לאגודה אין סמכות לבצע שינויים באגודה בניגוד למצב שהיה בעת ייסוד האגודה. המערערים הצטרפו לאגודה על סמך תקנון האגודה. תקנון האגודה הוא בבחינת חוזה בין האגודה וחבריה ובין החברים לבין עצמם. התקנון מסדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים וקובע את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות. הנני קובע כי ההחלטה על הפרדת ביה"ס נעשתה על פי ובמסגרת סעיף 2 (ג) 2 (ד) ו 2 (ז) וסעיף 3 (ה) ו 3 (ז) לתקנון האגודה והתקבלה ברוב באסיפה הכללית.

ראה הוראות אלו בתקנון.

סעיף 2 (ג) :

" להוות את הגוף המוניציפלי של הישוב, לקיים בידה את כל הכוחות והסמכויות שיש לגוף מוניציפלי ולספק שירותים מוניציפליים קהילתיים לתושביו".

סעיף 2 (ד) :

" להקים ולפתח מפעלי חינוך ותרבות".

סעיף 2 (ז) :

"לארגן ולשפר את התנאים הכלכליים והחברתיים של חברי האגודה".

סעיף 3 (ה) :

"ליזום, להקים, לקיים, לפתח ולנהל מוסדות ושירותים מכל הסוגים כגון מוסדות ושירותים דתיים, רפואיים, חינוכיים, כלכליים, משקיים, חברתיים ומוניציפליים". (ההדגשה שלי א.ז)

סעיף 3 (ז) :

"ליזום, לארגן ולנהל פעילות של שיתוף ועזרה הדדית מכל הסוגים, בתחומי השיכון, הבניה והשירותים הדתיים, החברתיים, המוניציפליים, התרבותיים, החינוכיים, הכלכליים, המשקיים, המסחריים והתעשיתיים; למסד פעולות ושירותים אלה במוסדות ולקבוע את דרכי פעולתם". (ההדגשה שלי א.ז)

במקרה זה על המיעוט לקבל את עמדת הרוב, או לפעול לשינוי ההוראה במסגרת רשויות האגודה על פי דין ראה:

"הכרעת הרוב באסיפה הכללית מחייבת את כל החברים וכל עוד ההחלטה נתקבלה כדין ולא נגועה בחוסר תום לב, לא יחליף בית המשפט או בורר את שיקול דעתו בשיקול דעת האסיפה הכללית" (ראה ח. נעם "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה (נבו) , 249).

"החלטת האסיפה הכללית, אם נתקבלה כדין מחייבת את האגודה בכללותה. כמובן שבמסגרת חבותם של החברים לפעול במסגרת התקנון על פי החלטות רשויות האגודה אין ספק שההחלטה מחייבת גם את החברים" (ראה פרופ' סמדר אוטולנגי "אגודות שיתופיות דין ונוהל" כרך א', 328).

מהוראות תקנון האגודה המאפשרות טיפול ופיתוח מוסדות תרבות וחינוך באגודה עולה כי, הסמכות לקבלת ההחלטה בדבר ההפרדה הינו בסמכות הרשות העליונה באגודה שהינה האסיפה הכללית.

ג. הנני דוחה את עמדת המערערים כי למרות הרוב באסיפה הכללית וחוקיות החלטת האסיפה, לא ניתן לערוך שינוי בתקנון האגודה. היות ובפסק הדין ע"א 524/88 פרי העמק נ' שדה יעקב פ"ד מ"ה (4) 529 ההגבלות בשינוי תקנון קיימות רק בעת שיש בשינוי פגיעה בבסיס ההסכמה ופגיעה בקניין החברים והתיקון יוצר חיוב נוסף על החברים :

"קיימת הגבלה כללית לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית… אם אין בתקנון כמצבו ביום היותו של אדם חבר, הוראה בעניין חובת ההשתתפות רשאית האגודה לתקן את תקנונה, אך תיקון זה מחייב רק את אלה שהסכימו לו, חבר אגודה שיתופית שלא הסכים לתיקון אינו חייב על פיו".

כך גם נקבל בפסק דין בג"צ 333/85 אלי אביאל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מה (4) 581, 599 :

"אך הניתן לעגן בסעיף 55 (1) לפקודת האגודות את התקנתה של תקנה 12 (א) לתקנות הפירוק, עד כמה שהתקנה מתפרשת כמסמיכה את המפרק ליצור חיוב חדש של חבר באגודה שיתופית להשתתף בכיסוי הוצאותיה בפירוקה? לדעתי, התשובה על שאלה זו היא בשלילה. הטעם לגישתי זו הוא כפול : ראשית, אין בתקנה 12 (א) לתקנות הפירוק משום הענקת פטור מהוראות הפקודה, אלא משום שינוי הדין הכללי, ולכך לא הוסמך שר העבודה והרווחה; שנית, תקנה 12 (א) לתקנות הפירוק – על פי הפירוש השני – פוגעת בזכותו של חבר לנכסיו. פגיעה כזו אפשרית רק אם בחוק המסמיך יש הוראה מפורשת בעניין זה. אין בסעיף 55 (1) לפקודת האגודות הוראה מפורשת, המסמיכה את מחוקק המשנה לפגוע בזכות היסוד של אדם על נכסיו."

למרות שאין מדובר בשינוי תקנון גם אם אניח שמדובר בשינוי תקנון אילו הייתי צריך לדון בחוקיות שינוי תקנון בהנחה שהתקבל ברוב הנדרש, הנני מניח כי הייתי מאשר את שינוי התקנון היות ולא מדובר בשינוי יסודי שלו השלכה על זכויות החברים.

במקרה הנדון כאמור, לא מדובר בשינוי תקנון וניתן לערוך את השינוי על פי התקנון הקים אין מדובר בשינוי יסודי ומהותי עבור המערערים, שכן כל הקשור לאופי הישוב ואופי ביה"ס בעתיד היה כבר ידוע למערערים בטרם הצטרפו לאגודה.

ד. הנני מקבל את עמדת המשיבה כי אילו היה מדובר בשינוי ערכי בעל השלכות על אופי הישוב ואופי ביה"ס יש לאפשר לאגודה לבצע הפרדה זאת ולו כדי להגשים את המטרות המוצהרות של האגודה ולאפשר לה לבנות לעצמה חיים חברתיים כפי שהצהירה בתקנונה, תקנון אשר המערערים קיבלו עליהם בעת הצטרפותם לאגודה. החיים מחייבים לעיתים לעשות ולהיערך לשינויים גם אם יש בכך שינוי ערכי במידה ולא נאפשר לאגודה להשתנות הרי הדבר יביא לקיפאון ומניעת התפתחות, לפיכך הנני קובע כי ניתן לערוך שינויים אולם כל זאת כמובן בתנאי שהשינוי נעשה כחוק, בהתאם לתקנון ובהסכמת רוב החברים. אין ספק שבמקרה הנדון ההחלטה התקבלה ברוב הדרוש וההחלטה התקבלה כדין.

ה. אינני מקבל את עמדת המערערים כי ההפרדה תפגע בשוויון בין בנים לבנות בישוב שכן אין כל הבדל בחינוך שזוכים לו התלמידים. המערערים לא הוכיחו בפני כי הלימודים של הבנים והבנות בישוב בעקבות ההפרדה אינם זהים ולפיכך בג"צ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, מ"ט (4) 94 אינו רלבנטי.

ו. לא מקובלת עלי עמדת המערערים כי ההבדל בין חינוך נפרד לחינוך מעורב כה עמוק וכה מהותי, בעיקר לאור העובדה שמדובר באוכלוסייה דתית. הנני דוחה את עמדת המערערים כי ההפרדה אינה מקובלת בחינוך הדתי וכי אין זכות לבצע הפרדה בחינוך הדתי. בבג"צ 3533/90 שוורצבוים נ' עירית רמת-גן, תקדין עליון 90 (3) 325 נקבע כי ההפרדה בין בנים לבנות נהוגה בחינוך הדתי :

"אכן ראינו לעיל כי בימ"ש זה כבר נזקק לטענה דומה ובאותו עניין פסק כי : ' רצונם של הורים שילדם ילמד בבית ספר מעורב דווקא אינו בגדר זכות של ההורים' …ב"כ המשיבים מבקש להקיש נ…לומר כי כשם שאין זכות קנויה להורים שילדם יתחנך בבי"ס מעורב דווקא כך אין לכאורה זכות קנויה להורים שילדם יתחנך בבי"ס נפרד דווקא. ספק אם ההיקש הזה במקומו ואם רצונם של הורים שומרי דת בחינוך נפרד לבתם שקול כנגד רצונם של הורים חילוניים בחינוך מעורב דווקא…"

עוד עולה מפס"ד זה כי ביהמ"ש עצמו מכיר ברצונם של "רוב" של ההורים אף בבי"ס רשמי בעיר ושלגביו כביכול הורים אינם יכולים לבחור האם להנהיג הפרדה בכיתות על פי רוב או להנהיג עירוב :

"לא שמענו מהמשיבים כי הפיכת כתות א' לכתות שבהן הלימוד הוא נפרד ועל אחת כמה וכמה הפיכת ביה"ס עם הזמן לבי"ס כזה מקובלת על רוב ההורים בבית הספר ורצויה להם".

לא כל שכן באגודה שיתופית שההפרדה אושרה בתקנון האגודה.

גם בבג"צ 1/67 משעל נ' שר החינוך, כ"א (1) 384 אמנם הוכרה ההפרדה בחינוך הדתי, כאשר משרד החינוך ביטל את הלימוד המעורב וביהמ"ש קבע כי אין זכות להורה לדרוש שבתו תלמד בבי"ס מעורב דווקא שכן העירוב סתר את הערכים הדתיים של הערבים וגרם לחוסר שביעות רצון רוב ההורים.

פסק דין זה מחזק את עמדת האגודה בנושא היות ובהתחשב בכך שמצפה יריחו הינו ישוב דתי כאשר ההפרדה מקובלת במסגרת החינוך הדתי הרי שניתן לצפות כי העירוב יסתור את הערכים הדתיים של תושבי הישוב וילדיו.

ז. כל שאר אזכורי פסה"ד של המערערת אינם רלבנטיים לבוררות זאת. מאחר וההחלטה על ההפרדה בישוב הייתה כדין הרי שגם התשלום על הפרדה זאת נעשה כדין.

לפיכך, הנני מאשר את פסק הבורר מיום 13.9.2001 ודוחה ערעור זה.

הנני קובע כי על המערערים לשלם את חובם למשיבה בסך של 6,487.60 ₪ נכון לתאריך 31.5.2001 בצירוף ריבית והצמדה הנהוגה באגודה ועד למועד פירעון החוב.

בנוסף, הנני מחייב את המערערים לשאת בהוצאות המשיבה בערעור זה בסך 500 ₪ + מע"מ מיום החלטתי ועד ליום תשלומם בפועל למשיבה.

ניתן היום 5.5.2002

זליגמן אורי, עו"ד