ערעור של שוכר נכס על חיובו בארנונה, על אף שטען כי אינו מתגורר או מחזיק בנכס בפועל
רקע עובדתי:
ביום 5.5.1998 נחתם הסכם שכירות בין המשכיר, מר מנצור אחדות (להלן: "מנצור") לבין השוכר, שהוא המערער, מר סמיון לפין (להלן: "סמיון").
ביום 29.6.1998 נרשם סמיון בספרי העירייה כמחזיק הדירה ונפתח על שמו חשבון ארנונה ולכן חויב בתשלומי ארנונה ומים עבור תקופה בה החזיק השוכר בדירה – מאי 98 עד ינואר 99.
מאחר וסמיון לא שילם את תשלומיו הארנונה והמים, שלחה העירייה מכתבי התראה לתשלום החוב, לפי פקודת המיסים (גבייה).
ביום, 23.09.04 הגיש סמיון תביעה, לבית משפט השלום, נגד עיריית ת"א, ובה ביקש לבטל את החוב נגדו בסך 723.10 ₪ ולחייב את העירייה לפצותו בסך 10,000 ₪.
טענותיו של סמיון:
הוא נרשם בספרי העירייה שלא כדין, ללא ידיעתו או רשותו כמחזיק הדירה, באמצעות הסכם שכירות מזויף.
הוא מעולם לא החזיק ו/או התגורר בדירה.
תקופת השכירות הייתה קצרה משנה אחת לכן איננו חייב בארנונה.
למרות פניות מרובות לעירייה, על מנת לברר את פשר חיוביי המים, העירייה לא פירטה כיצד חושב סכום החוב למרות שבדירה לא קיים מונה מים.
הוא שלח מכתבים רבים לעירייה בבקשה לביטול החיוב.
סכום הפיצוי הנדרש נובע מגודל הנזק שנגרם לו כתוצאה מההתעסקות המרובה בעניין.
טענות העירייה:
סמיון לא עשה דבר על מנת למנוע את היווצרות החוב ולא טען שנרשם בספרי העירייה, שלא כדין, כמחזיק בנכס.
התקנת שעון המים באחריותו של סמיון, ובהעדרו החיוב נעשה בהתאם לשיעור המינימאלי של דירת מגורים.
הפיצוי הנדרש מנופח וחסר כל פרופורציה.
פסיקת בית משפט השלום:
סמיון הצהיר עדות שקר כאשר הצהיר שמנצור העביר את הסכם השכירות לעירייה בניגוד להסכמתו והרשאתו, מאחר והודה בכך שחתם על הסכם השכירות וידע שלפי תנאיו יועברו פרטיו לעירייה ויהיה עליו לשאת בתשלומי הארנונה והמים.
בטרם הגשת תביעה לבית המשפט, סמיון היה צריך להגיש השגה למנהל הארנונה לפי הוראות החוק.
מחובתו של סמיון להסדיר את שאלת רישומו כמחזיק בדירה מול העירייה, ברגע שהתברר לו כי לא יוכל להתגורר ו/או להחזיק בדירה, וברגע שהודיע לצד השני אודות ביטול הסכם השכירות.
מדובר בתביעה שנוהלה באופן בלתי ברור וטרחני, קנטרנית שאיננה מבוססת וחורגת מכל פרופורציה הגיונית.
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את סמיון לשלם לעירייה סך של 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
על החלטת בית המשפט השלום הגישו סמיון ועורכת דינו, גב' הלן אייזן (להלן: "עו"ד הייזן") ערעור לבית המשפט המחוזי ובו נטענו אותן הטענות על ידי סמיון כמו בבית משפט השלום.
לכתב הערעור הצטרפה עו"ד הייזן שייצגה את סמיון בבית משפט השלום, וביקשה להיות צד להליך הערעור למרות שלא הייתה צד להליך בבית משפט השלום.
טענות עו"ד הייזן:
בית המשפט קמא נהג כלפיה במשוא פנים, ובאמצעות פסק הדין פגע באופן לא מידתי במקצועיותה, בשמה הטוב, במוניטין שלה, במעמדה ובפרנסתה כעורכת דין וגרם לה נזקים כספיים חמורים.
פסיקת בית משפט המחוזי:
אדם המוגדר כ"מחזיק" ו"צרכן" אינו פטור מתשלומי ארנונה והמים המוטלים עליו גם אם במידה והחליט שלא לגור בדירה שבחזקתו או בשכרותו.
לפי סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות קיימת חובה על הבעלים או מחזיק הנכס להודיע לעירייה על העברת החזקה בנכס על מנת לפטור עצמם מהמשך החיוב בארנונה. העירייה חייבת לפעול על פי ההודעה ולרשום את המשך החיוב בארנונה, על פי ההודעה מאת המוכר, המשכיר או מעביר החזקה (או נציגיהם) – בלבד. החובה אינה מו
בבר"ם 867/06, רע"א 3502/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (להלן: "דור אנרגיה") נקבע שהחבות בארנונה מוטלת על "המחזיק" בהיותו בעת הזיקה הקרובה ביותר לנכס, והמחזיק הוא גם הנישום בארנונה.
גם במידה וסמיון היה מודיע לעירייה כי אינו מתגורר בדירה הוא לא היה פטור מחיוביו כלפי העירייה, כל עוד השכירות בתוקף וזאת מתוקף מעמדו כשוכר, על פי הסכם השכירות הקובע את מעמדו כמחזיק על פי פקודת העיריות עד תום תקופת השכירות.
בסעיף 9(ב) לכללי המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), התשנ"ב- 1994, קבועות הנחיות כיצד לחשב את צריכת המים של צרכן, במקום שלא הותקן מד מים (ליחידת דיור לפי 15 מ"ק לחודש).
אגרת המים הוא תשלום חובה המגיע לרשות על פי דין ולכן העירייה מוסמכת לגבות את חוב המים באמצעות פקודת המיסים (גבייה).
לגבי עו"ד אייזן, זכות הערעור נתונה למי שהוא בעל דין להליך משפטי. כדי שאדם יוכל להיחשב כצד להליך הוא צריך להוכיח שפסק הדין עליו הוא מבקש לערער משליך באופן ישיר על עיסוקו המקצועי או זכויותיו הקנייניות. לא די בפגיעה בשם טוב על מנת לבסס מעמד להגיש הליך ערעורי.
סיכום:
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וחייב את סמיון ואת עו"ד אייזן לשלם לעירייה שכ"ט עורך-דין בסך 5,000 ₪, כל אחד, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית.
