ערעורו של ברוך גלילי על החלטת הבורר שקבע כי על חבר הקיבוץ גלילי יש לשלם את צלוא החוב הרשום בספרי האגודה לאגודת בית יצחק
בפני עו"ד לאה רוז
בעניין-
ברוך גלילי
ע"י ב"כ עו"ד
רחוב זמנהוף 26
נתניה 42309
המערער
נ ג ד
בית יצחק- שער חפר אגודה להתיישבות חקלאית בע''מ
ע"י ב"כ עו"ד רמי אבידע
רחוב דרך פ"ת 154
האגודה או המשיבה לפי העניין
רקע עובדתי-
ביום 20/03/06 מונה הבורר לפי סעיף 52 (2) לפקודת האגודות השיתופיות 1933 על מנת ליישב את הסכסוך שבין הצדדים אשר בעיקרו הינו תביעת המשיבה לתשלום סך של 160,950.01 ₪ (להלן- "החוב") מאת המערער.
ביום 08/03/07 ניתן פסק הבוררות על ידי הבורר והומצא לצדדים, כאשר בהכרעתו קבע כי דין תביעתה של המשיבה להתקבל במלואה ועל המערער לשלם למשיבה את תשלום החוב במלואו.
ביום 22/03/07 התקבל ערעור על פסק הבוררות על ידי המערער.
ביום 21/05/07 התקבלה תגובת האגודה לערעור.
ביום 12/06/07 נערך בפני דיון בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.
עיקר טענות המערער-
ביום 11/03/07 התברר לב"כ המערער כי ביום 08/03/07 נשלח בפקס פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר, אך הפקס לא נשלח מסיבה שאינה ברורה.
הבורר ציין בהחלטתו כי תיק הבוררות גדוש בתצהירים ראיות וכו', אך לא הוגש למעשה אף תצהיר. עוד התברר, כי המשיבה הציגה מסמכים רבים תוך כדי ניהול ההליך שזכרם לא בא בכתב התביעה.
בניגוד להלכה הפסוקה המחייבת כל בעל דין להציג את ראיותיו, אפשר הבורר צירופם של מסמכים אשר לא נכללו במסגרת גילוי המסמכים.
הבורר אפשר מצד אחד למשיבה להביא עדי הזמה, אולם תחת זאת הוא אפשר את קבלת המסמך הנוגע להלוואה אפילו שלא באמצעות אחד משני עדיה של המשיבה, אלא רק באמצעות צירופו לסיכומים.
לטענתו, הבורר שגה כאשר לא התייחס לטענותיו על כי כתב התביעה אינו מפורט ואינו ברור. חמור מכך, לא ייחס חשיבות לכך שהמשיבה לא גילתה עובדות מהותיות בכתב התביעה כגון עובדת קבלת פסק המשקם ואי יישומו על ידיה במשך למעלה משנה.
הבורר לא התייחס לכך שבין הצדדים התנהלו הליכים בפני המשקם עד לשנת 2004 ועל כן המערער כבר השיג על הנתונים להם טענה המשיבה.
בנוסף, הבורר לא נתן דעתו לכך שכרטיסו של המערער חויב בחיובים שלא צרך כלל ובריביות שמקורן בחוב שהוסדר בפני המשקם.
שגה הבורר בכך שקבע כי מדובר בבוררות שעניינה תביעה לתשלום יתרת חוב הרשומה בכרטסת החשבון של החבר וכאילו מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר שיש בו רק השורה התחתונה.
עוד טען המערער, כי הכרטיס אינו משקף את השירותים שקיבל ואף חויב בריביות ותשלומים שלא היה צריך להיות מחויב בהם, מכוחו של פסק המשקם. יתר על כן, המשיבה התעלמה לגמרי מפסק המשקם ומהחלטת הביניים שקיבל.
הבורר שגה, בכך שלא נתן משקל מספיק לעובדה שנמצאו סתירות רבות בעדותו של מנהל החשבונות מטעם המשיבה. הבורר אף שגה בכך שהתייחס לדף החשבון כ"רשומה מוסדית", אף שהמערער הוכיח כי אינה כזאת, ואם אכן מדובר ב"רשומה מוסדית", מדוע לא להכליל ולבחון את כל המסמכים בהתאם לדיני הראיות ובפרט לבדוק את קבילותם או משקלם.
המערער טען כי המשיבה היא זו שהגדילה את חובותיו של המערער בחיובים הנוגעים לפרדס, חרף התראותיו ובקשותיו למכור את חלקו בפרדס. המשיבה העדיפה לנהל את הפרדס בצורה כושלת, גרמה בכך להפסדים ובאה לבסוף בדרישות למערער לכסות מחדל זה, חרף בקשותיו של החבר להשיב את חלקו ולא ליטול חלק במחדל.
המערער הוסיף, כי הבורר נפל לכלל טעות כאשר קבע שבתו של המערער לא הסבירה מהו "יום ערך". בתו של המערער כן הסבירה מהו "יום ערך" בהתאם לכללי החשבונאות.
לא ברור על סמך מה קבע הבורר כי גרסת המשיבה נסמכת על ראיות אובייקטיביות, באשר המשיבה נקטה בגילוי מסמכים סלקטיבי.
הוסיף המערער וטען, כי הבורר שגה כאשר קבע כי המערער לא הרים את הנ
מרגע שהוכח על ידי המערער כי נפלו פגמים בכרטסת ובטענות המשיבה, ברי כי גם נ
לנוכח כל הפגמים והטעויות שנפלו בפסק הבורר, דינו של הפסק להתב
המשיבה לא עמדה בנ
עיקרי טיעון מטעם המשיבה-
סילוק על הסף מחמת איחור בהגשת ההשגה-
ב"כ המערער הודה כי קיבל את פסק הבוררות ביום 08/03/07. בסופו של הפסק, הופנתה תשומת לב הצדדים לזכות ערעור בזכות תוך 10 ימים לרשם.
אלא שהשגת החבר הוגשה באיחור וזאת ללא כל הסבר. על כן מתבקש הרשם לדחות את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשת ההשגה.
הבורר אינו כפוף לסדרי דין וראיות
המערער בהשגתו הרבה לתקוף את החלטת הבורר שלא התקבלה בהתאם לסדרי הדין הנהוגים במשפט האזרחי.
הליך הבוררות התקיים על פי דיני האגודות השיתופיות ולכן יפים לענייניו פקודת האגודות השיתופיות 1933 והתקנות שהותקנו על פיה.
תשומת לב המערער מופנית לסעיף 13 (א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב 1972 :
"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו. הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוגים בבתי המשפט".
הבורר בהחלטתו קבע כי סדר הבאת הראיות יישמר, בכך שהתובעת תהיה הראשונה להציג את ראיותיה, אולם אין בכך כדי לקבוע דבר, לעניין נ
עוד הוסיפה המשיבה, כי על פי הדין, כרטיס החבר מהווה ראייה לנכונות האמור בו. ראה לעניין זה ה"פ ת"א 11782/68 בשארי נגד שתולים פ"מ ס"ה 345.
טענותיו של המערער כי לא ניתנה לו הזכות להציג את טענותיו, אינה עומדת במבחן המציאות. הבורר קבע נחרצות בהחלטתו, מיהו הצד להליך שהיה אחראי להתמשכות ההליך:
"הכחשתו הגורפת של החבר הביאה להעמסת הליך הבוררות ותיק הבוררות בדיונים וראיות לעניינים שונים ומשונים...ואלם ברובם של עניינים אלו לא הציג הנתבע כל גרסה פוזיטיבית מגובשת מטעמו". (ההדגשה היא של ב"כ המשיבה).
המערער טען כי הבורר אפשר צירופם של מסמכים על ידי האגודה אשר לא הובאו לידיעת הצדדים בתחילת ההליך, אולם המערער מתעלם במכוון מכך שהצגת המסמכים התעוררה בעקבות טענותיו אשר העמידו במחלוקת סוגיות שהאגודה סברה כי אין הן שנויות במחלוקת.
באחת מישיבות הבוררות, העיד מנהל החשבונות של האגודה מר אלכס קופנס, אשר אין בינו לבין הנתבע יריבות כלשהי, במיוחד לאור הודאתו של הנתבע כי היחסים בין השניים ידידותיים מאוד.
באותה ישיבה הוצג והתקבל כראיה פלט מחשב, המהווה כרטסת חזותית של הנתבע מחודש 01/92 עד סוף שנת 2004, אולם הוא לא חזר עם הערות כלשהן בנוגע לרישומים שבו.
במשך שנים, לא מצא לנכון המערער לטעון נגד החיובים ורק לאחר שהסתבר לו כי הוא עלול להיתבע בגין החוב, החל להעלות טענותיו. העובדה כי שתק במשך כל השנים הללו, מהווה מניעות בפני העלאת טענות לאחר שנים רבות.
מכל מקום, גם אם היה מצליח המערער לבסס את טענתו בדבר העדר דיווח מצד האגודה המשיבה, הרי שהדבר לכשעצמו לא היה מהווה לו טענת הגנה. כך קבע הבורר :
"ממילא כדי שהעדר דיווח יקים טענת הגנה לנתבע מפני תביעה כספית על הנתבע להוכיח לכל הפחות כיצד היתה קבלת המידע משפרת את מצבו ולכמת את התועלת שהייתה צומחת לו עקב כך".
ואולם הנתבע לא הביא ראיות מספקות לעניין זה. (ההדגשות הן של הבורר).
המשיבה טענה כי הבורר בהחלטתו ראה לנכון לקבוע כי הנהלת החשבונות של האגודה מנוהלת כיאות כדלקמן:
"מהראיות והעדויות שהובאו בפני בבוררות זו, התרשמתי כי הנהלת החשבונות של התובעת מסודרת ומהימנה וניתן להסתמך על חישוביה".
לאור כל האמור ומאחר והמערער לא הצליח להוכיח כל פגם בהחלטת הבורר וכל ניסיונותיו הינן התחמקות מתשלום החוב, מתבקש הרשם לדחות את כל טענות הנתבע.
פסק הבוררות-
ככל
הבוררות שבנידון, עניינה תביעה לתשלום חוב הרשומה בכרטיס החשבון של החבר בספרי האגודה.
המשיבה עמדה על טענותיה וכפרה בטענות הכפירה של המערער, טענה להעברת נ
הבורר קבע, כי הכחשתו הגורפת של המערער הביאה להעמסת הליכי הבוררות בדיונים וראיות לעניינים שונים ומשונים, כגון החלטות על שיעור הריבית שגובה האגודה מחבריה. אולם ברובם של דברים, לא הציג המערער כל גרסה פוזיטיבית מגובשת מטעמו.
טענתו של המערער על שכתב התביעה הינו כללי ודף החשבון שצורף לו הינו חלקי, אינה ממין העניין בתביעה בגין יתרת חוב בכרטיס החבר.
די לעניין זה בכך שדף חשבון מהווה רשומה מוסדית. ראה למשל ת.א 2405/97 כפר זיתים מושב עובדים שיתופי בע"מ נגד טויל שלום.
הבורר הסכים כי יש ממש בטענת המערער כי עדכון כרטיס החשבון לפי פסק המשקם לא נעשה מיידית. אולם, מהעדויות והראיות שבפניו, נראה כי העדכון בוצע אגב שיערוך נאות כדת וכדין בהתחשב במועד האיחור.
משהוכח בפניו, כי אין חולק שהמערער קיבל לידיו תדפיס של הכרטסת, לא ברור מדוע המתין עד להגשת התביעה נגדו לבוררות כדי להעלות טענותיו אלו.
זכותו של החבר לקבלת מידע מלא על עסקיה וענייניה של האגודה כפופה לסייגים במקרים מיוחדים. אולם האגודה לא טענה לסייגים אלו וכלל לא הכחישה את זכות החבר לקבלת מידע בקשר לפרדס.
הבורר קבע, כי המשיבה פירטה את אופן מסירת המידע ומצא את ההסברים מפי עדי המשיבה משכנעים ואת המסמכים שהציגה כמספקים.
הבורר הוסיף כי הוא התקשה להבין את ניסיון המערער להיבנות מכך שמסמכים שהוצגו אינם חתומים. הרי לא מדובר על מסמכים שהדין מחייב את חתימתם, אלא בדיווחים שגרתיים ופנימיים שלא היה נהוג לגביהם מעולם לחתום עליהם.
טענותיו של המערער בנוגע לאי סדר בהנהלת החשבונות של האגודה, היא טענה קשה וחמורה שמן הראוי היה להעלותן על בסיס ראיות של ממש.
הבורר הסיק כי מהראיות והעדויות שהובאו בפניו במהלך הבוררות, התרשם כי הנהלת החשבונות של המשיבה מסודרת ומהימנה וניתן להסתמך על חישוביה.
הוסיף הבורר, כי הזיכוי לפי פסק המשקם בוצע באיחור, אך אינו רואה בכך השלכה שלילית על מהימנות הנהלת החשבונות כולה, מן הטעם שהזיכוי כלל שיערוך הולם ליום הערך הנכון ובהתאם נשמרו מהימנות הרישום והדיוק בקביעת יתרת החוב שנתבעה.
יתר על כן, בחקירתה הנגדית של בתו של המערער התברר, כי לא ניתן להסתמך על חישובים שערכה. לפיכך, לא הובאו בפניו ראיות של ממש לאי סדרים או אפילו טעויות "סתם" בהנהלת החשבונות.
לטענותיו של המערער באשר לחיובים שונים הנזכרים בכרטיס החבר, הרי שבמהלך הבוררות ניתן הסבר הולם ומשכנע מטעם האגודה.
עוד הוכח בפניו, כי המשיבה נהגה כמקובל במגזר החקלאי השיתופי והעבירה לחבריה אחת לחודש, דף חשבון ובו פירוט התנועות בכרטיס החשבונות של המערער בחודש הקודם.
אלא שגם לאחר כל אלה, לא העלה המערער בפני המשיבה כל טענה באשר לחיובים אלו. לא בסמוך לאחר קבלת דף החשבון החודשי, המועד הנוח ביותר לעריכת בירור עובדתי מלא ואפילו לא לאחר שקיבל לידיו תדפיס מלא של כרטיס החשבון במועד מאוחר יותר.
כנגד פסקי הדין והאסמכתאות שהציגה המשיבה, לא הביא המערער אף אסמכתא סותרת, אלא טען שפסקי הדין מיושנים וניתנו בטרם חוקי היסוד ודוקטרינת תום הלב.
תקנה 1 א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) התשל"ה 1975 קובעת:
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי הענין; הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה - עליו הראיה".
זאת ועוד, בניגוד לטענותיה הסדורות של המשיבה, המערער התקשה להציג טענות פוזיטיביות מסודרות. ניהול הגנת המערער, הותירה רושם ברור כי המערער סומך על הניסיון להיבנות מהכחשות גורפות וסתמיות של טענות המשיבה ומהתקפות סרק על ראיותיה ועדיה.
לסיכום, המערער לא הרים את נ
מסקנותיו של הבורר הן כדלהלן:
"עם קריסת טענות ההגנה של הנתבע דין התביעה להתקבל במלואה.
הנתבע ישלם לנתבעת סך של 160,950.01 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה והוצאות מימון כנהוג באגודה מיום 01/01/06 ועד ליום הגשת התביעה לבוררות 12/03/06 והפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו יום ועד למועד התשלום בפועל.
הנתבע ישלם לאגודה הוצאות משפט בסך של 15% מסכום התביעה המפורט לעיל (לרבות הפרשי הצמדה והוצאות מימון עד למועד מתן פסק זה), בצירוף מע"מ כדין וכן את כלל שכר טרחת הבורר ששולם על ידי האגודה במלואו לאחר שלא עלה בידי הנתבע לשלם את חלקו. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק זה ועד ליום התשלום בפועל.
תשומת לב הצדדים מופנית לכך כי ניתן להשיג על פסק בוררות זה בתוך 10 ימים בפני רשם האגודות השיתופיות.
עיקר טענות המערער מיום הדיון-
בסוגיית הפרדס מדובר בפרדס שהמשיבה עיבדה בתקופה מסוימת והעלויות בפרדס הן חלק מהחוב הנטען על ידי המשיבה.
לעניין הגשת הערעור על החלטת הבורר באיחור, הרי שב"כ המשיבה לא הבין את דבריו. הפקס שכלל את החלטת הבורר נשלח למשרדו ביום חמישי בערב. על פי כללי ההמצאה מדובר בפקס שנשלח לאחר שעות פעילות המשרד. מה גם שהמשיבה לא שינתה את מצבה לרעה ואם כן, הרי שמדובר רק ביום אחד של איחור.
לעניין מחויבותו של הבורר לדיני הראיות ולסדרי הדין, מקובלת עליו עקרונית הטענה שהבורר אינו מחוייב להן, אבל הבורר נתן החלטה טרם שמיעת ראיות.
לעניין סוגיית הפרדס שהועלתה על ידי המערער, אין לה כל רלוונטיות לתביעה הנוכחית.
הבורר לא התבקש להכריע כיצד יכוסה החוב ושאלה זו לא עמדה על הפרק ועל כן אינו מענייננו. כל שהתבקש הבורר, הוא להכריע בעצם קיומו של החוב ובגובה החוב וכך גם פסק. אין קשר למקורות התשלום של החוב, לעניין זה יש הוצאה לפועל. זכותו של המערער להציע מקור לתשלום החוב.
לטענת ב"כ המערער כי קיבל את הפקס באיחור, הרי שיכול היה לפנות בבקשת ארכה להגשת ערעור לרשם. אלא שעל מנת שהצדק יראה ולא רק יעשה, לא יתנגד ב"כ המשיבה אם הרשם יאריך בדיעבד את המועד ויתייחס לגוף הערעור.
נעשו מספר ניסיונות להגיע לפשרה עם המערער אך אלו לא עלו יפה.
ראשיתו של הליך זה הינו בתביעה לתשלום חוב שהוגשה על ידי המשיבה ביום 12/03/06 לתשלום חוב מאת המערער בסך של 160,950.01 ₪.
ביום 20/03/06 מונה עו"ד אדם אלבג, כבורר יחיד ליישוב הסכסוך שנתגלע בין הצדדים.
עיקרו של הסכסוך נבע מאי תשלום חשבונותיו של המערער וזאת על פי הרשום בכרטסת החשבון שמנהלת האגודה.
הגשת התביעה על ידי המשיבה נעשתה בהתאם לתקנון האגודה. על כן, הוראות הדין הרלוונטיות לעניין זה הינן פקודת האגודות השיתופיות 1933 והתקנות שהותקנו על פיה.
לאחר מינויו של הבורר ליישוב הסכסוך שבין הצדדים, קבע הבורר כי האגודה הרימה את הנ
עוד קבע הבורר כי המערער לא הציג אף טענה או ראייה ממשית שיש בה כדי לסתור את טענות המשיבה ונראה היה במהלך כל הליך הבוררות כי הינו מחליף תוך כדי תנועה קווי הגנה שונים.
אין חולק, כי הגשת הערעור על ידי ב"כ המערער הוגשה באיחור של מספר ימים. ברור גם, כי ב"כ המערער ידע כי זכותו להגיש ערעור באם ירצה בכך, תוך 10 ימים מיום שהומצא לו פסק הבורר ולו רק בשל העובדה שהבורר, בסופו של הפסק, ציין זכות זו.
ההליך השיפוטי מבוסס על העיקרון, כי לשני הצדדים למחלוקת מובטח יומם בבית המשפט להציג את עמדתם. זכותו של בעל דין להתגונן ולטעון כנגד תביעה שהוגשה כלפיו, היא מעיקרי הצדק הטבעי, אך יש לעשותה על - פי דיני הפרוצדורה הקבועים בחוק. ראה לעניין זה ע"א 189/66 ששון נגד "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, בעמ' 479).
"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או בר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה". (ההדגשות הן במקור).
מטעם זה בלבד היה עלי לדחות על הסף את הערעור על החלטת הבורר. אך לפנים משורת הדין ולאור הסכמתו של ב"כ המשיבה, אדון בסכסוך זה לגופו של עניין.
כאמור, מהותו של הסכסוך שהועבר לבדיקתו של הבורר הוא תביעה לסילוק חובותיו של המערער, כפי שמופיע בכרטסת החוב המנוהלת על ידי הנהלת החשבונות המבוקרת של האגודה.
הבורר קיים מספר דיונים להוכחות וקיבל לידיו מסמכים רבים וראיות שונות. מהותו של ההליך היה לקבוע האם אכן קיים למערער חוב שאינו מסולק כפי שמופיע בכרטסת החשבון שמנהלת האגודה ובמידה ואכן ישנו חוב, מהו גובה החוב.
הבורר פעל כדין כאשר קיבל לידיו מסמכים שונים מאת הצדדים שמע עדויות שונות של חברים, וקבע כראיות קבילות מסמכים אחרים.
הבורר לא היה נדרש לבדוק כל חיוב וחיוב המופיע בכרטסת החשבון שבידי המשיבה, אלא היה עליו לברר אם אכן יש ממש בטענותיו של המערער, בדבר אי נכונות מסמכיה של האגודה או טעויות שונות שיסתרו את האמור בכרטיסיות.
בפסק הבוררות קבע מפורשות הבורר:
"הכחשתו הגורפת של החבר הביאה להעמסת הליכי הבוררות ותיק הבוררות בדיונים וראיות לעניינים שונים ומשונים, כגון החלטות על שיעור הריבית שגובה האגודה מחבריה ועניינים דומים. ואולם ברובם של עניינים אלו לא הציג הנתבע כל גרסה פוזיטיבית מגובשת מטעמו. עיקר נסיונו היה להיבנות ממחדלים של התובעת והתוצאה בהתאם". (ההדגשה שלי ואינה במקור- א.ז).
תקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה 1975- קובעת:
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ומלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין; הטוען שהרישום אינו נכון, לרבות חבר האגודה - עליו הראיה".
בהתאם, מהווה הכרטיס ראיה לכאורה לסכומי החוב הנקובים בו ועל המערער הנ
עוד באותו עניין ראה סעיף 23 (2) לפקודת האגודות השיתופיות:
"לצורך פעולת הוצאה לפועל זמנית לגבי חובות המגיעים לאגודה מחבריה, הרי תעודה החתומה ע"י הפקיד או הפקידים הממונים באותה שעה על הנהלת עסקי האגודה והטבועה בחותמת האגודה תחשב כמסמך מקויים בגדר סעיף 130 מהחוק העותומני של דיון אזרחי."
ספרי
35)...
"רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד;
36) . קבילות רשומה מוסדית
(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -
(1 ) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2 ) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; "
בשים לב לעובדה, שמדובר בחשבונות אגודה שעל פי הראיות, נעשים באופן שוטף ואשר בוקרו ע"י ברית פיקוח לצורך הכנת המאזן, הרי שאני סבור כי יש לראות בחשבונות האגודה כ"רשומה מוסדית" בהתאם להוראות פקודת הראיות.
הבורר בהחלטתו התייחס לכל טענה שנטענה על ידי המערער ועל כן אין צדק בדבריו כי הבורר נתן החלטתו בניגוד לדיני היושר ותום הלב, תוך פגיעה בזכות הטיעון העומדת לו.
כלל ידוע הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה אלא במקרים חריגים וקיצוניים. ראה ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598).
"בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים שבאו לפניה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהייתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה או כשהדברים מופרכים על פניהם.
על אחת כמה וכמה תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו, כ
משקבע הבורר את ממצאיו ואת קבילות הראיות והמסמכים שקיבל לידיו, הרי שאין בידי סמכות להתערב בהחלטתו, המסתמכת על ממצאים עובדתיים אלה.
בהקשר זה אציין כי סעיף 13 (א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב 1972 קובע:
"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו. הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוגים בבתי המשפט".
לפיכך, אין בטענותיו המרובות של ב"כ המערער, שבגינן ביקש לב
כאמור, הנני דוחה את הערעור שהוגש על ידי המערער לגופו של עניין.
יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ועל מנת לנסות ולגרום לצדדים לחיות בשכנות טובה ובשלום, הנני מאפשרת למערער פתח להסדר כדלקמן:
הנני מורה לאגודה לתת לחבר הנחה של 20% מגובה החוב הפסוק באם ישלם את חובו במזומן או בפריסה קצרת מועד.
כמו כן ההוצאות שקבע הבורר, בגובה של 15% מהחוב הפסוק, יבו
האמור בסעיפים א + ב יחול אך ורק באם המערער יגיע להסדר תשלום החוב תוך 60 יום מיום קבלת החלטה זו לידיו.
למען הסר ספק, במידה והצדדים לא יגיעו להסדר במועד הנקוב, החלטת הבורר תשוב ותעמוד על כנה.
לשאלת ההוצאות אותן פסק הבורר לחובת המערער, הנני מחליטה להפחית מהאמור בפסק הבורר 15% ולהעמיד ההוצאות עבור הבוררות בגובה 5% מהחוב הפסוק.
מן הראוי היה כי בנסיבות העניין יו
ניתן היום 10/07/07 בהיעדר,
ה
