עררים כנגד היטל ביוב מטעם המועצה האיזורית שדות נגב, מטעם תושבים ממושב שיבולים, ממושב גבעולים ומהיישוב מעגלים
הרקע
בשנות ה-90 פעלה המועצה האיזורית שדות נגב, הכוללת 16 יישובים, למעבר למערכת ביוב מודרנית, מה שדרש מקורות תקציביים משמעותיים. בתחילה, הייתה ציפייה למימון מלא של הפרויקט שיגיע מהממשלה ומשרד השיכון, אך המימון הממשלתי היה קטן בהרבה מהעלויות, ועל כן המועצה התקינה את חוק העזר לעזתא (ביוב), בו פורטו חיובי הביוב לכל מקרקעין בהתאם לגודל המגרש ולשטח הבנוי במגרש. כמו כן, המועצה החילה תשלומים מופחתים לפי שלושה קריטריונים, כפי שיפורט בהמשך.
תושבים ממושב שיבולים, ממושב גבעולים ומהיישוב מעגלים, הגישו עררים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות, בהם נטען לביטול חיובם בהיטל ביוב שהטילה עליהם המועצה האיזורית.
לעוררים מספר טענות, ולהלן תמציתן:
א. מרבית התושבים במועצה מבוגרים וקשה להם לעמוד בתשלומים.
ב. במסגרת ההחלטות במועצה לקראת הפרויקט, הובטח לתושבים כי הם לא יידרשו להשתתף בהוצאות הביוב.
ג. ביישובים אחרים במועצה התושבים חתמו מראש על התחייבות למימון הביוב, מה שלא נעשה לגביהם, ומכאן שאינם מחוייבים בתשלום.
ד. משרד השיכון ההשתף במימון בלפחות 50% ועל כן יש, לכל הפחות, להפחית ההיטל בהתאם.
ה. יש הפליה לרעה לעומת יישובים אחרים שם חויבו התושבים בהיטלים נמוכים בהרבה.
ו. החיובים שהוטלו גבוהים מההוצאות האמיתיות של המועצה.
ז. החיובים הוטלו בסכום אחיד, בעוד חוק העזר התייחס להיטל לפי שטח מגרש ושטח הבנוי עליו. הבעיה מחריפה מכיוון שתושבים מסויימים מימנו תושבים אחרים שבתיהם מרוחקים ממערכת הביוב ולפיכך נדרשו קווי הולכה ארוכים יותר.
ח. העבודות בוצעו לפני כניסת חוק העזר לתוקף, ועל כן הודעות החיוב בטלות.
ט. יש להורות על ביטול חוק העזר בשל ליקויים בתהליך התקנתו.
מנגד, טוענת המועצה, כי הטלת היטל ביוב כדין הייתה מביאה את החיוב לסכום בסך 30,000 שקלים חדשים ויותר ליחידת דיור, אך במקום זאת הוחלט על חישוב מופחת לחיוב, על פי שלוש קטגוריות:
א. בעלי זכויות בנכסים בהם התקינה המועצה מערכת ביו9ב שלמה – 11,000 שקלים חדשים
ב. בעלי זכויות בנכסים בהם לא הותקנה בנכס עצמו מערכת ביוב – 10,000 שקלים חדשים
ג. בעלי זכויות בנכסים אשר לגביהם הייתה מערכת ביוב פנימית – 7,000 שקלים חדשים.
בנוסף, חיוב התושבים הינו בהתאם לתחשיב מפורט שנערך כדין לאחר המלצת מנהלת הביוב הארצית.
כמו כן, טוענת המועצה, הפרויקט הביא לרווחת העוררים ולאפשרות הרחבת יישובי המועצה, מה שהביא לעלייה מהותית בערך נכסי התושבים.
לגבי טענתם האחרונה של העוררים, ביקשה המועצה לדחותה על הסף בשל הרחבת חזית פסולה, המסתמכת על מסמכים שלא היו כחלק מחומר הראיות, ועל כן לא אפשרו למועצה להיערך בהתאם.
דיון והכרעה
ועדת הערר דנה בכלל השאלות המרכזיות העומדות במחלוקת בין הצדדים. מרביתן של טענות העוררים נידחו על ידי בית המשפט, מכיוון שלא צורפו להם מסמכים, עדויות, או כל דבר אחר, שיכול היה לתמוך בהן. כך היה בשאלת ההפליה לעומת יישובים אחרים, כך היה בטענה כאילו הובטח להם שהמדינה תממן את הפרויקט והם לא יידרשו לשלם דבר, וכך היה גם לגבי מספר טענות נוספות.
לטענה כי היה על המועצה לסווג הנכסים לפי אזורים, שכן יש נכסים הקרובים לקווי הביוב ויש הרחוקים יותר, לא צירפו העוררים כל תחשיב נגדי לתחשיב המועצה, ועל כן, קבעה ועדת הערר, כי לא ניתן לקבלה. ולהפך, עקרונות החיוב בשיטת ההיטל לא מאפשרים חיוב נפרד של תשתיות ביוב לפי יישובים, ועל כן נדחתה הטענה כי אי ההבחנה בין היישובים השונים באשר להיטל הביוב קיפחה את העוררים.
בשאלה האם העוררים הרחיבו את חזית המחלוקת במסגרת הסיכומים, קיבלה ועדת הערר את טענת המועצה, וקבע כי טענות מהותיות שנוספו בשלב הסיכומים נדחות על הסף. גם לגוף הדברים, בשאלות לגבי חוקיות חוק העזר או ההליכים עובר להתקנתו, בדגש על הטענה המרכזית שלא נערך תחשיב כדין עובר להתקנת חוק העזר, קבעה ועדת הערר כי יש לקבל את עמדת המועצה. זאת, מאחר והתחשיב עליו בוסס חוק העזר מצוי בנספחי אחד התצהירים.
לגבי שיטת החישוב של שלוש הקטגוריות, ועדת הערר בדקה ומצאה כי "המפתח" שנקבע סביר ולא מצריך התערבות של ועדת הערר, וכן נקבע כי העוררים לא עמדו בנטל לסתירת חזקת התקינות המנהלית בחקיקת חוק העזר.
סיכום:
המועצה עברה תהליך במסגרתו פותחה מערכת ביוב חדישה, תוך דאגה לרווחת התושבים, ולצורך כך חוקק חוק העזר והוטל היטל ביוב כהשתתפות במימון.
כלל טענות העוררים נדחו, מרביתן עקב אי עמידה בנטל השכנוע ומקצתן לגופו של עניין, ולפיכך ועדת הערר הורתה על דחיית העררים.
ועדת הערר פסקה על כל אחד מן העוררים תשלום הוצאות משפט, כאשר סך הסכומים שנפסקו עמד על 36,000 שקלים חדשים.
ניתן ב-יח' אדר א' תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.
