עתירה כנגד עיריית לוד, במטרה לחייבה להעניק לחברת סיניבר הנחות בארנונה
זוהי עתירה מינהלית, שמטרתה להורות לעיריית לוד להעניק לחברת סיניבר הנחה בתשלומי ארנונה, בהתאם לאמור בסיכום בכתב של פגישה שנערכה בלשכת ראש העיר לוד.
במשך שנים, ניהלה חברת סיניבר את עסקיה בבני ברק. בשנת 2006, שלח מנהל אזור התעשייה בלוד מכתב לחברה, בו הודיע, כי אם תעתיק החברה את פעילותה ללוד, היא תזכה להנחה בתשלומי הארנונה. ואכן, במהלך שנת 2007, העתיקה החברה את מפעלה לאזור התעשייה בלוד.
חיובי הארנונה שהושתו על החברה לא כללו הנחה כלשהי, ופנייה של החברה אל היועצת המשפטית של העירייה, גררה תשובה המתנערת ממכתבו של מנהל אזור התעשייה משני טעמים. ראשית נטען, כי בפרוטוקולים של ישיבות מועצת העיר בתאריכים הרלוונטיים לא נמצאה התייחסות להנחות בארנונה, ושנית, נטען, כי תנאי להנחה הוא שיעור האבטלה ברשות המקומית, כשבפועל, אין בלוד שיעור אבטלה המאפשר להעניק את ההנחה. לאור זאת, טענה העירייה, כי אין בסמכותה להעניק לחברה את ההנחה.
החברה טוענת, כי העתיקה את עסקיה אל תחומי לוד בהסתמך על הסיכום בין הצדדים, ומכתבו של מנהל אזור התעשייה לא כלל תנאים כלשהם באשר להתחייבות העירייה למתן ההנחה בארנונה. מנגד, טענה העירייה, כי הסיכום במכתבו של מנהל אזור התעשייה כפוף לתנאי מכללא, כי מתן ההנחה כפוף להוראות החוק, ולא ייתכן לומר כי העירייה נתנה התחייבות גורפת למתן הנחה בניגוד לחוק.
בית המשפט סבר, כי נוסח המכתב ששלח מנהל אזור התעשייה, אינו מניח בסיס עובדתי ומשפטי מספיק לקביעה, כי גובשה הסכמה חוזית מחייבת בין החברה לבין העירייה, בכל הנוגע להנחה בדמי הארנונה, אף אם מתן הנחה זו אינו עומד בתנאים הקבועים בדין. במכתב לא מפורט סוג ההנחה, אין הפניה אל מקורה החוקי בדין, ועל כן אין לומר כי המכתב עונה על דרישת המסוימות הנדרשת בכריתת חוזה. כמו כן, בית המשפט לא שוכנע, כי החברה, שוודאי קיבלה ייעוץ משפטי בטרם העבירה את עסקיה לעיר לוד, סברה שתזכה בהנחה בארנונה בכל מקרה, אף אם לא תעמוד בתנאים בדין המזכים בה, ובכל מקרה היה עליה לבדוק בעצמה את התנאים למתן ההנחה.
בית המשפט ביקר את שליחת המכתב על ידי מנהל אזור התעשייה, בטרם נבדק עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים בעירייה, אם אכן התקיימו תנאי הנחה, וקבע, כי פיזור הבטחות אינו ראוי, ומשליך על תקינות פעילותה של העירייה. אך עם זאת, אין מדובר ברשלנות רבתי המשליכה על תום ליבה של העירייה, מה גם שמותר היה לצפות מן החברה שלא לשבת בחיבוק ידיים, ולברר בעצמה את התנאים למתן ההנחה.
בית המשפט הוסיף, כי אף אם היה נקבע, שהצדדים נקשרו בחוזה למן ההנחה אף בניגוד לדין, לא היה בכך כדי לזכות את החברה בהנחה המבוקשת, בין השאר, מאחר שבית המשפט לא שוכנע, כי מתן ההנחה בשיעורי הארנונה היוו שיקול מכריע במעברה של החברה ללוד.
בית המשפט מבחין בין הביקורת המוצדקת על התנהלותה של עיריית לוד במקרה שלפנינו, לבין השאלה האם יש להורות לה לזכות את החברה בשיעורי הארנונה על פי האמור במכתבו של מנהל אזור התעשייה.
העתירה נדחתה, וחברת סיניבר חויבה בהוצאות העתירה בסך של 35,000 שקלים חדשים.
