עתירות כנגד חוקיות תקציבי ועדים מקומיים נדחו על הסף
הרקע
לפנינו עתירה כנגד מועצה מקומית מרום הגליל ושלושה ועדים מקומיים בתחומה, מירון, כפר חושן וכלנית, לביטול אישור תקציבי הוועדים המקומיים, והשבת כל תשלום ארנונה שנגבה מכח תקציבים אלו.
טענת העותרים היא, שהליך אישור הצווים היה בלתי חוקי, מאחר ולא התקבלו אישורי שרי האוצר והפנים להטלת הארנונה, אשר לטענת העותרים הינה "הטלה ראשונה". לחילופין טענו העותרים, כי במסגרת צווי המיסים שונתה באופן מהותי שיטת חישוב הארנונה, וכי שינוי דרסטי זה מחייב אף הוא אישור השרים, אשר לא התקבל.
המועצה והוועדים המקומיים טענו כי יש לדחות העתירה על הסף בשל השיהוי שחל בהגשתה, שכן הטענות הנתקפות בגדרה התקבלו חודשים רבים לפני הגשתה. אף לגופו של עניין נטען כי יש לדחות העתירה, שכן לא נפל כל פגם חוקי באופן התנהלות המועצה והוועדים המקומיים.
דיון והכרעה
לאור התשתית העובדתית שנפרסה לפני ביהמ"ש, הוחלט לקבל את טענת השיהוי. החלטת המועצה לאישור צווי הארנונה לשנת 2014, התקבלה לכל המאוחר בסוף אותה שנה, ולא נסתר כי הוועדים שלחו על כך הודעה בסמוך למועד האישור. הדברים נכונים בהתאמה לגבי צווי הארנונה לשנת 2015, אשר אישורן והודעת החיוב על פיהן, הושלמו במהלך 2015. העותרים מוחזקים כמי שידעו על חיובי הארנונה, סמוך לאישורי צווים אלו, ללא קשר לחובת הפרסום של ההחלטות.
מעבר לנדרש הוסיף ביהמ"ש, בין היתר, שהודעת חיוב הארנונה מהווה פרסום לציבור, ומעת שזו נשלחה, זהו המועד ממנו היה לעתור. כמו כן קבע ביהמ"ש, מבלי לגרוע מהאמור, שזו תקופה ארוכה שחלפה, בה הסתמכו הרשויות והתושבים על צווי הארנונה שבנדון, ועל כן יש להקפיד ולעמוד על טענות הסף.
למרות שביהמ"ש מצא שיש לדחות את העתירה על הסף, פנה לבחינת חוקיות ההטלות, וקבע כי אלו נעשו בסמכות. הסעיף אשר מבסס את דרישת אישורי השרים, נוסף לחוק לראשונה במסגרת תיקוני חקיקה בשנת 2005, ואילו ההטלות נשואות התובענה, הן הטלות המשך להטלות משנים אשר קודמות לתוספת הסעיף, ועל כן אינן כפופות לדרישה זו.
בנוסף דחה ביהמ"ש את הטענה כי השינוי המהותי בשיטת חישוב הארנונה מצריך אישור השרים, הן מאחר ולשון הסעיף מצביעה על רצון המחוקק לדרוש אישור שרים רק במקרה של הטלת ארנונה ראשונה, והן מאחר ושינוי השיטה מחיוב מס קבוע לכל בית אב לחיוב מס בשיטה המטרית התחייבה על פי דין. החלטת המועצה לאשר את צווי המיסים של הוועדים היו החלטות חוקיות, ודין העתירה להידחות גם לגופה.
סיכום
העתירה נדחתה על מכלול חלקיה. העותרים חויבו, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבים בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים (מלבד משרד הפנים).
ניתן ביום: ח' טבת תשע"ו, 20 בדצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
